מסכת נדרים · דף כה
אֲמַר לֵיהּ: כִּי מִשְׁתְּבַע — אַדַּעְתָּא דִידַן מִשְׁתְּבַע, וַאֲנַן לָא מַסְּקִינַן נַפְשִׁין אַשּׁוּמְשְׁמָנֵי.
וְעַל דַּעְתָּא דְנַפְשֵׁיהּ לָא עֲבִיד אִינִישׁ דְּמִשְׁתְּבַע? וְהָתַנְיָא: כְּשֶׁהֵן מַשְׁבִּיעִין אוֹתוֹ, אוֹמְרִים לוֹ: הֱוֵי יוֹדֵעַ שֶׁלֹּא עַל תְּנַאי שֶׁבְּלִבְּךָ אָנוּ מַשְׁבִּיעִין אוֹתְךָ, אֶלָּא עַל דַּעְתֵּינוּ וְעַל דַּעַת בֵּית דִּין. לְאַפּוֹקֵי מַאי? לָאו לְאַפּוֹקֵי דְּאַסֵּיק לְהוּ לְאִיסְקוּנְדְּרֵי וְאַסֵּיק לְהוֹן שְׁמָא זוּזֵי.
וּמִדְּקָאָמַר ״עַל דַּעְתֵּינוּ״, מִכְּלָל דַּעֲבִיד אִינָשׁ דְּמִשְׁתְּבַע אַדַּעְתָּא דְנַפְשֵׁיהּ!
לָא, לְאַפּוֹקֵי מִקַּנְיָא דְרָבָא. דְּהָהוּא גַּבְרָא דַּהֲוָה מַסֵּיק בְּחַבְרֵיהּ זוּזֵי, אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרָבָא. אֲמַר לֵיהּ לְלֹוֶה: זִיל פְּרַע לִי. אֲמַר לֵיהּ: פְּרַעְתִּיךָ. אֲמַר לֵיהּ רָבָא: אִם כֵּן, זִיל אִישְׁתְּבַע לֵיהּ דִּפְרַעְתֵּיהּ.
אֲזַל וְאַיְיתִי קַנְיָא, וְיָהֵיב זוּזֵי בְּגַוֵּיהּ, וַהֲוָה מִסְתְּמִיךְ וְאָזֵיל וְאָתֵי עֲלֵיהּ לְבֵי דִּינָא. אֲמַר לֵיהּ לְמַלְוֶה: נְקוֹט הַאי קַנְיָא בִּידָךְ. נְסַב סֵפֶר תּוֹרָה וְאִישְׁתְּבַע דְּפַרְעֵיהּ כֹּל מָה דַּהֲוָה לֵיהּ בִּידֵיהּ.
הָהוּא מַלְוֶה רְגַז וְתַבְרֵהּ לְהָהוּא קַנְיָא, וְאִישְׁתְּפֻךְ הָנְהוּ זוּזֵי לְאַרְעָא, וְאִישְׁתְּכַח דְּקוּשְׁטָא אִישְׁתְּבַע.
וְאַכַּתִּי לָא עֲבִיד דְּמִישְׁתְּבַע אַדַּעְתָּא דְנַפְשֵׁיהּ? וְהָתַנְיָא: וְכֵן מָצִינוּ בְּמֹשֶׁה רַבֵּינוּ כְּשֶׁהִשְׁבִּיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל בְּעַרְבוֹת מוֹאָב, אָמַר לָהֶם: הֱווּ יוֹדְעִים שֶׁלֹּא עַל דַּעְתְּכֶם אֲנִי מַשְׁבִּיעַ אֶתְכֶם, אֶלָּא עַל דַּעְתִּי וְעַל דַּעַת הַמָּקוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְלֹא אִתְּכֶם לְבַדְּכֶם וְגוֹ׳״.
״מַאי אֲמַר לְהוּ מֹשֶׁה לְיִשְׂרָאֵל? לָאו הָכִי קָאָמַר לְהוּ: דִּלְמָא עָבֵידְתּוּן מִילֵּי, וְאָמְרִיתוּן: עַל דַּעְתֵּינוּ — מִשּׁוּם הָכִי אֲמַר לְהוּ: עַל דַּעְתִּי. לְאַפּוֹקֵי מַאי? לָאו לְאַפּוֹקֵי דְּאַסִּיקוּ שְׁמָא לַעֲבוֹדָה זָרָה אֱלוֹהַּ. מִכְּלָל דַּעֲבִיד אִינִישׁ דְּמִשְׁתְּבַע אַדַּעְתָּא דְנַפְשֵׁיהּ!
לָא, עֲבוֹדָה זָרָה אִיקְּרִי אֱלוֹהַּ, דִּכְתִיב: ״וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם וְגוֹ׳״.
וְלַשְׁבַּע יָתְהוֹן דִּמְקַיְּימִיתוּן מִצְוֹת! מַשְׁמַע מִצְוֹת הַמֶּלֶךְ.
וְלַשְׁבַּע יָתְהוֹן דִּמְקַיְּימִיתוּן כֹּל מִצְוֹת! מַשְׁמַע מִצְוַת צִיצִית, דְּאָמַר מָר: שְׁקוּלָה מִצְוַת צִיצִית כְּנֶגֶד כׇּל מִצְוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה.
וְלַשְׁבַּע יָתְהוֹן דִּמְקַיְּימִיתוּן תּוֹרָה! מַשְׁמַע: תּוֹרָה אַחַת. וְלַשְׁבַּע יָתְהוֹן דִּמְקַיְּימִיתוּן תּוֹרוֹת! מַשְׁמַע: תּוֹרַת מִנְחָה, תּוֹרַת חַטָּאת, תּוֹרַת אָשָׁם. וְלַשְׁבַּע יָתְהוֹן דִּמְקַיְּימִיתוּן [תּוֹרוֹת] וּמִצְוֹת! [תּוֹרוֹת] מַשְׁמַע: תּוֹרַת הַמִּנְחָה. מִצְוֹת, מַשְׁמַע: מִצְוֹת הַמֶּלֶךְ.
וְלַישְׁבַּע יָתְהוֹן דִּמְקַיְּימִיתוּן תּוֹרָה כּוּלָּהּ! תּוֹרָה כּוּלָּהּ, מַשְׁמַע: עֲבוֹדָה זָרָה. דְּתַנְיָא: חֲמוּרָה עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁכׇּל הַכּוֹפֵר בָּהּ — כְּאִילּוּ מוֹדֶה בַּתּוֹרָה כּוּלָּהּ.
וְלַישְׁבַּע יָתְהוֹן דִּמְקַיְּימִיתוּן עֲבוֹדָה זָרָה וְתוֹרָה כּוּלָּהּ, אִי נָמֵי: שֵׁשׁ מֵאוֹת וּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִצְוֹת! אֶלָּא, מֹשֶׁה רַבֵּינוּ מִילְּתָא דְּלָא טְרִיחָא נְקַט.
אִם לֹא רָאִיתִי נָחָשׁ כְּקוֹרַת בֵּית הַבַּד, וְלָא? וְהָא הָהוּא חִוְיָא דַּהֲוָה בִּשְׁנֵי שַׁבּוּר מַלְכָּא, רְמוֹ לֵיהּ תְּלֵיסַר אוּרָווֹתָא דְתִיבְנָא וּבְלַע יָתְהוֹן! אָמַר שְׁמוּאֵל: בְּטָרוּף, כּוּלְּהוּ נַחֲשֵׁי מִיטְרָף טְרִפִי! אַגַּבּוֹ טָרוּף קָאָמְרִינַן.
וְלִתְנֵי ״טָרוּף״? מִילְּתָא אַגַּב אוֹרְחֵיהּ קָא מַשְׁמַע לַן, דְּקוֹרַת בֵּית הַבַּד גַּבּוֹ טָרוּף. לְמַאי נָפְקָא מִינַּהּ? לְמִקָּח וּמִמְכָּר, לוֹמַר לָךְ: הַמּוֹכֵר קוֹרַת בֵּית הַבַּד לַחֲבֵירוֹ, אִי גַּבּוֹ טָרוּף — אִין, וְאִי לָא — לָא.
עמוד ב
מַתְנִי׳ נִדְרֵי שְׁגָגוֹת — ״אִם אָכַלְתִּי וְאִם שָׁתִיתִי״, וְנִזְכַּר שֶׁאָכַל וְשָׁתָה. ״שֶׁאֲנִי אוֹכֵל וְשֶׁאֲנִי שׁוֹתֶה״, וְשָׁכַח וְאָכַל וְשָׁתָה. אָמַר: ״קֻוֽנָּם אִשְׁתִּי נֶהֱנֵית לִי שֶׁגָּנְבָה אֶת כִּיסִי, וְשֶׁהִכְּתָה אֶת בְּנִי״, וְנוֹדַע שֶׁלֹּא הִכַּתּוּ, וְנוֹדַע שֶׁלֹּא גָּנְבָה.
רָאָה אוֹתָן אוֹכְלִין תְּאֵנִים, וְאָמַר: ״הֲרֵי עֲלֵיכֶם קׇרְבָּן״, וְנִמְצְאוּ אָבִיו וְאָחִיו וְהָיוּ עִמָּהֶן אֲחֵרִים. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: הֵן מוּתָּרִים, וּמַה שֶּׁעִמָּהֶם — אֲסוּרִים. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: אֵלּוּ וָאֵלּוּ מוּתָּרִין.
גְּמָ׳ תָּנָא: כְּשֵׁם שֶׁנִּדְרֵי שְׁגָגוֹת מוּתָּרִין, כָּךְ שְׁבוּעוֹת שְׁגָגוֹת מוּתָּרוֹת. הֵיכִי דָּמֵי שְׁבוּעוֹת שְׁגָגוֹת? כְּגוֹן רַב כָּהֲנָא וְרַב אַסִּי, הָדֵין אָמַר: שְׁבוּעֲתָא דְּהָכִי אָמַר רַב, וְהָדֵין אָמַר: שְׁבוּעֲתָא דְּהָכִי אָמַר רַב. דְּכֹל חַד וְחַד אַדַּעְתָּא דְנַפְשֵׁיהּ שַׁפִּיר קָמִישְׁתְּבַע.
רָאָה אוֹתָן אוֹכְלִין. תְּנַן הָתָם: פּוֹתְחִין בְּשַׁבָּתוֹת וּבְיָמִים טוֹבִים. בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ אוֹמְרִים: אוֹתָן הַיָּמִים — מוּתָּרִים, וּשְׁאָר כׇּל הַיָּמִים — אֲסוּרִים, עַד שֶׁבָּא רַבִּי עֲקִיבָא וְלִימֵּד: נֶדֶר שֶׁהוּתַּר מִקְצָתוֹ הוּתַּר כֻּלּוֹ.
אָמַר רַבָּה: דְּכוּלֵּי עָלְמָא, כֹּל הֵיכָא דְּאָמַר: אִילּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁאַבָּא בֵּינֵיכֶם, הָיִיתִי אוֹמֵר ״כּוּלְּכֶם אֲסוּרִין חוּץ מֵאַבָּא״, דְּכוּלְּהוֹן אֲסוּרִין וְאָבִיו מוּתָּר. לֹא נֶחְלְקוּ אֶלָּא בְּאוֹמֵר: אִילּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁאַבָּא בֵּינֵיכֶם, הָיִיתִי אוֹמֵר: ״פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי אֲסוּרִין וְאַבָּא מוּתָּר״.