פרק הדינין · חלק א
עשה צדקה ומשפט נבחר ליי' מזבח (משלי כא, ג), גרסינן בואלה הדברים רבה (ה, ג) שופטים ושוטרים וגומר (טז, יח), הה"ד עשה צדק ומשפט וגומר, מפני שהקרבנות לא היו נוהגין אלא בפני הבית וכו'. דבר אחר הקרבנות אין מכפרין אלא לשוגג וכו'. דבר אחר הקרבנות אינן נוהגין אלא בעולם הזה, והצדקה והדינין בעולם הזה ובעולם הבא. כיצד, הקדוש ברוך הוא משלם שכר טוב לצדיקים ונפרע מן הרשעים לעולם הבא, הרי שיש דינין לעולם הבא. צדקה, שהקדוש ברוך הוא מרחם על בריות לעולם הבא ועושה עמהם צדקה כדי שלא יאבדו ברשעתם. אמר רבי שמואל בר נחמני בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא לדוד רק אתה לא תבנה הבית וגו' (מל"א ח, יט), כל מי שהיה מקלל לדוד מה היה עושה, א"ל טוב שיבנה הבית, תדע לך מה היה דוד אומר (תהלים קכב, א) שמחתי באומרים לי בית יי' נלך, אין כתיב כאן שמחתי בית יי' נלך, אלא באומרים לי וגו' מקישין לי דברים לומר שאין אתה בונה הבית, אמר ליה הקדוש ברוך הוא חייך שעה אחת מחייך אין אני מחסר, שנאמר (שמ"ב ז, יב) כי ימלאו ימיך ושכבת את אבותיך, א"ל הקדוש ברוך הוא הצדקה והדין שאתה עושה חביבין עלי מבית המקדש, שנאמר (שם ח, טו) ויהי דוד עושה משפט וצדקה, מהו משפט וצדקה, רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אומר היה דן את הדין מזכה את הזכאי ומחייב את החייב, לא היה לו לחייב ליתן היה מוציא משלו ונותן, הוי משפט וצדקה. אמר ליה רבי נחמיה אם כן נמצא מביא את ישראל לידי רמאות, אלא מהו משפט וצדקה, שהיה מצדיק נפשו של גזלן ומוציא הגזל מידו, אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, בני הואיל וכך הדינין חביבין הוו זהירין בהון, הה"ד שופטים וגו'.
דבר אחר שופטים ושוטרים, הה"ד (דברים לב, מא) אם שנותי ברק חרבי וגו' מהו המקרא הזה, ר"י אומר אם משנן אני ברק חרבי אני משנן העולם, ומה אעשה ותאחז במשפט ידי.
אמר רבי יצחק שני דברים בימינו של הקדוש ברוך הוא, צדק ותורה, צדק דכתיב (תהלים מח, יא) צדק מלאה ימינך, תורה דכתיב (דברים לג, ב) מימינו אש דת למו. ושני דברים בידו, ואלו הן הנפש והדין, הנפש דכתיב (איוב יב, י) אשר בידו נפש כל חי, הדין דכתיב (דברים לב, מא) ותאחז במשפט ידי. שמרו את הדין ואני משמר את נפשותיכם, הוי שופטים ושוטרים וגו'.
דבר אחר שופטים ושוטרים, אמר רבי אלעזר מקום שיש דין אין דין, ובמקום שאין דין יש דין, ומהיכן, אלא אמר רבי אלעזר אם נעשה הדין למטה אין נעשה הדין למעלה, ואם לא נעשה הדין למטה נעשה הדין למעלה. אמר רבי אלעזר כל זמן שהתחתונים עושין דין אמת אין עליונים עושין דין, וכל זמן שאין התחתונים עושין דין אמת עליונים עושין דין. וכל זמן שישראל עושין דין בארץ אין הקדוש ברוך הוא עושה דין בשמים, אמר הקדוש ברוך הוא אני כלי אומנותי משפט, שנאמר (תהלים לז, כח) כי יי' אוהב משפט, כשישראל נוטלין כלי אומנותי אני מתעסק באומנות אחרת להוריד גשמים בעונתן וליתן שלום בארץ, שנאמר (ויקרא כו, ג) אם בחקתי תלכו ונתתי גשמיכם וגו'. והוא שדוד אומר ברוח הקדש (תהלים עב, ב) ידין עמך בצדק וגו' וכתיב בתריה ישאו הרים שלום לעם וגו', וכי הרים נושאים שלום לעם הם, אלא כשישראל עושין את המשפט לאמתו מביא הקדוש ברוך הוא גשמים על ההרים ונותנים את פרים ועושה שלום בארץ.
דבר אחר שופטים [כו'], אמר רבי חייא בא וראה, ו' מעלות היו בכסאו של שלמה, שנאמר (דה"ב כט, ח) שש מעלות לכסא וגו', ובפרשה הזאת של שופטים כתובים ששה פעמים לא, ואלו הן לא תטה משפט, לא תכיר פנים, ולא תקח שוחד, לא תטע לך אשרה ולא תקים לך מצבה, לא תזבח ליי' אלהיך, הרי ששה. במעלה ראשונה היה הכרוז אומר לא תכיר פנים, במעלה שניה אומר הכרוז לא תטה משפט, שלישית אומר לא תקח שוחד, ד' אומר לא תטע לך, ה' אומר לא תקים לך מצבה, ו' אומר לא תזבח וגו'.
דבר אחר שופטים ושוטרים, אמר ר"ל משל למה הדבר דומה, למלך שהיו לו בנים והיה אוהב את הקטן יותר מכלם, אמר המלך אני נותן פרדסי לבני שאני אוהבו יותר מכל בני. כך אמר הקדוש ברוך הוא, מכל האומות עובדי ע"א איני אוהב אלא ישראל, שנאמר (הושע יא, א) כי נער ישראל ואוהבהו, ומכל מה שבראתי איני אוהב אלא הדין, שנאמר (תהלים לז, כח) כי יי' אוהב משפט, אמר הקדוש ברוך הוא אני מה שאהבתי אתן לכם שאני אוהב, הוי שופטים ושוטרים.
אמר הקדוש ברוך הוא לישראל בזכות שאתם משמרים את הדין אני מתגאה, שנאמר (ישעיה ה, טז) ויגבה יי' צבאות במשפט, ועל ידי שאתם עושים צדקה אני מתקדש, שנאמר והאל הקדוש נקדש בצדקה, ואם שמרתם את שניהם הצדקה והדין מיד אני גואל אתכם גאולה שלימה, שנאמר (שם נו, א) כה אמר יי' שמרו משפט וגו'.
דבר אחר שופטים [כו'], אמר רבן שמעון בן גמליאל אל תהי מגלגל שתמוט אחד מג' רגלי העולם שהוא הדין, ששנו חכמים (אבות פ"א מי"ז) על שלשה דברים העולם קיים על הדין וכו', תן דעתך שאם הטית את הדין שאתה מזעזע את העולם שהוא אחד מרגליו. רבא אמר קשה הוא כחו של דין, שהוא אחד מרגלי כסא הכבוד, שנאמר (תהלים פט, טו) צדק ומשפט מכון כסאך, אמר הקדוש ברוך הוא הואיל וכך ענשו של דין הוו זהירים בו, הוי שופטים ושוטרים.
ועל הדין והצדקה העולם עומד, ושניהם הם יסוד העולם ובהם נבראו, שנאמר (ישעיה כח, יז) ושמתי משפט לקו וצדקה למשקֹלת, פירוש כשברא הקדוש ברוך הוא את העולם שם את המשפט לקו, ר"ל כמו קו של חוט שישים הבונה כשיבנה הכותל כדי שלא יטה הבנין לכאן ולכאן, וצדקה למשקלת, כמו עמוד של עופרת או של ברזל ששוקל בו הבונה הבנין כדי שיהיה על קו היושר ולא ימוט, הרי שהמשפט והצדקה נבראו קודם העולם ובהם נברא.
וגרסינן במדרש השכם, הקדוש ברוך הוא הזהיר את ישראל למנות שופטים שדנין דין אמת לאמתו, ועובדין בצרכי צבור, וגודרין להם את הפרצות, ויתקנו את המקולקל, שכשדנין אמת לאמתו יהיה שלום בעולם ויתקיים, שכך שנינו על שלשה דברים העולם קיים על הדין וגו'. ושלשתם בפסוק אחד נאמרו, שנאמר (זכריה ח, טז) אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם, שכיון שנעשה הדין נעשה האמת נעשה השלום. לפיכך צריכין הדיינין לדעת את מי הם דנין, ולפני מי הם דנין, והיאך הם דנין, ולא ידעו ולא יבינו בחשכה יתהלכו וגו' (תהלים פב, ה), ר"ל גורמין לעולם שיתמוטט. וכן וירעשו מוסדי תבל, ואומר רוע התרועעה ארץ וגומר, ואומר נוע תנוע ארץ וגומר, כל כך למה לפי שאין עושין משפט, שנאמר (שם נט, טו) וירא יי' וירע בעיניו כי אין משפט.
אמר הקדוש ברוך הוא לדיינין (תהלים פב, ו) אני אמרתי אלהים אתם, ר"ל דיינין, כמו עד האלהים וגומר (שמות כב, ח), ואתם לא עשיתם כן, אכן כאדם תמותון. נתתי לכם מה שלא נתתי לאומה אחרת, שנאמר (תהלים קמז, יט) מגיד דבריו ליעקב וגו' לא עשה כן לכל גוי, ראה כמה אהוב וחביב לפניו המשפט.
ולפי שהדינין מדה טובה לפני הקדוש ברוך הוא מסרה למשה קודם תרי"ג מצות, שנאמר (שמות טו, כה) שם שם לו חק ומשפט וגו', ואמר ליה סדרם לפני בני כשלחן ערוך, דכתיב (שם כא, א) ואלה המשפטים וגומר, כאדם שהוא משים בפי התינוק, שנאמר (דברים לא, יט) שימה בפיהם. ולמה אהב כל כך המשפטים, לפי שהשלום תלוי בהם, כי כשיש בין אדם לחבירו דין ותחרות וקטטה ועושין ביניהם דין, השלום נעשה ביניהם.
בא וראה כמה הדינין חביבין לפני הקדוש ברוך הוא, ששקלן כעשרת הדברות, כל דבור ודבור הוא מצוה בפני עצמו, אבל הדינין נאמר בהם עשר מצות עשה ועשרה לאוין, אלו הן מצות עשה א' אלה המשפטים וגו' (שמות כא, א), ב' בצדק תשפוט עמיתך (ויקרא יט, טו), ג' שופטים ושוטרים (דברים טז, יח), ד' ושפטו את העם (שם), ה' ושפטתם צדק (שם א, טז), ו' ונגשו אל המשפט ושפטום (שם כה, א), ז' והפילו השופט (שם כה, ב), ח' שום, ט' תשים עליך מלך (שם יז, טו), י' אשר יבחר יי' אלהיך בו (שם).
ועשרה לאוין אלו הם א' לא תכירו פנים במשפט (דברים א, יז), ב' לא תגורו מפני איש (שם), ג' לא תעשו עול במשפט (ויקרא יט, טו), ד' לא תשא פני דל (שם יט), ה' לא תהדר פני גדול (שם), ו' לא תטה משפט אביונך (שמות כג, ו), ז' לא תטה משפט גר (דברים כד, יז), ח' לא תטה משפט (שם טז, יט), ט' לא תכיר פנים (שם), י' לא תקח שוחד (שם), הא למדת שהדינין חביבין לפני הקדוש ברוך הוא כעשרת הדברות, כל מצוה ומצוה בפני עצמה, ועל מצות הדינין צוה עשרים מצות, עשר מצות עשה ועשר מצות לא תעשה.
וגרסינן במדרש תנחומא ואלה המשפטים וגומר (שמות כא, א), באורח צדקה בתוך נתיבות משפט (משלי ח, כ), בשבח הדינין הכתוב מדבר, שלא נתנה תורה לישראל אלא מתוך הדינין, והיכן נצטוו בדינין, עד שלא נתנה תורה ולאחר שנתנה תורה, במרה קודם שנתנה תורה, דכתיב (שמות טו, כה) שם שם לו חק ומשפט, ואחר שנתנה תורה, דכתיב ואלה המשפטים. יכול דינין נאמרו בשעת מתן תורה, תלמוד לומר ואלה המשפטים, אלו נאמרו בפני עצמן ואלו נאמרו בפני עצמן, ביאר להם משה את עשרת הדברות כל דבור ודבור על אופניו ודקדוקיו, ואחר כך שם לפני הקדוש ברוך הוא ונעשית מחיצה בערפל ולמדו את הדינין, וכי שם למד את הדינין, והלא בשלשה מקומות למד משה את הדינין, במרה דכתיב שם שם לו חק ומשפט, בסיני ואלה המשפטים, בערבות מואב (במדבר כז, יא) והיה לבני ישראל לחקת משפט.
דבר אחר ואלה המשפטים וגו' לפניהם ולא לפני כותים. וכן הזהירן בהם ואמר להם, דעו שאם אתם מורין כהלכה כאשר למדתי אתכם אתם נמלטים מדינו של הקדוש ברוך הוא, ותקבלו שכר מלפניו, ואם לאו הדין עומד עליכם שהדין הוא שלו, שנאמר (דברים א, יז) כי המשפט לאלהים הוא.
בא וראה שעל שלשה דברים מסר משה רבנו עליו השלום עצמו ונקראו על שמו ואלו הן תורה וישראל והדין, תורה מנין דכתיב (מלאכי ג, כב) זכרו תורת משה עבדי, וכי תורת משה היא והלא כתיב (תהלים יט, ח) תורת יי' תמימה, אלא מתוך שמסר נפשו עליה נקראת על שמו. ישראל מנין דכתיב (שמות לב, ז) לך רד כי שחת עמך, וכי עמו של משה היו והלא עמו של הקדוש ברוך הוא היו, שנאמר (שם ג, י) והוצא את עמי וגו', אלא מתוך שמסר נפשו עליהם דכתיב (שם יח, יג) וישב משה לשפוט את העם, נקרא על שמו.
דבר אחר ואלה המשפטים וגו', וא"לה - *וצוה *אותם *לעשות *הדין, המשפ"טים - *הדיין *מצוה *שיעשה *פשרה *טרם *יעשה *משפט, אש"ר - *אם *שניהם *רוצים, תש"ים - *תשמע *שניהם *יחד *מדברים, לפני"הם - *לא *פני *נדיב *יהדר *הדיין *מחבירו.
חביב המשפט, וחביב הוא יתרו לפני הקדוש ברוך הוא, שנתן לו פרשה להתייחד בהן, ואי זו זו מנוי זקנים, שנאמר (שם יח, כא) ואתה תחזה וגומר, והלא המנוי היה דבר גדול לפני הקדוש ברוך הוא והסכים על ידי יתרו, ולמה לא צוהו מתחלה למשה אלא ליתן גדולה ליתרו בעיני משה וכל ישראל, לומר גדול הוא והסכים הקדוש ברוך הוא על דבריו, דכתיב (שם יח, כג) וצוך אלהים וגו'.
גדול המשפט, שקרא הקדוש ברוך הוא שם כסאו משפט, דכתיב (תהלים פט, טו) צדק ומשפט מכון כסאך. ר"ע אומר בתורה בנביאים ובכתובים מצינו שהקדוש ברוך הוא מזכיר את המשפט, וסומך לו את החסד מכאן ואת הצדקה מכאן, בתורה מנין דכתיב (בראשית יח, יט) כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו' למען הביא יי' על אברהם את אשר דבר עליו, ומה דבר עליו זה החסד, דכתיב (מיכה ז, כ)חסד לאברהם, בנביאים מנין דכתיב (ירמיה ט, כג) כי אני יי' עושה חסד וגו', בכתובים מנין דכתיב (תהלים פט, טו) צדק ומשפט מכון כסאך וגו'.
גדול המשפט, שהוא אחד מג' דברים הנקראים עוז, ואלו הן התורה והמשפט והמשיח, תורה מנין דכתיב (מיכה ה, ג) ועמד ורעה בעז יי' וגו', וכתיב (תהלים כא, ב) בעזך ישמח מלך. העז בבני אדם שונא את המשפט אבל הקדוש ברוך הוא יש לו עז ומשפט אהב, דכתיב (שם צט, ד) ועז מלך משפט אהב.
גדול המשפט, שמחשבתו של הקדוש ברוך הוא ומעשיו כאחד, אבל במשפט אינו מזמן ושופט כאחד, אלא בתחלה מזמן ואחר כך שופט, דכתיב (תהלים ט, ח) ויי' לעולם ישב כונן למשפט כסאו, ואחר כך (שם ט, ט) והוא ישפוט תבל בצדק וגו'.
גדול המשפט, שהרבה מצות של זכות ברא הקדוש ברוך הוא, כגון האמת והשלום והענוה והאמונה והברכה, ומכלם לא ייחד שמו אלא על המשפט, שנאמר (מלאכי ב, יז) איה אלהי המשפט, מפני מה מפני שכלם כלולות במשפט, שנאמר (זכריה ז, ט) כה אמר יי' משפט אמת שפוטו וחסד ורחמים עשו וגומר.
גדול המשפט, שהשונא אותו אין רפואה למכתו, שנאמר (איוב לד, יז) האף שונא משפט יחבוש, ואין חבישה אלא רפואה, שנאמר (תהלים קמז, ג) הרופא לשבורי לב ומחבש וגו'.
רבי שמואל בר יצחק אמר גדול הוא המשפט, שבששה מקומות מצינו שהקדוש ברוך הוא משרה שכינתו בישראל, שלשה מהן בבתי דינין שהופיעה בהן רוח הקדש, ראשונה בבית דין של שם, שנאמר (בראשית לח, כו) ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני, אפשר לומר כן אלא רוח הקדש אמרה צדקה, ויהודה אמר ממני. שניה בבית דין של שמואל, דכתיב (שמ"א יב, ג) הנני ענו בי נגד יי' וגומר, וכתיב עד יי' בכם ועד משיחו ויאמר עד, ויאמרו אין כתיב כאן אלא ויאמר, ואי זה זה רוח הקדש. שלישית בבית דין של שלמה, שנאמר (מל"א ג, כו) ויאמר תנו לה את הילוד החי, ורוח הקדש אומרת היא אמו, הרי ג' פעמים בג' בתי דינין הללו. רביעית (תהלים פב, א) אלהים נצב בעדת אל וגו', מכאן אמרו משרבו לוחשי לחישות בדין נסתלקה שכינה. חמישית ישפוט עניי עם, מה כתיב בתריה (תהלים עב, ד) ייראוך עם שמש. ששית שנאמר (חגי ב, ה) את הדבר אשר כרתי אתכם בצאתכם ממצרים וגומר, אי זה דבר שכרת עמנו בצאתנו ממצרים זה המשפט, שנאמר (שמות כד, ג) ויבא משה ויספר לעם את כל דברי יי' ואת כל המשפטים.
גדול המשפט שלא חזר העולם לתהו ובהו אלא על המשפט, והיכן בדור המבול שנאמר (איוב ד, כ) מבקר לערב יוכתו מבלי משים לנצח יאבדו, המשים הזה אין אנו יודעים מהו, אלא שלמדנוהו בואלה המשפטים אשר תשים, הוי אומרים המשים הדין הזה. (אמר המחבר משי"ם בגימטריא שלש מאות ותשעים, כמנין משי"ם, רצה לומר מבקר לערב יוכתו מבלי משי"ם, שאם אין משי"ם שהוא הדין בני אדם מתקוטטין ומכין איש את רעהו מן הבקר עד הערב). וכל כך למה, שכשאין הדין נעשה כל עבירות שבעולם נעשות, וע"א נעבדת, שנאמר (דברים יג, ז) כי יסיתך אחיך בן אמך וגומר בסתר לאמר, לפי שיש שם בית דין עובדין בסתר, הא אין שם בית דין בגלוי. גלוי עריות נפרצת, שכן תמר אומרת (שמ"ב יג, יג) ואני אנה אוליך את חרפתי, הא אם אין שם חרפה מבית דין אין נמנעין. הגזלנין והחמסנין נמנעין, שכן הוא אומר (שמות כב, ד) מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם, ובעבור שלא יכריח אותו בית דין לשלם מיטב שדהו ומיטב כרמו ימנע מלגזול, אם אין שם בית דין אינו נמנע.
ובעבור עבירות אלו פורענויות רבות ורעות באות לעולם, דבר בא לעולם על מיתות האמורות בתורה שלא נמסרו לבית דין, ועל ענוי הדין, ועל עוות הדין, חיה רעה באה לעולם על שבועת שוא ועל חלול השם, גלות בא לעולם על ע"א ועל גלוי עריות ועל שפיכות דמים (אבות פ"ה מ"ח-מ"ט).
אי זהו ענוי הדין ואי זהו עוות הדין, ענוי הדין הוא כשבעלי דינין באין אצל הדיין ואומר להם אין לי פנאי עתה לדון, וישלח אותם בפחי נפש. עוות הדין הוא שמעוות את הדין ומסביר פנים לאחד ומזכה אותו שלא כדין.
מעשה ברבן שמעון בן גמליאל ורבי ישמעאל בן אלישע שהיו יוצאין ליהרג, והיה רבי שמעון בוכה, אמר לו רבי ישמעאל שמעון אחי למה אתה בוכה והלא פסיעות הן ואתה נתון בצד אבותיך, אמר לו ולא אבכה ואני יוצא ליהרג כעובדי ע"א וכמגלי עריות וכשופכי דמים וכמחללי שבתות, אמר ליה רבי ישמעאל מימיך לא באת אשה לשאול לך על נדתה והאיש על נדרו, והיית ישן או סועד או שמא לא הניחה השמש ליכנס, נמצאת מענה את הדין, וכתיב (שמות כב, כב) אם ענה תענה אותו וגומר וכתיב וחרה אפי והרגתי אתכם בחרב, אמר ליה בין ישן בין סועד מפוקד היה השמש שלא ימנע שום אדם מליכנס אצלי, ולא על חנם אלא פעם אחת הייתי יושב ובני אדם עומדין עלי לדון גס לבי, אמר לו כדאי אנו שאנו יוצאין ליהרג.
גדול הוא המשפט, שנתנו הקדוש ברוך הוא במתנה לדוד, שנאמר (תהלים עב, א) לשלמה אלהים משפטיך למלך תן וגו'.
גדול המשפט שבו נמחלין עונותיהן של ישראל, שנאמר (ישעיה ד, ד) אם רחץ יי' את צואת בנות ציון וגומר ברוח משפט וגו'.
גדול המשפט, שבו ירושלים מתיישבת, שנאמר (ישעיה א, כה-כז) ואשיבה ידי עליך וגומר, וכתיב ואשיבה שופטיך וגומר, וכתיב בתריה ציון במשפט תפדה.
גדול המשפט, שבעון חוסר המשפט הרבים נענשו, דאמר רבי מיאשא מנין לדיין שאם אינו יוצא במיעוטין יוצא במרובין, שנאמר (נחמיה ה, א-ח) ותהי צעקת העם ונשיהם גדולה, ויש אשר אומרים בננו ובנותינו וגו', ויש אשר אמרים שדותינו וכרמינו וגו', מה כתיב שם, ויחר לי מאד וגומר וימלך לבי עלי ואריבה וגו' ואתן עליהם קהלה גדולה, הא למדנו שבזמן שאין הדין נעשה השדות מתמשכנות שלא כדין, והבנים נמכרים, והשדות נכבשות, והקצף יורד, וצועקים ואינן נענים, שנאמר (איוב לה, ט) מרוב עשוקים יזעיקו, מה כתיב התם (שם, לה, יב) יצעקו ולא יענה.
ואלו המדות שנאמרו בדיינין, כי אמלט עני משוע וגו' ברכת אובד עלי תבא וגו' צדק לבשתי וילבשני וגו' עינים הייתי לעור וגו' ואשברה מתלעות עול וגו' (איוב כט, יב-יז). כי אמלט עני משוע, זה שאין עליו חוב והם מבקשים לחייבו, וזה בא וממלטו. ויתום ואין עוזר לו, זה שיש לבעל דינו לשלם לו, והם מבקשין לפטור אותו, והוא בא ועוזרו. ויש אומרים כי אמלט עני משוע, זה המלוה שמבקש ליטול ממנו רבית, שרוב שנוטלין ברבית עניים הם. ויתום ואין עוזר לו, אלו הנחלות, שכל היורשין נקראו יתומים. ברכת אובד עלי תבא, אלו דיני נפשות. ולב אלמנה ארנין, אלו דיני ממונות. צדק לבשתי, מה תלמוד לומר וילבשני, מכאן לדיין שצריך להיות תוכו כברו, ויהא לובש את הצדק, הצדק מבחוץ והוא מבפנים, ויהא צדק לובשו הצדק מבפנים והוא מבחוץ. כמעיל וצניף משפטי, מה תלמוד לומר צניף, אלא מעיל ממלא קומתו של אדם מלמטה, צניף ממלא קומתו של אדם מלמעלה.
עינים הייתי לעור, אלו דיני חבלות. ורגלים לפסח אני, אלו דיני אונסין. ויש אומרים מנין שטוענין ומלמדין למי שיודעין לו טענה והיא מסותרת מעיניו, תלמוד לומר עינים הייתי לעור, אין קורין עור אלא למי שהוא ראוי להיות פקח. מנין למי שהוא חבוש בבית האסורין או שנתחרש או שנשתטה, שבית דין מקנאין לאשתו כשהן רואין דבר מכוער, תלמוד לומר עינים הייתי לעור. מנין שמקבלין עדות שלא בפני בעל דין כשהוא חולה או העדים חולין או מבקשין לילך למדינת הים, תלמוד לומר ורגלים לפסח אני, אין קורין פסח אלא למי שהוא ראוי להיות לו רגל.
ומנין שמעמידין אפוטרופוס ליתומים תלמוד לומר אב אנכי וגו'. ומנין שאין חותכין את הדין עד שחוקרין אותו יפה, תלמוד לומר וריב לא ידעתי אחקרהו. וכן הוא אומר (דברים א, טז) שמוע בין אחיכם ושפטתם צדק, וכתוב אחד אומר (שם יג, טו) ודרשת וחקרת ושאלת היטב, הא כיצד, אם ראית את הדין מרומה חקרהו, ואם ראית הדין יוצא לאמתו צדקהו.
ומנין לדין שעמד שאין חוזרין ומעיינין בו כשאין חידוש ראיה, תלמוד לומר וריב לא ידעתי אחקרהו, פרט לזה שהוא ידוע. מנין שקונסין קנסות תלמוד לומר ואשברה מתלעות עול וגו'. ומנין שמוציאין רבית קצוצה, תלמוד לומר ומשיניו אשליך טרף.
ומנין כשיצא אחד מן הדיינין שלא יאמר אני מזכה וחברי מחייבין ומה אעשה ורבו עלי, תלמוד לומר (ויקרא יט, טז) לא תלך רכיל וגו'. ומנין שאם אתה יודע לחברך עדות שאינך רשאי לשתוק עליו, תלמוד לומר (שם) לא תעמוד על דם רעך וגו'. ומנין שלא יהיה הדיין רך דברים לזה וקשה לזה, תלמוד לומר לא תעמוד על דם רעך.
וגרסינן בספרי (פ' שופטים) מנין שממנין בית דין תלמוד לומר (דברים טז, יח) שופטים וגו'. ר"י אומר מנין שממנין א' על כלם תלמוד לומר תתן לך. ומנין שממנין בית דין בכל עיר ועיר, תלמוד לומר בכל שעריך. ומנין שממנין שופטים בכל שבט ושבט, תלמוד לומר לשבטיך. ומנין שממנין שוטרים לכל שבט ושבט, תלמוד לומר ושוטרים לשבטיכם. ומנין שממנין שוטרים לכל עיר ועיר, תלמוד לומר שופטים ושוטרים וגו'. רבן שמעון בן גמליאל אומר ושפטו, מצוה על כל שבט ושבט להיות דן את שבטו. ושפטו את העם, בעל כרחם של בעלי דינין.
וגרסינן במסכת שבועות (דף לא ע"א) מנין לתלמיד היושב לפני רבו ורואה זכות לעני וחובה לעשיר, שלא ישתוק עד שיגמרנו ואחר כך יסתרנו ויבררנו, תלמוד לומר (שמות כג, ז) מדבר שקר תרחק. מנין שלא ישמע הדיין דבר בעל דין קודם שיבא בעל דינו, תלמוד לומר מדבר שקר תרחק.
ומנין שכששמע הדיין דברי בעל דינין והוא יודע להיכן הדין נוטה, שאינו רשאי לומר איני נזקק לכם, תלמוד לומר (דברים א, יז) לא תגורו מפני איש. ומנין שאחר שישמע דברי בעלי דינין ויודע להיכן הדין נוטה שאינו רשאי לבצוע להם, תלמוד לומר (דברים שם) כי המשפט לאלהים הוא. רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר המבציעו עליו הכתוב אומר (תהלים י, ג) ובוצע ברך נאץ יי', אלא יקוב הדין את ההר.
ומה שכר הדיין הדן דין אמת לאמתו, דכתיב (איוב כט, יח-כ) ואומר עם קני אגוע וכחול ארבה ימים, עם קני אגוע, שיהיו ימיהם כימי אבותם וימי בניהם כימיהם, וכן הוא אומר (ישעיה סה, כג) לא ייגעו לריק ולא ילדו לבהלה. שרשי פתוח אלי מים, אלו פירות הארץ. וטל ילין בקצירי, זה טל של תחיית המתים. כבודי חדש עמדי, זה זיו השכינה, שנאמר (ישעיה כד, כג) כי מלך יי' צבאות בהר ציון ובירושלים ונגד זקניו כבוד. וקשתי בידי תחליף, זה שהצדיקים גוזרים והקדוש ברוך הוא מקיים.
גדול הוא המשפט, שכל דיין הדן דין אמת לאמתו אפילו שעה אחת מעלין עליו כאילו דן את ישראל כל ימי חייו, דכתיב בשמואל (שמ"א ז, טו) וישפוט שמואל את ישראל כל ימי חייו, והלא כל ימיו לא היו אלא נ"ב שנה, צא מהן מ' שנה שהיה עלי קיים, נשתייר י"ב שנים, אלא ללמדך שכל דיין המוציא הדין לאמתו כאילו דן את ישראל כל ימי חייו. וכן הוא אומר (שם ח, ג) ולא הלכו בניו בדרכיו ויטו אחרי הבצע ויקחו שוחד ויטו משפט, אפשר לומר כן, בניו של אותו צדיק היו נוטלים שוחד, אלא מתוך שלא עשו מעשה אביהם מעלה עליהם הכתוב כאילו נטלו שוחד, ומה היה אביהם עושה (שם ז, יז) ותשובתו הרמתה כי שם ביתו ושם שפט את ישראל, אמר רבי יצחק כל מקום שהיה הולך היה מוליך עמו כל דבר שהיה צריך לו, כדי שלא יטריח על ישראל, ואפילו מבאר המים לא היה שותה אלא מה שהיה לוקח בדמים.
רבי חמא אמר המטה את המשפט נראה כאילו הוא אינו אוהב שלום, ואין לך רחוק מן השלום כמותו, שנאמר (ישעיה נט, ח) שלום לא ידעו ואין משפט. ולא עוד אלא שמפיל את שונאי ישראל, שנאמר (שם נט, יד) והוסג אחור משפט וצדקה מרחוק תעמוד וגו'. ומחלל שם שמים, דכתיב כי כשלה ברחוב אמת, וכן הוא אומר (ירמיה י, י) ויי' אלהים אמת. ומסלק את השכינה, שנאמר (ישעיה שם) ונכוחה לא תוכל לבא, ואין נכוחה אלא שכינה, שנאמר (איכה ב, יט) שפכי כמים לבך נכח פני יי'. ומטיל ערבוביא בין הבריות, דכתיב (ישעיה שם, טו) ותהי האמת נעדרת וסר מרע משתולל וירא יי' וירע בעיניו כי אין משפט.
אבל העושה את הדין נראה כמטיל קנאה לפני הבריות ואינו עושה אלא נותן שלום ביניהם, שנאמר (זכריה ח, טז) אלה הדברים אשר תעשו דברו אמת איש את רעהו אמת ומשפט שלום וגו'. אין לי אלא שלום לנוטל ממנו בדין שהרי זכה, ומנין שאף המתחייב בדין ונותן ממון שהוא שלום, שנאמר (שמות יח, כג) על מקומו יבא בשלום. אין לי אלא לבעלי דינין מנין אף לכל ישראל, תלמוד לומר (תהלים עב, ב) ידין עמך בצדק וגומר, מה כתיב בתריה ישאו הרים שלום לעם. אין לי אלא לבני אדם בלבד, מנין שהוא שלום לבהמות ולחיות ולכל ב"ח, נאמר (ישעיה יא, ד) ושפט בצדק דלים וגומר, והיה צדק אזור מתניו וגו' וגר זאב עם כבש וגומר לא ירעו ולא ישחיתו וגומר, למה כי מלאה הארץ דעה את יי', מה היא הדעה הזו הוי אומר זה המשפט, שכן ירמיה אומר לשלום בן יאשיהו (ירמיה כב, טז) התמלוך כי אתה מתחרה כארז אביך הלא אכל ושתה ועשה משפט וצדקה אז טוב לו דן דין עני ואביון הלא היא הדעת אותי נאם יי'.