סנהדרין · פרק יא · חלק ה

רב: ואמר רב חסדא אמר רבי ירמיה בר אבא מאי דכתיב לא תאונה אליך רעה ונגע לא יקרב באהליך לא תאונה אליך רעה שלא ישלוט בך יצר הרע ונגע לא יקרב באהליך שלא תמצא אשתך ספק נדה בשעה שתבא מן הדרך. דבר אחר לא תאונה אליך רעה שלא יבעתוך חלומות והרהורים רעים. ונגע לא יקרב באהליך שלא יהא לך בן או תלמיד שמקדיח תבשילו ברבים עד כאן ברכו אביו מכאן ואילך ברכתו אמו כי מלאכיו יצוה לך וגו' על כפים ישאונך וגו' על שחל ופתן תדרוך וגו' עד כאן ברכתו אמו מכאן ואילך ברכתו שכינה כי בי חשק ואפלטהו וגו' יקראני ואענהו וגו' אורך ימים אשביעהו וגו':

רג: אמר רבי שמעון בן לקיש מאי דכתיב וימנע מרשעים אורם וזרוע רמה תשבר. מפני מה עי"ן של רשעים תלויה כיון שנעשה אדם רש מלמטה נעשה רש מלמעלה ולא נכתביה כלל רבי יוחנן ורבי אלעזר חד אמר מפני כבודו של דוד וחד אמר מפני כבודו של נחמיה בן חכליה:

רד: [ת"ר] מנשה היה שונה חמשים וחמשה פנים בתורת כהנים כנגד שני מלכותו. אחאב שמונים וחמשה. ירבעם מאה ושלשה. תניא היה רבי מאיר אומר אבשלום אין לו חלק לעולם הבא שנאמר ויכו את אבשלום וימיתוהו. ויכוהו בעולם הזה וימיתוהו לעולם הבא. תניא ר' שמעון בן אלעזר אומר משום רבי מאיר אחז ואחזיה וכל מלכי ישראל שכתוב בהן ויעש הרע בעיני ה' לא חיין ולא נדונין וגם דם נקי שפך מנשה הרבה מאד עד אשר מלא את ירושלים פה לפה לבד מחטאתו אשר החטיא את יהודה לעשות הרע בעיני ה' הכא תרגימו שהרג ישעיה במערבא אמרי שעשה צלם משאוי אלף בני אדם ובכל יום ויום היה הורג את כולם:

רה: כמאן אזלא הא דאמר רבה בר בר חנה שקולה נשמה של צדיק אחד בכל העולם כולו כמ"ד ישעיה הרג. כתיב פסל וכתיב פסילים א"ר יוחנן בתחלה עשה לו פרצוף אחד ולבסוף עשה לו ארבעה פרצופין כדי שתראה שכינה ותכעוס. אחז העמידו בעליה שנאמר ואת המזבחות אשר על הגג עלית אחז וגו'. מנשה העמידו בהיכל שנאמר וישם את פסל האשרה אשר עשה בבית אשר אמר ה' אל דוד ואל שלמה בנו בבית הזה ובירושלים אשר בחרתי מכל שבטי ישראל אשים את שמי לעולם. אמון הכניסו לבית קדשי הקדשים שנאמר כי קצר המצע מהשתרע וגו' מאי כי קצר המצע מהשתרע אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן כי קצר מצע זה מלהשתרר עליו שני רעים כאחד. מאי והמסכה צרה אמר רבי שמואל בר נחמני רבי יונתן כי הוה מטי להאי קרא הוה קא בכי מי שכתב בו כונס כנד מי הים תעשה לו מסכה צרה. אחז חתם את התורה שנאמר צור תעודה חתום תורה בלימודי. מנשה קדר את האזכרות אמון שרף את התורה. אחז בטל את העבודה. מנשה הרס את המזבח. אמון העלה שממית על גבי המזבח. אחז התיר את הערוה. מנשה עם אחותו. אמון עם אמו שנא' כי הוא אמון הרבה רשמה. רבי יוחנן ורבי אלעזר חד אמר ששרף את התורה וחד אמר שהיה עם אמו אמרה לו אמו כלום יש לך הנאה ממקום שיצאת ממנו אמר לה כלום אני עושה אלא להכעיס את בוראי כי אתא יהויקים אמר קמאי לא ידעי לארגוזי כלום אנו צריכים אלא לאורו יש לנו זהב פרוים שאנו משתמשים בו יטול אורו אמרו לו והלא כסף וזהב שלו הוא שנאמר לי הכסף ולי הזהב נאום ה' צבאות אמר להם כבר נתנו לנו שנאמר השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם:

רו: אמר ליה רבא לרבה בר מרי מפני מה לא מנו את יהויקם משום דכתיב ביה ויתר דברי יהויקים וכל תועבותיו אשר עשה והנמצא עליו מאי והנמצא עליו רבי יוחנן ורבי אלעזר חד אמר שחקק שם ע"ג על אמתו וחד אמר שחקק שם שמים על אמתו אמר ליה במלכים לא שמעתי בהדיוטות שמעתי מפני מה לא מנו את מיכה מפני שפתו מצויה לעוברי דרכים שנאמר ועבר בים צרה והכה בים גלים אמר רבי יוחנן זה פסלו של מיכה תניא רבי נתן אומר מגרב לשילה שלשה מילין והיו עשן המערכה ועשן פסל מיכה מתערבין זה בזה בקשו מלאכי השרת לדוחפו אמר להם הקדוש ב"ה הניחו לו שפתו מצויה לעוברי דרכים. ועל דבר זה נענשו אנשי פלגש בגבעה אמר להן הקב"ה בכבודי לא מחיתם על כבודו של בשר ודם מחיתם:

רז: אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי בן קמא גדולה לגימה שהרחיקה ב' משפחות מישראל שנאמר על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים ורבי יוחנן דידיה אמר מרחקת את הקרובים ומקרבת את הרחוקים ומעלמת עינים מן הרשעים ומשרה שכינה על נביאי הבעל ושגגתו עולה זדון. מרחקת את הקרובים מעמון ומואב ומקרבת את הרחוקים מיתרו דאמר רבי יוחנן בשכר קראן לו ויאכל לחם זכו בניו וישבו בלשכת הגזית שנאמר ומשפחות סופרים יושבי יעבץ תרעתים שמעתים סוכתים המה הקינים הבאים מחמת אבי בית רכב וכתיב התם ובני קני חתן משה עלו מעיר התמרים וגו'. ומעלמת עינים מן הרשעים ממיכה. ומשרה שכינתו על נביאי הבעל מחבירו של עדו הנביא דכתיב ויהי הם יושבים אל השלחן ויהי דבר ה' אל הנביא אשר השיבו. ושגגתו עולה זדון דאמר רב יהודה אמר רב אלמלא הלוהו יהונתן לדוד שתי ככרות לחם לא נהרגה נוב עיר הכהנים. ולא נטרד דואג האדומי. ולא נהרג שאול ושלשת בניו:...

רח: ומפני מה לא מנו את אחז אמר רבי ירמיה בר אבא מפני שמוטל בין שני צדיקים בין יותם ליחזקיהו רב יוסף אמר מפני שהיה לו בושת פנים מישעיהו שנא' ויאמר ה' אל ישעיהו צא נא לקראת אחז אתה ושאר ישוב בנך אל קצה תעלת הברכה העליונה אל מסילת שדה כובס מאי כובס א"ד דכבשינהו לאפיה וחלף א"ד אוכלא דקצרי סחף ארישיה וחלף. מפני מה לא מנו את אמון מפני כבודו של יאשיהו מנשה נמי לא נמנייה מפני כבודו של חזקיהו ברא מזכי אבא אבא לא מזכי ברא כדתניא ואין מידי מציל אין אברהם מציל את ישמעאל אין יצחק מציל את עשו השתא דאתית להכי אחז נמי לא אימני משום כבודו של חזקיהו:

רט: ומפני מה לא מנו את יהויקים משום דרבי חייא בר אבויה דאמר רבי חייא בר אבויה כתוב על גולגלתו של יהויקים זאת ועוד אחרת. זקנו דרבי פרידא אשכח ההוא גולגלתא דהות שדיא בשערי ירושלים והוה כתוב עילויה זאת ועוד אחרת קברה והדר נבוג קברה והדר נבוג אמר דילמא האי גולגלתו של יהויקים היא דכתיב ביה קבורת חמור יקבר סחוב והשלך מהלאה לשערי ירושלים אמר מלכא הוא ולאו אורח ארעא לבזויה שקלה כרכה בשיראי ואותביה בסיפתא אתיא דביתהו חזיתא נפקא אמרה להו לשיבבתא אמרי לה האי דאתתיה קמייתא היא דלא קא מנשי לה שגרתא לתנורא וקלתה כי אתא אמר היינו דכתיב עילויה זאת ועוד אחרת:

רי: תניא א"ר שמעון בן אלעזר בשביל הטוב מה אות בשביל מה אות אכלו כשדים על שולחנו בשביל כשדים שאכלו על שלחנו ומשמש עליהם גרם גלות לבניו שנאמר ומבניך אשר יצאו ממך אשר תוליד יקחו והיו סריסים בהיכל מלך בבל וישמח עליהם חזקיה ויראם את בית נכאתה את הכסף ואת הזהב ואת הבשמים וגו' אמר רב מאי בית נכאתה אשתו השקתה עליהם ושמואל אמר בית גנזיו הראה להם ורבי יוחנן אמר זין אוכל זין הראה להם:

ריא: איכה ישבה בדד [אמר רבה] א"ר יוחנן מפני מה לקו ישראל באיכה מפני שעברו על ל"ו כריתות שבתורה. אמר רבי יוחנן מפני מה לקו באל"ף בית מפני שעברו על התורה שנתנה באל"ף בי"ת ישבה בדד אמר רבא [רבה] אמר רבי יוחנן אמר הקדוש ברוך הוא אני אמרתי וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב אל ארץ דגן ותירוש אף שמיו יערפו טל עכשיו יהיה בדד מושבם העיר רבתי עם אמר רבא [רבה] א"ר יוחנן שהיו משיאין קטנה לגדול וגדולה לקטן כדי שיהיו להם בנים הרבה. היתה כאלמנה א"ר יהודה אמר רב כאלמנה ולא אלמנה ממש אלא כאשה שהלך בעלה למדינת הים ודעתו לחזור אליה. רבתי בגוים שרתי במדינות אמר רבא [רבה] א"ר יוחנן כל מקום שהלכו נעשו שרים לאדוניהם:

ריב: תנו רבנן מעשה בשני בני אדם שנשבו בהר הכרמל. והיה שבאי מהלך אחריהם ואמר אחד מהם לחברו גמל שמהלך לפנינו סומא באחד מעיניו וטעונה ב' נודות אחד של יין ואחד של שמן ושני בני אדם המנהיגים אותו אחד פרסי ואחד ישראל אמר להם שבאי עם קשה עורף מאין אתם יודעים אמרו לו גמל מעשבים שלפניה מצד שרואה אוכלת ומצד שאינה רואה אינה אוכלת וטעונה שני נודות אחד של יין ואחד של שמן של יין מטפטף ושוקע ושל שמן מטפטף וצף ושני בני אדם המנהיגים אותו אחד פרסי ואחד ישראל פרסי נפנה לדרך וישראל נפנה לצדדין רדף אחריהם ומצא כדבריהם בא ונשקם על ראשם והביאם לביתו ועשה להם סעודה גדולה והיה מרקד לפניהם ואמר ברוך שבחר בזרעו של אברהם ונתן להם מחכמתו ובכל מקום שהם הולכים נעשים שרים לאדוניהם ופטרן והלכו לבתיהם לשלום:

ריג: בכה תבכה בלילה שני בכיות הללו למה אמר רבא [רבה] א"ר יוחנן אחד על בית ראשון ואחד על בית שני בלילה על עסקי לילה שנאמר ותשא כל העדה ויתנו את קולם בבכי ויבכו העם בלילה ההוא אמר רבא [רבה] אמר רבי יוחנן אותו (היום) [הלילה] ערב תשעה באב היה אמר להם הקב"ה אתם בכיתם בכיה של חנם ואני אקבע לכם בכיה לדורות. דבר אחר בלילה שכל הבוכה בלילה קולו נשמע. דבר אחר בלילה שכל הבוכה בלילה כוכבים ומזלות בוכין עמו. דבר אחר בלילה שכל הבוכה בלילה השומע קולו בוכה כנגדו מעשה באשה אחת שכנתו של רבן גמליאל שמת בנה והיתה בוכה עליו בלילה שמע רבן גמליאל קולה ובכה כנגדה עד שנשרו ריסי עיניו למחר הכירו בו תלמידיו והוציאוה משכונתו ודמעתה על לחיה אמר רבא [רבה] אמר ר' יוחנן כאשה שבוכה על בעל נעוריה שנאמר אלי כבתולה חגורת שק על בעל נעוריה. היו צריה לראש אמר רבא [רבה] אמר רבי יוחנן כל המיצר לישראל נעשה ראש שנאמר כי לא מועף לאשר מוצק לה וגומר אמר רבי אלעאי בר ברכיה [רבה] אמר רבי יוחנן כל המציק להם לישראל אינו עיף:

ריד: לא אליכם כל עוברי דרך אמר רבא (רבה) א"ר יוחנן מכאן לקובלנא מן התורה כל עוברי דרך אמר רב עמרם אמר רב עשאוני כעוברי על דת דאלו בסדום כתיב וה' המטיר על סדום ואלו בירושלים כתיב ממרום שלח אש בעצמותי וירדנה וגומר [וכתיב] ויגדל עון בת עמי מחטאת סדום וכי משוא פנים יש בדבר אמר רבא (רבה) אמר ר' יוחנן מדה יתירה היתה בירושלים שלא היתה בסדום דאלו בסדום כתיב הנה זה [היה] עון סדום אחותך גאון שבעת לחם וגו' ויד עני ואביון לא החזיקה וגו' ואלו בירושלים כתיב ידי נשים רחמניות בשלו ילדיהן סלה כל אבירי ה' בקרבי כאדם שאומר לחבירו נפסלה מטבע זו:

רטו: פצו עליך פיהם אמר רבא [רבה] אמר ר' יוחנן מפני מה הקדים פ"א לעי"ן בשביל מרגלים שאמרו בפיהם מה שלא ראו בעיניהם אוכלי עמי אכלו לחם ה' לא קראו אמר רבא [רבה] אמר רבי יוחנן כל האוכל מלחמן של ישראל היה טועם טעם לחם ושאינו אוכל מלחמן של ישראל אינו טועם טעם לחם, ה' לא קראו רב אמר אלו הדיינין ושמואל אמר אלו מלמדי תינוקות:

רטז: אמר רב יהודה אמר רב בקשו למנות עוד אחד באתה דמות דיוקנו של אביו ונשתטחה לפניהם ולא השגיחו עליו באתה אש מן השמים וליחכה אש בספסליהם ולא השגיחו עליה יצאת בת קול ואמרה להם חזית איש מהיר במלאכתו לפני מלכים יתיצב בל יתיצב לפני חשוכים מי שהקדים ביתי לביתו ולא עוד אלא שביתי בנה בשבע שנים וביתו בנה בשלש עשרה לפני מלכים יתיצב בל יתיצב לפני חשוכים ולא השגיחו עליה יצאת בת קול ואמרה המעמך ישלמנה כי מאסת כי אתה תבחר ולא אני וגו'. דורשי רשומות היו אומרים כולם באים לעולם הבא שנא' לי גלעד ולי מנשה ואפרים מעוז ראשי יהודה מחוקקי מואב סיר רחצי על אדום אשליך נעלי עלי פלשת התרועעי. לי גלעד זה אחאב שנפל ברמות גלעד. מנשה כמשמעו. אפרים מעוז ראשי זה ירבעם דקאתי מאפרים. יהודה מחוקקי זה אחיתופל דקאתי מיהודה. מואב סיר רחצי זה גחזי שלקה על עסקי רחיצה. על אדום אשליך נעלי זה דואג האדומי. עלי פלשת התרועעי אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם אם יבא דוד שהרג את הפלשתי והוריש את בניך גת מה אתה עושה לו אמר להם עלי לעשותם רעים זה לזה:

ריז: מדוע שובבה העם הזה ירושלים משובה נצחת וגו' אמר רב תשובה נצחת השיבתו כנסת ישראל לנביא אמר להם נביא לישראל חזרו בתשובה אבותיכם שחטאו היכן הם אמרו להם ונביאכם שלא חטאו היכן הם שנאמר אבותיכם איה הם והנביאים הלעולם יחיו (אמר להם אבותיכם) חזרו והודו שנאמר אך דברי וחקי אשר צויתי את עבדי הנביאים הלא השיגו אבותיכם וישובו ויאמרו כאשר זמם ה' צבאות לעשות לנו כדרכנו וכמעללנו כן עשה אתנו. אמר שמואל באו י' בני אדם וישבו לפניו אמר להם חזרו בתשובה אמרו לו עבד שמכרו רבו ואשה שגרשה בעלה כלום יש לזה על זה כלום אמר לו הקדוש ברוך הוא לנביא לך אמור להם איזה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה או מי גו' והיינו דאמר ריש לקיש מאי דכתיב דוד עבדי נבוכדנאצר עבדי גלוי וידוע למי שאמר והיה העולם שעתידין ישראל לומר כך לפיכך הקדים הקדוש ברוך הוא וקראו עבדו עבד שקנה נכסים עבד למי נכסים למי והעולה על רוחכם היו לא תהיה אשר אתם אומרים נהיה כגוים כמשפחות הארצות לשרת עץ ואבן חי אני נאם ה' אלהים אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם. אמר רב נחמן כל כי האי ריתחא לירתח רחמנא עלן ולפרוקינן ויסרו למשפט אלהיו יורנו אמר רבה בר בר חנה אמר (ליה) [להן] נביא לישראל חזרו בתשובה אמרו לו אין אנו יכולין יצר הרע שולט בנו אמר להם יסרו יצרכם אמרו לו אלהיו יורנו:

ריח: [פיסקא] ארבעה הדיוטות בלעם. ודואג. ואחיתופל. וגיחזי. בלעם בלא עם. ד"א בלעם שבלה עם. בן בעור שבא על בעיר. תנא הוא בעור הוא כושן רשעתים הוא לבן הארמי בעור שבא על בעיר. כושן רשעתים דעבד שני רשעיות בישראל אחד בימי יעקב ואחד בימי שפוט השופטים ומה שמו לבן הארמי שמו כתיב בן בעור וכתיב בנו בעור אמר רבי יוחנן אביו בנו הוא לו בנביאות בלעם הוא דלא אתי לעלמא דאתי הא שאר עו"ג אחריני אתו מתניתין מני רבי יהושע היא דתניא רבי אליעזר אומר ישובו רשעים לשאולה כל גוים שכחי אלהים ישובו רשעים לשאולה אלו פושעי ישראל כל גוים שכחי אלהים אלו עובדי גלולים דברי ר"א אמר לו רבי יהושע וכי נאמר בכל הגוים והלא לא נאמר אלא כל גוים שכחי אלהים אלא ישובו רשעים לשאולה מאי נינהו כל גוים שכחי אלהים ואף בלעם נתן סימן בעצמו אמר תמות נפשי מות ישרים אם תמות נפשי מות ישרים תהא אחריתי כמוהו ואם לאו הנני הולך לעמי:

ריט: וילכו זקני מואב וזקני מדין תנא מדין ומואב לא היה להם שלום מעולם משל לשני כלבים שהיו בעדר והיו צהובין זה לזה בא זאב על אחד אמר האחד אם איני עוזרו היום הורג אותי ולמחר בא עלי הלכו שניהם והרגו הזאב אמר רב פפא היינו דאמרי אינשי כרכושתא ושונרא עבדו הלולא מתרבא דביש גדא. וישבו שרי מואב עם בלעם ושרי מדין להיכן אזול כיון דאמר להו לינו פה הלילה והשיבותי אתכם דבר אמרו כלום יש אב ששונא את בנו. אמר רב נחמן חוצפא אפילו כלפי שמיא מהני מעיקרא כתיב לא תלך עמהם ולבסוף כתיב קום לך אתם אמר רב ששת חוצפא מלכותא בלא תאגא היא דכתיב ואנכי היום רך ומשוח מלך והאנשים האלה בני צרויה קשים ממני וגו':

רכ: אמר רבי יוחנן בלעם חגר ברגלו אחת היה שנא' וילך שפי שמשון בשתי רגליו שנאמר שפיפון עלי אורח. בלעם סומא באחת מעיניו היה שנאמר שתום העין. קוסם כו' היה דכתיב הכא נופל וגלוי עינים וכתיב התם נופל על המטה וגו'. איתמר מר זוטרא אמר קוסם כו' היה בר [מר] בריה דרבינא אמר שבא על אתונו מאן דאמר קוסם כו' כדאמרן מאן דאמר בא על אתונו היה כתיב הכא כרע שכב וכתיב התם בין רגליה כרע נפל שכב וגו':

רכא: ויודע דעת עליון השתא דעת בהמתו לא הוה ידע דעת עליון הוה ידע וכו':

רכב: ויקם בלעם בבוקר ויחבוש את אתונו תנא משום רבי שמעון בן אלעזר אהבה מבטלת שורה של גדולה מאברהם דכתי' וישכם אברהם בבוקר שנאה מבטלת שורה של גדולה מבלעם דכתיב ויקם בלעם בבוקר ויחבוש את אתונו:

רכג: אמר רב יהודה אמר רב לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוה אפילו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה שבשכר מ"ב קרבנות שהקריב בלק זכה ויצתה ממנו רות וא"ר יוסי בר חוני [הונא] רות בתו של עגלון בן בנו של בלק מלך מואב היתה:

רכד: אמר ליה רבא לרבה בר מרי כתיב וייטב אלהים את שם שלמה משמך ויגדל כסאו מכסאך אורח ארעא למימר ליה למלכא הכי אמר ליה מעין קאמר ליה דאי לא תימא הכי תבורך מנשים יעל אשת חבר הקיני מנשים באהל תבורך נשים באהל מאן נינהו שרה ורבקה ורחל ולאה אורח ארעא למימר הכי אלא מעין קאמר הכי נמי מעין קאמר ופליגא דרבי יוסי בר חוני דאמר רבי יוסי בר חוני בכל אדם מתקנא חוץ מבנו ותלמידו בנו משלמ' ותלמידו אי בעית אימא ויהי נא פי שנים ברוחך אלי ואי בעית אימא ויסמוך את ידיו עליו ויצוהו:

רכה: וישם ה' דבר בפי בלעם רבי אלעזר אומר מלאך. רבי יונתן אמר חכה. אמר רבי יוחנן מברכתו של בלעם אתה למד מה היה בלבו לומר שלא יהיו להם בתי כנסיות ובתי מדרשות מה טובו אהליך יעקב לא תשרה שכינה עליהם משכנותיך ישראל. לא תהא מלכותן נמשכת כנחלים נטיו. לא יהיו להם זיתים וכרמים כגנות עלי נהר. לא יהא ריחו נודף. כאהלים נטע ה'. לא יהיו להם מרבים בעלי קומה כארזים עלי מים. לא יהיה להם מלך בן מלך. יזל מים מדליו. לא תהא מלכותו שולטת בז' עממין וזרעו במים רבים. לא תהא עזה מלכותן וירם מאגג מלכו. לא תהא איומה מלכותן ותנשא מלכותו. אמר רבי אבא בר כהנא כולן חזרו לקללה חוץ מבתי כנסיות ובתי מדרשות שנאמר והפוך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה כי אהבך ה' אלהיך קללה ולא קללות:

רכו: אמר רב שמואל בר נחמני מאי דכתיב נאמנים פצעי אוהב ונעתרות נשיקות שונא טובה קללה שקלל אחיה השלוני את ישראל יותר מברכה שברכם בלעם. אחיה השלוני קלל את ישראל בקנה שנאמר והכה ה' את ישראל כאשר ינוד הקנה במים וגו' מה קנה זו עומד במקום מים וגזעו מחליף ושרשיו מרובין ואפי' כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו אין מזיזות אותו ממקומו אלא הוא הולך ובא עמהן כיון שדוממו הרוחות עומד הקנה במקומו. אבל בלעם ברכם כארז מה ארז זה אינו עומד במקום מים ושרשיו מועטין ואין גזעו מחליף ואפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו אין מזיזות אותו ממקומו כיון שנשבה בו רוח דרומית מיד עוקרתו והופכתו על פניו ולא עוד אלא שזכה קנה ליטול ממנו קולמוס לכתוב בו ספר תורה נביאים וכתובים:

רכז: וירא את הקיני וישא משלו א"ל בלעם ליתרו קיני לא היית עמנו באות' עצה מי הושיבך אצל איתני עולם והיינו דאמר רבי חייא בר אבא א"ר שמלאי שלשה היו באותו עצה אלו הן בלעם. איוב. ויתרו. בלעם שיעץ נהרג. איוב ששתק נידון ביסורין. ויתרו שברח זכו בני בניו וישבו בלשכת הגזית שנא' ומשפחות סופרי' יושבי יעבץ תרעתים שמעתים סוכתים המה הקינים הבאים מחמת אבי בית רכב וכתיב ובני קיני חותן משה עלו מעיר התמרים וישא משלו ויאמר אוי מי יחיה משמו אל אמר ר"ל אוי מי שמחיה עצמו בשם אל א"ר יוחנן אוי לה לאומה שתמצא בשעה שהקדוש ברוך הוא עושה פדיון לבניו מי מטיל כסותו בין לביא ללביאה בשעה שנזקקין זה עם זה וצים מיד כתים אמר רב ליבון אשפי"ר וענו אשור וענו עבר עד אשור קטלי מיקטל מכאן ואילך משעבדי שעבודי:

רכח: הנני הולך לעמי לכה איעצך אשר יעשה העם הזה לעמך עמך לעם הזה מיבעי ליה אמר ר' אבא בר כהנא כאדם שמקלל את עצמו ותולה קללתו באחרים אמר ליה אלהיהם של אלו שונא זמה הוא והם מתאוים לכלי פשתן בוא ואשיאך עצה עשה להם קלעים והושיב בהם זונות זקנה מבחוץ וילדה מבפנים וימכרו להם כלי פשתן עשה להם קלעים מהר של שלג עד בית הישימון והושיב בהם זונות זקנה מבחוץ וילדה מבפנים ובשעה שישראל אוכלים ושותים ושמחים ויוצאים לטייל בשוק אומרת לו הזקנה אי אתה מבקש כלי פשתן זקנה אומרת לו בשוה וילדה אומרת בפחות ב' וג' פעמים ואחר כך אומרת לו הרי אתה כבן בית שב ברור לעצמך וצרצורים של יין עמוני מונח אצלה ועדיין לא נאסר יין של מנסכי יין לאלילים אמרה לו רצונך שתשתה כוס של יין כיון ששתה בער בו אמר לה השמיעי לי הוציאה יראתה מתוך חיקה אמרה לו עבוד לזה אמר לה הלא יהודי אני אמרה לו ומה אכפת לך כלום מבקשים ממך אלא פיעור והוא אינו יודע שעבודתה בכך ולא עוד אלא שאיני מנחתך עד שתכפור בתורת משה רבך שנאמר המה באו בעל פעור וינזרו לבשת ויהי שקוצים כאהבם:

רכט: וישב ישראל בשטים רבי אליעזר אומר שטים שמה רבי יהושע אומר שנתעסקו בדברי שטות ותקראן לעם גו' רבי אליעזר אומר ערומות פגעו בהן רבי יהושע אומר שנעשו כלם כו'. מאי לשון רפידים רבי אליעזר אומר רפידים שמה רבי יהושע אומר שריפו עצמן מדברי תורה (כשם) שנאמר לא הפנו אבות אל בנים מרפיון ידים אמר רבי יוחנן כל מקום שנאמר וישב אינו אלא לשון צער שנא' וישב ישראל בשטים ויחל העם לזנות וישב יעקב בארץ מגורי אביו ויבא יוסף את דבתם רעה וישב ישראל בארץ מצרים ויקרבו ימי ישראל למות וישב יהודה וישראל לבטח איש תחת גפנו וגומר ויקם ה' שטן לשלמה וגו':

רל: ואת מלכי מדין הרגו על חלליהם וגומר ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב בלעם מאי בעי התם אמר רבי יוחנן שהלך ליטול שכר עשרים וארבעה אלף שהפיל מישראל אמר מר זוטרא בר טוביה אמר רב היינו דאמרי אינשי גמלא ואזל למיבעי קרני אודני דהוו ליה גזיזו מיניה ואת בלעם בן בעור הקוסם קוסם נביא הוא אמר רבי יוחנן בתחלה נביא ולבסוף קוסם אמר רב פפא היינו דאמרי אינשי מסגני ושליטי הות אייזן לגברי נגרי הרגו בני ישראל בחרב אל חלליהם אמר שקיימו בו ארבע מיתות סקילה שרפה הרג וחנק א"ל ההוא צדוקי לרבי חנינא מי שמיע לך בלעם בר כמה הוה אמר ליה מיכתב לא כתיב אלא מדכתיב אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם בר תלתין ותלת שנין או בר תלתין וארבע אמר ליה שפיר קאמרת לדידי חזי לי פנקסיה דבלעם והוה כתיב ביה בר תלתין ותלת שנין בלעם חגירא כדקטל יתיה פנחס ליסטאה. אמר ליה מר בריה דרבינא לבריה בכולהו לא תפוש למדרש לבד מבלעם הרשע דכמה דמשכחת ביה דרוש ביה:

רלא: כתיב דואג וכתיב דויג אמר ר' יוחנן בתחלה ישב הקב"ה ואמר שמא יצא זה לתרבות רעה לאחר שיצא אמר וי שיצא זה. אמר רבי יצחק מאי דכתיב מה תתהלל ברעה הגבור חסר אל כל היום אמר ליה הקב"ה לדואג לא גבור בתורה אתה מה תתהלל ברעה לא חסד אל נטויה עליך כל היום. ואמר ר' יצחק מאי דכתיב ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חקי אמר לי' הקדוש ברוך הוא לדואג הרשע מה לך לספר חקי כשאתה מגיע לפרשת מרצחים ופרשת מספרי לשון הרע מה אתה דורש בהם ותשא בריתי עלי פיך אמר רבי אמי אין תורתו של דואג אלא משפחה ולחוץ. אמר רבי יצחק מאי דכתיב יראו צדיקים וייראו ועליו ישחקו בתחלה יראו ולבסוף ישחקו. ואמר רבי יצחק מאי דכתיב חיל בלע ויקיאנו מבטנו יורישנו אל אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם ימות. דואג אמר חיל בלע ויקיאנו אמר לפניו מבטנו יורישנו אל. וא"ר יצחק מ"ד גם אל יתצך וגו' אמר הקב"ה לדוד ניתי דואג לעלמא דאתי אמר לפניו גם אל יתצך לנצח לימרו שמעתא בי מדרשא משמיה יחתך ויסחך מאהל ליהוי ליה בנין רבנן ושרשך מארץ חיים סלה. וא"ר יצחק מאי דכתיב איה סופר איה שוקל איה סופר את המגדלים איה סופר כל אותיות שבתורה איה שוקל ששוקל כל קלים וחמורים שבתורה איה סופר את המגדלים שהיה סופר ש' הלכות פסוקות במגדל הפורח באויר א"ר אמי ארבע מאו' בעייא הוו בעו דואג ואחיתופל במגדל הפורח באויר ולא אפשיט להו חד. אמר רבא רבותא למבעי בעיי בשני דרב יהודה כולי תנויי בנזיקין ואנן קא מתנינן בעוקצין טובא וכי הוה מטי רב יהודה האשה שכובשת ירק בקדרה ואמרי לה זיתים שכבשן בטרפיהן טהורין אמר הויות דרב ושמואל קא חזינא הכא ואנן קא מתנינן בעוקצין תלת סרי מתיבתא ורב יהודה שליף חד מסאני ואתא מטרא ואנן צוחינן וליכא דמשגח בן אלא הקדוש ברוך הוא לבא בעי דכתיב וה' יראה ללבב:

רלב: אמר רב משרשיא דואג ואחיתופל לא הוו סברי שמעתא. מתקיף ליה מר זוטרא מאן דכתיב ביה איה סופר איה שוקל איה סופר את המגדלים ואת אמרת לא הוו סברי שמעתא אלא דלא הוה סלקא להו שמעתתא אליבא דהלכתא דכתיב סוד ה' ליראיו. אמר ר' אמי לא מת דואג עד ששכח תלמודו שנאמר הוא ימות באין מוסר וברוב אולתו ישגה רב אמר נצטרע שנא' הצמתה כל זונה ממך וכתיב התם לצמיתות ומתרגמינן לחלוטין ותנן אין בין מוסגר ומוחלט אלא פריעה ופרימה. אמר ר' יוחנן שלשה מלאכי חבלה נזדמנו לו לדואג אחד ששכח תלמודו. ואחד ששרף נשמתו ואחד שפיזר עפרו בבתי כנסיות ובתי מדרשות. ואמר רבי יוחנן דואג ואחיתופל לא ראו זה את זה דואג בימי שאול אחיתופל בימי דוד. ואמר רבי יוחנן דואג ואחיתופל לא חצו ימיהם תניא נמי הכי אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם כל שנותיו של דואג לא היו אלא ל"ד ושל אחיתופל אינם אלא ל"ג: