שער הענוה · פרק ד · חלק ב
וגרסינן במדרש איש רעים להתרועע (משלי יח, כד), מי שרוצה להיות לו רעים, יסבול ויעבור על מדותיו ויקבל אותם בסבר פנים יפות. פירוש להתרועע מגזירת ריע, כלומר יעשה עצמו ריע וחבר עם כל בני אדם. דבר אחר איש רעים וגו', לעולם לא יהיו לאדם רעים אם לא יכנע לפניהם וישבר תאותו, מגזירת (תהלים ב, ט) תרועם בשבט ברזל, וזה תהיה חבורתו נאה ושלימה. ואמר החכם, מי שלא שבר גאותו לפני חבירו, ויהיה תמיד עלוב מהם ולא יהיה הוא עולב לאחד מהם, לא יהיה לו ריעים.
והמדות הטובות הללו גורמין שיהיו לו רעים אהובים יותר מאחיו, שנאמר (משלי יח, כג) ויש אוהב דבק מאח, וכתיב (שם כז, י) רעך ורע אביך אל תעזוב, אם תשמור ולא תעזוב רעך ורע אביך לא תצטרך לאחיך ביום אידך, כי חבירך יצילך ביום צרתך שהוא לך יותר מאח.
וגרסינן באלה שמות רבה (כז, א) טוב שכן קרוב זה יתרו, מאח רחוק זה עשו, ביתרו מה כתיב (שמ"א טו, ו) ואתה עשיתה חסד עם כל בני ישראל וגו', בעשו כתיב (דברים כה, יז) זכור את אשר עשה לך עמלק. את מוצא דברים רבים מוכיחים שהם כתובים בעשו לגנאי וביתרו לשבח, בעשו כתיב (איכה ה, יא) נשים בציון ענו, ביתרו כתיב (שמות ב, כא) ויתן את צפורה בתו למשה. בעשו כתיב (תהלים יד, ד) אוכלי עמי אכלו לחם, ביתרו כתיב (שמות ב, כ) קראן לו ויאכל לחם. בעשו כתיב (דברים כה, יח) ולא ירא אלהים, ביתרו כתיב (שמות יח, כג) וצוך אלהים. עשו ביטל הקרבנות, ביתרו כתיב (שם יח, יב) ויקח יתרו עולה וזבחים וגו'. שמע עשו בצאתם ובא ונלחם עמהם, שנאמר (שם יז, ח) ויבא עמלק, ויתרו שמע בטובתן ובא ונלוה אליהם, שנאמר (שם יח, א) וישמע יתרו וגו'.
וגרי הצדק וישראל שוים באהבה, והן כישראל לכל דבריהם, ומצות עשה לאהוב את הגר, שנאמר (דברים י, יט) ואהבתם את הגר. וגרסינן במכילתא (שמות כב, כ) וגר לא תונה, לא תונה בדברים, ולא תלחצנו בממון, בדברים - שלא תאמר לו אמש היית עובד ע"א וחזירים נוצצים מבין שניך ועכשיו אתה עומד ומדבר כנגדי. ואם תונה אותו יונה אותך, שנאמר (שם) כי גרים הייתם בארץ מצרים. מכאן היה רבי נתן אומר מום שבך אל תאמר לחבירך.
וגרסינן בבבא מציעא (דף נט ע"ב) תנו רבנן, המאנה את הגר עובר בג' לאוין, והלוחץ עובר בשנים. תניא רבי אליעזר אומר מפני מה הזהירה התורה על הגר בל"ו מקומות, שכך כתיב כי גרים הייתם.
חביבין הגרים ששקלן הקדוש ברוך הוא כקדושת שבת וקדושה מע"א, שהזהיר הכתוב על השבת בכ"ח מקומות, ועל ע"א בכ"ח מקומות, ואף על הגר מוזהר בכ"ח מקומות.
וישראל נקראו קדושים, שנאמר (דברים יד, ב) כי עם קדוש אתה, על ידי שהיו מתקדשים מע"א, שנאמר (ויקרא כ, ז) והתקדשתם והייתם קדושים, מג"ע מנבלות וטרפות ושקצים ורמשים מן הטומאות, מג"ע שנאמר בסוף פרשת עריות והתקדשתם, מנבילות וטריפות שנאמר (שמות כ, ל) ואנשי קדש תהיון לי, משקצים ורמשים שנאמר בסוף פרשת איסורי מאכלות (ויקרא מד, יב) כי אני ה' אלהיכם והתקדשתם והייתם קדושים. מן הטומאות, שנאמר (שם טז, יט) וטהרו וקדשו מטומאות בני ישראל, אף לעתיד לבא הקדוש ברוך הוא מקדשם, שנאמר (יחזקאל לז, כח) וידעו הגוים כי אני יי' מקדש את ישראל, וכן הוא אומר והייתם לי קדושים בעולם הזה, ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי לעולם הבא. רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר, אילו אמר ואבדיל את העמים מכם לא היתה תקומה לאומות העולם ולא היה פתח לאחד מהם להתגייר, למה הדבר דומה לבורר רעות מתוך יפות שוב אינו חוזר על הרעות שמא ימצא בהם יפות.
חביבין הגרים, שבכ"מ הוא מתרה בישראל, ישראל נקראו עבדים, שנאמר (ויקרא כה, כה) כי לי בני ישראל עבדים, והגרים נקראו עבדים, שנאמר (ישעיה נו, ו) ובני הנכר הנלוים על ה' לשרתו ולאהבה את שם ה' להיות לו לעבדים. ישראל נקראו משרתים, שנאמר (שם סא, ו) ואתם כהני ה' תקראו משרתי אלהינו, והגרים נקראו משרתים, שנאמר ובני הנכר הנלוים על ה' לשרתו. ישראל נקראו אוהבים, שנאמר (מלאכי א, ב) אהבתי אתכם אמר ה', והגרים נקראים אוהבים, שנאמר (דברים י, יח) ואוהב גר, רבי שמעון בן יוחאי אומר ואוהביו כצאת השמש (שופטים ה, לא), מי שהוא אוהב את המקום המקום אוהבו, בגרים כתיב ואוהב גר, ובצדיקים כתיב ואוהביו כצאת השמש בגבורתו, וכי מי הוא גדול מי, שהוא אוהב את המלך או מי שהמלך אוהבו, המשל, הכל אוהבין את מלכם אשרי שמלכו אוהבו.
אונקלוס הגר שאל את רבי אליעזר, אמר ליה הרי כל חבה שחבב הקדוש ברוך הוא את הגר לתת לו לחם ושמלה בלבד (דברים י, יח), אמר ליה וכי דבר קטון הוא לפניך, דבר שנתחבט עליו אותו זקן ואמר (בראשית כח, כ) ונתן לי לחם לאכול וגו'. בא לפני רבי יהושע התחיל מפייסו, אמר ליה לחם זו לחמה של תורה, שנאמר (משלי ט, ה) לכו לחמו בלחמי, ושמלה זו תורה, שנאמר (ישעיה ג, ו) שמלה לכה קצין תהיה לנו. ולא עוד אלא שבנותיהם נישאות לכהונה ויולדות כהנים והם זוכים ללחם ושמלה, לחם זה לחם הפנים, ושמלה אלו בגדי כהונה, הרי במקדש, ומנין אף בגבולין, לחם זו חלה, ושמלה זו ראשית הגז.
בישראל נאמר ברית, שנאמר (בראשית יז, יג) והיתה בריתי בבשרכם, ובגרים נאמר ברית, שנאמר (ישעיה נו, ד) ומחזיקים בבריתי. בישראל נאמר רצון, שנאמר (שמות כח, לח) לרצון להם לפני ה', ובגרים נאמר רצון, שנאמר (ישעיה נו, ז) עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי. בישראל נאמר שמירה, שנאמר (תהלים קכא, ג) הנה לא ינום ולא ישן שומר ישראל, ובגרים נאמר שמירה, שנאמר (שם קמו, ט) ה' שומר את גרים. וכן את מוצא הגרים בד' כתות שהם עונות ואומרות לפני מי שאמר והיה העולם (ישעיה מד, ה), זה יאמר לה' אני, אלו ישראל. וזה יקרא בשם יעקב, אלו גירי צדק. וזה יכתוב ידו לה', אלו בעלי תשובה. ובשם ישראל יכנה, אלו יראי שמים.
רבי אומר גר שבא להתגייר כאילו עשה חסד עם כל ישראל, שכן שאול אומר לבני יתרו (שמ"א טו, ו) ואתה עשיתה חסד עם כל בני ישראל, וכי יש מי שיוכל לעשות חסד עם כל אותם האלפים והרבבות, אלא כיון שנתגייר ביניהם אמר (שמות יח, י) ברוך ה' אשר הציל אתכם, כאילו עשה חסד עם כלם.
חביבין הגרים שהקדוש ברוך הוא מוסיף על שמם, שכן אתה מוצא ביתרו בתחלה לא נקרא אלא יתר, שנאמר (שם ד, יח) וישב אל יתר חותנו, וכיון שנתגייר נקרא יתרו. וכן כל העולה לגדולה מוסיפין על שמו, שנאמר (בראשית יז, ה) והיה שמך אברהם, וכן (במדבר יג, טז) ויקרא משה להושע בן נון יהושע. ויש שממעטין את שמם בעבור מעשיהם הרעים, שאחאב נביא השקר נקרא אחב שנאמר (ירמיה כט, כא-כב) ישימך אלהים כצדקיהו וכאחב.
גר שנתגייר נותנין לו שכר כמי שיגע בתורה כל ימיו, שנאמר (במדבר י, כט) לכה אתנו והטבנו לך - כאחד ממנו. וכיון שבא אל יהושע והפריש את דושנה של יריחו וכל כל תבואתה לבית המקדש, אמר איזה שבנין בית המקדש עולה בתחומו יהיה נוטל את זה תחת בית המקדש, ומי היה אוכלו כל אותם השנים בני יתרו, שנאמר (שופטים א, טז) ובני קני חותן משה עלו מעיר התמרים, מלמד שהיו יושבים שם כל זמן שהיה יהושע קיים, שהיו מצויין ללמוד תורה, ועמדו ופנו משם, שנאמר עלו מעיר התמרים, והיו מחזרים ושואלים על מי שילמדם תורה ומצאו את יעבץ וישבו אצלו, שנאמר (דה"א ב, נה) וממשפחות סופרים יושבי יעבץ תרעתים שמעתים סוכתים המה הקינים וגו'. תרעתים, שהיו מתריעין בבקשתם ונענין. שמעתים, שהיתה תפלתם נשמעת. סוכתים, שהיו מסככין ומגינין על כל ישראל. בא וראה מה היה צדקתן של בני יתרו, שהרי יונדב בן רכב שומע מפי הנביא בבית המקדש שעתיד ליחרב, וגזר על בניו ג' גזירות, ואלו הן א' שלא ישתו יין, ב' שלא יבנו בתים, ג' שלא יטעו כרמים, שנאמר (ירמיה לה, ו) ויאמרו לא נשתה יין כי יונדב בן רכב אבינו צוה אותנו. רבי יוחנן אומר גדול הברית שכרת לבני יתרו יותר מן הברית שכרת לדוד, שהוא על תנאי אם ישמרו בניך בריתי ואם לאו ופקדתי בשבט פשעם (תהלים פט, לג), אבל הברית שכרת עם יונדב אינו על תנאי, שנאמר (ירמיה לה, יט) לא יכרת איש ליונדב בן רכב וגו'.
ועוד גרסינן בואלה שמות רבה, וישמע יתרו, הדא הוא דכתיב (ירמיה טז, יט) ה' עוזי ומעזי ומנוסי, אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא בשעה שעשית לנו נסים בים אמרנו עזי וזמרת יה (שמות טו, ב) שמעה רחב ובאה להדבק בך, שנאמר (יהושע ב, י) כי שמענו את אשר הוביש, הוי אומר ה' עוזי ומעזי. כשעשית נסים בימי שלמה, דכתיב (שמ"א ב, י) ויתן עז למלכו, באת מלכת שבא ושבחה אותך, ומה אמרה (מל"א י, ט) יהי ה' אלהיך ברוך. כשהוצאתנו ממצרים נתת לנו תורה שנקראת עוז, שנאמר (תהלים כט, יא) ה' עוז לעמו יתן, שמע יתרו ובא ונדבק בך. הוי (ירמיה שם) אליך גוים יבאו מאפסי ארץ.
וגרסינן במדבר רבה למה הגרים דומים בפני ישראל, לרועה שהיה רועה את עדרו, וברחה שה אחת מן השדה ובאה ונכנסה לתוך צאנו, והיתה חביבה עליו יותר מדאי, למה שצאנו לקחן בדמים וזו לא לקחה בדמים אלא היא באה מאליה ונכנסה לתוך צאנו. כך ישראל, כמה אותות ומופתים ונפלאות עשה להם הקדוש ברוך הוא ואחר כך קבלו התורה, והגר הזה בא מאליו ליכנס תחת כנפי השכינה בלא אות ומופת.
חביבין הגרים שכל האבות קראו עצמן גרים, אברהם עליו השלום אמר (בראשית כג, ד) גר ותושב אנכי עמכם. משה רבינו עליו השלום אמר (שמות ב, כב) גר הייתי בארץ נכריה. דוד המלך עליו השלום אמר (תהלים לט, יג) כי גר אנכי עמך. ואף יצחק אבינו עליו השלום נקרא גר, שנאמר (בראשית כו, ו) וישב יצחק בגרר. ואף יעקב אבינו עליו השלום נקרא גר (שם מז, ד) לגור בארץ באנו, אבותינו קראו עצמם גרים, דכתיב (דה"א כט, טו) כי גרים אנחנו לפניך.
חביבין הגרים שבגללן גלגל הקדוש ברוך הוא עם אברהם במילה עד שהגיע לצ"ט שנה, שאילו מל אברהם בן עשר או בן עשרים שנה היתה קצבה לדבר ולא היה גר יכול להתגייר אלא עד השיעור הזה, אלא גלגל הקדוש ברוך הוא צ"ט שנים עד שהשלים מאה כדי לתת פתח לכל באי עולם להתגייר. לפיכך צריך אדם לאהוב את הגרים ולחמול עליהם, ולומר ראוי הוא זה שעזב אביו ואמו ומשפחתו וארץ מולדתו ובא ליכנס תחת כנפי השכינה לרחם עליו. וכל מי שאינו מרחם עליו, אין מרחמין עליו מן השמים.
ומי שהוא אכזרי ואין בו רחמים ושונא הבריות ומכה חבירו בשוט לשונו ובאמרי פיו, חטאו ועונשו גדול עד מאד, כל שכן המרים ידו על חבירו, וכל שכן חרב או חנית, כדגרסינן בסנהדרין (ע' דף נח ע"ב) אמר רבי חנינא הסוטר לועו של חבירו כאלו סוטר לועו של קודש, שנאמר (משלי כ, כה) מוקש אדם ילע קדש.
וגרסינן במדרש משלי (כב, יא) אוהב טהר לב חן שפתיו וגו', ר"ל מי שהוא אוהב החברים בלבו ומדבר להם רכות בשפתיו, ראוי הוא להיות רע למלך. ופירש ר"ח ז"ל רעהו מלך, שדבריו נשמעים יותר מדברי המלך, שאילו דברי המלך נשמעים מפני היראה, אבל דבריו של טהור נשמעין מפני חן שפתיו. ובמענה פיו ניכר האוהב, כשם שניכר השונא בשפתיו, שנאמר (משלי כו, כד) בשפתיו ינכר שונא. דבר אחר בשפתיו ינכר שונא, ר"ל לא יראה השנאה שבלבו אלא יחנן דבריו, אבל בקרבו ישיבת מרמה, ופירוש ינכר, יראה בפיו הפך ממה שיש בלבו, כמו ויתנכר אליהם (בראשית מב, ז), גם במעלליו יתנכר נער (משלי כ, יא).
וצריך אדם לכבד את חבירו ואפילו הוא קטן ממנו בחכמה ובשנים, והפליגו רבותינו ז"ל בדבר ואמרו (אבות פ"ב מ"י), רבי אלעזר בן שמוע אומר, יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך, וכבוד חבירך כמורא רבך, ומורא רבך כמורא שמים.
וחייב אדם להורות את חבירו ולהדריכו על הדרך הטובה, ויאהוב אותו כנפשו, ואם בקש מחבירו דבר ולא עשה רצונו אל יאשימהו. ואמר החכם אם בקשתי דבר מחברי ולא עשה בקשתי, הייתי אומר לא נעשית בקשתי מפני עוני והנני מוחל לחבירי שלא עשאה. ולא יתכוין בהנאת חבירו כי אם לשם שמים, לא שיהללוהו בני אדם. ואם חטא לו חבירו או עשה לו שום דבר שלא כדין, אפילו הצר לו הרבה, יסיר הכעס מלבו וימחול לו מיד. ואם חטא הוא לחבירו ירבה עליו רעים עד שיפייסנו, ואפילו אויבו שהצר לו הרבה ישלם לו טובה תחת רעה. והוי יודע כי רעת האדם בעולם הזה אינה אלא מצד חטאיו, ואין יכולת ביד האדם להצר לחבירו אם אין לו סיוע מלמעלה בעוונו, ולפיכך אל יאשים את חבירו אלא לחטאו ולפשעו, שנאמר (ישעיה נ, א) הן בעונותיכם נמכרתם.
לעולם יקרב אדם אוהביו ויתרחק משונאיו, וישמע ויקבל עצת אוהביו, כדגרסינן ביבמות (דף סב ע"ב) האוהב את שכניו, ומקרב את קרוביו, והנושא את בת אחותו, והמלוה לעני בשעת דחקו, עליו הכתוב אומר (ישעיה נח, ט) אז תקרא וה' יענה. ואף על פי שמקללין אותו קרוביו ומחרפין אותו ישמע להם, שלטובתו הם מתכוונים, כדגרסינן בפרק חלק (סנהדרין דף קה ע"ב) אמר רבי שמואל בר נחמני מאי דכתיב (משלי כז, ו) נאמנים פצעי אוהב וגו', טובה קללת אחיה השלוני שקלל את ישראל מברכה שברכם בלעם, אחיה קללם בקנה, שנאמר (מל"א יד, טו) והכה ה' את ישראל כאשר ינוד הקנה, מה קנה זה עומד במקום מים וגזעו מחליף ושרשיו מרובים, ואפילו כל רוחות באות ונושבות בו הולך ובא עמהם כיון שדוממות עומד במקומו, כן ישראל. אבל בלעם הרשע ברכם בארז, מה ארז זה אינו עומד במקום מים ואין גזעו מחליף, וכיון שנשבה בו רוח דרומית עוקרתו והופכתו על פניו, וזאת היתה כוונתו של בלעם הרשע אפילו בברכותיו, לעקור שונאיהם של ישראל. ובזמן שאהבה ואחוה שרויין בישראל הקדוש ברוך הוא מנחם ציון ובונה ירושלים, ואז יהיה שלום ושלוה בארמנותיך שנאמר (תהלים קכב, ח) שאלו שלום ירושלים ישליו אוהביך יהי שלום בחילך וגו' וכתיב למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך, עד כאן לשונו. ומקצת המאמרים שהביא עליו השלום דלגתי בהעתקה, כי הם מפורסמים ולא רציתי להאריך כל כך.
עד כאן הגיע הערת מצות אהבת החברים על דרך מה שפירשו רבותינו ז"ל במדרשים. עוד ראיתי לדבר בענין אהבת החברים על דרך הסוד כפי המובן מתוך דברי רשב"י ע"ה בזוהר, ונבאר ענין זה בפרק בפני עצמו, ועוד עניינים אחרים שהם סבות גדולות לבטל את הכעס, כדי לתת ריוח בין פרק לפרק: