סנהדרין · פרק יא · חלק ב

קמה "כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶל אַחְאָב בֶּן קוֹלָיָה וְאֶל צִדְקִיָּהוּ בֶן מַעֲשֵׂיָה, הַנִּבְּאִים לָכֶם בִּשְׁמִי שָׁקֶר" וְגוֹ', (ירמיהו כ״ט:כ״א) וּכְתִיב: (שם) "וְלֻקַּח מֵהֶם קְלָלָה לְכֹל גָּלוּת יְהוּדָה אֲשֶׁר בְּבָבֶל לֵאמֹר: יְשִׂמְךָ ה' כְּצִדְקִיָּהוּ וּכְאֶחָב אֲשֶׁר קָלָם מֶלֶךְ בָּבֶל [בָּאֵשׁ]". 'אֲשֶׁר שְׂרָפָם', לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא 'אֲשֶׁר קָלָם'. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי: מְלַמֵּד, שֶׁעֲשָׂאָם כִּקְלָיוֹת. (שם) "יַעַן אֲשֶׁר עָשׂוּ נְבָלָה בְּיִשְׂרָאֵל, וַיְנַאֲפוּ אֶת נְשֵׁי רֵעֵיהֶם". מַאי עָבוּד? אָזִיל לְגַבֵּי בְּרַתֵּיהּ דִּנְבוּכַדְנֶאצַּר. אַחְאָב אָמַר לָהּ: כֹּה אָמַר ה', הִשָּׁמְעִי אֶל צִדְקִיָּהוּ. וְצִדְקִיָּהוּ אָמַר: כֹּה אָמַר ה', הִשָּׁמְעִי אֶל אַחְאָב. אָזְלָה וְאָמְרָה לֵיהּ לַאֲבוּהָ. אָמַר לָהּ: אֱלֹהֵיהֶם שֶׁל אֵלּוּ שׂוֹנֵא זִמָּה הוּא, כִּי אַתּוּ לְגַבָּךְ, שַׁדְרִינְהוּ לְגַבָּאִי. כִּי אַתּוּ לְגַבָּהּ, שְׁדַרְתִּינְהוּ לְגַבֵּי אֲבוּהָ. אָמַר לְהוּ: מַאן אָמַר לְכוֹן? אָמְרוּ לֵיהּ: הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְהָא חֲנַנְיָה, מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה, שְׁאַלְתִּינְהוּ, וְאָמְרוּ לִי: אָסוּר. אָמְרוּ לֵיהּ: אַנָן, נַמִּי נְבִיאֵי כְּוָתַיְהוּ, לְדִידְהוּ לָא אָמַר לְהוּ, לְדִידָן אָמַר לָן. אָמַר לְהוּ: אֲנָא בָּעִינָא דְּאִיבְדְקִינְכוּ, כִּי הֵיכִי דִּבְדַקְתִּינְהוּ לַחֲנַנְיָה, מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה. אָמְרוּ לֵיהּ: אִינוּן תְּלָתָא הֲווּ, וַאַנָן תְּרֵין. אָמַר לְהוּ: בַּחֲרוּ לְכוֹן, מַאן דְּבָעִיתוּ בַּהֲדַיְכוּ. אַמְרֵי: יְהוֹשֻׁעַ כֹּהֵן גָּדוֹל, סַבְרֵי: לֵיתִי יְהוֹשֻׁעַ, דְּנָפִישׁ זְכוּתֵיהּ וּמַגְנִי עֲלָן. אַחְתְּיוּהָ, שַׁדִינְהוּ. אִינְהוּ אִיקְלוּ, יְהוֹשֻׁעַ כֹּהֵן גָּדוֹל (איחרך) אִיחְרוּכֵי מָאנֵיהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (זכריה ג׳:א׳) "וַיַּרְאֵנִי אֶת יְהוֹשֻׁעַ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל עֹמֵד לִפְנֵי מַלְאַךְ ה', וְהַשָּׂטָן עֹמֵד עַל יְמִינוֹ לְשִׂטְנוֹ", וּכְתִיב: (שם) "וַיֹּאמֶר ה' אֶל הַשָּׂטָן: יִגְעַר ה' בְּךָ הַשָּׂטָן, וְיִגְעַר ה' בְּךָ הַבֹּחֵר בִּירוּשָׁלָיִם, הֲלוֹא זֶה אוּד מֻצָּל מֵאֵשׁ". אָמַר לֵיהּ: יָדַעְנָא דְּצַדִּיקָא אַתְּ, אֶלָּא מַאי טַעְמָא אַהַנְיָא בָּךְ פּוּרְתָּא נוּרָא, וַחֲנַנְיָה, מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה, לָא אַהַנְיָא בְּהוּ כְּלָל? אָמַר לֵיהּ: אִינְהוּ תְּלָתָא הֲווּ, וַאֲנָא חַד. אָמַר לוֹ: וְהָא אַבְרָהָם יָחִיד הֲוָה! הָתָם, לָא הֲווּ רְשָׁעִים בַּהֲדֵיה, וְלָא אִיתְיָהִיב רְשׁוּתָא לְנוּרָא, הָכָא הֲווּ רְשָׁעִים בַּהֲדִי, וְאִתְיָהִיב רְשׁוּתָא לְנוּרָא. וְהַיְנוּ דְּאַמְרֵי אִינְשֵׁי: תְּרֵי אוּדֵי יְבֵישֵׁי וְחַד רְטִיבָאאוּקְדַן יְבֵישֵׁי לִרְטִיבָא. מַאי טַעְמָא אִיעֲנַשׁ? אָמַר רַב פָּפָּא: שֶׁהָיוּ בָּנָיו נְשׂוּאִין נָשִׁים שֶׁאֵינָן הֲגוּנוֹת לִכְהֻנָּה וְלֹא מִחָה בָּהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם) "וִיהוֹשֻׁעַ הָיָה לָבֻשׁ בְּגָדִים צוֹאִים". וְכִי דַּרְכּוֹ שֶׁל יְהוֹשֻׁעַ, לִלְבֹּשׁ בְּגָדִים צוֹאִים? אֶלָּא מְלַמֵּד, שֶׁהָיוּ בָּנָיו נְשׂוּאִין נָשִׁים שֶׁאֵינָן הֲגוּנוֹת לִכְהֻנָּה וְלֹא מִחָה בָּהֶן.

קמו אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם: דָּרַשׁ בַּר קַפָּרָא בְּצִפּוֹרִי: מַאי דִּכְתִיב: (רות ג) "וַתֹּאמֶר: שֵׁשׁ הַשְּׂעֹרִים הָאֵלֶּה נָתַן לִי". מַאי "שֵׁשׁ הַשְּׂעֹרִים"? אִילֵימָא "שֵׁשׁ שְׂעוֹרִים" מַמָּשׁ, וְכִי דַּרְכּוֹ שֶׁל בֹּעַז לִתֵּן מַתָּנָה שֵׁשׁ שְׂעוֹרִים? [אֶלָּא, שֵׁשׁ סְאִין, וְכִי דַּרְכָּהּ שֶׁל אִשָּׁה לִטֹּל שֵׁשׁ סְאִין? אֶלָּא, רֶמֶז [רָמַז] לָהּ, שֶׁעֲתִידִין שִׁשָּׁה בָּנִים לָצֵאת מִמֶּנָּה, שֶׁמִּתְבָּרְכִין בְּשֵׁשׁ [שֵׁשׁ] בְּרָכוֹת, וְאֵלּוּ הֵן: דָּוִד, וּמָשִׁיחַ, דָּנִיֵּאל, חֲנַנְיָה, מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה. דָּוִד, דִּכְתִיב: (ש"א טז) "וַיַּעַן אֶחָד מֵהַנְּעָרִים וַיֹּאמֶר: הִנֵּה רָאִיתִי בֵּן לְיִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי יֹדֵעַ נַגֵּן, וְגִבּוֹר חַיִל, וְאִישׁ מִלְחָמָה, וּנְבוֹן דָּבָר, וְאִישׁ תֹּאַר, וַה' עִמּוֹ", וְאָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב: כָּל הַפָּסוּק הַזֶּה לֹא אֲמָרוֹ דּוֹאֵג אֶלָּא בְּלָשׁוֹן הָרַע: 'יֹדֵע נַגֵּן', שֶׁיּוֹדֵעַ לִשְׁאֹל. 'וְגִבּוֹר חַיִל', שֶׁיּוֹדֵעַ לְהָשִׁיב. 'אִישׁ מִלְחָמָה', שֶׁיּוֹדֵעַ לִשָּׂא וְלִתֵּן בְּמִלְחַמְתָּהּ שֶׁל תּוֹרָה. 'וּנְבוֹן דָּבָר', שֶׁמֵּבִין דָּבָר מִתּוֹךְ דָּבָר. 'וְאִישׁ תֹּאַר', שֶׁמַּרְאֶה פָּנִים בַּהֲלָכָה. 'וַה' עִמּוֹ', שֶׁהֲלָכָה כְּמוֹתוֹ בְּכָל מָקוֹם. בְּכוּלְּהוּ, אָמַר לֵיהּ: יוֹנָתָן בְּנִי כָּמוֹהוּ. כֵּיוָן דְּאָמַר לֵיהּ: "וַה' עִמּוֹ", מִלְּתָא, דִּבְדִידֵיהּ נַמִּי לָא הֲוָה בֵּיהּ, חָלְשָׁא דַעְתֵּיהּ וְנִתְקַנֵּא בּוֹ, דִּבְשָׁאוּל כְּתִיב: (שם יד) "וּבְכֹל אֲשֶׁר יִפְנֶה יַרְשִׁיעַ", וּבְדָוִד כְּתִיב: "בְּכָל אֲשֶׁר יִפְנֶה יַצְלִיחַ". וּמְנָא לָן דְּדוֹאֵג (האדומי) הֲוָה? כְּתִיב הָכָא: (ש"א טז) "[וַיַּעַן] אֶחָד מֵהַנְּעָרִים", מְיֻחָד שֶׁבַּנְּעָרִים, וּכְתִיב הָתָם: (שם כא) "וְשָׁם אִישׁ מֵעַבְדֵי שָׁאוּל בַּיּוֹם הַהוּא נֶעְצָר לִפְנֵי ה', וּשְׁמוֹ דֹּאֵג הָאֲדֹמִי, אַבִּיר הָרֹעִים אֲשֶׁר לְשָׁאוּל". מָשִׁיחַ, דִּכְתִיב: (ישעיה יא) "וְנָחָה עָלָיו רוּחַ ה', רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה, [רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה, רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת ה'" וְגוֹ'], וּכְתִיב: (שם) "וַהֲרִיחוֹ בְּיִרְאַת ה', וְלֹא לְמַרְאֵה עֵינָיו יִשְׁפּוֹט, וְלֹא לְמִשְׁמַע אָזְנָיו יוֹכִיחַ". אָמַר רַבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרִי: מְלַמֵּד, שֶׁהִטְעִינוֹ מִצְווֹת וְיִסּוּרִים כְּרֵחַיִם. רָבָא אָמַר: דְּמוֹרַח וְדָאִין, דִּכְתִיב: "וְלֹא לְמַרְאֵה עֵינָיו יִשְׁפּוֹט". (שם) "וְשָׁפַט בְּצֶדֶק דַּלִּים, וְהוֹכִיחַ בְּמִישׁוֹר לְעַנְוֵי אָרֶץ". בַּר כּוֹזִיבָא מָלַךְ תַּרְתֵּין שְׁנִין וּפַלְגָא. אָמַר לְהוּ לְרַבָּנָן: אֲנָא מָשִׁיחַ. אָמְרוּ לֵיהּ: בְּמָשִׁיחַ כְּתִיב, דְּמוֹרַח וְדָאִין, נֶחֱזֵי אַנָן אִי מוֹרַח וְדָאִין. כֵּיוָן דְּחַזְיוּהָ דְּלָא מוֹרַח וְדָאִין, קַטְלוּהוּ. דָּנִיֵּאל, חֲנַנְיָה, מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה, דִּכְתִיב בְּהוּ: (דניאל א) "יְלָדִים אֲשֶׁר אֵין בָּהֶם כָּל מְאוּם וְטוֹבֵי מַרְאֶה וְגוֹ', [וַאֲשֶׁר כֹּחַ בָּהֶם לַעֲמֹד בְּהֵיכַל הַמֶּלֶךְ" וְגוֹ']. מַאי "אֲשֶׁר אֵין בָּהֶם כָּל מְאוּם"? אָמַר רַבִּי חָמָא בַּר (חנניה) [חֲנִינָא]: אֲפִלּוּ כְּרִיבְדָא דְּכוּסִילְתָּא לָא הֲוָה בְּהוּ. מַאי "וַאֲשֶׁר כֹּחַ בָּהֶם לַעֲמֹד בְּהֵיכַל הַמֶּלֶךְ"? אָמַר רַבִּי חָמָא בְּרַבִּי חֲנִינָא: מְלַמֵּד, שֶׁהָיוּ אוֹנְסִין אֶת עַצְמָן מִן הַשְּׂחוֹק וּמִן הַשִּׂיחָה וּמִן הַשֵּׁנָה, וּמַעֲמִידִין עַל עַצְמָן בְּשָׁעָה שֶׁנִּצְרָכִים לְנִקְבֵיהֶם, מִפְּנֵי אֵימַת מַלְכוּת.

קמז "וַיְהִי בָהֶם מִבְּנֵי יְהוּדָה, דָנִיֵּאל, חֲנַנְיָה, מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה". (דניאל א׳:ו׳) אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כֻּלָּן מִבְּנֵי יְהוּדָה הֵם, וְרַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר: דָּנִיֵּאל, מִבְּנֵי יְהוּדָה, חֲנַנְיָה, מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה, מִשְּׁאָר שְׁבָטִים. (מלכים ב כ׳:י״ח) "וּמִבָּנֶיךָ אֲשֶׁר יֵצְאוּ מִמְּךָ אֲשֶׁר תּוֹלִיד יִקָּחוּ, וְהָיוּ סָרִיסִים בְּהֵיכַל מֶלֶךְ בָּבֶל". מַאי 'סָרִיסִים'? רַב אָמַר: סָרִיסִים מַמָּשׁ. וְרַבִּי חֲנִינָה אָמַר: שֶׁנִּסְתָּרְסָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים בִּימֵיהֶם. בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר: שֶׁנִּסְתָּרְסָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים בִּימֵיהֶם, הַיְנוּ דִּכְתִיב: (דניאל ג׳:כ״ה) "וַחֲבָל לָא אִיתַי בְּהוֹן". אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר: סָרִיסִים מַמָּשׁ, מַאי "וַחֲבָל לָא אִיתַי בְּהוֹן"? חַבְלָא דְּנוּרָא. וְהָכְּתִיב: (שם) "וְרֵיחַ נוּר לָא עֲדָת בְּהוֹן"? לָא חַבְלָא וְלָא רֵיחָא. בִּשְׁלָמָא, לְמַאן דְּאָמַר: שֶׁנִּסְתָּרְסָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים בִּימֵיהֶם, הַיְנוּ דִּכְתִיב: (ישעיהו נ״ו:ד׳) "כִּי כֹה אָמַר ה' לַסָּרִיסִים אֲשֶׁר יִשְׁמְרוּ אֶת שַׁבְּתוֹתַי" וְגוֹ'. אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר: סָרִיסִים מַמָּשׁ, מִשְׁתָּעִי קְרָא בִּגְנוּתָא דְּצַדִּיקֵי? הָא וְהָא הֲוָה בְּהוּ. בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר: סָרִיסִים מַמָּשׁ, הַיְנוּ דִּכְתִיב: (שם) "בְּבֵיתִי וּבְחוֹמֹתַי יָד וָשֵׁם, טוֹב מִבָּנִים וּמִבָּנוֹת". אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר: שֶׁנִּסְתָּרְסָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים בִּימֵיהֶם, מַאי "טוֹב מִבָּנִים וּמִבָּנוֹת"? אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: מִבָּנִים שֶׁהָיוּ לָהֶם כְּבָר, וּמֵתוּ. מַאי "שֵׁם עוֹלָם אֶתֶּן לוֹ, אֲשֶׁר לֹא יִכָּרֵת"? אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם: דָּרַשׁ בַּר קַפָּרָא בְּצִפּוֹרִי: זֶה סֵפֶר דָּנִיֵּאל, שֶׁנִּקְרָא עַל שְׁמוֹ.

קמח מִכְּדִי, כָּל מִילֵי דְּעֶזְרָא, נְחֶמְיָה [בֶּן חֲכַלְיָה] אַמְרִינְהוּ, וּנְחֶמְיָה בֶּן חֲכַלְיָה, מַאי טַעְמָא, לָא אִיקְרִי סִפְרָא עַל שְׁמֵיהּ? אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה בַּר אַבָּא: מִפְּנֵי שֶׁהֶחֱזִיק טוֹבָה לְעַצְמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (נחמיה ה׳:י״ט) "זָכְרָה לִּי אֱלֹהַי לְטוֹבָה". דָּוִד נַמִּי מֵימַר אָמַר: (תהילים ק״ו:ד׳) "זָכְרֵנִי ה' בִּרְצוֹן עַמֶּךָ, פָּקְדֵנִי בִּישׁוּעָתֶךָ". דָּוִד, רַחֲמֵי הוּא דְּקָבָּעִי. רַב יוֹסֵף אָמַר: מִפְּנֵי שֶׁסִּפֵּר בִּגְנוּתָן שֶׁל רִאשׁוֹנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (נחמיה ה׳:ט״ו) "וְהַפַּחוֹת הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר לְפָנַי, הִכְבִּידוּ עַל הָעָם, וַיִּקְחוּ מֵהֶם בְּלֶחֶם וָיַיִן, אַחַר כֶּסֶף שְׁקָלִים אַרְבָּעִים, גַּם נַּעֲרֵיהֶם שָׁלְטוּ עַל הָעָם" וְגוֹ'. וְאַף עַל דָּנִיֵּאל, שֶׁגָּדוֹל מִמֶּנּוּ, סִפֵּר. וּמְנָא לָן דְּגָדוֹל מִמֶּנּוּ? דִּכְתִיב: (דניאל י׳:ז׳) "וְרָאִיתִי אֲנִי דָּנִיֵּאל לְבַדִּי אֶת הַמַּרְאָה, וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ עִמִּי לֹא רָאוּ אֶת הַמַּרְאָה, אֲבָל חֲרָדָה גְּדֹלָה נָפְלָה עֲלֵיהֶם, וַיִּבְרְחוּ בְּהֵחָבֵא". וּמַאי נִיהוּ 'אֲנָשִׁים'? אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה, וְאִי תֵּימָא רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא: זֶה חַגַּי, זְכַרְיָה וּמַלְאָכִי. [ אִינְהוּ עֲדִיפֵי מִינֵיהּ, וְאִיהוּ עָדִיף מִינַיִיהוּ; אִינְהוּ עֲדִיפֵי מִינֵיהּ, דְּאִינְהוּ נְבִיאֵי, וְאִיהוּ לָא נָבִיא. וְאִיהוּ עָדִיף מִינַיְהוּ, דְּאִיהוּ חָזָא, וְאִינְהוּ לָא חָזוּ. וְכִי מֵאַחַר דְּלָא חָזוּ, מַאי טַעְמָא אִיבְעִיתוּ? אַף עַל גַּב דְּאִינְהוּ לָא חָזוּ מִידִי, מַזְּלַיְהוּחָזִי. אָמַר רַבִינָא: שְׁמַע מִינָהּ: הַאי מַאן דְּמִיבְעִית, אַף עַל גַּב דְּאִיהוּ לָא חָזִי, מַזְּלֵיהּ חָזִי. מַאי תַּקַּנְתֵּיהּ? לִינְשׁוּף מִדּוּכְתֵּיה אַרְבָּעָה גַּרְמִידֵי. אִי נַמִּי: לִיקְרִי קְרִיאַת שְׁמַע. וְאִי קָאִי בִּמְקוֹם הַטִּנֹּפֶת, לֵימָא הָכִי: עִיזָא דְּבֵי טַבְּחָא שְׁמֵינָא מִינָאִי.

קמט "לְסרְבֵּה הַמִּשְׂרָה וּלְשָׁלוֹם אֵין קֵץ" וְגוֹ' (ישעיהו ט׳:ו׳). אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם: דָּרַשׁ בַּר קַפָּרָא בְּצִפּוֹרִי: מִפְּנֵי מַה כָּל מֵ"ם שֶׁבְּאֶמְצַע תֵּבָה פְּתוּחָה, וְזוֹ סְתוּמָה? בִּקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲשׂוֹת חִזְקִיָּהוּ מָשִׁיחַ, וְסַנְחֵרִיב גּוֹג וּמָגוֹג. אָמְרָה מִדַּת הַדִּין לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, וּמַה דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, שֶׁאָמַר כַּמָּה שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת לְפָנֶיךָ, לֹא עֲשִׂיתוֹ מָשִׁיחַ, חִזְקִיָּה, שֶׁעָשִׂיתָ לוֹ כָּל הַנִּסִּים הַלָּלוּ וְלֹא אָמַר לְפָנֶיךָ שִׁירָה, תַּעֲשֶׂה מָשִׁיחַ? לְכָךְ נִסְתַּתֵּם. מִיָּד, פָּתְחָה הָאָרֶץ וְאָמְרָה לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֲנִי אוֹמַר לְפָנֶיךָ שִׁירָה תַּחַת צַדִּיק זֶה, וַעֲשֵׂהוּ מָשִׁיחַ. פָּתְחָה וְאָמְרָה שִׁירָה לְפָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כד) "מִכְּנַף הָאָרֶץ זְמִרֹת שָׁמַעְנוּ, צְבִי לַצַּדִּיק" וְגוֹ'. אָמַר שַׂר הָעוֹלָם לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, עֲשֵׂה צִבְיוֹנוֹ לְצַדִּיק זֶה! יָצְתָה בַּת־קוֹל וְאָמְרָה: "רָזִי לִי, רָזִי לִי". אָמַר נָבִיא: "אוֹי לִי, אוֹי לִי", עַד מָתַי? יָצְתָה בַּת־קוֹל וְאָמְרָה: (שם) "בֹּגְדִים בָּגָדוּ, וּבֶגֶד בּוֹגְדִים בָּגָדוּ". וְאָמַר רָבָא וְאִיתֵּימָא רַבִּי יִצְחָק: עַד דְּאַתּוּ בְּזוּזֵי, וּבְזוּזֵי דִּבְזוּזֵי. (שם כא) "מַשָּׂא דּוּמָה אֵלַי קֹרֵא מִשֵּׂעִיר, שֹׁמֵר מַה מִּלַּיְלָה" וְגוֹ'. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אוֹתוֹ מַלְאָךְ הַמְמֻנֶּה עַל הָרוּחוֹת, דּוּמָה שְׁמוֹ. נִתְקַבְּצוּ כָּל הָרוּחוֹת אֵצֶל דּוּמָה, אָמְרוּ לוֹ: "שֹׁמֵר מַה מִּלַּיְלָה, שֹׁמֵר מַה מִּלֵּיל. (לא אתא בקר) "אָמַר שֹׁמֵר אָתָא בֹקֶר וְגַם לָיְלָה, אִם תִּבְעָיוּן בְּעָיוּ, שֻׁבוּ אֵתָיוּ".

קנ תָּנָא מִשּׁוּם רַבִּי פַּפְּיָס: גְּנַאי הוּא לְחִזְקִיָּהוּ וְסִיעָתוֹ שֶׁלֹּא אָמְרוּ שִׁירָה, עַד שֶׁפָּתְחָה הָאָרֶץ וְאָמְרָה שִׁירָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיהו כ״ד:ט״ז) "מִכְּנַף הָאָרֶץ זְמִרֹת שָׁמַעְנוּ צְבִי לַצַּדִּיק" וְגוֹ'. וְכַיּוֹצֵא בַּדָּבָר אַתָּה אוֹמֵר: (שמות י״ח:י׳) "וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ: בָּרוּךְ ה' אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם". תָּנָא מִשּׁוּם רַבִּי פַּפְּיָס: גְּנַאי הוּא לְמֹשֶׁה וְשִׁשִּׁים רִבּוֹא, שֶׁלֹּא אָמְרוּ 'בָּרוּךְ', עַד שֶׁבָּא יִתְרוֹ וְאָמַר: "בָּרוּךְ ה'". (שם) "וַיִּחַדְּ יִתְרוֹ". רַב וּשְׁמוּאֵל, רַב אָמַר: שֶׁהֶעֱבִיר חֶרֶב חַדָּה עַל בְּשָׂרוֹ. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: שֶׁנַּעֲשָׂה חִדּוּדִין חִדּוּדִין כָּל בְּשָׂרוֹ. אָמַר רַב: הַיְנוּ דְּאַמְרֵי אִינְשֵׁי: גִּיּוֹרָא, עַד עֲשָׂרָה דָּרֵי, לָא תִּבְזִּי אַרְמָאָה קַמֵּיהּ. (ישעיהו י׳:ט״ז) "לָכֵן יְשַׁלַּח הָאָדוֹן אֲדֹנָי צְבָאוֹת בְּמִשְׁמַנָּיו רָזוֹן", מַאי, "בְּמִשְׁמַנָּיו רָזוֹן"? אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: יָבוֹא חִזְקִיָּה שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁמוֹנָה שֵׁמוֹת, וְיִפָּרַע מִסַּנְחֵרִיב, שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁמוֹנָה שֵׁמוֹת. "חִזְקִיָּהוּ", דִּכְתִיב: (שם ט) "כִּי יֶלֶד יֻלַּד לָנוּ, בֵּן נִתַּן לָנוּ, וַתְּהִי הַמִּשְׂרָה עַל שִׁכְמוֹ, וַיִּקְרָא שְׁמוֹ: פֶּלֶא יוֹעֵץ, אֵל גִּבּוֹר, אֲבִי עַד, שַׂר שָׁלוֹם". וְהָאִיכָּא 'חִזְקִיָּהוּ'? שֶׁחִזְּקוֹ יָהּ. דָּבָר אַחֵר: 'חִזְקִיָּהוּ', שֶׁחִזֵּק אֶת יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם. 'סַנְחֵרִיב', דִּכְתִיב בֵּיה: (מלכים ב ט״ו:כ״ט) 'תִּגְלַת פִּלְאֶסֶר', (ד"ה ב כח) 'תִּלְּגַת פִּלְנְאֶסֶר', (מ"ב יז) 'שַׁלְמַנְאֶסֶר', (שם טו) 'פוּל', (ישעיה כ) 'סַרְגּוֹן', (עזרא ד׳:י׳) 'אָסְנַפַּר רָבָא וְיַקִּירָא'. וְהָאִיכָּא, 'סַנְחֵרִיב'? שֶׁסִּיחָתוֹ רִיב. דָּבָר אַחֵר: שֶׁסָּח וְנָחַר דְּבָרִים כְּלַפֵּי מַעְלָה. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מִפְּנֵי מַה זָּכָה אוֹתוֹ רָשָׁע לִקְרוֹתוֹ, "אָסְנַפַּר רָבָא וְיַקִּירָא"? מִפְּנֵי שֶׁלֹּא סִפֵּר בִּגְנוּתָהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: (מלכים ב י״ח:ל״ב) "עַד בֹּאִי וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם אֶל אֶרֶץ כְּאַרְצְכֶם". רַב וּשְׁמוּאֵל, חַד אָמַר: מֶלֶךְ פִּקֵחַ הָיָה, וְחַד אָמַר: מֶלֶךְ טִפֵּשׁ הָיָה. לְמַאן דְּאָמַר: מֶלֶךְ פִּקֵּחַ הָיָה, אִי אֲמִינָא לְהוּ, עֲדִיפָא מֵאַרְעַיְכוּ, אָמְרוּ: קָא מְשַׁקַּרְתְּ. מַאן דְּאָמַר: מֶלֶךְ טִפֵּשׁ הָיָה, אִם כֵּן, מַאי רְבוּתִיךְ?! לְהֵיכָא אַגְלִי לְהוּ? מַר זוּטְרָא אָמַר: לְאַפְרִיקִי. וְרַבִּי חֲנִינָא אָמַר: לְהָרֵי סְלוּג. אֲבָל יִשְׂרָאֵל, סִפְּרוּ בִּגְנוּתָהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כִּי מַטוּ 'שׁוּשׁ', אָמְרוּ: שַׁוְיָא כִּי אַרְעִין. כִּי מַטוּ 'עַלְמִין', אָמְרוּ: כְּעַלְמִין. כִּי מַטוּ 'שׁוּשׁ־תְּרֵי', אָמְרוּ: עַל חַד תְּרֵין.

קנא "וְתַחַת כְּבֹדוֹ יֵקַד יְקֹד כִּיקוֹד אֵשׁ". (ישעיהו י׳:ט״ז) אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: "תַּחַת כְּבֹדוֹ", וְלֹא כְּבוֹדוֹ מַמָּשׁ, כִּי הָא דְּרַבִּי יוֹחָנָן, קָרִי לְהוּ לְמַאנֵיהּ, 'מְכַבְּדוֹתַי'. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: "תַּחַת כְּבֹדוֹ" מַמָּשׁ, כִּשְׂרֵפַת בְּנֵי אַהֲרֹן; מַה לְּהַלָּן, שְׂרֵפַת נְשָׁמָה וְגוּף קַיָּם, אַף כָּאן, שְׂרֵפַת נְשָׁמָה וְגוּף קַיָּם.

קנב תָּנָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה: פַּרְעֹה שֶׁחֵרֵף בְּעַצְמוֹ, נִפְרַע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִמֶּנּוּ בְּעַצְמוֹ. סַנְחֵרִיב שֶׁחֵרֵף עַל יְדֵי שָׁלִיחַ, נִפְרַע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִמֶּנּוּ עַל יְדֵי שָׁלִיחַ. פַּרְעֹה, דִּכְתִיב בֵּיהּ: (שמות ה׳:ב׳) "מִי ה' אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ", נִפְרַע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִמֶּנּוּ בְּעַצְמוֹ, דִּכְתִיב: (שמות י״ד:כ״ז) "וַיְנַעֵר ה' אֶת מִצְרַיִם בְּתוֹךְ הַיָּם". וּכְתִיב: (חבקוק ג׳:ט״ו) "דָּרַכְתָּ בַיָּם סוּסֶיךָ, חֹמֶר מַיִם רַבִּים". סַנְחֵרִיב, דִּכְתִיב: (מלכים ב י״ט:כ״ג) "בְּיַד מַלְאָכֶיךָ חֵרַפְתָּ ה'", נִפְרַע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִמֶּנּוּ עַל יְדֵי שָׁלִיחַ, דִּכְתִיב: (שם) "וַיֵּצֵא מַלְאַךְ ה', וַיַּךְ בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר מֵאָה שְׁמוֹנִים וַחֲמִשָּׁה אָלֶף" וְגוֹ'. רַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּפָּא רָמִי, כְּתִיב: (ישעיהו ל״ז:ל״ו) "מְרוֹם קִצּוֹ", וּכְתִיב: (מלכים ב י״ט:כ״ג) "מְלוֹן קִצֹּה". אָמַר אוֹתוֹ רָשָׁע: בִּתְחִלָּה אַחֲרִיב דִּירָה שֶׁל מַטָּה, וְאַחַר כָּךְ אַחֲרִיב דִּירָה שֶׁל מַעְלָה. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: מַאי דִּכְתִיב: (ישעיהו ל״ו:י׳) "וְעַתָּה הֲמִבַּלְעֲדֵי ה' עָלִיתִי אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת לְהַשְׁחִיתָהּ?! ה' אָמַר אֵלַי: עֲלֵה אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת וְהַשְׁחִיתָהּ". מַאי הִיא? דְּשַׁמְעֵיהּ לְנָבִיא דְּקָאָמַר: (ישעיהו ח׳:ו׳) "יַעַן כִּי מָאַס הָעָם הַזֶּה אֶת מֵי הַשִּׁלֹחַ הַהֹלְכִים לְאַט, וּמְשׂוֹשׂ אֶת רְצִין וּבֶן רְמַלְיָהוּ". אָמַר רַב יוֹסֵף: "אִלְמָלֵא תַּרְגּוּמָא דְּהַאי קְרָא, לָא יָדַעְנָא מַאי קָאָמַר; חָלַף דְּקָץ עַמָּא הַדֵּין בְּמַלְכוּתָא דְּבֵית דָּוִד, דְּמַדְבַּר לְהוֹן בְּנַיָּח, כְּמֵי הַשִּׁילוֹחַ דְּנַגְדִין בְּנַיָּח, וְאִתְרָעִיאוּ בִּרְצִין וּבֶן רְמַלְיָהוּ.

קנג אמר רַבִּי יוֹחָנָן: מַאי דִּכְתִיב: (משלי ג׳:ל״ג) "מְאֵרַת ה' בְּבֵית רָשָׁע, וּנְוֵה צַדִּיקִים יְבָרֵךְ", "מְאֵרַת ה' בְּבֵית רָשָׁע", זֶה פֶּקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ, שֶׁהָיָה אוֹכֵל אַרְבָּעִים סְאָה גּוֹזָלוֹת בְּקִנּוּחַ סְעוּדָה, "וּנְוֵה צַדִּיקִים יְבָרֵךְ", זֶה חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה, שֶׁהָיָה אוֹכֵל לִיטְרָא (בשר) [יָרָק] בִּסְעוּדָה. (ישעיהו ח׳:ז׳) "וְלָכֵן הִנֵּה ה' מַעֲלֶה עֲלֵיהֶם אֶת מֵי הַנָהָר הָעֲצוּמִים וְהָרַבִּים, אֶת מֶלֶךְ אַשׁוּר", וּכְתִיב: (שם) "וְחָלַף בִּיהוּדָה, שָׁטַף וְעָבַר, עַד צַוָּאר יַגִּיע". אֶלָּא מַאי טַעְמָא אִיעֲנִישׁ? נָבִיא, אַעֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים אִיתְנַבִּי, וְהוּא יָהִיב דַּעְתֵּיהּ עַל כּוּלָהּ יְרוּשָׁלַיִם. בָּא נָבִיא וְאָמַר לוֹ: (שם) "כִּי לֹא מוּעָף לַאֲשֶׁר מוּצָק לָהּ". אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר בְּרֶכְיָה: אֵין נִמְסָר עַם עָיֵף בַּתּוֹרָה, בְּיַד מִי שֶׁמֵּצִיק לוֹ. מַאי: (שם) "כָּעֵת הָרִאשׁוֹן הֵקַל אַרְצָה זְבֻלוּן וְאַרְצָה נַפְתָּלִי, וְהָאַחֲרוֹן הִכְבִּיד דֶּרֶךְ הַיָּם, עֵבֶר הַיַּרְדֵּן, גְּלִיל הַגּוֹיִם", לֹא כָּרִאשׁוֹנִים, שֶׁהֵקֵלוּ מֵעֲלֵיהֶם עֹל תּוֹרָה, אֲבָל אַחֲרוֹנִים, שֶׁהִכְבִּידוּ עֲלֵיהֶם עֹל תּוֹרָה, וּרְאוּיִין הַלָּלוּ לַעֲשׂוֹת לָהֶם נֵס כְּעוֹבְרֵי הַיָּם וּכְדוֹרְכֵי הַיַּרְדֵּן. אִם חוֹזֵר בּוֹ, מוּטָב, וְאִם לָאו, אֲנִי אֶעֱשֶׂה לוֹ גָּלִיל בַּגּוֹיִם. (ד"ה ב לב) "אַחֲרֵי הַדְּבָרִים וְהָאֱמֶת [הָאֵלֶּה], בָּא סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר, וַיָּבֹא בִיהוּדָה, וַיִּחַן עַל הֶעָרִים הַבְּצֻרוֹת, וַיֹּאמֶר לְבִקְעָם אֵלָיו". הַאי דִּישְׁנָא לְהַאי פַּרְדַשְׁנָא? "אַחֲרֵי הַדְּבָרִים וְהָאֱמֶת", מַאי 'אַחַר'? אָמַר רַבִינָא: לְאַחַר שֶׁקָּפַץ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְנִשְׁבַּע וְאָמַר: אִי אֲמִינָא לֵיהּ לְחִזְקִיָּה, אַיְתִּינָא לֵיהּ לְסַנְחֵרִיב, וּמָסַרְנָא לֵיהּ בְּיָדְךָ, הַשְׁתָּא אָמַר, לָא הוּא בָּעִינָא, וְלָא בִּיעַתּוּתֵיהּ בָּעִינָא. מִיָּד קָפַץ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְנִשְׁבַּע דְּמַיְתִּינָא לֵיהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיהו י״ד:כ״ד) "נִשְׁבַּע ה' צְבָאוֹת לֵאמֹר: אִם לֹא כַּאֲשֶׁר דִּמִּיתִי כֵּן הָיָתָה, וְכַאֲשֶׁר יָעַצְתִּי הִיא תָקוּם, לִשְׁבֹּר אַשּׁוּר בְּאַרְצִי, וְעַל הָרַי אֲבוּסֶנּוּ" וְגוֹ'. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: [אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא]: יָבוֹא סַנְחֵרִיב וְסִיעָתוֹ וְיֵעָשֶׂה אֵבוּס לְחִזְקִיָּהוּ וּלְסִיעָתוֹ. (שם י) "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יָסוּר סֻבֳּלוֹ מֵעַל שִׁכְמֶךָ, וְעֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ, וְחֻבַּל עֹל מִפְּנֵי שָׁמֶן". אָמַר רַבִּי יִצְחָק נַפְחָא: חֻבַּל עֹל שֶׁל סַנְחֵרִיב מִפְּנֵי שַׁמְנוֹ שֶׁל חִזְקִיָּהוּ, שֶׁהָיָה דּוֹלֵק בְּבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּבְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת. מֶה עָשָׂה? נָעַץ חֶרֶב עַל פֶּתַח בֵּית הַמִּדְרָשׁ וְאָמַר: כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹסֵק בַּתּוֹרָה, יִדָּקֵר בְּחֶרֶב זֶה! בָּדְקוּ מִדָּן וְעַד בְּאֵר־שֶׁבַע, וְלֹא מָצְאוּ עַם־הָאָרֶץ, מִגְּבַת וְעַד אַנְטִיפְּרַס, וְלֹא מָצְאוּ תִּינוֹק וְתִינֹקֶת, אִישׁ וְאִשָּׁה, שֶׁלֹּא הָיוּ בְּקִיאִין בְּהִלְכוֹת טֻמְאָה וְטָהֳרָה. וְעַל אוֹתוֹ הַדּוֹר הוּא אוֹמֵר: (שם ז) "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יְחַיֶּה אִישׁ עֶגְלַת בָּקָר וּשְׁתֵּי צֹאן", וְאוֹמֵר: (שם) "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה כָל מָקוֹם אֲשֶׁר יִהְיֶה שָּׁם אֶלֶף גֶּפֶן בְּאֶלֶף כָּסֶף, לַשָּׁמִיר וְלַשַּׁיִת יִהְיֶה". אַף עַל פִּי שֶׁאֶלֶף גֶּפֶן בְּאֶלֶף כָּסֶף, לַשָּׁמִיר וְלַשַּׁיִת יִהְיֶה. (שם לג) "וְאֻסַּף שְׁלַלְכֶם אֹסֶף הֶחָסִיל". אָמַר לָהֶם נָבִיא לְיִשְׂרָאֵל: אִסְפוּ שְׁלַלְכֶם. אָמְרוּ לוֹ: לִבְזֹז אוֹ לַחֲלֹק? אָמַר לָהֶם: "כְּאֹסֶף הֶחָסִיל", מָה אֹסֶף הֶחָסִיל, כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְעַצְמוֹ, אַף שְׁלַלְכֶם, כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְעַצְמוֹ. אָמְרוּ לוֹ: וַהֲלֹא מָמוֹן עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים מְעֹרָב בּוֹ? אָמַר לָהֶם: (שם) "כְּמַשַּׁק גֵּבִים שֹׁקֵק בּוֹ", מַה גֵּבִים הַלָּלוּ מַעֲלִין אֶת הָאָדָם מִטֻּמְאָה לְטָהֳרָה, אַף מָמוֹנָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, כֵּיוָן שֶׁנָּפַל בְּיַד גּוֹי [עוֹבְדֵי כוֹכָבִים], מִיָּד טִהֵר.

קנד אָמַר רַב הוּנָא: עֶשֶׂר מַסָּעוֹת נָסַע אוֹתוֹ רָשָׁע בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיהו י׳:כ״ח-כ״ט) "בָּא עַל עַיַּת, עָבַר בְּמִגְרוֹן, לְמִכְמָשׁ יַפְקִיד כֵּלָיו, עָבְרוּ מַעְבָּרָה, גֶּבַע מָלוֹן לָנוּ, חָרְדָה הָרָמָה, גִּבְעַת שָׁאוּל נָסָה. צַהֲלִי קוֹלֵךְ בַּת גַּלִּים, הַקְשִׁיבִי לַיְשָׁה, עֲנִיָּה עֲנָתוֹת. נָדְדָה מַדְמֵנָה, יֹשְׁבֵי הַגֵּבִים הֵעִיזוּ. עוֹד הַיּוֹם בְּנֹב לַעֲמֹד" וְגוֹ'. הַנֵי, טוּבָא הַוְיָין "צַהֲלִי קוֹלֵךְ בַּת גַּלִּים", נָבִיא הוּא דְּקָאָמַר לְהוּ לִכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. "צַהֲלִי קוֹלֵךְ בַּת גַּלִּים", בִּתּוֹ שֶׁל אַבְרָהָם, יִצְחָק וְיַעֲקֹב, שֶׁעָשׂוּ מִצְווֹת לְפָנַי כְּגַלֵּי הַיָּם, הַקְשִׁיבִי לַיְשָׁה. מֵהַאי, לָא תִּסְתַּפִי, אֶלָּא אִיסְתַּפִי מִנְּבוּכַדְנֶאצַּר הָרָשָׁע, דִּמְתִיל כְּאַרְיֵה, שֶׁנֶּאֱמַר: (ירמיהו ד׳:ז׳) "עָלָה אַרְיֵה מִסֻּבְּכוֹ". מַאי, "עֲנִיָּה עֲנָתוֹת"? עָתִיד יִרְמְיָה בֶּן חִלְקִיָּה מֵעֲנָתוֹת דְּמִתְנַבִּי עֲלָה, דִּכְתִיב: (שם א) "דִּבְרֵי יִרְמְיָהוּ בֶּן חִלְקִיָּהוּ מִן הַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר בַּעֲנָתוֹת". מִי דָּמִי? הָתָם אַרְיֵה, הָכָא לַיְשָׁה? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שִׁשָּׁה שֵׁמוֹת יֵשׁ לָאֲרִי, אֵלּוּ הֵם: (בראשית מט) 'אַרְיֵה', (שופטים יד) 'כְּפִיר', (בראשית מט) 'לָבִיא', (ישעיהו ל׳:ו׳) 'לַיִשׁ', (תהלים צא) 'שַׁחַל', (איוב כח) 'שַׁחַץ'. אִי הָכִי, בַּצְרֵי לְהוּ עברו מעברה תרתי נינהו. מאי עוד היום בנוב לעמוד א"ר הונא אותו היום נשתייר מעונה של נוב אמרו ליה כלדאי אי אזלת האידנא יכלת לה ואי לא לא יכלת לה אורחא דבעא לסגויי בעשרה יומי סגא בחד יומא כי מטו לירושלים שדו ליה ביסתרקי עד דסליק ויתיב מעלוי שורא עד דחזייה לכולה ירושלים כי חזייה אדזוטר בעיניה אמר הלא דא היא קרת' דירושלים דעלה ארגשית כל משרייתי ועלה כבשית כל מדינתי הלא היא זעירא וחלשא מכל כרכי עממיא דכבשית בתקוף ידי עלה קם ומניד ברישיה מוביל ומייתי בידיה על טור בית מקדשא דבציון ועל עזרתא דבירושלים אמרין ליה נשדי בה ידא האידנא אמר להו תמהיתו דאתיתו מאורחא למחר אייתו לי כל חד וחד מנייכו גולמי' (הרג טינא) מינה מיד ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור גו' וישכימו בבקר והנה כלם פגרים מתים א"ר פפא היינו דאמרי אינשי בת דינא בטל דינא:

קנה: וישבי בנוב אשר בילידי הרפה ומשקל קינו וגו' ויאמר להכות את דוד מאי וישבי בנוב א"ר יהודה אמר רב איש שבא על עסקי נוב א"ל הקב"ה לדוד עד מתי יהיה עון זה טמון בידך על ידך נהרג נוב עיר הכהנים ועל ידך נטרד דואג האדומי ועל ידך נהרג שאול ושלשת בניו רצונך יכלה זרעך או תמסר ביד אויב אמר לפניו רבש"ע מוטב אמסר ביד אויב ולא יכלה זרעי יומא חד נפק לשכר בזאי אתא שטן ואדמי ליה כטביא פתק ביה גירא ולא מטייה משכיה עד דאמטייה לארץ פלשתים כדחזייה ישבי בנוב אמר היינו האי דקטליה לגלית אחי כפתיה קמטיה ואותביה תותי בי בדייא אתעביד ליה ניסא מכא ליה ארעא מתותיה היינו דכתיב תרחיב צעדי תחתי ולא מעדו קרסולי ההוא יומא אפניא דמעלי שבתא הוה אבישי בן צרויה חייף רישיה בד' גרבי דמיא חזינהו כתמי דמא. איכא דאמרי אתא יונה איטריף קמיה אמר אבישי כנסת ישראל כיונה אמתילא שנא' כנפי יונה נחפה בכסף שמע מינה דוד מלכא דישראל בצערא שרי. אתא לביתיה ולא אשכחיה שדר לבי מדרשא ולא אשכחיה אמר תנן אין רוכבין על סוסו ואין יושבין על כסאו ואין משתמשין בשרביטו בשעת הסכנה מאי אתא שאיל בי מדרשא אמרו ליה בשעת הסכנה שפיר דמי רכביה לפרדיה וקם ואזל קפצה ליה ארעא בהדיה דקא מסגי חזייה לערפה אימיה דהות עזלא כי חזיתי הפסקתיה לפילכא שדיתיה עלויה סברא למקטליה אמרי ליה עלם אייתי לי פלך פתקיה בריש מוחה וקטל' כד חזייה ישבי בנוב אמר השתא הוו בי תרין וקטלי לי פתקיה לדוד לעילאי ודץ ליה לרומחיה אמר ניפול עליה ונקטול אמר אבישי שם אוקמיה לדוד בין שמיא לארעא ונימא ליה איהו אין חבוש מוציא את עצמו מבית האסורים א"ל מאי בעית הכא א"ל הכי אמר לי קודש אבריך הוא והכי אהדרי ליה א"ל אפיך צלותך בר ברך קירא ליזבין ואת לא תצטער א"ל אי הכי סייע בהדן היינו דכתיב ויעזר לו אבישי בן צרויה אמר רב יהודה אמר רב שעזרו בתפלה אמר אבישי שם ואחתיה הוה קא רדף בתרייהו כי מטו קובי אמרי קום ביה כי מטו בי תרי אמרי בתרי גוריון קטליה לאריא אמרי ליה זיל אשכח לערפה אמך בקיברה כי אדכרי ליה שמא דאימיה כחש חיליה קטליה היינו דכתיב אז נשבעו אנשי דוד לו לאמר לא תצא אתנו למלחמה ולא תכבה את נר ישראל:

קנו: ת"ר שלשה קפצה להם הארץ אליעזר עבד אברהם יעקב אבינו ואבישי בן צרויה. אבישי בן צרויה הא דאמרן אליעזר עבד אברהם דכתיב ואבא היום אל העין למימרא דההוא יומא נפק יעקב אבינו דכתיב ויצא יעקב מבאר שבע גו' ויפגע במקום וגו' כי מטא כו'. ומנ"ל דכלה זרעיה דדוד דכתיב ועתליה אם אחזיה ראתה כי מת בנה ותקם ותאבד את כל זרע הממלכה הא אשתייר לה יואש התם נמי אשתייר אביתר דכתיב וימלט בן אחד לאחימלך בן אחיטוב ושמו אביתר א"ר יהודה אמר רב אלמלא לא נשתייר אביתר לאחימלך כן אחיטוב לא נשתייר מזרעו של דוד שריד ופליט:

קנז: אמר רב יהודה אמר רב בא עליהם סנחריב בארבעים וחמשה אלף איש בני מלכים ויושבים בקרונות של זהב ועמהם שגלונות וזונות ובשמונים אלף גבורים לבושי שריון קליפה וששים אלף אחוזי חרב רצים לפניו והשאר פרשי' וכן באו (אל) [על] אברהם וכן עתידין לבא עם גוג ומגוג במתניתא תנא אורך מחנהו ד' מאות פרסה רוחב צואר סוסיו ארבעים פרסה סך מחנהו ר' וששים רבוא אלפין חסר חד בעא אביי חס' [חד רבוא או חסר חד] אלפא או חסר מאה או חסר חד תיקו. תנא ראשונה עכברו בשחי (שטו ועברו) שנ' וחלף ביהודה ושטף ועבר. אמצעיים עברו בקומה שנ' עד צואר יגיע. אחרונים העלו עפר על רגליהם ולא מצאו מים בנהר לשתות עד שהביאו מים ממקום אחר ושתו שנא' אני קרתי ושתיתי מים וגו' והכתיב ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור מאה ושמונים וחמשה אלף וגו' א"ר אבהו הללו ראשי גייסות הן אמר רב אשי דיקא נמי דכתיב במשמניו רזון בשמנים דאית בהו אמר רבינא דיקא נמי דכתיב וישלח ה' מלאך ויכחד כל גבור חיל ונגיד ושר במחנה וגו' ויבא בית אלהיו ומיציאי מעיו שם הפילוהו בחרב שמע מינה:

קנח: במה הכם רבי אליעזר אומר ביד חכם שנאמר וירא ישראל את היד הגדולה היא היד שעתידה ליפרע מסנחריב רבי יהושע אומר באצבע חכם שנא' ויאמרו החרטומים אל פרעה אצבע אלהים היא היא אצבע שעתידה ליפרע מסנחריב. ר' אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר אמר לו הקב"ה לגבריאל מגלך נטושה אמר לפניו רבש"ע נטושה ועומדת מששת ימי בראשית שנ' מפני חרבות נדדו [מפני חרב נטושה וגו'] רשב"י אומר אותו הפרק זמן בישול פירות היה א"ל הקב"ה לגבריאל כשאתה יוצא לבשל פירו' היזקק להם שנ' מידי עברו יקח אתכם כי בבוקר בבקר וגו' א"ר פפא היינו דאמרי אינשי אגב אורחך לבעל דבבך אישתמע וי"א בחוטמין נשף בהם ומתו שנ' וגם נשף בהם וייבשו רבי ירמיה בר אבא אמר כפים ספק להם ומתו שנאמר וגם אני אכה כפי אל כפי והנחותי חמתי רבי יצחק נפחא אמר אזנים גלה להם ושמעו שירה מפי החיות ומתו שנאמר מרוממותיך נפצו גוים:

קנט: כמה נשתיירו מהם אמר רב עשרה שנאמר ושאר עץ יערו מספר יהיו ונער יכתבם כמה נער יכול לכתוב (יוד וכמה יו"ד) עשרה ושמואל אומר ט' שנאמר [ונשאר בו עוללות] כנוקף זית שנים שלשה גרגרים בראש אמיר ארבעה וחמשה בסעיפיה וגו' ר' יהושע בן לוי אומר י"ד. שנאמר שנים שלשה גרגרים ד' וה' וגו' רבי יוחנן אומר ה' סנחריב ושני בניו נ"נ ונבוזר אדן נבוזר אדן גמר' נ"נ דכתיב ורוח די רביעאה דמה לבר אלהין ואי לא דחזייה מנא הוה ידע. סנחריב ושני בניו דכתיב ויהי הוא משתחוה בית נסרוך אלהיו ואדרמלך ושראצר בניו הכוהו בחרב אמר רבי אבהו אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו דכתיב ביום ההוא יגלח ה' בתער השכירה [בעברי נהר במלך אשור את הראש ואת שער הרגלים וגם את הזקן תספה] אתא קב"ה ואדמי ליה כגברא סבא אמר ליה כי אזלת לגבי מלכי מזרח ומערב דאייתיתינהו לבנייהו וקטלתינהו מאי אמרת להו א"ל וההוא גברא בההוא פחד אנמי יתיב א"ל היכי נעביד א"ל זיל ושני נפשך במאי אישני א"ל זיל אייתי לי מספר ואיגזייך אזל אשכח דפא מתיבותא דנח אמר היינו אלהא רבא דשיזביה לנח מטופנא אמר אי אזיל ההוא גברא ומצלח מקרב להו לתרין בנוהי קמך שמעו בנוהי וקטלוהו היינו דכתיב ויהי הוא משתחוה בית נסרוך אלהיו ואדרמלך ושראצר בניו הכוהו בחרב:

קס: ויחלק עליהם לילה הוא ועבדיו ויכם וגו' א"ר יוחנן אותו מלאך שנזדמן לו לאברהם לילה שמו שנאמר והלילה אמר הורה גבר. רבי יצחק נפחא אמר שעשה עמו מעשה לילה שנאמר מן השמים נלחמו הכוכבים ממסלותם וגו'. אמר ריש לקיש טבא דנפחא מדבר נפחא. וירדוף עד דן אמר ר' יוחנן כיון שבא אותו צדיק עד דן תשש כחו ראה בני בניו שעתידין לעבוד ע"ג בדן שנא' וישם האחד בבית אל ואת האחד נתן בדן ואף נ"נ לא נתגבר עד שהגיע לדן שנאמר מדן נשמע נחרת סוסיו:

קסא: אמר רבי זירא אע"ג דשלח רבי יהודה בן בתירא מנציבין הזהרו בזקן ששכח תלמודו מחמת אונסו והזהרו בורידין כרבי יהודה והזהרו בבני עמי הארץ שמהן תצא תורה כי האי מלתא מודעינן להו צדיק אתה ה' כי אריב אליך אך משפטים אדבר אותך מדוע דרך רשעים צלחה שלו כל בוגדי בגד נטעתם גם שורשו ילכו גם עשו פרי מה אהדרו ליה כי את רגלים רצתה וילאוך ואיך תתחרה את הסוסים וגו' משל לאדם אחד שאמר יכול אני לרוץ שלש פרסאות לפני הסוסים בין בצעי המים נזדמן לו רגלי אחד רץ לפניו שלשה מילין ביבשה ונלאה א"ל ומה לפני רגלי כך לפני הסוסים עאכ"ו ומה ג' מילין כך ג' פרסאות עאכ"ו ומה ביבשה כך בין בצעי המים על אחת כמה וכמה אף אתה ומה בשכר ארבע פסיעות ששלמתי לנ"נ שרץ אחר כבודי אתה מתמיה כשאני משלם שכר לאברהם יצחק ויעקב שרצו לפני כסוסים על אחת כמה וכמה היינו דכתיב לנביאים נשבה לבי בקרבי וגו' הני ד' פסיעות מאי היא דכתיב בעת ההיא שלח מרודך בלאדן בן בלאדן מלך בבל ספרים וגו' משום דשמע כי חלה חזקיהו [ויחזק] שדר ליה ספרים ומנחה [אין] לדרוש את המופת אשר [היה] בארץ דאמר ר' יוחנן אותו היום שמת בו אחז שתי שעות היה וכי חלה חזקיה ואיתפח אהדרינהו קב"ה לחנך עשר שעי ניהליה דכתיב הנני משיב את צל המעלות אשר ירדה במעלות אחז בשמש אחרונית עשר מעלות ותשב השמש עשר מעלות במעלות אשר ירדה אמר להו מאי האי אמרו ליה חזקיה חלש ואילפח אמר איכא גברא כי האי ולא בעינא לשדורי ליה שלמא כתבו ליה שלמא למלכא חזקיהו שלם לקרתא דירושלם שלם לאלהא רבא. נבוכדנאצר ספרא דבלאדן הוה ההיא שעתא לא הוה התם כי אתא אמר להו היכי כתביתו אמרו ליה הכי כתבינן אמר להו קריאתו ליה אלהא רבא וכתביתו ליה לבסוף [אמר] אלא הכי כתיבו שלם לאלהא רבא שלם לקרתא דירושלם שלם למלכא חזקיה אמרו ליה קריינא דאיגרתא איהו להוי פרוונקא רהט בתריה כדרהיט ארבעה פסיעות אתא גבריאל ואוקמיה א"ר יוחנן אלמלא לא בא גבריאל והעמידו לא היה תקנה ח"ו לישראל: