תלמוד בבלי · סדר מועד · מסכת עירובין

מסכת עירובין · דף נ

544 מילים · כ-4 דק׳ קריאה

אָמַר רַבָּה: מַאי טַעְמָא דְּרַב — מִשּׁוּם דְּלָא מְסַיַּים אַתְרֵיהּ.

וְאִיכָּא דְאָמְרִי, אָמַר רַבָּה: מַאי טַעְמָא דְּרַב — מִשּׁוּם דְּקָסָבַר: כׇּל שֶׁאֵינוֹ בְּזֶה אַחַר זֶה — אֲפִילּוּ בְּבַת אַחַת אֵינוֹ.

מַאי בֵּינַיְיהוּ? אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ דְּאָמַר: ״לִיקְנוֹ לִי בְּאַרְבַּע אַמּוֹת מִגּוֹ שְׁמוֹנֶה״.

מַאן דְּאָמַר מִשּׁוּם דְּלָא מְסַיַּים אַתְרֵיהּ — הָא לָא מְסַיַּים אַתְרֵיהּ.

וּמַאן דְּאָמַר מִשּׁוּם ״כׇּל שֶׁאֵינוֹ בְּזֶה אַחַר זֶה אֲפִילּוּ בְּבַת אַחַת אֵינוֹ״ — הַאי כְּאַרְבַּע אַמּוֹת דָּמֵי, דְּהָכָא אַרְבַּע אַמּוֹת קָאָמַר.

גּוּפָא, אָמַר רַבָּה: כׇּל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ בְּזֶה אַחַר זֶה — אֲפִילּוּ בְּבַת אַחַת אֵינוֹ, אֵיתִיבֵיהּ אַבָּיֵי לְרַבָּה: הַמַּרְבֶּה בְּמַעַשְׂרוֹת — פֵּירוֹתָיו מְתוּקָּנִין, וּמַעְשְׂרוֹתָיו מְקוּלְקָלִין.

אַמַּאי? לֵימָא: כׇּל שֶׁאֵינוֹ בְּזֶה אַחַר זֶה — אֲפִילּוּ בְּבַת אַחַת אֵינוֹ!

שָׁאנֵי מַעֲשֵׂר דְּאִיתֵיהּ לַחֲצָאִין, דְּאִי אָמַר: ״תִּקְדּוֹשׁ פַּלְגָא פַּלְגָא דְחִיטְּתָא״ — קָדְשָׁה.

מַעְשַׂר בְּהֵמָה דְּלֵיתֵיהּ לַחֲצָאִין.

וְאָמַר (רַבָּה): יָצְאוּ שְׁנַיִם בַּעֲשִׂירִי, וּקְרָאָן עֲשִׂירִי — עֲשִׂירִי וְאַחַד עָשָׂר מְעוֹרָבִין זֶה בָּזֶה!

שָׁאנֵי מַעְשַׂר בְּהֵמָה דְּאִיתֵיהּ בְּזֶה אַחַר זֶה בְּטָעוּת.

דִּתְנַן: קָרָא לַתְּשִׁיעִי עֲשִׂירִי, וְלָעֲשִׂירִי תְּשִׁיעִי, וְלָאַחַד עָשָׂר עֲשִׂירִי — שְׁלָשְׁתָּן מְקוּדָּשִׁין.

וַהֲרֵי תּוֹדָה, דְּלֵיתַהּ בְּטָעוּת, וְלֵיתַהּ בְּזֶה אַחַר זֶה, וְאִיתְּמַר: תּוֹדָה שֶׁנִּשְׁחֲטָה עַל שְׁמוֹנִים חַלּוֹת, חִזְקִיָּה אָמַר: קָדְשׁוּ עֲלַהּ אַרְבָּעִים מִתּוֹךְ שְׁמוֹנִים, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: לֹא קָדְשׁוּ עֲלַהּ אַרְבָּעִים מִתּוֹךְ שְׁמוֹנִים.

הָא אִיתְּמַר עֲלַהּ, אָמַר רַבִּי (זֵירָא): הַכֹּל מוֹדִים הֵיכָא דְּאָמַר ״לִיקְדְּשׁוּ אַרְבָּעִים מִתּוֹךְ שְׁמוֹנִים״ — דְּקָדְשִׁי, ״לֹא יִקְדְּשׁוּ אַרְבָּעִים אֶלָּא אִם כֵּן קָדְשׁוּ שְׁמוֹנִים״ — כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּלֹא קָדְשׁוּ.

כִּי פְּלִיגִי בִּסְתָמָא. מָר סָבַר: לְאַחְרָיוּת קָא מְכַוֵּין, וְעַל תְּנַאי אַיְיתִינְהוּ.

עמוד ב

וּמָר סָבַר: לְקׇרְבָּן גָּדוֹל קָא מְכַוֵּין.

אָמַר אַבָּיֵי: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בְּאִילָן שֶׁתַּחְתָּיו שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אַמָּה, אֲבָל בְּאִילָן שֶׁאֵין שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אַמָּה, הֲרֵי מִקְצָת בֵּיתוֹ נִיכָּר.

מַתְקֵיף לַהּ רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ: מִמַּאי דִּבְאַרְבְּעִי מְצִיעָתָא קָא מְסַיַּים, דִּלְמָא בְּאַרְבְּעִי דְּהַאי גִּיסָא וּבְאַרְבְּעִי דְּהַאי גִּיסָא קָמְסַיַּים!

אֶלָּא אָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בְּאִילָן שֶׁתַּחְתָּיו שְׁמוֹנֶה אַמּוֹת, אֲבָל בְּאִילָן שֶׁתַּחְתָּיו שֶׁבַע אַמּוֹת — הֲרֵי מִקְצָת בֵּיתוֹ נִיכָּר.

תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דְּרַב, תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל.

תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דְּרַב: מִי שֶׁבָּא בַּדֶּרֶךְ וְחָשְׁכָה לוֹ, וְהָיָה מַכִּיר אִילָן אוֹ גָדֵר, וְאָמַר: ״שְׁבִיתָתִי תַּחְתָּיו״ — לֹא אָמַר כְּלוּם. אֲבָל אִם אָמַר: ״שְׁבִיתָתִי בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי״ — מְהַלֵּךְ עַד שֶׁמַּגִּיעַ לְאוֹתוֹ מָקוֹם. הִגִּיעַ לְאוֹתוֹ מָקוֹם — מְהַלֵּךְ אֶת כּוּלּוֹ וְחוּצָה לוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים — בְּמָקוֹם הַמְסוּיָּים, כְּגוֹן שֶׁשָּׁבַת בְּתֵל שֶׁהוּא גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים, וְהוּא מֵאַרְבַּע אַמּוֹת וְעַד בֵּית סָאתַיִם.

וְכֵן בִּקְעָה שֶׁהִיא עֲמוּקָּה עֲשָׂרָה, וְהִיא מֵאַרְבַּע אַמּוֹת וְעַד בֵּית סָאתַיִם. אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁאֵין מְסוּיָּים — אֵין לוֹ אֶלָּא אַרְבַּע אַמּוֹת.

הָיוּ שְׁנַיִם, אֶחָד מַכִּיר וְאֶחָד שֶׁאֵינוֹ מַכִּיר — זֶה שֶׁאֵינוֹ מַכִּיר מוֹסֵר שְׁבִיתָתוֹ לַמַּכִּיר, וְהַמַּכִּיר אוֹמֵר: ״שְׁבִיתָתִי בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי״.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים — כְּשֶׁסִּיֵּים אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁקָּבַע. אֲבָל לֹא סִיֵּים אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁקָּבַע — לֹא יָזוּז מִמְּקוֹמוֹ.

לֵימָא תֶּיהְוֵי תְּיוּבְתֵּיהּ דִּשְׁמוּאֵל? אָמַר לָךְ שְׁמוּאֵל: הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן, כְּגוֹן דְּאִיכָּא מִמְּקוֹם רַגְלָיו וְעַד עִיקָּרוֹ תְּרֵי אַלְפֵי וְאַרְבַּע גַּרְמִידֵי, דְּאִי מוֹקְמֵית לֵיהּ בְּאִידַּךְ גִּיסָא דְּאִילָן — קָם לֵיהּ לְבַר מִתְּחוּמָא.

אִי סַיֵּים אַרְבַּע אַמּוֹת — מָצֵי אָזֵיל, וְאִי לָא — לָא מָצֵי אָזֵיל.

תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל: טָעָה וְעֵירַב לִשְׁתֵּי רוּחוֹת, כִּמְדוּמֶּה הוּא שֶׁמְּעָרְבִין לוֹ לִשְׁתֵּי רוּחוֹת, אוֹ שֶׁאָמַר לַעֲבָדָיו ״צְאוּ וְעָרְבוּ לִי״, אֶחָד עֵירַב עָלָיו לַצָּפוֹן וְאֶחָד עֵירַב עָלָיו לַדָּרוֹם — מְהַלֵּךְ לַצָּפוֹן כְּעֵירוּבוֹ לַדָּרוֹם, וְלַדָּרוֹם כְּעֵירוּבוֹ לַצָּפוֹן.

וְאִם מִיצְּעוּ עָלָיו אֶת הַתְּחוּם — לֹא יָזוּז מִמְּקוֹמוֹ.

לֵימָא תֶּיהְוֵי תְּיוּבְתֵּיהּ דְּרַב? רַב תַּנָּא הוּא וּפָלֵיג.

אָמַר שְׁבִיתָתִי בְּעִיקָּרוֹ — מְהַלֵּךְ מִמְּקוֹם רַגְלָיו וְעַד עִיקָּרוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה, וּמֵעִיקָּרוֹ לְבֵיתוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה. נִמְצָא מְהַלֵּךְ מִשֶּׁחָשֵׁיכָה אַרְבַּעַת אֲלָפִים אַמָּה.

עוד במסכת עירובין