האדרא זוטא · פרק מא

תּוּ אִתְפְּשַׁט דְּכוּרָא בִּימִינָא וּשְׂמָאלָא, בְּיָרוּתָא דְּאַחֲסָנָא. וְכַד גְּוָונֵי אִתְחַבְּרוּ, אִקְרֵי תִּפְאֶרֶת. וְאִתְתְּקַּן כָּל גּוּפָא, וְאִתְעָבִיד אִילָנָא רַבְרְבָא, וְתַקִּיף, שַׁפִּיר וְיָאֶה, (דניאל ד׳:ט׳) תְּחוֹתוֹהִי תַּטְלֵל חֵיוַת בָּרָא, וּבְעַנְפּוֹהִי יְדוּרוֹן עוֹפֵי שְׁמַיָא, וּמָזוֹן לְכֹלָּא בֵּיהּ. דְּרוֹעוֹי יְמִינָא וּשְׂמָאלָא. בִּימִינָא חַיִּים וָחֶסֶד, בִּשְׂמָאלָא מִיתָה וּגְבוּרָה. מֵעוֹי, אִתְתָּקַּן בְּדַעַת, וְאִתְמַלְיָין כָּל אַכְסַדְרִין וְאִדָּרִין, כְּמָה דַּאֲמֵינָא, דִּכְתִּיב, (משלי כ״ד:ד׳) וּבְדַעַת חֲדָרִים יִמָּלְאוּ.

תּוּ אִתְפְּשָׁט גּוּפָא, בִּתְרֵין שׁוֹקִין. וּמִתְאַחֲדָן בֵּינַיְיהוּ תְּרֵין כּוּלְיָין, וּתְרֵין בֵּיעֵי דִּדְכוּרָא. דְּכָל מִשְׁחָא וּרְבוּת וְחֵילָא (דדכורא) דְּכָל גּוּפָא, בְּהוּ אִתְכְּנַשׁ, דְּכָל חַיָּילִין דְּנָפִיק, מִנְּהוֹן נָפְקִין. וְשַׁרְיָין כֹּלָּא בְּפוּם אַמָּה. וּבְגִין כָּךְ אִקְרוּן צְבָאוֹת, (דכל גופא, בהו אתכנש, ושריין כלא בפום אמה. ובגין כך אקרון צבאות, דכל חיילין (דנפקי) דנפיק, מנהון נפקי) וְאִינּוּן נֶצַח וְהוֹד. תִּפְאֶרֶת, יְדוָֹ"ד. נֶצַח וְהוֹד, צְבָאוֹת. וּבְגִין כָּךְ יְדוָֹ"ד צְבָאוֹת.

אַמָּה דִּדְכוּרָא, סִיּוּמָא (נ"א כסותא) דְּכָל גּוּפָא, וְאִקְרֵי יְסוֹד. וְדָא הוּא דַּרְגָּא דִּמְבַסֵּם לְנוּקְבָּא. וְכָל תִּיאוּבְתָּא דִּדְכוּרָא לְגַבֵּי נוּקְבָּא, בְּהַאי יְסוֹד עַיִּיל לְנוּקְבָּא, לְאֲתָר דְּאִקְרֵי צִיּוֹן. דְּהָתָם הוּא אֲתָר כְּסוּתָא דְּנוּקְבָּא, כְּבֵית רֶחֶם לְאִתְּתָא. וּבְגִין כָּךְ, יְיָ' צְבָאוֹת אִקְרֵי יְסוֹד.