סימן קפא
אמים אחרונים חובה:
במים אחרונים אין נוטלי' על גבי קרקע אלא בכלי מפני רוח רעה ששורה עליהם ואם אין לו כלי נוטל על גבי עצים דקים וכיוצא בהן:
גאין נוטלי' בחמין שהיד נכוית בהם מפני שמפעפעין [פי' מבעבעין מל' שחין אבעבעות] את הידים ואין מעבירין את הזוהמא:
דאין צריך ליטול אלא עד פרק שני של אצבעות:
הצריך שישפיל ראשי אצבעותיו למטה כדי שתרד הזוהמא:
ואם המסובין רבים עד חמשה מתחילין מן המברך ואם הם יותר מתחילין מן הקטן ונוטלי' דרך ישיבתן ואין מכבדין זה את זה ליטול עד שמגיעין לחמשה האחרונים וכיון שלא נשארו אלא חמשה שלא נטלו מתחילין מן המברך:
זאין מברכין שום ברכה על מים האחרונים:
חי"א שמים אחרונים אינם צריכים נגוב ולהרמב"ם מנגב ואח"כ מברך:
טמים אחרונים נוטלים בכל מיני משקים:
ייש שאין נוהגין ליטול מים אחרונים ואפילו לנוהגי' כן אדם שהוא אסטניס ורגיל ליטול ידיו אחר הסעודה לדידיה הוו ידים מזוהמות וצריך ליטול ידיו קודם ברכת המזון: