שער התשובה · פרק א · חלק ב

ובפרשת תרומה (דף קל ע"ב) ביאר הרשב"י ע"ה הכרזת התשובה בכל יום, זה לשונו כתיב (ישעיה כא, יב) אתא בקר וגם לילה אם תבעיון בעיו שובו אתיו, האי קרא אוקמוה ליה על גלותא דישראל דיתבי בגו בני שעיר, וישראל אמרי לקודשא בריך הוא שומר מה מלילה - מה תהא עלן מן גלותא דדמי לחשוכא דליליא. מה כתיב, אמר שומר - דא קודשא בריך הוא, אתא בקר - כבר נהירא לכל ואסיקנא לכו לפולחני, בגין דתזכון לחיי עלמא, שבקתון אורייתי, וגם לילה - אעילנא לכון בגלותא כמלקדמין, אם תבעיון בעיו - כמה דאת אמר (שם לד, טז) דרשו מעל ספר ה' וקראו, ותמן תשכחון במא תליא גלותא דילכון, וגאולה דילכון, וכד תתבעון בה היא תימא ותכריז קמייכו שובו אתיו - שובו בתשובה שלימתא, ומיד אתיו ואיתקריבו לגבאי, עד כאן לשונו.

ולקמן אמר פירוש אחר בענין אמר שומר אתא וגו', זה לשונו אמר שומר, דא מטטרו"ן. אתא בקר, דא צלותא דשחרית, דאיהו שולטנו דיממא, ההוא דשליטא על לילא, ואי תימא דאיהו אתי בלחודוי ואתפרש זכר מן נוקבא, הא כתיב וגם לילה, תרוייהו כחדא ולא מתפרשין דא מן דא לעלמין, וקלא דא קרי במלין אלין, אתא בקר וגם לילה, תרוייהו זמינין לגבייכו. מכאן ולהלאה, אם תבעיון בעיו, אם תבעיון בעותכון ותובו לגבי מאריכון, אתיו - כמאן דזמין לקבלא לבנוי ולרחמא עלייהו, אוף הכי קודשא בריך הוא בקר וגם לילה קרא ואמר אתיו. זכאה עמא קדישא דמאריהון בעי לון וקרא לון לקרבא לון לגביה, כדין עמא קדישא בעאן לאתחברא בבי כנשתא, וכל מאן דאקדים בקדמיתא אתחבר בשכינתא בחיבורא חדא, עד כאן לשונו לעניננו.

הרי בפירוש ששומר מטטרו"ן מכריז על התשובה בזמן תפלת שחרית ואומר אתא בקר וגו' שובו אתיו, וכן קודשא בריך הוא ושכינתיה הנקראת ממשלת היום וממשלת הלילה המכונים בפסוק בקר ולילה, הם מכריזים ואומרים שובו אתיו. וזה שאמר הרשב"י ע"ה בלשונו אוף הכי קודשא בריך הוא בקר וגם לילה קרא ואמר שובו אתיו. ולפי זה שתי ההכרזות האמורות בפסוק הם א' ממטטרו"ן וא' מהקדוש ברוך הוא ושכינתיה. ושתיהם לפי האמת הכרזה אחת, שמטטרו"ן מכריז ואומר שהקדוש ברוך הוא ושכינתיה בקר וגם לילה קוראים לבניהם ואומרים שובו אתיו, ודברי הרשב"י באמרו אף קודשא בריך הוא בקר וכו', הכי פי' הפסוק, אוף הכי - הכוונה גם כן נזכר בפסוק הכרזת הקדוש ברוך הוא ושכינתיה שבקר ולילה קורין ואומרים אתיו.

ועוד נמצינו למדים מכלל המאמר, שעיקר התפלה שאנו מתפללין הוא לרצות את קוננו שימחול עונותינו ושנשוב בתשובה שלימה לפניו, וזה שאמר אם תבעיון בעיו, אם תבעיון בעותכון קמי מלכא קדישא בעיו, צלו ותובו לגבי מאריכון.

ועוד נלמד מהפסוק באמרו אם תבעיון בעיו שובו אתיו, אם תרצו לבקש שאלות מהקדוש ברוך הוא להתפלל, שובו בתשובה קודם ואחר התפללו, שהמתפלל בלא תשובה עליו נאמר (ישעיה א, יב) מי בקש זאת מידכם רמוס חצירי. ובזה מדוקדק לשון הפסוק שאמר אם תבעיון, דהוה ליה למימר בעיו שובו אתיו, למה אם תבעיון, הכונה כדפי'.

ועוד נלמד מהמאמר שלא יתקרב לקונו אלא אחר שובו מעונותיו והשליכו מעליו כל פשעיו, וזה שאמר שובו אתיו, ואמר הרשב"י ע"ה בלשונו שובו בתשובה שלימה ומיד אתיו ואתקריבו לגבאי.

ומסוף המאמר נלמד עוד רחמיו יתברך על ישראל עם סגולתו, שאומר להם אתיו כמאן דזמין לקבלא לבנוי ולרחמא עלייהו, והוא כמשל האב האומר לבן שנתרחק ממנו, בא אצלי כי הנני מוכן ומזומן לקבלך, ומי הוא אשר יקרא דברים אלו ולא יכנע לבבו הערל וישוב לאביו שבשמים, הואיל ואביו הוא רחמן ורוצה שהבן יתקרב אצלו ראוי שלא יתרחק ח"ו ושלא יקשה ערפו, ויקום בזריזות משנתו לבא להתחנן לפני השכינה בבית הכנסת בדמעה ובתפלה כדי שיקבלוהו, הואיל ותפלת שחרית היא שעת רצון כמו שנתבאר לעיל מזה בשער האהבה פרק יא, עיין שם.

עוד ענין הכרזת מטטרו"ן ביאר הרשב"י ע"ה לקמיה, בפסוק (ישעיה נ, י) שומע בקול עבדו, זה לשונו אמר שם בענין המקדים לבית הכנסת, שאם יום אחד לא בא הקדוש ברוך הוא שואל בעבורו ואומר מי בכם ירא ה' שומע בקול עבדו, ז"ל והא אתערנא בהאי על מה דכתיב (שם כא, יא) אלי קורא משעיר, דהא דרגא בתר דרגא גו דרגא, ההוא שומר קורא בחילא בכל יומא ויומא, ודא איהו שומע בקול עבדו, דא מטטרו"ן, עד כאן לשונו.

הערה שישית אל התשובה, בקרוא האדם ספרי הנביאים וימצא שכולם מכריזים על התשובה, הושע מכריז (יד, ב) שובה ישראל. ישעיה אומר (כא, יב) אם תבעיון בעיו שובו אתיו, רחצו הזכו הסירו רוע מעלליכם מנגד עיני וגו' (שם א, טז). ירמיה אומר (ג, כב) שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם, וכיוצא באלו הרבה.

יחזקאל האריך ופירש בעניני התשובה יותר מכל הנביאים, אמר (יחזקאל יח, כא) והרשע כי ישוב מכל חטאתיו אשר עשה ושמר את כל חקתי ועשה משפט וצדקה חיה יחיה לא ימות, כל פשעיו אשר עשה לא יזכרו לו וגו' החפוץ אחפץ מות רשע נאם ה' אלקים הלא בשובו מדרכיו וחיה, (שם יח, ל) השליכו מעליכם את כל פשעיכם אשר פשעתם בי ועשו לכם לב חדש ורוח חדשה כי לא אחפוץ במות המת, ואמרו ז"ל במות המת, כי הרשע בחייו קרוי מת ואף על פי כן והשיבו וחיו. עוד בפרשה אחרת שם (שם לג, י) בן אדם אמור אל בית ישראל כן אמרתם לאמר כי פשעינו וחטאתינו עלינו ובם אנחנו נמקים ואיך נחיה אמור אליהם חי אני נאום אדני ידו"ד אם אחפוץ במות הרשע כי אם בשוב רשע מדרכו וחיה שובו שובו מדרכיכם הרעים ולמה תמותו בית ישראל ואתה בן אדם אמור אל בני עמך צדקת הצדיק לא תצילנו ביום פשעו ורשעת הרשע לא יכשל בה ביום שובו מרשעו וצדיק לא יוכל לחיות בה ביום חטאתו, ושאר הפרשה האמורה שם שמענה ואתה דע לך.

וכן כל הנביאים שעמדו להם לישראל לא עמדו להם אלא להחזירם בתשובה, וכיון שדבריהם כתובים לפנינו, הרי הוא כאילו היה הנביא חי ועומד ומלמד לנו דרכי תשובה.

ועל בחינת הערה זו אמרו ז"ל בפסיקתא (דר"כ סי' כד) על ענין תשובה שובה ישראל (הושע יד, ב), משל למדינה שהיתה משובשת בגייסות, והיה בה זקן אחד, והיה מזהיר לכל בני המדינה, וכל מי שישמע לו יהיה ניצול, וכל מי שאינו שומע לו הגייסות באות עליו והורגות אותו, ולפיכך הנביא צווח ואומר שובה ישראל. ותניא בשם רבי אליעזר, מקוה ישראל ה', מה מקוה מטהר את הטמאים אף הקדוש ברוך הוא מטהר את ישראל בתשובה, לכך הושע מזהיר את ישראל ואומר להם שובה ישראל.

וכלל ו' הערות אלו שהערנו אל התשובה, כללם הרשב"י ע"ה במאמר קצר (זוהר פ' אחרי מות סוף דף נז) זה לשונו אמר רבי שמעון תווהנא על בני עלמא, דהא לית להון עיינין למחזי וליבא לאשגחא, ולא ידעון ולא שוויין לבייהו לאסתכלא ברעותא דמאריהון, היך ניימין ולא מתערי משינתהון עד דלא ייתי ההוא יומא דחפי עלייהו חשוכא וקבלא, ויתבע ההוא מאריה דפקדונא חושבנא מינייהו, וכרוזא כל יומא קארי עלייהו, ונשמתהון אסהידת בהון בכל יומא וליליא, ואורייתא ארימת קלין לכל עיבר מכרזת ואומרת (משלי א, כב) עד מתי פתיים תאהבו פתי, מי פתי יסור הנה חסר לב אמרה לו לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי (שם ט, ד), ולית מאן דירכין אודניה ולית מאן דיתער לביה, עד כאן לשונו.

הג' הערות הראשונות שפירשתי כלולות בדבריו באומרו ולא שויין לבייהו לאסתכלא ברעותא דמאריהון, כי רצונו יתברך שנתקן נשמותינו שהם חלק ממנו, ושנעשה תשובה כדי שלא נצטרך לליבון גיהנם, וכן שנתקן גלות שכינתו. ואמר תווהנא על בני עלמא, על אותם שכל מגמת פניהם בעסקי העולם הזה ולא בעסק עולם העליון, דהא לית לון עיינין למחזי, פירוש שבחנם נבראו בהם העינים והלב, כי העינים עיקרם נבראו שיהיה אדם צופה בהם ברוחניים כדפי' בשער הקדושה בפרק ח, והלב להיות דבק ברצון הפשוט שבו בהש"י כמו שפירש בזוהר (פ' ויקהל דף קכח ע"ב) בענין ידבנו לבו, ונעתיק לשונו בענין התפלה בעזרת ה'.

הערה הד' מענין הימים, אמר היך ניימין ולא מתערין עד דלא ייתי ההוא יומא וכו'. הערה הה' מהכרוז, אמר וכרוזא. ועל הו', אורייתא ראמת קלין לכל עיבר, כי בתורה כתוב ענין כמה ייעודין יעדנו על ידי הנביאים על התשובה.

ועוד הוסיף הערה שביעית, שהיא הנשמה המעידה בו בכל יום, והיינו הרהורי תשובה הבאים לאדם בכל יום, שאין לך רשע מישראל שלא יהרהר תשובה, אלא שיצרו מתגבר עליו ומפתהו אחר כך, וכן לפעמים יעורר הנשמה איזה חלום רע לעוררו בתשובה.

הערה השמינית, הוא שראוי שיחשוב בכמה שמצינו שעשו תשובה ונתקבלו, ראשונה, אדם הראשון, אמרו בפרקי רבי אלעזר (פרק כ) באחד בשבת נכנס אדם במי גיחון העליון עד שהגיעו המים עד צוארו, והתענה שבע שבתות ימים, עד שנעשה גופו כמין כברה, אמר אדם לפני הקדוש ברוך הוא רבון כל העולמים העבר נא חטאתי מעלי וקבל את תשובתי וילמדו כל הדורות שיש תשובה ואתה מקבל תשובת שבים, מה עשה הקדוש ברוך הוא פשט יד ימינו והעביר את חטאתו מעליו וקבל תשובתו, שנאמר (תהלים לב, ה) חטאתי אודיעך ועוני לא כסיתי וגו' נשאת עון חטאתי סלה, סלה מן העולם הזה וסלה מן העולם הבא, עד כאן לשונו.

וכן אמרו בפרקי רבי אליעזר (פי"ח), שמזמור שיר ליום השבת אדם הראשון אמרו, שבערב שבת גורש מגן עדן, ובא יום השבת ונעשה סניגור לאדם הראשון וכו'. ואמר לקמן, זה הפסוק (תהלים צב, ב) טוב להודות לה' אדם הראשון אמרו, כי ילמדו כל הדורות שכל מי שיודע פשעיו ועוזב, ניצול מדינה של גיהנם, שנאמר טוב להודות, עד כאן לשונו לעניננו.

עוד אמרו בבראשית רבה (כא, ו) ועתה פן ישלח ידו (בראשית ג, כב), אמר רבי אבא בר כהנא, מלמד שפתח לו הקדוש ברוך הוא פתח של תשובה, שנאמר ועתה פן ישלח, וכתיב (דברים י, יב) ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה.

ועוד גרסינן בבראשית רבה (כב, יג) ויצא קין מלפני ה' (בראשית ד, טז), להיכן יצא, רב הונא בשם רב הונה בר יצחק אמר, יצא שמח, כמה דאת אמר (שמות ד, יד) וגם הנה הוא יוצא לקראתך וגו', פגע בו אדם הראשון, אמר לו ומה נעשה בדינך, אמר לו עשיתי תשובה ונתפשרתי, התחיל אדם מטפח על פניו ואומר כך היא כחה של תשובה ואני לא הייתי יודע, מיד עמד ואמר מזמור שיר ליום השבת וגו', עד כאן לשונו לעניננו.

עוד אמרו בפסיקתא (דר"כ סי' כד), תשובתו של אחאב קבלתי ותשובתכם לא אקבל, שנגזר עליו גזירה קשה, הדא הוא דכתיב (מל"א כא, יז) ויהי דבר ה' אל אליהו התשבי וגו' רד לקראת אחאב וגו' כה אמר ה' צבאות במקום אשר לקקו הכלבים את דם נבות ילוקו הכלבים את דמך גם אתה, ויהי כשמוע אחאב ויקרע בגדיו וגו' וילך אט, מהו וילך אט, אמר רבי יהושע בן לוי שהיה מהלך יחף, מה כתיב תמן (שם שם, כט) הראית כי נכנע אחאב מלפני וגו' לא אביא הרעה בימיו.

תשובת אנשי ענתות קבלתי ותשובתכם איני מקבל, שנגזרה עליהם גזירה קשה, דכתיב (ירמיה יא, כב) כה אמר ה' הנני פוקד עליהם וגו' ושארית לא תהיה להם, וכיון שעשו תשובה זכו להתייחס כדמפורש בעזרא (נחמיה יא, לב).

תשובת אנשי נינוה קבלתי ותשובתכם איני מקבל, שנגזרה עליהם גזירה קשה, דכתיב (יונה ג, ד) ויחל יונה לבא בעיר וגו' ויאמינו אנשי נינוה באלהים, וכתיב מי יודע ישוב ונחם האלהים. תשובתו של יכניה קבלתי ותשובתכם איני מקבל, שנגזרה עליו גזירה קשה, דכתיב (ירמיה כב, כח) העצב נבזה נפוץ האיש הזה כניהו.

ובויקרא רבה פרשה עשירית אמרו זה לשונם רב אחא ורבי אבין בר בנימין בשם רבי אבא גדול הוא כחה של תשובה שמבטלת את הגזירה, ומבטלת את השבועה, שבועה דכתיב (שם כב, כד) חי אני נאם ה' כי אם יהיה כניהו בן יהויקים וגו' חותם על יד ימיני. ומבטלת גזירה, כה אמר ה' כתבו את האיש הזה ערירי (שם כב, ל), וכתיב (דה"א ג, יז) ובני יכניה אסיר בנו שאלתיאל בנו, אסיר - שהיה אסור בבית האסורים, שאלתיאל בנו - שממנו הושתלה מלכות בית דוד, אמר רבי תנחום בר ירמיה, אסיר - זה הקדוש ברוך הוא שאסר עצמו בשבועה, שאלתיאל - ששאל אל לבית דינו של מעלה על נדרו עד כאן לשונו.

וכן אמרו בזוהר (פ' משפטים דף קו ע"א בסבא) בענין זה מיכניהו, שהתשובה בטלה השבועה והגזירה, זה לשונם אתר דמאריהון דתיובתא סלקין אפילו צדיקים גמורים לא יכלין למיקם תמן, ובגין כך כיון דתב בתיובתא קודשא בריך הוא מקבל ליה ודאי מיד. תנינן לית מלה בעלמא דקיימא קמי תשובה, ולכלא קודשא בריך הוא הוא מקבל ודאי, ואי תב בתיובתא הא אזדמן לקבליה ארח חיים, אף על גב דפגים מה דפגים כלא אתקן וכלא אתהדר על תיקוניה, דאפילו על מה דאית אומאה קמי קודשא בריך הוא דאל צבאות קרי ביה יעץ ומי יפר, דא איהי רזא סתימאה.

ותו דכד קודשא בריך הוא אומי אומאה לא אומי אלא אם לא יעביד תיובתא, דהא לית פתגמא דקיימא קמי תיובתא, ועל כלא מכפר קודשא בריך הוא, כד עבדין תיובתא שלימתא קודשא בריך הוא מקבל, דכתיב חי אני נאם ה' אם יהיה כניהו וגו', וכתיב כתבו את האיש הזה ערירי, ובתר דתב בתיובתא כתיב ובני כניהו אסיר [שאלתיאל] בנו, מכאן דתשובה מתבר כמה גזיזין ודינין וכמה שלשלאין דפרזלא, ולית מאן דקיימא קמי תיובתא, ועל דא כתיב (ישעיה סו, כד) ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי, אשר פשעו בי לא נאמר, אלא הפושעים בי, דלא בעאן לאתאבא בתיובתא ולאתנחמא על מה דעבדו, אבל כיון דאתנחמו הא מקבל להון קודשא בריך הוא.

בגין כך בר נש אף על גב דפשע ביה ופגים באתרא דלא איצטריך, ותב לקמיה, מקבל ליה וחס עליה, דהא קודשא בריך הוא מליא עליה רחמים ואתמלי רחמין על כל עובדוי, כמה דאת אמר (תהלים קמה, ט) ורחמיו על כל מעשיו, ואפילו על בעירי ועופי מטון רחמוי, אי עלייהו מטון רחמוי כל שכן על בני נשא דידעין ואשתמודען למאריהון דרחמוי מטו עלייהו ושראן עלייהו, ועל דא אמר דוד (שם קיט, קנו) רחמיך רבים ה' כמשפטיך חייני, אי על חייבין מטון רחמין כל שכן על זכאין, אלא מאן בעי אסוותא אינון מארי כאיבין, ומאן אינון מרי דכאיבין, אלין אינון חייבין, אינון בעאן אסוותא ורחמי, ורחים קודשא בריך הוא עלייהו דלא יהון שביקין מניה, ואיהו לא אסתלק מנייהו ויתובון לקבליה, כד מקרב קודשא בריך הוא בימינא מקרב וכד דחי בשמאלא דחי, ובשעתא דדחי ימיניה מקרב, מסטרא דא דחי ומסטרא דא קריב, וקודשא בריך הוא לא שביק רחמי מנייהו, תא חזי מה כתיב (ישעיה נז, יז) וילך שובב בדרך לבו, וכתיב בתריה דרכיו ראיתי וארפאהו ואנחהו ואשלם ניחומים לו ולאביליו, וילך שובב - אף על גב דחייבין עבדין מה דעבדין בזדון דאזלי באורחא דליבייהו, עבדין בהו התראה ולא בעאן לציית לון, בשעתא דתייבין בתיובתא ונטלין ארחא טבא דתיובתא הא אסוותא זמינא לקבלא לון.

השתא אית לאסתכלא, אי על חייא אמר קרא או על מיתייא אמר קרא, דהא רישא דקרא לאו איהו סיפא וסיפא לאו איהו רישא, רישא דקרא אחזי על חייא, וסיפיה אחזי על מיתייא, אלא קרא אמר, בעוד דבר נש איהו בחייו והכי הוא וילך שובב בדרך לבו, בגין דיצר הרע דביה תקף אתקיף ביה, ועל דא אזיל שובב ולא בעי לאתבא בתיובתא, קודשא בריך הוא חמי אורחוי דקא אזלין בביש בלא תועלתא, אמר קודשא בריך הוא אנא אצטריכנא לאתקפא בידיה, הדא הוא דכתיב דרכיו ראיתי וארפאהו, דקא אזלין בחשוכא, אנא בעי למיהב ליה אסוותא, וארפאהו - קודשא בריך הוא אעיל בליביה אורחוי דתיובתא ואסוותא לנשמתיה, ואנחהו - כמה דאת אמר (שמות לב, לד) לך נחה את העם, אנהיג ליה קודשא בריך הוא באורח מישר כמאן דאתקיף בידא דאחרא ואפקיה מגו חשוכא.

ואשלם ניחומין לו ולאביליו, הא איתחזי דבמיתא איהו, אלא ודאי מיתא איהו וקיימא בחיין, דהואיל והוא רשע מיתא איקרי, מהו ואשלם ניחומים לו ולאביליו, אלא קודשא בריך הוא עביד טיבו עם בני נשא, וכיון דעאל מי"ג שנין והלאה פקיד עמיה תרין מלאכין נטורין, עד כאן לשונו. ושאר לשונו העתקנו בשער היראה.

ועם היות שהארכנו בהעתקת המאמר, הוא מפני רבוי תועלתו לתשובה, כי דבריו מכניעים את הלב, וממנו תראה כמה מעלת התשובה, וכמה רחמי ה' על בריותיו להכניס בלבם דרכי התשובה ולהעלותם מחשך לאור וממות לחיים. ובזה יתעורר השב שיהיה שב מאהבה, שכיון שהקדוש ברוך הוא באהבתו אותו הכניס בלבו התשובה או נתן לפניו דרכי התשובה, אז ראוי שיאהבהו ויעשה חפצו, וכן כתב החסיד בחובת הלבבות (שער האהבה פ"ב) כי אחד מן הדברים המעוררים את האהבה הוא בשיחשוב חסד אלהים עליו להאריך לו על פשעיו, ומחילתו לו.

וכן דרשו במ"ר (פרשה י) זה לשונם חכו ממתקים, זה הקדוש ברוך הוא, ראה מהו אומר (עמוס ה, ד) כי כה אמר ה' לבית ישראל דרשוני וחיו, ויש לך חיך מתוק מזה (יחזקאל לג, יא) חי אני נאם ה' אלקים אם אחפוץ במות הרשע וגו', ויש לך מתוק מזה ובשוב רשע וגו', אמר רבי שמעון בן לקיש ובלבד בתוהא על הרשע, הא כיצד תני רשב"י ע"ה הרי שהיה אדם רשע גמור כל ימיו ובסוף נעשה צדיק גמור עליו הוא נאמר ורשעת הרשע לא יכשל בה, אמר רבי יוחנן ולא עוד אלא כל עבירות שעבר הקדוש ברוך הוא מונה אותן לו זכיות, הדא הוא דכתיב (תהלים מה, ט) מור ואהלות קציעות כל בגדותיך, כל בגידות שבגדת בי הרי הן כמר ואהלות, בזמן שהן קציעות הבגידות, ואומר עליהם הוא יחיה, עד כאן לשונו. ובלי ספק שענין זה שיחשבו העונות כזכיות הוא בשב מאהבה, כדפי' במסכת יומא (פו ע"ב).

עוד מאותם שעשו תשובה ונתקבלו, הוא מנשה בן חזקיה, אמר בפרקי רבי אליעזר (פרק מב) רבי יהושע אומר תדע לך כח התשובה, בא וראה ממנשה בן חזקיה שעשה כל תועבות רעות שבעולם והרבה לעשות הרע בעולם, וזבח לאלהים אחרים, שנאמר (דה"ב לג, ו) והוא העביר את באש בגיא בן הנם וגו' הרבה לעשות הרע בעיני ה' להכעיסו, והוא יצא לירושלים מפריח יונים וזובח לכל צבא השמים, ובאו שרי גדודי אשור ואחזו אותו במינקת ראשו, והורידו אותו בבלה, ונתנו אותו במחבת אש, ושם קרא לכל אלהים אחרים שזבח להם ואין אחד מהם קורא אותו ולא עונה אותו ומצילו, אמר אקרא לאלהי אבותי בכל לבי אולי יעשה ה' לי ככל נפלאותיו, וכשקרא לאלהי אבותיו נעתר לו ושמע תפלתו, שנאמר (דה"ב לג, יג) ויתפלל אליו ויעתר לו, באותה שעה אמר מנשה אית דין ואית דיין.

עוד במדרש רות (ה, ו) זה לשונו דבר אחר גושי הלום מדבר במנשה, גשי הלום, קרבי למלכות. ואכלת מן הלחם, זה לחמה של מלכות. וטבלת פתך בחומץ, שלכלך מעשיו כחומץ ממעשיו הרעים. ותשב מצד הקוצרים, שנוצדה מלכותו לשעה, דכתיב (דה"ב לג, י) וידבר ה' אל מנשה ואל עמו ולא הקשיבו ויבא ה' עליהם את שרי הצבא אשר למלך אשור וילכדו את מנשה בחוחים, רבי אבא בר כהנא אמר כדומניקאה אמר רבי לוי בר חייתה עשו לו כילה של נחושת להיות מסיקים האור תחתיו, והיה צווח צלם פלן צלם פלן שיזבני, כיון שראה שלא הועילוהו, אמר זכור הייתי שהיה אבא מקרא אותי בצר לך ומצאוך כל הדברים וגו' כי אל רחום ה' אלהיך, אנא צווח ליה, אי עני טב ואי לא עני הא כלא חדא היא, כל אפייא שווין, באותה שעה עמדו מלאכי השרת וסתמו כל החלונות של מעלה ואמרו לפניו, רבונו של עולם אדם שהעמיד צלם בהיכל אתה מקבל בתשובה וכו', אמר להם אם איני מקבלו בתשובה הריני נועל פתח בפני כל בעלי תשובה, מה עשה הקדוש ברוך הוא חתר לו חתירה מתחת כסא כבודו ממקום שאין מלאך יכול לשלוט, הדא הוא דכתיב (דה"ב לג, יג) ויתפלל אליו ויעתר לו וישמע תחנתו, אמר רבי לוי בערבייא צווחין לחתירה עתירה, עד כאן לשונו.

עוד אמרו בספרי (דברים ג, כט) ונשב בגיא מול בית פעור, אמר משה לישראל ראו איזו עבירה עברתי, וכמה בקשות בקשתי ולא נסלח לי, ראו עבירה שעברתם, ואומר לכם הקדוש ברוך הוא עשו תשובה ואני מקבל. רבי יהודה אומר מגיד שבכמה מקומות באו ישראל לידי עבירה חמורה ואמר להם הקדוש ברוך הוא עשו תשובה ואני מקבל, שנאמר (שם ד, א) ועתה ישראל שמע אל החקים ואל המשפטים וגו'.

עוד אמרו בויקרא רבה וזאת תורת האשם, כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל בני אני הוא שאמרתי לכם אין חפצי אלא ברנה ובמי שאין בו עבירה, חזרתי בדברי, אפילו יעשה אדם כמה עבירות זו למעלה מזו ויחזור בתשובה, וישפיל עצמו כארץ, ויראה את עצמו כאלו חציו זכאי וחציו חייב באשם תלוי בכל יום, הריני עמו ברחמים, ומקבלו בתשובה, ונותן לו בנים זכרים עוסקים בתורה ובמצות וישמרו דברי תורה בפיהם, שנאמר (ישעיה נג, י) וה' חפץ דכאו החלי אם תשים אשם נפשו יראה זרע יאריך ימים וחפץ ה' בידו יצלח, עד כאן לשונו.

וכיון שמעלת התשובה גדולה כל כך לכפר על מה שעשה האדם כמבואר במאמרים הקודמים, אין מן הראוי שיתרשל האדם מלשוב בתשובה, כי ימינו פשוטה לקבל שבים והפתח פתוח לעולם, ומי שאינו שב עונשו גדול בעולם הבא.

והמשילו רבותינו ז"ל במדרש קהלת (מדרש זוטא פ"ז) על פסוק (איוב יא, כ) ועיני רשעים תכלינה ומנוס אבד מנהם, משל נאה לענין התשובה. אמרו, משל לכת לסטים שמרדה במלך, תפשם וחבשם בבית האסורים, מה עשו חתרו חתירה אחת ויצאו להם, היה שם אחד שלא ברח, לשחרית מצאו המלך אמר לו שוטה החתירה לפניך ולא היית בורח. כך אמר הקדוש ברוך הוא לרשעים, תשובה לפניכם ואין אתם חוזרים, הדא הוא דכתיב ומנוס אבד מנהם, עד כאן לשונו.

ודע שהחתירה הזו שהמשילו רבותינו ז"ל במדרש הזה, הוא הפתח הקטן שבה', כדאמרינן במנחות (דף כט ע"ב) מפני מה נברא העולם הזה בה', מפני שדומה לאכסדרה, שכל הרוצה לצאת יוצא. מאי טעמא תליא כרעיה, דאי הדר בתשובה מעייל ליה, ולעייליה בהך, לא מסתייעא מלתא, כדריש לקיש דאמר רבי שמעון בן לקיש מאי דכתיב אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן, בא ליטמא פותחין לו בא לטהר מסייעין אותו. מאי טעמא אית ביה תגא, אמר הקדוש ברוך הוא אם חוזר בו אני קושר לו כתר כמותי, עד כאן לשונו.

נמצא, כי הכנסו בפתח העליון הצר הוא כדי שיהא נסתר מבעלי הדין, וכן פירשו בתקונים (תיקון סב דף צד ע"ב) כי על ידי התשובה נסתר מבעלי הדין, זה לשונם עוד (בראשית ג, ח) וארא כי עירום אנכי ואחבא, ובמאי נסתר בר נש מאלין דינין דלא שלטין עליה, בתיובתא, הדא הוא דכתיב (תהלים צא, א) יושב בסתר עליון, דא אימא דאיהי סתר עליון מינה דא חכמה דלא אשתמודע אלא בה, עד כאן לשונם.

וכן פירשו רבותינו ז"ל בפסחים (דף קיט ע"א) וידי אדם מתחת כנפיהם (יחזקאל א, ח), אמר רב כהנא משום רבי ישמעאל ברבי יוסי, ורבנן אמרי משום רבי יהודה נשיאה, זה ידיו של הקדוש ברוך הוא שפרושות תחת כנפי החיות כדי לקבל בעלי תשובה מפני מדת הדין, עד כאן לשונם.

ואחר שדברנו בענין ההערות אל התשובה ומעלתה, נדבר במהות התשובה: