שער הכולל · הקדמת המחבר · חלק ג

תלת זמנין בכל יומא כרוזי אכריזו הא דיוקנא דמשה נביאה מהימנא אתי ובאיה נפקת לאתר דפרגודא חדא דאית לה וחמאת דיוקנא דמשה וסגידת לגביה ואמרה זכאה חולקי דרביתי נהירו דא ודא איהו ענוגין דילה יתיר מכלהו אהדרת לגבי נשין ואשתדלן בפיקודי אוריתא כלהו באינון דיוקנין דהוו בהאי עלמא בלבושא דנהורא כלבושא דדכורין בר דלא נהרין הכי:

פקודין דאורייתא דלא זכו לקיימא לון בהאי עלמא משתדלי בהו ובטעמייהו בההוא עלמא. וכל הני נשין דיתבין בהדי בתיה בת פרעה אקרון נשים שאננות דלא אצטערו בצערא דגיהנם כלל:

בהיכלא אחרא אית סרח בת אשר וכמה נשין רבוא ואלפין בהדא תלת זמנין ביומא מכריזון כמה הא דיוקנא דיוסף צדיקא אתא ואיהי חדאת ונפקת לגבי פרגודא חדא דאית לה וחמאת נהירו דדיוקנא דיוסף וחדאת וסגידת לגביה ואמרת זכאה האי יומא דאתערת בשורה דילך לגבי סבאי לבתר אהדרת לגבי שאר נשין ומשתדלן בתושבחן דמארי עלמא ולאודאה שמיה וכמה דוכתין וחדו אית לכל חדא וחדא ולבתר אהדרן לאשתדלא בפיקודי אורייתא ובטעמייהו:

בהיכלא אחרא אית יוכבד אמיה דמשה נביאה מהימנא וכמה אלפין ורבבן בהדה בהיכלא דא לא מכרזי כלל אלא ג' זימנין בכל יומא ויומא אודת ושבחת למארי עלמא איהי וכל אינון נשין די בהדה. ושירתא דימא מזמרן בכל יומא ואיהו בלחודהא אמרת מהכא ותקח מרים הנביאה וגו' את התוף בידה וגו' וכל אינון צדיקייא די בגן עדן צייתין לקל נעימו דילה וכמה מלאכין קדישין אודאן ומשנחן עמה לשמא קדישא:

בהיכלא אחרא אית דבורה אוף הכי וכל שאר נשין בהדה אודן ומזמרן בההיא שירתא דאיהי אמרת בהאי עלמא אי ר' אי ר' מאן חמי חדוה דצדיקייא ונשין זכיין דעבדין לגבי קב"ה. לגו אינון היכלין אית ארבע היכלין טמירין דאמהן קדישין דלא אתמסרן לאתגלאה ולית מאן דחמי לון:

בכל יומא כמה דאמינא לך אינון בלחודיהון וגוברין אוף הכי. בכל ליליא אתכלילן כלהו כחדא כמה דאתמר בגין דשעתא דזווגא איהו בפלגות ליליא כו' זווגא דההוא עלמא אתדבקותא דנשמתא בנשמתא נהורא בנהורא זווגא דהאי עלמא גופא בגופא כו' זכאה חולקיהון דצדיקייא גוברין ונוקבי דאזלי בארח מישר בהאי עלמא וזכאן לכלהו ענוגין דההוא עלמא כו' אי ר' אי ר' אלמלא בר יוחאי אנת לא אתמסיר לגלאה כו'. אמר ליה אי מלה חדתא ידעת דאנא ערטילא בה א"ל אימא אמר קלא דהדרא בעינא למנדע בר נש יהיב קלא בחקלא או באתר אחרא והדרא קלא אחרא ולא ידיע. א"ל אי חסידא קדישא על מלה דא כמה קלין אתערו וכמה דקדוקין הוו קמי רב מתיבתא וכד נחית רב מתיבתא אמר הכי אוקמוה מלה במתיבתא דרקיע ורזא יקירא איהי:

תא חזי תלת קלין אינון כו' וכד יהיב נר נש קלא אינון מתערין לגבי ההוא קלא קלא דנחש לא אתער לגבי קלא דב"נ. היאך יתער. במחאה כד מחי ב"נ מחאה אתער קלא דנחש דאתטמ' לגביה ההוא קלא ולאו קלא אחרא. קלא אתער בתר קלא זינא בתר זיניה ועל דא ביומא דר"ה קול שופר אתער קול שופר זינא בתר זיניה אזלא:

ארחיה דנחש לביש איהו לקטלא ולמחאה. בההוא קלא ממש לא אתער קלא דהאי נחש אלא בתר זיניה. ודא איהו כד בר נש מחי בחוטרא בארעא וקרי ליה לזיניה כדין אתער ההוא קלא דנחש לאתבא לזיניה ורזא דא איהו טמירא כו' חדי ר"ש ואמר אלמלא לא זכינא למשמ' אלא מלה דא די לי למהוי חדי דזכינא למשמע מלין דקשוט דההוא עלמא א"ל אי חסידא קדישא אלמלי ידעת חדוה דמלין בההוא עלמא קמי רב מתיבתא תהא חדי יתיר כו' ת"ח בכל שמיטה ושמיטה כרוזא נפיק אתכנישו גוברין ונשין וכל אינון בני מהימנותא וסליקו. כדין כלהו מתפשטין דכורין ונשין וסלקין וכל אינון ינוקי מחלב עאלין לגו מתיבתא דרקיעא וחדאן חדוה ועלויא דלהון ותמן חדו על חדו וההוא גבר דמפתחן דמאריה בידיה קם ואמר לון כמה מלין חדתין ועתיקין וכלהו חמאן חדוה דלית חדוה כההוא חדוה לבתר עאלין כלהו לגו כמה פרוכתין וכמה היכלין גניזין תמן דאינון נהרין בנעם ה' בגו היכלא דאהבה דקב"ה ודא הוא דכתיב לחזות בנעם ה' ולבקר בהיכלו כו' זכאה עמא דכל טובא דההוא עלמא מחכאן כו' עכ"ל בקיצור נמרץ בכדי להקל משא העיון ומי האיש אשר יקרא בצדק ישפוט למשרים ואש ההתלהבו' תוקד בקרבו לקרבה אל המלאכה מלאכת עבדת הקדש כל הקרב הקרב אל משכן ה' ולחזות בנעימו והי"ן די ביאור עולה למה שרצינו לבאר ובזה נשלם הפרק בעז"ה:

פרק ג

היות הלא המה באו בכתבים והעמדנו על הפרק הקודם גודל רב שמחות והשעשוע שבגן עדן התחתון והעליון על כן ראה ראינו לעשות תמוכין מן התורה המבארים גודל תיקון בכל העולמות מכל מצוה ומצוה שהאדם עושה ואשר לו יעלה על לב האדם לעשות איזה מצוה תיכף ממשיך עליו השכינה הקדושה:

וכל אשר יעשה האדם יאמר עליו כי הוא זה לשם יחוד קב"ה ושכינתיה כו' ובל יראה ובל ימצא מדת קמצנות בדרכו הסלולה:

ע"כ באה עלינו התר"ה הזאת ממאמרים הקדושים:

וז"ל פ' במדבר דף קי"ח ע"א ת"ח פקודי אוריתא עלאין אינון לעילא אתי בר נש ועביד פקודא חדא ההוא פקודא קיימא קמי קב"ה ומתעטרא קמיה ואמר פלנייא עבד לי ומן פלנייא אנא בגין דאיהו אתער ליה לעילא. כגוונא דאיהו אתער ליה לתתא ה"נ אתער לעילא ועביד שלמא לעילא ותתא כמה דאתמר אז יחזק במעוזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי. יעשה שלום לי לעילא. שלום יעשה לי לתתא. זכאה חולקיה דההוא בר נש דעביד פקודי אוריתא עד כאן לשונו:

וז"ל פ' נשא דף קכ"ב ע"א כל מאן דאתדבק ביה בקב"ה ועביד פקודי אוריתא כביכול הוא קיים עלמין עלמא דלעילא ועלמא דלתתא והא אוקמוה ועשיתם אותם כתיב עכ"ל:

וז"ל ג"כ פ' בחקתי דף קי"ג ע"א אם בחקותי תלכו כו' ועשיתם אותם כיון דאמר תשמרו אמאי ועשיתם אותם אלא מאן דעביד פקודי אורית' ואזיל באורחוי כביכול כאלו עביד ליה לעילא עכ"ל בקיצור נמרץ:

וחשב אפודתו לעשות איזה מצוה מן המצות ממשיך עליו השכינה הקדושה מבואר פ' ויקהל קצ"ח ע"ב וז"ל קחו מאתכם תרומה לה' כל נדיב לבו יביאה וגו' תא חזי בשעתא דבר נש שוי רעותיה לגבי פולחנא דמאריה ההית רעותא סליק בקדמיתא על לבא דאיהו קיומא ויסודא דכל גופא. לבתר סליק ההוא רעותא טבא על כל שייפי גופא. ורעותא דכל שייפי גופא ורעותא דלבא מתחבראן כחדא ואינון משכין עלייהו זיהרא דשכינתא דיירא עמהון וההוא בר נש הוא חולקא דקב"ה הוי הה"ד קחו מאתכם תרומה. מאתכם הוי אמשכותא לקבלא עלייכו ההוא תרומה למהוי חולקא לה' עכ"ל:

אך לכל אשר יעשה האדם הן איזה מצוה או לכל אשר יעשה האדם יאמר עליו כי הוא זה לשם יחוד קב"ה ושכינתיה וכל אשר יקרא לו האדם זה שמו של הקב"ה על מעשה רוח קדושה שורה בו כי בלתי הכנה שורה על דבר זה רוח הטומאה ר"ל כמבואר בזה"ק פ' תזריע דף נ"א ע"ב:

וז"ל אמר ר' אלעזר בכל עובדוי דבר נש לבעי ליה דלהוין כלהו לשמ' קדישא מאי לשמא קדישא לאדכרא בפומי שמא קדישא על כל מה דאיהו עביד דכלא הוא לפולחנו' ולא ישרי עלוי סטרא אחרא בגין דאיהו זמין תדירא לגבי בני נשא ויכיל לאשראה על ההוא עבידתא עכ"ל:

וביחוד כי תבנה בית חדש או קנה מיד אחרים הזמנא מלתא להשרות רוח קדושה בבית זה אשר נקרא ית"ש ויתעלה עליו כנ"ל כמבואר בזה"ק פ' הנ"ל דף נ' ע"א וז"ל מאן דבני בניין כד שארי למבני בעי לאדכרא דהא לפלח' דקב"ה הוא בני בנין דכתיב הוי בונה ביתו בלא צדק וגו' וכדין סייעתא דשמיא שארי עלוי וקב"ה זמין עליה קדושתא וקארי עליה שלום הה"ד וידעת כי שלום אהלך וגו' מהו ופקדת נוך הא אוקמוה אבל ופקדת לאפקדא מלה בפומא כד איהו בני וכדין ולא תחטא כתיב ואי לאו הוא זמין לביתיה סטרא אחרא כו' ולא נפיק ההוא בר נש מעלמא עד דאתענש בההוא ביתא ומאן דדייר ביה יכול לאתזקא דהא ההוא דירא רוח מסאבא שריא ביה ואזיק מאן דאשתכח ביה ואי תימא במה ידוע כגון דאתזק בההוא ביתא ההוא דבני לה או אנשי ביתי' בנזקא דגופ' או בנזקא ממונא הוא ותרין אחרנין אבתריה הא ודאי יערוך ב"נ לטור' ולא ידור בי' ידור בטיחלא דעפרא ולא ידור ביה עכ"ל. ובדף נ"א ע"ב ז"ל כד הוה נחית נגע צרעת הוא מדכי אתרא ואפיק לרוח מסאבא מאתרי' ולבתר מנתצי ביתא אבני ואעין וכלא ובנא לה כמלקדמין בסטר קדישא בצדק דדכיר לה לשמא קדישא ולשרי עליה קדושה ועם כל דא בעפרא אחרא וירחיק ביתא מאתרי' מיסודא קדמאה תרי טפחים. השתא דלא אתחזי ולא נחית מאן דמקטרג בי' בההוא רוח מסאבא לאפקא ליה מאתריה מאי תקנתיה אי יכיל לנפקא מהאי ביתא שפיר ואי לא יבנה ליה כמלקדמין באבנין אחרנין ואעין וכלא ויפיק וירחיק ליה מאתר קדמאי ויבני ליה על שמא קדישא כו' עכ"ל. ועכ"ז הבונה כל שהוא איזה בית אשר תבנה או יקנה בית מבונה צריך לפרש בפה מלא אני קונה או בונה בית זה לשם יחוד קב"ה ושכינתיה כדי שאוכל להתפרנס בבית זה ועי"ז אוכל לעבוד עבודתו ית"ש גם שיהי' לי מקום מנוחה ועי"ז אוכל לעבוד למלך הכבוד. ובפרט שצריך ליחד איזה חדר לעבודתו ית"ש ולבטא בשפתים אני מיחד חדר זה ללמוד בתוכה שיעור קביעות הן ביום הן בלילה:

וראוי לאדם שרוצה לקנות שלימות בעוה"ז השפל שישתדל להיות לו בית הכסא בחצר סמוך לשולחנו כפי שהפליגו בזה חכמי הגמרא איזהו עשיר כל שיש לו בית הכסא סמוך לשולחנו גם דרשו על פסוק על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא מר זוטרא אמר להיות לו בהכ"ס סמוך לשולחנו והגם שדרשו פסוק זה על כמה ענינים אמרי במערבא דמר זוטרא עדיף מכלהו והוא בגמרא דברכות דף ח' ובודאי מי שאין לו בית הכסא מבונה כל צרכה דהיינו מסוכך היטיב בכדי שיוכל לעשות צרכיו בכל עת אף בעת ירידת גשמים יכול לבא לכמה מכשולים היינו להתפלל בגוף משוקץ מנקבים וגם ללמוד ולאכול בגוף משוקן ר"ל בשביל גודל הטרחא למצוא בית הכסא בעת ההיא לכן ראוי לכל ירא וחרד להשתדל בזה מאוד וגם להשתדל בשביל צרכי רבי' להיות בית הכסא בחצר ביהכ"נ מבונה כל צרכה כנ"ל וזכות הרבי' תלוי בו. ודי בהער' זו:

וגודל מדה רעה של קמצנות מבואר בפ' בשלח דף ס"ה ע"א וז"ל רבי אבא פתח ואמר יש רעה חולה ראיתי תחת השמש דתנינן מסטרא דשמאלא נפקי כמה גרדיני נימוסין ומתבקען באוירא כו' ומתקרבין לגבייהו דבני נשא וכל חד אקרי רעה כד"א לא תאונה אליך רעה בגין דאתיא בתסקופא על בני נשא:

חולה אמאי היא חולה. כד שריא האי על בני נשא עביד לון קמצנין מממוניהון. אתיין גבאי צדקה גביה היא מחאת בידי'. א"ל לא תפיק מדידך. אתיין מסכני היא מחאת בידיה אתי הוא למיכל מממוניה מחאת בידיה בגין לנטרא ליה לאחרא עכ"ל. ומבואר בתיקונים תיקון רביעאה דף קמ"ב ע"א וז"ל אית ב"נ דצלי ואזיל בכל פקודין דלא יהיב עלייהו אגרא ואם הוא יהיב אגרא עלייהו לא הוה עביד לון דודאי סגיאון אינון מבני נשא אינון עתירין בעותראה סגיא ואינון חביבין עותרא דלהון יתיר מנשמתא דלהון. דעותרא דנפשא איהו פקידין טבין בעלמא דאתי ועותרא דגופא ממונא ועדונא בעלמא דין. ואינון דמחבבין ממונא מנפשא אם הוו יהבין ליה כל אורייתא במאה זוזי לא הוו יהבין להו בגינה בגין דממונא חביב עלייהו מנפשא. ומה דדחיל ורחים ליה (פי' להקב"ה) לאו איהו אלא בגין ממונא. האי דשוי ממונא עקרא ואורייתא דרחים קב"ה טפל האי רחימו ודחילו לא חשיב ליה קב"ה אלא עקרא דרחימו ודחילו דקב"ה דאע"ג דאיהו רחים ממוני' מנפשי' דרחים ליה בממוניה במה דאיהו חשיב עליה ולא בטפל דיליה לכך נאמר בכל מאדך וכן מאן דחשיב נפשיה מממוניה והוה יהיב כל ממונא דעלמא ולא הוה נזיק באברא זעירא דאית ביה לכך נאמר בכל נפשך במאי דרחים ליה עכ"ל. ומי האיש החכם ירחיק מדת קמצנות המגונה ובזריזות יהיו ידיו נכונה. וזהו מה שרצינו לבאר ובזה נשלם הפרק בעז"ה:

פרק ד

בו יבואר גודל הפגם בכל העולמות על ידי עשיית עבירה. ומאי הבלא גרים הבל דיבור היוצא מפיו ונפרטו בזה שלא יקלל חבירו אפי' שלא בפניו. והמכנה שם. והמגלה סוד חבירו. ודבר שקר. ושבועת שוא ושקר. וגודל פגם הכעס:

הנה בעשותו אחת ממצות ה' אשר לא תעשינה פוגם בכל העולמות מבואר בפ' נשא דף קכ"ב ע"א וז"ל כל מאן דעבר על פקודי אוריתא כביכול פגים לעילא פגים לתתא פגים לגרמיה פגים לכל עלמין. מתל לאינון מפרישי ימין דשאטין בארבא קם חד שטייא בינייהו בעא לנקבא כו' וע"ד איש או אשה כי יעשו וגו' כו' וע"ד רחמנא לישזבן מחייבי דהאי עלמא ומן פגימו דלהון כמה זכאין מסתלקי בגינייהו בר כל מה דגרמי לעילא ותתא כו' פתח ר' יצחק ואמר כי יפתח איש בור או כי יכרה איש בור וגו' מה כתיב בתריה בעל הבור ישלם וגו' ומה על דא כך מאן דגרים לאבאשא עלמא בחובוי עאכ"ו עכ"ל:

וראה גם זה הבל יפצה פיו וספורי דברים גרם המעלות לעלות רקיעים בוקעת ועולה למעלה בעולמות העליונים ושם האדם נידון על כל הבל ודבור היוצאים מפתחי פיו הטובה היא אם רעה ח"ו כמבואר בזה"ק. וז"ל פ' לך לך דף נ"ב ע"ע דתניא מאה ועשרין ותמני אלפי מארי דגדפין דאזלין וטאסין כל עלמא ושמעין כלא ואחדין ליה לההוא קלא כמה דתנינן לית לך מלה בעלמא דלית לה קלא ואזלא וטאסא ברקיעא ואחדין לה מארי דגדפין סלקין ההוא קלא למארי דמארין ודיינין לה הן לטב הן לביש דכתיב כי עוף השמים יוליך את הקול וגו' אימתי דיינין לההוא קלא ר' חייא אמר בשעתא דבר נש שכיב ונאים ונשמתיה נפקת מיניה והיא אסהידת ביה בבר נש וכדין דיינין לההוא קלא הה"ד משוכבת חיקך שמור פתחי פיך מ"ט משום דהיא אסהידת בבר נש. ר' יהודה אמר כל מה דבר נש עביד בכל יומא נשמתא אסהידת ביה בבר נש בליליא עד כאן לשונו. וז"ל בפ' משפטים דף ק' ע"ב ואלין אנון גבורין עלאין דמלכא. עלאה קדישא ולא אתעביד כלום אפי' הבל דפימא אתר ודוכתא אית ליה וקב"ה עביד מיניה מה דעביד ואפי' מלה דבר נש ואפי' קלא לא הוי בריקנייא ואתר ודוכתא אית להו לכלא עד כאן לשונו. וז"ל בפ' צו דף ל"א ע"ב תנינן ההוא מלה סלקא ובקע רקיעין עד דסלקא בדוכתיה ואתער מה דאתער אי טב טב אי ביש ביש כמה דכתיב ונשמרת מכל דבר רע עד כאן לשונו בקיצור וז"ל בתיקונים תיקון שתין ותשע דף ק"ח ע"א הבלים דצלותין סלקין ביה ברוחא דקודשא לגבי עילא ויתערי לגבייהו הבלים עלאין דאתמר בהון כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם וגומר דאיהו הבל דלבא דשכינתא קדישא להב המזבח ומיד דסליקת בהבלים דפומייהו דישראל בצלותן קב"ה שאיל בגינה מי זאת עולה מן המדבר מי בזאת עולה ודאי. אית הבל ואית הבל אית הבל דאתמר ביה את אחיו את הבל ואית הבל דצלותין ופולחנין טבין ואית הבל דמלין בטלין מלין ריקנין דאתמר בהון הבל המה מעשה תעתועים בעת פקודתם יאבדו מאי בעת פקודתם אלא בזמנא דאתי פורקנא ופקודא לישראל יאבדו מעלמא כו' עד כאן לשונו. וז"ל ד' קי"ח ע"ב כמה הבלים אית כו' וכל מאן דאביק מלין דשקרא כמה מלאכי חבלה פתחין גדפייהו לקבלון הה"ד כו' ואלין מלולין אינון בניין כמה בניינין כו' עכ"ל בקיצור:

ויותר מהמה בני הזהר מאוד מלקלל חברך אפי' שלא בפניו כי ענשו גדול כמבואר בזוהר הקדוש וז"ל בפ' קדושים דף פ"ה ע"א לא תקלל חרש ולפני עור וגו' האי קרא כמשמעו כו' ת"ח מאן דלייט לחבריה ואיהו קמיה ואכסיף ליה כאלו אושיד דמיה והא אוקימנא והאי קרא דלאו חבריה עמיה וההוא דלייט ליה ההיא מלה סלקא ולית לך מלה ומלה דנפיק מפומיה דלא אית ליה קלא וההוא קלא סליק לעילא וכמה קשטרין מתחברן עמיה דההוא קלא עד דסלקא ואתער אתר דתהומא רבא כמה דאוקמוה וכמה מתערין עליה דההוא בר נש ווי למאן דאפיק מלה בישא מפומיה והא אוקמוה עכ"ל:

ואל אדם לא יכנה שום שמץ גנאי כי עונו ועונשו גדול וזה מבואר בפ' משפטים דף קכ"ב ע"א וז"ל תאנא ישראל אקרון קדש ובגין דאינון קדש אסיר ליה לאינש למקרי לחבריה בשמא דגנאי ולא לכנאה שמא לחבריה ועונשיה סגי וכל שכן במלין אחרנין תאנא כתיב נצור לשונך מרע וגו' מה רע דבגין לישנא בישא מרעין נחתין לעלמא א"ר יוסי כל מאן דקרי לחבריה בשמא דלית ביה וגנאי ליה אתפס במה דלית ביה דאמר ר' חייא אמר ר' חזקיה כל מאן דקרי לחבריה רשע נחתין ליה לגיהנם ונחתין ליה לעלעוי כו' עכ"ל:

וגודל העונש מי שמגלה סוד חבירו מבואר באדרה האזינו דף רצ"ד ע"ב וז"ל לא תלך רכיל בעמך ולא תעמוד על דם רעך אני ה' מאן דעבר על האי רישא דקרא כאילו עבר על כלא זכאה חולקיהון דצדיקייא דעלייהו כתיב ונאמן רוח מכסה דבר נאמן רוח ודאי דהא רוחא דלהון מאתר עלאה קדישא אשתליף ובגין כך נאמן רוח אקרון וסימן דא אוקימנא כל ההוא מגלה רזין בידוע דנשמתיה לאו איהו מגופא דמלכא קדישא ובגין כך לית ליה רזא ולא מאתר דרזא הוא וכד יפוק נשמתיה לא מתדבקא בגופא דמלכא דהא לא אתריה הוא ווי לההוא בר נש ווי ליה ווי לנשמתיה זכאה חולקיהון דצדיקייא מכסין רזין כל שכן רזין עילאין דקודשא בריך הוא רזין עלאין דמלכא קדישא עלייהו כתיב ועמך כלם צדיקים לעולם ירשו ארץ עכ"ל:

וגודל עונו ופגמו מי שמוציא דבר שקר מפיו ומה גם שבועת שיא ושקר רחמנא ליצלן מבואר בזה"ק ובתיקונים וז"ל בתיקונים תיקון ס"ט דף קי"ח ע"ב ות"ח מאן דבנינא דיליה לעילא בסטרא דרכיו בכל אלין הבלים דאוריתא וצלותא עליה אמר קרא ואשים דברי בפיך וגו' ולאמר לציון עמי אתה והא אוקמוה אל תקרי עמי אלא עמי וזה אנא במלולא דילי עבדית שמיא וארעא כד"א בדבר ה' שמים נעשו כך אנת בשותפי עמי תעביד במלולא אחרנין דנפקין מפומייהו הבלים דשבועה עלייהו אתמר כי רבים חללים הפילה ואלין אתקריאו חללים דמחללין שם ה' ונפקין הבלים מפומייהו וקלא ודבורא לשקרא ואומאה לשקרא ודכרון שמיה למגנא ולשקרא בההוא שמא דנפקין לבטלא ולשקרא בנין לון בנינין דבטלין לון מעלמא הה"ד לשוא הכיתי אם בניכם ווי לון לבני נשא דנפקין מפומייהו מלולין ואומאין דשקרא טב לון דלא ייתון לעולמא. קמו חברייא כלהו ואמרו רחמנא לשזבן רחמנא לשזבן עכ"ל:

וגודל הפגם והעון של הכעס מבואר בזה"ק וז"ל בפ' תצוה דף קפ"ב ע"א כד ברא קב"ה לב"נ עבד ליה בדיוקנא עלאה ונפח ליה רוחא קדישא דכליל בתלת כמה דאוקימנא דאית ביה נפש רוח ונשמה כו' ואי חזינן להאי בר נש דהוי ביה אלין דרגין כלהו עד לא קיימא בקיומיה למנדע מאן איהו. במאי אתידע לקרבא ב"נ בהדיה אי בגין לאתמנע' מני'. ברוגזיה ממש ידע לי' וישתמודע מאן איהו אי ההיא נשמתא קדישא נטר בשעתא דרוגזיה דלא יעקר לה מאתרהא בגין למשרי תחותה ההוא אל זר דא איהו ב"נ כדקא יאות דא איהו עבדא דמאריה דא איהו גבר שלים ואי ההוא בר נש לה נטיר לה ואיהו עקר קדושה דא עלאה מאתריה למשרי באתרה סטרא אחרא ודאי דא איהו בר נש דמריד במאריה ואסיר לקרבא בהדיה ולאתחברא עמיה ודא אקרי טורף נפשי באפו איהו טריף ועקר נפשיה בגין רוגזיה ואשרי בגויה אל זר ועל דא כתיב חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו דההיא נשמתא קדישא טריף לה וסאיב לה בגין אפו. אשר נשמה אחלף באפו:

כי במה נחשב הוא ע"ג אתחשיב ההוא בר נש ומאן דאתחבר עמיה ומאן דאשתעי בהדיה כמאן דאתחבר בע"ג ממש מ"ט בגין דע"ג ממש שארי בגויה ולא עוד אלא דעקר קדושה עלאה מאתריה ושרא באתריה ע"ג אל זר:

מה אל זר כתיב ביה אל תפנו אל האלילים כגוונא דא אסיר לאסתכלא באנפוי ואי תימא הא רוגזא דרבנן רוגזא דרבנן טב איהו לכל סטרין כו' אבל אי במלין אחרנין לאו פולחנא דקב"ה האי בגין דבכל חטאים דקא עביד בר נש לאו איהו ע"ג ממש:

ואסיר לקרבא בהדיה דהאי ואי תימה הא לשעתא הוא דעבר והדר אהדר. לאו הכי דכיון דאעקר קדושה דנפשיה מניה ומאתריה וההוא אל זר מקפת ההוא אתר אתתקף ביה ולא שביק ליה בר כד אתדכי בר נש מכל וכל ועקר ליה לעלמין ולבתר אשתדל לאתקדשא ולאמשכא קדושה עליה כדין ולוי דאתקדש א"ל רבי יוסי אתקדש ממש א"נ ת"ח בשעתא דאיהו עקר קדושה דנפשי' ושריא באתרה כו' וסאיב למאן דקריב בהדי' וההיא קדושה ערקת מניה וכיון דערקת מניה זמנא חדא כמה יעביד בר נש עד לא תיתוב לאתרהא אמר ליה אי הכי כמה מסאבין אינון דמתדכאן אמר ליה שאני מסאבא אתרא דלא יכיל למעבד יתיר אבל דאישניא מכלא וכל גופא סאיב מגו ומבר ונפשא כולא מסאיב ושאר מסאבו דעלמא לאו איהו אלא גופא לבר בלחודוי ובגין כתיב חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו דאחלף קדושה דמאריה בגין אפו דדא איהו מסטרו דמסאיב כלא כי במה נחשב הוא. במה ע"ג ודאי נחשב איהו ת"ח האי איהו רוגזא דאיהו ע"ג סטרא אחרא כמה דאמרן דבעי בר נש לאסתמרא מניה לאתפרשא מעילוי. וע"ד כתיב אלהי מסכה לא תעשה לך לך בגין לאבאשא גרמך וכתיב בתריה את חג המצות תשמור תשמור דא סטרא דקדושה דבעי בר נש לנטרא ליה ולא יחלף ליה בגין סטרא אתרא ואי יחליף ליה האי איהו מסאיב וסאיב לכל מאן דקריב בהדיה את חג המצות כו' עכ"ל:

וגודל העון מי שזורק בידיו איזה דבר מכעסו מבואר בפ' פקודי דף רס"ג ע"ב וז"ל אית חד ממנא ספסיריט"א שמיה וכמה גרדיני נימוסין והאי ממנא דעלייהו נטלי אינון מנין בישין וה"נ נטלי כל אלין מילין דזריק ב"נ בידוי כד רגזא שריא עלוי דהא כדין האי ממנא ספסיריט"א נקיט האי מלה דזריק בר נש ברוגזיה וסליק ואמר דא הוא קורבנא דפלניא דקריב לסטרא דילן בגין דכל סטרא דנייחא איהו מסטרא דימנא ומסטרא דמהימנותא וכל סטרא דרוגזא איהו מסטרא אחרא בישא סטרא מסאבא ועל דא מאן דאשרי מן ידוי מדי ברוגזא כל אלין נטלין לה להאי מלא דאזדריק וסלקין לה לעילא ואתקרי לההוא סטרא ואמרי דא פולחנא דקרבנא דפלניא וכרוזא קארי בכל אינון אינון רקיעין ואמרי ווי לפלניא וכו' וכרוזא קארי זמנא תנינא ואמר אוי להם כי נדדו ממני וגו' זכאה איהו ב"נ דאסתמר מארחוי ולא יסטי לימנא ולשמאלא ולא ינפול בגו בירא עמיקא דלא יכיל לסלקא מניה עכ"ל: ובזה נשלם הפרק בעז"ה:

פרק ה

בו יבואר גודל העון והעונש המסלסל בשערו והמסתכל בברית הקודש. וגודל עון ופגם מי שמוצא זרע לבטלה וקדושת הזווג

גודל עון לסלסל בשערו מבואר בזה"ק וז"ל בפ' וישלח דף קס"ו ר' שמעון פתח ואמר טוב נקלה ועבד לו ממתכבד יחסר לחם האי קרא על יצר הרע אתמר בגין דאיהו מקטרגא תדיר לגבי בני נשא ויצר הרע איהו ארים לביה ורעותיה דב"נ בגאותה ואזיל אבתרי' מסלסל שעריה ובריש' עד דאיהו אתגאי עלי' ומשיך ליה לגיהנם אבל טוב נקלה ההוא דלא אזיל אבתריה דיצר הרע ולא אתגאי כלל ומאיך רוחיה ולביה ורעותיה לגבי קב"ה וכדין ההוא יצה"ר מתהפך לעבד לו דלא יכיל לשלטאה עלוי וההוא בר נש שליט עלוי כד"א ואתה תמשול בו ממתכבד כמה דאמרן דאיהו איקור גרמיה מסלסל בשעריה אתגאי ברוחיה ואיהו חסר לחם חסר מהימנותא כד"א לחם אלהיו וגו' עכ"ל. וז"ל בפ' פקודי דף רס"ו ע"ב היכלא שתיתאה היכלא דא קיימא כו' על האי היכלא כתיב ונעתרות נשיקות שונא בגין דהכא קיימין כל אינון נשיקין בישין ותיאובתין בישין וכל עדונין דגופא דהאי עלמא די באינון אדונין אתתרך בר נש בהאי עלמא ומעלמא דאתי כו' בגין דבהאי היכלא קיימי כל קטרוגין וכל שליחאן בישין דמשתבחי לגבי דבר נש ועבדין ליה דיתקן בתקונוי ויסלסל בשעריה ויתחסי ויתקן בגין דיסתכלון ביה הכא קיימא רוחא חדא דאקרי סקטפ"ה ודא הוא ממנא על כל תקינא וסלסילא דבני נשא לגו דיוקנא דהאי היכלא קיימא חד ממנא אתרא דהאי ממנא אחרא איסו אתער ליה לבר נש לבתר דאיהו מתקן גרמיה ומסלסל בשעריה שוי ליה בידיה חד מראה דאיהו חיזו לאסתכלא ביה שוי ליה בידיה ואסתכל ביה וחמי דיוקניה בהאי חיזו ובהאי אסער לההוא רוחא חילה אתרא דאקרי עסירט"א ומהכא נפקי כל אינון דאחזין כדיבין לבני נשא בחלמייהו וכל אינון דמחזון מלין ולא מתקיימי בהו אלא לערבבא לון ולבתר כד אינון בני נשא אתמשכאן בההוא חיזו דאקרי מראה כדין כלהו בנסותא דרוחא דלהון והאי רוחא דאקרי עסירט"א איהו אתער לחד רוחא ממנא דאיהו תחות ידיה ועאל בנוקבא דלתתא דכל וקבין וסליק מתמן חד רוחא אתרא דאיהו ממנא עם ההוא רוחא דאקרי אסכרא כדקאמרן ודא איהי לילית אימא דשדין וכד ההוא בר נש אתער לההיא רוחא אחרא דאקרי עיסרט"א כדין אנח עמיה דההוא בר נש ואתקשר עמיה תדיר פו' וכל דת גרים ההוא חיזו דמראה דאיהו מסתכל ביה דהא כמה דאחזי גסותא דרוחא בלביה הכי נמי אסגי רוחא בישא לגביה וע"ד כלא קיימא בההוא אתערו דלתת' כו' עד כאן לשונו:

גם יזהר האדם מאוד שלא יסתכל בברית קדש הן שלו הן של חבירו: וז"ל בפ' בשלח דף ס"ו ע"ב אסור לאסתכלא בקשת מאן קשת אמר רבי אבא בקשת סתם מאי בקשת סתם א"ל בקשת דלעילא ובקשת דלתתא כו' קשת דלתתא מאי היא ההוא את קיימא דאתרשים ביה בבר נש דכל מאן דאסתכל ביה עביד קלנא לעילא א"ר יצחק אי הכי והכתיב שים נא ידך תחת ירכי דהוה אומי ליה בהאי את א"ל אנח להו לאבהן דעלמא דלית אינון כשאר בני עלמא ועוד שים נא ידך תחת ירכי כתיב ולא כתיב ראה תחת ירכי בג"כ אסור לאסתכלא בקשת סתם כמה דתנינן עכ"ל בקיצור:

וגדולה מזו רעה חולה בא לאדם מכל הסתכלות הנ"ל שפוגם על ידי זה בברית המעור ומוציא זרע לבטלה רחמנא ליצלן:

וגודל עון הפוגם ברית המעור מבואר בזהר הקדוש בכמה מקומות שאין לו כלל חלק לעוה"ב ואין מועיל לו שום תשובה וז"ל בפ' ויש בדף קפ"ח ע"א תא חזי בכל אינון חובין דאסתאב בהו ב"נ בהאי עלמא דא איהו חובא דאסתאב ביה ב"נ יתיר בהאי עלמא ובעלמא דאתי מאן דאושיד זרעיה בריקניא ואפיק זרעא למגגא כו' כד"א כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע בגין דא לא עאל לפרגודא ולא חמי סבר אפי עתיק יומין כמה דתנינן כו' ובגיני כך כתיב ידיכם דמים מלאו זכא' חולקיה דבר נש דדחיל למאריה ויהא נטיר מאורח בישא וידכי גרמיה לאשתדלא בדחילו דמאריה עכ"ל: