סימן תקו
אאין מודדין קמח ביום טוב כדי ללוש אלא יקח באומד הדעת: הגה ומותר ליקח קמח מן הכלי אף על פי שעושה גומא בקמח [ר"ן פ"ק דביצה ופרק כירה]:
באין מרקדין הקמח אפי' ע"י שינוי אבל אם רקדו מאתמול ונפל בו צרור או קיסם ורוצ' לרקדו פעם שנית מותר אף בלא שינוי: הגה וי"א דמותר ליטול הצרור או הקיסם בידו (רשב"א) אבל יש מחמירין ואוסרין [המגיד פ"ג] ואם לא נפל בו דבר אלא שרוצה לרקדו שנית כדי שיהיה הפת נאה צריך שינוי קצת כגון על גבי שלחן: הגה וה"ה דמותר לעשות על ידי עכו"ם אפי' תחלת הרקידה אם ישנה קצת [ב"י]:
גהלש עיסה ביום טוב יכול להפריש ממנה חלה ולהוליכה לכהן [שרי אפילו הפריש מאתמול] אבל עיסה שנלושה בעי"ט אסור להפריש ממנה חלה בי"ט: הגה אלא אוכל ומשייר קצת ולמחר מפריש מן המשוייר חלה ומותר לאפות הפת ע"י שיאכל ממנו ויפריש אחר כך חלה [ב"י] ואם רוצה יוכל ללוש עוד עיסה אחת ביום טוב ויצרפם יחד ויפריש מאותה עיסה גם על מה שלש מעי"ט [הגהות מיימוני פ"ג ומרדכי פ' אלו עוברין וב"י בשם תוס' פרק קמא דביצה]:
דהמפריש חלה בי"ט והיא טמאה לא יאפה אותה ולא ישרפנה שאין שורפין קדשים בי"ט אלא מניחה עד הערב ושורפה:
המותר לעשות בי"ט פתין גדולים ולא חיישי' שמתוך כך יבא לאפות יותר ממה שצריך:
והיה לו קמח או עיסה בשותפות עם העכו"ם אסור לאפותה ביום טוב אלא יחלקנה ויאפה את שלו:
זאם יש לאדם הרבה פת נקייה אינו אופה פת אחרת אלא א"כ יש לו בני בית שרגיל להאכילם פת הדראה אבל אם יש לו פת הדראה הרבה יכול לאפות פת נקייה:
חאסור לעשות שאור ביום טוב אלא ע"י שינוי מפני שהיה אפשר לעשותו מבעוד יום:
טאפילו נשחטה הבהמה מערב יום טוב מותר להפריש המתנות בי"ט: