שער הכולל · הקדמת המחבר · חלק ד

וז"ל בפ' ויחי דף רי"ט ע"ב תנינן כל מאן דאפיק זרעיה בריקניא אקרי רע ולא חמי אפי שכינתא דכתיב כו' ולהאי טרדין בההוא עלמא יתיר מכלא כו' וכלהו סלקין והאי לא סליק ואי תימא שאר חייבין דקטלו בני נשא תא חזי כלהו סלקין והוא לא סליק מאי טעמא אינון קטילו בני נשא אחרא והאי קטיל בנוי ממש אושיד דמין סגיאין תא חזי בשאר חייבי עלמא לא כתיב וירע בעיני ה' וכאן כתיב וירע בעיר ה' אשר עשה מ"ט משום דכתיב ושחת ארצה תנן אמר רבי יהודה לית לך חובה בעלמא דלא אית ליה תשובה בר מהאי ולית לך חייביא דלא חמאן אפי שכינתא בר מהאי דכתיב לא יגורך רע כלל א"ר יצחק זכאין אינון כו' עכ"ל:

וז"ל בדף ר"מ ע"ב את קיימא קדישא יהב קב"ה ורשים ליה בבני נשא בגין דינטרון ליה ולא יפגמון ליה בפגימו להאי רשימו דמלכא ומאן דפגים ליה הא קאים לקבלא חרב נוקמת נקם ברית לנקמא נוקמא דברית קדישא דאתרשים ביה (והוא פגים ליה ומאן דבעי לנטרא האי אתר יזדרז ויתקן גרמיה וישוי לקבליה בשעתא דיצרא בישא יתקף עלוי להאי חרב דקיימא על ירך לאתפרעא ממאן דפגים האי אתר וכדין חגור חרבך על ירך גבור גבור איהו גבור אתקרי. ועל דא הודך והדרך) עכ"ל:

וז"ל בפ' תרומה דף ק"נ ע"ב אתר אית בגיהנם ודרגין תמן דאקרון צואה רותחת ותמן איהו זוהמא דנשמתין. אינון דמתלכלכן מכל זוהמא דהאי עלמא ומתלבנן וסלקין ואשתארת ההיא זוהמא תמן כו' ואית חייבין אינון דמתכלכן בחובייהו תדיר ולא אתלבנן מנייהו כו' אלין אתדנו תמן בההיא זוהמא ובההוא צואה רותכת דלא נפקין מתמן לעלמין אינון דמחבלין ארחייהו על ארעא ולא תששו ליקרא דמאריהון בהאי עלמא כל אינון אתדנו תמן לדרי דרין ולא נפקי מתמן כו' עכ"ל:

וז"ל בפ' ויקהל דף רי"ד ע"ב מאן דפגם ברית ווי ליה כו' כיון דאתמסר לההוא סטרא ווי ליה דאעלין ליה בגיהנם ולא נפיק מניה לעלמין על דא כתיב ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי כו' והני מלי כד לא עביד תיובתא שלימתא תיובתא דאיהי אתחזייא לחפייא על כל עובדוי כו' בגין דלית חיבא דקשיא קמי קב"ה כהאי מאן דמשקר ופגים להאי את קיימא קדישא כו' עכ"ל בקיצור:

וז"ל בפ' פקודי דף רס"ג ע"ב היכלא תניינא היכלא דא איהו חשיך יתיר על היכלא קדמאה כו' בהיכלא דא קיימין תלת פתחין לתלת סטרין:

פתחן קדמאה ביה קימא חד ממנא עספיריא שמיה וכמה אלף ורבבן ממנן תחותיה והאי איהו קיימא על כל אינון דמחבלי ארחייהו לאושדא זרעא על ארעא או דמפקי זרעא דלא כארחא או לכל אינון דמזני בידייהו אלין אינון דלא חמאן אפי שכינתא כלל אלא האי ממנא דבסטר מסאבא דקאמרן נפיק בההוא זמנא וכמה אינון אלף ורבבן כלהו מתכנפי על ההוא בר נש ומסאבי ליה בהאי עלמא ולבתר כד נפק נשמתיה מניה מהאי עלמא האי ממנא וכל אינון דעמיה מסאבין ליה לנשמתיה ואחדין ביה ואסתאבת בהו ואעילו לה לאתדנא בהו ואלין אקרון שכבת זרע רותחת דכלהו רוגזין מסאבין קיימין כלהו על דא בגין דכלהו קיימין ושארן עליה דבר נש בההוא זמנא דארתח גרמיה וחמים ליה לתיאובתא דא וכדין נטלין ליה לההוא תיאובתא וההוא זרעא דאתושד בארעא ואתתקפו ביה ונטלי ליה וסלקי ליה לעילא וגרמו דברית דא דישתעבד בסטר מעאבא עכ"ל:

וז"ל בתיקונים תיקון כ"ב דף ס"ו ע"ב מאן דנטיר ברית מילה דאיהו חותמא דיליה זו מות מיניה דאיהו שטן יצר הרע רע טמא צפוני מלאך המות ולא יתקריב לגביה ולא ימות על ידיה ומאן דמשקר בברית מילה הוא משקר בחותמא דמלכא דאיהו רשים ביה שד"י מלבר יהו"ה מלגאו מנלן מהאי קרא משמע מ"י יעל"ה לנ"ו השמימ"ה ראשי תיבות מילה ס"ת יהו"ה ובודאי מאן דמשקר בברית מילה אסתלק מניה יהו"ה ושד"י ושריא שטן דאיהו אל אחר. חויא שריא באתר דיהו"ה מלגאו וסם מות שריא באתר דשד"י מלבר ודא איהו דאמר קרא את מקדש ה' טמא וגו' אבל אם לא תב בתיובתא וסביל כמה יסורין לאעברא ההוא חויא מתמן ולסם מות דיליה דאיהי צרעת ממארת בכמה מרעין ומכתשין עד דלא אשתאר ביה בשרא דאיהי עפרא ורזא דמלה ועפר אחר יקח וטח את הבית בגין דנחש עפר לחמו עד דיתפרנס מההוא בשרא לא יזיז מניה עכ"ל:

וגודל מעלת מי ששומר ברית הקודש שלו מלהוציא זרע לבטלה ר"ל מבואר בזה"ק ובתיקונים בהרבה מקומות וכבר העתקתי ג"כ מאמרים מגמרא הקדושה מענין זה בשער חדש אלול ועיין שם:

וז"ל גם כן בפ' בשלח דף נ"ז ע"ב כתיב ורבים מישיני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות ולדראון עולם בההוא זמנא אמר רבי שמעון זכאין אינון דישתארון בעלמא ומאן אינין תא חזי לא ישתאר להו לבני עלמא בר אינון גזירין דקבילו את קיימא קדישא כו' ואי נטיר לההוא קיים כדקא חזי ויזדהר ביה עליה כתיב הנשאר בציון והנותר בירושלים אלין ישתארון בההוא זמנא ובהו זמין קודשא בריך היא לחדתא עלמא ולמחדי בהו על ההוא זמנא כתיב יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו עד כאן לשונו בקיצור:

וכבר העתקתי בפרק ב' משער זה מפ' שלח לך ג"כ מגודל מעלת נטירת ברית הקודש:

אחיי ורעי אהובי נפשי בוודאי מכל אלו המאמרים ראוי לאדם לעורר לבו להזהר מאוד ומאוד שלא יבא ח"ו לידי עון המר הזה היינו להזהר מאיזה ראיה ושמיעה שיכול לבא ח"ו ע"י זה לקשוי אבר ר"ל וביחוד להזהר מלדבר מענייני תשמיש אף עם אשתו כי זה גורם בודאי לקשוי אבר ואזהרה זו מפורש בזה"ק כבר העתקתי ג"כ קצת מאמרים מענין זה בשער חדש אלול ועיין שם:

קדושת הזווג הנה גם בעילת מצוה וקדושה יורדת לידי טומאה ר"ל במחשבה והרהור' אחרא ופגמו גדול מאוד וגודל תיקון ורב המעלה במקדש עצמו במותר לו בעת הזווג מושך להוליד נשמה קדושה וטהורה כמבואר בזה"ק וז"ל בפ' וירא דף קי"ב ע"א במדרש הנעלם אמר רב יהודה אמר רב צריך האדם לקדש עצמו בשעת תשמיש ונפקי מיניה בני קדישי בני מעלי ולא מסתפו מיצר הרע שנא' והתקדשתם והייתם קדושים ר' אבא אמר מאי דכתיב ואת שבתותי קדשו אלא אין עונתן של ת"ח אלא משבת לשבת ומזהר להו דהואיל דתשמיש המטה דמצוה הוא קדשו כלומר קדשו עצמיכם בשבתותי בההוא תשמיש דמצוה עכ"ל:

וז"ל בפ' חיי שרה דף ק"ל ע"ב כל בר נש דעלמא איהו כליל מעילא ותתא בכל אינון דידעין לאתקדשא בהאי עלמא כדקא יאות כד אולידו בר משכין עליה רוח קדישא מאתר דכל קדישין נפקין מיניה ואלין אקרון בנין לקב"ה בגין דגופא אתעביד בקדושה כדקא יאות הכי נמי יהבין ליה רוחא מאתר עלאה קדישא כדקא חזי והא אתמר עכ"ל:

וז"ל בפ' ויצא דקנ"ה ע"א בסתרי תורה כל מלין דעלמא אזלין בתר מחשבה והרהורא וע"ד והתקדשתם והייתם קדושים בגין דכל קדושין דעלמא אפיק ומשיך בהרהורא טבא מאן דאסתאב בהרהורא בישא כד אתי לאזדווגא באתתיה ושוי רעותיה והרהוריה באתתא אחרא וזרע זרעא בהרהורא אחרא דא הוא דאחלף דרגין עלאין דלעילא דרגא דקודש' בגין דרגא דמסאבא כמה דהרהורא דיליה הכי עביד חלופין לעילא. כמא דגופא דההוא ברא דיוליד אקרי בן תמורה אוף הכי בנפשא בן תמורה אקרי דהא לא משיך משיכו קדישא בההוא הרהורא ונפש' דילי' אתחלף בדרגא אחרא כו':

וז"ל בפ' תזריע דמ"ג ע"א ת"ח בשעת' דב"נ אתי לאתקדשא לאזדווג' בנוקביה בכוונ' ברעותא קדיש' דילי' אתער עליה רוח אחרא קדישא כליל דכר ונוקבא ורמיז קב"ה לחד שלוחא ממנא על עדוייהון דבני נשא ומנ' בידי' ההוא רוחא ואודע ליה לאן אתר יפקוד ליה הה"ד ולילה אמר הורה גבר כו' וקב"ה אפקוד ליה לההוא רוחא כל מה דאפקיד כו' עכ"ל:

הנה עיניך לנוכח יביטו ויראו כי בקדושת הזווג ממשיך לולד נשמה קדושה וטהורה והאיך צריך האדם להתקדש עצמו מלמטה להמשיך בולד נשמה קדושה ובזה נשלם הפרק בעז"ה:

פרק ו

בו יבואר מעלת אשה צנועה. ואזהרה להצניע צפרנים שחתכה בשעת טבילתה:

מעלת אשה צנועה הלא הוא מבואר בגמ' הקדושה שזוכה לבנים הגונים ראוים להיות כה"ג ובזה"ק ז"ל בפ' וירא דף קט"ו ע"ב פתח ר' יוסי ואמר אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך כו' כל זמנא דאתתא בירכתי ביתא ולא נפקא לבר היא צנועה ואתחזי לאולדא בנין דכשרא כגפן מה גפן כו' אוף הכי אתתא דכשרא הכי נמי: חמי מה אגרה בניך כשתילי זיתים מה זיתים לא נפלי טרפייהו כל יומי שתא וכלהו קשירין תדיר אוף הכי בניך כשתילי זיתים סביב לשילחנך מה כתיב בתריה הנה כי כן יבורך גבר ירא ה' עכ"ל:

וגודל הזהירות להצניע צפרנים שחתכה בשעת טבילתה מבואר בזה"ק וז"ל בפ' פנחס דף רמ"ח ע"ב אצטריכת לאתתא למיהב חולקא חדא בההוא זינא בשעתא דאתדכת לאתקרבא בבעלה ומאן איהו ההוא חולקא טופרהא בטנופא דלהון וזעיר מריש דשערא בגין דבעי לאסרקא רישא ולאכרכא לון דא בדא ולא יזיל אבתרה ההוא סטרא בישא לאבאשא לה ויתפרש מנה בכל סטרין ומה תעביד מההוא שערא וטופרין לבתר דתכריך לין כחדא אצטריך לאנחא לון באתר דלא עברין תמן בני נשא כו' עכ"ל ובזה נשלם הפרק בעז"ה:

פרק ז

בו יבואר האיסור להתפלל על הרשע שימות והמקנא קנאת ה' צבאות. ומעלת מצות התוכחה ואיכותה. ועל מי חיובה ביותר:

החפץ יחפוץ הבורא ית"ש במות המת כי אם בשובו מדרכיו וחי. ואסור להתפלל על הרשע שימות כמבואר בזה"ק וז"ל בפ' וירא דף ק"ה ע"א במדרש הנעלם אמר ר' מצוה לו לאדם להתפלל על הרשעים כדי שיחזרו למוטב ולא יכנסו לגיהנם דכתיב ואני בחלותם לבושי שק וגו' ואמר רבי אסור לו לאדם להתפלל על הרשעים שיסתלקו מן העולם שאלמלא סלקו קב"ה לתרח מן העולם כשהיה עובד ע"ג לא בא אברהם אבינו לעולם ושבטי ישראל לא היו והמלך דוד ומלך המשיח והתורה לא נתנה וכל אותם הצדיקים והחסידים והנביאים לא היו בעולם עכ"ל.

וקנאת ה' צבאות תעשה זאת על פניו יוכיח לו בשבט פיו להחזירו למוטב כי מה מאוד גדלה המקנא קנאת ה' צבאות כמבואר בזה"ק בפ' ויגש דף ר"ט ע"ב וז"ל ות"ח כל ההוא בר נש דמקני ליה לקב"ה לא יכיל מלאכא דמותא לשלטאה ביה כשאר בני נשא יתקיים ביה שלם והא אוקמוה עכ"ל:

ומה מאוד גדלה מעלת מצות התוכחה כמבואר בזה"ק פ' תרומה דף קכ"ח ע"ב וז"ל זכאה בעי למרדף בתר חייבא ולמקני לי' באגר שלים בגין דיעבר מני' ההוא זוהמא ויתכפיא סטרא אחרא ויעביד לנפשיה בגין דיתחשב עליה כאלו הוא ברא ליה ודא איהו שבחא דיסתלק ביה יקרא דקב"ה יתיר משבחא אחרא ואסתלקותא יתיר מכלא מאי טעמא בגין דאיהו גרים לאכפיא סטרא אחרא ולאסתלקא יקרא דקב"ה ועל דא כתיב באהרן ורבים השיב מעון וכתיב בריתי היתה אתו. תא חזי כל מאן דאחיד בידא דחייבא ותב לגביה למשבק ארחא בישא איהו אסתלק בתלת סלוקין דלא אסתלק הכי ב"נ אחרא. גרים לאכפייא סטרא אחר' וגרים דאסתלק קב"ה ביקריה וגרים לקיימא כל עלמא בקיומה דלעילא ותתא ועל האי ב"נ כתוב בריתי היתה אתו החיים והשלום. וזכי למחמי בנין לבנוי וזכי לעלמא דאתי כל מארי דינין לא יכלין למידן ליה בהאי עלמא ובעלמא דאתי. עאל בתריסר תרעין ולית מאן דימחי בידיה ועל דא כתיב גבור בארץ יהיה זרעו דור ישרים יבורך וגו' עכ"ל:

וז"ל בזהר חדש פ' לך לך דף כ"ב ע"ג וא"ר אבהו בא וראה כמה שכרו של אדם העושה לאחר לחזור בתשובה מנ"ל ממה דכתיב ומלכי צדק מלך שלם תאני רבי חייא רבה בשעה שנשמת הצדיק המחזיר בתשובה לאחרים יוצא מן הגוף מיכאל השר הגדול המקריב נפשות הצדיקים לפני בוראו הוא יוצא ומקדים שלום לנשמתו של אותו צדיק שנאמר ומלכי צדק זהו מיכאל ראש שומרי שערי צדק מלך שלם זו ירושלים של מעלה הוציא לחם ויין שהקדים ויצא לקראתו ואומר לו שלום בואך עכ"ל. וז"ל ג"כ בדף ס"ב ע"ד כרוזא כריז בכל יומא זכאין אינון דמשתדלי באורייתא ואינון דמזכאין להו לאחרנין ואינון דמעבירין על מדותייהו עכ"ל בקיצור:

וענין התנהגות בתוכחה מבואר בפ' קדושים פ"ה ע"ב וז"ל בר"מ לא תשנא את אחיך בלבבך הוכח תוכיח את וגו' פקודא י"ז דא לאוכח' לההוא דחטי ולמחזי ליה רחימו סגי' דרחי' ליה כו' דהא בקב"ה כתיב כי את אשר יאהב ה' יוכיח וכיון דקב"ה עביד ואוכח למאן דרחי' ליה יוליף בר נש מההוא ארחא ויוכח לחבריה. קב"ה במאי אוכח לבר נש אוכח ליה ברחימו בסתרא אי יקבל ליה יאות ואי לא אוכח ליה באתגלייא לעיניהון דכלא אי יקבל יאות ואי לאו שארי ליה ולא אוכח ליה ושביק ליה ייזיל ויעביד רעותיה. בקדמיתא אודע ליה בסתרא בגין לאוכחא ליה ולאתערא ליה דלא ינדע ביה בר נש ודא איהו ביניה לביניה אי מקבל יאות. ואי לאו אודע ליה בין רחימוי. בזמנא דכהנא רבה הוה בעלמא יהיב ליה מרעין בערסי' ואתו רחימוי דקדוש בריך הוא ואודאן ליה אי את ביה חובא דייתוב מניה ולעיין במליה. אי מקבל יאות ואי לאו אוכח ליה באתגלייא בממוניהו בבנוי דכלא מלחשן עליה וייתון לגבי'. אי מקבל יאות. ואי לאו שארי מאריה למעבד רעותיה ולא יתקף ביה לעלמין כגוונא דא איצטריך ליה לאוכחא לחברוה. בקדמיתא בסתרא. לבתר בין רחימוי לבתר באתגלייא. מכאן ולהלן ישבוק ליה ויעביד רעותי' וע"ד כתיב הוכח תוכיח. הוכח בסתרא דלא יודע ביה ב"נ. תוכיח בין חברוי ורחימו. את עמיתך באתגלייא וע"ד לא כתיב בקדמיתא תוכיח אלא הוכח. תו הוכח אי איהו ב"נ דיכסוף לא יימא ליה ולא יוכיח ליה אפי' בסתרא אלא יימא קמיה כמאן דמשתעי במלין אחרנין ובגו. אינון מלין ידבר מאן דעבד ההוא חובא הוא כך וכך בגין דאיהו ידע בגרמיה וישתתיק מההוא חובה. וע"ד הוכח. ואם לאו תוכיח. ולבתר את עמיתך באתגלייא. מכאן ולהלאה ולא תשא עליו חטא. ד"א ולא תשא עליו חטא דהא כיון דבר נש אוכח לחבריה ואזדמן לאוכחה ליה באתגלייא לא יסלק קמיה ההוא חובא דעביד דאסור ליה ודאי אלא יימא סתם ולא יסלק עלוי ההוא חובא באתגלייא ולא ירשים עלוי חובא דקב"ה חס על יקרא דבר נש אפילו בחייביא עכ"ל:

והתוכחה דבר שבחובה הוא ביותר על רועי ישראל דייני העיר כי להם דבר המשפט לעיין במלי דמתא כמבואר בזהר חדש ס"א ע"ב. וז"ל לא יימא דיינא דאיהו אתענש בלחודוי אלא איהו ובנוי כל ביתיה יתפשון בחיבא דדינא דיינא אית לי' למירדף ולמנדע בתר עובדוי דבני מתא דאיהו איתפס בחובייהו דלא יימא דיינ' אנא למידן דינא בין גברא לחבריה ולא יתיר אלא כל עובדי נותא תלויין על קודליה ואי אטים עינוי מעובדי מתא איהו איתפס בחובייהו כו' ובשעתא דאתער דינא על עלמא איהו איתדן בקדמיתא עכ"ל. אחיי וריעי איך מוטל על היושבים כסאות למשפט והיושבים עלמדין והן הנה לבני ישראל שבעה טובי העיר ודייניהם ועטרת מלכם בראשם אב לחכמים והוא הרב שבכל קהלה וקהלה לפקח ולעיין במילי דבני מתא בכל עבודת בוראנו ית"ש ויתעלה ודי בזה הערת הזה"ק בעצמו ובזה נשלם הפרק בעז"ה:

פרק ח

בו מבואר גודל מעלת רועי ודייני ישראל. ואופן התנהגותם וגודל העון מי שאינו דן דין אמת.

מדי דברנו בזה בפרק הקודם בדבר שבחובה על דייני ישראל מן הנאות הוא עליו להשלים כל דבר שבחובה עליהם שלא כל העתים שוות ועת המשפט ידע לב חכם הוא טרם אכילה כי אחר אכילתו אסור לדון כמבואר בזה"ק בפ' משפטים דף קכ"ב ע"א וז"ל אמר ר' אבא אמר ר' יצחק לית עלמא מתקיימ' אלא על דינא דאלמלא דינא לא מתקיימא ובג"כ עלמא בדינא אתברי ואתקיים תאנא כתיב דינו לבקר משפט וכי לבקר ולאו בכל יומא אמר ר' אבא לא אלא לבקר עד לא ייכלון דיינין ולא ישתון דכל מאן דדאין דינא בתר דאכיל ושתה לא דיינא דקשוט הוא דכתיב לא תאכלו על הדם מאי על הדם אזהר לדייני דלא ייכלון עד דדייני דינא דכל מאן דדאין דינא בתר דאכיל ושתי כאלו חייב דמא דחבריה לאחרא דהא דמי ממש יהיב לאחרא כו'. וע"ד כתיב דינו לבקר משפט וכתיב אני ה' עושה חסד ומשפט וצדקה בארץ כי באלה חפצתי נאם ה' תניא א"ר יהודה מאן דמשקר בדינא משקר בתקוני מלכא מאן תקוני מלכ' אינון דאתמר דכתיב עושה חסד משפט וצדקה בארץ כי באלה חפצתי נאם ה' וכלא בהאי תלייא עכ"ל. וז"ל בפ' קדושים דף פ"ה ע"ב קב"ה שוי כורסיה דדינא בשעתא דדייני יתבין הה"ד כונן למשפט כסאו ותמן אתתקן כורסי' דקב"ה ומאן איהו כורסיה אלין אינון צדק ומשפט הה"ד צדק ומשפט מכון כסאך ומאן דדאין דינא בעי למידן בכורסייא דמלכא ואי פגים חד מנייהו כאלו פגם לכורסייא דמלכא וכד ן קב"ה אסתלק מבינייהו דדייני ולא קאים בדינייהו ומאו אמר עתה אקום יאמר ה' וגו' ורוחא דקודשא אמר רומה על השמים אלהים עכ"ל:

ואל תאמר מה לי לצרה הזאת רועי ישראל האזינו וראו גם ראו גודל מעלת רועי ודייני ישראל כמבואר בזה"ק. וז"ל בפ' שמות דף קכ"א ע"א א"ר יהודה ישראל נקראים צאן שנאמר ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם וכתיב כצאן קדשים כצאן ירושלים מה הצאן כשיקרבו על המזבח בשבילם זוכה לחיי העולם הבא כך המנהיג לישראל כדין וכשורה בשבילם זוכה לחיי העוה"ב ועוד הרועה את הצאן כשהצאן יולדות הרועה נוטל אותם טלאים בחיקו כדי שלא ילאו ויגעו ומוליכם אחרי אמותם ומרחם עליהם כך המנהיג לישראל צריך להנהילם ברחמים ולא באכזריות וכן אמר משה כי תאמר אלי שאהו בחיקך וגו' מה הרועה את הצאן וכשהוא רועה טוב מציל את הצאן מהזאבים ומן האריות כך המנהיג לישראל אם הוא טוב מצילן מן המכשולים ומדין של מטה ומדין שלמעלה ומדריכן לחיי העוה"ב עכ"ל. ובזה נשלם הפרק בעז"ה:

פרק ט

בו יבואר גודל תועלת התשובה וזמנה וה' לו בעוזריו כי בא לטהר וכל הדברים הצריכים לבעת"ש וגודל מעלתם:

הנה גודל מעלת התשובה מבואר בפ' נשא דף קכ"ב ע"א. וז"ל תשובה אתקין כלא אתקין לעילא אתקין לתתא אתקין לגרמיה אתקין לכל עלמא עכ"ל בקיצור נמרץ:

ולבבך אל ירך איך אוכל לכבוש ההר הגדול הזה כי ה' לך בעוזריך והבא לטהר רבים מסייעין אותו כמרז"ל ובזה"ק. וז"ל בז"ח דף י"ט ע"ב ת"ר כשהאדם הולך בדרכי קונו הרבה מסייעין אותו נשמתו מסייעת אותו מלאכי השרת מסייעין אותו שכינתו של מקום מסייעת אותו וכלם מכריזין לפניו ואומרים בלכתך לא יצר צעדיך ואם תרוץ לא תכשל ר' נתן אומר נשמתן של צדיקים מסייעין אותו עד כאן לשונו:

ואלו הדברים הצריכין לבעת"ש ראשונה ישא ידיו ולבו לאל באמונה. ויעזוב רשע דרכו בחרטה גמורה:

וזאת שנית להרבות ימי טוהר במקוה וכל המרבה לטהר הרי זה משובח כי גדול מעלת הטהרה במקוה אף לטהורים מה גם למי שהיה בדרך רחוקה טומאת חלאת עונותיו. ויסגף את עצמו בתענית הכל כפי יכולתו. ולפני ה' ישפוך שיחו זו תפלה בבכי'. וירחוץ את פניו בדמעות עיניו. ופלגי מים תרד עיניו על מיתת הצדיקים ועל חרבן בית ה'. ולהרבות בצדקה כמתנת ה' אלהיך כמ"ש וחטאך בצדקה פרוק. וישתדל בג"ח כי בחסד ואמת יכופר עון. וירדוף אחר השלום כמ"ש סור מרע ועשה טוב בקש שלום ורדפהו:

ומעתה נפרש דרך פרט גודל מעלת כל אחד ואחד ומקומו המוזכר לו בזהר הקדוש:

וגודל מעלת הטהרה מלתא אגב אורחא קמ"ל מגודל השתדלות אברהם אבינו לטהר טמאים ממקרה אשר לא טהור ומשאר טומאות הטעון פרישות שבעה כמבואר בזה"ק פ' וירא דף ק"ב ע"א. וז"א תא חזי כל מה דאכיל אברהם בטהרה איהי קא אכיל ובגין כך אקריב קמייהו ואכלי ונטיר אברהם בביתיה דכיא ומסאבותא דאפי' בר נש דאיהו מסאב לא הוה משמש בביתיה עד דעביד ליה טבילה או עביד ליה לנטרא שבעה יומין כדקא רזי ליה בביתיה הכי הוא ודאי כו' ואברהם ושרה הוו מתקני טבילה לכלהו איהו לגברוי ואיהי לנשי כו' ת"ח אילנא נטע אברהם כו' ובההוא אילנא הוה ידע מאן דאתאחיד ביה בהקב"ה ומאן דאתאחיד בע"ג מאן דאתאחיד בהקב"ה אילנא הוא פריש ענפוי וחפוי על רישיה ועביד עליה צלא ומאן דאתאחיד בסטרא דע"ג ההוא אילנא הוה אסתלק וענפוי סליקין לעילא כדין הוה ידע אברהם ואזהיר ליה ולא אעדי מתמן עד דאתאחיד במהימנותא דקב"ה והני מאן דאיהו דכיא מקבל ליה אילנא מאן דאיהו מסאב לא מקבל ליה כדין ידע אברהם ומדכי לון במיא. ומעינא דמיא הוה תחות ההוא אילנא ומאן דצריך טבילה מיד מעיין סלקין לגניה ואילנא אסתלקין ענפוי כדין ידע אברהם דאיהו מסאבא ובעי טבילה מיד ואם לאו מיא נגיבן כדין ידע דבעי לאסתאבת שבעא יומין כו' עכ"ל:

והנה אנחנו זרע אברהם אוהבו נאמן לית"ש ויתעלה ממנו יראו וכן יעשו בכל עיר ועיר לקיים עליהם להיות עושים עוצם ההשתדלית היותר שיהי' בעירם מקוה טהרה של פושרין בכדי שכל אדם אפי' הוא חלוש יכול להיות מוחזק בטהרה מי מקוה בתמידות ואל תאמר ראה זה חדש הוא כבר היה לעולמים בכמה קהלות קדושות שהשתדלו בזה וגם הצליחו ועשו פרי טוב ואשרי חלקם כי זכות הרבים תלוי בהם ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד ודי הערה בזה:

והנה גודל מעלת התענית כבר בא בפנים החבור בחדש אלול ועיי"ש:

וגודל מעלת דמעות הובא מבואר בזה"ק ובתיקונים בהרבה מקומות. וז"ל בפ' תרומה דף קס"ה ע"א תנינן כל תרעין ננעלו ואסגירו ותרעין דדמעין לא אסגירו כו'. וכל אינון דמנין על אינון תרעין כלהו מתברין גזוזין ומנעולין ועיילין אינון דמעין וההוא צלותא עאלת קמי מלכא קדישא כדין ההוא אתראית ליה דוחקא מההוא עצימו ודוחקא דההוא ב"נ כד"א בכל צרתם לו צר כו' וההוא ב"נ וההיא צלותא לא אהדר בריקניא וקב"ה חייס עליה זכאה חולקיה דההוא ב"נ דאושיד דמעין קמי קב"ה בצלותיה כו' עכ"ל. וז"ל פ' ויחי דף רכ"ג ע"א תנינן כל ב"נ דאושיד דמעין קמי דקב"ה אע"ג דאתגזר עליה עונשא יתקרע ולא יכיל ההוא עונשא לשלטאה ביה כו' עכ"ל וז"ל בתיקונים תיקון י"א דכ"ו ע"ג כל השערים ננעלו אבל שערי דמעה לא ננעלו ולית מאן דאפתח לון עד דייתי מארי דדמעה דאתמר ביה ותפתח ותראהו את הילד והנה נער בוכה. ולית היכלא מפתחא אלא ביה ודא איהו ותפתח ותפתח ודאי היכלא לגביה הה"ד אדני שפתי תפתח במאי אתפתח ליה בדמעה הה"ד והנה נער בוכה ומיד ותחמול עליו ועוד ותפתח כד ישראל פתחין בתיובתא בבכי' מיד ותחמול עליו ודא איהו בבכי יבואו בזכות בכיה דיליה יתכנשון מן גלותא עכ"ל:

ולרחוץ פניו בדמעות עיניו מרומז בפ' אחרי דף ע"ה ע"ב וז"ל ר' אבא הוה אזיל לקפוטקיא והוה עמיה ר' יוסי עד דהוו אזלי חמו חד בר נש דהוה אתי ורשימא חד באנפיי אמר ר' אבא נסטי מהאי אורחא דהא אנפוי דדין אסהידו עליה דעבר בארייתא בגיני כך אתרשים באנפוי כו' קרא ליה ר' אבא אמר ליה אימא מלה האי רשימא דאנפך מאי הוא אומר לון במטותא מנייכו לא תענשו יתיר לההוא בר נש דהא חובוי קא גרמו ליה כו' ואבתזבנא ע"י דחד אסייא דאית בגיון. אמר ליה מאן הוא אסייא. אמר ליה ר' שמלאי הוא א"ל מאי אסותא יהיב לך א"ל אסותא דנפשא. ומההוא יומא אהדרנא בתשובה. ובכל יומא חזינא אנפאי בחד חיזו ובכינא קמי קב"ה דהוא רבון עלמין על ההוא חובא. ומאינון דמעין אסחינא אנפאי כו' עכ"ל ובזה נשלם הפרק:

פרק י

בראש"ם בנתה ביתה חצבה עמודיה סיב"ה הצריך לכל בעל תשובה ולהיות אף גם זאת ועוד אחרת שבע"ת יהיה ידו פשוטה לערים ואב יונים לתת כמתנת ידו כברכת ה' עליו לפרוק בזה מעליו חטאיו כמש"ה וחטאך בצדקה פרוק וע"כ נבואה שעורי"ו בתוד"ע גודל מעלת הצדקה בזה הפרק וקצת מאמרים מענין זה כבר הובא בפנים החבור. ועוד אחרת נוסף מעניינו גודל מעלת העני ואביון בעיני השם יתעלה. והועי"ל אחריו צו אין צו אלא זרוז מהונאתם רחמנא ליצלן. ומצינו בזה ג"כ גודל השכר של הגשה לפיוס וניחום לדבר על לבם בדברי פיוסים ונחומים. גם לבאר מדת גבאי צדקה ומעלתו שנוטל שכר יותר מהנותן: