סנהדרין · פרק יא · חלק ד

קעח: פיסקא: אפיקורוס רב ורבי חנינא אמרי תרוייהו זה שהיה המבזה תלמיד חכם בזמן הבית רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי אמרי זה המבזה חברו בפני תלמיד חכם בזמן הבית בשלמא למאן דאמר המבזה חברו בפני תלמיד חכם בזמן הבית אפיקורוס הוי מבזה תלמיד חכם עצמו בזמן הבית מגלה פנים בתורה שלא כהלכה הוי אלא למאן דאמר מבזה תלמיד חכם עצמו בזמן הכית אפיקורוס הוי מגלה פנים בתורה כגון מאן כגון מנשה בן חזקיה ואיכא דמתני לה אסיפא מגלה פנים בתורה רב ורבי חנינא אמרי זה המבזה תלמיד חכם בזמן הבית רבי יוחנן ור' יהושע בן לוי אמרי זה המבזה את חברו בפני תלמיד חכם בזמן הבית רבי יוחנן ור' יהושע בן לוי אמרי זה המבזה את חברו בפני תלמיד חכם בזמן הבית בשלמא למאן דאמר המבזה תלמיד חכם עצמו בזמן הבית מגלה פנים בתורה הוי מבזה חבירו בפני תלמיד חכם בזמן הבית אפיקורוס הוי אלא למאן דאמר המבזה חברו בפני תלמיד חכם בזמן הבית מגלה פנים בתורה הוי אפיקורוס כגון מאן אמר רב יוסף כגון הני דאמרי מאי אהנו לן רבנן לדידהו קרי לדידהו תנו אמר ליה אביי האי מגלה פנים בתורה נמי הוא דכתיב אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי אמר רב נחמן בר יצחק מהכא נמי שמע מינה שנאמר ונשאתי לכל המקום בעבורם אלא כגון דיתיב קמיה רביה ונפלה ליה שמעתא בדוכתא אחריתי ואמר הכי אמרינן התם ולא אמר הכי אמר מר רבא אמר כגון הני דבי בנימין אסיא דאמרי מאי אהנו לן רבן מעולם לא שרו לן עורבא ולא אסרו לן יונה רבא כי הוו מייתי טרפה דבי בנימין קמיה כי הוה חזי ביה טעמא להתירא אמר להו תיחזו דקא שרינא לכו עורבא כי הוי חזי ליה טעמא לאיסורא אמר להו תיחזו דקא אסרנא לכו יונה:

קעט: רב פפא אמר כגון דאמר הני רבנן רב פפא אישתלי ואמר כגון הני רבנן ואיתיב בתעניתא. לוי בר שמואל ורב הונא בר חייא הוו קא מתקני מטפחות ספרי דבי רב יהודה כי מטו מגלת אסתר אמרי הא מגלת אסתר לא בעיא מטפחת אמר להו כי האי גונא נמי מיחזי כי אפקירותא רב נחמן אמר זה הקורא רבו בשמו דאמר ר' יוחנן מפני מה נענש גיחזי מפני שקרא לרבו בשמו שנאמר ויאמר גיחזי אדוני המלך זאת האשה וזה בנה אשר החיה אלישע יתיב רבי ירמיה קמיה דרבי זירא ויתיב וקאמר עתיד הקב"ה להוציא (מעין) נחל מבית קדשי הקדשים ועליו כל מיני מגדים שנאמר ועל הנחל יעלה על שפתו מזה ומזה כל עץ מאכל לא יבול עלהו ולא יתום פריו לחדשיו יבכר כי מימיו מן המקדש המה יוצאים והיה פריו למאכל ועלהו לתרופה א"ל ההוא סבא יישר וכן אמר ר' יוחנן. אמר ליה ר' ירמיה לרבי זירא כי האי גונא מיחזי אפקירותא אמר ליה האי סיועי קא מסייע לך אלא אי שמיע לך הא שמיע לך כי הא דיתיב ר' יוחנן וקא דריש עתיד הקדוש ב"ה להביא אבנים טובות ומרגליות שהם שלשים על שלשים אמות וחוקק בהם עשר ברום עשרים ומעמידם בשערי ירושלים שנאמר ושמתי כדבר שמשותיך ושעריך לאבני אקדח וגו' לגלג עליו אותו תלמיד השתא כביעתא דצלצלא לא משכחינן כולי האי משכחינן לימים הפליגה ספינתו בים חזינהו למלאכי השרת דקא מנסרי אבנים טובות ומרגליות אמר להו הני למאי אמרי ליה עתיד הקב"ה להעמידן בשערי ירושלים כי הדר אשכחיה לרבי יוחנן דיתיב וקא דריש אמר ליה רבי דורש ולך נאה לדרוש כשם שאמרת כך ראיתי אמר לו ריקא אם לא ראית לא האמנת מלגלג על דברי חכמים אתה יהב ביה עיניה ועשאו גל של עצמות מיתיבי ואולך אתכם קוממיות רבי מאיר אומר מאתים אמה בשתי קומות של אדם הראשון רבי יהודה אומר מאה אמות כנגד היכל וכותליו שנאמר אשר בנינו כנטיעים מגודלים בנעוריהם בנותינו כזויות מחוטבות תבנית היכל כי קאמר רבי יוחנן לכוי דבי זיקא:

קפ: ועלהו לתרופה רב יצחק בר אבדימי ורב חסדא חד אמר להתיר פה של מעלה וחד אמר להתיר פה של מטה איתמר נמי חזקיה אמר להתיר פה אלמים. בר קפרא אמר להתיר פה עקרות. רבי יוחנן אמר לתרופה ממש מאי לתרופה ר' שמואל בר נחמני אמר לתואר פנים של בעלי הפה:

קפא: דרש ר' יהודה בר' סימון כל המשחיר (פנים) [פניו] על דברי תורה בעולם הזה הקדוש ב"ה מבהיק זיוו לעולם הבא שנאמר מראהו כלבנון בחור כארזים אמר רבי תנחום ברבי חנילאי כל המרעיב עצמו על דברי תורה בעולם הזה הקדוש ב"ה משביעו לעולם הבא שנאמר ירויון מדשן ביתך ונחל עדניך תשקם כי אתא רב דימי אמר עתיד הקב"ה ליתן לכל צדיק וצדיק מלא עומסו שנאמר ברוך ה' יום יום יעמס לנו האל ישועתנו סלה אמר ליה אביי וכי אפשר לומר כן והלא כבר נאמר מי מדד בשעלו מים ושמים בזרת תכן אמר ליה מאי טעמא לא שכיחת באגדתא דאמרי, במערבא משמיה דרבה בר מדי עתיד הקדוש ברוך הוא ליתן לכל צדיק וצדיק שלש מאות ועשרה עולמות שנאמר להנחיל אוהבי יש וגו' יש בגמטריא תלת מאה ועשרה הוי תניא רבי מאיר אומר במדה שאדם מודד מודדין לו דכתיב בסאסאה בשלחה תריבנה. א"ל רבי יהודה (ר' יהושע) וכי אפשר לומר כן אדם נותן מלא עומסו לעני בעולם הזה הקב"ה נותן לו מלא עומסו לעולם הבא והא כתי' ושמים בזרת תכן ואתה אי אומר כן אי זה היא מדה מרובה מדה טובה מרובה או מדת פורענות הוי אומר מדה טוב' מרובה ממדת פורענות במדה טובה כתי' ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים פתח וימטר עליהם מן לאכול ודגם שמים נתן למו ובמדת פורענות הוא אומר וארובות השמים נפתחו במדת פורענות כתיב ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה והיו דראון לכל בשר והלא אדם מושיט אצבעו באור בעולם הזה מיד נכוה אלא כשם שנותן הקדוש ברוך הוא כח ברשעים לקבל פורענותן כך נותן הקב"ה כח בצדיקים לקבל טובתן:

קפב: פיסקא: ר' עקיבא אומר אף הקורא בספרי' החיצוני' תנא בספרי אפיקורסים רב יוסף אמר אף בס' בן סירא אסור למיקרי אמר ליה אביי מאי טעמא אי לימא משום דכתיב ביה לא תנטוש גילדנא מאודניה דלא ליזיל משכיה לחבלא אלא צלי יתי' בנורא ואיכול ביה תרתין גריצין אי מפשטיה באורייתא נמי כתיב לא תשחית את עצה אי מדרשא אורחא דארעא קא משמע לן דלא לבעול שלא כדרכה ואלא משום דכתיב בת לאביה מטמונת שוא מפחדה לא יישן בלילה בקטנותה שמא תתפתה בנערותה שמא תזנה בגרה שמא לא תנשא נישאת שמא לא יהיה לה בנים הזקינה שמא תעשה כשפים הא רבנן נמי אמרוה אי אפשר לעולם בלא זכרים ובלא נקבות אשרי מי שבניו זכרים אוי לו למי שבניו נקבות אלא משום דכתיב לא תיעל דוי בלבך דגברי גוברין קטל דוי הא שלמה נמי אמרה דאגה בלב איש ישחנה רבי אמי ור' אסי חד אמר יסיחנה מדעתו וחד אמר ישיחנה לאחרים ואלא משום דכתיב מנע רבים מתוך ביתך ולא הכל תביא אל ביתך והא ר' נמי אמרה דתניא ר' אומר לעולם אל ירבה אדם רעים בתוך ביתו שנאמר איש רעים להתרועע אלא משום דכתיב זלדקן קורטין. עבדקן סכסן. דנפח בכסי לא צחי. אמר במאי איכול לחמא לחמא סב מיניה. מאן דאית ליה מעברתא בדיקניה כולי עלמא לא יכלי ליה. אמר רב יוסף מילי מעלייתא דאית ביה דרשינן להו אשה טובה מתנה טובה בחיק ירא אלהים תנתן אשה רעה צרעת לבעלה מאי תקנתיה יגרשנה מתוך ביתו ויתרפא מצרעתו אשה יפה אשרי בעלה מספר ימיו כפלים העלם עיניך מאשת חן פן תלכד במצודתה אל תט אצל בעלה למסוך עמו יין ושכר כי בתאר אשה יפה רבים הושחתו ועצומים כל הרוגיה רבים היו פצעי רוכל המרגילים לדבר ערוה כניצוץ מבעיר נחלת ככלוב מלא עוף כן בתיהם מלאים מרמה מנע רבים מתוך ביתך ולא הכל תביא אל ביתך רבים יהיו דורשי שלומך גלה סודך לאחד מאלף משוכבת חיקך שמור פתחי פיך אל תצר צרת מחר כי לא תדע מה ילד יום שמא למחר איננו ונמצא מצטער על עולם שאינו שלו כל ימי עני רעים בן סירא אומר אף לילות בשפל גנים גנו ובמרום הרים כרמו ממטר גנים לגנו ומעפר כרמו לכרמים אמר ר' זירא אמר רב כל ימי עני רעים אלו בעלי תלמוד וכו' - עד שנוי וסת תחלת חולי מעים וכו':

קפג: תנו רבנן הקורא פסוק של שיר השירים ועושה אותו כמין זמר והקורא פסוק בבית משתאות בלא זמנו מביא רעה לעולם מפני שהתורה חוגרת שק ועומדת לפני הקב"ה ואומרת לפניו רבש"ע עשאוני בניך ככנור שמנגנים בו אמר לה בתי בשעה שאוכלין ושותין במה יתעסקו אמרה לפניו רבש"ע אם בעלי מקרא הם יעסקו בתורה ובנביאים וכתובים אם בעלי משנה הם יעסקו במשנה ובהלכות ובהגדות ואם בעלי תלמוד הם יעסקו בהלכות הפסח בפסח בהלכות עצרת בעצרת בהלכות החג בחג. העיד ר"ש בן אלעזר משום ר' (שמעון) [יהושע] בן חנניה כל הקורא פסוק בזמנו מביא טובה לעולם שנאמר ודבר בעתו מה טוב:

קפד: פיסקא: והלוחש על המכה א"ר יוחנן וברוקק בה לפי שאין מזכירין שם שמים על הרקיקה אתמר רב אמר אפילו בנגע צרעת רבי חנינא אמר אפילו ויקרא אל משה:

קפה: רב יצחק בר שמואל בר מרתא איקלע לההוא אושפיזא אייתיאו ליה משחא במנא שף נפקן ליה צמחי באפיה נפק לשוקא חזיתיה ההיא אתתא אמרה זיקא דחמת קא חזינא הכא עבדא ליה מלתא ואיתסי א"ל ר' אבא לרבה בר מרי כתיב כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך וכי מאחר שלא שם רפואה למה א"ל הכי אמר רבי יוחנן מקרא זה מעצמו נדרש שנאמר ויאמר אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך אם תשמע לא אשים ואם לאו אשים ואף עפ"כ אני ה' רופאך:

קפו: אמר רבה בר בר חנה כשחלה רבי אליעזר נכנסו תלמידיו לבקרו אמר להם חמה עזה יש בעולם התחילו [הן] בוכים ורבי עקיבא משחק אמרו לו מפני מה אתה שוחק אמר להם וכי מפני מה אתם בוכים אמרו לו אפשר ספר תורה שרוי בצער ולא נבכה אמר להם לכך אני משחק שכל זמן שאני רואה רבי שאין יינו מחמיץ ואין פשתנו לוקה ואין שמנו מבאיש ואין דובשנו מדביש אמרתי שמא ח"ו קבל רבי עולמו ועכשיו שאני רואה רבי בצער אני שמח. אמה ליה עקיבא כלום חסרתי מן התור' כולה א"ל למדתנו רבינו כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא:

קפז: תנו רבנן כשחלה ר' אליעזר נכנסו ד' זקנים לבקרו ר' טרפון ור' יהושע ורבי אלעזר בן עזריה ור"ע. נענה רבי טרפון ואמר טוב אתה לישראל מטפה של גשמים שטפה של גשמים בעולם הזה ורבי בעולם הזה ולעולם הבא נענה ר' יהושע ואמר טוב אתה לישראל יותר מגלגל חמה שגלגל חמה בעולם הזה ור' בעולם הזה ולעולם הבא. נענה ר' אלעזר בן עזריה ואמר טוב אתה לישראל יותר מאב ואם שאב ואם בעולם הזה ורבי בעולם הזה ולעולם הבא. נענה רבי עקיבא ואמר חביבין יסורין [אמר להם סמכוני ואשמעה דברי עקיבא תלמידי שאמר חביבין יסורין] א"ל עקיבא זו מנין לך אמר מקרא אני דורש בן שתים עשרה שנה מנשה במלכו וחמשים וחמש שנה מלך בירושלים ויעש הרע בעיני ה' וכתיב גם אלה משלי שלמה אשר העתיקו אנשי חזקיה מלך יהודה וכי חזקיהו מלך יהודה לכל העולם כולו לימד תורה ולמנשה בנו לא לימד תורה אלא מכל טורח שטרח בו ומכל עמל שעמל בו לא העלוהו למוטב אלא יסורין שנאמר וידבר ה' אל מנשה ואל עמו ולא הקשיבו ויבא ה' עליהם את שרי הצבא אשר למלך אשור וילכדו את מנשה בחוחים ויאסרוהו בנחשתים ויוליכוהו בבלה וכתיב ובהצר לו חלה את פני ה' וגו' ויתפלל אליו ויעתר לו [וישמע תחנתו] [מאי עביד ליה שדיוה בדודא דנחשא ושדו נורא תותיה והוה קא מצטער טובא אמר היכי לעביד נקרייה להקב"ה כעיס עילואי נקרייה לע"ג לית בה ממשא מה עשה קרא לגדולים ולא עניוהו קרא לקטנים ולא עניוהו אמר רבונו של עולם אי ענית ענית ואי לא אמינא איהו נמי כוותהון מיד ויעתר לו] וישיבהו [ירושלים] למלכותו הא למדת שחביבין יסורין:

קפח: ת"ר שלשה באו בעלילה ואלו הן קין. עשו. ומנשה. קין דכתיב גדול עוני מנשוא אמר לפניו רבונו של עולם כלום גדול עוני מששים רבוא שעתידין לחטוא לפניך ואתה סולח להם. עשו דכתיב הברכה אחת היא לך אבי. מנשה בתחלה קרא לאלוהות הרבה ולבסוף קרא לאלהי אבותיו:

קפט: משנה שלשה מלכים וארבעה הדיוטות אין להם חלק לעולם הבא שלשה מלכים. ירבעם. אחאב. ומנשה. רבי יהודה אומר מנשה יש לו חלק לעולם הבא שנאמר ויתפלל אליו [ויעתר לו] וישמע תחנתו וישיבהו ירושלים למלכותו אמרו לו למלכותו השיבו ולא לחיי עולם הבא השיבו. ארבעה הדיוטות. בלעם .ודואג. ואחיתופל. וגיחזי: (גמ' מי מנאן א"ר אשי אנשי כנסת הגדולה):

קצ: תנו רבנן ירבעם שריבע עם ד"א ירבעם שעשה מריבה בעם ד"א ירבעם שעשה מריבה בין ישראל לאביהם שבשמים. בן נבט בן שניבט ולא ראה. תנא הוא נבט הוא מיכה הוא שבע בן בכרי. נבט שניבט ולא ראה. מיכה שנתמכמך בבנין ומה שמו שבע בן בכרי שמו. ת"ר שלשה ניבטו ולא ראו ואלו הן. נבט. ואחיתופל. ואצטגניני פרעה. נבט שראה אש שיוצא מאמתו הוא סבר איהו מליך ולא היא ירבעם הוא דנפק מיניה. אחיתופל ראה צרעת שפרחה לו על אמתו הוא סבר איהו מליך ולא היא בת שבע [בתו] היא דנפק מינה שלמה. אצטגניני פרעה דאמר רבי חמא בר חנינא מאי דכתיב המה מי מריבה המה שראו אצטגניני פרעה וטעו ראו שמושיען של ישראל במים הוא לוקה אמרו כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו והם לא ידעו שעל עיסקי מי מריבה הוא לוקה. ומנא לן דלא אתי לעלמא דאתי דכתיב ויהי הדבר הזה לחטאת בית ירבעם להכחיד ולהשמיד מעל פני האדמה להכחיד בעולם הזה ולהשמיד לעולם הבא. אמר רבי יוחנן מפני מה זכה ירבעם למלכות מפני שהוכיח את שלמה (לשם שמים) ומפני מה נענש מפני שהוכיחו ברבים שנאמר וזה הדבר אשר הרים יד במלך שלמה בנה את המלוא סגר את פרץ עיר דוד אביו א"ל דוד אביך פרץ פרצות בחומה כדי שיעלו ישראל לרגל ואתה גדרת אותם כדי לעשות אנגריא לבת פרעה ומאי וזה אשר הרים יד במלך אמר רב נחמן שחלץ תפליו (לפניו) בפניו:

קצא: אמר רב נחמן גסות הרוח שהיה בו בירבעם טרדתו מן העולם שנאמר ויאמר ירבעם בלבו עתה תשוב הממלכה לבית דוד אם יעלה העם הזה לעשות זבחים בבית ה' בירושלים ושב לב העם הזה אל אדוניהם אל רחבעם מלך יהודה והרגוני ושבו אל רחבעם מלך יהודה [אמר] גמירי דאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית יהודה בלבד כיון דחזו ליה לרחבעם דיתיב ואנא קאימנא סברי הא מלכא והא עבדא ואי יתיבנא מורד במלכות הואי וקטלין לי ואזלו בתריה מיד ויועץ המלך ויעש שני עגלי זהב ויאמר אליהם רב לכם מעלות ירושלים הנה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים וישם את האחד בבית אל ואת האחד בדן מאי ויועץ אמר רב יהודה אמר רב שהושיב רשע אצל צדיק אמר להו חתמיתו על כל דעבידנא אמרו ליה הן אמר להו מלכא בעינא למיהוי אמרו ליה הן כל דאמינא לכו עבדיתו א"ל הן אפילו למפלת לע"ג א"ל צדיק ח"ו א"ל רשע לצדיק סלקא דעתך דגברא כירבעם פלח לע"ג אלא למינסינהו הוא דקא בעי אי מקבליתו למימריה או לא ואף אחיה השילוני טעה וחתם דהא יהוא צדיקא רבא הוה שנאמר ויאמר ה' אל יהוא יען אשר הטיבות לעשות הישר בעיני וגומר וכתיב ויהוא לא שמר ללכת בתורת ה' אלהי ישראל וגו' מאי גרמה ליה אמר אביי ברית כרותה לשפתים. שנאמר אחאב עבד הבעל מעט יהוא יעבדנו הרבה. רבא אמר חותמו של אחיה השילוני ראה וטעה דכתיב ושחטה שטים העמיקו ואני מוסר לכלם א"ר יוחנן אמר הקב"ה הם העמיקו משלי אני אמרתי כל שאינו עולה לרגל עובר בעשה והם אמרו כל העולה לרגל ידקר בחרב:

קצב: ויהי בעת ההיא וירבעם יצא מירושלים וגו' תנא משום רבי יוסי עת היא מזומנת לפורענות. ויהי בעת ההיא וירד יהודה תנא משמיה דרבי יוסי עת היא מזומנת לרעה בעת פקודתם יאבדו תנא משום ר' יוסי עת היא מזומנת לפורענות בעת רצון עניתיך תנא משום רבי יוסי עת היא מזומנת לטובה וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם תנא משום רבי יוסי עת היא מזומנת לפורענות וילך רחבעם שכם כי שכם באו כל ישראל להמליך אותו תנא משום רבי יוסי מקום מזומן לפורענות בשכם ענו את דינה בשכם מכרו אחיו את יוסף בשכם נחלקה מלכות בית דוד וירבעם יצא מירושלים וגו' אמר ר' חנינא בר פפא שיצא מפתקה של ירושלים. ויצא אותו אחיה השילוני הנביא בדרך והוא מתכסה בשלמה חדשה ושניה' לבדם בשדה מאי בשלמה חדשה אמר רב נחמן כשלמה חדשה מה שלמה חדשה אין בה שום דופי אף תורתו של ירבעם לא היה בו שום דופי ד"א שלמה חדשה שחדשו דברים שלא שמעה אוזן מעולם מאי ושניהם לבדם בשדה אמר רב יהודה אמר רב שכל ת"ח דומין לפניהם כעשבי השדה ואיכא דאמרי שכל טעמי תורה מגולין להם כשדה לכן תתני שלוחים על מורשת גת בתי אכזיב לאכזב למלכי ישראל אמר רבי חנינא בר פפא יצאתה בת קול ואמרה להן מי שהרג את הפלשתי והוריש אתכם גת תתני שלוחים לבניו בתי אכזיב לאכזב למלכי ישראל:

קצג: אמר רבי חנינא בר פפא כל הנהנה מן העה"ז בלא ברכה כאלו גוזל להקב"ה וכנסת ישראל שנאמר גוזל אביו ואמו ואומר אין פשע חבר הוא לאיש משחית ואין אביו אלא הקב"ה שנאמר הלא הוא אביך קנך ואין אמו אלא כנ"י שנאמר שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך מאי חבר הוא לאיש משחית חבר הוא לירבעם בן נבט שהשחית ישראל לאביהם שבשמים:

קצד: וידח ירבעם בן נבט את ישראל מאחרי ה' והחטיאם חטאה גדולה א"ר חנן בשתי מקלות המתיזות זו את זו ודי זהב אמרי דבי רבי ינאי אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע בשביל כסף וזהב שהשפעת להן לישראל עד שאמרו די גרם להם לעשות להם אלהי זהב משל אין ארי דורס ונוהם מתוך קופה של תבן אלא מתוך קופה של בזר אמר ר' אושעיא עד ירבעם היו ישראל יונקים מעגל אחד מכאן ואילך משנים וג' עגלים אמר רבי יצחק אין לך כל פורענות ופורענות שבאה לעולם שאין בה אחד מכ"ד בהכרע ליטרא של עגל הראשון שנאמר וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם. א"ר חנינא לאחר כ"ד דורות נגבה פסוק זה שנאמר ויקרא באזני קול גדול לאמר קרבו פקודות העיר ואיש כלי משחיתו בידו אחר הדבר הזה לא שב ירבעם מדרכו הרעה וגו': מאי אחר אמר רבא [רבי אבא] אחר שתפשו הקב"ה לירבעם בבגדו א"ל חזור בך ואני ואתה ובן ישי נטייל בג"ע א"ל ומי בראש א"ל בן ישיש בראש אמר אי הכי לא בעינא:

קצה: רבי אבהו הוה רגיל דהוה קא דריש בשלשה מלכים חלש קיבל עליה דלא דריש כיון דאיתפח הדר קא דריש אמרו ליה קבילת עליך דלא דרשת בהו אמר אינהו מי אהדרו בהו דאנא אהדר בי רב אשי אוקים אג' מלכי' אמר למחר נפתח בחברין אתא מנשה איתחזי ליה בחילמיה אמר חברך וחברי דאבוך קרית לן מהיכא בעית למישרא המוציא א"ל לא ידענא א"ל מהיכא דבעי' למישרא המוציא לא גמירת וחברך קרית לן א"ל אגמרן לי (מיהא) ולמח' דרשינן ליה משמך בפירקא א"ל מהיכא דקרים בישולא א"ל מאחר דחכימת כולי האי מאי טעמא קא פלחיתו לע"ג א"ל אי הות התם הות נקיט בשיפולי גלימא בשינך ורהטת אבתראה למחר אמר להו לרבנן נפתח ברבוותא אחאב אח לשמים ואב לע"ג אח לשמים הכתיב אח לצרה יולד אב לע"ג דכתיב כרחם אב על בנים ויהי הנקל לכתו בחטאת ירבעם בן נבט א"ר יוחנן קלות שעשה אחאב כחמורות שעשה ירבעם ומפני מה תלה הכתוב בירבעם מפני שהוא היה תחלה לקלקלה גם מזבחותם כגלים על תלמי שדי א"ר יוחנן אין לך כל תלם ותלם בארץ ישראל שלא העמיד אחאב עליו ע"ג והשתחוה לה:

קצו: ומנא לן דלא אתי לעלמא דאתי דכתיב והכרתי לאחאב משתין בקיר ועצור ועזוב בישראל עצור בעה"ז ועזוב לעה"ב. א"ר יוחנן מפני מה זכה עמרי למלכות מפני שהוסיף כרך אחד בארץ ישראל שנאמר ויקן את ההר שומרון מאת שמר בככרים כסף ויבן את ההר ויקרא שם העיר אשר בנה על שם שמר אדני ההר שומרון. א"ר יוחנן מפני מה זכה אחאב למלכות כ"ב שנה מפני שכיבד את התורה שניתנה בכ"ב אותיות שנאמר וישלח מלאכים אל אחאב מלך ישראל העירה ויאמר לו כה אמר בן הדד כספך וזהבך לי הוא ונשיך ובניך הטובים לי הם כי אם כעת מחר אשלח את עבדי אליך וחפשו את ביתך ואת בתי עבדיך והיה כל מחמד עיניך ישימו בידם ולקחו ויאמר למלאכי בן הדד אמר לאדוני המלך כל אשר שלחת לעבדך בראשונה אעשה והדבר הזה לא אוכל לעשות מאי מחמד עיניך לאו ספר תורה ודילמא ע"ג לא ס"ד דכתיב ויאמרו אליו כל הזקנים וכל העם אל תשמע ולא תאבה ודילמא סבי דבהתא הוו מי לא כתיב וישר הדבר בעיני אבשלום ובעיני כל זקני ישראל ואמר רב יוסף סבי דבהתא התם לא כתיב וכל העם הכא כתיב וכל העם דאי אפשר דלא הוו בהון צדיקי דכתיב והשארתי בישראל שבעת אלפים כל הברכים אשר לא כרעו לבעל וכל הפה אשר לא נשק לו:

קצז: אמר רב נחמן אחאב שקול היה שנאמר ויאמר ה' מי יפתה את אחאב ויעל ויפול ברמות גלעד ויאמר זה בכה וזה בכה מתקיף לה רב יוסף מאן דכתיב ביה רק לא היה כאחאב אשר התמכר לעשות הרע בעיני ה' אשר הסתה אותו איזבל ותנינא בכל יום ויום איזבל היתה שוקלת שקלי זהב לע"ג ואת אמרת אחאב שקול היה אלא אחאב וותרן בממונו היה ומתוך שהיה מהנה ת"ח מנכסיו כפרו לו מחצה ויצא הרוח ויעמוד לפני ה' ויאמר אני אפתנו ויאמר ה' אליו במה ויאמר אצא ואהיה רוח שקר בפי כל נביאיו ויאמר תפתה וגם תוכל צא ועשה כן מאי רוח אמר רבי יוחנן רוחו של נבות היזרעאלי מאי צא אמר רבינא אמר ליה הקב"ה צא ממחיצתי שכן כתיב דובר שקרים לא יכון לנגד עיני א"ר פפא היינו דאמרי אינשי דפרע קיניה מחריב ביתיה ויעש אחאב את האשרה ויוסף אחאב [לעשות] להכעיס את ה' אלהי ישראל מכל מלכי ישראל אשר היו לפניו אמר רבי יוחנן שכתב על דלתות שומרון אחאב כפר בה' אלהי ישראל לפיכך (לא יהיה לו) [אין לו] חלק באלהי ישראל ויבקשו את אחזיהו וילכדהו והוא מתחבא בשומרון אמר ר' לוי שהיה קודר אזכרות וכותב ע"ג תחתיהן:

קצח: מנשה שנשה יה דבר אחר מנשה שהנשיא את ישראל לאביהם שבשמים ומנא לן דלא אתי לעלמא דאתי דכתי' בן שתים עשרה שנה מנשה במלכו וחמשים וחמשה שנים מלך בירושלים ויעש אשרה כאשר עשה אחאב מלך ישראל מה אחאב אין לו חלק לעה"ב אף מנשה אין לו חלק לעה"ב. [פיסקא] רבי יהודה אומר מנשה יש לו חלק לעולם הבא שנאמר ויתפלל אליו ויעתר לו וישמע תחנתו וישיבהו ירושלים למלכותו אמרו [לו] למלכותו השיבו לא לעולם הבא השיבו אמר רבי יוחנן ושניהם מקרא אחד דרשו שנאמר ונתתים לזעוה לכל ממלכות הארץ בגלל מנשה בן יחזקיהו מ"ס בגלל מנשה שעשה תשובה ואינהו לא עביד ומ"ס בגלל מנשה דלא עבד תשובה. אמר רבי יוחנן כל האומר מנשה אין לו חלק לעולם הבא מרפה ידיהם של בעלי תשובה דתני תנא קמיה דרבי יוחנן מנשה עשה תשובה ל"ג שנים דכתיב בן שתים עשרה שנה מנשה במלכו וחמשים וחמש שנה מלך בירושלים וכתיב ויעש אשרה כאשר עשה אחאב וגו' כמה מלך אחאב עשרים ותרתין שנין מנשה כמה מלך נ"ה דל מינייהו כ"ב פשו להו ל"ג. אמר רבי יוחנן משום רשב"י מאי דכתיב וישמע אליו ויחתר לו ויעתר לו מיבעי ליה מלמד שעשה לו הקב"ה כמין מחתרת ברקיע כדי לקבלו בתשובה (והטמינו) מפני מדת הדין:

קצט: ואמר רבי יוחנן משום ר' שמעון בן יוחאי מאי דכתיב בראשית ממלכת יהוקים בן יאשיהו וכתיב בראשית ממלכת צדקיהו וכי עד האידנא לא הוו מלכי אלא ביקש הקדוש ב"ה להחזיר את כל העולם כולו לתוהו ובוהו בשביל יהויקים כיון שנסתכל בדורו נתקררה דעתו וביקש הקדוש ברוך הוא להפוך לעולם כולו לתוהו ובוהו בשביל דורו של צדקיה נסתכל בצדקיה ונתקררה דעתו בצדקיה נמי כתיב ויעש הרע בעיני ה' שהיה בידו למחות ולא מיחה:

ר: וא"ר יוחנן משום רשב"י מאי דכתיב איש חכם נשפט את איש אויל ורגז ושחק ואין נחת אמר הקב"ה כעסתי על אחז ונתתיו ביד מלכי דמשק זיבח וקיטר לאלהיהם שנא' ויזבח לאלהי דרמשק המכים בו ויאמר כי אלהי מלכי ארם הם מעזרים אותם להם אזבח ויעזרוני. והם היו לו להכשילו ולכל ישראל. שחקתי עם אמציה ונתתי מלכי אדום בידו הביא אלהיהם והשתחוה להם שנאמר ויהי אחרי בוא אמציה מהכות את אדומים ויבא את אלהי בני שעיר ויעמידם לו לאלהים ולפניהם ישתחוה ולהם יקטר אמר רב פפא היינו דאמרי אינשי בכי ליה למר ולא ידע אחוכי לי למר ולא ידע וי ליה למר דלא ידע בין טב לביש ויבאו כל שרי מלך בבל וישבו בשער התוך מאי שער התוך א"ר יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי מקום שמחתכין בו הלכות. א"ר פפא היינו דאמרי אינשי באתרא דמרא ביתא תלה ליה זייניה תמן קולבא רעיא קולתיה תלה:

רא: א"ר חסדא אמר רבי ירמיה בר אבא מ"ד על שדה איש עצל עברתי ועל כרם אדם חסר לב והנה עלה כלו קמשונים כסו פניו חרולים וגדר אבניו נהרסה. על שדה איש עצל עברתי זה אחז ועל כרם אדם חסר לב זה מנשה והנה עלה כלו קמשונים זה אמון. כסו פניו חרולים זה יהויקים. וגדר אבניו נהרסה זה צדקיה שנחרב בית המקדש בימיו. ואמר רב חסדא אמר רבי ירמיה בר אבא ארבע כתות אין מקבלין פני שכינה. כת לצים. כת שקרנים. כת חניפים. כת מספרי לשון הרע. כת לצים דכתיב משך ידו את לוצצים. כת שקרנים דכתיב דובר שקרים לא יכון לנגד עיני. כת חניפים דכתיב כי לא לפניו חנף יבא. כת מספרי לשון הרע דכתיב כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע. צדיק אתה ולא יהיה במגורך רע: