סימן עו
אצואה בעששית מותר לקרות כנגדה אף ע"פ שרואה אותה דרך דפנותיה משום דבכסוי תלה רחמנא דכתיב וכסית את צאתך והא מתכסיא:
בצואה בגומא מניח סנדלו עליה וקורא דחשיבה כמכוסה וכיון שאין ריח רע מגיע לו מותר והוא שלא יהא סנדלו נוגע בה:
גהעבירו צואה לפניו אסור לקרות כנגדה ופי חזיר כצואה עוברת דמי אפילו עולה מן הנהר אין הרחיצה מועלת לו דהוי כגרף של רעי:
דהיתה צואה על בשרו ומכוסה בבגדיו או שהכניס ידיו בבית הכסא דרך חור ואינו מריח ריח רע יש מתירים לקרות ויש אוסרין וי"א שלא התיר המתיר בצוא' על בשרו אלא במקום שהיא נכסת מאליה בלא מלבוש כגון אצילי ידיו ונכון לעשות כדברי המחמיר: הגה ושכבת זרע על בשרו דינו כצואה (מהרי"ל הל' י"כ):
הצואה בפי טבעת אפי' היא מכוסה אסור לקרות לדברי הכל אפילו אינה נראית כשהוא עומד ונראית כשהוא יושב:
והיה לפניו מעט צואה יכול לבטלה ברוק שירוק בה ויקרא כנגדה והוא שיהא הרוק עבה ואין הביטול מועיל אלא לפי שעה אבל אם לא יקרא מיד והרוק נימוח ונבלע בה לא בטלה:
זספק אם צואה בבית מותר לקרות דחזקת בית שאין בה צואה ספק אם צואה באשפ' אסור משום דחזקת אשפה שיש בה צואה אבל ספק מי רגלים אפילו באשפ' מותר משום דלא אסרה תור' לקרות כנגד מי רגלים אלא כנגד עמוד של קלוח ואחר שנפל לא מיתסר אלא מדרבנן ובספיקן לא גזרו:
חקרא במקום שראוי להסתפק בצוא' ומצאה אחר כך צריך לחזור ולקרות אבל אם אין המקום ראוי להסתפק בו אין צריך לחזור ולקרות ומי רגלים אפי' מצאן במקום שראוי להסתפק א"צ לחזור ולקרות: