שער הכולל · הקדמת המחבר · חלק ו

ושיקבע דירתו במקום צדיקים מבואר בזה"ק בפ' בא דף ל"ח ע"ב:

וז"ל תנינן לעולם אל ידור אדם אלא במקום שאנשי מעשה דרים בתוכו מ"ט משום דווי לההוא דמדורה בין חייבין דהוא אתפס בחובייהו ואי דיוריה בין זכאין אוטיבין ליה בגניהון כו' עכ"ל:

ושישתדל שגם דירת בניו יהיו במקום צדיקים ויראי חטא בשביל שילמדו דרכם הטובים מבואר בפ' חיי שרה דף קל"א ע"ב:

וז"ל רק את בני לא תשב שמה מ"ט בגין דידע אברהם דהא בכלהו לא הוה מאן דאשתמודע ליה לקב"ה בר איהו בלחודוי ולא בעא דלהוי מדוריה דיצחק בינייהו אדא דיהא מדוריה עמיה ויצחק יוליף מיניה תדיר ארחוי דקב"ה ולא יסטי לימינא ולשמאל' ע"ד לא בעא אברהם דלהוי מדוריה דיצחק תמן עכ"ל:

והואיל והזכרנו לצדיק נספר בשבחו ומעלתו בעת משלח צדקנו ובעוה"ב וזכרון אחד עולה להם במאמרי רעיא מהימנא שניבא על הצער והדחקות של תלמידי חכמים ומארי תורה בגלות המר הזה:

וז"ל בפ' אחרי דף ס"ז ע"ב אמר רעיא מהימנא בההוא זמנא אלין מארי חכמתא עלאה מארי קבלה מארי רזי תורה שעתא דחיקת ליה והאי איהו דאמר כאיל תערוג על אפיקי מים דאינון אפיקי מים דאורייתא לגבי שכינתא כו' דיהון אלין אפיקי מים בצערא ביגונא בעניות' ואלין אינון חבלים צירין דיולדה דאיהו שכינתא דאתמר בה ותגל יולדתך ובאינון חבלים תהיה בצערא דלהון ובאינון חבלים דצווחת בהון אתערת שבעין סנהדרין דלעילא עד דיתער קול דילה עד ידו"ד ומיד קול ד' יחולל אילות דאינין מארי מתני' כו' בההוא זימנא אתפתחת לאולדא משיח בגין חבלים ודוחקין דצדיקיא ומארי מדות ומארי רזין דאוריתא מארי בושת וענוה מארי יראה ואהבה מארי חסד אנשי חיל יראי אלהים אנשי אמת שונאי בצע דדחקא לון שעתא והאי הוא דאקמוה מארי מתניתין ודור שבן דוד בא כו' עכ"ל בקיצור:

פרק טו

אחריו יאיר נתיב יושר נתיבות פרקים המדברים סיבות אריכות ימיו של אדם והם מצות כבוד אב ואם מזוזה וס"ת ובה"כ ומה מאוד צריך להזהר בו לכבד את אביו ואת אמו הן בחיים הן לאחר מיתתם. ומה מאוד צריך לזהר לבל יגיע להם צער על ידו אף שכוונתו לש"ש כי גדול עונשו עד מאוד ע"ז. ובן יכבד אב ואם בזה בבואם מג"ע לראות את פניו על ראש שמחתו כגון בשבתות וימים טובים או שעושה סעודת ברית מילה לבנו או סעודת בר מצוה או בית חתנות וכיוצא איזה שמחה של מצוה באים אביו ואמו מג"ע לראות בשמחתו ולשמוח עמו. בתנאי קודם למעשה צריך לשתף בשמחתו להקב"ה יתברך שמו ויתעלה דהיינו שיהנו מהסעודה שעשה תלמידי חכמים ועניים ואביונים ואז מוציא הקדוש ברוך הוא אביו ואמו מג"ע שהם שותפין עם הקב"ה ית"ש באדם כדאיתא בגמרא ג' שותפין באדם הקב"ה ואביו ואמו כו' והוא כדי לראות גם הם בשמחת בניהם בעוה"ז ואף גם זאת תורת העולה עליות חתנו בעולם העליון בשביל למוד התורה של חתנו בעוה"ז. ומענין לענין באותו ענין מגודל השמחה חיובית על האב בהגיע תור בר מצות הבן. על האב לעשות סעודת בר מצוה כי ביום הזה זוכה האדם לנשמה קדושה יותר מימי קדם כל זה מבואר בפרק זה:

גודל מצוה וגודל השכר של כבוד אב ואם מבואר בפרשת יתרו דף צ"ג ע"א ז"ל כבד את אביך ואת אמך בכל זיני יקר למחדי לון בעובדוי דכשראן כד"א גיל יגיל אבי צדיק ודא איהו יקרא דאבוי ודאמיה: כבד את אביך כו' כגוונא דבר נש אוקיר לקב"ה הכי אצטריך לאבא ולאמא בגין דשותפותא חדא אית לון בקב"ה עליה. וכמה דאצטריך למדחל לקב"ה הכי אצטריך למדחל לאבוה ולאמיה ולאוקיר לון כחדא בכל זיגי יקר למען יאריכון ימיך בגין דאית יומין לעילא דתליין בהו חיי ב"נ בהאי עלמא ואוקימנא על אינין יומין דבר נש בההוא עלמא לעילא וכלהון קיימן יקמיה קב"ה ובהו אשתמודען חיי דבר נש. האדמה אשר ה' אלהיך נותן לך. אבטחותא לאתהניא באספקלריא דנהרא ורזא דא על האדמה דא אספקלריא דנהרא באינון יומין עלאין דנהרין מגו מבועא דכלא כו' עכ"ל:

וז"ל בפ' בחקתי דף קט"ו ע"ב פתח ואמר בן יכבד אב ועבד אדניו בן יכבד אב כד"א כבד את אביך ואת אמך ואוקמוה במיכלא ומשתייא ובכלא: האי בחייוי דאתחייב ביה. בתר דמית אי תימא הא עטור מניה הוא לאו הכי דאע"ג דמית אתחייב ביקריה יתיר דכתיב כבד את אביך דאי ההוא ברא אזיל בארח תקלא ודאי מבזה לאבוי הוא ודאיעביד ליה קלנא ואי ההוא ברא אזיל בארח מישר ותקין עובדוי ודאי דא אוקיר לאבוי אוקיר ליה בהאי עלמא גבי בני נשא אוקיר ליה בההוא עלמא גבי קודשא בריך הוא וקודשא בריך הוא חייס עליה ואותיב ליה בכורסייא דיקריה כו' זכאין אינון צדיקייא דזכאן לבנין קדישין לגזעין קדישין עלייהו אתקרי כל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ה' עכ"ל:

וגודל העונש בהגיע להם צער על ידו אף שכוונתו היה לש"ש מבואר בפ' ויצא דף קס"ד ע"ב וז"ל בקיצור אע"ג דרחל איהי עבדת לעקרא ליה לאבוה מבתר ע"ז אתענשת דלא רביאת ליה לבנימין ולא קיימת בהדיה שעתא חדא בגין צערא דאבוה אע"ג דאתכוונת לטב עכ"ל:

וזה ששמחים בשמחתו אחרי מותם מבואר פ' פנחס דף רי"ט ע"ב. וז"ל כמה חביבין ישראל קמי קב"ה דחדוה דלהון ותושבחתן דלהון לאו איהו אלא לשתפא לקב"ה ושכינתיה בהו דהכי תנינן כל חדוה דישראל דלא משתתפי בה לקב"ה ושכינתיה לאו איהו חדוה וזמין איהו סמא"ל וכל סיעתא דיליה לקטרגא ליה בההוא חדוה ואתחזר לצערא ובכיה. וקב"ה לא אשתתף בההוא צערא אבל מאן דשתיף לקב"ה ושכינתיה בחדוה דיליה אם ייתי מקטרגא לקטרגא בההוא חדוה קב"ה ושכינתיה משתתף בההוא צעראתה כתיב ביה בכל צרתם לו צר ובמאי בגין דעמו אנכי בצרה ומנלן דאית לון לישראל לשתפא לקב"ה ושכינתיה בחדוה דלהון דכתיב ישמח ישראל בעושיו ההיא חדוה דישראל לאו איהו אלא בעושיו בעושו מבעי ליה אלא אלין קב"ה ואביו ואמו דאע"ג דמיתו: קב"ה אעקר לון מג"ע ואייתי לון עמיה לההוא חדוה לנטלא חולקא דחדוה עם קב"ה ושכינתיה כו' דתנינן בשעתא דבר נש שתיף לקב"ה לחדוה דיליה קב"ה אתי לגנתא דעדן ואעקר מתמן לאבוהי ואמיה דאינון שותפין בהדיה ואייתי לון עמיה לההוא חדווה וכלהו זמינין תמן ובני נשא לא ידעין אבל בעקו דבר נש קב"ה זמין לגביה בלחודוי ולא אודע לאבוהי ולאמיה כו' עכ"ל:

וזה שחותנו של אדם יש לו ג"כ עליי' בעולם העליון בשביל לימוד תורתו של חתנו מבואר בפ' נשא דף קמ"ד ע"ב וז"ל ות"ח יומא דין בגינך אתעטרו חמשה כתרין לר' פנחס בן יאיר חמוך כו' (פי' אליהו אמר זה לרבי שמעון בן יוחאי):

וגודל השמחה ולעשות סעודת מצוה ביום בר מצוה של בנו מבואר בזהר חדש וז"ל פ' בראשית דף ט"ו ע"ד ויאמר אלהים יהי מאורות ר' פנחס פתח בהאי קרא צאנה וראנה בנות ציון כו' ביום חתונתו כו' מאי חתונתו ביומא דכשרן למעבד פיקודי אורייתא דההוא חדוותא דצדיקייא ואימתי כשרן א"ר יצחק מתליסר שנין ולעילא דההוא יומא חובתא על צדיקייא למעבד חדוותא דלבא כיומא דסליק לחופה ובגין ההוא זכותא עתיד הקב"ה לאתער להו ולאעברא כרוזא קדמיהון בחדוה צאנה וראנה בנות ציון כו' וז"ל בדף י"א ע"ד א"ר אלעזר תא חזי דתנן בא ליטהר מסייעין אותו מאי סיוע יהבין ליה אלא ההוא נשמתא קדישא למהוי ליה סמיך דיהבין ליה לסייע ליה בעלמא דין ובעלמא דאתי א"ר אלעזר עד תליסר שנין אשתדלותיה דב"נ שההוא נפש חייתא מתליסר שנין ולעילא אי בעי למהוי זכאה יהבין ליה ההיא נשמתא קדישא עלאה דאתגזר' מכורסי יקרא דמלכא א"ר יהודה היינו טעמא דתנינן בתלת עשר מכולין דרחמי במתניתא דר"א. ר"ש בן יוחאי זמין למארי מתניתא למיכל בסעודתא רבה דעבד להו וחפא כל ביתא במאני דיקר ואותיב לרבנן בהאי גיסא והוא בהאי גיסא והוה קא בדח טובא אמרו ליה מאי בדיחותא דמר בהאי יומא דין משאר יומין אמר להו דיומא דא נחתא נשמתא קדישא עילאה בארבע גדפין דחיותא לרבי אלעזר ברי ובהילולא דא יהי לי בדיחותא שלימתא אותביה לר' אלעזר בריה לגבי אמר תיב ברי תיב דיומא דין את קידשא ובעדבא דקדישין כו' עכ"ל:

וז"ל בפ' משפטים דף צ"ז ע"ב ת"ח כל ההוא דזכי לתליסר שנין והלאה אקרי בן לכ"י וכל מאן דאיהו מבר עשרין שנין ולעילא וזכי בהו אקרי בן לקב"ה ודא בנים אתם לה' אלהיכם כד מטא דוד לתליסר שנין וזכה בההוא יומא דעאל לארביסר כדין כתיב ה' אמר אלי בני אתה אני היום ילדתיך מ"ט דהא מקדמת דנא לא הוה ליה ברא ולא שראת עליה נשמתא עלאה דהא בשני ערלה הוה ובג"כ אני היום ילדתיך היום ודאי ילדתיך כו' תנינן בכל יומא ויומא חמי קב"ה לההוא ינוקא דקאי ברשו דערלה ואיהו נפיק מיניה ואתמשך לבי ספרא ותבר לה אזיל לבי כנישתא ותבר לה מה עביד קב"ה לההיא נשמתא אעיל לה לאדרא דיליה ויהיב לה מתנן ונבזבזן סגיאין וקשיט לה בקשוטין עלאין עד זמנא דאעיל לה לחופה לגו ההוא בר מתליסר שנין ולעילא עכ"ל:

הנה עין בעין יראה בשובו אל המאמרים הקדושים הנ"ל בעין שכלי פקיחא ויתבונן מראהו איך מוטל על האדם לחנך לבנו בעודו בקטנותו קודם בר מצוה במצות ובמע"ט ובהתמדת לימוד תורתינו הקדושה ובכוונת התפלה כדי שיזכה ביום בר מצוה לנשמה הקדושה כפי שמבואר במאמרם אלו ודי בהערה זו ובזה נשלם הפרק בעזה"י:

פרק טז

וכוונת המזוזה הנה זה בא ביאורו מאמר א' לעיל בשער הב' וכאן אעתיק בעז"ה מאמרים מגודל מעלת המזוזה וגודל שכרה ועונשה. ובזכיר"ה א' נזכרי"ם באזהרה גדולה מלעשות שום טינוף נגד המזוזה. וז"ל בפ' ואתחנן דף רס"ג ע"ב בבר נש קיימין תרין דרגין חד מימינא וחד משמאלא ההוא דימינא אקרי יצר טוב וההוא דשמאלא אקרי יצר הרע כיון דנפיק בר נש מתרעא דביתיה ההוא שידא זקיף עינוי וחמי ליצר הרע דשארי לשמאלא אתמשך לההוא סטרא ואתעדי מימינא ובההוא סטרא קאים שמא דמאריה ולא יכיל לקרבא ליה ולאבאשא ליה ונפיק בר נש ואשתזיב מניה כד עייל הא שמא קדישא לימיניה קאים ולא יכיל לקטרגא בהדיה. ועל דא אצטריך בר נש דלא יעביד טנופא ולכלוכא בתרעא דביתיה ולא יושיד מיין עכורין חד דלא יעביד קלנא לגבי שמא דמאריה וחד דאית ליה רשו לההוא מחבלא לחבלא. ובג"כ יזדהר בר נש מהאי. ויזדהר בר נש דלא ימנע מתרעא דביתיה שמא דמאריה. כד בר נש אתקין מזוזה לפתחי' כד עייל ההוא בר נש יצר הרע וההוא שידא בעל כרחייהו נטרו ליה ואמרי זה השער לה' צדיקים יבאו בו. וכד לא קאים מזוזה לפתחיה דבר נש יצר הרע וההוא שידא מתתקנן כחדא שוו ידייהו על רישיה בזמנא דעייל לפתחי' ואמרי ווי ליה לפלנייא דהא נפק מרשותיה דמאריה מההוא זמנא קאים בלא נטירו דלית מאן דנטיר עליה רחמנא לישזבן עכ"ל:

וז"ל דף רס"ו ע"א אי בר נש דשווי רשימא קדישא לביתיה במלין דשמא עלאה האי אתנטיר מכלא כד נפיק ההוא דמדוריה לתרעא דביתיה זקיף וחמי רשימא קדישא נעיץ בפתחיה כד נפיק בר נש הוא אוזיף ליה ונטיר ליה כד עייל לביתיה הוא אכריז קמיה אזדהרו ביקרא דדיוקנא דמלכא קדישא וכל דא בגין ההוא רשימא דשמא קדישא דאתרשים בתרעיה ולאו דיליה לבר נש דאתנטר בביתיה אלא קב"ה נטיר ליה כד עייל וכד נפיק דכתיב ה' ישמור צאתך ובאך מעתה ועד עולם זכאין אינון ישראל בהאי עלמא ובעלמא דאתי ת"ח האי רוחא בישא דשארי בין תרעי ווי ליה לבר נש דלא ידע לאזדהר' מניה ולא רשום לפתחא דביתיה שמא עלאה קדישא דישתכח עמיה דהא אית ליה תלת מאה ושתין וחמש שמשין בישן מקטרגין כל חד משמש יומיה וכלהו משתכחי עמיה כל יומי שתא ומקטרגי ביה לעילא ותתא וכלהו משתכחי ביה ביממא ובלילא. ביממא לקטרגא ליה. בליליא לצערא ליה בחלמיה. כד נפיק לקטרגא ליה. כד עאל שוויין ידייהו עליה דכתפי ואמרין ליה ווי ליה לפלנייא דנפק מרשותא דמאריה ווי ליה לפלנייא בהאי עלמא ובעלמא דאתי בגין כך בעאן בני מהימנותא למהוי רשימין בכלא למהוי רשומין ברשימא דמאריהון לאזדעזעא כל סטרין זינין בישין למהוי נטירין בהאי עלמא ובעלמא דאתי עכ"ל. ובזה נשלם הפרק בס"ד:

פרק יז

למען יאריך ימים על האדמה צותה לנו התורה הקדושה במ"ע על כל איש מאישי ישראל עם קדוש לכתוב ס"ת לעצמו כנזכר בטור והב"י בש"ע הביאו וכל מי שזכהו השם יתעלה לקיים מצוה זו יראה שיכתבו השמות שבה בכוונה ושתהא מוגהת כי גדלה מאוד מעלת ס"ת מוגה. גם מבואר בפרק זה גודל איסור לטלטל ס"ת אפי' מבה"כ לבה"כ. וענין גלות ס"ת כל זה מבואר בפרק זה. וז"ל בתיקונים תיקון כ"ה דף ע' ע"ב וספר תורה היא דרגא דיעקב דאתמר ביה ויעקב איש תם וספר תורה כך צריך למהוי תם בלא פסולה ואם ספר תורה איהו חסר באתר דמלא או מלא באתר דחסר או אות חד חסיר או יתיר או חליף ספר תורה פסול לאו איהו כדיוקנא דס"ת דלעילא עכ"ל. וז"ל בפ' ויחי דף רכ"ה ע"א וזמינין בני עלמא די צווחין ולית מאן דישגח עלייהו ויהדרון רישא לכל סטרי עלמא ולא יתובין באסוותא אבל חד אסוותא אשכחנא בעלמא ולא יתיר בההוא אתר דישכחון אינון דלעאן באורייתא ואשתכח בינייהו ספר תורה דלא משתקר ביה (ר"ל שהיא מוגה וכשירה כד מפקי האי בגיניה מתערי עלאי ותתאי וכל שכן אי אכתיב ביה שמא קדישא כדקא חזי (ר"ל בכוונה) והא אוליפנא מלה ווי לדרא דאתגלייא בינייהו ספר תורה ולא מתערי עליה לעילא ותתא מאן אתער עליה בשעתא דעלמא בצערא טפי ואצטריך עלמא למטרא ואצטריך לאגלאה ספר תורה יתיר בדוחקא דעלמא דכד עלמא בצערא ובעאן בני נשא רחמין עלי קברי כלהו מתין מתערין עליה דהא נפשא אקדימת ומודעת לרוחא דהא ס"ת אשתכח בגלותא בדוחקא דעלמא כדין רוחא מודעת לנשמה ונשמה לקב"ה וכדין קב"ה אתער וחס על עלמא ודא על גלותא דס"ת מאתרי' וחייא אתיין למבעי רחמי על קברי מתיים ווי לדרא אי אצטריך ס"ת לגלאה ליה מאתר לאתר אפי' מבי כנישתא לבי כנישתא דהא לא אשתכח בינייהו על מה ישגחון עלייהו ודא לא ידעין כלהו בני נשא דהא שכינתא כד אתגלייא גלותא בתראה עד לא תסתלק לעילא מה כתיב מי יתנני במדבר מלון אורחים לבתר בזמנא דדחקא אשתכח טפי בעלמא תמן אשתכחת. בגלותא דס"ת תמן היא כלא מתערין עליה עלאי ותתאי כו' זכאה כד אשתאר בעלמא בין חייא ובין מיתיא אשתמודע דהא כל יומא מכרזי עליה בינייהו וכד צערא טפי בעלמא והוא לא יכיל לאגנא על דרא הוא אודע להו צערא דעלמא וכד לא אשתכח זכאה דמכרזו עליה בינייהו לא אשתכח מאן דאתער להו בצערא דעלמא אלא ס"ת כדין עלאי ותתאי מתערין עליה וצריכין כלא דישתכחון בתשובה ואי לא משתכחי הא מארי דדינא אתערון עלייהו ואפי' רוח דגנתא דעדן מתערין עלייהו בגיניה דס"ת כדאתמר עכ"ל:

גם את הדבר הזה תעשה להקדים ולהחשיך לבה"כ הני דאהני' להו לאריכות ימים כנזכר בגמרא הקדושה ע"כ מהראוי לעשות סמוכין בזה הפרק בני העיר מחוייבים להשתדל שיהיה בהכ"נ בעירם נאה בכל מיני יופי והידור ושלא יתפלל אדם בשדה. ועוד חובת הקהילה הוא להשתדל לעשות חופה נאה וכסא של מילה נאה כל זה מבואר בזה"ק. וז"ל בפ' בשלח דף נ"ט ע"ב בר"מ פקודא למבני מקדשא לתתא כגוונא דבי מקדשא דלעילא כד"א מכון לשבתך פעלת ה' דאצטריך למבני בי מקדשא לתתא ולצלאה בגויה צלותא בכל יומא למפלח ליה לקב"ה דהא צלותא אקרי עבודה וההוא בי כנשתא אצטריך למבני לי בשפירו סגיא ולאתקנא ליה בכל תקונין דהא בי כנשתא דלתתא קיימא לקבל בי כנשתא דלעילא כו'. בי כנישתא אצטריך בכל תקוני שפירו למהוי כגוונא עלאה למהוי בצלותא לאתקנא תקונין בצלותא כמה דאוקימנא כו' ואיתימא אפי' בחקלא בגין דרוחא להוי סליק לאו הכי דהא אין צריכין בית וליכא לאשתכחא בית לתתא כגוונא דבית עלאה לנחתא דיורא עלאה לדיורא תתאה ותו דההוא צלותא וההוא רוחא אצטריך לסלקא ולנפקא מגו עאקו בארח מישור לקבל ירושלים ועל דא כתיב מן המצר קראתי יה דאצטריך אתר דחיק בעאקו לשדרא בגויה ההוא רוחא דלא יסטי לימינא ולשמאלא ובחקלא לא יכיל קלא לשדרא ליה הכי כו' ואם תאמר הא כתיב ויצא יצחק לשוח בשדה כו' עכ"ל בקיצור נמרץ:

חופה נאה כסה של מילה נאה מבואר בת' תרומה דף קס"ט ע"א וז"ל אצטריך לתקנא חופה לחופאה בתקוני שפירו ליקרא דכלה אחרא. (ר"ל השכינה הקדושה) דאתיא למשרי תמן בחדוה דכלה תתאה ובגין יקרא דההיא כלה עלאה אצטריך למעבד חופאה דשפירו בכל תקוני דשפירו לזמנא לכלה עלאה לההיא חדוה. כגוונא דא בכל גזירו דברית לתתא אצריך לאתקנא כסא אחרא בשפירו למאריה דברית קיימא דאתי תמן כו'. ובזה נשלם הפרק בעז"ה:

פרק יח

הנה עלה זכרונו בפרק הקודם בענין ביהכ"נ לתפלה נכון והוא למודעי בפרק זה שני דברים המעכבין את התפלה מלעלות למעלה והוא הלנת פעולת שכיר כי האריז"ל קודם תפלת המנחה היה חוקר אם אין אתו שכיר יום לשלם לו ביומו שכרו לבל יתעכב עי"ז תפלתו לעלות למעלה וגודל עון להלין פעולת שכיר מבוא' בוה"ק וזאת שנית מעשה כסות שברור לך שהוא בחזקת שאין בו שעטנז כי אם תמצא תמצא בו תערובת מה משעטנז עי"ז תעוכב תפלתו לעלות כמבואר בספרים וגודל עונו מבואר בזה"ק:

הנה גודל העון וגודל העונש רח"ל של הלנת פעולת שכיר מבואר בפ' קדושים דף פ"ד ע"ב. וז"ל ביומו תתן שכרו ולא תבא עליו השמש כי עני הוא ואליו הוא נושא את נפשו. לא תבא עליו השמש אזדהר דלא תתכניש בגינוי מעלמא עד לא ימטי זמנך לאתכנשא כד"א עד אשר לא תחשך השמש וגו' מהכא אוליפנא מלה אחרא מאן דאשלים לנפשא דמסכנא אפילו דמטו יומוי לאסתלקא מעלמא קוב"ה אשלים לנפשיה ויהיב ליה חיין יתיר. לא תלין פעולת שכיר ת"ח מאן דנטיל אגרא דמסכנא כאלו נטיל נפשיה ודאנשי ביתיה הוא אזער נפשייהו קב"ה אזער יומוי ואזער נפשיה מההוא עלמא דהא כל אינון הבלים דנפקי מפומיה כל ההוא יומא כלהו סלקין קמיה דקב"ה וקיימין קמיה לבתר סלקא נפשיה ונפשייהו דאנשי ביתיה וקיימין באינון הבלים דפומי' וכדין אפילו אתגזר על ההוא ב"נ כמה יומין וכמה טבאן כלהו מתעקראן מניה ולא עוד אלא דנפשא דיליה לא סלקא לעילא והיינו דא"ר אבא רחמנ' לשזבינן מנייהו ומעלבונייהו ואוקמוה אפי' עשיר הוא ואליו הוא נושא את נפשו דייקא אפי' מכל ב"נ נמי וכ"ש מסכנא והיינו דהוה רב המנונא עביד כד הוה ההוא אגיר מסתלק מעבידתי' הוה יהיב ליה אגריה וא"ל מול נפשך דאפקידת בידא מול פקדונך ואפילו אמר יהא בידך דאנא בעינא לסלקא אגרי לא הוה בעי אמר פקדונך דגופך לא אתחזי לאתפקדא בידי כל שכן פקדונא דנפשא דהא פקדונא דנפשא לא אתיהיבת אלא לקב"ה דכתיב בידך אפקיד רוחי אמר ר' חייא ובידא דאחרא שארי א"ל אפי' בידיה בתר דיהיב. כתיב לא תלין פעלת שכיר וכתיב לא תבא עליו השמש אלא הא אוקמוה אבל ת"ח לית לך יומא. ויומא דלא שלטא ביה יומא עלאה אחרא ואי איהו לא יהיב ליה נפשא דיליה כמאן דפגים לההוא יומא. ובגיני כך ביומו תתן שכרו ולא תבא עליו השמש. והא דאתמר לא תלין בגין דנפשיה לא סליק וסליק ההוא נפשא דמסכינא ודאנשי ביתיה כמה דאתמר עד כאן לשונו:

וגודל העון וגודל הפגם בלבישת שעטנז מבואר בפ' הנ"ל דף פ"ו ע"א וז"ל תא חזי עד ברא קב"ה עלמא אתקין כל מלה ומלה כל חד וחד בסטרוי ומני עלייהו חילין עלאין ולית לך אפי' עשבא זעירא בארעא דלית ליה חילא עלאה לעילא כו' בגין כך אסיר למחלף זינין ולאעלא זינא בזינא אחרא בגין דאעקר לכל חילא וחילא מאתרייהו ואכחיש פמליא של מעלה ואכחיש פומבי דמלכא. כלאים מהו כלאים כמאן דיהיב אחרא בבי מטרא כד"א אל בית הכלא בגין דלא למעבד מידי. כלאים מניעיתא דמנע לכל אינון חילין מעבידתא דילהון כלאים ערבובייא דעביד ערבובייא בחילא דלעילא ואכחיש פומבי דמלכא כמה דאתמר ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך כו' כתיב דרשה צמר ופשתים. דרשה מהו דרשה. דבעיא ודריש על צמר ופשתים מאן דמחבר לון כחדא כו' ודא דרשה צמר ופשתים למעבד נוקמא במאן דמחבר לון כחדא כו' אף הכא מאן דפריש לון בההוא גוונא כמה דאמרו דלא אשתכח שוע טיוי ונוז כחדא האי בר נש אסגי שלמא עלי' ועל כל עלמא עכ"ל ובזה נשלם הפרק בעז"ה:

פרק יט

ועתה אמרת אגלה אזנך גילוי אסור משום סכנה שמור רגליך באשר תלך. במקום שאין בני אדם גם בני איש עוברים שם לא תלך יחידי אפי' ביום. והיה הלילה למשמר לבלתי לכת יחידי וביחוד בליל רביעי ושלא תעבור בין שתי נשים ושמור עצמך מעינא בישא והזהר מאוד ומאוד שלא תשלב אצבעות שתי הידים זה בזה כי אם כה תעשה לשלב אצבע שתי ידות משולבות אשה אל אחותה והיו לאות על ידך שיסכמו עליך דין גדול בעולם העליון ועת כי יתחילו באיזה עסק לא יתחילו ביום ב' ולא יסיימו ביום ד' כל אלו מבואר בפרק זה מאמרי הזהר הקדוש:

שלא ילך יחידי אפי' ביום במקום שאין בני אדם עוברים שם מבואר בפרשת וישלח דף קס"ט ע"ב וז"ל כל מאן דאזיל יחידאי בזמנן ידען אפי' במתא באתרין ידיען אשיך עליה רוחא מסאבא בגין כך בכל זמנא לא יהך בר נש יחידאי בארחא במתא אלא באתר דבני נשא אזלין ותבין משתכחין תמן ועל דא לא יהך בר נש יחידאי בלילא הואיל ובני נשא לא משתכחי והיינו טעמא דלא תלין נבלתו עכ"ל:

וביחוד שיזהר מלילך יחידי בליל רביעי מבואר בפ' תולדות דף קמ"ו ע"א וז"ל ויאבק איש עמו עד עלות השחר וירא כי לא יכול לו תא חזי זבותיה דיעקב כמה הוה דאיהו אתא ובעא לאעברא ליה מעלמא וההוא ליליא הות לילי' דאתברי ביה סיהרא ויעקב אשתאר בלחודוי דלא הוה עמיה אחר' דתנן לא יפוק ב"נ יחידאי בליל' וכ"ש בליל' דאתבריא ביה נהורין ר"ל ליל רביעי דהא סיהרא איהי חסרא דכתיב יהי מאר"ת חסר וההיא ליליא אשתאר בלחודוי בגין דכד סיהרא חסרא חויא בישא אתתקף ושלטא וכדין אתא סמא"ל וקטריג ליה ובעא לאובדא ליה מעלמא ויעקב הוא תקיף כו' עכ"ל:

וסכנה גדולה לעבור בין ב' נשים מבואר בזהר חדש דף ס"ג ע"ד וז"ל דתנן העובר בין שתי נשים אם נדות הן נכפה ולא תזוז מגופו אם לא יעשו לו מידי סכנת דם או הריגהמזומנת לו ואם אינן נדות עין רע שולט בו בגופו או בממונו עכ"ל:

ויזהר לשמור עצמו מעינא בישא מבואר בפ' אחרי דף ס"ג ע"ב. וז"ל תנינן יסטי ב"נ אפי' ממאה ארחין ולא יערע בב"נ דאית ליה עינא בישא עכ"ל וז"ל ג"כ בפ' בלק דף רי"א ע"ב האי מאן דאעבר בריה בשוקא ומסתפי מעינא בישא יחפי סודרא על רישיה בגין דלא יכיל עינא בישא לשלטאה עליה עכ"ל:

וזה שיזהר מאוד ומאוד שלא ישלב אצבעות שתי הידים זה בזה מבואר בפ' ויקרא דף כ"ד ע"א. וז"ל ר' יוסי פתח ואמר נשבע ה' בימינו ובזרוע עוזו האי קרא אוקמוה אבל ת"ח כל זמנא דבר נש חטי קמיה דקב"ה אית דרגא דאשתמודע לעילא לקבלי האי חטאה לדיינא ליה לבר נש ואסתכל עליה אי תב בתיובתא שלימתא קמיה מאריה אתעבר חוביה ודינא לא שלטא עלוי ולא מאטי עלוי אי לא תב אתרשים ההוא חטאה לגבי ההוא דרגא. אוסיף למחטי הא דרגא אחרא אזדמן לקבליה ואיסתכם בדרג' קדמ' כדין בעי' תשובה יתיר ואי לא תב אוסיף הוא על דרגא עד דאשלים לחמשה דרגין כיון דאיתתקן ימינא ואסתכם עליה הא שמאלא זמינא לאסכמא בימינא ולאסתכלא ביה כיון דשמאלא אסתכם בימינא כדין לא תליא בתשובה הא אוקמוה וכדין כלא אסתכמו עליה בדינא ודינא שריא עליה וכד דינא אשתלם ושריא עליה דב"נ כדין אסתיים ואתתקנו אצבען חמש בגו חמש ימינא בשמאלא לאתחזאה דהא כלא אסתמכו עליה בההוא דינא וידוי מתישרן לאחזאה מלה בלא כוונה דבר נש ולא יתכוין ביה עכ"ל:

ושלא יתחילו בב' ולא יסיימו בד' מבואר בפ' כי תצא בר"מ דף קפ"א ע"ב ז"ל ואוקמיה רבנן אין מתחילין בב' ואין בד' בגין דגיהנם אתברי ביומא תניינא ולקות' דנהורין ביומא ד' עכ"ל: ובזה נשלם הפרק בעז"ה: