סנהדרין · פרק יא · חלק ו

רלג: ואמר רבי יוחנן בתחלה קראו דוד לאחיתופל רבו ולבסוף קראו חברו ולבסוף קראו תלמידו בתחלה קראו רבו ואתה אנוש כערכי אלופי ומיודעי ולבסוף קראו חברו אשר יחדו נמתיק סוד וגו' ולבסוף קראו תלמידו גם איש שלומי אשר בטחתי בו אוכל לחמי גו':

רלד: אמר רב יהודה אמר רב לעולם אל יביא אדם עצמו לידי נסיון שהרי דוד מלך ישראל הביא עצמו לידי נסיון ונכשל אמר לפניו רבונו של עולם מפני מה אומרים אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב ואין אומרים אלהי דוד אמר אינהו מינסו לי את לא מינסית לי אמר לפניו רבש"ע נסני שנא' בחנני ה' ונסני אמר ליה מינסא לך ועבידנא מלתא בהדך דלדידהו לא הודענא ואלו אנא קא מודענא לך דמנסינא לך בדבר ערוה מיד ויהי לעת הערב ויקם דוד מעל משכבו וגו' אמר רב יהודה שהפך משכבו של לילה למשכבו של יום ונתעלמה ממנו הלכה אבר קטן יש באדם משביעו רעב ומרעיבו שבע (והיינו דכתיב) ויתהלך על גג בית המלך וירא אשה רוחצת מעל הגג והאשה טובת מראה מאד בת שבע הות קא חייפא רישה תותי חלתא אתי שטן אידמי ליה כצפרתא פתק ביה גירא פתקה לחלתא אגליה וחזייה מיד וישלח דוד וידרוש לאשה ויאמר הלא זאת בת שבע בת אליעם אשת אוריה החתי וישלח דוד מלאכים ויקחה ותבא אליו וישכב עמה והיא מתקדשת מטומאתה והיינו דכתיב בחנת לבי פקדת לילה צרפתני בל תמצא זמותי בל יעבר פי אמר איכו זממא נפל בפומיה דמאן דסגי לי ולא אמר כי הא מלתא:

רלה: דרש רבא מ"ד למנצח לדוד בה' חסיתי איך תאמרו לנפשי נודי הרכם צפור אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע מחול לי על אותו עון שלא יאמרו הרשעים הר שבכס צפור נדדתו. דרש רבא מ"ד לך לבדך חטאתי וגו' אמר דוד לפני הקדוש ב"ה גלוי וידוע קמך דאי בעיא למכפייה ליצרי הוה כייפינא אלא אמינא דלא לימרו עבדא זכי למריה. דרש רבא מ"ד כי אני לצלע נכון ומכאובי נגדי תמיד ראויה היתה בת שבע בת אליעם לדוד מששת ימי בראשית אלא שבאת עליו במכאוב. וכן תנא דבי ר' ישמעאל ראויה היתה לדוד בת שבע בת אליעם אלא שאכלה פגה. דרש רבא מ"ד ובצלעי שמחו ונאספו נאספו עלי נכים ולא ידעתי קרעו ולא דמו אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא רבש"ע גלוי וידוע לפניך שאם היו קורעין את בשרי לא היה דמי שותת ולא עוד אלא בשעה שהם עוסקים באהלות ונגעים פוסקים ממשנתן ואומרים לי דוד הבא על אשת איש מיתתו במה אמרתי להם הבא על א"א מיתתו בחנק ויש לו חלק לעולם הבא אבל המלבין פני חברו ברבים אין לו חלק לעוה"ב:

רלז: ואמר רב יהודה אמר רב בקש דוד לעבוד ע"ג שנאמר ויהי דוד בא עד הראש אשר ישתחוה שם לאלהים ואין ראש אלא עבודת גלולים שנאמר הוא צלמא רישיה די דהב והנה לקראתו חושי הארכי קרוע כתנתו ואדמה על ראשו א"ל לדוד יאמרו מלך כמותך יעבוד ע"ג אמר ליה מלך שכמותי יהרגנו בנו מוטב יעבוד ע"ג ואל יתחלל שם שמים בפרהסיא. אמר מאי טעמא נסבת יפת תואר אמר ליה יפת תואר רחמנא שריא אמר ליה לא דרשת סמוכין דסמיך ליה כי יהיה לאיש בן סורר ומורה כל הנושא יפת תואר יש לו בן סורר ומורה:

רלח: דרש רבי דומתאי דמן בירי למה דוד דומה לסוחר כותי אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע שגיאות מי יבין א"ל שביקי לך. ומנסתרות נקני שביקי לך. גם מזדים חשוך עבדך שביקי לך. אל ימשלו בי דלא לשתעו בי רבנן. שביקי לך. אז איתם שלא יכתב סורחני אמר לו אי אפשר ומה יו"ד שנטלתי משרי עמד וצווח כמה שנים עד שבא יהושע והוספתי לו שנאמר ויקרא משה להושע בן נון יהושע כל הפרשה כלה על אחת כמה וכמה ונקיתי מפשע רב אמר לפניו רבש"ע מחול לי על אותו עון כולו אמר כבר עתיד שלמה בנך לומר בחכמתו היחתה איש אש בחיקו ובגדיו לא תשרפנה אם יהלך איש על גחלים ורגליו לא תכוינה כן הבא על אשת רעהו לא ינקה כל הנוגע בה. אמר ליה כל הכי נטרד ההוא גברא א"ל קביל עליך יסורין קביל עליה. אמר רב יהודה אמר רב ו' חדשים נצטרע דוד ונסתלקה הימנו שכינה ופירשו ממנו סנהדרין נצטרע דכתיב תחטאני באזוב ואטהר וגו'. נסתלקה הימנו שכינה דכתיב השיבה לי ששון ישעך וגו'. ופירשו ממנו סנהדרין דכתיב ישובו לי יראיך וגו'. ו' חדשים מנ"ל דכתיב והימים אשר מלך דוד על ישראל ארבעים שנה בחברון מלך שבע שנים ובירושלים ל"ג שנים וכתיב בחברון מלך על יהודה שבע שנים וששה חדשים ובירושלים מלך ל"ג שנה והנך ששה חדשים לא קא חשיב ש"מ דאצטרע (כתיב עשה עמי אות לטובה וגו') אמר לפניו רבש"ע מחול לי על אותו עון מחול לך עשה עמי אות לטובה ויראו שונאי ויבשו א"ל בחייך איני מודיע אבל אני מודיע בחיי שלמה בנך בשעה שבנה שלמה את בה"מ בקש להכניס ארון לבית קדשי הקדשים דבקו שערים זה בזה אמר כ"ד רננות ולא נענה אמר שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם ויבא מלך הכבוד וגו' ולא נענה כיון שאמר ה' אלהים אל תשב פני משיחך זכרה לחסדי דוד עבדך מיד נענה באותה שעה נהפכו פני שונאי דוד כשולי קדרה וידעו כל ישראל שמחל לו הקדוש ב"ה על אותו עון:

רלט: [פיסקא גיחזי דכתיב] וילך אלישע דמשק להיכא אזל א"ר יוחנן שהלך להחזיר גיחזי בתשובה ולא חזר א"ל חזור בך א"ל כך מקובלני ממך החוטא ומחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה מאי עבד איכא דאמרי אבן שואבת תלה לחטאת ירבעם והעמידה בין שמים לארץ ואיכא דאמרי שם חקק בפיה והיתה מכרזת ואומרת אנכי ולא יהיה לך ואיכא דאמרי רבנן דחה מקמיה שנאמר ויאמרו בני הנביאים אל אלישע הנה המקום אשר אנחנו יושבים שם לפניך צר ממנו מכלל דעד הנה לא הוה דחיק:

רמ: תנו רבנן לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת לא כאלישע שדחפו לגיחזי בשתי ידים (עיין בגמרא) גיחזי דכתיב ויאמר נעמן הואל וקח ככרים כסף ויפרץ בו וגו'. ויאמר אליו אלישע מאין גיחזי ויאמר לא הלך עבדך אנה ואנה ויאמר אליך לא לבי הלך כאשר הפך איש מעל מרכבתו לקראתך העת לקחת את הכסף ולקחת את הבגדים זיתים וכרמים צאן ובקר ועבדים ושפחות ומי שקל כולי האי כסף ובגדים הוא דשקיל אמר רבי יצחק באותה שעה היה אלישע יושב ודורש בשמונה שרצים ונעמן שר צבא מלך ארם היה מצורע אמרי ליה ההיא רביתא דאישתבאי מארעא דישראל אי אזלת לגבי אלישע מסי לך כי אתא אמר ליה זיל טבול בירדן אמר ליה אחוכי קא מחייכת בי אמרו ליה הנהו דהוו בהדיה מאי נפקא לך מיניה זיל נסי אזל וטבל כירדנא ואיתסי אתא אייתי ליה כל הני דנקט לא צבי לקבולי מיניה גיחזי איפטר מקמיה אלישע אזל שקל מאי דשקל ואפקיד כי אתא חזייה אלישע לצרעת דהות פרחה עילויה רישיה אמר ליה רשע הגיע עת ליטול שכר שמנה שרצים וצרעת נעמן תדבק בך ובזרעך עד עולם ויצא מלפניו מצורע כשלג. ר' יהושע בן פרחיה (עיין בגמרא) וארבעה אנשים היו מצורעים פתח השער אמר רבי יוחנן גיחזי וג' בניו. (ת"ר) [תניא אר"ש בן אלעזר] יצר תנוק ואשה תהא שמאל דוחה וימין מקרבת:

רמא: תנו רבנן שלשה חלאים חלה אלישע אחד שגירה דובים בתינוקות ואחד שדחפו לגיחזי בשתי ידים ואחד שמת בו שנאמר ואלישע חלה את חליו אשר ימות בו. עד אברהם לא היתה זקנה כל דחזי לאברהם אמר האי יצחק כל דחזי ליצחק אמר האי אברהם. בעא אברהם רחמי דליהוי ליה זקנה שנאמר ואברהם זקן בא בימים עד יעקב לא הוה חולשא בעא רחמי והוה חולשא שנאמר ויאמר ליוסף הנה אביך חולה עד אלישע לא הוה איניש חליש דמיתפח ואתא אלישע ובעא רחמי ואיתפח שנאמר ואלישע חלה את חליו אשר ימות בו:

רמב: משנה דור המבול אין להם חלק לעולם הבא. ואין עומדין בדין שנאמר לא ידון רוחי באדם לעולם [לא דין ולא רוח] דור הפלגה אין להם חלק לעולם הבא שנאמר ויפץ ה' אותם משם וכתיב ומשם הפיצם ה'. אנשי סדום אין להם חלק לעולם הבא (אבל עומדין בדין) שנאמר ואנשי סדום רעים וחטאים [רעים בעולם הזה וחטאים בעולם הבא] [אבל עומדין בדין] רבי נחמיה אומר אלו ואלו אין עומדין בדין שנאמר על כן לא יקומו רשעים במשפט וחטאים בעדת צדיקים. על כן לא יקומו רשעים במשפט זה דור המבול וחטאים בעדת צדיקים אלו אנשי סדום אמרו לו בעדת צדיקים אינם עומדין אבל עומדין בעדת רשעים: גמ' תנו רבנן דור המבול אין להם חלק לעולם הבא שנא' וימח את כל היקום אשר על פני האדמה וגומר וימח את כל היקום בעולם הזה וימחו מן הארץ לעולם הבא דברי רבי עקיבא ר' יהודה בן בתירה אומר לא חיין ולא נידונין שנא' לא ידון רוחי באדם לעולם לא דין ולא רוח ד"א לא ידון רוחי שלא תהא נשמתן חוזרת [לנדנה ] ר' מנחם ברבי יוסף [יוסי] אומר אפילו בשעה שהקדוש ברוך הוא מחזיר נשמות לפגרים מתים נשמתן קשה להם בגיהנם שנאמר תהרו חשש תלדו קש רוחכם אש תאכלכם:

רמג: תנו רבנן דור המבול לא נתגאו אלא בשביל טובה שהשפיע להם הקב"ה ומה כתיב בהם בתיהם שלום מפחד וגו' וכתיב שורו עבר ולא יגעיל וגו' וכתיב ישלחו כצאן עויליהם וגו' ישאו בתוף וכנור וגו' יבלו בטוב ימיהם וגו' וכתיב וכרגע שאול יחתו וגו' והיא גרמה שאמרו לאל סור ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו ומה שדי כי נעבדנו וגו' אמרו כלום אנו צריכים לו אלא לטפה של גשמים יש לנו נהרות ומעינות שאנו מסתפקין מהם אמר הקדוש ב"ה בטובה שהשפעתי להם בה מכעיסים אותי ובה אני דן אותם שנאמר ואני הנני מביא את המבול מים רבי יוסי אומר דור המבול לא נתגאו אלא בשביל גלגל העין שדומה למים שנאמר ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו לפיכך דן אותם במים שדומה לגלגל העין שנאמר נבקעו כל מעינות תהום רבה אמר רבי יוחנן דור המבול ברבה קלקלו וברבה נידונו ברבה קלקלו דכתיב וירא ה' כי רבה רעת האדם ברבה נידונו דכתיב נבקעו כל מעינות תהום רבה וכתיב ויסכרו מעינות תהום אמר רבי יוחנן שלשה נשתיירו מהם בלועה דגדוד וחמי טבריה ועינא רבתי דבירם:

רמד: כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ. אמר רבי יוחנן מלמד שהרביעו בהמה על חיה וחיה על בהמה וכו' אמר רבי אבא בר כהנא וכולם חזרו חוץ מתושלמי. ויאמר אלהים לנח קץ כל בשר בא לפני אמר ר' יוחנן בא וראה כמה גדול כחו של חמס שהרי דור המבול עברו על הכל ולא נחתם עליהם גזר דינם אלא עד שפשטו ידיהם בגזל שנאמר כי מלאה הארץ חמס מפניהם והנני משחיתם את הארץ וכתיב החמס קם למטה רשע לא מהם ולא מהמונם ולא מהמהם ולא נח בהם אמר רבי אלעזר מלמד שזקף עצמו כמקל ועמד לפני הקב"ה ואמר לפניו רבש"ע לא מהם ולא מהמונם ולא מהמהם ולא נח בהם תנא דבי ר' ישמעאל אף על נח נחתם גזר דין אלא שמצא חן בעיני ה' נאמר כי נחמתי כי עשיתם ונח מצא חן בעיני ה' וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ כי אתא רב דימי אמר. אמר הקב"ה יפה עשיתי שתקנתי להם קברות בארץ מאי משמע כתיב הכא וינחם וכתיב התם וינחם אותם וידבר על לבם ואיכא דאמרי לא יפה עשיתי שתקנתי קברות בארץ כתיב הכא וינחם ה' וכתיב התם וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו:

רמה: אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים היה בדורותיו. אמר ר' יוחנן בדורותיו ולא בדורות אחרים. ור"ל אמר בדורותיו כ"ש בדורות אחרים. א"ר חנינא משל דר' יוחנן למה הדבר דומה לחבית של יין שהיתה מונחת במרתף של חומץ במקומה ריחה נודף שלא במקומה אין ריחה נודף. אמר ר' אושעיא משל דר"ל למה הדבר דומה לצלוחית של פלייטון שהיתה מונחת במקום הטנופת במקומה ריחה נודף כ"ש במקום הבוסם. וימח את כל היקום אשר על פני האדמה אם אדם חטא בהמה מה חטאת תנא משום ר' יהושע בן קרחה משל לאדם שעשה (סעודה) [חופה] לבנו והתקין מכל מיני סעודה לימים מת בנו עמד ופזר את חופתו אמר כלום עשיתי אלא בשביל בני עכשיו שמת בני חופה ל"ל אף הקב"ה אמר כלום בראתי בהמה וחיה אלא בשביל אדם עכשיו שאדם חטא בהמה וחיה ל"ל מכל אשר בחרבה מתו ולא דגים שבים דרש רבי יוסי דמן קסרי מ"ד קל הוא על פני מים תקולל חלקתם בארץ מלמד שהיה נח הצדיק מוכיח בהם ואמר להם עשו תשובה ואם לאו הקב"ה מביא עליכם את המבול ומקפה נבלתכם על המים כזיקים שנאמר קל הוא על פני מים ולא עוד אלא שלוקחין מהם קללה לכל באי עולם שנאמר תקולל חלקתם בארץ לא יפנה דרך כרמים מלמד שהיו מפנים דרך כרמים אמרו לו ומי מעכב אמר להם פרידה אחת יש לי להוציא מכם אם כן לא נפנה דרך כרמים:

רמו: דרש רבא מאי דכתיב לפיד בוז לעשתות שאנן נכון למועדי רגל מלמד שהיה נח הצדיק מוכיח אותם ואמר להם דברים קשים כלפידים והיו מבזין אותו אמרו לו זקן תיבה זו למה אמר להם הקב"ה מביא עליכם את המבול אמרו מבול של מה אם מבול של אש יש לנו דבר אחד ועליתא שמה ואם של מים הוא מביא אם מן הארץ הוא מביא יש לנו עששיות של ברזל שאנו מחפין בהם את הארץ ואם מן השמים הוא מביא יש לנו דבר ועקב שמו ואמרי לה עקש שמו אמר להם הוא מביא מבין עקבי רגליכם שנאמר נכון למועדי רגל. תניא מימי המבול קשים (ועבים) שנאמר נכון למועדי רגל. אמר רב חסדא ברותחין קלקלו בעבירה וברותחין נידונו כתיב הכא וישוכו המים וכתיב התם וחמת המלך שככה:

רמז: ויהי לשבעת הימים ומי המבול היו על הארץ מה טיבם של שבעת הימים אמר רב אלו ימי אבלות של מתושלח ללמדך שהספידן של צדיקים מעכבת את הפורענות לבא ד"א לשבעת ששינה הקב"ה עליהם סדרי בראשית שהיתה החמה יוצאת ממערב ושוקעת במזרח. דבר אחר שקבע להם הקב"ה זמן גדול ואחר כך זמן קטן. דבר אחר לשבעת הימים שהטעימם מעין העולם הבא כדי שידעו מה טובה מנעו מהם מכל הבהמה הטהורה תקח לך שבעה שבעה איש ואשתו אישות לבהמה מי אית לה אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן מאותן שלא נעבדה בהם עבירה מנא ידע אמר רב חסדא שהעבירן לפני התיבה כל שהתיבה קולטתו בידוע שלא נעבדה בהם עבירה וכל שאין התיבה קולטתו בידוע שנעבדה בו עבירה ר' אבהו אומר מאותן הבאים מאליהן:

רמח: עשה לך תיבת עצי גופר מאי גופר אמר רב אדא אמרי דבי ר' שילא זו מבליג ואמרי לה גולמיש. צוהר תעשה לתיבה אמר רבי יוחנן אמר ליה הקב"ה לנח קבע בה אבנים טובות ומרגליות כדי שיהיו מאירות לכם כצהרים. ואל אמה תכלנה מלמעלה דבהכי הוא דקיימא. תחתים שנים ושלישים תעשה תנא תחתים לזבל אמצעים לבהמה עליונים לאדם. וישלח את העורב אמר ריש לקיש תשובה נצחת השיבו עורב לנח אמר ליה רבך שונאני ואתה שנאתני רבך שונאני מן הטהורים שבעה מן הטמאים שנים ואתה שנאתני שאתה מניח ממין שבעה ושולח ממין שנים אם פגע בי שר חמה או שר צנה לא נמצא עולם חסר בריה אחת. ועוד אמר ליה שמא לאשתי אתה צריך א"ל רשע במותר לי נאסר לי בנאסר לי לא כל שכן ומנא לן דנאסרו עליו דכתיב ובאת אל התיבה אתה ובניך ואשתך ונשי בניך אתך וכתיב צא מן התיבה אתה ואשתך ובניך ונשי בניך אתך ואמר רבי יוחנן מכאן שנאסרו בתשמיש המטה. תנו רבנן שלשה שמשו בתיבה וכולם לקו כלב ועורב וחם. כלב נקשר. עורב רוקק. חם לקה בעורו. וישלח את היונה מאתו לראות הקלו המים. א"ר ירמיה מכאן שדידתם של עופות טהורים עם הצדיקים והנה עלה זית טרף בפיה אמר רבי אלעזר אמרה יונה לפני הקב"ה רבש"ע יהיו מזונותי מרורים כזית ומסורים בידך ואל יהיו מתוקים כדבש ומסורים ביד בשר ודם מאי משמע דהאי טרף לישנא דמזוני הוא דכתיב הטריפני לחם חקי. למשפחותיהם יצאו מן התיבה אמר רבי יוחנן למשפחותם ולא הם:

רמט: אמר רב חנא בר ליואי [ביזנא] א"ל אליעזר לשם רבא כתיב למשפחותיהם יצאו מן התיבה אתון היכי הויתון אמר ליה צער גדול היה לנו בתיבה בריה שדרכה להאכיל ביום האכלנוה ביום שדרכה להאכילה בלילה האכלנוה בלילה. האי זיקתא לא הוה ידע אבא מה אכלה יומא חד הוה יתיב וקא פאלי רמונא נפל תולעתא מיניה אכלה מכאן ואילך הוא גביל ליה חיזרא כי מתלע אכלת. אריה אשתא זינתיה דאמר רב לא בציר משיתא ולא טפי מתריסר זינא אשתא. אורשינה אשכחיה אבא דגני בספנא דתיבותא אמר ליה לא בעית מזוני אמר ליה חזיתיך דהוה טרידת אמינא לא אצערך א"ל יהא רעוא דלא תמות שנ' ואומר עם קני אגוע וכחול ארבה ימים:

רנ: אמר רב חנא בר ליואי אמר ליה שם רבא לאליעזר כי אתו עלייכו מלכי מזרח ומערב אתון היכי עבדיתו אמר ליה אייתי הקב"ה לאברהם ואותביה מימיניה והוו שדינן עפרא והוו חרבי גילי והוו גירי שנאמר מזמור לדוד נאום ה' לאדני שב לימיני עד אשית אויביך וגו' וכתיב מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו [יתן לפניו גוים ומלכים ירד יתן כעפר חרבו כקש נדף קשתו] נחום איש גם זו הוה רגיל דכל דהוה סלקא ליה אמר גם זו לטובה יומא חד בעי ישראל לשדורי דורון לבי קיסר וכו':

רנא: פיסקא: דור הפלגה אין להם חלק לעה"ב מה עבוד אמרי דבי ר' שילא אמרו נבנה מגדול ונעלה לרקיע ונכה [אותו] בקרדומו' כדי שיזובו מימיו מחכו עלה במערבא אם כן ליבנו אחד בטורא אלא אמר רבי ירמיה בר אלעזר נחלקו לשלשה כתות אחת אומרת נעלה ונשב שם ואחת אומרת נעלה ונעבוד ע"ג ואחת אומרת נעלה ונעשה מלחמה זו שאומרת נעלה ונשב שם הפיצם ה'. וזו שאומרת נעלה ונעשה מלחמה נעשו קופין ורוחין ושדים ולילין וזו שאומרת נעלה ונעבוד ע"ג כי שם בלל ה' שפת כל הארץ. תניא ר' נתן אמר כולם לשם ע"ג נתכוונו כתיב הכא נעשה לנו שם וכתיב התם ושם אלהים אחרים לא תזכירו מה להלן ע"ג אף כאן ע"ג. א"ר יוחנן מגדל שליש נשרף. שליש נבלע. שליש קיים. אמר רב אויר מגדל משכח. אמר רב יוסף בבל ובורסיף סימן רע לתורה מאי בורסיף אמר רבי אסי בור שאפי:

רנב: פיסקא: אנשי סדום אין להם חלק לעה"ב. תנו רבנן אנשי סדום אין להם חלק לעולם הבא שנאמר ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאד רעים בעולם הזה וחטאים לעולם הבא א"ר יהודה רעים בגופם וחטאים בממונם רעים בגופם דכתיב ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלהים וחטאים בממונם דכתיב והיה בך חטא. לה' זו ברכת השם. מאד שמתכונים וחטאים במתניתא תנא רעים בממונם וחטאים בגופם רעים בממונם דכתיב ורעה עינך באחיך האביון. וחטאים בגופם דכתי' וחטאתי לאלהים. לה' זו ברכת השם. מאד זו שפיכות דמים שנא' וגם דם נקי שפך מנשה הרבה מאד. תנו רבנן אנשי סדום לא נתגאו אלא בשביל טובה שהשפיע להם הקב"ה ומה כתיב בהם ארץ ממנה יצא להם ותחתיה נהפך כמו אש מקום ספיר וגו' נתיב לא ידעו עיט וגו' לא הדריכוהו בני שחץ וגו' אמרו וכי מאחר שארץ ממנה יצא לחם גו' למה לנו עוברי דרכים שאין באים עלינו אלא לחסרנו מממוננו בואו ונשכח רגל מארצנו שנא' פרץ נחל מעם גר הנשכחים מני רגל וגו':

רנג: דרש רבא מאי דכתיב עד אנה תהותתו על איש תרצחו כלכם כקיר נטוי גדר הדחויה מלמד שהיו נותנים עיניהם בבעלי ממון ומושיבין אותו אצל קיר נטוי ודוחין אותו עליו ובאים ונוטלים את ממונו. דרש רבא מאי דכתיב חתר בחשך בתים יומם חתמו למו לא ידעו אור מלמד שהיו נותנים עיניהם בבעלי ממון ומפקידים אצלו אפרסמון ומניחים אותו בבית גנזיהם ולערב באים ומריחים אותו ככלב שנאמר ישובו לערב יהמו ככלב ויסובבו עיר ובאים וחותרים שם ונוטלין אותו ממון ערום הלכו וגו' חמור יתומים וגו' והוא לקברות וגו' דרשה רבי יוסי בצפורי אחתרן ההוא לילי' תלת מאה מחתרתי בציפורי אתו וקא מצערי ליה אמרו ליה יהבת להו אורחא לגנבי אמר להו מי הוה ידענא דאתו כי קא נח נפשיה דרבי יוסי שפעו מרזבי דצפורי דמא. אמרי דאית ליה חד תורא נרעי חד יומא דלית ליה נרעי תרי יומי ההוא יתמא בר ארמלת' הבו ליה תורי למרעי אזל שקלינהו וקטלינהו אמר להו דאית ליה תורא נישקיל חד משכי דלית ליה תורא נישקיל תרי משכי אמרו ליה מאי האי אמר להו סוף דינא כתחלת דינא. מה תחלת דינא דאית ליה חד תורא נרעי חד יומא דלית ליה נרעי תרי יומי ה"נ דלית ליה תורא לשקול תרי משכי: דעבר במברא ניתיב חד זוזא דלא עבר ניתיב תרי. דהוה ליה דרא דלבני אתי כל חד וחד שקיל חדא אמר ליה אנא חדא דשקלי. דהוה שדי תומי או שמכי אתי כל חד וחד שקיל חדא אמר ליה אנא חדא דשקלי:

רנד: ארבעה דייני הוו בסדום שקראי ושקרוראי וזייפי ומצלי דינא דמחי ליה לאתתא דחבריה ומפלת לה אמרו ליה יהבה ניהליה דניעברה ניהלך. דפסיק ליה לאודנא דחמרא דחבריה אמרו ליה הבי ניהליה. עד דקדחה. דפדע ליה לחבריה אמרו ליה הב ליה אגרא דשקל לך דמא. דעבר במברא יהיב ארבע זוזסי דעבר במיא יהיב תמני זוזי זמנא חדא אתא ההוא כובס איקלע להתם אמרו ליה הב ארבעה זוזי אמר להו אנא במיא עברי אמר ליה אם כן הב תמניא זוזי לא יהב פדעוהו אתא לקמיה דיינא אמר ליה הב אגרא דשקל לך דמא ותמני [זוזי] דעברת במיא. אליעזר עבד אברהם איתרמי להתם פדעוהו אתא לקמיה דיינא א"ל הב ליה אגרא דשקל לך דמא פדעיה איהו לדיינא אמר מאי האי אמר ליה אגרא דנפק לי מינך הב ניהליה להאי וזו ידידי כדקיימי קיימי. הכי אתנו בינייהו כל מאן דמזמן גברא לבי הלולא לשלחו גלימיה הוה ההיא הלולא [איקלע אליעזר להתם ולא יהבו ליה נהמא כי בעי למיסעד] אזל אליעזר עבד אברהם ויתיב אסיפא דכולהו אמרו ליה מאן אזמינך להכא אמר לההוא דיתיב את אזמנתן להכא אמר דלמא שמעי בי דאנא אזמינתיה ומשלחי ליה מאניה דההוא גברא שקל גלימיה ורהט לברא וכן עבד לכלהו עד דנפקי כלהו ואכלה איהו לסעודתא. הויא להו אפורייתא דהוו מגני עלה אורחי כי הוה אריך גייצי ליה גוץ מתחי ליה. אליעזר עבד אברהם איקלע להתם אמרו ליה קום גני אפורייא אמר להון נדרא נדרי מן יומא דמיתת אמא לא גנינא אפורייא. כי הוה מתרמי להו עניא יהבו ליה כל חד וחד דינרא וכתיב שמיה עליה ורפתא לא הוה ממטו ליה כי הו המית אתי כל חד וחד ושקל דידיה הויא ההיא רביתא דהוה קא מפקא רפתא לעניא בחצבא איגלאי מלתא שפיוה דובשא ואוקמוה על איגר שורא אתי דבורי ואכלוה והיינו דכתיב ויאמר ה' זעקת סדום ועמורה כי רבה ואמר רב יהודה אמר רב על עסקי ריבה:

רנה: משנה מרגלים אין להם חלק לעולם הבא שנא' וימותו האנשים מוציאי דבת הארץ רעה במגפה וימותו בעולם הזה במגפה לעולם הבא [דור המדבר אין להם חלק לעולם הבא כו' שנא' במדבר הזה יתמו גו' ד"ר עקיבא ר' אליעזר אומר עליהם הוא אומר אספו לי חסידי גו'] עדת קרח אין עתידין לעלות שנאמר ותכס עליהם הארץ בעולם הזה ויאבדו מתוך הקהל לעולם הבא דברי רבי עקיבא ר' אליעזר אומר עליהם אמר הכתוב ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל:

גמ' ת"ר עדת קרח אין להם חלק לעולם הבא שנאמר ותכס עליהם הארץ בעלם הזה ויאבדו מתוך הקהל לעולם הבא דברי ר' עקיבא רבי יהודה בן בתירא אומר הרי הן כאבדה המתבקשת שנאמר תעיתי כשה אובד בקש עבדך כי מצותיך לא שכחתי. ויקח קרח אמר ריש לקיש שלקח מקח רע לעצמו. קרח שעשה (שנעשה) קרחה בישראל. בן יצהר בן שהרתיח עליו את כל העולם כצהרים. בן קהת בן שקהו שיני מולידיו. בן לוי בן שנעשה לויה בגיהנם וליחשוב נמי בן יעקב בן שעקב עצמו לגיהנם אמר רב שמואל בר יצחק יעקב בקש רחמים על עצמו שנא' בסורם אל תבא נפשי אלו מרגלים ובקהלם אל תחד כבודי זה עדת קרח. דתן ואבירם דתן שעבר על דת [אל] אבירם שאיבר לבבו מעשות תשובה ואון שישב באנינות פלת שנעשו לו פלאות בן ראובן בן שראה והבין אמר רב און אשתו הצילתו אמרה ליה מאי נפקא לך מינה אי מר רבה אנת תלמידא ואי מר רבה אנת תלמידא אמר לה מאי תאעביד הואי בעצה ואשתבעי לי בהדייהו אמרה ליה ידענא דכולה כנישתא קדושתא נינהו דכתיב כי כל העדה כלם קדושים אמרה ליה תוב דאנא מצילנא לך אשקיתיה חמרא וארויתיה ואגניתיה גואי אותיבה על בבא וסתרתא למזיה כל דאתא חזייה הדר אדהכי והכי אבלעו להו:

רנו: אתתיה דקרח אמרה ליה חזי מאי קעביד משה איהו הוה מלכא לאחוה שויא כהנא רבא לבני אחוהי שוינהו סגני דכהנא אי אתיא תרומה אמר תהוי לכהן אי אתו מעשר דשקליתו אתון אמר הבו חד מעשרה לכהן ועוד דגייז ליה למזייכו ומיטלל לכו כי כופתא עינא יהב במזייכו אמר ליה הא איהו נמי קא עביד אמרה ליה כיון דכולהו רבותא דידיה אמר איהו נמי תמות נפשי עם פלשתים ועוד דקאמר לכו עבדיתו תכלתא אי ס"ד תכלתא מצוה אפיק גלימיה דתכלתא כסינהו לכלהו מתיבתך היינו דכתיב חכמות נשים בנתה ביתה זו אשתו של און בן פלת. ואולת בידיה תהרסנה זו אשתו של קרח: