שער הכולל · הקדמת המחבר · חלק ה

גודל מעלת הצדקה לאין תכלית מבואר בהקדמת בראשית דף י"ג מ"ב וז"ל פקודא תשיעאה למיחן למסכנו ולמיהב לון טרפא דכתיב נעשה אדם בצלמנו כדמותנו כו' כמה דאינון בשתופא חדא וחס דא על דא ויהיב דא לדא וגמיל ליה טיבו הכי אצטריך בר נש לתתא למהוי עתירא ומסכינ' בחבורא חדא ולמיהב דא לדא ולמלאה טובא דא לדא. וירדו בדגת הים וגו' רזא דנן חמינן בספרא דשלמה מלכא דכל מאן דחס על מסכני ברעיתא דלבא לא משתנו דיוקנא לעלם מדיוקנא דאדה"ר. כיון דדיוקנא דאדם אתרשים ביה שליט על כל בריין דעלמא בההוא דיוקנא הה"ד ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ וגו' כלהו זעין ודחלין מההוא דיוקנא דאתרשים ביה בגין דדא הוא פקודא מעליא לאסתלקא בר נש בדיוקניה דאדם על כל שאר פקודין מנ"ל מנבוכדנצר אע"ג דחלם ההוא חלמא כל זמנא דהוה מיחן למסכני לא שרא עליה חלמא כיון דאטיל עינא בישא דלא למיתן למסכני מה כתיב עוד מלתה בפום מלכא וגו' מיד אשתני דיוקניה ואטריד מן בני נשא ובגין כך נעשה אדם כתיב הכא כו' עכ"ל. וז"ל בפ' ויצא דקנ"ג ע"א עושה צדקה בכל עת וכי בכל עת יכיל ב"נ למעבד צדקה. אלא מאן דישתדל בארחוי דאורייתא ועביד צדקה עם אינון דאצטריכו לה דכל מאן דעביד צדקה עם מסכנא אסגי ההיא צדקה לעילאי ותתא תא חזי מאן דאשתדל בצדקה ההיא צדקה דעביד סליק לעילא ומטא לעילא לההוא אתרא דיעקב דאיהו רתיכא עלאה ואמשיך ברכאן לההוא אתר ממבועא דכל מבועין ומההיא צדקה אמשיך וארבי ברכאן לכל אינון תתאי ולכל רתיכין ולכל חילין וכלהו אתברכאן ואתוספן נהורין כדקא יאות בגין דכלהו אקרו עת ודא הוא דכתיב עושה צדקה בכל עת (פי' בכל העולמות) עכ"ל. וז"ל בפ' פקודי דף רס"ו ע"א היכלא חמישאה כו' בהאי היכלא קיימא חד רוחא דשליט על כלא והאי אקראי שודד ואיהו שד ושבר ודא איהו שודד כו' וכד שליט כפנא על עלמא הא רוחא דאקרי שד איהו אשתכח ורוחא אחרא עמיה דאקרי כפן ואלין אזלי בעלמא ומשתכחי לקבל בני נשא והיינו דכתיב לשד ולכפן תשחק ואילן עבדין קטרוגא לבני נשא כו' דבתר דאזיל בגו טורין רמאין ושדיד וחריב ושצי כלא כדין תב ושדיד לבני נשא ומתין בחולשא דיליה. וכד אכלי בני נשא לא שבעין בגין דאיהו שלטא בעלמא ובההוא זמנא מאן דעביד חסד עם בני נשא ויהיב לון למיכל ולמשתי כדאי איהו לדחייא לון לאלין תרין רוחין לבר דלא שלטן בעלמא. וכד ישראל לא עבדי חסד מם בני נשא ושאר עמין עבדי חסד בעלמא כדין אלין תרין רוחין מתבסמין ומתקפי עלייהו דישראל בגין דהא כדין אתתקף ההוא סטרא אחרא וישראל אתכפיין. וכד ישראל עבדי חסד ההוא סטרא אחרא אתחלש וסטרא דקדושה אתקף וכד ישראל לא מתערי בחסד אינון תרין רוחין מתבסמי להו לשאר עמין וינקו להו ומתהפכי לאכפייא לון לישראל וכדין אינון ברכאן דנחתי מלעילא מסטר ימינא ינקי לון שאר עמין כו' והה"ד שמוני נוטרה את הכרמים אלין שאר עמין כרמי שלי לא נטרתי אלין ישראל בגין דשאר עמין משכי ליה בגווייהו באינון חסדים דעבדין עם בני נשא וישראל מרחקן ליהי מגווייהו בגין דלא משתדלי באינון חסדים כשאר עמין כו' זכאה חולקיהון דישראל עכ"ל. וז"ל בזהר חדש פ' אחרי דף ל"ט ע"ד אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ה' או יחזק במעוזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי תא חזי דלא אתקרי גברא דלית ליה מדילי' כלום ולא שאיל פרוטה משום גברא ואיהו נסתר דלא גלי דוחק' דיליה לשום גברא ובשעת דחקית דיליה הוא יעשה מרובה כלפי מעלה ואמר יותר חייבא אנא משל שאר גוברין דעלמא לגברא חד עותרא סגי ביתא דיליה מלייא מן דהבא ומן כספא ולא אית לי שום פרוטה בעולם ולא אית לי לחם לאכול ובגד ללבוש עד דיחוב קמי קב"ה וכל איניש דיחזיק במעוזו ויהיב ליה צדקה יעשה שלום לי שלום יעשה לי. בדף נ"ט ע"ג מסיים בזה הלשון דאמר רבי נהוראי מ"ד או יחזיק במעוזי וגו' וכי הקב"ה שהוא בעל השלום עושה שלום במרומיו צריך למי שיעש' לו שלום והלא שלום שלו אלא העני בשעה שרואה את עצמו בדוחק הוא עוש' מריבה כלפי מעלה והמחזיק בידו של עני ועושה עמו צדקה כביכול עם הקב"ה עושה שלום לפי שחוזר העני ומבקש מחילה מלפניו ית' על שהטיח דברים כלפי מעל' ואז עושה שלום בינו לבין קונו מי גרם לו לעשות שלום זה הנותן צדקה לעני והחזיק בידו דכתיב או יחזיק במעוזי וגו' כו' עכ"ל. וז"ל בתיקונים תיקון ס"ט דף קי"ד ע"א ויהי מקץ ימים ויבא קין מאי מקץ ימים כו' אלא משיורין דיליה ולא משכירו כבר נש דאתי מסכנא לתרעיה ובזמנא דאיהו תאיב למיכל בגין דלא למיהב ליה משפירו דמאכל לא בעי למיהב ליה מדי בתר דאכיל שפירו דכלא כניף ההוא דאיהו בסופא ויהיב למסכנא דא דאתיאש מיניה ת"ל קב"ה לכלבא תרמון ליה ובגין דא ואל קין ואל מנחתו לא שעה אבל הבל לא אקריב אלא משפירו דכלא הה"ד והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלבהן לא קריב לגביה שיורין ובגין דא וישע ה' אל הבל ואל מנחתי כו' עכ"ל:

וגודל מעלת העני בעיני המקום ב"ה מבואר בפ' בשלח דף ס"א ע"א וז"ל ד"א אשרי משכיל אל דל כמה תקיפא אגרא דמסכנא קמי קב"ה אמר רבי חייא תווהנא על האי קרא דכתיב כי שומע אל אביונים ה' וכי אל אביונים שומע ולא לאחרא אמר ר' שמעון בגין דאינון קריבין יתיר למלכא דכתיב לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה ולית לך בעלמא דאיהו תביר לבא כמסכנא תו אמר ר' שמעון תא חזי כל אינון בני עלמא אתחזיין קמי קב"ה בגופא ובנפשא ומסכנא לא אתחזי אלא בנפשא בלחודוי וקב"ה קריב לנפש' יתיר מגופא מסכנא חד הוה בשבובתיה דר' ייסא ולא הוה מאן דאשגח ביה והוא הוה אכסיף לאתקפא בבני נשא יומא חד חלש עאל עליה ר' ייסא שמע חד קלא דאמ' טילקא טילקא הא נפשא פרחא גבאי ולא מטו יומוי ווי לבני מתיה דלא אשתכח בהו דיתיב נפשיה לגביה קם רבי ייסא שדי בפומיה מיא דגרגרין אפותא דקונטא אתבזע זיעא באנפוי ותב רואיה לגביה לבתר אתא ושאיל ליה אמר חייך ר' נפשא נפקת מנאי ומטו לה קמי כורסייא דמלכא ובעאת לאשתארא תמן אלא דבעא קב"ה לזכאה לך ואכריזו עלך זמין הוא ר' ייסא לסלקא רוחיה ולאתקשרא בחד אדרא קדישא דזמינין חברייא לאתערא בארעא והא אתקינו תלת כרסייא דקיימין לך ולחברך מההוא יומא הוו משגיחין ביה בני מתיה. תו מסכנא אחרא אעבר קמיה דר' יצחק והוה בידיה פלג מעה דכסף אמר לי' לר' יצחק אשלים לי לבני ולבנתי נפשאן אמר ליה והיך אשלים נפשייכו דהא לא אשתכח גבאי בר פלג מעה אמר ליה בדא אשלימנא בפלג אחרא דאית גבאי אפקיה ויהביה ליה. אחזיאו לי' בחלמיה דהוה אעבר בשפתא דימא רבא ובען למשדיה בגוויה חמא לר' שמעון דהוה אושיט ידוי לקבליה ואתי ההוא מסכנא ואפקיה. ויהביה בידוי דר' שמעון ואשתזיב כד אתער נפל בפומיה האי קרא אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ה' ות"ח כו' עכ"ל:

ויזהר האדם במאוד מאוד מהונאת דברים ומה גם לעני הן בדברים הן בהעלמת עינו ממנו מליתן לו צדקה כי ענשו גדול עד מאוד מבואר בפ' יתרו דף פ"ו ע"ב וז"ל תפלה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו כל צלותא דישראל צלותא וצלותא דעני עלאה מכלהו מ"ט משום דהאי סלקא עד כורסי יקרא דמלכא ואתעטר ברישיה וקב"ה משתכח בההוא צלותא ודאי. תפלה דעני תפלה אקרי. כי יעטף. עטופא דא לאו עטופא דכסו הוא דהא לית ליה אלא כתיב הכא כי יעטף. וכתיב התם העטופים ברעב ולפני ה' ישפך שיחו דיקבל קמי מארי ודא ניחא ליה קמי קב"ה משום דעלמא מתקיימא ביה כד לא אשתכחו שאר קיימי עלמא בעלמא. ווי למאן דההוא מסכנא יקבל עלוהי למאריה משום דמסכנא קריב למלכא יתיר מכלהו דכתיב והיה כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני ולשאר בני עלמא זמנין דשמע זמנין דלא שמע מאי טעמא משום דדיוריה דמלכא בהני מאני תבירי דכתיב ואת דכא ושפל רוח וכתיב קרוב ה' לנשברי לב לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה. מכאן תנינן מאן דנזיף במסכנא נזיף בשכינתא דכתיב ואת דכא ושפל רוח וכתיב כי ה' יריב ריבם וגו' בגין דאפטרופא דלהון תקיפא ושליטא על כלא דלא אצטריך תהדי ולא אצטריך לדיינא אחרא ולא נטיל משכונא כשאר דייניא. ומה משכונא נטיל נשמתין דבר נש דכתיב וקבע את קובעיהם נפש תואמר כו' עכ"ל:

וגודל שכר להמנחם עניים ואביונים בדברי פיוסים ולהכניס בלבו צער עליהם מבואר בפ' פקודי דף ר"ג ע"ב וז"ל מציץ מן החרכים שמא דאלין ארבע דאקרון חרכים כו' ואלין אינון קיימין לאשגחא כו' לכל אינון דמנחמי למסכנא או דצערי לבייהו עליה אע"ג דלא יכלי למיהב ליה כו' והאי אתמנא לאדכרא ליה לעילא ולאחקא דיוקניה לעילא לאעלת ליה לעלמא דאתי עכ"ל בקיצור:

וגודל מעלת גבאי צדקה מבואר בפ' ויגש דף ר"ח ע"א וז"ל ת"ח קב"ה ברא עלמא ואשליט עליה לאדם דיהא מלכא על כלא והאי בר נש מתפרשן מניה בעלמא כמה זינין מנהון צדיקים כו' עתירין ומסכנין וכלהי בגין למזכי אלין באלין כו' למזני עתירין עם מסכנין דהא בגין כך זכי בר נש לחיי עלמא ואתקשר באילנא דחיי ולא עוד אלא דהא צדקה דאיהו עביד קאים לעלמין דכתיב וצדקתו עומדת לעד פזרנתן לאביונים ר' אלעזר אמר כד ברא קב"ה עלמא קאים ליה על סמכא חד וצדיק שמיה והאי צדיק איהו קיומא דעלמא (פי' בעולמות העליונים הקדושים יש עולם אחד דאקרי צדיק) ודא איהו דאשקי וזן לכלא וכתיב כו' וצדיק דא איהו אקרי גבאי צדקה למיחן ולמיזן לכלא כו' בגין כך גבאי צדקה נטלי אגרא לקבל כולהו דיהבי צדקה עכ"ל. ובזה נשלם הפרק בעזה"י:

פרק יא

יען כי גבהו מעלת הצדקה בפרק הקודם ודבר זה כתוב והיה מעשה הצדקה שלום לכן אבאר בפרק זה קריאתה אליה לשלום ומעלתה ומה גם גודל מעלת האדם שמשלם טובה תחת רעה ונלוים עליו גודל המצוה של נתינת שלום למי שבא מן הדרך:

גודל מעלת מי שמשלם טובה תחת רעה מבואר בפ' מקץ דף ר"א ע"ב וז"ל ת"ח יוסף לא די ליה דאיהו לא שלים בישא לאחוי אלא דעבד עמהון טיבו וקשוט וכך ארחהון דזכאי תדיר בגין דא קב"ה חייס עלייהו תדיר בעלמא דין ובעלמא דאתי כו' רבי אבא הוה יתיב אתרעא דאבבא דלוד חמא חד בר נש דהוה אתי ויתיב בחד קולטא דתלא דארעא והוה לעי מארחא ויתיב ונאים תמן אדהכי חמא חד חיוויא דהוה אתי לגביה. נפק קוסטפא דגורדנא (פי' חתיכת עץ משרש אילן אחד) וקטיל ליה לחיוויא כד אתער ההוא בר נש חמא ההוא חיוויא לקבליה דהוה מית אזדקף ההוא בר נש ונפל ההוא קולטא לעומקא דתחותוי ואשתזיב (פי' נפל הבקיעה ההיא למטה תחתיו וניצול): אתא רבי אבא לגביה א"ל אימא לי מאן עובדך דהא קב"ה רחיש לך אלין תרין ניסין לאו אינון למגנא א"ל ההוא בר נש כל יומאי לא אשלים לי בר נש בישא בעלמא דלא אתפייסנא בהדיה ומחילנא ליה ותו אי לא יכילנא לאתפייסא בהדיה לא סליקנא לערסי עד דמחילנא ליה ולכל אינון דמצערו לי ולא חיישנא כל יומא לההוא בישא דאשלים לי ולאו די לי דא אלא דמההוא יומא ולהלאה אשתדלנא למעבד עמהון טבא בכה ר' אבא ואמר יתיר עובדוי דדין מיוסף דיוסף הוה אחוי ודאי והוה ליה לרחמא עלייהו אבל מה דעביד דא יתיר הוא מיוסף יאות הוא דקב"ה ירחיש ליה ניסא על ניסא פתח ואמר הולך בתום ילך בטח ומעקש דרכיו יודע הולך בתום ילך בטח דא הוא ההוא בר נש דאזיל בארחין דאורייתא ילך בטח דלא יכילו נזקי דעלמא לאבאשא ליה. ומעקש דרכיו יודע מאן יודע דא הוא מאן דאסטי מארחא דקשוט ובעי גבי דחבריה יודע מהו יִוָדֵעַ ישתמודע איהו בעיניהון דכל מארי דדינא. דלא יתאביד מנייהו דיוקנא דההוא בר נש בגין לאיותאה ליה לאתר דינקמון מניה ובגין כך יודע ותא חזי ההוא דאזל בארח קשוט קב"ה חפי עליה בגין דלא אתידע ולא אשתמודע לגבי מאריהון דדינא אבל מעקש דרכיו יודע וישתמודע לגבייהו זכאין אינון בני נשא דאזלי בארח קשוט ואזלי לרוחצן על עלמא דלא דחלי אינון בעלמא דין ולא בעלמא דאתי עכ"ל:

וגודל המצוה של נתינת שלום למי שבא מן הדרך מבואר בזהר חדש פ' לך לך דף כ"ב ע"ב וז"ל אמר רבי חייא כל המקדים ויוצא לקראת הבא מן הדרך ונותן לו שלום מעלה עליו הכתוב כאלו אכילה ושתיה הוא ניתן לו מנ"ל מהאי קרא דכתיב על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים וכי צריכין ישראל ללחם ולמים והלא המן יורד להם שהיה טב ושפיר מכל אכילה שבעולם אלא מפני שלא באו להקדים להם שלום העלה עליהם הכתוב כאלו חסרו מחייתם וכל המקדים שלום לחבירו ויוצא לו לדרך מעלה עליו הכתוב כאלו נותן לו לאכול ולשתות וכן אמר רבי חייא רבה מיכאל וגבריאל ומלאכי השרת השומרים שערי צדק יוצאין לקראתו ומקדימין לו שלום עכ"ל. וז"ל ג"כ בפרשת וארא דף כ"ג ע"ב ומאן דאקדים שלום לזכאה כאלו אקדים ליה לקב"ה עכ"ל. ובזה נשלם הפרק בעזה"י:

פרק יב

בהיות מודעת זאת בפרק אשר עברנו בה בשיעו"ר המעלות אשר לשלמא לכן באנו מן המודיעים בפרק זה דבר המתווך והמרבה שלום על ישראל והוא בגודל השכר של בקור חולים ומצות בקורת תהיינה הן בענין תועלת הגוף של החולה הן בענין תועלת נשמתו דהיינו שיחזרנו בתשובה. וילוה אליו בלוית כן ירבה שלום בואו ונוחל עולמו בשלימות אף מי שלא זכה לבנים בעוה"ז והוא ת"ח וצדיק. וביאו"ר תירשנה בגודל תקון ופעולת החליצה להמת בלא בנים. גם מבואר גודל מעלת הוידוי ומסירת נפש קודם המיתה. ומענין לענין באותו ענין ביאור גודל מעלת הצדיק שמת בעון הדור או שסבל יסורים בעון הדור גם גודל ריעותא לאדם אם נקבר בארון וגודל עונשו:

גודל שכר של בקור חולים מבואר פ' האזינו דף רצ"ט ע"א וז"ל ימצאהו בארץ מדבר ובתהו כו' רשים בהא קרא כל נטורת' דאצטריך אסיא חכים למעבד למרע דשכיב בבי מרעיה בי אסירי דמלכא למפלח למארי עלמא דכד אזיל אסיא חכים לגביה ימצאהו בארץ מדבר ובתהו יליל ישימון מרעין דשריין עליה אשכח ליה באסירי דמלכא אי תימא הואיל וקב"ה פקיד לתפשא ליה דלא ישתדל ב"נ אבתריה לאו הכי דהא דוד אמר אשרי משכיל אל דל וגו' דל ההוא דשכיב בבי מרעיה ואי אסיא חכים הוא. קב"ה יהיב ליה ברכאן לההוא דישתדל ביה וההוא אסיא ימצאהו בארץ מדבר בבי מרעיה שכיב ובתהו יליל ישימון דאינון מרעין דחקין ליה מאי אצטריך ליה למעבד יסובבנהו וסובב סבות וייתי עלות בגין דימנע מניה אינון מלין דנזקין לוה כו' לבתר יצרנהו כאישון עינו כו' דאלמלא יטעי אפילו במלה חד קב"ה חשיב על ההוא אסיא כאלו שפיך דמא וקטליה בגין דקב"ה בעי דאע"ג דההוא ב"נ איהו בבי אסירי דמלכא ואיהו אסיר בבי אסירי דישתדל ב"נ עליה ויסייע ליה לאפקא ליה מבי אסירי כו' ועל דא אצטריך לאסיא חכים לאשתדלא עליה אי יכול למיהב לי אסוותא מן גופא יאות ואי לאו יתן ליה אסוותא לנשמתי' וישתדל על אסוותא דנשמתא ודא הוא אסיא דקב"ה ישתדל עליה בהאי עלמא ובעלמא דאתי אמר רבי אלעזר כו' אמר לי טייעא חדא דשמא לאבוי דאסיא חד הוה ביומוי כו' זכאה קשיט דחיל חטאה וכל מאן דלא יכיל למדבק מה דאצטריך איהו הוה קע ויהיב מדיליה כו' ובצלותיה הוה עביד יתיר ממה דהוא עביד בידוי כו' עכ"ל בקיצור:

ומי שמת בלא בנים שנוחל עולמו בשלימות אם הוא ת"ח וצדיק מבואר פ' וישב דף קפ"ז ע"ב וז"ל רבי חייא בעא האי דאיהו זכאה שלימא ואשתדל באורייתא יומי ולילי וכל עובדוי לשמה דקב"ה ולא זכה לבנין בהאי עלמא כגון דאשתדל בהו ולא זכה או דהוו ליה ומיתי מה אינון לעלמא דאתי א"ל ר' יוסי עובדוי וההיא אורייתא קא מגינין עליה לההוא עלמא אמר ר' יצחק עלייהו ועל אינון זכאי קשוט (כגון ר' יוחנן דהווה ליה בנין ומיתו וכגון רבי חזקיה דאיהו עקר) עלייהו כתיב כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי ובחרו באשר חפצתי ומחזיקים בבריתי מה כתיב בתריה ונתתי להם בביתי ובחמותי יד ושם טוב מבנים ומבנות שם עולם אתן לו אשר לא יכרת בגין דאלין אית לון חולקא לעלמא דאתי א"ל רבי יוסי יאות הוא ושפיר תא חזי זכאה שלים דהוו כל אלין ביה ואשתלים כדקא יאות ומית בלא בנין והא קא ירית דוכתיה בההוא עלמא אתתיה בעיא ליבומי או לא אי תימא דלבעי ליבומי הא בריקניא איהו דהא אתריה קא ירית בההוא עלמא. אלא ודאי בעיא ליבומי בגין דלא ידעינן אי הוה שלים בעובדוי אי לאו והיא אי אתייבמת לא הוה בריקניא בגין דאתר אית ליה לקב"ה דהא בר נש הוה בעלמא ומית בלא בנין ופרוקא לא הוי ליה בעלמא כיון דמית האי זכאה שלים ואתתיה אתייבמת ואיהו אתריה ירית אתא ההוא בר נש ואשתלים הכא ובין כך ובין כך קב"ה אתר זמין ליה לעלמא עד דיימות האי זכאה שלים וישתלים איהו בעלמא עכ"ל:

וז"ל בפ' משפטים דף ק"ה ע"ב אם בגפו יבא בגפו יצא אי יחידאי יעול בההוא עלמא בלא בלא תולדין ולא בעא לאשתדלא בהאי ונפק מהאי עלמא יחידאי כו' אבל אם בעל אשה הוא דקא אתנסיב ואשתדל באתתיה ולא יכיל ההוא לא אתתרך כההוא אחרא לא ייעול יחידאי ולא נפיק יחידאי אלא אם בעל אשה הוא קב"ה לא מקפח אגר בריין אע"ג דלא זכו בבני מה כתיב ויצאה אשתו עמו ותרווייהו אתיין בגלייא וזכיין לאתחברה כחדא כמלקדמון כו' ועל דא ויצאה אשתו עמו עכ"ל:

וענין תקון ופעולת החליצה למת בלא בנים מבואר בתיקונים. וז"ל בתיקונים תיקון כ"ו דף ע"ב ע"ב ודאי ברזא דיבו אשכח אתר ההיא נשמתא ערטילאה כו' חליצה איהי שזבת ההיא נשמתא ורוחא ונפשא דאינון קטירין בתלת קשורין דחויא ורזא דמלה מפח יוקשים הפח נשבר ואנחנו נמלטנו עכ"ל:

ועיין ג"כ בפ' חקת דף ק"פ ע"א ושם מבואר באריכות. וגודל מעלת הוידוי ומסירת נפש קודם המיתה מבואר בזה"ק בפ' צו דף ל"ג ע"א בר"מ ועיי"ש:

וגודל מעלת הצדיק שמת או שסבל יסורים בעון הדור מבואר בזה"ק פ' פנחס דף רי"ח ע"א. וז"ל בשעתא דכל שייפין בעאקו ומרע סגי שרייא עלייהו שייפא חדא אצטריך לאלקאה בגין דיחסון כלהו ומנו דרועא. דרועא אלקי ואפיקו מניה דמא כדין הוא אסוותא לכל שייפי גופא אוף הכי בני עלמא אינון שייפין דא עם דא בשעתא דבעי קב"ה למיהב אסוותא לעלמא אלקי לחד צדיקא בנייהו ובגיניה יהיב אסוותא לכלא מנלן דכתיב והוא מחולל מפשענומדוכ' מעוונותינו וגו' ובחבורתו נרפא לנו ובחבורתו אקזותא דדמא כמחן דאקיז דרועא ובההוא חבורה נרפא לנו אסוותא הואלנא לכל שייפין דגופא כו' וההוא זכאה זכי לשולטנא עלאה בהאי עלמא ובעלמא דאתי עכ"ל בקיצור. ובזה נשלם הפרק: וענין בנים הקטנים שמתים בעון אביהם מבואר בזה"ק פ' פקודי דף רמ"ח ע"ב ועיי"ש:

פרק יג

בו יבואר ג"ח שעושים עם המתים הוא חסד של אמת וגודל שכרו. ושלא להלין המת בלא קבורה. וגודל השכר של הלוית המת. ושלא יתערב אז בין הנשים ולא להסתכל עליהם. ותועלת גדול למת להתפלל כל ז' על קברו:

גודל השכר של העושים חסד עם המתים מבואר בזה"ק פ' פקודי דף ר"נ ע"ב: וז"ל עיר"יה קיימא לסטר דרום ודא קיימא לאשגח' וכו' ולאינון דעבדי חסד עם מתים ואיהו קיימא קיומא דאמת והאי אתמנא לאדכרא לי' לעילא ולאחקא דיוקניה לעילא לאעל' ליה לעלמ' דאתי עכ"ל:

ושלא להלין המת בלי קבורה מבואר בגמרא הקדושה וכן הוא בזה"ק פ' אמור דף פ"ח ע"ב וז"ל בתר דנפק' נפשא מן גופא ואשתאר גופא בלא רוחא אסיר למשבק ליה בלא קבורת' דכתיב לא תלין נבלתו על העץ כי קבור תקברנו ביום ההוא בגין דמיתא דישתהי כ"ד תיבת דאינון יומם ולילה בלא קבורת' יהיב חלישות' בשייפוי דרתיכא פי' במרכבה העליונה ומעכב עבידתא דקב"ה מלמעבד דאפשר דקודש' בריך הוא גזר עליה בגין למיתיה בגלגולא אחרא מיד בההוא יומא דאתפטר לאו טבא ליה וכל זמנא דלא אתקבר גופא נשמתא לאו עאלת קמי קב"ה ולא יכלא למהוי בגופא אחרא בגלגול' תניינא דלא יהבין לנשמת' גופא אחרא עד דיתקבר קדמאה ודא דמי לבר נש דמיתה אתתיה לא אתחזי ליה למיסב אתתא אחרא עד דקבר לקדמת' ובגין דא אמרה אוריתא לא תלין נבלתו על העץ: דבר אחר כד אתפרש' נשמתה מן גופא ובעיא למיזל לההוא עלמא לא תיעול לההוא עלמא עד דיהבין לה גופא אחרא מנהורא ולבתר יכלא למיעל כו' וכל מה דגופא לא אתקבר צערא הוא לנשמתא ורוח מסאבא אזדמן לשרייא עלוי ולסאבא לההוא גופא ובגין דההוא רוח מסאבא אזדמן לא לבעי ליה לאינוש למיבת ההוא גופא לילא חד בגין דרוח מסאבא אשתכח בליל' ואשתטח בכל ארעא לאשכחא גופא בלא נפשא לסאבא ליה ואסתאב יתיר וע"ד אזהר כו' עכ"ל:

וגודל השכר של הלוית המת וגודל הזהירות שלא להסתכל אז בנשים ולא להתערב עמהם מבואר בפ' ויקהל דף קצ"ו ע"א וז"ל אמר ר"ש האלהים רובא דעלמא לא מיתו עד לא מטא זמנייהו בר דלא ידעי לאסתמרא גרמייהו דהא בשעתא דמיתא אפקי ליה מביתיה לבי קברי מלאך המות אשתכח ביני נשי אמאי ביני נשי דהכי הוא אורחוי מיומא דפתי לחוה ובגינה גרים מותא לכל עלמא וע"ד כד קטיל ב"נ וגוברי אשתכחו עם מיתא עאל ביני נשי בארחא ואית ליה רשו למקטל בני נשא בארחא בשעתא דמפקי ליה מביתיה לבי קברי עד דאהדרו לביתייהו ובגיניהון גרים מותא לכמה גוברין בעלמא עד לא מטא זמנייהו וע"ד כתיב ויש נספה בלא משפט בגין דסליק ואסטין ואדכר חובוי דבר נש קמי קב"ה ואסטין על אינון חובין ואסתלק כד לא מטא זמניה מאי תקנתיה בשעתא דנטלו מיתא לבי קברי יהדר ב"נ אנפוי וישבוק לנשי בתר כתפוי ואי שינון מקדמי. יהך לאחורא בגין דלא יתחזי עמהון אנפין באנפין ולבתר דמהדרי מבי קברי לא יהדר בההוא ארחא דנשי קיימין ולא יסתכל בהו כלל אלא יסטי בארחא אחרא ובגין דבני נשא לא ידעין ולא מסתכלין דא רובא דעלמא איתדן בדינא ואסתלקו עד לא מטא זמנייהו אמר ר' אלעזר או הכי טב ליה לבר נש דלא יוזיף למיתא. אמר ליה לא. דהא בר נש דאסתמר כהאי גוונא אתחזי לארכא דיומין וכל שכן לעלמא דאתיתא חזי לאו למגנא אתקינו קדמאי שופר לאמשכא מיתא מן ביתא לבי קברי אי תימא דעל מיתא ויקרא ליה איהו. לא. אלא בגין לאגנא על חייא דלא ישלוט עלייהו מלאך המות לאסטאה לעילא ויסתמרון מניה עכ"ל: (והן) צדיק בארץ ישולם וריעותא הוא לו אם נקבר בארון ומה גם מי שלא תיקן פגם הברי' קדש שגדול עונשו אם נקבר בארון כמבואר בזה"ק פ' תרומה דף קנ"א ע"א וז"ל בפ' ויקהל דף רי"ד ע"ב. בכה ר' אבא ואמר ווי לבני עלמא דלא ידעי לההוא כסופא ווי לההוא עונשא דכל מאן דבעי עאל בארונא בגין דלא אצטריך למיעל בארונא בר צדיק דידע בנפשיה ואשתמודע בגרמיה דלא חטא בההוא ברית את קיימא קדישא מעולמוי וקא נטיר ליה כדקא יאות כו' עכ"ל בקיצור לכן יזהר האדם מאוד שיצוה קודם מותו שלא יקברו אותו בארון:

ותועלת גדול למת אם מתפללין כל ז' על קברו מבואר בזה"ק בפ' ויחי דף רי"ז ע"ב וז"ל ר' יצחק הוה יתיב יומא חד אפתחא דר' יהודה והוה עציב נפיק ר' יהודה אשכחיה לתרעיה דהוה יתיב ועציב א"ל מאן יומא דין משאר יומין א"ל אתינא לגבך למבעי מינך תלת מלין חד דכד תימא מלי דאורייתא ותדכר מאינון מלין דאנא אמינא דתימא לן משמוי בגין לאדכרא שמי וחד דתזכי ליוסף ברי באורייתא וחד דתיזיל לקברי כל ז' יומין ותבעי בעותיך עלי עכ"ל: ובזה נשלם הפרק בעז"ה:

פרק יד

בו מבואר מקום הקבורה הנבחרת ומה גם אם בחיים קולטתו והיא א"י ארץ הקדושה. והפוכו המיתה והקבורה בחוץ לארץ. ועוצם ההשתדלות שלא ידור הוא ובניו אלא במקום צדיקים בכדי שילמדו ארחות דרכם הטוב וילמדו ממעשיהם הטובים. והואיל והזכרנו לצדיק נספר בשבחו ומעלתו בעוה"ב ובעת ביאת משיח צדקנו ב"ב. וזכרון אחד עולה להם במאמר ר"מ שניבא על הצער והדחקות של ת"ח ומארי תורה:

גודל מעלת ישיבת א"י מבואר בגמרא הקדושה ובזה"ק בפ' אחרי דף ע"ב ע"ב וז"ל אמר רבי יהודה זכאה חולקיה מאן דזכי בחייו למשרי מדורא בארעא קדישא דכל מאן דזכי לה זכי לאנגדא מטלא דשמייא דלעילא דנחית על ארעא וכל מאן דזכי לאתקשרא בחייו בהאי ארעא קדישא זכי לאתקשרא לבתר בארעא עילאה קדישא וכל מאן דלא זכי בחייוי ומייתין ליה לאתקברא תמן עליה כתיב ונחלתי שמתם לתועבה רוחיה נפיק ברשות' נכראה אתרא וגופיה אתי תחות רשותא דארעא קדישא כביכול עביד קדש חול וחול קדש וכל מאן דזכי למיפק נשמתיה בארעא קדישא זכי לאתקשרא תחות גדפוי דשכינתא דכתיב וכפר אדמתו עמו ולא עוד אלא אי זכי בחייו זכי לאתמשכא עליה רוחא קדישא תדיר וכל מאן דיתיב ברשותא אחרא אתמשך עליה רוחא אחרא נוכראה כו' תנינן כל אינון דלא זכו להאי בחייו אתיבין פקדונא דמאריהון לאתרא אמר ר' יצחק בג"כ כל מאן דעבד מאינון זינין בישין או רשותא אחרא בארעא ארעא אסתאבת ווי ליה לההוא גבר ווי לנפשיה דהא ארעא קדישא לא מקבלא ליה לבתר עליה כתיב יתמו חטאים מן הארץ בעוה"ז ובעוה"ב ורשעים עוד אינם בתחיית המתים כדין ברכי נפשי את ה' הללויה עכ"ל:

ועיין ג"כ בפ' תרומה דף ק"מ ע"ב: וז"ל בדף קנ"ב ע"א ארעא קדישא יהיב חיין וכפרא ליתבהא בההוא עלמא עכ"ל בקיצור:

גם גודל ריעותא מיתה וקבורה בח"ל מבואר בפ' זו דף קנ"א ע"א. וז"ל כל אינון מתין דעלמא בר אינון מתין די בארעא קדישא כלהו מתין על ידי דמלאכא מחבלא דאיהו מלאך המות כל אינון מתין די בארעא קדישא לא מתין על ידוי אלא ע"י דמלאכא דרחמים דשליט בארעא כו' יחיו מתיך אלין מתין דבארעא קדישא דאינון מתין דיליה ולא מאחרא דלא סלקא תמן סטרא אחרא כלל וע"ד כתיב מתיך. נבלתי יקומון אינין דמיתו בארעא נוכראה אחרא ע"י דההוא מחבלא ועל דא אקרון נבלה מה נבלה מטמאה במשא אוף מתין אינון דלבר בארעא קדישא מטמאין במשא וע"ד אינון נבלה כל שחיטה דאפסיל אקרי נבלה בגין שחיטה דא איהי מסטרא אחרא ומיד דאפסיל שריא עלה סטרא אחרא ובגין דאיהי דיליה ושריא עלה אקרי נבלה ורזא דא נבל סמו ונבלה עמו וע"ד בכל אתר דאיהי שריא אקרי נבלה מנוול דא לדא שרייא אלא באתר פסילו וע"ד שחיטה דאפסיל הא דיליה הוא ואקרי על שמיה ובגין כך מתין דאינון לבר מארעא קדישא תחות רשו אחרא ושריא עלייהו סטרא אחרא אקרון נבלה הקיצו ורננו שוכני עפר כו' עכ"ל: