שער התשובה · פרק ו · חלק ב
הב' שהיא באזהרה ונזכר בה חיים, הוא שמירת הלשון, כדכתיב (תהלים לד, יג) מי האיש החפץ חיים נצור לשונך מרע, וכבר פירשנו בשער הקדושה בשם הרשב"י ע"ה כי פירוש מרע הכוונה מהיסורין, כי החוטא בלשונו יסורין באין עליו, וכענין שפירש רש"י (אבות פ"א מי"ז) בלא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה.
ונתבאר עוד בתיקונים (דף קיא ע"א) זה לשונם ועוד וזרח השמש ובא השמש (קהלת א, ה), דא קודשא בריך הוא באן אתר דשכינתא עמיה, כמד"א (שמות כ, כא) בכל מקום אשר אזכיר את שמי, ותרגם אונקלוס באתר דתשרי שכינתא תמן, ואי לית שכינתא תמן, ובא השמש, אתכנס מניה קודשא בריך הוא ואשתאר בחשוכא ושלטין עליה כמה מחבלין וכמה יסורין בישין דלאו ייסורין של אהבה, הדא הוא דכתיב (דברים לא, יז) הלא על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות האלה, דאלין רעות ממנו על כל עתים ורגעים דעלייהו אתמר (איוב ז, יח) ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחננו, ומאן גרים דלא שריא שכינתא עליה ולא נהיר שמשא עליה, בגין הבל דשקרא ומלין דשקרא דנפקין מפומוי, ובגין דא (קהלת ח, יד) יש הבל אשר נעשה על הארץ, אית הבל ואית הבל, אית הבל ממארי דשקרא דאתמר בהון (ירמיה י, טו) הבל המה מעשה תעתועים, דאינון תועים בהבלא דשקרא. ויש הבל דאתמר ביה (דברים ח, ג) כי על כל מוצא פי ידו"ד יחיה האדם, ודא הבל דאורייתא דאיהו ה' חמשה חמשי תורה מן ב' דבראשית עד ל' לעיני כל ישראל, ודא הוא הב"ל, עד כאן לשונו.
הרי שהבל הרע הוא מסלק השכינה וקודשא בריך הוא מן האדם, ואז שולטין עליו יסורין, והבל התורה אינו כן, אלא שמביא חיים לאדם כאומרו על כל מוצא פי ידו"ד יחיה האדם. ומי שירצה להיות דבק באלהיו ימעט אפילו בדברים הצריכים לו וירבה בשתיקה, כדפי' בפסוק (תהלים לד, יג) מי האיש החפץ חיים, כי עיקר החיים הוא הדבקות, כדכתיב (דברים ד, ד) ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים, ונצור לשונך מרע פי' שם.
עוד בספר יחזקאל (יח, ה) ואיש כי יהיה צדיק ועשה משפט וצדקה, אל ההרים לא אכל ועיניו לא נשא אל גילולי בית ישראל ואת אשת רעהו לא טמא ואל אשה נדה לא יקרב, ואיש לא יונה חבולתו חוב ישיב, וגולה לא יגזול לחמו לרעב יתן וערום יכסה בגד, בנשך לא יתן ותרבית לא יקח, מעול ישיב ידו משפט אמת יעשה בין איש לאיש, בחוקותי יהלך ומשפטי שמר לעשות אמת צדיק הוא חיו יחיה.
עוד ליזהר בבחינות היראה הטובה שפי' בשער היראה, ועליה אמר שלמה (משלי י, כז) יראת ה' תוסיף ימים ושנות רשעים תקצורנה, וכן (שם יד, כז) יראת ה' מקור חיים לסור ממוקשי מות. ולשמור מוסרי התורה, כדכתיב (שם ד, יג) החזק במוסר אל תרף נצרה כי היא חייך, ואומר (שם י, יז) אורח לחיים שומר מוסר ושונא תוכחת מתעה.
עוד ראוי שישכים לבית הכנסת לימנות מעשרה ראשונים, שפי' רבותינו ז"ל (ברכות דף ח ע"א) שהוא מאריך ימים, והוכיחו כן מפסוק (שם ח, לה) כי מוצאי מצא חיים. ובחינה זו מסוגלת, ובפרט אם יהיה ראשון, ובלבד שיתפלל באותה בית הכנסת שהיה בה מעשרה ראשונים, וכך קבלתי מפי מורי ע"ה שאין שכר שאמרו רבותינו ז"ל לבא מעשרה ראשונים אלא למתפלל שם, וכן מוכח מדברי הזוהר בפרשת נשא.
גם סיוע גדול לבעל תשובה שיהיה נעזר מהבורא ביום, אם השכים לקרוא בתורה ולהתפלל על עונותיו, כדכתיב (תהלים פח, ב) ה' אלהי ישועתי יום צעקתי בלילה נגדך, והארכנו בזה בשער הקדושה.
עוד יזהר גם כן במצות תפלין שפי' שהמניחן מאריך ימים, כדכתיב (ישעיה לח, טז) ה' עליהם יחיו. כן אמרו רבותינו ז"ל במנחות (דף מד ע"ב). ובעל תשובה ראוי שיהיו לו ב' זוגות, אחד של סברת רש"י ע"ה ואחד של סברת רבנו תם ע"ה, ובשעת תפלת שחרית ישים ב' זוגות כדי לקיים מצות קריאת שמע כראוי, שלא יאמר עליו שמעיד עדות שקר בעצמו, שהרי התפלין של זה פסולין לזה, ונמצא שקרא קריאת שמע בלא תפלין לפי סברא אחת, ושאר היום יניח תפלין של סברת רבנו תם, וכל זמן שימצא גופו נקי יניחם וימצא עצמו נעזר מהבורא, שאמרו שם בפרק התכלת אמר רב ששת כל שאינו מניח תפלין עובר בח' עשה וכו', ומכלל לאו אתה שומע שהמניחן מקיים ח' עשה.
עוד ירדוף אחר צדקה בסתר, דכתיב (משלי כא, יד) מתן בסתר יכפה אף. והצדקה העושה פירות למעלה היא הצדקה הנעשית לשם בלי שום פניה, ואם יכוין על דרך הסוד מה טוב חלקו, ובצדקה נזכר בה חיים, שנאמר (שם יב, כח) בארח צדקה חיים ודרך נתיבה אל מות, וכן (שם טז, לא) עטרת תפארת שיבה בדרך צדקה תמצא.
ובפרט ביום התענית ראוי לתת צדקה חלק האכילה שהיה ראוי לאכול בסעודת הבקר, כדי שלא להרויח בתעניתו מיעוט הפיזור, ונראה לי שאפשר לדקדק ענין בדברי הנביא, שאמר (ישעיה נח, ז) הלא פרוס לרעב לחמך, הלחם שלך שהיה מגיע לחלקך, לאפוקי שלא יתן חלק אשתו ובניו שהוא חייב במזונותם אם אין לו כדי לפרנסם אלא בצמצום, לפחות חלקו יתן.
וכן ירדוף אחר גמילות חסדים, כדכתיב (משלי כא, כא) רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד. ואמרו בראש השנה (דף יח ע"א) זה לשונם אביי ורבא מדבית עלי קא אתו, רבא שעסק בתורה חיה ארבעין שנין, אביי שעסק בתורה ובגמילות חסדים חיה שתין שנין, עד כאן לשונם.
ובענין עסק התורה וגמילות חסדים, איזה קודם, פירשו בירושלמי (חגיגה פ"א ה"ז) רבי יהודה כשהיה רואה את המת ואת הכלה מתקלסין, היה נותן עיניו בתלמידיו ואומר המעשה קודם לתלמוד, נמנו בעליית בית ארים התלמוד קודם למעשה. רבי אבהו הוה בקסרין, שלח רבי חנינא בריה מזכי בטבריה, שלחון ואמרין ליה גמל חסד הוא, שלח כתב ליה המבלי אין קברים בקסרין שלחתיך בטבריה, כבר נמנו בעליית בית ארים בלוד התלמוד קודם למעשה. רבנן דקסרין אמרין, הדא דאת אמר בשיש שם מי שיעשה, אבל אין שם מי שיעשה המעשה קודם לתלמוד, עד כאן לשונו.
עוד אמרו ז"ל בפסיקתא על פסוק (תהלים טז, יא) תודיעני אורח חיים, אמר רבי יודן, אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא תודיעני אורח חיים, אמר לו הקדוש ברוך הוא דוד חיי אתה בעי צפה ליראה, שנאמר (משלי י, כז) יראת ה' תוסיף ימים. רבי זעירא אמר, אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם תודיעני אורח חיים, אמר לו הקדוש ברוך הוא דוד חיים את בעי צפה ליסורין, דכתיב (שם ו, כג) ודרך חיים תוכחות מוסר. אמר רב, אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא תודיעני אורח חיים, אמר לו הקדוש ברוך הוא דוד חיים את בעי צפה לתורה, דכתיב (שם ג, יח) עץ חיים היא למחזיקים בה. דבר אחר, אמר לו הקדוש ברוך הוא היטלם מתמיה, עשה ואכול שנאמר שמור מצותי וחיה, עד כאן לשונו. וד' בחינות אלו הם כנגד ד' אותיות שבשם כסדרן למי שבקי בכנוי הזוהר. ולכן כל בחינה מהם יש בה חיים, כדרך שכל אות מהשם כלול מכל השם כמבואר בזוהר (פ' אמור דף צב ע"א) ופירש מורי ע"ה בספר השער שם בן א"ד.
עוד ליזהר, שהיגע בתלמודו בצנעא לא במהרה הוא משכח, וכן דרשו (סוכה דף מט ע"ב) חמוקי יריכיך כמו חלאים, מה ירך בסתר אף דברי תורה בסתר (שה"ש ז, ב), וכיון שהעוסק בתורה בסתר מחכים, הא כתיב (קהלת ז, יב) והחכמה תחיה בעליה.
ובקריאתו בתורה יוציא הדברים מפיו, שהוא מביא לידי זכירה ולידי אריכות ימים, כדאמרינן בעירובין (דף נד ע"א) זה לשונם אמר שמואל לרבי יהודה שיננא, פתח פומך קרי פתח פומך תני כי היכי דתתקיים ביך ותוריך חיי, שנאמר (משלי ד, כב) כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא, אל תקרי למוצאיהם אלא למוציאיהם בפה, עד כאן לשונם, וגם זה מסוגל.
ואם יצמא ביום התענית מחמת הקריאה יחשוב זה לכפרת עונות דברים בטלים, כמו שאמרו במסכת יומא (דף עז ע"א) אמר רב נחמן מהכא (ירמיה ב, כה) מנעי רגלך מיחף וגרונך מצמאה, מנעי עצמך מן החטא כדי שלא יבא רגלך לידי יחוף, מנעי לשונך מדברים בטלים כדי שלא יבא גרונך לידי צמאה, עד כאן לשונו. ופירש רש"י, שלא יבא רגלך לידי יחוף, בצאתך בגולה, עד כאן לשונו. ועל דרך זה הוא הצמאה, נמצא צמאת הגלות מכפרת על דברים בטלים, והוא הדין לצמאת התענית שאדם מקבל עליו לכפרת עונו, ובפרט על ידי עסק התורה, דכתיב בה (משלי טו, ד) מרפא לשון עץ חיים.
עוד יזהר שלא יכעוס, ויתפוס במדת הענוה, שפי' בשער הענוה שגם בענוה נזכר חיים, דכתיב (שם כב, ד) עקב ענוה יראת ה' עושר וכבוד וחיים. ועוד כתיב (ישעיה נז, טו) מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים. וכבר הארכנו בשער הענוה שאין דבר שיסלק השכינה מהאדם וכן הנשמה, אלא הכעס, ואז יאמר עליו (דברים לא, יז) על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות האלה, ובדבר זה צריך השב ליזהר יותר מהכל.
ואמר בספר החסידים (סימן תרמט) מעשה בחסיד אחד שאמרו לו במה הארכת ימים, אמר לפי שמעולם לא קללני אדם ולא חרפני שעניתיו, אלא הייתי סובלו ומוחל לכל מי שציערני, עד כאן לשונו.
עוד באבות דרבי נתן (לד, י) אמרו עשרה דברים נקראים חיים, הקדוש ברוך הוא, שנאמר (ירמיה י, י) הוא אלהים חיים. תורה נקראת חיים, דכתיב (משלי ג, יח) עץ חיים היא. ישראל נקראים חיים, שנאמר (דברים ד, ד) ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם היום. חכמים נקראים חיים, שנאמר (משלי יג, יד) תורת חכם מקור חיים. צדיקים נקראים חיים, שנאמר (שם יא, ל) פרי צדיק עץ חיים. גן עדן, דכתיב (בראשית ב, ט) ועץ החיים בתוך הגן. מים, שנאמר (בראשית כו, יט) מים חיים. ארץ ישראל, שנאמר (יחזקאל כו, כ) ונתתי צבי בארץ חיים. ירושלים, שנאמר (תהלים קטז, ט) אתהלך לפני ה' בארצות החיים. גמילות חסדים, שנאמר (שם סג, ד) כי טוב חסדך מחיים שפתי ישבחונך, עד כאן לשונו.
וכל העשרה דברים אלו יש בהם נפקותא לענין המעשה, ואף על פי שאין מדרכנו בחיבור הזה לפרש מאמרי רבותינו כמו שהקדמנו בהקדמה, מכל מקום ראינו לפרש בכללות המאמר הזה מה כוונתו, מפני התועלות הנמשכות ממנו.
ונאמר, כי כיון לבאר מה הדרגות שצריך האדם כדי לידבק בקונו כדי להשיג סוד החיים העליונים, כי הוא יתעלה מקור החיים לכל הנמצאים, כאומרו (נחמיה ט, ו) ואתה מחיה את כולם, ובהתדבק בו האדם דבק בחיים, כמו שאמר הפייטן ואם אדבק בך חיי במותי, ולזה אמר שעיקר הדבקות הראשון הוא בממציא הכל שהוא סבת החיים לכל העולמות, כמו שנאמר (ירמיה י, י) הוא אלהים חיים ומלך עולם. ולידבק בתורתו, שהתורה היא גילוי אלהותו אלינו, כמו שנבאר בפרק הבא, והוא ותורתו הכל אחד.
עוד שנתדבק בישראל מפני שנשמתם קדושה נשפעה ממקור החיים העליונים, כאומרו (דברים יד, א) בנים אתם לה' אלהיכם, והיינו (דברים ד, ד) ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים, פי' מפני שאתם דבוקים בשמו שהוא מקור החיים, כדכתיב הוא אלהים חיים, לכן אתם נקראים חיים.
לכן אין ראוי לאדם מישראל להתערב בשותפות עם נכרי עובד עבודת אלילים, וכדפי' בענין (ויקרא כה, יד) או קנה מיד עמיתך, וכן פי' במסכת מגלה (דף כח ע"א) גבי הא דאמרינן התם אסור להסתכל בצלם אדם רשע, אמרו ז"ל, אבוה בר איהי ומנימין בר איהי, חד אמר תיתי לי דלא אסתכלי בנכרי, וחד אמר תיתי לי דלא עבדי שותפות בהדי נכרי, עד כאן לשונו. וכבר פי' בשער התשובה פרק ח שטעם הסתכל בצלם אדם רשע הוא מפני שמקנה בלבו רוח הטומאה ההוא המתראה בפניו, וימשך לו מזה בלבול המחשבה ובטול הדבקות. ולכך בא בעל המאמר להשמיענו שישראל נקראים חיים שלא יתעסקו במשאו ומתנו אלא עם ישראל שהם נקראים חיים, ולא יבא לו מזה טרדת הדבקות.
עוד שנתדבק בחכמים וצדיקים שהם נקראים חיים, והכוונה שהוא יתברך שוכן בהם, ובהתדבקו בהם דבק בהקדוש ברוך הוא, כמו שנאמר (דברים י, כ) ובו תדבק, וכי אפשר לאדם לידבק בהקדוש ברוך הוא, אלא שידבק בתלמידי חכמים, וכן את ה' אלהיך תירא (דברים י, יט) לרבות תלמידי חכמים (פסחים דף כב ע"ב).
וגן עדן נקרא חיים, להורות שעיקר התדבקו בתורה ובחכמים ובצדיקים הוא כדי לזכות אל עולם הבא, שעיקר הנשמה דירתה בעולם הבא ששם עץ החיים בתוך הגן, כמו שהיה אדם הראשון קודם חטאו, ולא יעשה מעשיו ולא יעסוק בתורה מפני שום סבה מסבות העולם הזה, שאז תורתו אינה עולה למעלה. וכן דרשו בזוהר (פ' ויחי סוף דף רכג) בפסוק (קהלת א, ג) מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש, אמר שם שאני עמלה דאורייתא דלעילא מן שמשא הוא, רבי חייא אמר אף עמלה דאורייתא דאיהו עמל בגינהון דבני נשא או בגין יקרא דיליה האי תחת השמש כתיב, דלא סליק לעילא, עד כאן לשונו.
מים, שנאמר מים חיים, גם סבה גדולה לדבקות הוא שיטהר במקוה מים, וכבר פרשנו והארכנו בזה בשער האהבה (פי"א) בענין טהרה מביאה לידי קדושה, ובפרט אם יהיה המקוה ממים חיים, שהוא מטהר זבין וזבות, בודאי שהוא יותר סיוע לדבקות.
ארץ ישראל, נודע שאין נבואה שורה אלא בארץ ישראל, ובמעלת ארץ ישראל כמה מעלות, ואחד מהם שאין שליטה והשגחה לשום חיצוני בה דכתיב (דברים יא, יב) עיני ה' אלהיך בה, ואמרו במדרש (שוחר טוב) בפסוק (תהלים קה, ד) דרשו ה' ועוזו בקשו פניו תמיד, אמר רבי יוסי בר חלפתא לרבי ישמעאל בריה מבקש אתה לראות את השכינה בעולם הזה, עסוק בתורה בארץ ישראל, שנאמר דרשו ה' ועזו בקשו פניו תמיד, עד כאן לשונו. ופי' דרשו ה' ועוזו, התורה נקראת עוז, שנאמר (שם כט, יא) ה' עוז לעמו יתן. בקשו פניו תמיד היא ארץ ישראל, שנאמר בה (דברים יא, יב) תמיד עיני ה' אלהיך בה.
ועוד במעלת הדר בארץ ישראל, פי' בזוהר (פ' אחרי מות דף עב ע"ב) זה לשונם אמר רבי יהודה זכאה חולקיה מאן דזכי למשוי מדוריה בארעא קדישא, דכל מאן דזכי לה זכי לאנגדא מטלא דשמיא דלעילא דנחית על ארעא, וכל מאן דזכי לאתקשרא בחייוי בהאי ארעא קדישא זכי לאתקשרא לבתר בארעא עלאה קדישא. ואמר עוד לקמיה ולא עוד אלא אי זכי בחייוי זכי לאתמשכא עליה רוח קדישא תדיר, וכל מאן דיתיב ברשותא אחרא אתמשך עליה רוחא אחרא נוכראה, עד כאן לשונו.
נמצא שעיקר הדבקות להשגת החיים העליונים הוא בארץ ישראל, ובפרט בירושלים, שירושלים של מטה מכוונת כנגד ירושלים של מעלה. ועשר קדושות הם כדפי' במשנה (כלים פ"א), וירושלים מקודשת יותר מארץ ישראל וכל סביבותיה, וכפי קדושתה כך ימשך ממנה דבקות החיים ביותר למתדבק בה, שאין בינו לבין הקדוש ברוך הוא מסך מבדיל.
גמילות חסדים נקראת חיים, שעם היות שיעסוק בתורה גם צריך שיעסוק בגמילות חסדים, שגם הוא גורם לדבקות הנפש במקום החיים, אף על פי שהוא חוץ מן הסברא, אמרו רבותינו ז"ל (מדרש שמואל) כתיב ושמואל מת וסמיך ליה ואיש במעון ומעשהו בכרמל, אמר הקדוש ברוך הוא הכל צווחין וטופחין על מיתתו של צדיק והרשע הזה יושב ועושה מרזחין, ללמדך שכל הכופר בגמילות חסדים כאלו כופר בעיקר, עד כאן לשונו. עוד במעלת גמילות חסדים האריכו בירושלמי דפאה (פ"א ה"א).
עוד צריך להסתיר מעשיו ולא לגלותם, כדפי' בזוהר (פ' נח דף סד ע"ב) שכל העושה דבריו בסתר הברכה שורה עליו, והוא על דרך שפי' רבותינו ז"ל (ע' תענית דף ח ע"ב) אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין, זה לשונם אוליפנא קודשא בריך הוא סתים וגליא, גליא הוא בי דינא דלתתא, סתים הוא אתר דכל ברכאן נפקי מתמן, ובגין כך כל מלוי דבר נש דאינון בסתימו ברכאן שריין עלוי, וכל דאינון באתגליא הוא אתר דבי דינא שריין עלוי, בגין דאיהו אתר באתגליא, וכלא איהו ברזא עילאה כגוונא דלעילא, עד כאן לשונו.
וכן המסתיר מעשיו הטובים מבני אדם שכרו שיהא נסתר מבעלי הדין, שהקדוש ברוך הוא חופה עליו בלבוש החסד שהוא נקרא אלוה כדי שלא יכירו בו בעלי הדין, וזה רמוז בפסוק (איוב ג, כג) לגבר אשר דרכו נסתרה ויסך אלוה בעדו, ונודע כי משם אלוה הוא הלבוש לנשמה, כדכתיב (שם כט, ב) כימי אלוה ישמרני, וכדפי' בסבא (פ' משפטים דף צו ע"ב) בפסוק (שמות כא, ח) לעם נכרי לא ימשול למכרה בבגדו בה.
והמפרסם עצמו שהוא מתענה נענש, וכן כתב התשב"ץ (קטן, סי' קיא) אסור לפרסם לאחרים שהוא מתענה, והביא מירושלמי (חגיגה פ"ב ה"ב) זה לשונו רבי יוסי בר חנינא אמר צירא דתרעא דגיהנם קביע באודנה, אמר לון למה דא כן, א"ל דהוות ציימא ומפרסמה, ואית דאמרי דהוות ציימא חד יום ומזקה ליה תריי, עד כאן לשונו לעניננו. וכוונת קביעות הציר פי' הוא כדי שיצא החור מאזן לאזן.
גם תקון גדול לשב שישתדל לקיים השבת בכניסתו כראוי, ובשמירת השבת עצמו, שכל הימים יונקים מיום שבת כדפי' בזוהר (פ' נח דף עה ע"ב) והארכנו בשער הקדושה פרק ז.
וראיתי לתשלום הפרק הזה להעתיק דברים המאריכין ימים שנתבאר (תענית דף כ ע"ב) בתעניות, שאלו תלמידיו את רבי זירא ואמרי לה לרב אדא בר אהבה במה הארכת ימים, אמר להם מימי לא הקפדתי בתוך ביתי, ולא צעדתי בפני מי שגדול ממני, ולא הרהרתי במבואות המטונפות, ולא הלכתי ד' אמות בלא תורה ובלא תפילין, ולא ישנתי בבית המדרש לא שינת קבע ולא שינת עראי, ולא ששתי בתקלת חבירי, ולא קראתי לחבירי בחכינתו ואמרי לה בחניכתו, עד כאן לשונו. ופירש רש"י ע"ה, בחכינתו - שמכנין לו בני אדם, כגון שם לווי. חניכתו, כמו חניכת אבות דגיטין עד עשרה דורות (גיטין דף פח ע"א), ופי' התוספות (תענית דף כ ע"ב ד"ה בחכינתו) כגון עד עשרה, כגון רבי אברהם אבן עזרא שכל בני משפחתו היו נקראים כך, ודוקא לגנאי אבל לשבח מותר, עד כאן לשונו.
ומעשים אלו של רב אדא בר אהבה הוסיפו בהם בירושלמי (תענית פ"ג הי"א) זה לשונם שלחו חכמים ואמרו לו מה מעשים טובים יש בידך, אמר להם מימי לא קדמני אדם לבית הכנסת, ולא הנחתי אדם בבית הכנסת ויצאתי, ולא הלכתי ד' אמות בלא תורה, ולא הזכרתי דברי תורה במקום המטונף, ולא הצעתי וישנתי שינת קבע, ולא צעדתי בין החברים, ולא כניתי שם לחברי, ולא שמחתי בתקלת חברי, ולא באת קללת חברי על מטתי, ולא הלכתי בשוק אצל מי שהוא חייב לי, מימי לא הקפדתי בתוך ביתי, לקיים מה שנאמר (תהלים קא, ב) אתהלך בתם לבבי בקרב ביתי, עד כאן לשונו. עוד יש כמה דברים לאריכות ימים, נאמרו במסכת מגילה (דף כח ע"א) ונעתקו בפרק דרך ארץ.
גם ראוי ליזהר במדת אמת, שסגולתו לאריכות ימים כדפי' בשער הקדושה. גם בהיות השב חלוש בתעניתו בפרט אם הוא תלמיד חכם ואינו יכול לעיין יקרא באותן השעות מילי דאגדה שהם מושכין את הלב, ולא ישב בטל, כי היושב בטל מדברי תורה נקרא לץ. וכתב החסיד רבי יוסף יעבץ ע"ה במשנת (אבות פ"ג מ"י) שינה של שחרית וכו' זה לשונו וכתב ראב"ע ז"ל יש דרך להרויח נפש חלושה בהלכה קשה, ירא שמים יצא ידי כלם ויבקש לאותם השעות דברים קלים להבין, כדי שלא תהיה שיחתו סבה לטרדו מן העולם ולהפסיד מה שהרויח מן העיון, עד כאן לשונו.
וכאשר ישתדל השב לקיים כל דברים אלו מן השמים יסייעוהו בלי ספק.
ובזה נכלל הפרק הזה: