פרק הדינין · חלק ג
ואל יחזיק זכות לזה וחובה לזה עד שישמע אמתת הדין, דתנן (פ"א מ"ח) וכשבעלי הדין עומדין לפניך יהיו בעיניך כרשעים, ר"ל קודם שנתברר לך דינם יהיו בעיניך שניהם כרשעים, שכל אחד מהם מרמה את חבירו. ואחר שתחקור ותדע דבריהם ותחתוך הדין, יהיו בעיניך כצדיקים, ואל תאמר זה בקש לזה מה שלא היה לו אצלו, או זה נשבע לשקר לזה, או זה כפר ממונו של זה, אלא יהיו בעיניך כצדיקים כשקבלו עליהם הדין ובאין לדון וקבלו עליהם דין תורה.
וגרסינן במדרש השכם לא גלתה ירושלים אלא על שלא העמידו את הדין, שנאמר (איכה א, ו) היו שריה כאילים וגו', מה אילים ראשו של זה בצד זנבו של זה, כך דייני ישראל שבאותו הדור זה כובש פניו מפני זה, וזה כובש פניו מפני זה. וכך אמר להם הנביא (ישעיה א, כג) שריך סוררים וחברי גנבים וגו', מהו שלמונים, שהיו אומרים זה לזה שלם לי ואני אשלם לך, עשה עמי היום ואני אעשה לך למחר, והנביא צווח (שם א, כא) צדק ילין בה ועתה מרצחים, חכיתי להם שיעמידו השופטים ויקיימו את הדין, והם לא עשו כן אלא עשו שלהם עיקר ואת הדין טפלה, ולפיכך (שם ג, יד) יי' במשפט יבוא וגו' גזלת העני בבתיכם, וכי בביתם היתה הגזלה, אלא מתוך שצווחין היתומים והאלמנות והעניים על גזילותיהם והם מעלימים עיניהם, מעלה עליהם הכתוב כאילו הגזלה בבתיהם. לפיכך אמר הקדוש ברוך הוא אין לי חפץ בקרבנותיכם ולא בחדשיכם ובמועדיכם, שנאמר (שם א, יג) לא תוסיפו הביא מנחת וגו' וכתיב חדשיכם ומועדיכם וגומר, וכתיב ובפרשכם כפיכם וגו'. אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא מה נעשה וישוב חרון אפך, אמר להם (שם א, יז) למדו היטב דרשו משפט אשרו חמוץ וגו'.
וכל דיין שמטה את הדין גורם שממון לעולם, שנאמר (מיכה ג, ט) שמעו נא זאת ראשי בית יעקב וקציני בית ישראל המתעבים משפט ואת כל הישרה יעקשו וגומר, ועל יי' ישענו לאמר הלא יי' בקרבנו לא תבא רעה, לכן מביא עליהם שלש פורעניות, שנאמר (שם ג, יב) לכן בגללכם ציון שדה תחרש, וירושלים עיים תהיה, והר הבית לבהמות יער.
אוי לו לדור ששופטין את שופטיהן, אוי לדור שצריכין השופטים להשפט כדורו של אלימלך, שנאמר (רות א, א) ויהי בימי שפוט השופטים וגו', אוי לו לדור שאין שומעין לשופטיהם כשהם ישרים, שנאמר (שופטים ב, יז) וגם אל שופטיהם לא שמעו, ומי היו, רב אמר דבורה וברק היו, ריב"ל אומר שמגר ואהוד היו, רב הונא אמר דבורה ויעל היו.
וגרסינן בפרק קמא דחגיגה (דף ה ע"א) אמר רשב"ל כל המטה דינו של גר כאילו מטה דינו של מעלה. והשופט המטה את הדין נקרא רשע כדגרסינן במסכת שבת (דף קלט ע"א) אמר רשב"ל מאי דכתיב (ישעיה נט, ג) כי כפיכם נגואלו בדם ואצבעותיכם בעון וגו', כפיכם בדם, אלו הדיינין. ואצבעותיכם בעון, אלו סופרי הדיינין. שפתותיכם דברו שקר, אלו עורכי הדיינים. ולשונם עולה תהגה, אלו בעלי דינין.
וכל דיין שמחליף ואומר על טוב רע ועל רע טוב אוי לו וחבל עליו, אמר לו הקדוש ברוך הוא לדיין אין אתה יודע שכשאתה מטה את הדין שלשכינתי אתה מטה, ולפיכך אני מזהיר (דברים טז, יט) לא תטה משפט, ומה אני עושה (מלאכי ג, ה) וקרבתי אליכם למשפט והייתי עד ממהר וגומר.
כמה מכוער הדיין שיאמר לבעל דין הכחשת הגזילה, והוא גזלן וגזלת אחרים בין שניו, וכשיצא לחוץ הכל מרננים אחריו, ונמצא שם שמים על ידו מתחלל, מה אומרים עליו, אוי לו אוי למולידו, סרוחה היא חכמתו ובינתו, ראוי היה שלא בא לעולם. אלא צריך לקשט את עצמו ואחר כך מקשט את אחרים שנאמר (צפניה ב, א) התקוששו וקושו וגו'.
מעשה בדיין אחד שהיה לו אילן אחד בתוך חצירו, והיה מחשיך על בית חבירו, ומן הדין היה לקצץ אותו, אלא שלא היה יודע שהיה מחשיך על בית חבירו, והיה הניזק מתרעם ואמר פלוני הדיין מחשיך על ביתי ולא היה אומר כלום לדיין כסבור שלא יכרות אותו, באו לפניו שני אנשים לדין ואמר הטוען פלוני זה יש לו אילן בתוך ביתו והוא מחשיך על ביתי, צוה עליו לכרות אותו, אמר לו הנטען אינו מן הדין שאכרות אותו, והיה סבור לו שיסביר לו פנים הדיין בשביל שהיה לדיין אילן מחשיך על בית חבירו, מיד נזכר הדיין שהאילן שלו היה מחשיך על בית חבירו, אמר אם אגזור על זה שיכרות אילנו מיד הוא אומר לי ולמה אין אתה כורת את שלך שהוא מחשיך על בית פלוני, מה עשה הדיין אמר להם לכו ושובו למחר עד שאברר את הדין יפה, מיד כרת הדיין את אילנו, ליום מחר באו לפניו אמר לבעל האילן לך כרות את אילנך, אמר ליה טול קורה מבין עיניך ואטול אני קיסם מבין שיני, אילני הוא מן הדין לכרתו ושלך שהוא מחשיך בית פלוני אינו דין לכרתו, אמר לך אתה כרות את שניהם שלי ושלך, מיד הלך וראה שכרת הדיין את אילנו וכרת גם הוא את שלו.
לעולם יהיה הדיין זהיר בדין, שבשכר הדין נתן הקדוש ברוך הוא תורתו לישראל, כדגרסינן בואלה שמות רבה (ע' ל, כג) אמר משה לישראל הרי נתן לכם הקדוש ברוך הוא את תורתו, אם אין אתם עושין את הדינין נוטל הוא את תורתו מכם, שלא נתנה לכם אלא על מנת שתעשו את הדינין, שנאמר (תהלים צט, ד) ועז מלך משפט אהב, ואם עשיתם הדינין עתיד הקדוש ברוך הוא להחזיר לכם בתי דינין שלכם ובית המקדש, שנאמר (ישעיה א, כו) ואשיבה שפטיך כבראשונה וגו'.
וכל דיין שאינו דן דין אמת לאמתו כביכול הקדוש ברוך הוא מסלק שכינתו ועולה לשמים, והמלאכים אומרים רבון העולמים מהו, והוא אומר ראיתי את הדיין שהוא נושא פנים ועמדתי משם, שנאמר (תהלים יב, ו) משוד עניים מאנקת אביונים וגו'.
וגרסינן באלה הדברים רבה (ה, ו) רבי אליעזר ור"ש בר נחמני, רבי אליעזר אומר אם היית יודע שהדין עמו אל תסביר לו פנים, שלא יהו אומרים מתחלה היה רוצה לזכותו, ור"ש בר נחמני אומר אם תדע שאין הדין עמו הסביר לו פנים, שלא יאמרו מתחלה היה רוצה לחייבו.
דרש רבי יאשיה ואיתימא רב נחמן בר יצחק מאי דכתיב (ירמיה כא, יב) בית דוד דינו לבקר משפט, וכי בבקר דנין וכל היום כלו אין דנין אלא אם ברור לך הדבר כבקר אמרהו ואם לא אל תאמרהו. אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן מהכא (משלי ז, ד) אמור לחכמה אחותי את, אם ברור לך הדבר כאחותך שאסורה לך אמרהו ואם לאו אל תאמרהו.
וצריך הדיין להמתין בדינו ולעיינו יפה, דתנן (אבות פ"א מ"א) הוו מתונין בדין, וכתיב (ישעיה א, יז) אשרו חמוץ, ופירשו ז"ל (תנחומא משפטים ו) אשרי דיין המחמץ את הדין. ועוד גרסינן בספרי אם בא לפניך דין אחד שנים ושלשה פעמים, ויבא אחר כיוצא בו, אל תחתכהו מיד, כלומר פשוט הוא אצלי, אלא חזור ועיין בו שמא דין זה הוא בענין אחר.
דרש בר קפרא מנא לן הא מילתא דאמור רבנן הוו מתונים בדין, דכתיב (שמות כ, כג) לא תעלה במעלות וגו' וסמיך ליה ואלה המשפטים וגומר. אשר תלמדם מבעי ליה, אמר רבי חייא ואיתימא רבי חייא בר אבא אלו כלי הדיינין, מקל ורצועה סנדל ושופר. רב הונא כד הוה נפיק לדינא אמר אפיקו לי מאני חנותאי, מאי ניהו רצועה וסנדלא ושופרא, רצועה להלקות, סנדל לחליצה, שופר לנדות. אמר רשב"ל צדק את הדין ואחר כך חתכהו. בין איש ובין אחיו, אמר רב יהודה אפילו בין בית לעליה. ובין גרו, אפילו בין תנור וכירים. כקטון כגדול תשמעון, אמר רשב"ל יהא חביב עליך דין של פרוטה כדין של מאה מנה.
וצריך לחקור את העדים יפה יפה אם עדי שקר הם, דתנן (אבות פ"א מ"ט) שמעון בן שטח אומר הוי מרבה לחקור את העדים וכו'.
וצריך הדיין לעשות פשרה בין בעלי דינין, כדגרסינן במדרש השכם שנים שבאו לדין לדון, קודם שישמעו דבריהם או משישמעו דבריהם ולא ידעו להיכן הדין נוטה, בית דין רשאין לומר להם צאו ועשו פשרה, ולעולם יפה כח הפשרה מכח הדין. אבל מששמעו דבריהם ויודעין להיכן הדין נוטה, אין רשאין לומר להם עשו פשרה, שנאמר (משלי יז, יד) פוטר מים ראשית מדון ולפני התגלע הריב נטוש, ר"ל קודם שיתגלע לך הדין אתה רשאי לנטשו.
ובית דין מכין ועונשין שלא מן התורה כדי לעשות סיג לתורה, שנאמר (עזרא ז, כו) הן למות הן לשרושי וגומר.
וגרסינן במציעא (דף ל ע"ב) תאני רב יוסף והודעת להם זו בית חייהם, את הדרך זו גמילות חסדים, ילכו זה בקור חולים, בה זו קבורה, ואת המעשה זה הדין, אשר יעשון זו לפנים משורת הדין. אמר רבי יוחנן מפני מה חרבה ירושלים מפני שדנו בה דין תורה ולא עבוד לפנים משורת הדין.
בא וראה כמה גדול כח הדיין שדן דין אמת לאמתו כדגרסינן בפרק קמא דשבת (דף י ע"א) רב חסדא ורבה בר רב הונא הוו יתבי בדינא כל יומא, הוה קא חליש לבייהו, תנא להו חייא בר רב מדפתי (שמות יח, יג) ויעמד העם על משה וגו', וכי תעלה על דעתך שמשה היה יושב ודן כל היום כלו, תורתו אימתי היתה נעשית, אלא לומר לך כל דיין שדן דין אמת לאמתו אפילו שעה אחת ביום מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף להקדוש ברוך הוא במעשה בראשית, כתיב הכא מן הבקר עד הערב, וכתיב התם (בראשית א, ה) ויהי ערב ויהי בקר.
עד מתי יושבין בדין, אמר רב ששת עד זמן סעודה, אמר רב חסדא מאי קרא ה (קהלת י, טז) אי לך ארץ שמלכך נער וגו' אשריך ארץ שמלכך בן חורין. אי לך ארץ, כל ענין מפסוקי ספר קהלת הפסוק הראשון הפך מן הפסוק של אחריו, ולפיכך כשאמר אי לך ארץ שמלכך נער היה לו לומר אשרך ארץ שמלכך זקן, אלא ר"ל נער שיצר הרע שולט בו, שנאמר (בראשית ח, כא) רע מנעוריו, ובן חורין מיצר הטוב. ושריך בעת יאכלו, ר"ל שלא יתעסקו בתענוגי העולם, אלא אוכלין בשעה ידועה ובעת ידוע שצריכין לאכול כדי לקיים גופן. בגבורה ולא בשתי, חוזר לענין בן חורין ליצר הרע, דתנן (אבות פ"ד מ"א) אי זהו גבור הכובש את יצרו וגו'.
אבל אין המקרא יוצא מידי פשוטו, אי לך ארץ שמלכך נער ממש, ובזה היה ישעיה מוכיח את ישראל ואומר להם (ישעיה ג, ד) ונתתי נערים שריהם וגומר, מה כתיב בתריה (פסוק יג) נצב לריב יי' ועומד לדין עמים, לפיכך חייבין ישראל למנות דיינין זקנים ישרים ותמימים, ולפיכך נקראו זקנים מפני שצריכין להיות זקנים בשנים ובחכמה ובשאר כל מדות טובות ויהיו צדיקים, ואז נאה לעשות משפט, שנאמר (משלי כא, טו) שמחה לצדיק עשות משפט. אבל לפועלי און המשפט מחתה, מפני ששוברים את שיניהם במשפט, שנאמר (איוב כט, יז) ואשברה מתלעות עול וגו' וכתיב (תהלים נח, יא) ישמח צדיק כי חזה נקם וגו'.
וגרסינן עוד במדרש משלי, בני אם ערבת לרעך וגו' (משלי ו, א), בת"ח הכתוב מדבר, בשעה שהזקן מתמנה אומר לו הקדוש ברוך הוא עד שלא נתמנית לא היית ערב על הצבור, עכשיו שנתמנית נעשית ערב, שנאמר אם ערבת לרעך, רעך זה הקדוש ברוך הוא שנאמר (שה"ש ה, טז) זה דודי וזה רעי.
וגרסינן בברכות (דף נה ע"א) אמר רבי יוחנן אין מעמידין פרנס על הצבור אלא אם כן נמלכין בצבור, שנאמר (שמות לה, ל) ויאמר משה אל בני ישראל ראו קרא יי' בשם וגומר, אמר הקדוש ברוך הוא למשה, משה הגון עליך בצלאל, אמר לו רבונו של עולם לפניך הגון לפני לא כל שכן, אמר ליה אף על פי כן לך ואמור להם לישראל, הלך ואמר להם הגון עליכם בצלאל, אמרו לו למשה רבינו ע"ה על הקדוש ברוך הוא הגון ועליך הגון עלינו לא כל שכן.
ובזכות המשפט שישראל עושין הקדוש ברוך הוא מחונן ומרחם עליהם, ונותן שלום ביניהם, ומביא להם הגאולה, ומנחילם ארץ ישראל, ובונה בית המקדש, ומצמיח קרן לדוד, שנאמר (זכריה ז, ט) כה אמר יי' צבאות לאמר משפט אמת שפוטו וחסד ורחמים עשו וגומר, וכתיב (עמוס ה, טו) שנאו רע ואהבו טוב והציגו בשער משפט אולי יחנן יי' צבאות שארית יוסף, וכתיב (יחזקאל לז, כד) ועבדי דוד מלך עליהם ורועה אחד יהיה לכלם ובמשפטי ילכו וגו', וכתיב (יחזקאל כח, כה) וישבו על אדמתם אשר נתתי לעבדי ליעקב וגו', וכתיב (שם, לז כו) וכרתי להם ברית שלום ברית עולם יהיה אתם וגו'. תם.