שער התשובה · פרק ג · חלק א

ראוי לדעת כי עם היות שאמרנו שהקדוש ברוך הוא מקבל תשובת שבים, אין הכוונה אל עזיבת החטא לבדו והחרטה לבדה, אלא שצריך לשקול בדעתו ענין העבירה שעשה, אם היא מחייבי לאוין, או מכריתות ומיתות בית דין, או מחילול השם, שהם ארבעה חלוקי כפרה שהיה רבי ישמעאל דורש (יומא פו ע"א). וכבר העתקנו לשונו בשער אהבה פרק יב, ובשער היראה פרק אחרון.

ואף על פי שאמר רבי ישמעאל עבר אדם על מצות עשה ועשה תשובה לא זז משם עד שמוחלין לו, צריך לבחון ערך המצוה, איזו מצוה בטל, שהרי מצינו ראובן שבלבל יצועי אביו, פגם בכבוד אביו, ומנעו מפריה ורביה כפי דעת המקובלים, ויש סמך בזוהר פרשת וישלח (דף קעו ע"א), עיין שם. ומצינו שסגף את עצמו בשק ובתענית, כמו שאמרו בבראשית רבה (פד, יט), זה לשונם וישב ראובן אל הבור (בראשית לז, כט), והיכן היה, רבי אליעזר אומר עסוק בשקו ובתעניתו, מכיון שנפנה הלך אל הבור, אמר לו הקדוש ברוך הוא מעולם לא חטא אדם לפני ועשה תשובה, ואתה פתחת בתשובה, חייך שבן בנך עומד ופותח בתשובה, ואיזה זה הושע, שנאמר (הושע יד, ב) שובה ישראל עד ה' אלהיך, עד כאן לשונו.

ואם תאמר והרי כתבנו לעיל (פ"א) שאדם הראשון וקין פתחו בתשובה. ויש לומר שהם פתחו בתשובה על לא תעשה, וראובן על עשה, כדפירשנו.

עוד אמרו בספרי (פ' ואתחנן) בפסוק שמע ישראל ה' אלהינו וגו', אמרו שם מה שאמר יעקב אבינו ע"ה (בראשית כח, כא) והיה ה' לי לאלהים, שיחול שמו עלי, שלא יצא ממני פסולת מתחלה ועד סוף, וכן הוא אומר (שם לה, כב) ויהי בשכון ישראל בארץ ההיא, כיון ששמע יעקב נזדעזע, אמר שמא אירע פסול בבני, עד שנתבשר מפי הקדוש ברוך הוא שעשה ראובן תשובה, שנאמר ויהיו בני יעקב שנים עשר, וכי לא ידענו שהם י"ב אלא שנתבשר שעשה תשובה, ללמדך שהיה ראובן מתענה כל ימיו עד שבא משה וקבלו, שנאמר (דברים לג, ו) יחי ראובן ואל ימות, עד כאן לשונו.

עוד מענין תשובת דוד המלך ע"ה שהעיד הכתוב (מל"א טו, ה) עליו שלא נמצא אתו דבר רק בדבר אוריה החתי, והכונה שהרגו בחרב בני עמון כדפירשו בזהר (פ' משפטים דף קז ע"א), כי ענין בת שבע בהתר גמור היה, שכל היוצא למלחמת בית דוד גט פטורין היה כותב לאשתו, וכמו שהאריכו עוד בזוהר (פ' בראשית דף ח ע"א-ע"ב).

ואמרו רבותינו (ע"ז ד ע"ב) זה לשונם לא היה ראוי דוד לאותו מעשה, שנאמר (תהלים קט, כב) ולבי חלל בקרבי, אלא שאם חטא יחיד אומרים לו הרי דוד חטא והקדוש ברוך הוא קבלו. וכן אמר הוא (שם נא, טו) אלמדה פושעים דרכיך וחטאים אליך ישובו, כדפי' שם בפרשת משפטים דף הנזכר. וכן אמרו במדרש תנחומא (מ"ת מזמור נ) יראו רבים וייראו (תהלים מ, ד) - כל הרוצה לעשות תשובה יסתכל בדוד, וכן הוא אומר (ישעיה נה, ד) הן עד לאומים נתתיו, מיד ויבטחו בה' (תהלים שם) עד כאן לשונו.

והנה בענין תשובת דוד המלך ע"ה מבואר בדברי רבותינו ז"ל, וכן בספר תהלים. אמרו רבותינו ז"ל בסנהדרין פרק חלק (דף קז ע"א) ששה חדשים נצטרע דוד, שנאמר (תהלים נא, יד) השיבה לי ששון ישעך ורוח נדיבה תסמכני. והני ו' חדשים מנא לן, דכתיב (מל"א ב, י) והימים אשר מלך דוד על ישראל מ' שנה, בחברון מלך ז' שנים ובירושלים מלך ל"ג שנה, עד כאן לשונו.

עוד בתנא דבי אליהו (רבה פ"ב) מענין תשובתו בפסוק (שמ"ב כג, א) ואלה דברי דוד האחרונים, זה לשונו דבר אחר, ואלה דברי דוד האחרונים, אמר לפניו רבונו של עולם כשם שמחלת לי עונותי הראשונים כך מחול לי על עונותי האחרונים. דבר אחר, כ"ב שנה נסתלקה רוח הקודש מדוד מלך ישראל, ובכל יום ויום היה מוריד כוס של דמעות ואוכל פתו באפר, שנאמר (תהלים קב, י) כי אפר כלחם אכלתי. דבר אחר, אמר לפניו רבונו של עולם קבלני בתשובה כדי שתוכיח את הרשעים ותאמר להם, ומה אם דוד מלך ישראל שעשה לפני דבר חמור כיון שחזר בתשובה לפני קבלתי אותו, אתם על אחת כמה וכמה שהייתי מקבל אתכם, וכן הוא אומר (תהלים נא, ו) לך לבדך חטאתי וגו'.

עוד בתנא דבי אליהו נמצא אצלנו בכתיבת יד, זה לשונו והמלך דוד זקן בא בימים ויכסוהו בבגדים (מל"א א, א), זה שאמר הכתוב (ישעיה מ, לא) וקוי ה' יחליפו כח, אמרו חכמינו ז"ל י"ג שנה שכב דוד חולה ומוטל במטה, ושבעה כרים היו מחליפים בכל יום מתחתיו מרוב ארס שהיה מסה מגופו, הדא הוא דכתיב (תהלים ו, ז) ערשי אמסה, אלה י"ג שנה של יסורין בשביל מעשה שעשה בבת שבע, וכל שונאיו היו אומרים מתי ימות, זה שאמר הכתוב (שם מא, ו) אויבי יאמרו רע לי מתי ימות ואבד שמו, וכששמע כן נתן נפשו בתפלה ובתחנונים ובקש רחמים מלפני הקדוש ברוך הוא, ואמר, רבון העולמים העמידני בשביל בית המקדש שמסר לי שמואל הנביא, ובבקשה ממך חזקני ואמצני והקימני והורידני ממטה זו לשלום, ואשלים להם מגלתי - בנין בית המקדש, מיד שמע הקדוש ברוך הוא תפלתו וקם ממטתו, שנאמר (דה"א כח, ב) ויקם דוד המלך על רגליו, והיכן עמידת האדם אם לא ברגליו, מהו על רגליו, מלמד שנתרפא ועמד בריא, עד כאן לשונו.

עוד צריך בעל תשובה שינהג נזיפה בעצמו לפחות שעה אחת ביום, כמו שמצינו שעשה דוד המלך ע"ה, וכן פירשו בזוהר (פ' משפטים דף קז ע"ב) זה לשונם וכתיב (שמ"ב טו, ל) ודוד עולה במעלה הזתים עולה ובוכה וראש לו חפוי והוא הולך יחף. ראש חפוי, ויחף, אמאי, אלא נזוף היה, עבד גרמיה נזוף לקבלא עונשא, ועמא הוו רחיקן מניה ד' אמות. זכאה עבדא דהכי פלח למאריה, דאשתמודע בחוביה לאתבא מניה בתיובתא שלימתא. תא חזי יתיר הוה מה דעביד ליה שמעי בן גרא מכל עקתין דעברו עליה עד ההוא יומא, ולא אתיב דוד לקבליה מלה, דהכי הוה יאות ליה, ובדא איתכפרו חובוי. השתא אית לאסתכלא, שמעי תלמיד חכם הוי וחכמתא סגיאה הוה ביה, אמאי נפק לגבי דוד ועבד ליה כל מה דעבד, אלא מאתר אחרא הוה מלה, ואעיל ליה בלביה מלה דא, וכל דא לתועלתא דדוד, והא ההוא דעבד ליה שמעי גרמא ליה למיתב בתיובתא שלימתא, ותבר ליה בתבירו סגיא, ואושיד דמעין סגיאין מגו לביה קמי קודשא בריך הוא, ועל דא אמר (שמ"ב טז, י) כי ה' אמר לו קלל, ידע דהא מאתר עילאה נחת מלה, עד כאן לשונו.

ומכלל המאמר יוצא עוד נפקותא אחרת לבעל תשובה, שצריך שיהיה שומע חרפתו ואינו משיב, כענין דוד. והטעם, כי אותו המחרפו הוא שליח מלמעלה לחרפו, וצריך לקבל את הדין בסבר פנים יפות. כי הנה דוד לא היו בו אותם החרופים שאמר לו שמעי בן גרא, ומכל מקום שתק וקבל, כל שכן מי שחטא והרבה להפשיע שאפשר שיהיו בו כל מה שיאמרו הוא אמת בערך הפגם העליון שפגם.

וכן ביארו עוד לקמיה (פ' משפטים דף קח ע"ש) שתיקון השכינה הוא לב נשבר ונדכה, ובענין העצבות והמרירות זובח את הדין, כי היצר מתגבר בלב האדם מצד הדין ששם שרשו, וכיון שהלב נכנע יורה היות הדין כבוש וקשור תחת החסד. ועוד, כי כאשר היה האדם חוטא והיה מביא קרבן, במדת רחמים הוא שיקובל קרבנו, כי הדין נותן הנפש החוטאת היא תמות, אלא במדת רחמים אמר הקדוש ברוך הוא יביא נפש בהמה תחת נפשו, ועל זה אינו כתוב בקרבנות קרבן לאלהים אלא לידו"ד, שהוא רחמים, ומהו הקרבן הנקרב לאלהים, רוח נשברה, שהוא ממש זובח עצמו ויצרו בשברון לבו ומרירות ועצבות כאלו מת, שאותו הלב שנתגבר בחטא כבר נשבר ומת, נמצא ממש מקריב נפשו השוכנת בלב, והוא הקרבן שאלהים רוצה, ובזה מובן לשונו שם, זה לשונו כי לא תחפוץ זבח ואתנה, וכי לא בעי קודשא בריך הוא דיקרבון קמיה קרבנא, והא איהו אתקין לגבי חייביא קרבנא דיקרבון ויתכפר להון חוביהון, אלא דוד לקמי האלהים אמר, וקרבנא לא קרבין לשמא דאלהים אלא לשמא דידו"ד, דהא לגבי דינא קשיא מדת הדין לא מתקרבין קרבנא, דכתיב (ויקרא א, ב) אדם כי יקריב מכם קרבן לה', לה' ולא לשמא דאלהים, וכי תקריב קרבן מנחה לה' זבח תודה לה', זבח שלמים לה', ובגין כך כיון דדוד מלכא לגבי אלהים אמר, איצטריך למכתב (תהלים נא, יח) כי לא תחפוץ זבח ואתנה עולה לא תרצה, דהא לשמא דא לא מקרבין אלא רוח נשברה, דכתיב זבחי אלהים רוח נשברה, קרבנא דאלהים עציבו ותבירו דליבא, ובגין כך מאן דחלם חלמא בישא, עציבו איצטריך ורוח נשברה, וההוא עציבו מסתייה לחלמא בישא ולא שלטא דינא עלוי, דהא זבח דאיתחזי למדת דינא אקריב קמיה. ולב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה, מאי לא תבזה, מכלל דאיכא לב דאיהו בוזה, אין ההוא לב דאיהו גאה, לב בגסות רוחא, היינו לב דאיהו בוזה, אבל לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה, עד כאן לשונו.

ומהדברים שצריך השב לתקן, הוא לתקן אות ברית הפגום בהוצאת זרע לבטלה, שאין אדם בזמנינו ניצול ממנו בבחרותו. ואמרו בזוהר שדוד נענש בשביל שלא שמר אות ברית כראוי, זה לשונם בזוהר (פ' לך לך סוף דף מג) פתח אידך ואמר, אם תחנה עלי מחנה וגו' (תהלים כז, ג), הכי תאנא בזאת אני בוטח, מהו בזאת, דא את קיימא דזמינא תדיר גבי בר נש ואיתרמיזא לעילא, ובגיני כך איתמר בזאת, כמא דכתיב (בראשית ט, יב) זאת אות הברית, זאת בריתי (בראשית יז, י), וכלא בחד דרגא. ותאנא, זה וזאת בחד דרגא אינון ולא מתפרשן, ואיתימא אי הכי הא שאר בני עלמא הכי, אמאי דוד בלחודוי ולא אחרא, אלא בגין דאחידא ואיתרמיזא ביה, והיא כתרא דמלכות, תא חזי בגין דהאי זאת לא נטר לה דוד מלכא כדקא חזי, מלכותא איתעדי מניה כל ההוא זמנא, והכי אוליפנא האי זאת איתרמיזא במלכותא דלעילא, ואתרמיזא בירושלם קרתא קדישא, בההיא שעתא דדוד עבר עליה, נפק קלא ואמר במה דאתקטרת תשתרי, לך טרדין מירושלים, ומלכותא אתעדי מינך, והכי הוה, במה דעבר בר נש ביה אתעניש, ומה דוד מלכא הכי שאר בני עלמא על אחת כמה וכמה, עד כאן לשונו.

הרי בפירוש שדוד קבל עונש מפני פגם הברית, וכל תורתו ומעשיו לא עמדו עליו להצילו, ונתענש מדה כנגד מדה כמבואר במאמר. וכן כל אדם ראוי לקבל עליו יסורין לטהר מה שפגם, וראוי שיגלה, מדה כנגד מדה, כענין דוד, וכמו שאמרו גלות מכפרת על הכל בסנהדרין (לז ע"ב) עיין שם. ומזה יקיש המעיין אל שאר העונות שכולם צריכין נקיון ביסורין.

ובזוהר (פ' ויקרא דף כג בסופו) ביארו עוד בענין זה האמור בדוד שנענש, זה לשונם ואיתימא דוד דהוה קם בפלגו ליליא, אמאי אתערו עליה בדינא, אלא שאני דוד דאיהו עבר במה דאיתקשר, ובעי דינא, ובמה דעבר איתדן, הוא חטא לקבליה דמלכותא קדישא ולגביה ירושלים קדישא, איתתרך מירושלים ומלכותא אעדיו מניה עד דאתקין כדקא יאות ואתענש. אמר רבי יהודה מהו דקודשא בריך הוא אעניש ליה לדוד על ידא דבריה, דכתיב (שמ"ב יב, יא) הנני מקים עליך רעה מביתך, אמר רבי יוסי הא אוקימנא, בגין דאי יקום עליה בר נש אחרא לא ירחם עליה, אמר ליה והא אבשלום בעא לקטלא לאבוי בכמה עיטין דבר עליה, אמר ליה לא שמענא, אמר ליה אנא שמענא, דוד חטא בבת שבע סתם, אמר קודשא בריך הוא ליתי ברא דבת אל נכר וינקום נקמתא, ומאן איהו דא אבשלום, דבריה דיפת תאר הוה מקרבא, מכאן אוליפנא מאן דנטל אתתא דא בקרבא וחמיד בה בסוף נפיק מינה בן סורר ומורה, מאי טעמא בגין דעד כען לא פסקא מינה זוהמא, והא אוקמוה, עד כאן לשונו.

ומה שאמר דוד חטא בבת שבע סתם, פירוש בבת שבע התחתונה ובת שבע העליונה, ופגם בת שבע היה שאכלה פגה, והיינו שנהנה מן העולם בלא ברכה, וכדפירשו בזוהר (פ' תזריע שלהי דף מה) ונעתיק לשונו לקמן, והיינו שהכתוב מעיד (שמ"ב יב, יב) כי אתה עשית בסתר וגו'.

עוד דרכי התשובה נלמד מתשובת אחאב, כדפירש בפרקי רבי אליעזר (פרק מב) זה לשונו רבי עקיבא אומר נבראת התשובה, וימין הקדוש ברוך הוא פשוטה לקבל שבים בכל יום, ואומר שובו בני אדם, תדע לך כח הצדקה והתשובה, בא וראה מאחאב מלך ישראל שעשה תשובה גדולה, שגזל וחמס ורצח, שנאמר (מל"א כא, יט) הרצחת וגם ירשת, ושלח וקרא ליהושפט מלך יהודה והיה נותן לו מלקות מ' בכל יום שלשה פעמים, ובצום ובתפלה היה משכים ומעריב לפני הקדוש ברוך הוא, והיה עוסק בתורה כל ימיו, ולא חזר למעשיו הרעים עוד, ונתרצית תשובתו, שנאמר (שם כא, כט) הראית כי נכנע אחאב מלפני וגו', עד כאן לשונו.

ועוד אמרו בפסיקתא (דר"כ פיסקא כד) על תשובת אחאב, היה למוד לאכול בג' שעות ביום היה אוכל בד' שעות, בז' שעות אוכל בתשע שעות. וכן אמרו בפסיקתא (שם) ויהלך אט (מל"א כא, כז), שהיה הולך יחף, והעתקנו לשונו לעיל.

עוד דרכי התשובה נלמד מתשובת רבי שמעון בן לקיש, אמר שם בפרקי רבי אליעזר, בן עזאי אומר בא וראה כח התשובה מרבי שמעון בן לקיש, שהיה הוא ושני רעיו גוזלים וחומסים כל אשר יעבור עליהם בדרך, מה עשה, הניח לב' רעיו שודדים בהרים ושב לאלהי אביו בכל לבו בצום ובתפלה, והיה משכים ומעריב לפני הקדוש ברוך הוא, והיה עוסק בתורה כל ימיו ובמתנות עניים, ולא שב אל מעשיו הרעים עוד, ונתרצית תשובתו, וביום שמת מתו רעיו השודדים בהרים, ונתנו לרבי שמעון בן לקיש חלק החיים ולב' רעיו בשאול תחתית, ואמרו שניהם לפני הקדוש ברוך הוא, משוא פנים לפניך, זה היה שודד עמנו בהרים והוא באוצר החיים, ואנו בשאול תחתית, אמר להם זה עשה תשובה בחיים ואתם לא עשיתם, אמרו לו הנח לנו ונעשה תשובה, אמר להם אין תשובה אלא עד המיתה, משל למה הדבר דומה, לאדם שהוא רוצה לפרוש בים, אם אינו לוקח בידו מארץ נושבת לחם אינו מוצא בים, אם רוצה לילך לו לקצה המדבר אם אינו לוקח לו מן הישוב לחם ומים, במדבר אינו מוצא לאכול ולשתות, כך אם אין אדם עושה תשובה בחייו לאחר מיתה אין לו תשובה, שנאמר אשר לא ישא פנים, וכתיב (משלי ו, לה) לא ישא פני כל כפר, וכתיב (ירמיה יז, י) אני ה' חוקר לב בוחן כליות, עד כאן לשונו.

למדנו מכלל תשובת ריש לקיש ה' דברים הצריכים אל התשובה, הא' צום, ב' תפלה, ג' משכים ומעריב לבית הכנסת, הד' עסק התורה, הה' צדקה. ודברים אלו בהשתתף קצתם אלו עם אלו מכפרים את העונות וקורעים לו גזר דינו.

צום הוא ראוי אל התשובה, כדכתיב (יואל ב, יב) שובו עדי בכל לבבכם ובצום ובבכי ובמספד.

וכן התפלה צריך אל התשובה, תפלה מעומק הלב, וכן פירשו בזוהר (פ' אחרי מות סוף דף סט) על פסוק (תהלים קל, א) ממעמקים קראתיך ה', אמר, אימתי אתדכי בר נש מחוביה, בשעתא דעל בהאי תשובה כדקא חזי, רבי יצחק אמר דתב קמי מלכא עלאה וצלי צלותא מעומקא דליבא, הדא הוא דכתיב ממעמקים קראתיך ה', עד כאן לשונו.

ועוד בויקרא רבה (י, ה) פליגי בה תנאי, רבי יהודה ברבי אמר תפלה עושה את הכל, ממי אתה למד מחזקיה, עיקר מלכותו לא היה אלא י"ד שנה שנאמר (מל"ב יח, יג) ובארבע עשרה שנה למלך חזקיהו, וכיון שהתפלל הוסיפו לו ט"ו שנה, שנאמר (ישעיה לח, ה) הנני יוסף על ימיך חמש עשרה שנה. רבי יהושע אומר תפלה עושה מחצה, ממי אתה למד, מאהרן שנגזרה עליו גזרה קשה, שנאמר (דברים ט, כ) ובאהרן התאנף ה' מאד להשמידו, ואין לשון השמדה אלא כלוי בנים, כמה דאת אמר (עמוס ב, ט) ואשמיד פריו ממעל ושרשיו מתחת, וכיון שהתפלל משה מתו שנים ונשתיירו שנים, עד כאן לשונו.

ועוד במעלת התפלה האריכו במסכת ברכות (דף לב ע"ב) זה לשונם אמר רבי אלעזר גדולה תפלה יותר ממעשים טובים, שאין גדול במעשים טובים יותר ממשה רבינו ע"ה, ואף על פי כן לא נענה אלא בתפלה שנאמר (דברים ג, כו) אל תוסף דבר אלי, וסמיך ליה עלה ראש הפסגה, עד כאן לשונו.

ובויקרא רבה (ל, ג) פסוק ולקחתם לכם ביום הראשון (ויקרא כג, מ), פירש פסוק (תהלים קב, יח) פנה אל תפלת הערער, על תפלת מנשה, ואמר אחר כך רבי יצחק פתר קריה בדורות הללו, שאין להם לא מלך ולא נביא ולא כהן ולא אורים ותומים, ואין להם אלא תפלה זו בלבד, אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם אל תבזה את תפלתם. תכתב זאת לדור אחרון, מכאן שהקדוש ברוך הוא מקבל השבים. ועם נברא יהלל יה, שהקדוש ברוך הוא בורא אותן בריה חדשה, עד כאן לשונו.

ובירושלמי (מסכת ר"ה פ"ב ה"ה) על ענין בני עלי, שנאמר בהם (שמ"א ג, יד) אם יתכפר וגו' בזבח ומנחה, ופירש שם בזבח ומנחה אין מתכפר אבל מתכפר הוא בתפלה.

משכים ומעריב לבית הכנסת, אמר בתנא דבי אליהו (רבה פכ"א) על פסוק (במדבר כד, ו) כנחלים נטיו כגנות עלי נהר, מה טיבן של נחלים אצל בתי כנסיות ובתי מדרשות, אלא מה נחלים הללו בני אדם יורדין לתוכן כשהן טמאים וטובלין ועולין טהורין, כך בתי כנסיות ובתי מדרשות בני אדם נכנסים לתוכן כשהן מלאין עונות ויוצאים מלאים מצות, עד כאן לשונו. ועוד במעלת המשכים והמעריב מעלות רבות ויתבאר במקומו בעזרת ה'.

תורה מכפרת עון, וזה מפורסם. וכן צדקה, ממצות גמילות חסדים, וכתיב (משלי טז, ו) בחסד ואמת יכופר עון, ואמרו בראש השנה (דף יח ע"א) שאפילו לגזר דין שיש עמו שבועה מתבטל על ידי עסק התורה וגמילות חסדים, וזה לשונם בזבח ומנחה אינו מתכפר, אבל מתכפר הוא בתורה וגמילות חסדים.

ועוד אמרו בויקרא רבה (פרשה כה) פסוק ונטעתם כל עץ מאכל (ויקרא יט, כג), זה לשונם רב הונא אמר, אם נכשל אדם בעבירה חייב מיתה בידי שמים, מה יעשה ויחיה, אם היה למוד לקרות דף אחד קורא שני דפים, ואם היה למוד לשנות פרק אחד ישנה שני פרקים, ואם אינו למוד לקרות ולשנות מה יעשה ויחיה, ילך ויעשה פרנס על הצבור וגזבר צדקה, והוא חי, שאילו נאמר ארור אשר לא ילמד, לא היתה תקומה, אלא (דברים כז, כו) ארור אשר לא יקים, אילו נאמר עץ חיים היא לעמלים בה, לא היתה תקומה, אלא (משלי ג, יח) עץ חיים היא למחזיקים בה, עד כאן לשונו. הרי ב' מדות אלו היו בו בריש לקיש, שהם העיקר לכפרת העונות כמבואר.

ועוד כי מהדברים הנזכרים גורעים גזר דינו של אדם, וכן אמרו במדרש קהלת (ה, ד) כי ברוב חלומות והבלים ודברים הרבה כי את האלהים ירא (קהלת ה, ו), אמר רבי אם ראית חלומות קשים וחזיונות קשים והפוכים, או שאתה מתירא מהם, קפוץ לג' דברים ואתה ניצול, דאמר רבי יודן בשם רבי אליעזר ג' דברים מבטלים גזירות רעות, תפלה צדקה ותשובה, ושלשתם בפסוק אחד (דה"ב ז, יד) ויכנעו עמי אשר נקרא שמי עליהם ויתפללו ויבקשו פני וישובו מדרכיהם הרעים ואני אשמע מן השמים ואסלח לחטאתם. ויתפללו, זו תפלה. ויבקשו פני, זו צדקה, הדא הוא דכתיב (תהלים יז, טו) אני בצדק אחזה פניך. וישובו מדרכיהם הרעים, זו תשובה, ואחר כך ואני אשמע מן השמים. רבי מונא אומר אף התענית, שנאמר (שם כ, ב) יענך ה' ביום צרה. רבי חייא ורבי יוסי אמר אף שינוי השם ושינוי מעשה ושינוי מקום, עד כאן לשונו לעניננו, וכלם הוכיחו שם מפסוקים, והמאמר הובא בבראשית רבה (פ' מד, יב).

אמרו (ר"ה טז ע"ב) ד' דברים מקרעין גזר דינו של אדם, צדקה, צעקה, שינוי השם, ושינוי מעשה. צעקה, דכתיב (תהלים קז, ו) ויצעקו אל ה' בצר להם ממצוקותיהם יוציאם. צדקה, דכתיב (משלי י, ב) וצדקה תציל ממות. שינוי השם, דכתיב (יונה ג, י) וירא האלהים את מעשיהם. ויש אומרים אף שינוי מקום, עד כאן לשונו לעניננו.

ובעל תשובה צריך להרבות בצדקה, שנאמר (דניאל ד, כד) וחטאך בצדקה פרוק, והטעם, שכנגד מה שמיעט השפע למעלה צריך שירבה, ובפרט ביום צום, כמו שכתוב בישעיה (נח, ז) הלא פרוס לרעב לחמך וגו', ועל התענית קאי.

עוד לתשובה צריך שק, וכן אמר דוד המלך ע"ה (תהלים סט, יב) ואתנה לבושי שק. ובבראשית רבה (פ' וישב פרשה פד) אמרו רבותינו ז"ל בפסוק וישב ראובן אל הבור, והיכן היה, רבי אליעזר ורבי יהושע, רבי אליעזר אומר בשקו ובתעניתו, כשנפנה הלך והציץ לאותו הבור, הדא הוא דכתיב (בראשית לז, כט) וישב ראובן אל הבור. רבי יהושע אומר כל טרחת הבית היתה מושלכת עליו, וכיון שנפנה מטרחותו של בית הלך והציץ לאותו הבור, הדא הוא דכתיב וישב ראובן אל הבור. אמר לו הקדוש ברוך הוא מעולם לא חטא אדם לפני ועשה תשובה, ואתה פתחת בתשובה תחלה, חייך שבן בנך עומד ופותח בתשובה תחלה, ואיזה זה, זה הושע, שנאמר (הושע יד, ב) שובה ישראל עד ה' אלהיך, ודברי רבי אליעזר הם מוסכמים בזוהר יותר. הרי שהתשובה היא בתענית ושק.

ועוד שם, אמר רבי אבהו לפי שתפס יעקב אבינו את השק לא זז מבניו ומבני בניו עד סוף כל הדורות, ואינו נוהג אלא בבני אדם הגדולים, דוד, שנאמר (דה"א כא, טז) ויפול דוד והזקנים מכוסים בשקים. אחאב, וישם שק על בשרו (מל"א כא, כז). יהורם, וירא העם והנה השק על בשרו (מל"ב ו, ל). מרדכי, וילבש שק ואפר (אסתר ד, א), עד כאן לשונו.

ועוד בבראשית רבה פסוק ויהי בעת ההיא וירד יהודה (פרשה פה) זה לשונם רבי שמואל בר נחמני פתח (ירמיה כט, יא) כי אנכי ידעתי את המחשבות, שבטים היו עסוקים במכירתו של יוסף, ויוסף היה עוסק בשקו ובתעניתו, ראובן היה עסוק בשקו ובתעניתו, ויעקב היה עסוק בשקו ובתעניתו, עד כאן לשונם.

ועוד במדרש רבה פרשת וזאת הברכה אמרו זה לשונם כיון שראה משה שנחתם גזר דין עליו, גזר תענית, ועג עוגה קטנה ועמד בתוכה, ואמר איני זז מכאן עד שתבטל אותה גזירה, באותה שעה מה עשה משה, לבש שק ונתעטף שק ונתפלש באפר, ועמד בתפלה ובתחנונים לפני המקום, עד שנזדעזעו שמים וארץ וסדרי בראשית, עד כאן לשונו לעניננו.

ועוד אמרו במדרש (ילקוט אסתר סי' תתרנ"ו) על פסוק (אסתר ד, ד) ותשלח בגדים להלביש את מרדכי ולהסיר שקו מעליו ולא קבל, זה לשונם אמר, איני מזיז את השק עד שיעשה הקדוש ברוך הוא עמי נסים כמו שעשה לראשונים, ביעקב כתיב וישם שק במתניו, ובאחאב לא תלה לו ג' שנים, וכן ביורם לא כלה שקו רעב משומרון.

ואני שמעתי מהמקובלים כי ש"ק עולה ד' מאות, והענין כי יש בקליפות ד' מאות כתות שעליהם נאמר בעשו (בראשית לב, ו) וארבע מאות איש עמו, ויש למעלה ארבע מאות עולמות של רחמים כדפי' בריש האדרא (פ' נשא קכח ע"ב), ובלבישת ש"ק זה זכה להכפות ארבע מאות דסטרא אחרא ולזכות לעולם הבא לארבע מאה עלמין דכסופא, שהם נקראים ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר.

ועוד שמעתי, כי נרמז בשם מ"ב בשם אחרון שקוצי"ת, צי"ת בלשון תרגום הוא שמיעה, והכונה כי השק גורם שמיעת התפלה, וכן ש'מע ק'לנו ראשי תיבות ש"ק.

ומורי ע"ה כתב במה שאמרו ברעיא מהימנא (פ' פנחס דף רכז ע"א) שקש ותבן הם הקליפות, וק"ש בהיפוך הוא ש"ק, והכונה כי כיון שבעל התשובה חטא ונמשך אחר הקליפה ראוי שיעלה שק על בשרו, ובזה יכנע יצרו שהוא הקש.

ואני אומר, שהרי בגלות נאמר (ישעיה נ, ג) אלביש שמים קדרות ושק אשים כסותם, הרי הקדוש ברוך הוא שנאמר בו (מל"א ח, לב) ואתה תשמע השמים, מתלבש בשק. ושכינה נאמר בה (יואל א, ח) אלי כבתולה חגורת שק על בעל נעוריה, וכיון שזה בחטאו גרם להלבישם שק יתר על מה שהיה להם, שהרי כשאנו חוטאים מאריכין הגלות וממליכין השק שהוא העבד יותר מן הראוי, וכן הנשמה כולה מתלבשת בשק שהוא הקליפה, ולכן לתיקון השכינה ולתיקון נשמתו יעלה השק עליו, ובפרט בימי צער ובכיה ראוי ללבוש שק.

והנה הטעם לקבלת היסורין ולצום ולבכי ולשק הוא, כי בעל תשובה בחטאו פגם למעלה, והנה החשך ההוא תלוי במדות העליונות, ועל ידי קבלת הדין עליו מטהר המדות העליונות מפגמם וחשכם, כי הדין והחשך ההוא ירד עליו.

וזה הענין נלמוד מאדם הראשון, כי כיון שידע מה שפגם קבל עליו גזירת הדין ונטהרו המדות העליונות. ויש הוכחה בתיקונים (תקון סט דף צט ע"א) שאמר שם (בראשית ד, א) והאדם ידע את חוה אשתו, ועד הכא לא ידע אדם לאינתתיה, אלא בזמנא דחב אסתלק שכינתא מאתריה, והכי אוקמוה מרי מתניתין דבזמנא דלית שכינתא באתרה אסור בתשמיש המטה וכו', ואיהו גרים דאסתלק ההיא מטה מתמן, הכי אסתלק איהו מתשמיש המטה, ובתר דקבל עונשיה אתחזר מטה לאתרה בההוא זימנא והאדם ידע את חוה אשתו, עד כאן לשונם. הרי בפירוש כי כשקבל עליו גזרת עונשו נתקנו המדות.

והיה אומר מורי ע"ה שלענין זה תקנו בוידוי ואתה צדיק על כל הבא עלי כי אמת עשית ואני הרשעתי, והכונה כי בהתוודות על עונו מטהר המדות העליונות ומוריד החשך והפגם שהוא הדין עליו, וזהו ואתה צדיק על כל הבא עלי, והבא - רצה לומר מה שבא ומה שיבא. כי אמת עשית, פירוש בהשפעת הדין שיבא, מדת אמת נתקנת והוא הרשיע וראוי הוא לכך.

ועוד טעם לקבלתו היסורין הוא, כי העובר עבירה אחת קנה לו קטיגור אחד שעומד ומקטרג עליו לעולם, וכאשר האדם מתודה בי דינא בדילין מניה ואינו מקטרג, וכן פירשו בזוהר (פ' קדושים דף פג ע"ב) בענין דוד כשאמר חטאתי ואמר לו הנביא (שמ"ב יב, יג) גם ה' העביר חטאתך לא תמות, שהענין קשה, שהרי אם הקדוש ברוך הוא העביר חטאתו למה עשה דוד כל כך סגופין ותעניות, אלא במה שפירשו שם מתורץ, שהכונה העביר אותו מלפני הקדוש ברוך הוא שלא יקטרג עליו, זה לשונו תא חזי בר נש דעביד מצוה, ההיא מצוה סלקא וקיימא קמי קודשא בריך הוא ואמרה אנא מפלניא דעבד לי, וקודשא בריך הוא מני לה קמיה לאשגחא בה כל יומא לאוטבא ליה בגינה. עבר על פתגמי אורייתא, ההיא עבירה סלקה קמיה ואמרה אנא מפלניא דעבד לי, וקודשא בריך הוא מני לה קמיה וקיימא תמן לאשגחא בה לשיצאה ליה, הדא הוא דכתיב (דברים לב, יט) וירא ה' וינאץ מכעס בניו ובנותיו, מהו וירא, ההוא דקיימא קמיה. תב בתשובה מה כתיב (שמ"ב יב, יג) גם ה' העביר חטאתך לא תמות, דאעבר ההוא חובה מקמיה בגין דלא יסתכל ביה, לאוטבא ליה, ועל דא כתיב (דברים ט, כז) אל תפן אל קשי העם הזה ואל רשעו ואל חטאתו, עד כאן לשונו.

הרי שעל ידי העון נברא מקטרג אחד, ולכן צריך לקבל עליו היסורין כדי למרק עונותיו, שנאמר (תהלים פט, לג) ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם, ועל ידי כך מתכפרים עונותיו.