סימן קד
אלא יפסיק בתפלתו ואפי' מלך ישראל שואל בשלומו לא ישיבנו אבל מלך א"ה אם אפשר לו לקצר דהיינו שיאמר תחלת הברכה וסופה קודם שיגיע אליו יקצר או אם אפשר לו שיטה מן הדרך יטה ולא יפסיק בדבור ואם א"א לו יפסיק:
בהיה מתפלל בדרך ובאה בהמה או קרון כנגדו יטה מן הדרך ולא יפסיק אבל בענין אחר אין לצאת ממקומו עד שיגמור תפלתו אלא א"כ הוא בתחנוני' של אחר התפלה:
גואפי' נחש כרוך על עקבו לא יפסיק (אבל יכול לילך למקום אחר כדי שיפול הנחש מרגלו) (הר"י ריש פרק אין עומדין): אבל עקרב פוסק לפי שהוא מועד יותר להזיק ונחש נמי אם ראה שהוא כעוס ומוכן להזיק פוסק:
דאם ראה שור בא כנגדו פוסק שמרחיקין משור תם [פי' תם שאינו רגיל להזיק] נ' אמות וממועד [פי' שרגיל להזיק] מלא עיניו ואם שוורים שבמקום ההוא מוחזקים שאינם מזיקים אינו פוסק:
הבכל מקום שפוסק אם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש ואם לאו חוזר להתחלת הברכה שפסק בה ואם פסק בג' ראשונות חוזר לראש ואם באחרונות חוזר לרצה:
והא דאמרינן אם שהה כדי לגמור את כולה בקורא משערינן אם שח בתפלה דינו לענין חזרה כדין ההפסקות האמורות בסי' זה:
זאינו פוסק לא לקדיש ולא לקדושה אלא ישתוק ויכוין למה שאומר הש"ץ ויהא כעונה: [היה עומד בתפלה וקראוהו לספר תורה אינו פוסק] [רשב"א סי' קפ"ה]:
חאחר שסיים י"ח ברכות קודם אלהי נצור יכול לענות קדושה וקדיש וברכו: [וע"ל סי' קכ"ב]: