פרק גדול בנים · חלק א

יסר בנך ויניחך ויתן מעדנים לנפשך (משלי כט, יז), גרסינן במדרש משלי יסר בנך ויניחך, אם תרצה להיות במנוחה והשקט ובשלוה בעולם הזה, יסר את בנך, שאם תיסר את בנך בקטנותו ותדריכהו על דרך טובה וישרה, תהיה במנוחה ובהשקט ובשלוה, מפני שלא תצטער עליו שיצא לתרבות רעה ולעשות עבירות, לא לגנוב ולרצוח, הואיל ויסרת אותו בקטנותו ללכת בדרכי השם יתברך, ואז יהיה מקורך ברוך וזרעך כשר, ועושה הטוב והישר בעיני הקדוש ברוך הוא, וימצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם.

וגרסינן במדרש ל"ב מדות יסר בנך ויניחך, למד בנך תורה ויניחך מדינה של גיהנם. ויתן מעדנים לנפשך, שיכניסך בגן עדן עם הצדיקים, דכתיב (משלי יט, יח) יסר בנך כי יש תקוה ואל המיתו אל תשא נפשך, ר"ל כי יש תקוה, אם תראה בנך שהוא טפש אל תאמר מה יועיל בו המוסר הואיל ואין לו דעת להבין אניחנו, אלא אפילו הוא טפש עדין יש לו תקוה בלמוד ובמוסר אם תלמדנו מוסר, ואם לא הבין עד עתה אפשר שיבין מכאן ואילך, ואם לא יבין תורה הרבה מפני שהוא טפש ילמד לפחות לקרות בתורה ולהתפלל כדי שיצא מכלל עם הארץ, ואל תאמר אם אגדיל עליו המוסר ימות תחת השבט, הוי ואל המיתו אל תשא נפשך. דבר אחר, יסר בנך שמא יצא לתרבות רעה וימות בבית דין או שלא בבית דין.

וטוב לו לאדם שימות או שתכהין עיניו ואל יעמיד בן רשע, כדגרסינן בבראשית רבה (סה, י) ויהי כי זקן יצחק וגו' (בראשית כז, א), רבי אלעזר בן עזריה אומר כהו עיניו כדי שלא יראה ברעתו של עשו, אמר הקדוש ברוך הוא יהא יצחק יוצא לשוק ויהון ברייתא אמרין דין אבוהי דההוא רשיעא, אלא הריני מכהה את עיניו והוא יושב בבית, הדא דהוא דכתיב (משלי כח, כח) בקום רשעים יסתר אדם, מכאן אמרו ז"ל כל המעמיד בן רשע או תלמיד רשע עיניו כהות, תלמיד מאחיה השילוני, שנאמר (מל"א יד, ד) ואחיהו לא יכול לראות וגומר, כל כך למה, שהעמיד את ירבעם שהיה תלמיד רשע. בן רשע מיצחק, דכתיב ותכהין עיניו וגומר, כל כך למה, שהעמיד עשו שהיה רשע.

מעשה בבנו של רבי חנינא בן תרדיון שנתחבר ללסטים, וגלה את סודם, והרגוהו ומלאו את פיו עפר וצרורות, לאחר שלשה ימים לקחוהו חכמים ונתנוהו בכילה, ובקשו לקלס עליו מפני כבודו של אביו, ולא הניחם, אמר להם הניחו לי ואני אומר על בני, פתח ואמר (משלי ה, יג-יד) ולא שמעתי לקול מורי ולמלמדי לא הטתי אזני, כמעט הייתי בכל רע בתוך קהל ועדה. אמו קראה עליו (שם יז, כה) כעס לאביו בן כסיל וממר ליולדתו. אחותו קראה עליו (שם כ, יז) ערב לאיש לחם שקר ואחר ימלא פיהו חצץ.

דבר אחר ואל המיתו אל תשא נפשך, ר"ל לצעקתו ולבכיתו אל תחמול עליו כשתכנו בשבט, ואל תחוש לצעקתו, דכתיב (שם כג, יד) אתה בשבט תכנו ונפשו משאול תציל, הדא הוא דכתיב (שם א, י) בני אם יפתוך חטאים וגו'.

דבר אחר חדל בני לשמוע מוסר (משלי יט, כז), אל תביא את עצמך לשמוע מוסר מן הדיינין, כמד"א (דברים כב, יז) ולקחו זקני העיר ההיא את האיש ויסרו אותו. ר"ל אם תשגה מאמרי דעת סופך לקבל מוסר ועונש דכתיב (משלי כג, יג) אל תמנע מנער מוסר, ר"ל אם תכנו בשבט כשהוא קטן כדי לייסרו, תצילנו ממיתה בבית דין כשיגדיל.

וכתיב (שם כב, ו) חנוך לנער על פי דרכו, פירוש אם תחנך לנער על פי דרכו, מהו דרכו של נער, שלא ללמוד ולא להתפלל אלא ישב בטל לרדוף אחר תאותו, אם תעזוב אותו על דרכו הרעה ועל טבע נערותו ולא תמחה בידו להחזירו למוטב, גם כי יזקין לא יסור ממנה, מפני שנעשו לו בטבע ולא יוכל לפרוש מהם. ולפי זה הפירוש אין רצונו לומר חנוך לנער על פי דרכו מצוה כלומר עשה כך וכך, אלא כמו (קהלת יא, ט) שמח בחור בילדותך, פירוש אם תשמח בחור בילדותך ותלך בדרכי לבך דע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט, וכן חנוך לנער, אם תחנך לנער על פי דרכו כשיזקין לא יסור מאותו הדרך שהורגל בו.

וכשיגדיל הוסף לו בלימוד, דתנן (אבות פ"ה מכ"א) בן חמש שנים למקרא וכו', וגרסינן בבבא בתרא (דף כא ע"א) אמר ליה רב לרב שמואל בר שילת עד בר שית לא תקביל, מכאן ואילך קביל ואספי ליה כתורא. פירוש, הנער אינו למד עד שיהא בן ו' שנים אלא דבר מועט מפני קטנותו, מכאן ואילך יקבל יותר, לפיכך יוסיפו לו יותר בלמוד מעט מעט בכל יום ויום, כמו שעושין לשור כשיכניסוהו לחרישה אין דוחקין אותו יום ראשון אלא מוליכין אותו על השדה שיש לו לחרוש ומטיילין בו עליה, ליום שני קושרין העול על צוארו, ליום ג' דוחקין אותו לחרוש מעט עד שילמוד ויתחנך לחרוש, לפיכך ישתדל אדם ללמוד את בנו תורה מקטנותו ולחנכו ללמוד מעט כפי הנער וכפי שניו וכפי שיוכל לסבול, והשם יתברך מתעלס כשהקטנים שחין בתורה, שנאמר (תהלים ח, ג) מפי עוללים ויונקים וגו', ואף על פי שהם מגלגלין בפסוק מפני שאינם יודעים לקרות הקדוש ברוך הוא אוהב אותם, שנאמר (שה"ש ב, ד) ודגלו עלי אהבה, אל תקרי ודגלו אלא ודלוגו (במ"ר ב, ג).

אמר המחבר ודגל"ו על"י, בגימטריא מאה וחמשים ותשע, כמנין קט"ן, כיצד כשהקטן מתחיל לדבר מלמדו לומר תורה צוה לנו משה וגו' (דברים לג, ד), וכן פסוק ראשון של קריאת שמע, וכשיגדל מוסיף ללמדו מקצת פסוקים על פה, וכשיהיה בן ג' שנים יתחיל ללמדו האותיות, וכשיגדל יותר שוכר לו מלמד וקונה לו ספרים ומלמדו, ואם יכבד על הנער לשקוד על הלמוד תמיד, יפייסנו בדברים שהקטנים אוהבים ומתאוים להם כגון דבש וקליות ואגוזים וכיוצא בהם, ואומר לו הנה לך זה על מנת שתלך לבית הספר ותלמוד, וכשיגדל יותר וימאס באלו הדברים אומר לו אביו לך לבית הספר ותלמוד ואקנה לך חגורה יפה ומנעלים נאים, וכשיגדל יותר יאמר לו אתן לך זוזים על מנת שתלמד ברכת מזון ותפלה, וקונה לו ציצית ותפלין כדי לחנכו על המצות, וכשיגדל יותר יאמר לו לך למוד תורה ותקרא תלמיד הגון, וכשיבין יותר יאמר לו למוד ותקרא רב, וכשיבין יותר יאמר לו למוד תורה ותקרא חכם ודיין ואב בית דין ותשב בראש, עד אשר ישיג בדעתו אמתת התורה ומואס בכל אלו הדברים שאמרתי ויעסוק בתורה לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה.

וילמד אדם לבנו כשהוא קטן לנשק על ידי אביו ואמו ורבו, ועל ידי הגדולים והחסידים, וכל מי שמנשק הקטן ידו צריך לשים את ידו עליו ולברכו, כי כשישים אדם ידו על ראש הקטן מתברך, שנאמר (בראשית מח, יד) וישלח ישראל את ימינו וגומר, וכתיב ויברכם ביום ההוא וגו', ובהנחת היד על ראש הקטן הוא מתברך, ורמז לדבר, ביד האדם ט"ו אברים כמנין ט"ו תיבות שבפסוקי יברכך ה' וישמרך וגו', כלומר יחולו על ראש הברכות שבג' פסוקים אלו שהם ט"ו כמנין אברי היד.

ולפיכך משימין היד על ארון המת או על הקבר, לבקש רחמים על המת, לפי שבידו של אדם ט"ו אברים כמנין ט"ו תיבות שבפסוק (ישעיה כו, יט) יחיו מתיך וגו'.

לעולם ישתדל אדם לרדות את בנו בקטנותו, שאם ייסר אותו יחכם, שנאמר (משלי יג, א) בן חכם מוסר אב ולץ לא שמע גערה. גרסינן במדרש אם תראה בן חכם בידוע שאביו ייסרו בקטנותו והדריכו על הדרך הטובה, שנאמר בן חכם מוסר אב, ואם ראית לץ בידוע שלא שמע גערה, ר"ל לא שמע מאביו גערה. ואומר (שם יג, כד) חושך שבטו וגומר, אם יחשוך אדם את שבטו מלרדות את בנו בקטנותו הרי זה שונא את בנו, שסופו בא לתרבות רעה מפני שלא ייסרו אביו בקטנותו, וסופו נהרג על מעשיו הרעים בין בבית דין בין שלא בבית דין, אבל האוהב את בנו שיחרו מוסר, ר"ל שייסרהו בקטנותו כדי שלא יצא לתרבות רעה ולידי מיתה משונה, פירוש שיחנכנו בילדותו מגזרת הילדות והשחרות.

וגרסינן בואלה שמות רבה (א, א) חושך שבטו וגו', ללמדך שכל המונע בנו מלרדותו בא לתרבות רעה ושונאהו, שכן מצינו בישמעאל שהיה לו געגועין על אברהם ולא רדהו, ויצא לתרבות רעה, ושנאהו אברהם והוציאו מביתו ריקם, מה עשה ישמעאל, כשהיה בן ט"ו שנה התחיל להביא צלם מן החוץ והיה מצחק בו, שאין מצחק אלא ע"א, שנאמר (שמות לב, ו) ויקומו לצחק, מיד ותאמר שרה גרש את האמה ואת בנה (בראשית כא, י), שמא ילמוד בני אורחותיו, מיד (בראשית כא, יא) וירע הדבר מאד בעיני אברהם על אודות בנו, שיצא לתרבות רעה.

כיוצא בו ויאהב יצחק את עשו (בראשית כה, כח), לפיכך יצא לתרבות רעה על שלא רדהו, דתנן ה' עבירות עשה עשו באותו יום, בא על נערה מאורסה, והרג את הנפש, וכפר בעקר, ובזה את הבכורה, ועוד תאב מיתת אביו כדי להרוג את אחיו, שנאמר (שם כז, מא) יקרבו ימי אבל אבי וגו', וגרם ליעקב לברוח מפניו, והלך הוא אצל ישמעאל ללמוד ממנו תרבות רעה להוסיף על חטאתו פשע, שנאמר (שם כח, ט) וילך עשו וגו'.

כיוצא בו דוד, שלא רדה לאבשלום ויצא לתרבות רעה, ובקש להרגו, ושכב עם נשיו, וגרם לו שילך יחף ובוכה, והפיל מישראל כמה אלפים, וגרם כמה דברים קשים שאין להם סוף. וכיוצא בו עשה דוד באדוניהו שלא רדהו ולא גער בו, ולפיכך יצא לתרבות רעה, דכתיב (מל"א א, ו) ולא עצבו אביו מימיו וגו'.

וכמה נעים המוסר של אהבה, שכל מי שהקדוש ברוך הוא אוהבו הוא מרדהו ביסורין, הדא הוא דכתיב (דברים ח, ה) כי כאשר ייסר איש את בנו, וכל המיסר את בנו מוסיף עליו אהבה, שנאמר (משלי יג, כד) ואוהבו שיחרו מוסר, רצה לומר הבן הוא אוהב את אביו מפני ששחרו מוסר.

את מוצא באברהם שייסר יצחק בנו ולמדו תורה והדריכו בדרכיו, דכתיב (בראשית כו, ה) עקב אשר שמע אברהם וגו', וכתיב (שם כה, יט) אלה תולדות יצחק וגו', ללמדך שהיה דומה לאביו בנוי ובחכמה ובעושר ובמעשים טובים, תדע לך, שבן ל"ז שנה היה בשעת העקדה ואברהם זקן, ועקדו וכפתו כשה ולא נמנע, ולפיכך ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק (שם כה, ה), הוי ואוהבו שחרו מוסר.

כיוצא בו מיצחק שהיה משחר ליעקב, ולמדו תורה וייסרו בבית הלמוד, שנאמר (שם כה, כז) ויעקב איש תם וגו', ולמדו מה שלמד מאביו, ואחר כך פירש מאביו ונטמן בבית עבר י"ד שנה ללמוד תורה, לפיכך זכה לברכות וירש את הארץ, שנאמר (שם לז, א) וישב יעקב וגו'. ואף יעקב רדה את בניו ולמדם דרכיו שלא היה בהם פסולת, שנאמר (שם מו, ט) ואלה שמות בני ישראל וגומר ראובן שמעון וגו', השוה אותם הכתוב ליעקב שכלם צדיקים, הוי ואוהבו שחרו מוסר.

לעולם ישתדל אדם ללמד את בנו תורה וחכמה ואל יחוש לעושר, שאין עושר בעולם כעשרה של תורה, שנאמר (משלי ג, טו) יקרה היא מפנינים וגומר. וילמוד תורה בקטנותו, כי לסוף מתעשר, כדגרסינן בסנהדרין (דף צב ע"א) אמר רבי אלעזר כל אדם שיש בו דעה לסוף מתעשר, שנאמר (משלי כד, ד) ובדעת חדרים ימלאו כל הון יקר ונעים. אמר רבי אלעזר כל אדם שאין בו דעה אסור לרחם עליו, שנאמר (ישעיה כז, יא) כי לא עם בינות הוא על כן לא ירחמנו עושהו. ואמר רבי אלעזר כל הנותן פתו למי שאין בו דעה ייסורין באים עליו, שנאמר (עובדיה א, ז) לחמך ישימו מזור תחתיך אין תבונה בו, ואין מזור אלא יסורין, שנאמר (הושע ה, יג) וירא אפרים את חליו ויהודה את מזורו.

וכל המשתדל ללמוד את בנו תורה ודעה וחכמה, נוחל העולם הזה והעולם הבא, העולם הזה מנין דכתיב (משלי יז, כא) יולד כסיל לתוגה לו ולא ישמח אבי נבל, ר"ל מי שיש לו בן כסיל שלא למד תורה, כל ימיו של אביו בעצב ובדאגה בעולם הזה, לא ישמח כל ימיו. אבל מי שיש לו בן חכם הוא שמח וטוב לב, שנאמר (שם כג, טו) בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני, לפיכך כשהולך אדם לבית הכנסת ולבית המדרש ושומע חכמת בנו הוא שמח, ואמר "גם אני", מלמד שהבן שמח בחכמתו תחלה, שנאמר (שם טו, כג) שמחה לאיש במענה פיו, ואחר כך שמח בו אביו, הוי ישמח לבי גם אני, הרי שהאב נוחל העולם הזה.

העולם הבא מנין, כדגרסינן בפסחים (דף קיג ע"א) אמר רבי יוחנן ג' מנוחלי העולם הבא, הדר בארץ ישראל, והמגדל בנו לתלמוד תורה, והמבדיל על היין במוצאי שבת. הרי שהמלמד את בנו תורה נוחל העולם הבא.

גדולה הצלת בנים לאבות מהצלת אבות לבנים, שהאבות אין מצילין את בניהם אלא מן היסורין בעולם הזה בלבד, ומזכין אותן בעושר כשהם חיים, ומזכין אותן הכח, אבל ליום הדין אינם יכולים להצילם מדינה של גיהנם, שנאמר (דברים לב, לט) ואין מידי מציל, לא אברהם מציל ישמעאל בנו, ולא יצחק מציל עשו בנו, אבל הבנים מצילין אבותיהם מדינה של גיהנם בין גדולים בין קטנים.

כיצד גדולים מצילין אותם, במעשיהם הטובים, כדגרסינן במדרש תנחומא (ע' מס' כלה פ"ב) מעשה ברבי עקיבא שהיה בבית הקברות ופגע באדם אחד שחור כפחם שהיה טעון עצים על כתפו ומרהיט בהן כסוס, גזר עליו רבי עקיבא והעמידו, אמר ליה בני מה לך בעבודה קשה כזאת, אם עבד אתה ואדוניך נתן עליך עול כבד אני אפדאך ממנו ואוציאך לחירות, ואם אתה עני אני אעשירך, אמר לי הניחני אדוני איני יכול לעמוד, אמר ליה מבני אדם אתה או מבני המזיקין אתה, אמר ליה מת אותו האיש ובכל יום ויום מוסרין אותו לחטוב עצים ונותנין אותו באש, אמר ליה מה היתה מלאכתך בחייך, אמר ליה גבאי המכס הייתי, והייתי נושא פנים לעשירים והורג את העניים, ולא עוד אלא שבעלתי נערה מאורסה ביום הכפורים, אמר ליה בני שמא תברח מאותן הממונין עליך אם יש לך תקוה, אמר ליה אל תעכבני שמא ירגזו עלי בעלי הפורענות ולאותו האיש אין לו תקנה ולא פדיון, אלא שמעתי מאותם הממונים שהיו אומרים לי אם היה לך בן שעומד בצבור ואומר ברכו את יי' המבורך, היינו מתירין לך מן הפורענות, ולאותו האיש אין לו בן אלא שהניח אשתו מעוברת ואיני יודע מה ילדה זכר או נקבה, ואם ילדה זכר מי ילמדנו תורה, אמר ליה מה שמך אמר ליה עקיבא, ושם אשתך אמר ליה שושמירה, ושם עירך אמר ליה אלדוקה. באותה שעה נצטער עליו רבי עקיבא והיה הולך מעיר לעיר עד שהגיע לעירו ושאל היכן הוא ביתו אמרו ישחקו עצמותיו בגיהנם, שאל על אשתו אמרו ימח שמה וזכרה מן העולם, שאל על בנו אמרו הרי הוא ערל שאפילו במצות מילה לא עסק. מיד תפס רבי עקיבא לבנו ומל אותו והושיבו לפניו ללמוד תורה ולא היה לומד, עד שישב עליו בתענית מ' יום יצתה בת קול ואמרה על זה אתה מתענה, אמר הן, וקרא אל"ף בי"ת והוליכו לביתו ולמדו ברכת המזון וקריאת שמע ותפלה והעמידו והתפלל בצבור ואמר ברכו את יי' המבורך, באותה שעה התירוהו מן הפורענות, ובא לו בחלום ואמר לרבי עקיבא תנוח דעתך בגן עדן שהצלתני מדינה של גיהנם, מיד פתח רבי עקיבא ואמר (תהלים קלה, יג) יי' שמך לעולם יי' זכרך לדור ודור.

וגרסינן במדרש השכם יספת לגוי יי' וגומר (ישעיה כו טו), אומות העולם עובדי ע"א אתה נותן להם בן זכר הוא מושך לו ערלה ומגדל לו בלורית, הגדיל מוליכו לבית עובדי ע"א ומכעיסך, אבל ישראל אתה נותן לו בן זכר מל אותו לשמונת ימים, ואם הוא בכור פודה אותו לל' יום, הגדיל מוליכו לבית הכנסת ולבית המדרש לברך שמך בכל יום ואומר ברכו את יי' וגומר.

קטנים כיצד, באסיפתם כשהם קטנים. גדולה הצלת קטנים לאבותם, שהצלת גדולים פעמים היא ממתנת עד ד' דורות, אבל הצלת קטנים מכפרת מיד, ומנין שהצלת גדולים עד ד' דורות, שנאמר (שמות כ, ה) פוקד עון אבות על בנים וגו', אין אתה יכול לומר שאם היה האב רשע והבנים צדיקים שהוא פוקד רשע האב עליהן, שאין זו מדת הדין, ואין אתה יכול לומר שהוא נתפס בחובו, שאין זו מדת הרחמים, ואי זו מדת רחמים, תולה לאב עד ד' דורות, אם נמצא אחד מהם צדיק הרי האב ניצול, לא נמצא אחד מהם צדיק, כל אחד נתפס על מעשיו. שלא תאמר פוקד עון אבות על בנים לשון קצף הוא, צא ולמד מי"ג מדות שהתורה נדרשת בהם יי' יי' אל רחום וחנון וגו', אף כשהוא אומר פוקד עון אבות על בנים לשון רחמים הוא, שהוא תולה לאבות עד ד' דורות, שאם יהיה אחד מן הדורות צדיק הוא מצילם מדינה של גיהנם.

ועוד משה רבינו עליו השלום בשעה שבא לבקש רחמים מהו אומר (במדבר יד, יז) ועתה יגדל נא כח וגו' יי' ארך אפים וגו' פוקד עון אבות וגו', ואילו היה לשם קצף לא היה אומר זה. ושלמה המלך עליו השלום אמר (משלי כט, יז) יסר בנך ויניחך, ר"ל למד בנך תורה, ויניחך מדינה של גיהנם, ויתן מעדנים לנפשך בגן עדן עם הצדיקים.

וא"ת האב צדיק כבר זכה לעצמו ואינו צריך לבנו, והרי נדב ואביהוא מתו, ומה תלמוד לומר ובנים לא היו להם (במדבר ג, ד), שאם בנים צדיקים היו להם היו נצולין בזכותן, מפני שמשה רבינו עליו השלום בקש מהקדוש ברוך הוא שלא יתנהג עם קרח במדת רחמים כדרך שהוא נוהג עם בני אדם אלא במדת הדין, שנאמר (במדבר טז, כט) אם כמות כל האדם וגו', ומנין שהיו לקרח בנים ונצולו שנאמר (שם כו, יא) ובני קרח לא מתו, ומנין שהיו צדיקים שנאמר (תהלים מו, א) למנצח לבני קרח על עלמות שיר אלהים לנו מחסה ועוז עזרה בצרות נמצא מאד על כן לא נירא וגו', מזמור זה מדבר ששמו באלהים כסלם ושהיו בוטחים שלא יהיה נבלעים עם אביהם, הרי שהיו צדיקים.

רבי יהושע אומר וכי אי זו מדה מרובה מדת הטוב או מדת הפורענות, ומה אם מדת הפורענות שהיא מעוטה נמשכו בה הבנים אחר האבות בעון האבות, מדת הטוב שהיא מרובה אינו דין שימשכו בה האבות אחר הבנים לחיי העולם הבא, וכן הוא אומר (זכריה י, ז) ובניהם יראו ושמחו, מלמד שהקדוש ברוך הוא מקרבן אלו על אלו, האבות אצל הבנים. ר"ל שאם היו האבות רשעים והבנים צדיקים, מקרב האבות אצל הבנים למחיצתם לגן עדן. וכן כתיב (משלי ג, יב) וכאב את בן ירצה, רצה לומר כי הבן הצדיק מרצה על אביו הרשע ומביא אותו אצלו לחיי העולם הבא.

רבי חנינא אומר, הרי הוא אומר (דברים כב, ו) כי יקרא קן צפור וגו', וכי מי הם גדולים רחמי הבריות או רחמי מי שאמר והיה העולם, אם הבריות שרחמיהם מועטין נצטוו שאם יקחו הבנים ישלחו את האם חפשית, הקדוש ברוך הוא שרחמיו מרובין על אחת כמה וכמה שאם נטל את הבנים שישלח אבותיהם חפשים מדינה של גיהנם.

רבי מאיר אומר, הרי הוא אומר (שמות כ, יב) כבד את אביך וגו', היכן מצותו של מלך ביותר, בפלטרין שלו או חוץ לפלטרין, הוי אומר בפלטרין, ומה אם חוץ לפלטרין צוה הקדוש ברוך הוא כבד את אביך וגו', בפלטרין של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא שהוא גן עדן על אחת כמה וכמה, ואם יושבין הבנים במחיצתן של צדיקים והאבות במחיצת הרשעים אין זה כבוד, הא למדת שהן מכפרין עליהם.

וכן הוא אומר בדוד (שמ"ב יב, יג) ויאמר דוד אל נתן חטאתי ליי' ויאמר נתן אל דוד גם יי' העביר חטאתך לא תמות, יכול בלא דבר, תלמוד לומר אפס כי נאץ נאצת את אויבי יי' בדבר הזה גם הבן הילוד לך מות ימות, לפיכך היה מתודה כל אותם הז' ימים שמא יחיה הילד, שמא ימחול לו הקב"ה ולא יהיה צריך שיתכפר במיתת הילד, והיה מתענה, וכשבשרוהו שמת ידע שניצול מדינה של גיהנם, אם כן למה הוא אומר (שמ"ב יב, כא) ויאמרו עבדיו אליו מה הדבר הזה אשר עשית בעבור הילד חי צמת ותבך וכאשר מת הילד קמת ותאכל ויאמר בעבור הילד וגו'.

קטני ישראל שהם מתים, מאימתי הם באים לחיי העולם הבא (סנהדרין דף קי ע"ב), רבי מאיר אומר משידעו לענות אמן, שנאמר (ישעיה כו, ב) פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים, זה העונה אמן. ויש אומרים משעה שימולו, שנאמר (תהלים פח, טז) עני אני וגוע מנוער נשאתי אימך, זה אימת המילה, והלכה כיש אומרים. רבי עקיבא אומר קטני ישראל אף על פי שאבותיהם רשעים באים לחיי העולם הבא, שנאמר (שם קטז, ו) שומר פתאים יי', אבל קטני אומות העולם עובדי ע"א אינן באין לחיי העולם הבא.

וגרסינן בבראשית רבה (ל, ד) רבי אבא בר כהנא אמר כל מי שנכפל שמו, הוא בשני עולמות בעולם הזה ובעולם הבא, כתיב אלה תולדות נח נח (בראשית ו, ט), וכתיב אברהם אברהם (שם כב, יא), וכתיב ויאמר יעקב יעקב (שם מו, ב), וכתיב משה משה (שמות ג, ד), וכתיב אלה תולדות פרץ פרץ (רות ד, יח), וכתיב שמואל שמואל (שמ"א ג, י), אמרו לו והלא כתיב (בראשית יא, כז) תרח תרח, אמר להם סוף עשה תשובה ולא נפטר אברהם עד שנתבשר שעשה אביו תשובה, שנאמר (בראשית טו, טו) ואתה תבא אל אבותיך בשלום, אמר אברהם לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם כל מה שסגלתי מצות ומעשים טובים בעולם הזה, אזכה לעולם הבא ואבי יורש גיהנם לפי שהיה עובד ע"א, שנאמר (יהושע כד, ב) תרח אבי אברהם וגומר, אמר ליה הקדוש ברוך הוא חייך שיעשה תשובה קודם מותו, שנאמר (בראשית יא, לא) ויבאו עד חרן וישבו שם, אל תקרי וישבו אלא וישובו שם, ששבו בתשובה, לפיכך נכפל שמו, אלה תולדות תרח תרח בשני עולמות, הרי שהבנים מכפרים עון אבותיהם.

בשביל י"ב יסורין אין רואין דינה של גיהנם, ואלו הן א' מי שיש לו דקדוקי עניות, הקדוש ברוך הוא מוחל לו, שנאמר (איוב לו, טו) יחלץ עני בעניו, ודרשו ז"ל (יבמות דף קב ע"ב) בשביל עניו יחלצהו מדינה של גיהנם. ותניא (עירובין דף מא ע"ב) שלשה אין רואין דינה של גיהנם, חולי מעים, ודקדוקי עניות, והרשות.

ב' מי שיש לו לקוי בחולי מעים, שנאמר (תהלים צד, יב) אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו, ודרשו ז"ל (ברכות דף ה ע"א) דבר זה למדנו מתוך תורתך, קל וחומר משן ועין שהוא אחד מאבריו של אדם יוצא בהן לחרות, יסורין שממרקין כל גופו של אדם לא כל שכן. אמר ריש לקיש נאמר ברית במלח ונאמר ברית ביסורין, מה המלח מקיימת הבשר וממתיקתו, אף היסורין ממתיקין את החטא מגופו של אדם. ואמר רבי יוסי יהא חלקי עם המתים מחולי מעים (שבת דף קיח ע"ב).

ג' מי שיש לו אחת מד' מראות נגעים אינו אלא מזבח כפרה (ברכות דף ה ע"ב), שנאמר (שם פט, לג) ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם.

ד' מי שאנסוהו כותים ונטלו ממנו ממון, וכן בעול מסי המלכות, שנאמר (ישעיה ס, יז) ושמתי פקודתך שלום ונוגשיך צדקה.

ה' מי שהוא יגע וטורח בעולם על בניו ועל ביתו בשביל פרנסתו, ואינו רוצה להתפרנס מן הצדקה, שנאמר (תהלים כה, יח) ראה עניי ועמלי ושא לכל חטאתי.

ו' הקובר את בניו מוחלין לו כל עונותיו, כדגרסינן בברכות (דף ה ע"ב) אתיא עון לגזירה שוה, כתיב הכא (משלי טז, ו) בחסד ואמת יכופר עון, וכתיב (ירמיה לב, יח) ומשלם עון אבות אל חיק בניהם. וגרסינן בסוטה (דף מח ע"ב) כי מי בז ליום קטנות (זכריה ד, י), אמר רבא אלו קטנים בני רשעי ישראל שמבזבזין דין אבותם לעתיד לבא, ואומרים לפניו רבונו של עולם מאחר שאתה עתיד לפרע מהם למה הקהית את שניהם בנו.

ז' החושדין אותו בדבר עברה ואינו בו, ומי שכנוהו בשם רע ומתבייש בכל עת שנקרא בו, אמר רבי יוסי יהא חלקי עם מי שחושדין אותו בדבר ואינן בו (מו"ק דף יח ע"ב).

ח' מי ששמחו לו אויביו על מפלתו, שנאמר (משלי כד, יז-יח) בנפול אויבך על תשמח וגו' והשיב מעליו אפו, חרון אפו לא נאמר אלא אפו מלמד שמוחלין לו על כל עונותיו.

ט' מי שהלקוהו בשביל עברה, דתנן (מכות פ"ג מט"ו) כל חייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתתן, שנאמר (דברים כה, ג) ונקלה אחיך, כיון שלקה הרי הוא אחיך. וכן מי שנדוהו, דתניא (מו"ק דף יז ע"א) מאי שמתא שם מיתה.

י' מי שיש לו אשה רעה, שנאמר (קהלת ז, כו) ומוצא אני מר ממות וגומר.

י"א מיתה מכפרת, דכתיב (ישעיה כב, יד) אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון. והמת על ג' פנים, המת בעתו בתשובה, והמת בלא עתו בתשובה, או המת מיתה משונה, אפילו יש בידו חלול השם מיתתו מכפרת עונותיו. והמת על קדושת השם אין לך תשובה גדולה הימנו.

י"ב מי שהפסיד ממונו, או מי שהוא אסור או חבוש, ושאר כל היסורין כלם מכפרין העונות, דכתיב (שמ"ב ז, יד) והוכחתיו בשבט אנשים ובנגעי בני אדם, וכתיב (ישעיה ו, ז) ויגע על פי ויאמר הנה נגע זה על שפתיך וסר עונך וחטאתך תכופר.

ארבעה דברים חייב אדם לעשות לבנו ואלו הן, א' למולו, ב' לפדותו אם הוא בכור, ג' ללמדו תורה וללמדו אומנות שיאכל ממנה כדי שתתקיים התורה בידו, ד' להשיאו אשה, ויש אומרים אף לשוט בנהר, כדגרסינן בפרק קמא דקדושין (דף כט ע"א) תנו רבנן, האב חייב בבנו למולו ולפדותו וללמדו תורה ולהשיאו אשה וללמדו אומנות, ויש אומרים אפילו לשוט בנהר, רבי יהודה אומר כל מי שאינו מלמד לבנו אומנות מלמדו לסטות, לסטות סלקא דעתך, אלא כאלו מלמדו לסטות. למולו מנא לן, וימל אברהם וגו' (בראשית כא, ד). ולפדותו מנא לן, בכור בניך תפדה (שמות לד, כ). ללמדו תורה מנא לן, ולמדתם אותם את בניכם (דברים יא, יט) לבניכם ולא לבני בניכם, אם כן מהו (שם ד, ט) והודעתם לבניך ולבני בניך, אמר רבי יהושע בן לוי כל המלמד את בן בנו תורה מעלה עליו הכתוב כאלו קבלה מהר סיני, שנאמר (שם ד, ט-י) והודעתם לבניך וסמיך לי' יום אשר עמדת וגו'. רבי חייא בר אבא לא הוה טעים אומצא עד דמקרי לינוקא ומוספא. להשיאו אשה דכתיב (ירמיה כט, ו) קחו נשים והולידו בנים ובנות וקחו לבניכם נשים וגו'. ללמדו אומנות מנא לן, דכתיב (קהלת ט, ט) ראה חיים עם אשה אשר אהבת, אם אשה ממש היא, כשם שחייב להשיאו אשה כך חייב ללמדו אומנות, להשיטו בנהר מאי, חיותיה הוא.