שער היראה · פרק יג · חלק ב
תחת הרוחות האלה יש רוח אחד ושמו סכסיכ"א, וכאשר האדם מלשין לחבירו או מסכסך עליו, זה מתעורר עם המלשינות ההוא להשלים הענין ולהרוג במלשינות ההוא.
בא וראה, אף על פי שהקדוש ברוך הוא קבע לכל חיות ונחשים זמן לפשיטת עורם, עם כל זה הכל תלוי בלשון הרע ובמלשינות, כשאדם מלשין על חבירו חיות תחתונות מתפשטות מעורם ונותנים קולות ואותם הקולות עולים למעלה בהיכל הנקרא בור, ששם כמה נחשים וכמה עקרבים כדפירשתי לעיל, וכולם מלמדים קנטוריא לעורר הנחש הקדמוני, הנחש הגדול, והוא פושט את עורו, וכל קשתותיו ר"ל מחנותיו וחייליו, מתפרד מהם ומורידם למטה בהיכלות, והוא עולה לומר קנטוריא במלשינות ההוא, ואלמלא הפשט עורו אין אדם יכול לעמוד מפניו הרחמן יצילנו, וכל זה מפני תוקף המלשינות ולשון הרע, ולא לחנם אמרו ז"ל שהיא עבירה חמורה יותר מגלוי עריות ועבודה זרה ושפיכות דמים.
היכל ד' הוא נקרא טיט היון, ונקרא כנגד זה יצר הרע אבן מכשול. היכל זה נקרא חובה מטעם שהוא כנגד היכל זכות, וכל חובות בני אדם ועונות, יש בהיכל זה כמה מלאכי חבלה שמקבצים אותם ומכניסים אותם בהיכל זה, וביום הדין כששוקלים חובה וזכות, אם כף הזכות צד הקדושה מכריע הוא קדוש ודנים אותם לחיים, ואם כף חובה מכרעת כמה מבעלי חובה אוחזים בו ואומרים שלנו הוא ושמחים בו ודנים אותו למיתה.
בא וראה כמו שאדם מתנהג בעולם הזה כך נמשך ונשפע עליו מלמעלה, אם רודף אחר הצד הטמא והעבירות, רוח הטומאה רודף אחריו ומסייעתו ליטמא יותר וגורם לו לבא לידי עבירות יותר חמורות וטומאות רצוצות יותר מן הראשונות, ואם האדם מטהר עצמו ורודף אחר הקדושה ומקדש עצמו רוח קדושה נמשך ונשפע עליו ומטהרתו ומקדשתו ומלבשתו ענוה ויראה ומביאתו לידי טהרה יותר גדולה, כמו שאמרו ז"ל במסכת ע"א פרק קמא, זהירות מביאה לידי זריזות וכו'.
בהיכל זה הוא מקום כל אותם הנקראים אלהים אחרים, והם אותם המפתים בני אדם בתענוגות העולם הזה ובנאופים ובזנות, ועל כל אלו הנקראים אלהים אחרים יש רוח שולט על כולם, והוא נקרא אל נכר, והוא מפתה הלומדים בתורה העומדים בבית המדרש, במחשבות רעות ובטנופים, ואומרים לו מה אתה עומד כאן מפסיד בחרותיך בעסק הלימוד ומתיש כחך, הלא טוב לך לשמוח בילדות בנאופים ובזנות, וכאשר האדם נפתה אחריו הולכים אחריו כמה בעלי טומאה לטמא אותו בעולם הזה, וכל אלו נקראים צואה רותחת שעומדים לטנף האדם כדפירשתי.
באמצע ההיכל הזה יש רוח אחד ושמו נגע, וממנו מתפשט רוח אחר ונקרא נגע צרעת, והם עומדים לטמא לכל אותם בעלי לשון הרע יותר על כל המטמאים, הנגע העליון אשר אמרנו הוא ממונה לקלל לכל אותם שולחנות שלא נסדרו בשבת כראוי, וכולם ערוכים לפניו והוא מקלל אותם קללות נמרצות שאין להאריך בהם, הרחמן יצילנו, כדרך הקדושה לטוב כן דרך הטומאה לרע.
בהיכל הזה תלויים לרעה כל הדברים חוץ מבני חיי ומזוני שהם תלויים למעלה בשאר ההיכלות, ויורדים להיכל זה, ומשם יוצאים מקטרגים לרעה, אם למַעֵט בני האדם - להמיתם, או למעט מזונותם הרחמן יצילנו.
מהיכל זה יוצא רוח אחד טמא שמו אריר"א, ותחת ידו כמה אלף ורבואות מלאכי חבלה, וכלם נקראים אוררי יום, והם ממונים על המקלל עצמו בכעס או על שבועת האלה והקללה ההיא, ומעלים אותה למעלה ומעוררים עמה נחש הקדמוני הלויתן נחש עקלתון שיעלה ויעורר קללות נמרצות ח"ו, וזהו שהיה מכוין איוב באומרו (איוב ג, ח) יקבוהו אוררי יום, שהם אלו העתידים לעורר לויתן, שהוא הנחש העקלתון, הרחמן יצילנו.
היכל ה', הוא הנקרא שאול, כנגד זה נקרא יצר הרע ערל והוא עיקר הערלה, בהיכל זה יש פתח אחד ועליו ממונה אחד ושמו איבה, והוא מעורר מדנים ואיבות בעולם, על שמו נקרא ההיכל הזה איבה.
בהיכל זה רוח טמא אחד שהוא שולט על הכל ושמו שוד"ד, והוא מעורר שוד ושבר, והוא רובץ בהרים הרמים בין סלעים וצורים. מהיכל זה יונקים כל אותם שודדים, ומכאן יוצאים כל אותם הרצחנים וההורגים והולכים אחר לה"ט החרב המתהפכת להרוג הכל, וכאשר יש רעב בעולם ח"ו הרוח הזה נקרא שו"ד מזדווג עם אחר הנקרא כפן, זה לשודד בני העולם ולהמיתם, וזהו שנקרא שוד, וזה לקלל המזון שבמעיהם שלא ישבעו, וזה הנקרא כפן. וכאשר יש בישראל גומלי חסדים בזמן הרעב, גורמים לאלו שלא ישלטו בעולם על ישראל, ושולטים באומות עובדי ע"א, ונכנעת צד הטומאה וישראל מתברכים, וכאשר ח"ו אין בישראל מי שיגמול חסד, אז ח"ו מתגבר הקליפה ואחד מאלו משפיע לאומות הנזכרים ויונק כל שפע הקדושה, ועל זה נאמר (שה"ש א, ו) שמוני נוטרה את הכרמים כרמי שלי לא נטרתי, אלו ישראל, שכל השפע יורד מהקדושה אל צד אחר ח"ו.
תחת אלו שאמרנו יש רוחות טמאים ונקראים ערלה, והם זמורי ערלה וענפי ערלה, ועל כלם ממונה אחד נקרא גזרדינ"א, והוא ממונה על כל אותם שאינם שומרים שני ערלה, וכל אותם המעכבים את המילה, וזה טעם חתן דמים של צפורה, וזהו ממונה על האדם כאשר מטמא בריתו להכניסו בשאול ואבדון לדון אותו שם.
באמצע היכל זה יש רוח אחד שהוא אורב על הדרכים ועל המקומות לראות אותם העוברים על התורה להלשינם למעלה להכניס איבה בין העליונים והתחתונים, וכן כולם עומדים לפתות האדם מדרך טובה לדרך רעה, ואחר כך עולה ומקטרג עליו, ונמצא מוציאו מן העולם הזה ומן העולם הבא, ואין לך איבה גדולה מזו, ועל כן נקרא היכל איבה, והרוח הזה נקרא אפר"א, והכוונה אפר שאינו עושה פירות ואינו מגדל צמחים היפך אפר קדוש שהוא עושה פירות, והטעם כי כבר נתבאר כי כל רוח הטומאה מסורסים הן, וזהו עפר שריפת החטאת, כי הוא אחוז בחטא שהוא נחש עקלתון, ועוד כי כשאדם חוטא העפר הזה מתגבר על ידי הנחש, וזהו כלול במי המרים המאררים, וזהו עפר המשכן שהיה משקה הכהן לסוטה מפני שזנתה ונטתה אחרי הנחש הזונה משקים אותה מעפר קרקע המשכן, שהוא זה העפר במי המרים ושולט בה הרוח הזה ומכלה אותה, ואלו הם מים אחרונים חובה, הרחמן יצילנו.
היכל ששי, ההיכל הזה עליון על כל ההיכלות כמו צד הקדושה, כי זה לעומת זה עשה האלהים כדפירשתי. בהיכל הזה ד' פתחים ובם ד' כתות טמאים, נקראים אחד מות ואחד רע ואחד צלמות ואחד אופל, אלו עומדים לעולם להרע ולהשטין, וארבעתם מתייחדים כאחד כמו צד הקדושה, ועל הייחוד הנזכר נקרא בי"ת חב"ר, כדכתיב (משלי כא, ט) מאשת מדינים ובית חבר, וזהו וחובר חבר.
על ההיכל הזה נאמר (שם כז, ו) נעתרות נשיקות שונא, כאן עומדים כל אותם נשיקות ופתויים ותאוות גופניות דזנותא וניאוף שעל ידם אדם מתגרש מהעולם הזה ומהעולם הבא, כל אותם הכתובים במשלי (שם ז, ו) בפרשת כי בחלון ביתי בעד אשנבי וגו', כל אותם הפתויים הם מצד רוח ההיכל הזה.
ועליו נאמר (שם יא) בביתה לא ישכנו רגליה, שהיא הולכת לפתות בני אדם, אחר שפיתה אותו תטעימהו מרורת פתנים אכזר ומוציאה נשמתו בחרבה, ובה ג' טיפות, באחד נשמתו מתבלבלת ואינה מוצאה מקום לשבת, בב' נפשו מתעקרת ויוצאה, בג' פניו מוריקות ויוצאה נשמתו כפטורי וכו', כל זה תחת אשר נמשך אחריו, וז"ש הכתוב (שם ה, ד) ואחריתה מרה כלענה וגו'.
בהיכל הזה עומדים כל אותם מקטרגים המפתים לאדם במלבושיו ובבגדיו, שיסלסל גופו וימשמש בשערו וירחץ גופו וייטיב גהה כדי שיסתכלו בו הנשים, ועל הענין הזה ממונה אחד סקטופ"א שמו. בתוך הממונה הזה עומד ממונה אחר ושמו מרא"ה, אשר בו רואה עצמו ומתייפה ומסתלסל ורואה במראה ההיא ומתלבש בו גאה וגאון וגסות הרוח, ואז כח אחר אשר בהיכל ושמו עסירט"א אשר הוא ממונה על כל החלומות להראות לאדם דמות אשר ימשך אחריו לאבד נשמתו, והממונה הזה מעורר ממונה אחר אשר תחת ידו ויורד ומעורר בהיכל התחתון שבו אסכרה, ושם מעורר לנקבה אחת והיא לילי"ת אימא דשדים, וכאשר מתעורר האדם בגסותו הממונה עסירט"א, אז מתקשרת עמו לילית ואז בכל ר"ח ור"ח מתעורר המראה אשר אמרנו דעמה לילית, ולפעמים נזוק האדם מהם והוא נופל ארצה ונכפה ונזוק, וכל זה גרם לו המראה וכפי רוב גאותו שנתגאה כן רוב רעתו ונזקו וטומאתו, וזהו (משלי ז, כג) עד יפלח חץ כבדו וגו', הרחמן יצילנו.
היכל שביעי, ההיכל הזה הוא היכל שמרי היין להשתכר ממנו, כדכתיב (בראשית ט, כא) וישכר ויתגל בתוך אהלה, והם הענבים שסחטה חוה שבהם גרמה מיתה לבעלה ולכל אותם הבאים אחריו, (דברים לב, לב) ענבימו ענבי רוש אשכלות מרורות.
בהיכל הזה עומדות כל אותם נשמות טמאות להשפיע לכל אותם המטמאים עצמם בנדה, ואשת איש וכיוצא בהן, כגון ממזרים, ונקרא ממזר מפני שהוא מאל זר, ולפי היות העבירה וענין יצר הרע, כן מושך עליו הנשמה מהיכל זה, וכל רואיהם יכירום כי הם זרע פסול ממזר מאל זר, וכל מעשיו מעידים עליו שהוא פסול.
מהיכל זה יוצא רוח אחד שהוא ממונה על כל אותם הנשמות ושמו צפוני, וסימניך (יואל ב, כ) ואת הצפוני ארחיק מעליכם, וכנגד ההיכל הזה בגיהנם נקרא ארץ תחתית, בהיכל הזה נקודה דקה קרובה אל ספירות הקליפות, וממנו יוצאים כל אותם רוחות הדקים המשוטטים בעולם שהם רואים ואינם נראים, ואלו עומדים לעשות נסים לבני אדם כי אלה אינם עומדות בקליפות הטנופות כל כך כאחרים.
על אלו ממונה אחד נסיר"א שמו, והיא מלה ארמית, ופירושה חתוכה, שהכוונה שהוא מובדל מקליפות הטמאות ביותר, ואלו פורחים באויר ומזיקים לצד טומאתם, לעשות נסים בעולם לאותם העומדים בצד הקדושה.
מן ההיכל הזה יוצא אש חזק ושלג ורוח מתחזק לדון את הרשעים, וזה שאמר הכתוב (תהלים סח, טו) תשלג בצלמון.
בהיכל הזה עומדים ד' פתחים פתוחים לד' רוחות, ואלו אוחזים ואינם אוחזים בצד הקדושה, ושם מאיר אור הקדושה, והוא מקום מתוקן לחסידי אומות העולם שלא הרעו לישראל.
בפתח ההיכל האמצעית מבחוץ ש' פתחים, והם מכוונים כנגד הקדושה, והם מקומות למלכי אומות העולם החסידים שלא הרעו לישראל ולא דחקו אותם והגינו עליהם, ויש להם שם כבוד על כך, ומאיר להם אור הקדושה בתוך האפלה ההיא, ועל זה נאמר (ישעיה יד, יח) מלכי גוים כולם שכבו בכבוד איש בביתו.
ואם דחקו לישראל, כמה מלאכי חבלה אוחזים בהם ודנים אותם ג' פעמים בכל יום בכמה דינים משונים, בכל יום ויום מעידים על ישראל ועל אמונתם.
עד כאן נכלל ענין ההיכלות האלו. אמנם העתקתי מדברי הרשב"י ע"ה (פר' פקודי), ולכאורה היה נראה כי הם היכלות לספירת הקליפות אשר אמרנו בשער הקודם, אמנם המסתבר כי הספירות הם נכללות בהיכלות, וההיכלות והקליפות הכל ענין אחד.
וכנגד אלו הז' הם שבעה מיני יצר הרע שהוא מקבל כח מאלו הז', ולכן נקרא יצר הרע בשבעה שמות, ואלו הם רע, טמא, שונא, אבן, מכשול, ערל, צפוני. וכנגד אלו ז' מדורות בגיהנם שבהם נדון החוטא בז' מינים אלה, ואלו הם בור, שחת, דומה, טיט היון, שאול, צלמות, ארץ תחתית. והם זה כנגד זה. נגד טהרה טומאה, נגד כשרות פסול, נגד מותר אסור, נגד זכות חובה. כי גם את זה לעומת זה עשה האלהים, כדפירשתי בפרקים הקודמים, עכ"ל מורי ע"ה בספר פרדס.
עוד צריך לירא מאמונת הגלגול (שהורונו רבותינו ז"ל, והסכים עמהם פיתגורס עם היות שרבו החולקים בדעה זו), כי מר הוא מאד לנשמה יותר מדינה של גיהנם. וכתב מורי ע"ה, שהוא משל אל אדם שהלך בסחורה מהלך שנתים או שלש למקום פלוני, כסבור שירויח באותה הסחורה שם, בהגיעו שם אמרו לו כל יגיעך היה לריק ולבטלה כי הסחורה הזו שבידך אינה שוה כלום במקום הזה, וחזר העני ההוא בפחי נפש לאחור. כמה צער יגיע לאדם הזה על מעוט חכמתו ותבונתו שלא חקר ודרש מה היא הסחורה הנאותה למקום ההוא שבה ירויח, והנמשל מובן מאליו.
ובפרט כאשר ידע האדם כי רוב הנשמות שבדורנו מגולגלות ובא לתקן עתה מה שלא תקן בתחלה, שאם יסתלק מן העולם בלי שיתקן על מה שבא, נמצא כל טרחו ויגיעו בעולם הזה בהבל, וצריך לחזור שלישית ורביעית עד שיתוקן, וענשו גדול על שלא תקן בתחלה.
וכן כתב הרשב"י ע"ה (פנחס ריג, א) זה לשונו אמר רבי שמעון, האי בר נש דנטיל גלגולא דנשמתא ולא זכי דייתקן ביה כאלו משקר בקושטא דמלכא, ואנא קרינא עליה האי קרא (ויקרא ה, כב) או מצא אבידה וכחש בה ונשבע על שקר, וכחש בה טב ליה דלא אברי, עכ"ל.
ובפרט אם נשמתו המגולגלת היתה נשמת איזה רשע, שנמצא בונה על יסוד רעוע, ובתחלה צריך לתקן היסוד ואחר כך לבנות עליו, כמו שנתבאר שם לקמיה, והתיקון הוא בתשובה ובקבלת היסורין עליו.
ובענין למה יצטרך גלגול לנשמה אחר שהיא נטהרת בגיהנם, תירץ מורי ע"ה כי הגלגול הוא לשתי סבות, האחת לחסרון מצוה שלא השלים, וצריך לחזור ולהשלים כראוי, ולזה מוכרח להתגלגל, כי אין גיהנם אלא טהרה לבד אבל לא להשלים חסרון.
ועוד, כי אפשר שיבא לתקן ולטהר מה שאי אפשר לגיהנם לטהר, והוא כי יש עונות שהגיהנם מטהר ויש שאין גיהנם מטהר, ומוכרח הוא לבא להשלים, והמשל בזה אל אדם המנוגע בגופו ובאבריו נגעים, והם נגעים שיוכל הרופא לרפאתם בלי חתיכת אבר שלם אלא יחתוך מעט מן הבשר המעופשת ההיא עד יבריא, ולפעמים יקרה שצריך לחתוך כל האבר כולו כדי שלא ימות ויגיע הנגע אל הלב, אז חותך כל האבר ונמצא האדם ההוא בעל מום מאבר אחד זרוע אחד או שוק אחד וכיוצא בו, ועל דרך זה אין חפץ הקב"ה שאדם שפגם אבר אחד כל כך עד שאם יכנס בגיהנם יתבטל כל האבר ההוא מכל וכל וישאר בעל מום בגן עדן, אלא יחזור לעולם ליתקן, ואז אפשר שיהיה בעל מום כפי האבר שבו פגם בתחלה, ואז צריך שבמותו יעשה תשובה, ובזה מתקן על מה שעבר בגלגול הקודם, אמנם הגיהנם אינו אלא לטהר העונות שאין בטהרתם כריתת אבר, והוא מה שאמרו ז"ל (עירובין יט, א) פושעי ישראל אין אור של גיהנם שולטת בהם קל וחומר ממזבח הזהב, וזו היא ענין השליטה שתשלוט בהם מכל וכל לכלותם, אבל הוא מטהר מבחוץ החשך והפגם ההוא שבאברי הנשמה, והוא כמשל הרופא שישים סם אחד על המכה כדי לאכול הבשר הרע ההוא, ובצאת הנשמה מגיהנם היא חסרה מבשר איבריה, כמשל שהמשלנו, וחסרונה ישתלם על ידי אור שמש צדקה ומרפא בכנפיה שנתבאר לעיל.
ובענין דין הגלגול ביארו סבא בפרשת משפטים (זוהר צט, ב) ונעתיק מעט לשונו לעורר את הלב, זה לשונו אם אחרת יקח לו (שמות כא, י), גלגולין דמתגלגלין בהאי קרא כמה רברבין ועילאין אינון, דהא כל נשמתין עאלין בגלגולא, ולא ידעין בני נשא ארחוי דקוב"ה והיך קיימא טיקלא, והיך אתדנו בני נשא בכל יומא ובכל עידן, והיך נשמתין עאלין בדינא עד לא ייתון להאי עלמא, והיך עאלין בדינא לבתר דנפקי מהאי עלמא, כמה גלגולין וכמה עובדין סתימין עביד קוב"ה בהדי נשמתין ערטילאין, וכמה רוחין ערטילאין אזלין בההוא עלמא דלא עאלין לפרגודא דמלכא, וכמה עלמין אתהפך בהו ועלמא דאתהפך בכמה פליאן סתימין, ובני נשא לא ידעין ולא משגיחין, ואיך מתגלגלי נשמתין כאבנא בקוספתא כד"א (שמ"א כה, כט) ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע, עכ"ל.
וצריך שתדע שסוד הגלגול תלוי בסוד המחשבה, כדכתיב (שמ"ב יד, יד) וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח. וכן יש ראיה מהתיקונים ( ק, א) שאמר שם ועם י' אתעביד גלגול, ע"ש. ולכן צריך לירא מהגלגול, כי שם מקום היראה כדפירשתי בפרק ב, והוא מקום שהקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה, שהרי אמר בתיקונים ( קלב, א) והעתקנו לשונו בפרק ט, שכל אבר שלא נתקן כראוי חוזר לבוא בגלגול, אפילו קול ודיבור שלא הוציאם בדחילו ורחימו להיות השם שלם חוזר לבא בגלגול. לזה כל איש יחרד חרדה גדולה על זאת וידקדק במעשיו וישלם נפשו כראוי כדי שלא יטריח לקונו.
עוד מענין טהרת הנשמה בנהר דינור פירשו בתקונים (שם ד, א) זה לשונם (יחזקאל א, א) ואני בתוך הגולה על נהר כבר, דא נהר דינור נגיד ונפיק מן קדמוהי אלף אלפין ישמשוניה ורבוא רבבן דמלאכיא קדמוהי יקומון וכו' (דניאל ז, י), וטבלין נשמתין בהאי נהר דינור מזוהמתן דמזוהמין בעלמא שפלא עכ"ל.
ופירש מורי ע"ה על ענין זה, בטעם למה יוצרכו הנשמות אחר שנטהרו בגיהנם לטבול בנהר דינור, ואמר כי יש ב' מיני טהרה לנשמה, האחת בגיהנם שבארץ, והוא לטהר על מה שפגמה בהתחממה באש היצר לעבור על המצות, והב' הוא לטהרה על מה שלא קדשה עצמה במותר לה, כענין מה שאמרו קדש עצמך במותר לך, כענין האכילה מרובה ושאר הדברים שיתבארו בענין הקדושה בעזרת ה', וענינים אלו אינם פגם גמור לנפש, כי אין פגם אלא מצד לא תעשה, אבל הוא זוהמת העולם הזה ותאוותיו, שהעולם הזה ותאוותיו מלובש בעור הנחש, וכשאין האדם פורש ממנו נשארה אותה הזוהמא קנויה בנפשו ואין הגיהנם מטהר באש הגשמי אלא דבר פגם גשמי דהיינו אש היצר שהוא פגם גדול, אבל זה שאינו פגם צריך אש דק ורוחני, נהר דינור העליון הנמשך מכסא הכבוד שכתוב בה (דניאל ז, ט) כרסייה שביבין די נור, ואז על ידה פושטת כל גשמיות העולם הזה.
ויש ראיה לזה מרשב"י (ויקהל ריא, ב) זה לשונו ואלין ד' רישי נהרין דמטאן לכורסייא קדישא ומגו מטולא דילהון זעין ומההיא זיעא דמטולא דילהון אתעביד ההוא נהר דינור, דכתיב (דניאל ז, י) נהר דינור נגיד ונפיק מן קדמוהי אלף אלפין ישמשוניה, ונשמתין כד סלקין אסתחיין בההוא נהר דינור וסלקין לקורבנא, ולא אתוקדן אלא אסתחיין, תא חזי מסלמנדרא דעבדין מינה לבושא ומגו דאיהי מנורא לא אסתחייא ההוא לבושא אלא בנורא, אשא אכיל זוהמא דבה ואסתחייא ההוא לבושא. הכי נמי נשמתא דינור דאינטילת מגו כורסיא קדישא דכתיב ביה כרסייה שביבין די נור, בזמנא דבעי לאסתחיא מההוא זוהמא דבה, אתעברת בנורא ואסתחייא, ונורא אכלא כל ההוא זוהמא דאית בנשמתא, ונשמתא אסתחייא ואתלבנת.
ואי תימא אי הכי עונשא לית לה לנשמתא בהאי. תא חזי ווי לנשמתא דסבלא אשא נוכראה, אף על גב דאתלבנת אבל כד זוהמא איהו סגי עלה, ווי לנשמתא דסבלת ההוא עונשא, בגין דההוא זוהמא בתרי זמני אתלבנת בנורא, זמנא קדמאה כיון דקבלת עונשא בגופא אזלת נשמתא ונטלין לה ועאלין לה בגו אתר חד דמקרי בן הנם, ואמאי אקרי בן הנם, אלא אתר חד איהו בגיהנם דתמן אצטריפו נשמתין בצרופא לאתלבנא עד לא עאלין בגנתא דעדן, ואי זכאין אינון נשמתין כד עאלין לון בההוא אתר, תרין מלאכין זמינין בגנתא דעדן וקיימין לתרעא וצווחין לגבי אינון ממנן דבההוא אתר דגיהנם, בגין לקבלא ההיא נשמתא, וההיא נשמתא עד לא אתלבנת בנורא אינון ממנן צווחין לגבייהו ואמרי הנם, ולזמנין דהיא איתלבנת ואינון ממנן נפקין עמה מההוא אתר וזמינו לה לגבי פתחא דגנתא דעדן דתמן אינון שליחן ואמרי לון הנם, הא אינון נשמתין דהא אתלבנו, כדין עאלין לההיא נשמתא בגנתא דעדן וכמה איהי תבירא מגו ההוא תבירו דאתלבנותא דגיהנם דהוא תבירו דאשא תתאה דנחית מלעילא אבל כיון דמטא לארעא לתתא, איהו אשא דלא דקיק ונשמתא אתענשת ביה ואתברת, כדין קוב"ה אפיק שמשא דנהיר מאינון ארבע פתחין דנהרין ברקיעא דעל גנתא ומטא לההיא נשמתא ואתסיאת, הה"ד (מלאכי ג, כ) וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה.
זמנא תניינא לבתר דיתבא בגנתא דעדן דלתתא, כל ההוא זמנא דיתבא ועד כען לא אתפרשת מאינון מילין דחיזו דהאי עלמא מכל וכל, כד סלקין לה לעילא אצטריך לאתפרשא מכל חיזו ומכל מלין דלתתא ואעברו לה בההוא נהר די נור, כדין נשמתא אתלבנת ביה מכל וכל ונפקת ואתחזיאת קמי מאריה דעלמא ברירא מכל סטרין, כיון דאסתכלת בההוא נהורא אתסיאת ואשתלימת מכלא, וכדין קיימין אינון נשמתין בלבושין מתעטרן קמי מאריהון, זכאה חולקהון דצדיקיא בעלמא דין ובעלמא דאתי, עכ"ל.
הרי כוונתינו במאמר זה מבוארת בפירוש, שאמר כד סלקין לה לעילא אצטריך לאתפרשא מכל חיזו ומכל מלין דלתתא. ואגב מבואר כמה צער יגיע לנשמה בשליטת אשו של גיהנם התחתון, מפני שהוא גשמי בערך דקות הנשמה, ואתברת עד בא אור שמש עליון מעולם האצילות, ופירש מורי ע"ה שמאיר מצד אריך אנפין שבו כל ארוכה ומרפא, ולכך יש בו כח לרפא כל מכה שתהיה בנשמה.
עוד צריך לירא מיום הדין, שאפילו שמואל נתיירא ממנו, כדפירשו רבותינו ז"ל (חגיגה ד, ב) ויאמר שמואל אל שאול למה הרגזתני לעלות אותי (שמ"א כח, טו), רבי אלעזר כי הוה מטי להאי קרא בכי, ומה שמואל הנביא היה מתירא מיום הדין אנו על אחת כמה וכמה, מאי היא דכתיב (שמ"א כח, יג) ותאמר האשה אל שאול אלהים ראיתי עולים מן הארץ, עולים תרי משמע, חד שמואל, ואידך דאזל שמואל ואייתי למשה בהדיה, אמר דילמא חס ושלום לדינא מתבעינא, קום בהדאי אי איכא מילתא דכתיבא באורייתא ולא קיימתיה, עד כאן לשונו.
עוד אמרו במדרש בראשית רבה (צג, י) אמר רבי שמעון בן אלעזר אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה, בלעם חכם של גוים לא היה יכול לעמוד בתוכחת אתונו שנאמר (במדבר כב, ל) ההסכן הסכנתי לעשות לך כה ויאמר לא. יוסף קטנן של שבטים היה, ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו, לכשיבא הקדוש ברוך הוא ויוכיח עם כל אחד ואחד לפי מעשיו על אחת כמה וכמה, שנאמר (תהלים נ, כא) אוכיחך ואערכה לעיניך.
ובזה נכלל הפרק הזה: