סימן לח
אחולה מעיים פטור מתפילין: הגה אפילו אין לו צער אבל שאר חולה אם מצטער בחליו ואין דעתו מיושב עליו פטור ואם לאו חייב. [מרדכי וא"ח ומיי' פ"ד]:
במי שברי לו שאינו יכול להתפלל בלא הפחה מוטב שיעבור זמן התפל' ממה שיתפלל בלא גוף נקי [וע"ל סי' פ'] ואם יראה לו שיוכל להעמיד עצמו בגוף נקי בשעת ק"ש יניח תפילין בין אהבה לקריאת שמע ויברך:
גנשים ועבדים פטורים מתפילין מפני שהוא מצות עשה שהזמן גרמא: הגה ואם הנשים רוצים להחמיר על עצמן מוחין בידם [כל בו]:
דהמניח תפילין צריך ליזהר מהרהור תאות אשה: הגה ואם א"א לו בלא הרהורים מוטב שלא להניחם: [כל בו וא"ח]:
האבל ביום ראשון אסור להניח תפילין מכאן ואילך חייב אפי' באו פנים חדשו':
ובט' באב חייבין בתפילין (וע"ל סי' תקנ"ה):
זחתן ושושביניו (פירוש רעיו השמחים עמו) וכל בני חופה פטורין משום דשכיח שכרות וקלות ראש:
חכותבי תפילין ומזוזות הם ותגריהם ותגרי תגריהם וכל העוסקים במלאכת שמים פטורין מהנחת תפילין כל היום זולת בשעת ק"ש ותפלה: הגה ואם היו צריכים לעשות מלאכתן בשעת ק"ש ותפלה אז פטורין מק"ש ומתפלה ומתפילין דכל העוסק במצוה פטור ממצוה אחרת אם צריך לטרוח אחר האחרת אבל אם יכול לעשות שתיהן כאחת בלא טורח יעשה שתיהן (הגהות אשירי בשם א"ז ור"ן פ' הישן):
טמצטער ומי שאין דעתו מיושבת עליו ונכונה פטור מפני שאסור להסיח דעתו מהם:
יהקורא בתורה פטור מהנחת תפילין כל היום זולת בשעת ק"ש ותפלה:
יאלא יחלוץ תפילין בפני רבו אלא יפנה לצד אחר מפני אימתו ויחלוץ שלא בפניו:
יבהיה צריך לתפילין ומזוזה ואין ידו משגת לקנות שניהם תפילין קודמים:
יגמנודה ומצורע אסורים להניח תפילין: