שער התשובה · פרק ג · חלק ב
ונראה לי כי מטעם שאמרו ז"ל (אבות פ"ד מי"א) שהעובר עבירה אחת קנה לו קטיגור, יובן מה שתרגם אונקלוס חטא חובא (במדבר יח, כב), חטאתם חוביהון (שמות לב, לב), שהחטא שהוא קטיגור הוא חוב לאדם שחייב לפורעו, כי בעשותו העון הוא לוה מה שאינו שלו, כי האדם טבעו הוא שיהיה בקדושה, ובהיותו נמשך אחר עצות יצרו הרי הוא חייב לו מה שנהנה ממנו, וכיצד יפרע לו, בהחזיר לו מה שנהנה ממנו על ידי מירוק היסורין. וכמו שגיהנם, הכח המקטרג שברא בעונו הוא בא ולוקח נקמתו ממנו, על דרך שפירשו בזוהר פרשת קרח (דף קעז ע"א) כי פועל אדם ישלם לו וגו' (איוב לד, יא), כדי למרק הכח הטמא שמשך על נפשו, גם כן בעולם הזה יתמרק הכח הטמא ההוא על ידי קבלת היסורין, ובהשלימו למרק יתבטל המקטרג ההוא, על דרך שאמרו ז"ל (סוטה ט ע"א) חיצי כלים וגו', כי החצים אינם אלא לעשות רצון הפועל בהם, וכיון שעשו ציווים הם בטלים, וזהו (ישעיה מד, כב) מחיתי כעב פשעיך וגו' שובה אלי כי גאלתיך, והכונה גאלתיך מאותם החובות שהיית תפוש בהם.
ולכן צריך לקבל היסורין מאהבה ולא יבעוט בהם, וכן דרשו במכילתא (פ' יתרו) בפסוק (שמות כ, כ) לא תעשון אתי, זה לשונם רבי עקיבא אומר לא תעשון אתי, שלא תנהגו בי כדרך שאחרים נוהגין באלהיהם, שכשהטובה באה עליהן הם מכבדים את אלהיהם, שנאמר (חבקוק א, טז) על כן יזבח לחרמו, וכשפורענות באה עליהם הם מקללין את אלהיהן, שנאמר (ישעיה ח, כא) והיה כי ירעב וגו' וקלל במלכו. אבל אם הבאתי עליכם את הטובה תנו הודאה, ואם אביא עליכם היסורין תנו הודאה, וכן דוד אמר (תהלים קטז, יג) כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא, (שם קטז, ג-ד) צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא, וכן איוב אמר (איוב א, כא) ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך, על מדת הטוב ועל מדת הפורענות, וכן אשתו של איוב אמרה לו (שם ב, ט) עודך מחזיק בתומתך, ומה הוא אומר לה כדבר אחת הנבלות תדברי. אנשי דור המבול ואנשי סדום שהיו שגורין בטובה, כשבאת עליהן פורענות קבלו אותן על כרחן, ואנו שהיינו נאים בטובה לא נאה בפורענות. ועוד יהא שמח ביסורין יותר מן הטובה, שאפילו אדם בטובה כל ימיו אינו נמחל לו מן העבירות שבידו, ומי מוחל לו, הוי אומר יסורין.
רבי אליעזר בן יעקב אומר, הרי הוא אומר (משלי ג, יא) מוסר ה' בני אל תמאס, מפני מה כי את אשר יאהב ה' יוכיח, אמרת צא וראה מי גרם לבן זה לרצות את האב, הוי אומר זה יסורין. רבי מאיר אומר (דברים ח, ה) וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו, יהא לך יודע מעשים שעשית, ויסורין שהבאתי עליך, שלא לפי מעשיך הבאתי עליך את היסורין.
רבי נתן אומר חביבין היסורין, שכשם שהברית כרותה לארץ כך ברית כרותה ליסורין, שנאמר (דברים ח, ה) ה' אלהיך מיסרך, ואומר כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה. רבי שמעון בן יוחאי אומר חביבין יסורין, ששלש מתנות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל, ולא ניתנו אלא ביסורין, ואלו הן, תורה וארץ ישראל ועולם הבא. תורה מנין, שנאמר (משלי א, ב) לדעת חכמה ומוסר להבין אמרי בינה, וכתיב (תהלים צד, יב) אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו. ארץ ישראל מנין, תלמוד לומר ה' אלהיך מיסרך, ואומר כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה. העולם הבא מנין, תלמוד לומר (משלי ו, כג) כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחות מוסר, אמרת צא וראה איזו דרך מביאה לאדם לחיי העולם הבא הוי אומר זה יסורין.
רבי נחמיה אומר חביבין יסורין שכשם שהקרבנות מרצין כך היסורין מרצין, בקרבנות מהו אומר (ויקרא א, ד) ונרצה לו לכפר עליו. ביסורין מה הוא אומר (שם כו, מג) והם ירצו את עונם. ולא עוד אלא שהיסורין מרצין יותר מן הקרבנות, מפני שהקרבנות בממון והיסורין בגוף, וכן הוא אומר (איוב ב, ד) עור בעד עור וכל אשר לאיש. ועוד דרשו שם במעלת היסורין, שאף על פי שחזקיהו למד למנשה תורה לא הועיל לו כלום אלא היסורין, שנאמר (דה"ב לג, יב) וכהצר לו חלה את פני ה', הא למדת שחביבין יסורין, עד כאן לשונו. הרי במעלת היסורין שהם מכפרים עונותיו של אדם וכו'.
וכן דרשו רבותינו ז"ל (ברכות ה ע"א) זה לשונם והיינו דרבי שמעון בן לקיש, נאמרה ברית במלח ונאמרה ברית ביסורין, נאמרה ברית במלח דכתיב (ויקרא ב, יג) ולא תשבית מלח ברית אלהיך, ונאמרה ברית ביסורין (דברים כח, סט) אלה דברי הברית, מה ברית האמור במלח מלח ממתקת את הבשר, אף ברית האמור ביסורין יסורין ממרקין כל עונותיו של אדם, עד כאן לשונם.
ושם בברכות אחר מאמר זה, הובא גם כן מאמר רבי שמעון בן יוחאי, ג' מתנות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל. וכיון שבא לידינו נימא ביה מלתא, ג' מתנות אלו אפשר לומר שהם כנגד נפש רוח נשמה, ונודע שורש אלו מקומם במדות, והטעם שנקדים תורה לארץ ישראל, כי ישראל קודם שזכו למתנת ארץ ישראל זכו למתנת התורה במדבר, וקודם שזכו לה היה ביסורין, בתחלה (שמות יד, י) ופרעה הקריב וישאו בני ישראל את עיניהם, ואח"כ קריעת ים סוף ויבאו מרתה ולא יכלו לשתות מים ממרה (שם טו, כג), ואחר כך ברפידים ויצמא שם העם למים (שם יז, ג), ואחר כך עמלק. וכן קודם שנכנסו לארץ באו עליהם סיחון ועוג. וכן בעולם הבא נהר די נור נגיד ונפיק מן קדמוהי (דניאל ז, י), ופירשו בתיקונים (דף ד ע"א) דביה טבלין נשמתין וכו', עיין שם.
והטעם שנתנו ביסורין, מפני שהם ג' אלהים כדפי' בזוהר (פ' בראשית דף לא ע"ב) זה לשונם אמר רבי יוסי מאי דכתיב (דברים ד, ז) אשר לו אלהים קרובים אליו, קרובים, קרוב מבעי ליה, אלא אלהים עילאה, אלהים דפחד יצחק, אלהים בתראה, ובגיני כך קרובים, וגבורות סגיאן אינון דנפקין מחד, וכלהו חד, עד כאן לשונו. והנה התורה נתנה באש, שהוא אלהים הב' דפחד יצחק, וכן ארץ ישראל הוא אלהים בתראה ומדת צדק ילין בה. וכן עולם הבא שהוא אלהים עילאה. ולכן צריך בהכרח שיבואו ביסורין כדי שיושפע הדין ההוא למטה, ויומתק בצד החסד אחר קבלת הדין.
ואמרו לא נתנם אלא על ידי יסורים, שאפילו יהיה צדיק גמור צריך יסורין לזכות אליהם. וכן מצינו שלא זכה הרשב"י ע"ה אל החכמה הנפלאה אלא על ידי היסורין שנצטער במערה י"ג שנה, וכדפי' בפרשת בראשית (זוהר דף יא ע"ב), וכן במסכת שבת (דף לג ע"ב). והטעם, במה שפי' ברעיא מהימנא (פ' פינחס דף רמז ע"א) והעתקנו לשונו בשער הקדושה (פט"ו), שאמר ועוד אית רזא בלולה בשמן כתית, ודאי לאו אורייתא איהי בלולה אלא למאן דסביל כמה מכתשין בגינה, כמא דאוקמוה מרי מתניתין דלית אורייתא מתקיימת אלא במי דממית גרמיה עלה, עד כאן לשונו.
ורמז זה נרמז בתורה במקום אחר, שאמר (שמות כז, כ) ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור, כי שמן זית זך שהיא התורה אינו מאיר אלא על ידי כתישה, שהוא כתישת החומר, כל שכן מי שיש לו עונות, כי כדי לטהר פגם המדות העליונות ופגם נשמתו צריך לקבל יסורין כדי שיזכה לעולם הבא או לזכות לתורה.
וכן אחד ממ"ח דברים שהתורה נקנית בהם היא בקבלת היסורין (אבות פ"ו מ"ו), וקבלת היסורין הוא ענין רבי אלעזר ברבי שמעון דקביל עליה יסורין (ב"מ דף פד ע"ב). כיוצא בזה צריך האדם להצטער בסיגוף האכילה והשינה והתענוג, או להתענות וכיוצא.
ובתנא דבי אליהו אמר שמי שיקבל היסורין ניצול מגיהנם ונכנס לגן עדן, וזה לשונו זה שאמר הכתוב (איכה ג, כז) טוב לגבר כי ישא עול בנעוריו, אמר אליהו ז"ל אשרי מי שקבל יסורין מנעוריו, למה שסופו נח, מנין מאיוב, שכן אמרו חבריו (איוב ח, ז) והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגה מאד, ולא עוד אלא שיסורין שעליך יצילוך מגיהנם ויניחוך בגן עדן, שנאמר (שם לו, טז) ואף הסיתך מפי צר רחב לא מוצק תחתיה ונחת שולחנך מלא דשן. אמר רבי אחא בשם רבי יונה, אמרו לו חבריו לאיוב אף על פי שהשטן הסית עליך הקדוש ברוך הוא, שנאמר (שם ב, ג) ותסיתני בו לבלעו חנם, הקדוש ברוך הוא חפץ להצילך מפי צר, מגיהנם שפיה צר מלמעלה והיא רחבה מלמטה, שנאמר רחב לא מוצק תחתיה, מלמד שאין יסוד לגיהנם לא מארץ ולא מאבן, כדי שלא יהא בו מנוחה לרשעים. והיאך נידונין בתוכו, כחו נותן אותן כעוף וקלים ודלים מכל צדדין עד שנעשין כחוט השערה, שנאמר (תהלים מט, טו) וצורם לבלות שאול, וכתיב (איוב י, כב) ארץ עיפתה כמו אופל, מכאן אתה למד שעומדין בו כעוף העומד באויר. ולא דייך שהצילוך היסורין מגיהנם, אלא שהכניסוך לגן עדן, שנאמר (שם לו, טז) ונחת שלחנך מלא דשן, ולפיכך אמר הכתוב (איכה ג, כז) טוב לגבר כי ישא עול בנעוריו, עד כאן לשונו.
ודע כי עם היות שהיסורין הם כח הדין לאדם, וכפי הנראה היה שהם נשפעים מהגבורה, אין הדבר כך, כי אינם באים אלא מצד החסד, כדכתיב (תהלים קג, ח) רחום וחנון וגו' ארך אפים ורב חסד, וכתיב (שם קג) לא כחטאינו עשה וגו', וכתיב (משלי ג, יב) כי את אשר יאהב ה' יוכיח, וכתיב (שם יג, כד) חושך שבטו שונא בנו ואוהבו שחרו מוסר. ואין אהבה אלא מצד החסד.
והיינו כי הנפש בתו של אברהם אבינו ע"ה כדפי' בסבא (פ' משפטים דף צה ע"א) בענין ובת כהן כי תהיה לאיש זר (ויקרא כב, יב) כי הנשמה נקראת בת כהן, וזה לשונו בת כהן, דא נשמתא עלאה, ברתיה דאברהם אבינו קדמאה לגיורין, והוא משיך לה לנשמתא מאתר עלאה, עד כאן לשונו. וכן פירש שם (דף צו ע"ב) בענין (שמות כא, ח) לעם נכרי לא ימשול למכרה בבגדו בה, שהבגד הזה הוא פרישו דלבוש יקר מצד החסד הנקרא אלוה, עיין שם, זה לשונו רשים לה קודשא בריך הוא וחתים לה בחד גושפנקא דלבוש יקר דיליה, ומאן איהו שמא קדישא דאיקרי אלוה, ודא איהו כימי אלוה ישמרני, עד כאן לשונו לעניננו.
וכיון שהנשמה נשפעת מצד החסד גם טהרתה היא מצד החסד, ואם ח"ו נטמאה, כמו שהיה הכהן מטהר את המצורע, דכתיב (ויקרא יד, ב) ביום טהרתו והובא אל הכהן, כן הנשמה נטהרת על ידי אשו של גיהנם כדי שתתלבן, ואחר כך עולה על ידי מיכאל שהוא הכהן העליון המקריב נשמות של צדיקים, כדפירשו רבותינו ז"ל (חגיגה דף יב ע"ב, מנחות קי ע"א ע"ש תוד"ה ומיכאל). וכן פירשו בזוהר (פ' מצורע דף נג ע"ב) זה לשונו לבתר אתדנת בכמה דינין. ופי' לבתר, הוא נמשך אחר לשון המאמר האמור שם, שספר בענין פטירת הנפש מהגוף, ואמר לבתר איתדנית בכמה דינין עד דאשתארת בגיהנם על ידוי דדומה, וגופא אתדן בקברא עד דתב לעפרא, ונפשא באשא דגיהנם בכמה דינין, עד ההוא זימנא דקבילת עונשה לאתרחקא מאתר דיתבין ביה צדיקיא, לבתר דקבילת עונשה ומטי זימנה לאתדכאה, כדין אסתלקת מגיהנם ואתלבנת מחובהא כפרזלא דאתלבן בנורא, וסלקין עמה עד דעאלת לגנתא דעדן דלתתא, ואיסתחית תמן באינון מיא, ואיסתחית בבוסמין דתמן, כמה דאת אמר מקוטרת מר ולבונה, כדין סלקין עמה עד דאתקריבת בקורבנא על מדבחא, הדא הוא דכתיב (ויקרא יד, ב) זאת תהיה תורת המצורע ביום טהרתו והובא על הכהן, כהנא עלאה דלעילא, האי נפשא דלא אסתאב כל כך בהאי עלמא הא אית ליה תקנתא כגוונא דא, ואי לאו מעוות לא יוכל לתקון, עד כאן לשונו.
הרי שסוף הקרבת הנשמה על ידי הכהן, ואפילו שתכנס בגיהנם והאש הוא המטהר אותה, הכוונה היא כדי שתתלבן ותטהר כדי שיאיר בה כח החסד, אור לבן, שמשם נשפעה הנשמה כדפירשנו.
ונמצא בבחינה זו, שחסד עושה הקדוש ברוך הוא עם הנשמה לרחוץ אותה מכתמיה כדי לתת שכר טוב, והיינו (תהלים קלט, י) גם שם ידך תנחני - לטהר הנפש, ותאחזני ימינך - לתת לה שכר טוב.
והוא כמשל האם הרוחצת את בנה מצואתו, שגומלת חסד עמו, שאם תניח אותו בצואתו הוא אכזריות שיתקלקל גופו, ואף על פי שהבן בוכה ומצטער הכל לטובתו. וכן האב המכה את בנו ומיסרו בשבט, הוא גמילות חסדים, שמטיב עם נשמתו כדי שלא תרד לגיהנם, כי מוטב שיסבול צער קטן ולא צער גדול שהוא אשו של גיהנם, שהוא תמידי יום ולילה לא ישבות צער הנשמה עד שתטהר. וכן הקדוש ברוך הוא בעולם הזה נפרע מן הצדיקים ומיסרן בשבט יסורין מעט מעט, כדי שלא ירדו לגיהנם, ולא כן לרשעים, שאם ייסרו אותן ביסורין יוסיפו פשע על פשע.
ולכן למי שהקדוש ברוך הוא אוהבו מיסרו מעט מעט, כדפירשו רבותינו ז"ל (ע"ז דף ד ע"א) על פסוק (עמוס ג, ב) רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן אפקוד עליכם את כל עונותיכם, אמרו שם שהוא משל אל אדם אחד שהוא נושה בשני בני אדם, אחד אוהבו ואחד שונאו, לאוהבו נפרע ממנו מעט מעט, ולשונאו נפרע הכל ביחד.
נמצא שיש ב' מיני יסורין, האחד הם מצד החסד, והם נקראים יסורין של אהבה שפורע ממנו מעט מעט, והם יסורין שאין בהם ביטול תורה ותפלה, והוא על דרך שאמרו רבותינו ז"ל (פסחים דף קיח ע"א) על פסוק (תהלים קיח, א) הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו, זה לשונם אמר רבי יהושע בן לוי, הודו למי שגובה חובתו של אדם בטובתו, עשיר בשורו, עני בשיו, יתום בביצתו, אלמנה בתרנגולתה, עד כאן לשונם.
ויש יסורין שאינם של אהבה, והם אותם שיש בהם ביטול תורה וביטול תפלה, שנשפע הדין עליו כולו ביחד, והוא דומה בקצת לאשו של גיהנם המטהר את הנשמה בפעם אחת בלי לתת ריוח והנפשה בנתים.
נמצא ב' בחינות אלו הם ב' בחינות שיש במדות, כדפירשו בזוהר בפרשת וארא או כללות החסד בגבורה או גבורה בחסד, ומה שהוא כללות הגבורה בחסד הם יסורין של אהבה, שהחסד הוא הגובר, והדין נשפע מעט מעט, ומה שהוא כללות החסד בגבורה והגבורה היא הגוברת, הם יסורין שאינם של אהבה, אבל לעולם אין יסורים שלא ישתתף שם צד החסד לטהר וללבן, כדפירשנו ממשל האם הרוחצת את בנה, וכן כתיב (ישעיה ד, ד) אם רחץ ה' את צואת בנות ציון. ודקדק בשם זה הכתוב באל"ף דל"ת, ותמצא טוב טעם בדברי.
נמצא כי כל המקבל עליו יסורין נעשה מרכבה לחסד, כי החסד שהוא כהן נקרא איש טהור כדפי' בפרשת חקת, וזה, כי ביסורין מטהר נשמתו ומקרבה אל החסד.
ומטעם זה יקרא היושב בתענית חסיד, כדפירשו רבותינו ז"ל (תענית דף יא ע"ב) דכתיב (משלי יא, יז) גומל נפשו איש חסד, כי על ידי הרתחת חלבו ודמו המתמעט על ידי אש התענית הוא מטהר נפשו ומלבנה ומקרבה אל החסד, והוא דין שמקבלו עליו מעט מעט, שהרי בלילה הוא אוכל וניזון משפע החסד שמשם נשפע המאכל כדפי' בשער הקדושה בפרק טו.
וכן כל יסורין שיקבל עליו האדם שלא יהיה בהם ביטול תורה וביטול תפלה, כמו למעט במאכלו, או לשבת בתענית כך שעות ביום, כמו שהיה עושה רבי יוחנן כדפי' במסכת כריתות בענין נשבע להרע ולא ימיר (תהלים טו, ד), כגון רבי יוחנן שהיה אומר אהא בתענית עד שאבא לבית. ובירושלמי פרק קונם (נדרים פ"ח ה"א) אמר מילתיה דרבי יוחנן אומר מתענין לשעות, דאמר רבי יוחנן אמר הריני בתענית עד דנחסיל פרקי, עד דנחסיל פרשתא, עד כאן לשונו. וכיוצא בזה הם יסורין של אהבה, שעושה בעצמו מה שראוי שיעשה הקדוש ברוך הוא בו מצד האהבה.
אמנם יצדק בחינה זו בקבלת יסורין עליו מצד האהבה אם לא חטא כל כך שאין עונשו לרדת לגיהנם, אבל אם חטא בענין העריות וכיוצא, שהיא מן הבחינה הג' שמנה רבי ישמעאל בענין ד' חלוקי כפרה שפירשנו לעיל, שהרי אם עבר על לא תעשה שצריך יסורין למרק כדכתיב (תהלים פט, לג) ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם, כי בודאי אותם היסורין בנגעים, ויש בהם ביטול תורה ותפלה כפי הסברה.
והטעם שהקדוש ברוך הוא נותן לו יסורין קשים, מפני שאין לקודשא בריך הוא אז חפץ בתורתו מאחר שנפשו מזוהמת הרבה בצואת עונותיו, ובלי ספק שאם לא באו עליו יסורין ידע שהקדוש ברוך הוא שונאו ושומרו לפקוד הכל ביחד לגיהנם. ולכן צריך לקבל עליו יסורין קשין ואף על פי שיהיה בהם ביטול תורה ותפלה, כי טוב מעט תורה בנקיון הנפש מזוהמת ריח רע העונות, יותר מלהרבות תורה והנפש מליאה זוהמה, ועליו כתיב (תהלים נ, טז) ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חוקי וגו'.
וכבר יש עונות שאף על פי שאינם מן כריתות הנזכר בתורה, פירשו רבותינו ז"ל שהם שקולים כנגדם, שהרי לשון הרע שקול כעבודה זרה וגלוי עריות ושפיכות דמים (ערכין טו ע"ב), וכן כעס השקול כעובד עבודה זרה, והגאוה ככופר בעיקר (ע' סוטה ד ע"ב), ובלי ספק צריך לקבל יסורין עד שיטהר.
ומכל מקום כל מה שאדם מקבל בעולם הזה, אף על פי שיהיה בהם ביטול תורה ותפלה, כלם הם על צד החסד, והמעט שיקבל עליו חשוב הרבה לפניו, דכתיב (תהלים קג, י) לא כחטאינו עשה לנו ולא כעונותינו גמל עלינו, שהעולם מתנהג על פי החסד, דכתיב (שם פט, ג) אמרתי עולם חסד יבנה. אמנם אחר פטירתו הנשמה מהעולם הזה היא נידונת על הדין והדקדוק הגמור בלי לוותר אפילו נקודה, כדפירשנו לעיל שעולם הבא ניתן על ידי יסורין, דכתיב (משלי ו, כג) ודרך חיים תוכחות מוסר, ופירוש ודרך חיים - שהם החיים העליונים, חיי העולם הבא, צריך תוכחות מוסר, כי כדי לזכות לאותו הנועם העליון צריך האי ודאי והלואי, שאותו הנועם אינו ניתן אלא ליראיו וחסידיו, דכתיב (תהלים לא, כ) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך, וכתיב (תהלים לו, ח) מה יקר חסדך אלהים וגו', יעלזו חסידים בכבוד (שם קמט, ה).
ולכן צריך יסורין כפולים ג' - תוכחות שנים, מוסר אחד, הרי שלשה, שעולם הבא הוא כולל שנים המדרגות עמו שהם תורה וארץ ישראל, ולכן נותנין לו יסורין כפולים, דהיינו על פי הדקדוק הגמור שלא לוותר דבר. ובתורה וארץ ישראל לא נזכרו אלא יסורין פעם אחד, בתורה (תהלים צד, יב) אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו, וכן בארץ ישראל (דברים ח, ה) כאשר ייסר איש את בנו וגו', כלם הם יסורין ברחמים, בתורה נזכר בו שם י"ה שהוא רחמים, וכן בארץ ישראל ידו"ד אלהיך, הרי שם רחמים משותף בדין, ובעולם הבא לא נזכר שם לא רחמים ולא דין, להורות על הדין הגמור, ידו"ד אי אפשר להזכירו שלא להורות על הרחמים, אלקים אי אפשר להזכירו שבכל ספר משלי לא נזכר אלהים (אלא בג' מקומות) מן הטעם שפירשו בזוהר (פ' בא ריש דף לט) שמשלי הוא כנגד קו האמצעי, עיין שם. ולכן הזכיר יסורין כפולים מפני שלא היה יכול להזכיר אלהים.
ודי בזה הערה למשכיל, שיעורר לבו אל התשובה וידע לטהר את נפשו מנגעיה, כי אין לאיש נכבד מנפשו, וכל אחד יודע מומי נפשו, ולכן בעוד שמאריכין לו ירפא את עצמו ברפואות התשובה אשר יתבארו בעזרת ה' לכל עון ועון הטהרה הצריכה לו, טרם החרטה אשר לא תועיל.
ואחר שבארנו צורך היסורין לטהרת העון, צריכין אנו לבאר שצריך האדם לקבלם מאהבה, ומאהבה הוא בב' בחינות, הא' כי מאהבת השכינה מקבל עליו אותם היסורין, והטעם כי החוטא שכינה לוקה על ידו כענין בן כסיל תוגת אמו שביארנו בשער היראה (פ"ט), ולכן מאהבת השכינה שהיא אמו הוא אומר אל לבו מוטב שאלקה אני בגופי ולא תלקה אמי.
ועוד בבחינה אחרת, כי האדם כשהוא חוטא שכינה מסתלקת ממנו, והוא כדי שלא תסתלק השכינה ממנו מקבל עליו יסורין, וכן ביארו בזוהר (פ' ויחי דף רמה ע"א) זה לשונם דבר אחר קשה כשאול קנאה, מה שאול בשעתא דנחתין לחייביא ביה, מודיעין לון חובייהו על מה נחתין ליה, וקשיא ליה, כך מאן דקני הוא תבע על חוביה, וחשיב כמה עובדין, וכדין קישורא דרחימותא אתקשר ביה, עד כאן לשונו.
ופי' הוא תבע על חוביה, כי העון הוא סבה להפריד האהבה בינו ובין השכינה, כאומרו (ישעיה נט, ב) כי אם עונותיכם היו מבדילים ביניכם ובין אלהיכם, ולכן כיון שהאוהב הזה אינו רוצה שחשוקתו תפרד ממנו, הוא מעצמו בעל חוב התובע את חובו ומתודה על עונו לחשוקתו, ואומר לה האמנם חטאתי לך אל תפרד ממני בסבת חטאתי, וכיון שהאדם מתודה בי דינא בדילין מניה, כדפירשו בזוהר בפרשת פינחס (דף רלא ע"א) ואז אין דינו נמסר ביד החיצונים אלא קודשא בריך הוא ושכינתיה דנין אותו ומיסרין אותו בידי דין קדושה בעולם הזה, כמו שאמר (ירמיה י, כד) יסרני ה' אך במשפט אל באפך וגו', וכן אמר דוד המלך ע"ה (תהלים נד, ג) ובגבורתך תדינני, והכוונה שיהיה דינו נמסר ביד הגבורה העליונה שהוא דין קדוש, והוא ברחמים מצד רחמיו יתברך, ואל יהי נמסר ביד החיצונים בגיהנם שהוא רצועה בישא מכת אכזר. ותביעת החוב הוא תביעת היסורין על עונותיו בעולם הזה, באופן שלא ישאר תביעה למקטרג שהוא בעל חובו לגבות ממנו חובו בגיהנם, והוא אומר לנפשו כך וכך עשית כך וכך תסבול.
ומה שאמר, וחשיב כמה עובדין, פי' כמה מעשים טובים לטהר נפשו, וכדי שלא תתרחק חשוקתו ממנו, וכדי שתבוא לדור עמו, הוא עושה מעשים אשר בכוחו לעשות למצוא חן בעיניה שתתרצה בו.
ואמר, וכדין קשורא דרחימותא אתקשר ביה, שמקבל היסורין מאהבה, וכן המצות עושה אותם מצד אהבת השכינה, וזה תכלית האהבה.
ובזוהר (פ' משפטים דף קט ע"ב) פירשו שהתשובה והתפלה וקבלת היסורין עליו מועילין שלא יצטרך לבא בגלגול, כפי סברת רבותינו ז"ל הנזכר לעיל, זה לשונו אהבתי את אדוני, ובסגיאו דצלותין רחים לקודשא בריך הוא, אתקין עובדוי ואמר אהבתי את אדוני את אשתי ואת בני לא אצא חפשי, וקודשא בריך הוא קביל ליה בההוא תיובתא ובההוא סגיאו דצלותין, מה עביד קודשא בריך הוא, מה דהוה זמין לאהדרא ליה בגלגולא ולמסבל עונשין בהאי עלמא על מה דעבד, לא אהדר להאי עלמא, ומה עביד ליה, קריב ליה לבי דינא דמתיבתא דרקיעא, ודיינין ליה ומסרין ליה לבי מלקיותא, וארשים ליה קודשא בריך הוא האיך נמסר ליה לבי ענשא, ופגים ליה למהוי תחות שולטניה דיובלא עד זמן ידיעא, ובתר פריק ליה, עד כאן לשונו.
והטעם לזה אפשר לומר, כי בעל תשובה בקבל עליו יסורין מקבל עליו הדין העליון, והמדות המטהרות מהפגם והדין שבהם, ובזה מקרב נשמתו אל החסד, נקראת קץ הימין, ולכן יזכה שתנוח נפשו בקץ הימין ולא ישוב בגלגול, כמו שבשרו ענין זה לדניאל (דניאל יב, יג) ואתה לך לקץ ותנוח ותעמוד לגורלך לקץ הימין.
ובזה נכלל הפרק: