ראשית חכמה · שער היראה

שער היראה · פרק יג · חלק א

3,995 מילים · כ-27 דק׳ קריאה

בביאור פרטי העונות שמענישים עליהם בגיהנם, מה שנמצא כתוב בזוהר ובמדרשים. וענין גיהנם מהו.

אשו של גיהנם, פירשו ז"ל (חגיגה יג, ב) שנמשך מנהר דינור, וזה לשונם: הנה סערת ה' חמה יצאה, זה נהר דינור, מהיכא נפיק, רבי ירמיה בר אבא אמר מזיעתן של חיות, ולהיכן שפיך, אמר רב חלקיה בר טובי על ראש רשעים בגיהנם, שנאמר (ירמיה כג, יט) הנה סערת ה' חמה יצאה סער מתגורר על ראש רשעים יחול, עכ"ד.

עוד ענין גיהנם גלה לנו ישעיה הנביא באומרו (ישעיה ל, לג) כי ערוך מאתמול תפתה גם הוא למלך הוכן העמיק הרחיב מדורתה אש ועצים הרבה וגו'. ועוד בסמוך לנבואה זו אמר לקמיה (שם לא, ט) נאם ה' אשר אור לו בציון ותנור לו בירושלים, ופירשו רבותינו ז"ל במדרש אגדת שמואל (פסיקתא רבתי פמ"א) פסוק כי ערוך מאתמול תפתה וגו', העמיק הרחיב, אמר רבי פנחס ורבי חוניא לפי שהרשעים אומרים כמה רבואות גיהנם מחזקת מאתים רבוא שלש מאות רבוא, כמה רשעים בכל דור ודור. אמר הקב"ה, כל מה שאתם רבים בעולם אף היא מתפתה בכל יום ומרחבת ומעמקת, שנאמר (שם ל, לג) כי ערוך מאתמול תפתה וגו', עכ"ל.

ובזוהר (תרומה קנ, ב) פירש ענין זה, ואמר שאשו של גיהנם אינו דולק אלא ע"י שהרשעים מתחממים באש יצרם, זה לשונו אמר רבי יהודה דינא דעונשי דגיהנם הא אוליפנא דאיהו למידן תמן לחייביא, על מה אתדנו בנורא דגיהנם, אלא גיהנם איהו נור דליק יממי ולילי, כגוונא דחייביא מתחממן בנורא דיצר הרע למעבר על פתגמי אורייתא, בכל חמומא וחמומא דאינון מתחממן ביצר הרע הכי אתוקד בנורא דגיהנם.

זמנא חדא לא אשתכח יצר הרע בעלמא, דאעילו ליה גו גושפנקא דפרזלא בנוקבא דתהומא רבא, וכל ההוא זמנא כבה נורא דגיהנם ולא אתוקד כלל, אהדר יצר הרע לאתריה, שארו חייבי עלמא לאתחממא ביה, שארי נורא דגיהנם לאתוקדא, דהא גיהנם לא אתוקד אלא בחמימו דתוקפא דיצר הרע דחייביא, ובההוא חמימו גיהנם אתוקד יממי ולילי ולא שכיך.

שבעה פתחים אינון לגיהנם, ושבעה מדורין אינון תמן, שבעה זיני חייבין אינון רע, בליעל, חוטא, רשע, משחית, לץ, יהיר, וכלהו לקבלייהו אית מדורין לגיהנם כל חד וחד כדקא חזי ליה, וכפום ההוא דרגא דחטא ביה ההוא חייבא הכי יהבין ליה מדורא בגיהנם, ובכל מדורא ומדורא אית מלאך ממנא על ההוא אתר תחות ידא דדומה, וכמה אלף ורבוא עמיה דדיינין לון לחייביא כל חד וחד כמא דאתחזי ליה בההוא מדורא דאיהו תמן.

אשא דגיהנם מטי לתתא מגו אשא דגיהנם דלעילא, ומטי לההוא גיהנם דלתתא, ואתוקד בההוא אתערו דחמימו דחייביא דקא מחממי גרמייהו גו יצר הרע, וכל אינון מדורין דליקין תמן, עכ"ל. ואמר דאשא דגיהנם מטי לתתא מגו אשא דגיהנם דלעילא, סוד גיהנם למעלה הוא נהר דינור שבו מתלבנים הנשמות, כמבואר בפרשת ויקהל כמו שנעתיק עוד, ואותו נהר דינור יורד לגיהנם שבארץ, כמו שפירשו ז"ל ג' פתחים יש לו, והרשעים בחמומם גורמים להמשיך אשו של נהר דינור העליון למטה.

ובענין ג' פתחים שיש לגיהנם אמרו ז"ל בערובין (יט, א) זה לשונם אמר רבי ירמיה אמר רבי אלעזר ג' פתחים יש לו לגיהנם, אחד במדבר, ואחד בים, ואחד בירושלים, במדבר דכתיב (במדבר טז, לג) וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה. בים דכתיב (יונה ב, ג) מבטן שאול שועתי. בירושלים דכתיב (ישעיה לא, ט) אשר אור לו בציון ותנור לו בירושלים, ותנא דבי רבי ישמעאל אשר אור לו בציון זו פתחה של גיהנם. ותו ליכא והא איכא הא דאמר רבי מריון אמר רבי יהושע בן לוי ואמרי לה תני רב מרי בר' יוחנן בן זכאי, שני תמרים יש בגי בן הנום ועולה עשן מביניהם, וזו היא ששנינו ציני הר הברזל כשרות, וזו היא פתחה של גיהנם, דלמא היינו דמדבר.

והרשע שיכחיש ענין גיהנם, נאמר לו שילך למדבר שם בקיעי דקרח, כמו שאמרו בבבא בתרא (עד, א) במעשיות דרבה בר בר חנה, אמר תא אחזי לך בלועי דקרח, חזאי תרי ביזעי, [פירוש בקיעי], והוו קא מפקי קוטרא, שקלי גבבא דעמרא ואמשינה במייא, ונעציתה בראשה דרומחא ועייליה התם, וכי אפיק הוה איחרך איחרכי, אמר לי אצית מאי שמעת, ושמעית דהוו אמרין משה אמת ותורתו אמת והן בדאין, אמר לי כל תלתין יומין מהדרא להו גיהנם להכא כבשר בקלחת, ואמרי הכי משה אמת ותורתו אמת והן בדאין, עכ"ל.

עוד נתאמת ענין גיהנם בכמה מעשיות שאירעו בדורינו, ואבותינו גם כן ספרו לנו, ולא נאריך כדי שלא לצאת מהמכוון.

אמר רבי יהושע בן לוי (שם בעירובין), ז' שמות יש לו לגיהנם ואלו הם שאול, ואבדון, באר שחת, בור שאון, טיט היון וצלמות וארץ תחתית. שאול דכתיב (יונה ב, ג) מבטן שאול שועתי. אבדון דכתיב (תהלים פח, יב) היסופר בקבר חסדך אמונתך באבדון. באר שחת, דכתיב (שם נה, כד) ואתה אלהים תורידם לבאר שחת. בור שאון וטיט היון דכתיב (שם מ, ג) ויעלני מבור שאון מטיט היון וגו'. צלמות, דכתיב (שם קז, י) יושבי חשך וצלמות. ארץ תחתית, גמרא.

והא איכא גיהנם. גיא שעמוקה כגיא הנם, ד"א שכל היורד בה יורד על עסקי הנם. והא איכא תפתה, שנאמר (ישעיה ל, לג) כי ערוך מאתמול תפתה, ההיא שכל המתפתה ביצרו נופל שם, עכ"ל.

עוד אמרו במדרש (פסיקתא רבתי פמ"א) כי הנה רחקיך יאבדו (תהלים עג, כז), אמר דוד הואיל ומי שהוא רחוק ממך בעולם הזה הוא אבוד לעולם הבא. הצמתה כל זונה ממך, הרשעים שמחליטין עצמן בעונות ומזניחין עצמן ממך, אף אתה מה עושה להם מחליטן לגיהנם, ואין הצמתה אלא לשון מוחלט, שנאמר (ויקרא כה, ל) לצמיתות לקונה אותו, עכ"ל.

וכיון שדברנו בענין גיהנם, ראיתי להעתיק הנה מסכת גיהנם אשר מצאתי בדברי רבותינו ז"ל בכתיבת יד. · מסכת גיהנם

כתיב (נחום א, ו) לפני זעמו מי יעמוד ומי יקום בחרון אפו, רבי זעירא פתח, לעלוקה שתי בנות הב הב (משלי ל, טו), אמר רבי אלעזר שתי כתות של מלאכים עומדים על פתחי גיהנם ואומרות הב הב, אייתי אייתי. ולמה נקרא שמו גיהנם, שקול נהמתה הולך מסוף העולם ועד סופו, ולמה נקרא שמו תפתה שהכל נכנסין שם בפתוי של יצר הרע.

פרק ראשון

רבי יוחנן פתח (תהלים פד, ז) עוברי בעמק הבכא מעין ישיתוהו גם ברכות יעטה מורה, מלמד שהרשע מתודה כשם שהמצורע מתודה, ואומר אני פלוני בן פלוני עברתי עבירה פלונית במקום פלוני ביום פלוני בפני פלוני במעמד פלוני ופלוני.

ג' שערים יש בגיהנם, אחד בים ואחד במדבר ואחד בישוב, זו שבים מנין, שנאמר (יונה ב, ג) מבטן שאול שועתי שמעת קולי. זו שבמדבר מנין, שנאמר (במדבר טז, לג) וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה. זו שבישוב, שנאמר (ישעיה לא, ט) נאם ה' אשר אור לו בציון ותנור לו בירושלים.

חמשה מיני אש יש בגיהנם, אש אוכלת ושותה, שותה ואינה אוכלת, אוכלת ואינה שותה, לא אוכלת ולא שותה, ויש אש אוכלת אש. יש בה גחלים כהרים, ויש בה גחלים כגבעות, ויש בה גחלים כים המלח, יש בה גחלים כאבנים גדולות, יש בה נהרות של זפת ושל גפרית, מושכין ורותחין רתמים רתמים.

גזר דינו של רשע, מלאכי חבלה דוחפין אותו על פניו, ואחרים מקבלים אותו מהם ודוחפים אותו לפני אור של גיהנם, ופוערת פיה ובולעתו, שנאמר (ישעיה ה, יד) לכן הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה לבלי חק וירד הדרה והמונה ושאונה ועלז בה. למי שאין בידו מצוה אחת שמכריעו לכף זכות, אבל מי שיש בידו תורה ומעשים טובים ויסורים רבים באים עליו, נצול מדינה של גיהנם, שנאמר (תהלים כג, ד) גם כי אלך בגיא צלמות לא אירע רע כי אתה עמדי שבטך ומשענתך המה ינחמוני, שבטך אלו היסורין, ומשענתך זו התורה.

פרק שני

רבי יוחנן פתח (איוב יא, כ) ועיני רשעים תכלינה ומנוס אבד מנהם ותקותם מפח נפש, גוף שאינו כלה, ונשמתו יוצאה באש שאינו נכבה, ועליהם הכתוב אומר (ישעיה סו, כד) כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה.

אמר רבי יהושע בן לוי, פעם אחת הייתי מהלך בדרך ומצאני אליהו הנביא זכור לטוב, אמר לי רצונך שאעמידך על שער גיהנם, אמרתי לו הן, הראני בני אדם שתלויים בחוטמיהן, ובני אדם שתלויים בידיהם, ובני אדם שתלויים בלשונותם, ובני אדם שתלויים ברגליהם, והראני נשים שתלויות בדדיהן, והראני בני אדם שתלויים בעיניהם, והראני בני אדם שמאכילים אותם בשרם, ובני אדם שמאכילים אותם גחלי רתמים, ובני אדם יושבים חיים ותולעים אוכלים אותם, אמר לי אלו שכתוב עליהם כי תולעתם לא תמות, והראני בני אדם שמאכילים אותם חול דק, והיו מאכילים אותם על כרחם ושיניהם נשברות, והקב"ה אומר להם, רשעים כשאכלתם הגזל היה מתוק בפיכם ועתה אין בכם כח לאכול, לקיים מה שנאמר (תהלים ג, ח) שיני רשעים שברת.

והראני בני אדם שמשליכין אותם מן האש לשלג ומן השלג לאש, כרועה זה שרועה את צאנו מהר להר ועליהם הכתוב אומר (תהלים מט, טו) כצאן לשאול שתו מות ירעם וירדו בם ישרים לבקר וצורם לבלות שאול מזבול לו.

אמר רבי יוחנן כל מלאך ומלאך ממונה להפרע עונש עבירה אחת, זה בא ודן אותו והולך לו, וכן השני וכן השלישי וכן כולם, עד שמשלימין לכל העבירות שיש בידו, משל למה הדבר דומה לבעל חוב שהיו לו בעלי חובין הרבה והוליכוהו אצל המלך אמר להם המלך מה אעשה לכם לכו וחלקוהו ביניכם, באותה שעה נפשו נמסרת בגיהנם למלאכים אכזרים ומחלקים אותה ביניהם.

פרק שלישי

תניא ג' יורדין לגיהנם ואינם עולים, הבא על אשת איש, והמלבין פני חבירו ברבים, והנשבע בשם ה' לשקר, ויש אומרים אף המתכבד בקלון חבירו, והמסכסך בין איש לאשתו להביא מריבה ביניהם, בכל ערב שבת מוליכין אותם לשני הרים של שלג ומניחין אותם שם, ובמוצאי שבת מחזירים אותם למקומם, ומלאך יוצא ודוחף אותם ומחזיר אותם למקומם בגיהנם, ומהן נוטלין שלג ונותנין תחת בית שיחיהם כדי לצנן אותם בששת ימי החול, והקב"ה אומר להם רשעים, אוי לכם שאף בגיהנם אתם גוזלים, שנאמר (איוב כד, יט) ציה גם חום יגזלו מימי שלג שאול חטאו, כלומר אף בשאול חטאו.

פרק רביעי

כל י"ב חודש נעשים אפר והרוח מפזרתן תחת רגלי הצדיקים, דכתיב (מלאכי ג, כא) ועסותם רשעים כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם, ואח"כ נשמתם חוזרת בהן והם יוצאין מגיהנם ופניהם שחורות כשולי קדרה, והם מצדיקים עליהם את הדין ואומרים יפה גזרת עלינו יפה דנתנו, לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים כיום הזה.

אבל אומות העולם עובדי ע"א, דנין אותם בז' מדורות של אש, ובכל מדור ומדור י"ב חודש, ונהר דינור יוצא מתחת כסא כבוד ויורד עליהם והולך מסוף העולם ועד סופו.

וז' מדורות יש בגיהנם, ובכל מדור ומדור יש בו ששת אלפים בתים ובכל בית ובית יש בו ששת אלפים חלונות, ובכל חלון וחלון יש בו ששת אלפים כדי מרה, וכלם מזומנים לסופרים ולדיינים, ולאותה שעה אמר שלמה ונקתי באחריתה, ואחד מהם אינו נמלט אלא אם כן יש בו תורה ומעשים טובים.

אחרי כל זאת הקב"ה מרחם על בריותיו, שנאמר (ישעיה נז, טז) כי לא לעולם אריב ולא לנצח אקצוף כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי.

סליק מסכת גיהנם

ובמדרש רות הנעלם (זוהר חדש עט, א) ביארו ז' מדורות בקיצור מה שמענישים בהם, וזה לשונם

המדור הראשון נקרא בור, והוא מדור העליון, ושמה כמה מלאכי חבלה כעין הבור שאין בו מים אבל נחשים ועקרבים יש בו, כך המדור הזה הנקרא בור, כמה כתות של מלאכי חבלה כעין נחשים ושרפים אשר אין להם לחש, ג' ממונים שולטים בגיהנם, והם מתחת יד דומה, והם משחית, אף וחימה, וכל האחרים ממונים תחתם, וכל אותם המדורים רצים ושבים, ודנים שם נפשותם של רשעים, וכל אותם כתות של מלאכי חבלה כלם מרעשים גיהנם, ונשמע קולם לרקיע וקול הרשעים ביניהם צווחין ואומרים ווי ווי ואין מרחם.

אמר אח"כ, במדור הראשון דנין לאותם שקוטפים מלוח עלי שיח, המפסיקים דברים שנתנו בלוחות עלי שיחה בטלה, ואותם שאינם נותנים כבוד לתלמידי חכמים, ואין דנין במקום הזה למבזה תלמידי חכמים אלא דנין אותו בטיט היון, והמקלל חרש וכיוצא בהם, והעובר אחורי בית הכנסת בשעה שהצבור מתפללים, והמספר שבח חבירו לפני מי ששונאו לרעה, וכל אלה וכיוצא בהם נדונים במדור הא'.

המדור הב' נקרא שחת והוא אש ירוקה, ואין שם כי אם חשך ואין שם רחמים כלל, ושם דנין כל אותם המספרים אחר מיטתן של תלמידי חכמים, והמלבין פני חברו בהלכה שלא ללמוד ממנו, והמתגאה שלא לשם שמים, והמתכבד בקלון חברו, והיודע בחברו שיכשל בהלכה אחת והם בעיר אחת ואינו מודיעו קודם שיכשל וישמח הוא או אחרים, ומי שיש לו בית הכנסת בעירו ואינו נכנס להתפלל בה, ומי שאינו נוח לחבירו בהלכה והם בעיר אחת, והאוכל מסעודה שאינה מספקת לבעליה, והמגביה ידו על חבירו אף על פי שלא הכהו, ומי שיקלל בשחוק לחבירו בענין שיגיע לו בשת, כל אלו נדונים במדור הזה וכל כיוצא בהם.

ועל מה שאמר, והיודע בחבירו שיכשל בהלכה ואינו מודיעו, אמר רשב"י (שלח קסז, א) שחכם אחד עשה ענין זה לחבירו, ואמר שם בענין הנפשות שהיו באים להרשב"י ע"ה להגיד לו מדברי גן עדן וסודות עליונים אדהכי פרח חד ואתכסי מנייהו, ולפום שעתא תב לגבייהו, אמר לון זמינא הוינא למיעאל, והוו כלהו בעטורא חדא דדיינא דינא דחד בר נש דקאים על פתחא דגן עדן, ואינון כרובין אחידו ביה ולא שבקו ליה למיעל תמן, והוה בצערא בינייהו, וצווח צווחין על גבי פתחא, ושמעו כלהו צדיקייא דתמן, והשתא מתכנפי כל בני מתיבתי למיעל לגבי מלכא משיחא לעיינא בדיניה, וספרו אחר כך ענשיה ואמרו, אבל דינא דיינו עליה וגזר משיח, דלהוי ההוא בר נש לבר בההוא צערא ארבעין יומין, לסוף ארבעין יומין יצערון ליה בצערא דגיהנם שעתא ופלגא, וכל האי בגין דיומא חדא חד מן חברייא הוה פריש מילי דאורייתא, כד מטא לחד מלה ידע האי בר נש דיתכשל ביה, ואמר לחברייא שתיקו לא תימרון מידי, ובגין דשתיקו חבריא אתכשל בההוא מלה ואכסיף, וההוא כסופא דגרים האי בר נש דיינין ליה בהאי דינא קשיא, בגין דלא בעי קוב"ה לשבקא חוכא דאורייתא אפילו כמלא נימא, עכ"ל.

וכיוצא בזה נתבאר שם (קעא, ב) בתינוק אחד שהיה מבייש את רבו בקושיות ונענש, זה לשונו ועל דבעו למידן דיניה באתגליא ואשתזיב מניה, דהוה מכסיף לרביה קמי כלא בשאלתין וקושיין דיליה, ולא חייש למהך לאחרא לאתקנא תלמודוי, וחליש דעתא דרביה, ועל דלא בעו למידן ליה בדינא תקיפא, ובגין כך אף על גב דאתשזיב ממאריהון דדינא לא אשתזיב הכא, שבעה יומין הוו דלא אשתלים כאן דיוקניה, וכד הוה אתסחי בכאבא יתירה קמי כלא כל אינון שבעה יומין עד דישתלים דיוקניה, עכ"ל.

המדור הג' נקרא דומה, ושם נדונים כל אותם גסי הרוח המתגאים לבם בהלכה לפני העם שלא לשם שמים, והמספרים לשון הרע, והמגיס לבו בהוראה, והדן את חבירו לכף חובה, והמלוה לחבירו ברבית, והמגלה פנים בתורה שלא כהלכה, ומי שאינו עונה אמן מפי המברך, ומי שעושה פסקא - כגון המספר בתפלתו, וחוזר ואומר דבר אחר, וחוזר ומפסיק, והוא נקרא פסקי, והמתלוצץ על חבירו ועל הזקן ששכח תלמודו, והרואה דבר ערוה בחבירו ואינו מודיעו בינו לבינו, כל אלה נדונים שם וכל כיוצא בהם.

המדור הד' נקרא טיט היון, שם נדונים אותם גסי הרוח, וכל אותם העונים עזות לעניים ומדוכאים, והרואה עני בדוחק ואינו מלוהו עד שמבקש ממנו הנאתו, והעושק שכר שכיר, והמוציא זרע לבטלה, והבא על כותית ונדה, והממשכן לעני ואינו חוזר לו משכונותיו כשאין לו דבר אחר, והמטה משפט, והלוקח שחד, כולם נדונים במדור זה.

המדור הה' נקרא שאול, ושם נדונים המוסרים והאפקורסים והכופרים בתורה והכופרים בתחיית המתים, ועל אלו נאמר (איוב ז, ט) כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה. ועל שאר החוטאים כתיב (שמ"א ב, ו) ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל.

המדור הו' צלמות, ושם נדונים כל אותם ששכבו עם אמותם, ונדה.

המדור הז' ארץ תחתית, היורד לשם שוב אינו עולה, שנאמר (מלאכי ג, כא) ועסותם רשעים וגו'.

ובזוהר (תרומה קנ, ב) אמר שיש מקום בגיהנם והוא נקרא צואה רותחת, ובו נדונים כל אותם שחטאו והחטיאו את הרבים, וכן אותם המוציאים זרע לבטלה לכתחלה, וזה לשונו אתר אית בגיהנם ודרגין תמן דאקרון צואה רותחת, ותמן איהו זוהמא דנשמתין אינון דמתלכלכן מכל זוהמא דהאי עלמא ומתלבנן וסלקין ואשתארת ההיא זוהמא תמן, ואינון דרגין בישין דאתקרון הכי צואה רותחת אתמנן על ההוא זוהמא, ונורא דגיהנם שלטא בההוא זוהמא דאשתארת, ואית חייבין אינון דמתלכלכן בחובייהו תדיר ולא אתלבנן מנייהו, ומיתו בלא תשובה, אינון דחטאו והחטיאו אחרנין והוו קשי קדל תדיר ולא אתברו קמי מאריהון בהאי עלמא אלין אתדנו תמן בההוא זוהמא ובההיא צואה רותחת דלא נפקין מתמן לעלמין, אינון דמחבלין ארחייהו על ארעא ולא חששו ליקרא דמאריהון בהאי עלמא, כל אינון אתדנו תמן לדרי דרין ולא נפקי מתמן, בשבתי ובירחי ובזמני ובחגי בההוא אתר נורא אשתכיך ולא אתדנו, אבל לא נפקי מתמן כשאר חייבין דאית לון נייחא, עכ"ל.

ואמר אחר כך, שמי שחלל שבת בפרהסיא נדון לעולם אפילו בשבת, ושאר הרשעים ששמרו שבת יוצאים לראות בדינם של אלו שלא שמרו שבת, ועליהם נאמר (ישעיה סו, כד) ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה והיו דראון לכל בשר. כי תולעתם לא תמות מהגוף, ואשם לא תכבה מהנשמה, ופירשו מאי דראון, די ראיה, שכל הרשעים אומרים די ראיה זו

ובתיקונים ( דף מט, ב) פירש שם, שיש גיהנם לנפש רוח ונשמה שהם נקראים נר ה' נשמת אדם ואמר שנ"ר הוא נפש רוח נשמה, ואמר מאן דנטיר נר ה' נשמת אדם באורייתא בפקודין דעשה ולא תעשה, לא שליט עליה נורא דגיהנם, ודא איהו כבד מרה וטחול, כבד אשא סומקא, מרה אשא ירוקא, טחול אשא אוכמא, יותרת כללא דכולהו, תכלת חשוך, עכ"ל. וכן אמר עוד לקמיה, מרה כבד טחול אינון גלותא לנשמתא ורוחא ונפשא, עכ"ל.

וראיתי להעתיק לך הנה ז' היכלות הטומאה שהביא ר' שמעון בפרשת פקודי, ומורי ע"ה העתיק אותם בספר פרדס בלשון הקודש, ולכן אעתיק לשונו:

בהיכל א' והוא נקרא בור, והבור ריק, וכל הבא ליכנס בו אין לו סומך שיאחז בו שלא יפול, אלא כולם דוחים אותו שיפול בתוכו. בהיכל הזה ממונה אחד ושמו דומה, והוא עומד כאן בהיכל הזה, ועומד בפתח היכל ראשון מהקדושה מבחוץ עם כמה מלאכי חבלה לאחוז הנשמות שדוחה המלאך הקדוש בוהריא"ל, כדפי' בשער היכלות הקדושה בפרק א.

ותחת הממונה הזה דומה, יש ממונה אחר ושמו פתו"ת, ותחת ידו כמה אלף ורבואות מלאכי חבלה, והוא עומד לפתות בני אדם מדרך טובה להביט בניאוף ובזנות, כשמו כן פעולתו, וכל מלאכי חבלה שעמו הולכים לפני בני אדם להיות עיניהם אל העבירה, והממונה הזה נקרא גם כן סרסרי"ם, כי הוא סרסור העבירה, והממונה הזה עומד על הקבר בזמן שהגוף נדון ושובר עיניו מפני שהטה אחרי עצתו, כי כן דרך הקליפה להשטין למטה ועולה ומקטרג למעלה ויורד ונוטל נשמתו, וכל הנמשך אחריו נוטל הוא עצמו נקמתו ממנו.

לפנים בהיכל הזה כמה נחשים ועקרבים הנושכים הנשמה כשהיא נכנסת שם, על כל ההיכל הזה ממונה אחד ושמו גמגומ"א, והוא אדום כוורד, והוא עומד להשטין כשתפלתו של אדם נדחית מהיכל ראשון של קדושה כדפירשתי בשער היכלות פרק א, וכאשר זה מקבל התפלה ההיא הנדחית עולה עמה עד היכל ז' של קליפה, ומשם מלמד עליו חובה ומזכיר עונותיו, וזה שאמר הכתוב (איוב א, ו) ויבא גם השטן, ג"ם שם השטן שהוא גמגומ"א.

ותחת ידו כמה מלאכי חבלה ממונים לאחוז בכל דברי נבלות או דבר פגום שיוציא האדם בשפתיו, ושומרים אותה, וכאשר האדם מוציא מפיו דברי קדושה כמו דברי תורה או תפלה אז מטמאים אותם הדברים הקדושים בטומאה ההיא שהוציא מפיו קודם לכן, ואז כביכול תשש כח הקדושה, ואז אוי לו אוי לנפשו של החוטא ההוא.

עוד בהיכל הזה על כל אלו הממונים ממונה אחד, והוא ממונה ושמו טפסוריני"א, ותחת ידו כמה מלאכי חבלה, והם ממונים על כל אותם הדברים שאדם זורק בכעס מידו, ולוקחים הדבר ההוא ומעלים אותו למעלה, ואומרים זה קרבן של פלוני שקרב אלינו, ומכריזים ואומרים ווי לפלוני שזנה אחרי אלהי נכר, ובת קול יוצאת שנית ואומרת אוי להם כי נדדו ממני, וההיכל הזה נקרא שטן בור.

היכל ב' הוא הנקרא שחת, והוא טמא והוא חשך, בהיכל הזה ג' פתחים לג' צדדים, בפתח א' עומד ממונה אחד ושמו עשטרי"ה, ותחת ידו כמה אלפים ורבואות ממונים, והם ממונים על אותם שמוציאים זרע לבטלה, שאינם רואים פני שכינה, ואלו באים ומטמאים אותו בעולם הזה, ואח"כ כשנשמתו יוצאת, אלו אוחזים ומכניסים אותו להיות נדון בהם, ואלו נקראים שכבת זרע רותחת, ואלו לוקחים חמום העבירה והזרע ומעלים אותו למעלה וגורם להיות ברית קודש נכנע תחת הקליפות.

בפתח ב' יש ממונה אחד ושמו טסקיפ"א, והוא ממונה על כל אותם הבאים על הבהמות או על העריות החמורות שבתורה, ותחת ידו כמה אלפים ורבואות מלאכי חבלה, ודרכם עם האיש הזה כדרך אותם אשר אמרנו למעלה.

בהיכל הזה יש ממונה אחד ששמו כו"ס התרעלה, וכל אותם הרוגי בית דין ששתו כוס התרעלה בעולם הזה נצולו מכוס תרעלת עולם הבא, ואי זהו כוס התרעלה, בצאת הנשמה מהגוף הממונה הזה הנקרא כוס התרעלה אוחז בו ומשקהו כוס תרעלה, ובכוס הזה ג' טיפות, האחד חצץ, והאחד מר ממות, והאחד קובעת, בהיכל הזה עומד ממונה אחד ושמו עאצ"י עריא"ל, ומשם משקים אותו ביום המות, וזהו ג' טפות חרב מלאך המות שאמרו ז"ל.

בפתח ג' יש ממונה אחד ושמו סנגדיא"ל, והוא ממונה על כל אותם המכניסים ומטמאים בריתם בבת אל נכר, וכל אותם המטמאים עצמם בכותית, כאן הם מצטיירים צורת הנשים אשר טמאו עצמם בממונה הזה, ובכמה אלף ממונים אשר תחת ידם, ובצאת נשמתו מטמאים אותה בצורה ההיא ונקשרת עמו בהיכל, וזהו שאמרו רבותינו ז"ל (סוטה ג, ב) ולא שמע אליה לשכב אצלה להיות עמה (בראשית לט, י), לשכב אצלה בעולם הזה, להיות עמה קשור בעולם הבא.

בתוך ההיכל הזה רוח אחד טמא, ובו תלויין כל כשופין וכל מיני נחושים, וכלם תלויים בטומאת זרע רותחת, וזה היה חכמת בלעם הרשע שהיה מטמא עצמו באתונו ואז היה מצליח בכשופיו, ועל זה נקרא ההיכל הזה שחת טמא, כי טמא הוא טמא יקרא.

תחת הרוח העליון הזה יש בהיכל הזה עוד רוח טמא ושמו סרטי"ה, וכמה אלף ורבואות מלאכי חבלה תחתיו, והם מזומנים בשעה שיורד החלום מצד הקדושה הרוח הזה וכל מלאכי חבלה שעמו יורדים עם החלום ההוא ומתערבים עמו ומודיעים לאיש ההוא דברי היתול עם החלום הצודק, וכן דברי רבותינו ז"ל כשם שאי אפשר לבר בלא תבן כך אי אפשר לחלום בלא דברים בטלים.

ומצד ההיכל הזה יוצאים שני רוחות, מתהפכים לפעמים אנשים ולפעמים נשים, וכאשר נוסעים רוחות טמאים עליונים, מצד נסיעתם מתהוים השני להבים ושלהובים והולכים ומתפשטים בעולם ומתראים לבני אדם בחלום כדמות נשים יפות ומטמאים אותם בקרי, וכל זה הוא נמשך אחר דבריהם ומושך במעשיו את רוחם עליו, וזהו שאמרה תורה (דברים כג, י) ונשמרת מכל דבר רע, כדפירשו ז"ל שלא יהרהר ביום ויבא לידי טומאה בלילה ח"ו.

ובענין הזה פירשו בזוהר פרשת תרומה (קל, א) זה לשונו חד ממנא קיימא לההוא סתרא על ההוא נוקבא דצפון בכל אינון חבילי טהרין סנוגירי"א שמיה, ובשעתא דההוא תננא עקים אורחיה וסליק, האי ממנא ושתין אלף רבוא משריין אחרנין כלהו מתעתדן לקבלא ליה ולאתזנא מניה, וקיימאן בההוא נוקבא, ועאלין בחד פתחא דאקרי קרי, ודא איהו רזא, דכתיב (ויקרא כו, כא) ואם תלכו עמי קרי והלכתי אף אני וגו' בחמת קרי, בההוא רוגזא דנפיק מפתחא דקרי, ואלין אינון דמשטטין בליליא, ובשעתא דנשמתין נפקין לסלקא לאתחזאה לעילא, אלין נפקין ומקטרגין לון דלא יכלין לסלקא, בר אינון חסידי קדישין דאינון בקעין רקיעין ואוירין וסלקין, ואלין חבילי טהירין נפקין ומודיעין מילין כדיבן לבני נשא ואתחזיין לון בדיוקנין אחרנין וחייכאן בהו עד דאושדין זרעא, ואקרון מאריהון דקרי, בגין דאינון נפקין מפתחא דקרי גרמי לון, ובשעתא דמתאכלין אמורין ופדרין ההוא תננא הוא רוי לון וזן לון כפי יקרא דילהון הכי מזונא דילהון מה דאתחזי לון, ובהא לא נפקי ולא משטטי בארעא קדישא, עכ"ל.

ומה שאמר ההוא תננא עקים, ביאר אותו למעלה מן הענין ואנו לא כתבנוהו, ופירושו, כי בתמיד של שחר ובתמיד של בין הערבים לא נצחה הרוח את עמוד העשן, אבל בלילה העשן מעצמו היה מתעקם לצד צפון להיות נזונים ממנו אלה בעלי הקרי, כדי שלא ישוטטו בארץ ישראל. ובענין בעל קריין נתבאר עוד בזוהר פרשת בראשית (יט, ב; נה, א) עיין שם.

היכל ג' הוא נקרא היכל אופל, והוא יותר חושך ואפל מן הראשונים, והוא נקרא דומה, כי אף על פי שאמרנו שהוא יורד להיכל א' עיקרו בהיכל זה, וכנגדו נקרא יצר הרע שונא.

בהיכל הזה ד' פתחים ועליהם ד' ממונים כאשר נבאר בפתח א' ממונה אחד ושמו קטרטי"א, והוא עומד בכח הרוגז כאשר הדין מתוח בעולם והוא כשלון הרשעים, על זה נאמר (משלי ד, יט) דרך רשעים כאפלה לא ידעו במה יכשלו. הממונה הזה עומד על פרשת דרכים להכשיל במגפתו אותם ההולכים יחידים בדרכים ובשווקיים, ויכול להזיקם אם פגע בהם, וזה כאשר הוא שולט בעולם בתוקף הדין המתוח ח"ו.

בפתח ב' ממונה אחד סנגדיא"ל (נ"א: הנגריא"ל) שמו, ותחת ידו כמה אלף ורבואות מלאכי חבלה, וכולם עומדים לקבל פתקי הדין מחוץ להיכל ג' היכל הקדושה. וכאשר הוא מקבל פתקי הדינים יורד לשתי היכלות הקודמים שחת ובור, ושם יש לו כמה אלף ורבואות מלאכי חבלה וכולם משוטטים בעולם להשלים הדין ההוא ח"ו.

בפתח ג' ממונה אחד ושמו אנגיריהו"ן, והוא ממונה על כל הקדחות השורפות בתוך העצמות, וכל מיני חלאים רעים המקדחים ושורפים הגוף, וממנו יוצאים כמה אלף ורבואות הממונים על הענין הזה כמותו.

בפתח ד' ממונה אחד ושמו אסכר"ה, וזה ממונה על הריגת ומיתת התינוקות עד בן שלש עשרה שנה, ומתראה כאשה המגדלת ומינקת אותם ומשחקת עמהם ומחנקת אותם, ונשמתם נמסרת ביד עזריא"ל המלאך שבהיכל ג' שבקדושה כדפיר' שם.

באמצע ההיכל הזה עומד רוח אחד ונקרא אגיריסיו"ן, וזה ממונה על מיתת הבחורים מבן י"ג ועד עשרים שעליהם נאמר (משלי יג, כג) ויש נספה בלא משפט, כי לפי שאינם נשמרים כשהם קטנים מפני רוע מוסרם, ורואה בהם סימן שיחטאו ויפסדו, הורג אותם קודם שיבאו לידי חטא, ועל זה נאמר (בראשית א, לא) והנה טוב מאד, זה מלאך המות.

מהיכל זה מתפשטים שני רוחות ושמם אף וחימה, ואלו ראה משה רבינו ע"ה ברדתו מן ההר, ואמר (דברים ט, יט) כי יגורתי מפני האף והחמה, ותחת ידם כמה אלף ורבואות מלאכי חבלה, וכלם ממונים על כל אותם השומעים חרם או שמתא מפי בעל תורה ואינם שמים על לב, וכן על כל אותם המתלוצצים בדברי תורה או החכמים, וכן כולם מונים והולכים לקנטר על כל אותם העוסקים בתורה, וכן במעשה מצוה, כדי שלא ישמחו בה ויעצבו עמה.

עוד בשער היראה