תלמוד בבלי · סדר מועד · מסכת עירובין

מסכת עירובין · דף עט

621 מילים · כ-4 דק׳ קריאה · עם רש״י

לֹא בִּיטְּלוֹ — לָא. אָמַר רַב הוּנָא: מַאן תָּנָא אֹהָלוֹת — רַבִּי יוֹסֵי הִיא.

אִי רַבִּי יוֹסֵי אִיפְּכָא שָׁמְעִינַן לֵיהּ. דְּתַנְיָא, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: תֶּבֶן וְאֵין עָתִיד לְפַנּוֹתוֹ — הֲרֵי הוּא כִּסְתַם עָפָר, וּבָטֵל. עָפָר וְעָתִיד לְפַנּוֹתוֹ — הֲרֵי הוּא כִּסְתַם תֶּבֶן, וְלֹא בָּטֵיל.

אֶלָּא אָמַר רַב אַסִּי: מַאן תְּנָא עֵירוּבִין — רַבִּי יוֹסֵי הִיא.

רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ אָמַר: טוּמְאָה אַשַּׁבָּת קָרָמֵית?! הַנַּח אִיסּוּר שַׁבָּת, דַּאֲפִילּוּ אַרְנְקִי נָמֵי מְבַטֵּל אִינִישׁ.

רַב אָשֵׁי אָמַר: בַּיִת אַחָרִיץ קָא רָמֵית?! בִּשְׁלָמָא חָרִיץ לְמִיטְיְימֵיהּ קָאֵי. אֶלָּא בַּיִת, לְמִיטְיְימֵיהּ קָאֵי?

נָתַן עָלָיו נֶסֶר שֶׁרוֹחַב אַרְבָּעָה. אָמַר רָבָא: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁנָּתַן לְרׇחְבּוֹ, אֲבָל לְאׇרְכּוֹ — אֲפִילּוּ כָּל שֶׁהוּא נָמֵי, שֶׁהֲרֵי מִיעֲטוֹ מֵאַרְבָּעָה.

וְכֵן שְׁתֵּי גְזוּזְטְרָאוֹת זוֹ כְּנֶגֶד זוֹ. אָמַר רָבָא: הָא דְּאָמְרַתְּ זוֹ כְּנֶגֶד זוֹ — אִין, זוֹ שֶׁלֹּא כְּנֶגֶד זוֹ — לֹא, וְזוֹ לְמַעְלָה מִזּוֹ נָמֵי, לָא אֲמַרַן אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ בֵּין זֶה לָזֶה שְׁלֹשָׁה טְפָחִים, אֲבָל אֵין בֵּין זֶה לָזֶה שְׁלֹשָׁה — גְּזוּזְטְרָא עֲקוּמָּה הִיא.

מַתְנִי׳ מַתְבֵּן שֶׁבֵּין שְׁתֵּי חֲצֵירוֹת גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים — מְעָרְבִין שְׁנַיִם, וְאֵין מְעָרְבִין אֶחָד. אֵלּוּ מַאֲכִילִין מִכָּאן, וְאֵלּוּ מַאֲכִילִין מִכָּאן. נִתְמַעֵט הַתֶּבֶן מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים, — מְעָרְבִין אֶחָד, וְאֵין מְעָרְבִין שְׁנַיִם.

גְּמָ׳ אָמַר רַב הוּנָא: וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתֵּן לְתוֹךְ קוּפָּתוֹ וְיַאֲכִיל.

וּלְאוֹקֹמֵי שְׁרֵי? וְהָאָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: מַעֲמִיד אָדָם אֶת בְּהֶמְתּוֹ עַל גַּבֵּי עֲשָׂבִים בְּשַׁבָּת. וְאֵין מַעֲמִיד אָדָם אֶת בְּהֶמְתּוֹ עַל גַּבֵּי מוּקְצֶה בְּשַׁבָּת.

דְּקָאֵים לַהּ בְּאַפַּהּ וְאָזְלָה וְאָכְלָה.

וְלֹא יִתֵּן לְתוֹךְ קוּפָּתוֹ תֶּבֶן? וְהָתַנְיָא: בַּיִת שֶׁבֵּין שְׁתֵּי חֲצֵירוֹת וּמִילְּאָהוּ תֶּבֶן — מְעָרְבִין שְׁנַיִם וְאֵין מְעָרְבִין אֶחָד. זֶה נוֹתֵן לְתוֹךְ קוּפָּתוֹ וְיַאֲכִיל, וְזֶה נוֹתֵן לְתוֹךְ קוּפָּתוֹ וְיַאֲכִיל. נִתְמַעֵט הַתֶּבֶן מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים — שְׁנֵיהֶם אֲסוּרִים.

כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה? נוֹעֵל אֶת בֵּיתוֹ וּמְבַטֵּל אֶת רְשׁוּתוֹ, הוּא אָסוּר וַחֲבֵירוֹ מוּתָּר.

וְכֵן אַתָּה אוֹמֵר בְּגוֹב שֶׁל תֶּבֶן שֶׁבֵּין שְׁנֵי תְּחוּמֵי שַׁבָּת. קָתָנֵי מִיהַת: זֶה נוֹתֵן לְתוֹךְ קוּפָּתוֹ וְיַאֲכִיל, וְזֶה נוֹתֵן לְתוֹךְ קוּפָּתוֹ וְיַאֲכִיל.

אָמְרִי: בַּיִת, כֵּיוָן דְּאִיכָּא (מְחִיצּוֹת וְ)תִּקְרָה, כִּי מִיפְּחִית — מִינַּכְרָא לֵיהּ מִלְּתָא. הָכָא — לָא מִינַּכְרָא לֵיהּ מִלְּתָא.

נִתְמַעֵט הַתֶּבֶן מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים שְׁנֵיהֶן אֲסוּרִין. הָא עֲשָׂרָה — שְׁרֵי, וְאַף עַל גַּב דְּמִידַּלְיָא תִּקְרָה טוּבָא. שְׁמַע מִינַּהּ: מְחִיצּוֹת שֶׁאֵין מַגִּיעוֹת לַתִּקְרָה — שְׁמָן מְחִיצּוֹת.

אָמַר אַבָּיֵי: הָכָא בְּבַיִת שְׁלֹשָׁה עָשָׂר חָסֵר מַשֶּׁהוּ עָסְקִינַן, וְתֶבֶן עֲשָׂרָה.

וְרַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ אָמַר: אֲפִילּוּ תֵּימָא בְּבֵית עֲשָׂרָה

עמוד ב

וְתֶבֶן שִׁבְעָה וּמַשֶּׁהוּ, דְּכׇל פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה כְּלָבוּד דָּמֵי.

בִּשְׁלָמָא לְאַבָּיֵי, הַיְינוּ דְּקָתָנֵי ״מֵעֲשָׂרָה״, אֶלָּא לְרַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ מַאי ״מֵעֲשָׂרָה״?

מִתּוֹרַת עֲשָׂרָה.

שְׁנֵיהֶן אֲסוּרִין. שְׁמַע מִינַּהּ דָּיוֹרִין הַבָּאִין בְּשַׁבָּת אֲסוּרִין?

דִּלְמָא דְּאִימְּעַט מֵאֶתְמוֹל.

כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה? נוֹעֵל אֶת בֵּיתוֹ וּמְבַטֵּל רְשׁוּתוֹ. תַּרְתֵּי?! הָכִי קָאָמַר: אוֹ נוֹעֵל אֶת בֵּיתוֹ אוֹ מְבַטֵּל אֶת רְשׁוּתוֹ.

וְאִיבָּעֵית אֵימָא: לְעוֹלָם תַּרְתֵּי, כֵּיוָן דְּדָשׁ בֵּיהּ — אָתֵי לְטַלְטוֹלֵי.

הוּא אָסוּר וַחֲבֵירוֹ מוּתָּר. פְּשִׁיטָא? לָא צְרִיכָא, דַּהֲדַר אִידַּךְ וּבַטֵּיל לֵיהּ לְחַבְרֵיהּ, וְהָא קָא מַשְׁמַע לַן: דְּאֵין מְבַטְּלִין וְחוֹזְרִין וּמְבַטְּלִין.

וְכֵן אַתָּה אוֹמֵר בְּגוֹב שֶׁל תֶּבֶן שֶׁבֵּין שְׁנֵי תְּחוּמֵי שַׁבָּת. פְּשִׁיטָא! לָא צְרִיכָא לְרַבִּי עֲקִיבָא דְּאָמַר: תְּחוּמִין דְּאוֹרָיְיתָא, מַהוּ דְּתֵימָא: לִיגְזוֹר דִּלְמָא אָתֵי לְאִיחַלּוֹפֵי, קָא מַשְׁמַע לַן.

מַתְנִי׳ כֵּיצַד מִשְׁתַּתְּפִין בְּמָבוֹי? מַנִּיחַ אֶת הֶחָבִית, וְאוֹמֵר: הֲרֵי זוֹ לְכׇל בְּנֵי מָבוֹי, וּמְזַכֶּה לָהֶן עַל יְדֵי בְּנוֹ וּבִתּוֹ הַגְּדוֹלִים, וְעַל יְדֵי עַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הָעִבְרִים, וְעַל יְדֵי אִשְׁתּוֹ.

אֲבָל אֵינוֹ מְזַכֶּה לֹא עַל יְדֵי בְּנוֹ וּבִתּוֹ הַקְּטַנִּים, וְלֹא עַל יְדֵי עַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הַכְּנַעֲנִים, מִפְּנֵי שֶׁיָּדָן כְּיָדוֹ.

גְּמָ׳ אָמַר רַב יְהוּדָה: חָבִית שֶׁל שִׁיתּוּפֵי מְבוֹאוֹת צָרִיךְ לְהַגְבִּיהַּ מִן הַקַּרְקַע טֶפַח.

אָמַר רָבָא: הָנֵי תַּרְתֵּי מִילֵּי, סָבֵי דְפוּמְבְּדִיתָא אַמְרִינְהוּ: חֲדָא — הָא. אִידַּךְ — הַמְקַדֵּשׁ, אִם טָעַם מְלֹא לוּגְמָיו — יָצָא, וְאִם לָאו — לֹא יָצָא.

אָמַר רַב חֲבִיבָא: הָא נָמֵי סָבֵי דְפוּמְבְּדִיתָא אַמְרִינְהוּ, דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: עוֹשִׂין מְדוּרָה לַחַיָּה בְּשַׁבָּת.

סְבוּר מִינָּה: לְחַיָּה — אִין, לְחוֹלֶה — לָא. בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים — אִין, בִּימוֹת הַחַמָּה — לָא.

אִיתְּמַר, אָמַר רַב חִיָּיא בַּר אָבִין אָמַר שְׁמוּאֵל: הִקִּיז דָּם וְנִצְטַנֵּן — עוֹשִׂין לוֹ מְדוּרָה בְּשַׁבָּת, וַאֲפִילּוּ בִּתְקוּפַת תַּמּוּז.

אָמַר אַמֵּימָר: הָא נָמֵי סָבֵי דְפוּמְבְּדִיתָא אַמְרִינְהוּ, דְּאִיתְּמַר: אֵיזוֹ הִיא אֲשֵׁירָה סְתָם?

אָמַר רַב: כׇּל שֶׁכּוֹמָרִין שׁוֹמְרִין אוֹתָהּ

עוד במסכת עירובין