שער היראה · פרק טו · חלק ג
תניא אידך, כי דבר ה' בזה, זה האומר אין תורה מן השמים, ואפילו אומר כל התורה מן השמים חוץ מפסוק זה שלא אמרו הקדוש ברוך הוא אלא משה מפי עצמו אמרו, זהו דבר ה' בזה. אפילו אמר כל התורה מן השמים חוץ מדקדוק זה, מגזרה שוה זו, זהו דבר ה' בזה. תניא היה רבי מאיר אומר כל הלומד תורה ואינו מלמדה לאחרים זהו דבר ה' בזה. רבי נתן אומר כל שאינו משגיח על המשנה. רבי נהוראי אומר כל שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק. רבי ישמעאל אומר זה העובד ע"א, מאי משמע דתנא דבי רבי ישמעאל זה המבזה דבור שאמר ליה הקב"ה למשה בסיני אנכי ה' וגו' לא יהיה לך אלהים אחרים וגו', עכ"ל.
ובענין אפיקורוס אמרו שם, ואפיקורוס - רב ורבי חנינא דאמרי תרווייהו זה המבזה תלמידי חכמים. ריב"ל ורבי יונתן אומרים זה המבזה את חבירו בפני ת"ח, ואמרו שם, איכא דמתני לה אסיפא, המגלה פנים בתורה שלא כהלכה, רב ורבי חנינא דאמרי זה המבזה פני ת"ח. רבי יונתן וריב"ל אמרי זה המבזה פני חבירו בפני ת"ח. בשלמא למאן דאמר מבזה ת"ח עצמן מגלה פנים בתורה הוי, היינו דמבזה חבירו בפני ת"ח אפיקורוס הוי. אלא למאן דאמר מבזה חבירו בפני ת"ח מגלה פנים בתורה הוי, אפיקורוס כגון מאן, אמר רב יוסף דאמר מאי אהנו לן רבנן לדידהו קארו לדידהו תאנו, אמר ליה אביי ההוא אפיקורוס הוי (פירוש בתמיה) ההוא מגלה פנים בתורה הוי, דכתיב (ירמיה לג, כה) אם לא בריתי יומם ולילה וגו', (פירוש שהחכמים מקיימים העולם), רב נחמן בר יצחק אמר מהכא נמי שמעת ליה (בראשית יח, כו) ונשאתי לכל המקום בעבורם, אלא כגון מאן (פירוש מי נקרא אפיקורוס), כגון דיתיב קמי רביה ונפלה שמעתא בדוכתא אחריתי, (פירוש נזכר הלכה שקראו רבו במקום אחר), ואמר הכי אמרינן התם, ולא אמר הכי אמר מר התם. רבא אמר כגון דבי בנימין אסייא דאמרי מאי אהנו רבנן, מעולם לא שרו לן עורבא ולא אסרו לן יונה (פירוש לא אמרו שום חידוש להתיר העורב ולאסור היונה). רב פפא אמר כגון דאמר הני רבנן (פירוש שהוא לשון בזוי), רב פפא אשתלי ואמר הני רבנן ויתיב בתעניתא, רב נחמן אמר זה הקורא לרבו בשמו, שנאמר (מל"ב ח, ה) ויאמר גחזי אדוני המלך זאת האשה וזה בנה אשר החיה אלישע, עכ"ל.
עוד יש בחינה י"ב בענין הכבוד, והוא לכבד לקונו בהלל ושבח, כמ"ש (תהלים כט, ט) ובהיכלו כלו אומר כבוד, ובענין זה הארכנו בשער אהבה בענין השמחה, כי שם מקומו.
ועל כלל בחינת הכבוד שביארנו אמר בתנא דבי אליהו והובא במדרש (במ"ר ה, ט) זה לשונו אליהו אומר, נתקבצו ויצאו למלחמה ונפלו מהם נ' אלף איש, ונפלה בה סנהדרי גדולה עמהם, מי הרג אותם הוי אומר לא הרג אותם אלא אנשי בית שמש על שראו בארון, ולכך הזהיר בני קהת (במדבר ד, כ) ולא יבאו לראות וגו'. אמר הקב"ה כשם שעשיתי לבני קהת על שהיו יראים אותי, כבדתים וחלקתי להם כבוד והזהרתי עליהם להציל ממות נפשם, כך כל מי שהוא מתיירא ממני אני מכבדו ואיני מכרית שמו מן העולם, ממי את למד מבני יונדב בן רכב על ידי שעשו רצוני מה כתוב בהם (ירמיה לה, יט) לא יכרת איש ליונדב בן רכב עומד לפני כל הימים, ומה אם אותם שהם גרים כך עשיתי להם, ישראל שהם בני אוהבי בני ידידי על אחת כמה וכמה כשהם עושים רצוני שהם עומדים לפני כל הימים, שנאמר (ישעיה מח, יח) לוא הקשבת למצותי ויהי כנהר שלומך וגו' ואומר (דברים ד, ד) ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום, עכ"ל.
וראינו לתשלום השער הזה לבאר פסוקי היראה אשר בתורה נביאים וכתובים הנוגעים למעשה.
היראה הראשונה בתורה בחטא אדם הראשון הוא (בראשית ג, י) ואירא כי עירום אנכי ואחבא, והענין כי אדם הראשון קודם חטאו היה מלבושו כתנות אור, ואחר חטאו הוסר ונפשט האור העליון ממנו ונתגשם ונתלבש בכתנות עור, וזהו ואירא - נתיירא כי ראה עצמו ערום מהאור העליון. וכן כל אדם צריך שיהיה לו בחינת היראה הזו שלא יגרום בעונו שתסתלק אור השכינה ממנו, כי על ידי עסק התורה והמצוה האדם מושך עליו אור השכינה, ואם ח"ו חוטא תסתלק ונשאר ערום, וזו בחינה אחרת בענין יראת חטא מלבד מה שפירשתי.
השנית ליזהר ביראת השם כל היום, שנאמר (משלי כג, יז) כי אם ביראת ה' כל היום, וכתב החסיד רבינו יונה באגרת התשובה עמוד גדול לענין התורה, שלא תמוש כל היום יראת שמים מנגד עיניך, שנאמר כי אם ביראת ה' כל היום, ופשט הכתוב צריך אנו לומר שכך הוא, אל יקנא לבך בחטאים כי אם ביראת ה' כל היום, פירוש אל יקנא בחוטאים אלא במי תקנא כי אם ביראת ה' במעלת יראת ה', לומר למה לא אהא אני ירא את ה' כל היום, והיינו כי חטאים הם חסרי השלמות, כענין והייתי אני ובני שלמה חטאים, כי אם ביראת ה' - כאותם שיש להם יראת ה' כל היום, נראה שצריך להיות ירא השם כל היום. והמזכיר לאדם היראה הוא שיהיה בתפילין כל היום, אם היה אפשר או לפחות בשעות שהוא עוסק בתורה שהוא פנוי מעסקי העולם.
וילמד שצוה הקב"ה למלך (דברים יז, יט) והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו, למען ילמד ליראה את ה' וגו' ופירשו ז"ל שלעולם היה ספר תורה עמו, ולכך היה מוזהר לו היראה, וזהו למען ילמד, וזה לשונם בתוספתא (סנהדרין ד ד) יוצא למלחמה והיא עמו, נכנס היא עמו, יושב בבית היא אצלו, נכנס לבית המים ממתנת לו על הפתח, וכן דוד אומר (תהלים טז, ח) שויתי ה' לנגדי תמיד וגו'. ר"י אומר ספר תורה מימינו ותפלין משמאלו. ואמר עוד שם לקמיה, אם כן למה נאמר (דברים יז, יח) וכתב לו את משנה התורה הזאת, מלמד ששתי תורות כותב לו, אחת שנכנסת ויוצאת עמו ואחת שמונחת לו בתוך הבית, זו שנכנסת ויוצאת עמו לא תכנס עמו לא למרחץ ולא לבית המים, שנאמר והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו, במקום הראוי לקרות בו, והלא דברים קל וחומר ומה אם מלך ישראל שלא עסק אלא בצרכי צבור נאמר בו, והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו, שאר בני אדם על אחת כמה וכמה.
וכיוצא בו (שם לד, ט) ויהושע בן נון מלא רוח חכמה כי סמך משה את ידיו וגו', וכן הוא אומר יהושע בן נון נער (שמות לג, יא), וכן הוא אומר (יהושע א, ח) לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה, והלא דברים קל וחומר ומה יהושע בן נון שעסק בכבוש הארץ ועומד לחלקה לישראל נאמר בו לא ימוש וגו' שאר בני אדם על אחת כמה וכמה, עכ"ל.
הרי שהמלך היה צריך ספר תורה עמו, ולדברי רבי יהודה גם כן תפלין, וכיון שאי אפשר בספר תורה שלא נצטוינו בו, ראוי לקיים התפלין, ולכך החכמים הראשונים היו זהירים בתפלין כל היום.
והנה בודאי המזכיר לאדם היראה הוא עסק התורה, שהרי אמרו (אבות פ"ב מ"ה) אין בור ירא חטא, ומכאן תראה כמה חיוב מוטל עלינו לעסוק בתורה, וממנה יתעורר יראה שהיא נקראת יראת ה' שנאמר (תהלים יט, י) יראת ה' טהורה עומדת לעד, וכל מציאות ספר תורה ותפלין הוא להזכיר לעסוק בתורה בתמידות, שנאמר (שמות יג, ט) למען תהיה תורת ה' בפיך, והיינו לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, כדפירש במאמר.
השלישית להיות מצוי בבית הכנסת אם לתפלה ואם לעסק התורה אם אפשר, שהבא לבית הכנסת נקרא ירא את ה' שנאמר (ישעיה נ, י) מי בכם ירא ה' שומע בקול עבדו אשר הלך חשכים ואין נוגה לו, ופירשו רבותינו ז"ל במסכת ברכות (ו, ב) שזה נאמר על מי שהוא רגיל לבא לבית הכנסת ויום אחד לא בא, זה לשונם אמר רבין בר רב אדא אמר רב חסדא כל הרגיל לבא לבית הכנסת ויום אחד לא בא הקב"ה משאיל עליו, שנאמר (ישעיה נ, י) מי בכם ירא ה' שומע בקול עבדו אשר הלך חשכים ואין נוגה לו יבטח בשם ה' וישען באלהיו, אם לדבר מצוה הלך נוגה לו, ואם לדבר רשות הלך אין נוגה לו, מאי טעמא דהוה ליה לבטוח בשם ה' ולא בטח. ובזוהר בפרשת בלק (קצו, א) ענין מתוק בפירוש פסוק זה, תעיינהו משם כי נוגע לענין דרש.
והטעם שיקרא ירא ה' הבא לבית הכנסת, מפני שבית הכנסת הוא מקדש מעט שעליו נאמר (ויקרא יט, ל) ומקדשי תיראו. ועוד מקום היראה מחמת הדין הוא בבית הכנסת, ששם שורה אש נוגה על ראשיהם של ישראל, כמו שנאריך במקומו.
הרביעית להתקרב לכל מי שהוא ירא ה', ולהתרחק ממי שאינו ירא את ה' אפילו מלדבר עמו דרך חברה, וזה נלמד ממה שאמר דוד המלך ע"ה (תהלים קיט, סג) חבר אני לכל אשר יראוך וגו', והטעם כי בהתקרבו אל הטובים ילמד ממעשיהם, ועוד השכינה הנקראת יראה עמהם, ותתנוצץ בו אור השכינה, וההפך ורועה כסילים ירוע (משלי יג, כ), ודבר זה נלמד ממה שאמרו ז"ל (יומא ט, ב) מאן דאישתעי ריש לקיש בהדיה הוו מהימני ליה בלא שטר ובלא עדים.
החמישית כתיב (תהלים לד, יב) לכו בנים שמעו לי יראת ה' אלמדכם מי האיש החפץ חיים וגו' נצור לשונך מרע וגו', נראה שתחלת המדרגות שיעלה האדם ביראה הם אלו בתחלה נצור לשונך מרע וגו', הב' סור מרע ועשה טוב, הג' בקש שלום וגו', והרחבנו בביאור הפסוקים בשער הקדושה בפרק י' וי"א. הב' סור מרע, גם זה נוגע ליראה וביארנו עניינו בפרק רביעי משער זה, בקש שלום הוא לענין ועשה טוב ושם ביארנוהו.
השישית ביאר הנביא ישעיה ע"ה באמרו (ישעיה כט, יג) ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה, נראה שצריך האדם לחקור ולידע באמיתות למי הוא עובד וממי הוא ירא, כענין מה שצוה דוד ע"ה לשלמה ע"ה (דה"א כח, ט) דע את אלהי אביך ועבדהו, והטעם, כי העובד דרך מצות אנשים מלומדה פעם יעשה ופעם לא יעשה, ואין לבו תקוע באמונה, ואם יבא כותי או אחר כמוהו ויסתור לו אמונתו מכח ראיות וקושיות אפשר שינוצח, אמנם העובד בידיעת לבו לא ינוצח בשום פנים, ועונש העובד מצות אנשים מלומדה ביאר הנביא אחר כך באומרו (ישעיה כט, יד) לכן הנני יוסיף להפליא את העם הזה הפלא ופלא ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר, ביען שהיא מדה כנגד מדה, כיון שלא רצו להתחכם בתורה לדעת ענין יראת הבורא באמיתות כך תאבד החכמה מהחכמים.
ועד"ה, שמקום היראה הוא י' כמבואר בפרק ב משער זה, ולכן צריך להתחכם ביראה ולא תהיה מצות אנשים מלומדה, ולזה אמר (אבות פ"ב מ"ה) אין בור ירא חטא, ואם לאו ח"ו תתעלם החכמה שהיא מקור היראה.
וכן העונש הזה חוזר גם כן למה שנאמר בראש הפסוק, יען כי נגש העם הזה בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני ותהי יראתם אותי וגו', כי כיון שהוא מדבר עם אלהיו ובינת לבו אין עמו, לכן עונשו שבינת נבוניו תסתתר, ובזה כל הפסוק מדוקדק ואין בו שום יתור.
ועל דרך זה צריך גם כן ליזהר באמירת תפילתו וברכותיו שיהיו בכוונה שלא יהיו מצות אנשים מלומדה, ואמר (ישעיה כט, יג) בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני וגו'. ואמרו בספר החסידים (סי' מו) מעשה באדם אחד שמת לפני זמנו כמה שנים, לאחר שנים הרבה נתגלה בחלום לאחד מקרוביו, שאל לו איך אתה נוהג בעולם שאתה שם, אמר לו בכל יום דנים אותי על שלא הייתי מדקדק בברכת המוציא ובברכת הפירות וברכת המזון בכוונת הלב, ואומרים לי להנאתך נתכוונת. שאלו והלא אין משפט רשעי ישראל אלא שנים עשר חדש וכבר עברו עליך יותר ועדיין דנין אותך, אמר ליה אין דנין אותי פורעניות חזקים כמו בשנים עשר הראשונים, עד כאן לשונו.
וממעלות היראה הוא בעולם הבא, מה רב טובך אשר צפנת ליראיך (תהלים לא, כ), ובעולם הזה היותו מושגח בעינא פקיחא עינא דאריך אנפין, דכתיב (שם לג, יח) הנה עין ה' אל יראיו למיחלים לחסדו, (שם קג, יא) כי כגבוה שמים על הארץ גבר חסדו על יראיו וגו', וכן (שם קג, יג) כרחם אב על בנים רחם ה' על יראיו. והטעם כי הירא גורם כפיית הדינים כמו שפירשה בפירוש דוד המלך ע"ה, ולכן ראוי שימשכו עליו רחמים.
וממעלותיה מה שנזכר במזמור (תהלים קיב, ב) אשרי איש ירא את ה' במצותיו חפץ מאד גבור בארץ יהיה זרעו וגו'. וממעלותיה שהיראה גורמת תוספת חיים, כדכתיב (משלי י, כז) יראת ה' תוסיף ימים, וכן אמרו במדרש פסיקתא (דרב כהנא סי' כז) על פסוק (תהלים טז, יא) תודיעני אורח חיים שובע שמחות את פניך, אמר רבי יודן אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא, תודיעני אורח חיים, אמר לו הקדוש ברוך הוא דוד חיים את בעי, צפה ליראה, שנאמר יראת ה' תוסיף ימים, עכ"ל.
ובזה נכלל הפרק הזה ונכלל השער הזה ברוך ה' לעולם אמן ואמן: · נשלם שער היראה