סנהדרין · פרק יא · חלק ז

רנז: ויקומו לפני משה ואנשי מבני ישראל חמשים ומאתים מיוחדים שבעדה. קריאי מועד שהיו יודעים לעבר שנים ולקבוע חדשים. אנשי שם שהיה לשם שם בכל העולם וישמע משה ויפול על פניו מה שמועה שמע אמר ר' שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן שחשדוהו באשת איש שנאמר ויקנאו למשה במחנה אמר רב שמואל בר יצחק מלמד שכל אחד ואחד קנא את אשתו ממשה שנאמר ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה ויקם משה וילך אל דתן ואבירם אמר ר"ל מכאן שאין מחזיקים במחלוקת דאמר רב כל המחזיק במחלוקת עובר בלאו שנאמר ולא יהיה כקרח וכעדתו רב אשי אמר ראוי ליצטרע כתיב הכא ביד משה לו וכתיב התם ויאמר ה' לו עוד הבא נא ידך בחיקך אמר רבי יוסי כל החולק על מלכות בית דוד ראוי להכישו נחש כתיב הכא ויזבח אדוניהו צאן ובקר ומריא עם אבן הזוחלת וכתיב התם עם חמת זוחלי עפר א"ר חסדא כל החולק על רבו כחולק על השכינה שנא' בהצותם על ה'. ואמר רבי חמא בר חנינא כל העושה מריבה עם רבו כעושה עם השכינה שנא' המה מי מריבה אשר רבו בני ישראל את ה' אמר רבי חנינא בר פפא כל המתרעם על רבו כאלו מתרעם על השכינה שנאמר לא עלינו תלונותיכם כי על ה'. אמר רבי אבהו כל המהרהר אחר רבו כאלו מהרהר אחר שכינה שנא' וידבר העם באלהים ובמשה עושר שמור לבעליו לרעתו אמר ריש לקיש זה עושרו של קרח ואת כל היקום אשר ברגליהם א"ר אלעזר זה ממונו של אדם שמעמידו על רגליו ואמר רבי לוי משוי שלש מאות פרדות לבנות היו מפתחות של בית גנזיו של קרח וכולהו אקלידא וקליפי דגילדא:

רנח: אמר רבי חנא בר חנינא שלשה מטמוניות הטמין יוסף במצרים אחד נגלתה לקרח ואחד נגלתה לאנטונינוס בן אסוירוס ואחד גנוזה לצדיקים לעתיד לבא. ואמר רבי יוחנן קרח לא מן הבלועין ולא מן השרופים. לא מן הבלועים דכתיב ואת כל האדם אשר לקרח ולא קרח. ולא מן השרופים דכתיב באכל האש את חמים ומאתים איש ולא קרח. במתניתא תנא קרח מן הבלועים ומן השרופים מן הבלועים דכתיב ותבלע אותם ואת קרח. מן השרופים דכתיב ואש יצאה מאת ה' ותאכל את החמשים ומאתים איש וקרח בהדייהו:

רנט: אמר רבא מאי דכתיב שמש ירח עמד זבולה לאור חציך יהלכו מלמד שעלה שמש וירח לזבול אמרו לפניו רבש"ע אם אתה עושה דין לבן עמרם נצא ואם לאו לא נצא עד שזרק בהם חצים אמר להם בכבודי לא מחיתם בכבוד בשר ודם מחיתם והאידנא לא נפקי עד דמחו להו. דרש רבא מ"ד ואם בריאה יברא ה' ופצתה האדמה את פיה אמר משה לפני הקב"ה אם בריאה גיהנם מוטב ואם לאו יברא ה' למאי אילימא למיברי ממש והא אין כל חדש תחת השמש אלא לקרובי פתחא. ובני קרח לא מתו תנא משום רבי אמרו מקום נתבצר להם בגיהנם וישבו עליו ואמרו שירה אמר רבה בר בר חנה זמנא חדא הוה קאזילנא באורחא אמר לי ההוא טייעאתא ואחוי לך בלועי דקרח וכו':

רס: דור המדבר אין להם חלק לעולם הבא. תנו רבנן דור המדבר אין להם חלק לעולם הבא. שנאמר במדבר הזה יתמו ושם ימותו יתמו בעולם הזה ושם ימותו לעולם הבא ואומר אשר נשבעתי באפי אם יבואון אל מנוחתי דברי רבי עקיבא רבי אליעזר אומר באין הם לעולם הבא שנאמר אספו לי חסידי כורתי בריתי עלי זבח אלא מה אני מקיים אשר נשבעתי באפי [באפי] נשבעתי וחוזרני בי רבי יהושע בן קרחה אומר לא נאמר פסוק זה אלא כנגד דורות הבאים. אספו לי חסידי אלו צדיקים שבכל דור ודור. כורתי בריתי אלו חנניה מישאל ועזריה שמסרו עצמן לתוך כבשן האש. עלי זבח אלו רבי עקיבא וחביריו שמסרו עצמן לשחיטה על דברי תורה רבי שמעון בן מנסיא אומר באים הם לעולם הבא שנאמר ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברנה. אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן שבקיה רבי עקיבא לחסידותיה שנאמר הלוך וקראת באזני ירושלים לאמר זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה [מה אחרים באים בזכותן הם עצמן לא כל שכן]:

רסא: משנה עשרת השבטים אינם עתידין לחזור שנא' וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה מה היום הולך ואינו חוזר אף הם הולכים ואינם חוזרים דברי רבי עקיבא רבי אליעזר אומר כיום הזה מה היום מאפיל ומאיר אף הם שאפילה להם [כך] עתידה להאיר עליהם: גמ' תנו רבנן עשרת השבטים (אינם עתידים לחזור) [אין להם חלק לעולם הבא] שנאמר ויתשם ה' מעל אדמתם בעולם הזה וישליכם אל ארץ אחרת לעולם הבא דברי רבי עקיבא רבי שמעון בן יהודה איש כפר עכו אומר משום רבי שמעון אם מעשיהם כהיום הזה אינם חוזרים ואם לאו חוזרים רבי אומר באים הם לעולם הבא שנאמר ביום ההוא יתקע בשופר גדול וגו' אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן שבקיה רבי עקיבא לחסידותיה שנאמר הלוך וקראת את הדברים האלה צפונה ואמירת שובה משובה ישראל נאם ה' לוא אפיל פני בכם כי חסיד אני נאם ה' לא אטור לעולם מאי חסידותיה דתניא קטני בני רשעי ישראל אינן באין לעולם הבא שנאמר כי הנה היום בא בוער כתנור והיו כל זדים וכל עושי רשעה קש ולהט אותם היום הבא אמר ה' צבאות אשר לא יעזוב להם שורש וענף שורש בעולם הזה וענף לעולם הבא דברי רבן גמליאל רבי עקיבא אומר באים הם לעולם הבא שנאמר שומר פתאים ה' שכן קורין בכרכי הים לינוקא פתיא ואומר גודו אילנא וחבלוהי ברם עיקר שרשוהי בארעא שבוקו ואלא מה אני מקיים לא יעזוב להם שורש וענף שלא יניח להם לא מצוה ולא שיורי מצוה. דבר אחר שורש זה נשמה וענף זה הגוף:

רסב: איתמר קטן מאימתי בא לעולם הבא רבי חייא ורבי שמעון בר רבי חד אמר משעה שנולד וחד אמר משעה שסיפר מאן דאמר משעה שנולד שנאמר יבואו ויגידו צדקתו לעם נולד כי עשה ומאן דאמר משעה שסיפר דכתיב זרע יעבדנו יסופר לה' לדור. איתמר רבינא אמר משעה שנזרע דכתיב זרע יעבדנו. רב נחמן בר יצחק אמר משעה שנימול דכתיב עני אני וגוע מנוער נשאתי אימיך אפונה. תנא משום רבי מאיר משעה שיאמר אמן שנאמר פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים אל תקרי שומר אמונים אלא שאומר אמן מאי אמן אמר רבי חננא אל מל נאמן:

רסג: לכן הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה לבלי חק אר"ל למי שמשייר אפילו חק אחד אמר [ליה] רבי יוחנן לא ניחא למרייהו דאמרת עלייהו הכי אלא אפילו לא (עשה) [למד] אלא חק אחד. והיה בכל הארץ נאם ה' פי שנים בה יכרתו ויגועו והשלישי יותר בה אמר ר"ל שלישי של שם אמר ליה רבי יוחנן לא ניחא ליה למרייהו דאמרת עלייהו הכי אלא אפילו שלישי של נח כי אנכי בעלתי בכם ולקחתי אתכם אחד מעיר ושנים ממשפחה אמר ריש לקיש דברים ככתבן אמר ליה רבי יוחנן לא ניחא ליה למרייהו דאמרת עלייהו הכי אלא אחד מעיר מזכה כל העיר כולה ושנים ממשפחה מזכין כל המשפחה כולה. יתיב רב כהנא קמיה דרב ויתיב וקאמר דברים ככתבן אמר ליה רב לא ניחא ליה למרייהו דאמרת להו הכי אלא אחד מעיר מזכה כל העיר ושנים ממשפחה מזכין כל המשפחה. חזייה דהוה קא חייף רישיה וסליק ויתיב קמיה דרב א"ל לא תמצא בארץ החיים א"ל מילט קא לייטת לי א"ל קרא קאמינא לא תמצא תורה במי שמחיה עצמו עליה תנא ר' סימאי אומר נאמר ולקחתי אתכם לי לעם ונאמר והבאתי אתכם מקיש יציאתן ממצרים לביאתן לארץ מה ביאתן לארץ שנים מששים רבוא אף יציאתן ממצרים שנים מששים רבוא. אמר רבא וכן לימות המשיח שנאמר וענתה שמה כימי נעוריה וכיום עלותה מארץ מצרים:

רסד: תניא רבי אליעזר ברבי יוסי אומר פעם אחת נכנסתי לאלכסנדריא של מצרים ומצאתי זקן אחד ואמר לי בא ואראך מה עשו אבותי לאבותיך מהם טבעו בים מהם הרגו בחרב מהם מעכו בבנין ועל דבר זה נענש משה רבינו שנא' ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה אמר ליה הקב"ה חבל על דאבדין ולא משתכחין הרבה פעמים נגליתי לאברהם יצחק ויעקב באל שדי ולא הרהרו על מדותי ולא אמרו לי מה שמך ואמרתי לאברהם קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה בקש מקום לקבור את שרה ולא מצא עד שקנה בד' מאות שקל כסף ולא הרהר על מדותי. אמרתי ליצחק גור בארץ הזאת ואהיה עמך ואברכך בקשו עבדיו מים לשתות ולא מצאו עד שעשה מריבה שנאמר ויריבו רועי גרר עם רועי יצחק לאמר לנו המים ולא הרהר אחר מדותי. אמרתי ליעקב הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה בקש מקום לנטוע אהלו ולא מצא עד שקנה במאה קשיטה ולא הרהר אחר מדותי ולא אמרו לי מה שמך ואתה אמרת לי מה שמך בתחלה ועכשיו אתה אומר לי והצל לא הצלת את עמך עתה תראה אשר אעשה לפרעה במלחמת פרעה אתה רואה ואי אתה רואה במלחמ' ל"א מלכים:

רסה: וימהר משה ויקוד ארצה וישתחו מה ראה משה ר' חנינא בן גמליאל אמר ארך אפים ראה ורבנן אמרו אמת ראה תניא כמאן דאמר ארך אפים ראה דתניא כשעלה משה למרום מצאו. להקב"ה שיושב וכותב ארך אפים אמר לפניו רבש"ע ארך אפים לצדיקים אמר ליה אף לרשעים אמר לפניו רשעים יאבדו אמר ליה השתא חזית דמבעי לך כשחטאו ישראל אמר ליה לא כך אמרת לי ארך אפים לצדיקים אמר לפניו רבש"ע ולא כך אמרת לי אף לרשעים והיינו דכתיב ועתה יגדל נא כח ה' כאשר דברת לאמר רבי חגי הוה סליק ואזיל בדרגא דבי רבה בר שילא שמעיה לההוא ינוקא דאמר עדותיך נאמנו מאוד לביתך נאוה קדש ה' לאורך ימים וסמיך ליה תפלה למשה וגומר אמר שמע מינה ארך אפים ראה:

רסו: אמר ר' אלעזר אמר רבי חנינא עתיד הקב"ה להיות עטרה בראש כל צדיק וצדיק וכו'

משנה אנשי עיר הנדחת אין להם חלק לעולם הבא שנאמר יצאו אנשים בני בליעל מקרבך וידיחו את יושבי עירם וגו'. כליל לה' אלהיך אמר רבי שמעון אמר הקב"ה אם אתה עושה דין בעיר הנדחת מעלה אני עליך כאלו אתה מעלה כליל לפני ולא ידבק בידך מאומה מן החרם שכל זמן שהרשעים בעולם חרון אף בעולם אבדו רשעים מן העולם נסתלק חרון אף מן העולם:

רסז: החרם אותה פרט לנכסי צדיקים שבחוצה לה ואת כל אשר בה לרבות נכסי צדיקים שבתוכה. שללה ולא שלל שמים ואת כל שללה לרבות נכסי רשעים שבחוצה לה. אמר ר' שמעון מפני מה אמרה תורה נכסי צדיקים שבתוכה יאבדו מי גרם להם שידורו בתוכה ממונם לפיכך ממונם אבד:

רסח: וישבע יהושע בעת ההיא לאמר ארור האיש לפני ה' אשר יקום ובנה את העיר הזאת את יריחו גו' ממשמע שנאמר העיר הזאת איני יודע שהיא יריחו אלא מה תלמוד לומר יריחו לא יריחו על שם עיר אחרת ולא עיר אחרת על שם יריחו דכתיב בימיו בנה חיאל בית האלי את יריחו כאבירם בכורו יסדה ובשגוב צעירו הציב דלתיה. תניא באבירם בכורו רשע לא היה לו ללמוד בשגוב צעירו רשע היה לו ללמוד בשגוב צעירו רשע היה לו ללמוד אבירם ושגוב מאי עביד הכי קאמר באבירם בכורו [לא] היה לו ללמוד לאותו רשע בשגוב צעירו ממשמע שנאמר באבירם בכורו איני יודע ששגוב צעירו מה תלמוד לומר שגוב צעירו מלמד שהיה מקבר והולך מאבירם עד שגוב. אחאב שושביניה הוה אתא איהו ואליהו למשאל [בשלמא] בי טמיא יתיב וקאמר דלמא כי לט יהושע הכי ליט לא יריחו על שם עיר אחרת ולא עיר אחרת על שם יריחו א"ל אליהו אין א"ל אחאב השתא לווטא דמשה לא קא מקיימה דכתיב וסרתם ועבדתם וגו' וכתיב וחרה אף ה' בכם ועצר את השמים ולא יהיה מטר וגו' וההוא גברא אוקים ליה ע"ג על כל תלם ותלם ולא שביק ליה מטרא למיזל מיסגד ליה לווטתא דיהושע תלמידיה מיקיימה מיד ויאמר אליהו התשבי מתושבי גלעד חי ה' אלהי ישראל אם יהיה טל ומטר וגו' בעא רחמי ויהבו ליה אקלידא דמטר וקם ואזל ויהי דבר ה' אליו לאמר לך מזה ופנית לך קדמה ונסתרת בנחל כרית וגו' והעורבים מביאים לו לחם ובשר בבקר מהיכא א"ר יהודה אמר רב מבי טבחי דאחאב. ויהי מקץ ימים ויבש הנחל כי לא היה גשם בארץ כיון דחזא דאיכא צערא בעלמא כתיב ויהי דבר ה' אלי לאמר קום לך צרפתה [וכתיב] ויהי אחר הדברים האלה חלה בן אשה בעלת הבית בעא רחמי למיתן ליה אקלידא דתחיית המתים אמרו ליה שלש מפתחות לא נמסרו לשליח של חיה ושל גשמים ושל תחית המתים יאמרו שתים ביד תלמיד ואחד ביד הרב אייתי האי ושקיל האי וכתיב מיד לך הראה אל אחאב ואתנה מטר:

רסט: דרש ההוא גלילאה קמיה דרב חסדא משל דאליהו למה הדבר דומה לגברא דטרקיה לגליה ואבדה למפתחיה דרש רבי יוסי בצפורי אבא אליהו קפדן הוה איכסי מיניה תלתא יומי ולא אתא כי אתא אמר ליה אמאי לא אתא מר א"ל קפדנא קרית לי א"ל הא דקמן קפיד מר:

פיסקא: ולא ידבק בידך מאומה מן החרם כל זמן שרשעים בעולם חרון אף בעולם מאן רשעים אמר רב יוסף גנבי. תנו רבנן רשע בא לעולם חרון אף בא לעולם שנאמר בבא רשע בא גם בוז ועם קלון חרפה רשע אבד מן העולם טוב בא לעולם שנאמר ובאבוד רשעים רנה צדיק נפטר מן העולם רעה בא לעולם שנאמר הצדיק אבד ואין איש שם על לב ואנשי חסד נאספו באין מבין כי מפני הרעה נאסף הצדיק צדיק בא לעולם טוב בא לעולם שנאמר זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו:

רלט: [פיסקא גיחזי דכתיב] וילך אלישע דמשק להיכא אזל א"ר יוחנן שהלך להחזיר גיחזי בתשובה ולא חזר א"ל חזור בך א"ל כך מקובלני ממך החוטא ומחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה מאי עבד איכא דאמרי אבן שואבת תלה לחטאת ירבעם והעמידה בין שמים לארץ ואיכא דאמרי שם חקק בפיה והיתה מכרזת ואומרת אנכי ולא יהיה לך ואיכא דאמרי רבנן דחה מקמיה שנאמר ויאמרו בני הנביאים אל אלישע הנה המקום אשר אנחנו יושבים שם לפניך צר ממנו מכלל דעד הנה לא הוה דחיק:

רמ: תנו רבנן לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת לא כאלישע שדחפו לגיחזי בשתי ידים (עיין בגמרא) גיחזי דכתיב ויאמר נעמן הואל וקח ככרים כסף ויפרץ בו וגו'. ויאמר אליו אלישע מאין גיחזי ויאמר לא הלך עבדך אנה ואנה ויאמר אליך לא לבי הלך כאשר הפך איש מעל מרכבתו לקראתך העת לקחת את הכסף ולקחת את הבגדים זיתים וכרמים צאן ובקר ועבדים ושפחות ומי שקל כולי האי כסף ובגדים הוא דשקיל אמר רבי יצחק באותה שעה היה אלישע יושב ודורש בשמונה שרצים ונעמן שר צבא מלך ארם היה מצורע אמרי ליה ההיא רביתא דאישתבאי מארעא דישראל אי אזלת לגבי אלישע מסי לך כי אתא אמר ליה זיל טבול בירדן אמר ליה אחוכי קא מחייכת בי אמרו ליה הנהו דהוו בהדיה מאי נפקא לך מיניה זיל נסי אזל וטבל כירדנא ואיתסי אתא אייתי ליה כל הני דנקט לא צבי לקבולי מיניה גיחזי איפטר מקמיה אלישע אזל שקל מאי דשקל ואפקיד כי אתא חזייה אלישע לצרעת דהות פרחה עילויה רישיה אמר ליה רשע הגיע עת ליטול שכר שמנה שרצים וצרעת נעמן תדבק בך ובזרעך עד עולם ויצא מלפניו מצורע כשלג. ר' יהושע בן פרחיה (עיין בגמרא) וארבעה אנשים היו מצורעים פתח השער אמר רבי יוחנן גיחזי וג' בניו. (ת"ר) [תניא אר"ש בן אלעזר] יצר תנוק ואשה תהא שמאל דוחה וימין מקרבת:

רמא: תנו רבנן שלשה חלאים חלה אלישע אחד שגירה דובים בתינוקות ואחד שדחפו לגיחזי בשתי ידים ואחד שמת בו שנאמר ואלישע חלה את חליו אשר ימות בו. עד אברהם לא היתה זקנה כל דחזי לאברהם אמר האי יצחק כל דחזי ליצחק אמר האי אברהם. בעא אברהם רחמי דליהוי ליה זקנה שנאמר ואברהם זקן בא בימים עד יעקב לא הוה חולשא בעא רחמי והוה חולשא שנאמר ויאמר ליוסף הנה אביך חולה עד אלישע לא הוה איניש חליש דמיתפח ואתא אלישע ובעא רחמי ואיתפח שנאמר ואלישע חלה את חליו אשר ימות בו:

רמב: משנה דור המבול אין להם חלק לעולם הבא. ואין עומדין בדין שנאמר לא ידון רוחי באדם לעולם [לא דין ולא רוח] דור הפלגה אין להם חלק לעולם הבא שנאמר ויפץ ה' אותם משם וכתיב ומשם הפיצם ה'. אנשי סדום אין להם חלק לעולם הבא (אבל עומדין בדין) שנאמר ואנשי סדום רעים וחטאים [רעים בעולם הזה וחטאים בעולם הבא] [אבל עומדין בדין] רבי נחמיה אומר אלו ואלו אין עומדין בדין שנאמר על כן לא יקומו רשעים במשפט וחטאים בעדת צדיקים. על כן לא יקומו רשעים במשפט זה דור המבול וחטאים בעדת צדיקים אלו אנשי סדום אמרו לו בעדת צדיקים אינם עומדין אבל עומדין בעדת רשעים: גמ' תנו רבנן דור המבול אין להם חלק לעולם הבא שנא' וימח את כל היקום אשר על פני האדמה וגומר וימח את כל היקום בעולם הזה וימחו מן הארץ לעולם הבא דברי רבי עקיבא ר' יהודה בן בתירה אומר לא חיין ולא נידונין שנא' לא ידון רוחי באדם לעולם לא דין ולא רוח ד"א לא ידון רוחי שלא תהא נשמתן חוזרת [לנדנה ] ר' מנחם ברבי יוסף [יוסי] אומר אפילו בשעה שהקדוש ברוך הוא מחזיר נשמות לפגרים מתים נשמתן קשה להם בגיהנם שנאמר תהרו חשש תלדו קש רוחכם אש תאכלכם:

רמג: תנו רבנן דור המבול לא נתגאו אלא בשביל טובה שהשפיע להם הקב"ה ומה כתיב בהם בתיהם שלום מפחד וגו' וכתיב שורו עבר ולא יגעיל וגו' וכתיב ישלחו כצאן עויליהם וגו' ישאו בתוף וכנור וגו' יבלו בטוב ימיהם וגו' וכתיב וכרגע שאול יחתו וגו' והיא גרמה שאמרו לאל סור ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו ומה שדי כי נעבדנו וגו' אמרו כלום אנו צריכים לו אלא לטפה של גשמים יש לנו נהרות ומעינות שאנו מסתפקין מהם אמר הקדוש ב"ה בטובה שהשפעתי להם בה מכעיסים אותי ובה אני דן אותם שנאמר ואני הנני מביא את המבול מים רבי יוסי אומר דור המבול לא נתגאו אלא בשביל גלגל העין שדומה למים שנאמר ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו לפיכך דן אותם במים שדומה לגלגל העין שנאמר נבקעו כל מעינות תהום רבה אמר רבי יוחנן דור המבול ברבה קלקלו וברבה נידונו ברבה קלקלו דכתיב וירא ה' כי רבה רעת האדם ברבה נידונו דכתיב נבקעו כל מעינות תהום רבה וכתיב ויסכרו מעינות תהום אמר רבי יוחנן שלשה נשתיירו מהם בלועה דגדוד וחמי טבריה ועינא רבתי דבירם:

רמד: כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ. אמר רבי יוחנן מלמד שהרביעו בהמה על חיה וחיה על בהמה וכו' אמר רבי אבא בר כהנא וכולם חזרו חוץ מתושלמי. ויאמר אלהים לנח קץ כל בשר בא לפני אמר ר' יוחנן בא וראה כמה גדול כחו של חמס שהרי דור המבול עברו על הכל ולא נחתם עליהם גזר דינם אלא עד שפשטו ידיהם בגזל שנאמר כי מלאה הארץ חמס מפניהם והנני משחיתם את הארץ וכתיב החמס קם למטה רשע לא מהם ולא מהמונם ולא מהמהם ולא נח בהם אמר רבי אלעזר מלמד שזקף עצמו כמקל ועמד לפני הקב"ה ואמר לפניו רבש"ע לא מהם ולא מהמונם ולא מהמהם ולא נח בהם תנא דבי ר' ישמעאל אף על נח נחתם גזר דין אלא שמצא חן בעיני ה' נאמר כי נחמתי כי עשיתם ונח מצא חן בעיני ה' וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ כי אתא רב דימי אמר. אמר הקב"ה יפה עשיתי שתקנתי להם קברות בארץ מאי משמע כתיב הכא וינחם וכתיב התם וינחם אותם וידבר על לבם ואיכא דאמרי לא יפה עשיתי שתקנתי קברות בארץ כתיב הכא וינחם ה' וכתיב התם וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו:

רמה: אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים היה בדורותיו. אמר ר' יוחנן בדורותיו ולא בדורות אחרים. ור"ל אמר בדורותיו כ"ש בדורות אחרים. א"ר חנינא משל דר' יוחנן למה הדבר דומה לחבית של יין שהיתה מונחת במרתף של חומץ במקומה ריחה נודף שלא במקומה אין ריחה נודף. אמר ר' אושעיא משל דר"ל למה הדבר דומה לצלוחית של פלייטון שהיתה מונחת במקום הטנופת במקומה ריחה נודף כ"ש במקום הבוסם. וימח את כל היקום אשר על פני האדמה אם אדם חטא בהמה מה חטאת תנא משום ר' יהושע בן קרחה משל לאדם שעשה (סעודה) [חופה] לבנו והתקין מכל מיני סעודה לימים מת בנו עמד ופזר את חופתו אמר כלום עשיתי אלא בשביל בני עכשיו שמת בני חופה ל"ל אף הקב"ה אמר כלום בראתי בהמה וחיה אלא בשביל אדם עכשיו שאדם חטא בהמה וחיה ל"ל מכל אשר בחרבה מתו ולא דגים שבים דרש רבי יוסי דמן קסרי מ"ד קל הוא על פני מים תקולל חלקתם בארץ מלמד שהיה נח הצדיק מוכיח בהם ואמר להם עשו תשובה ואם לאו הקב"ה מביא עליכם את המבול ומקפה נבלתכם על המים כזיקים שנאמר קל הוא על פני מים ולא עוד אלא שלוקחין מהם קללה לכל באי עולם שנאמר תקולל חלקתם בארץ לא יפנה דרך כרמים מלמד שהיו מפנים דרך כרמים אמרו לו ומי מעכב אמר להם פרידה אחת יש לי להוציא מכם אם כן לא נפנה דרך כרמים:

רמו: דרש רבא מאי דכתיב לפיד בוז לעשתות שאנן נכון למועדי רגל מלמד שהיה נח הצדיק מוכיח אותם ואמר להם דברים קשים כלפידים והיו מבזין אותו אמרו לו זקן תיבה זו למה אמר להם הקב"ה מביא עליכם את המבול אמרו מבול של מה אם מבול של אש יש לנו דבר אחד ועליתא שמה ואם של מים הוא מביא אם מן הארץ הוא מביא יש לנו עששיות של ברזל שאנו מחפין בהם את הארץ ואם מן השמים הוא מביא יש לנו דבר ועקב שמו ואמרי לה עקש שמו אמר להם הוא מביא מבין עקבי רגליכם שנאמר נכון למועדי רגל. תניא מימי המבול קשים (ועבים) שנאמר נכון למועדי רגל. אמר רב חסדא ברותחין קלקלו בעבירה וברותחין נידונו כתיב הכא וישוכו המים וכתיב התם וחמת המלך שככה:

רמז: ויהי לשבעת הימים ומי המבול היו על הארץ מה טיבם של שבעת הימים אמר רב אלו ימי אבלות של מתושלח ללמדך שהספידן של צדיקים מעכבת את הפורענות לבא ד"א לשבעת ששינה הקב"ה עליהם סדרי בראשית שהיתה החמה יוצאת ממערב ושוקעת במזרח. דבר אחר שקבע להם הקב"ה זמן גדול ואחר כך זמן קטן. דבר אחר לשבעת הימים שהטעימם מעין העולם הבא כדי שידעו מה טובה מנעו מהם מכל הבהמה הטהורה תקח לך שבעה שבעה איש ואשתו אישות לבהמה מי אית לה אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן מאותן שלא נעבדה בהם עבירה מנא ידע אמר רב חסדא שהעבירן לפני התיבה כל שהתיבה קולטתו בידוע שלא נעבדה בהם עבירה וכל שאין התיבה קולטתו בידוע שנעבדה בו עבירה ר' אבהו אומר מאותן הבאים מאליהן:

רמח: עשה לך תיבת עצי גופר מאי גופר אמר רב אדא אמרי דבי ר' שילא זו מבליג ואמרי לה גולמיש. צוהר תעשה לתיבה אמר רבי יוחנן אמר ליה הקב"ה לנח קבע בה אבנים טובות ומרגליות כדי שיהיו מאירות לכם כצהרים. ואל אמה תכלנה מלמעלה דבהכי הוא דקיימא. תחתים שנים ושלישים תעשה תנא תחתים לזבל אמצעים לבהמה עליונים לאדם. וישלח את העורב אמר ריש לקיש תשובה נצחת השיבו עורב לנח אמר ליה רבך שונאני ואתה שנאתני רבך שונאני מן הטהורים שבעה מן הטמאים שנים ואתה שנאתני שאתה מניח ממין שבעה ושולח ממין שנים אם פגע בי שר חמה או שר צנה לא נמצא עולם חסר בריה אחת. ועוד אמר ליה שמא לאשתי אתה צריך א"ל רשע במותר לי נאסר לי בנאסר לי לא כל שכן ומנא לן דנאסרו עליו דכתיב ובאת אל התיבה אתה ובניך ואשתך ונשי בניך אתך וכתיב צא מן התיבה אתה ואשתך ובניך ונשי בניך אתך ואמר רבי יוחנן מכאן שנאסרו בתשמיש המטה. תנו רבנן שלשה שמשו בתיבה וכולם לקו כלב ועורב וחם. כלב נקשר. עורב רוקק. חם לקה בעורו. וישלח את היונה מאתו לראות הקלו המים. א"ר ירמיה מכאן שדידתם של עופות טהורים עם הצדיקים והנה עלה זית טרף בפיה אמר רבי אלעזר אמרה יונה לפני הקב"ה רבש"ע יהיו מזונותי מרורים כזית ומסורים בידך ואל יהיו מתוקים כדבש ומסורים ביד בשר ודם מאי משמע דהאי טרף לישנא דמזוני הוא דכתיב הטריפני לחם חקי. למשפחותיהם יצאו מן התיבה אמר רבי יוחנן למשפחותם ולא הם:

רמט: אמר רב חנא בר ליואי [ביזנא] א"ל אליעזר לשם רבא כתיב למשפחותיהם יצאו מן התיבה אתון היכי הויתון אמר ליה צער גדול היה לנו בתיבה בריה שדרכה להאכיל ביום האכלנוה ביום שדרכה להאכילה בלילה האכלנוה בלילה. האי זיקתא לא הוה ידע אבא מה אכלה יומא חד הוה יתיב וקא פאלי רמונא נפל תולעתא מיניה אכלה מכאן ואילך הוא גביל ליה חיזרא כי מתלע אכלת. אריה אשתא זינתיה דאמר רב לא בציר משיתא ולא טפי מתריסר זינא אשתא. אורשינה אשכחיה אבא דגני בספנא דתיבותא אמר ליה לא בעית מזוני אמר ליה חזיתיך דהוה טרידת אמינא לא אצערך א"ל יהא רעוא דלא תמות שנ' ואומר עם קני אגוע וכחול ארבה ימים:

רנ: אמר רב חנא בר ליואי אמר ליה שם רבא לאליעזר כי אתו עלייכו מלכי מזרח ומערב אתון היכי עבדיתו אמר ליה אייתי הקב"ה לאברהם ואותביה מימיניה והוו שדינן עפרא והוו חרבי גילי והוו גירי שנאמר מזמור לדוד נאום ה' לאדני שב לימיני עד אשית אויביך וגו' וכתיב מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו [יתן לפניו גוים ומלכים ירד יתן כעפר חרבו כקש נדף קשתו] נחום איש גם זו הוה רגיל דכל דהוה סלקא ליה אמר גם זו לטובה יומא חד בעי ישראל לשדורי דורון לבי קיסר וכו':