הקדמה · חלק ב

ובעונש הלומד ואינו מקיים ביארו במדרש ואלה הדברים רבה (פר' כי תבא) זה לשונו לשמור ולעשות את כל מצותי, אמר רבי חלפתא כל מי שלמד דברי תורה ואינו מקיים ענשו חמור ממי שלא למד כל עיקר, למה הדבר דומה, למלך שהיה לו פרדס הכניס לתוכו ב' אריסין, אחד היה נוטע אילנות ומקצצן ואחד לא היה נוטע כל עיקר ולא מקצצן, על מי המלך כועס לא על אותו שהיה נוטע ומקצץ, כך כל מי שלמד דברי תורה ואינו מקיים אותן ענשו חמור ממי שלא למד כל עיקר, מנין שנאמר (ישעיה כו, י) יוחן רשע בל למד צדק, אבל אם למד ולא קיים אינו נחנן, הוי לשמור לעשות את כל מצותי, עכ"ל.

עוד בענשו אמרו בספרי (במדבר טז, לא) כי דבר ה' בזה, רבי מאיר אומר זה הלמד ואינו עושה, שונה לאחרים ואינו עושה, רבי נתן אומר זה היכול ללמוד ואינו לומד, רבי נהוראי אומר שלא השגיח על דברי תורה, עכ"ל.

עוד בענשו אם לא קיים, ובשכרו אם קיים, בויקרא רבה פרשת בחקותי בפסוק (ויקרא כו, ג) ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם, אמר רבי חמא בר חנינא אם שמרתם את התורה הריני מעלה עליכם כאלו אתם עשיתם אותה. ועשיתם אתם, אמר רבי חנינא בר פפא אמר להם אם שמרתם את התורה הריני מעלה עליכם כאלו עשיתם עצמכם. ועשיתם אותם, תני רבי חייא הלמד לעשות, לא הלמד שלא לעשות, הלמד שלא לעשות נוח לו שלא נברא. אמר רבי יוחנן הלמד שלא לעשות נוח לו שנהפכה שליתו על פניו ולא יצא לאויר העולם. אמר רבי אחא הלמד על מנת לעשות זוכה להקביל רוח הקדש מה טעם (יהושע א, ח) למען תשמור לעשות ככל הכתוב בו כי אז תצליח את דרכך ואז תשכיל, ואין תשכיל אלא רוח הקודש, כד"א (תהלים פט, א) משכיל לאיתן האזרחי, עד כאן לשונו.

וכיון שראינו מעלת המעשה כמבואר במאמרים הנזכרים ושהתלמוד מביא לידי מעשה, ראיתי לחבר ספר כולל בענייני המעשה הנמצאים מפוזרים בדברי רבותינו במדרשים ובגמרא ובזוהר, וגם הנמצא בדברי המפרשים המוכרח יותר מדבריהם הנוגע למעשה, כי בהיות דברי המעשה מקובצים כאחד יזכור האדם המעשה ולא ישכח ממנו מהרה, מה שאין כן בהיות הדברים מפוזרים, שכאשר יקרא דבר אחד מהמעשה ישכח ממנו מה שקרא ויטרח לבקש מבוקשו.

וכאשר עלתה בהסכמתי לחבר הספר הזה, ראיתי לקרוא שמו ספר ראשית חכמה וזה מכמה סבות, האחד להורות כי קודם לכניסת שום חכמה בין חכמת הגמרא בין חכמת הקבלה, לכל, צריך שתקדם היראה, וכמו שאמר (תהלים קיא, י) ראשית חכמה יראת ה', כדפירשתי לעיל.

והיינו מתניתין כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת וכו', ורבינו יונה פירש במשנה הזו פירוש נאה והעתיקו החסיד הר' יוסף יעבץ עליו השלום בפירוש המשנה, ומפני שנוגע לדרוש שלנו ראיתי להעתיקו, זה לשונו כי מי שהוא ירא חטא הוא שמח במה שלמד כי היא מאשרתו ללכת בדרך שהורגל ולבו מוסיף בה אהבה, אבל בזמן שחכמתו קודמת ליראת חטאו נמצא שאין החכמה מונעתו מן העבירות שהורגל בהם וסופו לבעוט בה, לפי שדומה עליו כמשוי ולכך אין חכמתו מתקיימת.

עוד כתב החסיד שם זה לשונו והכלל מן המשנה הזאת, כי חכם ירא חטא מכבד את התורה בעצמו ובזולתו, בעצמו - כי אחר שכוונתו בלמודו לא היתה כי אם ליראה את השם הנכבד, והחכמה כלה מזהרת על זה, תיקר החכמה בעיניו הפלא ופלא. בזולתו - כי הבריות אומרות עליו ראו פלוני שלמד תורה כמה מעשיו מתוקנים אשרי רבו שלמדו תורה אוי לו למי שלא למד תורה. והחכם בלתי ירא חטא בהיפך, כי הוא מבזה החכמה שמונעתו מתאוותיו הבהמיות, והבריות אומרות ראיתם פלוני שלמד תורה כמה מקולקלים מעשיו.

ומפני סבה זו יצדק שם ספרי ראשית חכמה, כי מאחר שהיראה והמעשה היא עיקר החכמה כמו שנאמר, אין העיקר על למוד החכמה אלא על ההקדמה שלה שהיא היראה, והמעשה הוא הנקרא חכמה באמיתות, וכמו שאמר הפסוק (איוב כח, כח) ויאמר לאדם הן יראת ה' היא חכמה, ודרשו בשבת פרק ב (לא, ב) אמר רבי יוחנן משום רבי אלעזר אין לו להקדוש ברוך הוא בעולמו אלא יראת שמים בלבד, שנאמר (דברים יא, יא) ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה וגו', וכתיב (איוב כח כח) ויאמר לאדם הן יראת ה' היא חכמה וגו', שכן בלשון יוני קורין לאחת הן, עד כאן לשונו.

וכיון שהיראה היא העיקר והפסוק אמר היא חכמה, מי שיהיה בו היראה הוא הראוי שיקרא חכם, ומי שאין בו יראה אין לו חכמה. וכן דרשו בואלה שמות רבה (פרשה מ) זה לשונם אמר רבי הושעיא כל מי שהוא יודע ואין בידו יראת חטא אין בידו כלום, כל נגר שאין בידו ארגליא שלו אינו נגר, למה שקפליות של תורה ביראת חטא, שנאמר (ישעיה לג, ו) יראת ה' היא אוצרו. אמר רבי יוחנן כל מי שהוא יודע תורה ואינו עושה, מוטב לו שלא יבא לעולם אלא נהפכה השליא על פניו, לכך נאמר הן יראת ה' וגו'. אמר רבי חייא בר אבא מהו הן יראת ה', אמר ה' אלהים אם היו לך מעשים טובים אני נותן לך שכר, ומה שכר, תורה, שנאמר ויאמר לאדם הן יראת ה' היא חכמה וסור מרע בינה. ואם סרת מן הרע אני מעמיד ממך בני אדם שמבינים בתורה, מהיכן אתה למד מיוכבד ומרים בעת שיראו מהאלהים, כדכתיב (שמות ב, יז) ותיראן המילדות את האלהים וגו', עד כאן לשונו לעניננו. נמצא לפי זה מלות ראשית חכמה ר"ל הקדמות המעשה הצריכות לחכמה, כי אין חכמה בלי יראה מוקדמת.

עוד כוונתי לקרוא שם הספר ראשית חכמה, להורות כי אין התועלת בו לא לבורים ולא למי שלא הריח בריח החכמה, כי אם ידבר האדם דברי חכמה לכסילים יבוזו לדבריו, וכמו שאמר שלמה עליו השלום (משלי א, ז) חכמה ומוסר אוילים בזו. אך מי שיש בו "ראשית חכמה" ימצא בו תוכחת לנפשו ויתקיים בו (שם ט, ט) הוכח לחכם ויאהבך.

ועם היות שאין כוונתי בספר הזה אלא להוכיח את עצמי, ולמצוא דברי רבותינו ז"ל המכניעים את הלב מסודרים לפני, על כל פנים ימשך תוכחת למי שיהיה כיוצא בי. ואם לא יהיה בספר הזה תועלת לחכמים הגדולים אשר כל הכתוב כאן נודע להם, יהיה אי זה חדוש לאותם המתחילים כמותי אשר להם "ראשית חכמה" ולא חכמה, כי אני לא ידעתי חכמה ודעת קדושים בינה, וכפי קוצר השגתי עשיתי מה שעשיתי להוכיח את עצמי ולכיוצא בי שלא נהיה נאים דורשים ולא נאים מקיימים, כמו שדרשו בואלה שמות רבה (פ' המן) זה לשונם דבר אחר לחמו נתן מימיו (ישעיה לג, טז), זה הקב"ה שמפקיד לבני תורה אל תהא אומר על מה שלא שמעת שמעתי, ולא תהא אוסר לאחרים ומתיר לעצמך, אלא יהו יוצאין מפיך נאמנין כשם שיצאו מפי משה, ואני מראה לך יופיי פנים אל פנים, שנאמר (שם לג, טז) מלך ביפיו תחזינה עיניך, עכ"ל.

עוד דרשו (קהלת ט, טז) וחכמת המסכן בזויה, וכי רבי עקיבא וחבריו עשירים היו שנשמע את דבריהם, והלא הם גזרו על הצבור והם מקיימים, אלא מהו חכמת המסכן, שממסכן מדברי תורה, שמלמד לאחרים והוא בעצמו אינו מקיים, לפיכך דבריו אינם נשמעין, מזרזין לאחרים לא תלוו ברבית והם מלוין ברבית, עכ"ל.

גם כוונתי לקרותו בשם ראשית חכמה, כי שאר המחברים שקדמוני המדברים בתשובה ומעשה כתבו התוכחות כפי שכליהם הרחב, כמו החסיד בעל חובת הלבבות ורבינו יונה בשערי תשובה ודומיהם, ואני תפסתי לי לעיקר דברי רבותינו, ולכן לעולם בראשית דברי תפסתי דברי רבותינו, לפעמים אקדים דברי הזוהר כפי הדרוש המצטרך ואחר כך אעתיק דברי המפרשים, ומה גם כי לקטתי מדברי רבותינו ומדברי הזוהר ראשית דבריהם הנוגע למעשה, ולא הארכתי בדרשות הפסוקים המובאות בגמרא ובמדרש רבה וכיוצא. וכמו שהביכורים נקראים ראשית, שנאמר (דברים כו, ב) ולקחת מראשית כל פרי האדמה, כן לקטתי ראשית ומבחר סולת דברי החכמים להיותי בוחר בדרך קצרה, ומפני טעם זה לא כתבתי פירוש על המאמרים כי אם הדבר המצטרך הרבה לענין המעשה מפני סבת האריכות. ועוד כי המאמרים סובלים כמה פירושים וכל אחד יפרש ברצונו, לכן קראתיו ראשית חכמה. גם מלת ראשית במ"ק עם אותיות ראשית כחשבון שמי במ"ק.

גם מפני שנתן רשות להדפיס ספר הפרדס של מורי ע"ה, והאמת כי לא כל הרוצה ליטול את השם יטול, כי מי שיכנס אל החכמה הפנימית בלי תשובה ומעשים טובים לא יכנס לעולם אל החכמה. וכן דרשו בזוהר (פ' נשא קכג, א) ואית נטורין אחרנין כגון נחשים ועקרבים ושרפים ונטרין ההוא טוב דלא יעול תמן מאן דלא איהו ראוי למיעל, ואי לאו כולהו חייביא הוו עיילין ברזין דאורייתא, ובגין דא מאן דאיהו חייבא וייעול למנדע רזין דאורייתא כמה מלאכי חבלה דאיתקריאו חשך ואפלה נחשים ועקרבים חיות ברא מבלבלין מחשבתיה דלא ייעול לאתר דלאו דיליה, אבל מאן דאיהו טוב כל אילין נטירין אינון לממריה וקטיגור נעשה סניגור וייעלון ליה לטוב הגנוז ויימרון ליה מרנא הא ברנש טוב וצדיק ירא שמים בעי לאעלא קדמך ואמר לנו פתחי לי וכו', עד כאן לשונו לענייננו. לכן כוונתי לעשות הספר הזה לבאר הדרכים שצריך הנכנס אל החכמה, ולכן בארתי מקצת דרכים עד"ה, בפרט בשער אהבה שרובו מדברי רבי שמעון בן יוחאי ע"ה והמקובלים האחרונים, ולזה קראתיו ראשית חכמה, ראשית וכניסה ליכנס לחכמה הפנימית, כי החכמה הפנימית היא הנקראת חכמה באמיתות, כמו שכתב החסיד הר' יוסף יעבץ ע"ה במשנת כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו וכו' (אבות ג, ט), זה לשונו גם יתכן לפרש, כי החכמה הנזכרת בזו המשנה אינה חכמת עשיית המצות כי אם החכמה העליונה חכמת הקבלה, והיא ידיעת טעמי המצות, ועליה אנו מתפללים בכל יום והאר עינינו בתורתך, כי מה חסרנו באמרנו ותן בלבנו בינה להבין ולהשכיל לשמוע ללמוד וללמד שנאמר אחר כך והאר עינינו בתורתך, אלא ודאי אנו מכוונים לחכמה המפוארה הזאת שעליה אמר דוד המלך ע"ה (תהלים קיט, יח) גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך, ולא אמר דוד כן על דיני שור מועד ושור תם ואף לא על דיני אסור והיתר שהיו נשי ישראל בקיאות בהם, אלא על זו החכמה שאין לה סוף, כי כל תקותנו אל מול ההצלחה הזאת כי מתוכה נהיה דבקים בשמו הגדול. וחכמת עשיית המצות אינה כלום אם לא תבא לידי מעשה, ועליה נאמר לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה, וזאת החכמה מאת ה' מן השמים לטוב לפניו יתעלה, ואף אם תמצא יודעים בתורה אם לא קדם להם חסידות אי אפשר לידע אותה על אמתתה, ונדמים יודעים ואינם יודעים, עכ"ל.

וסעד לדבריו יש בזוהר (פר' שלח קס, א) כי דרש שם רבי שמעון בן יוחאי עליו השלום פרשת המרגלים על ענין עסק התורה ואמר ויבואו עד נחל אשכול (במדבר יג, כד) אילין אינון מילי אגדה דרשה דתליין מסטרא דמהימנותא, אולפין מתמן ראשי פרקין ראשי מלין, אינון דבני מהימנותא חדאן במילין ומתברכאן מלין בגווייהו ומסתכלן שרשא חד ועקרא חד ולא אשתכח בהו פרודא, עד כאן לשונו.

ויש מי שרצה לומר שאין חכמת הקבלה קרויה חכמה, שהרי דרשו בשבת פרק ב (לא, א) פסוק (ישעיה לג, ו) והיה אמונת עתך, על שתא סדרי, ואמר חכמת זה סדר קדשים, הרי שקראו חכמה לקדשים ולא לקבלה. ולדידיה תקשי שמן הראוי יותר ראוי לקרוא חכמה לסדר נזיקין, שהרי אמרו במשנה בסוף בבא בתרא (פ"י, מ"ח) אמר רבי ישמעאל הרוצה שיחכים יעסוק בדיני ממונות, שאין לך מקצוע בתורה יותר מהן והן כמעין הנובע. אלא ודאי אין משם ראיה כלל, ולא נדרשו תיבות הפסוק ההוא על צד המקרה אמונת זה סדר זרעים וכו' ודעת סדר טהרות, אלא על פי הסוד, כמו שפרשם רבי שמעון בן יוחאי עליו השלום בתיקונים (תקוני הזוהר ה, א) ע"ש.

והעיקר כדברי החסיד, והראיה לדבריו מברייתא של רבי ישמעאל שהעתקנו לעיל, שאחר ששואלים לו ביום הדין על הגמרא שואלים לו על מעשה מרכבה ושיעור קומה שהוא עיקר ידיעת חכמת הקבלה. וכן יש עוד ראיות בחגיגה (פ"ב) פרק אין דורשין, ואין כאן המקום להאריך.

ואחר שעלתה הסכמתנו בעשיית הספר הזה, סדרתי בו ה' שערים שער הראשון, ביראה, כמו שיבארנו הטעם בהקדמת שער היראה; שער השני, באהבה; שער השלישי, בתשובה; שער הרביעי, בקדושה; שער החמישי, בענוה. ובכל שער ושער בארנו טעם סמיכות שער לשער וקדימה ואיחור, ובשערים אלו רובו חדוש שלא נמצא כתוב במפרשים.

והיה דעתי לבאר שער בענין התורה, והנחתי הענין מפני שרובו כתוב במנורת המאור של הרבי יצחק אבוהב עליו השלום, ולא אטרח עצמי במה שכבר נעשה. וכן שער בענין התפלה, וכבר הקדימני ספר תולעת יעקב. עם היות שאין מדרש בלא חידוש, מכל מקום אניח הדבר שלא להאריך.

אמנם ראיתי ה' פרקים במנורת המאור של הרבי ישראל עליו השלום, והוא נמצא בכתיבת יד, וכדי לזכות את הרבים ראיתי להעתיקם ולהביאם לבית הדפוס כדי שיגדיל תורה ויאדיר, ורובו נוגע למעשה פרק בתיקון עשיית המצות; פרק גידול בנים; פרק משא ומתן באמונה; פרק בענין הדין; פרק בדרך ארץ. ושם בפרק דרך ארץ נעתיק סדר חופת אליהו וכלל קיצור ספר מנורת המאור של הרבי ישראל עליו השלום.

ואחלה פני המעיין שאם ימצא אי זו טעות יגיה כפי שכלו הטוב מבחוץ, כי היה הדבר נחוץ ולא היה לי זמן להגיה את ההעתק, וברוב מאמרי הזוהר לא יגיהם אם ימצא חלוף הרבה בין גרסת הדפוס לגרסה שלנו והגרסה שלנו הוגהה מתוך ספרי כתיבת יד הנמצאים פה צפת תוב"ב מוגהים ומדויקים בתכלית הדיוק.

ועוד זאת אחלה פני המדפיסים, שישימו ריוח בין ענין לענין, כי המעתיק לא שם ריוח כראוי, כמו בשער הקדושה שכתבנו כמה תיקונים לתיקון אות ברית, יעשו ריוח בין תיקון לתיקון. וכן בשער התשובה בהערות התשובה ושאר הדברים הכתובים שם. וכן בשער הענוה.

נאם הצעיר אליהו בן הרבי משה די וידאש תנצב"ה