שער הענוה · פרק ד · חלק א
הסבה הגדולה המונעת הכעס והשנאה והקנאה מהלב, הוא כאשר יסתכל האדם בדעתו לקיים מצות (ויקרא יט, יח) ואהבת לרעך כמוך, שהיא מצות עשה שבה כלולים כמה מצות כמ"ש בפרק במה מדליקין (שבת דף לא ע"א) על אותו הגר שבא להתגייר לפני הלל, אמר לו למדני תורה על רגל אחת, ואמר לו ואהבת לרעך כמוך, מה דעלך סני לחברך לא תעביד, וכאשר יסתכל האדם בזה לא יבזה את חבירו ולא יחרפהו, כמו שהוא רוצה לעצמו שלא יבזהו שום אדם, וכן לא ישיב על חרפתו כמו שאם היה להפך שהוא היה מחרף שלא היה חפץ שישיבו לו, וכן לדון את חבירו לכף זכות, וכן מצות נקימה ונטירה הם מצות שכאשר יקיים האדם אותם מוכרח שיעבור על מדותיו ויטהר לבו מהשנאה מכל וכל, הרי שבדין תורה מוכרח לאדם להיות עניו.
ומפני שאהבת החברים והרחקת המחלוקת ורדיפת השלום הם הסבות המביאות לאדם לידי ענוה, ראיתי להעתיק כאן פרק אהבת החבירים שכתב הר' ישראל ע"ה בספר מנורת המאור שלו, זה לשונו לא תשנא את אחיך בלבבך לא תקום ולא תטור וגו' (ויקרא יט, יז-יח), תנו רבנן לא תשנא את אחיך, יכול לא יכנו ולא יקללנו תלמוד לומר בלבבך, בשנאה שבלב הכתוב מדבר. וגרסינן במסכת יומא (דף כג ע"א) תניא איזהו נקימה ואיזהו נטירה, נקימה אמר לו השאילני מגלך אמר לו לא, אמר לו חבירו השאילני קרדומך, אמר לו איני משאילך כדרך שלא השאלתני. ואיזהו נטירה, אמר לו השאילני קרדומך אמר לו טוב, איני עושה כמותך שלא השאלתני.
רבי אלעזר הקפר אומר, אהוב את השלום ושנא את המחלוקת, שאפילו עובדי ע"א כביכול אין השכינה נוגעת בהם כשהם בשלום, שנאמר (הושע ד, יז) חבור עצבים אפרים הנח לו, ואם יש ביניהם מחלוקת מה אמר בהם (שם י, ב) חלק לבם עתה יאשמו.
תניא (ע' מסכת דר"א זוטא פ"ט) בית שיש בו מחלוקת סופו ליחרב, וחכמים אומרים מחלוקת בעיר שפיכות דמים בעיר, בית הכנסת שיש בה מחלוקת סופה ליחרב, ויש אומר סופה להתפזר. שני תלמידי חכמים הדרים בעיר אחת, וכן שני בתי דינים, וביניהן מחלוקת, סופן למות. אבא שאול אומר מחלוקת בתי דינין חרבן עולם.
בג' מקומות ויתר הקדוש ברוך הוא על ע"א ולא ויתר על המחלוקת, אחת, בימי דור אנוש, התחילו לעבוד ע"א שנאמר (בראשית ד, כו) אז הוחל לקרוא בשם ה', ולא נתפרע מהם עד דור המבול שהיה ביניהם מחלוקת, והיו גוזלין וחומסין זה לזה ולא ויתר להם, שנאמר (שם ו, יג) קץ כל בשר בא לפני. שנית, בדור המדבר כשעשו העגל מחל להם, אבל כשהיו באים לידי מחלוקת לא ויתר להם, שכל מקום שאתה מוצא וילונו אתה מוצא לשם חובה. וגדולה מכולם מחלוקת קרח, ולפיכך נהג השם עם קרח ועדתו לפנים משורת הדין. אמר רבי ברכיה, בא וראה כמה קשה המחלוקת שהרי בית דין של מטה אין עונשין עד שיהיה בן י"ג שנה ויום אחד ובית דין של מעלה עד שיהיה בן כ', וכאן אבדו אפילו יונקי שדים, שנאמר (במדבר טז, כט) אם כמות כל האדם ימותון אלה וגו'. שלישית, כשנחלקו השבטים על יהודה ובנימין ולא היה שלום ביניהם נעשו לאלו ואלו פורענות, כשחטאו עשרת השבטים בא שבט יהודה ופרע מהם, שנאמר (דה"ב יג, יט) וירדוף אביה אחרי ירבעם וילכוד ממנו ערים בית אל ובנותיה ולא עצר עוד כח ירבעם בימי אביה ויגפהו ה' וימת, ואף על פי שהיה ירבעם עובד ע"א ויתר לו הקדוש ברוך הוא עד שחלק על שבט יהודה ונענש.
רבי מאיר אומר קשה היא המחלוקת, שאפילו מחלוקת שהיא לישובו של עולם לא נאמר בה כי טוב, ובכל מעשה בראשית נאמר כי טוב, ובהבדלת הרקיע בין מים למים לא כתיב בו כי טוב, והלא דברים קל וחומר, ומה מחלוקת שהיא לישובו של עולם לא כתיב בה כי טוב, שהיא לחורבנו של עולם על אחת כמה וכמה.
קשה היא המחלוקת, שהיא שקולה כדור המבול, נאמר בעדת קרח (במדבר טז, ב) נשיאי עדה קריאי מועד אנשי שם, ונאמר בדור המבול (בראשית ו, ד) אשר מעולם אנשי השם. קשה היא המחלוקת שהיא מביאה לידי סכנת נפשות, שנאמר (שם יג, יב) ויאהל עד סדום, בשביל שפירש מאברהם היה קרוב להאבד כסדום, אלולי זכות אברהם אבינו ע"ה, שנאמר (שם יט, כט) ויזכור אלהים את אברהם וישלח את לוט וגו'. קשה היא המחלוקת שהיא מביאה לידי מיתה, שנאמר (שמות כא, כב) וכי ינצו אנשים, וכתיב ואם אסון יהיה וגו'.
רבי יצחק אמר ג' נקראו רשעים, המגביה ידו על חבירו, והמעיז פניו, והלוה ואינו משלם. המגביה ידו מנין, שנאמר (שם ב, יג) ויאמר לרשע למה תכה רעך, הכית לא נאמר אלא למה תכה, מלמד שעדיין לא הכה. המעיז פניו מנין, שנאמר (משלי כא, כט) העיז איש רשע בפניו. והלוה ואינו משלם מנין, שנאמר (תהלים לא, כא) לוה רשע ולא ישלם. מנין שאסור לאדם להכות לחבירו שנאמר (דברים כה, ג) ארבעים יכנו לא יוסיף, והלא דברים קל וחומר, ומה מי שנתחייב מלקות אנו מצווין שלא להכות אלא מלקות, אדם לחבירו על אחת כמה וכמה. מנין שאסור להתגרות זה בזה, שנאמר (דברים ב, יט) וקרבת מול בני עמון אל תצורם וגו', והלא דברים קל וחומר, ומה עמון ומואב שאמר הכתוב (שם כג, ז) לא תדרוש שלומם וטובתם, נאמר בהם לא תצורם ואל תתגר בם, ישראל זה לזה על אחת כמה וכמה.
קשה היא השנאה שהחריבה בית המקדש, כדגרסינן בגיטין (דף נה ע"ב) אקמצא ובר קמצא חרוב ירושלים וכו' עיין שם. ושם, אמר רבי שמעון בן אלעזר בא וראה כחה של בושה, שהרי סייע הקדוש ברוך הוא לבר קמצא והחריב את ביתו ושרף את היכלו.
ובעון שנאת חנם חרבה ירושלים, וסמך לדבר *איכה *ישבה *בדד *העיר (איכה א, א) ראשי תבות איב"ה. וגרסינן ביומא (דף ט ע"ב) תניא, במקדש שני שהיו בקיאים ועוסקים בתורה וגמילות חסדים מפני מה חרב, מפני שנאת חנם שהיתה ביניהם, ללמדך ששקולה שנאת חנם כנגד ע"א וגלוי עריות ושפיכות דמים. ואמרו ז"ל (שם) כי קצר המצע מהשתרע (ישעיה כח, כ), מאי מהשתרע, מהיות ב' רעים כאחת.
ורוב היסורין הבאים על האדם בעון שנאת חנם, כדגרסינן בפרק במה מדליקין (שבת דף לב ע"ב) תניא רבי נחמיה אומר בעון שנאת חנם מריבה באה בתוך ביתו של אדם, ואשתו מפלת נפלים, ובניו ובנותיו מתים כשהם קטנים.
ושנינו באבות דרבי נתן (ע' טז, א) רבי יהושע אומר עין הרע ויצר הרע ושנאת הבריות, טורדים את האדם מן העולם הזה ומן העולם הבא. שכל מי שהוא שונא את חבירו הקדוש ברוך הוא עוקרו מן העולם, שכן מצינו באנשי סדום שלא נעקרו אלא על שהיו שונאים זה את זה, שנאמר (בראשית יג, יג) ואנשי סדום רעים וגו', רעים זה לזה וחטאים בגלוי עריות, לה' בע"א, מאד בשפיכות דמים.
וגרסינן במכילתא, כי תראה חמור שונאך (שמות כג, ה), אם כפפת יצרך לעשות שונאך אוהבך, מבטיחך אני שתעשה שונאך אוהבך, דכתיב (משלי טז, ז) ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו. ואמר החכם, שונא א' יהיה בעיניך כאלף אלפי אלפים שונאים, ואלף אלפי אלפים אוהבים יהיו בעיניך כאחד. ואע"פ ששנאת חנם עון גדול הוא, חייב אדם לשנוא את הרשעים כשם שהוא חייב לאהוב את החבירים ההולכים על דרך הישרה, שנאמר (תהלים קלט, כא) הלא משנאיך ה' אשנא.
דבר אחר כי תראה חמור שונאך, ומה אם מי שהוא שונא אותו אמרה תורה וכו', קל וחומר מי שאינו שונא אותו, ודוד עליו השלום קרא האויב בד' לשונות של גנאי - חמס, חנם, שקר, ריקם, חמס דכתיב (שם כה, יט) ראה אויבי כי רבו ושנאת חמס שנאוני, אלו השונאים את הדיינים, המזכין את הזכאי ומחייבין את החייב כדי לבקש את החמס. שקר, שנאמר (שם לח, כ) ואויבי חיים עצמו ורבו שונאי שקר. שקר תרמיתם (תהלים קיט, קיח) אלו השונאים את הכשרים מפני שהם אומרים אמת, והם מבקשים לומר שקר, על הרע טוב ועל הטוב רע. ריקם, שנאמר (שם כה, ג) יבושו הבוגדים ריקם, אלו השונאים תלמידי חכמים שהם אומרים יש דין ויש דיין, כדי הוא לומר שהעולם ריקם. חנם, ודברי שנאה סבבוני וילחמוני חנם (שם קט, ג), אלו השונאים את חביריהם על לא דבר, שנאמר (שם נט, ה) בלי עון ירוצון ויכוננו עורה לקראתי וראה.
לעולם יהיה אדם אוהב את הבריות, ומצוה זו מצות עשה, שנאמר (ויקרא יט, יח) ואהבת לרעך כמוך. חייב אדם לאהוב את חבירו ולחמול על הונו, דתנן (אבות פ"ב מי"ב) רבי יוסי אומר יהי ממון חבירך חביב עליך כשלך, ופירשו רבותינו ז"ל כשם שרואה אדם את ממונו כך רואה את ממון חבירו, וכשם שאינו מוציא שם רע על ממונו כך לא יוציא שם רע על ממון חבירו. אם ראה את חבירו במקום סכנה חייב להצילו בכל יכלתו, ואם לא הצילו מעלה עליו הכתוב כאלו הרגו, שנאמר (ויקרא יט, טז) לא תעמוד על דם רעך, ואמרו ז"ל (סנהדרין דף עג ע"ב) אם ראית חבירך טובע בנהר או לסטים באים עליו חייב אתה להצילו, שנאמר ולא תעמוד וגו'. וכתיב (משלי כד, יא) הצל לקוחים למות וגו', ואם תאמר מי רואני למה אסכן בעצמי שלום עליך נפשי, תלמוד לומר (שם כד, יב) הן לא ידענו זה הלא תוכן לבות הוא יבין ונוצר נפשך הוא ידע, ואם הציל כאלו קיים עולם מלא.
ואפילו יהיה אויבו או שונאו חייב להצילו, שנאמר (שמות כג, ה) כי תראה חמור שונאך. והעושה כך הקדוש ברוך הוא רוצה במעשיו, שנאמר (משלי טז, ז) ברצות ה' דרכי איש, ר"ל אם חפץ שירצה דרכו הקדוש ברוך הוא, ישלם הוא בעצמו על אויביו, כיצד אם יראה שור או חמור של חבירו רובץ תחת משאו יקים אותו עמו, מיד יסיר אויבו השנאה מלבו, ובשביל זה ירצה הקדוש ברוך הוא דרכו, ותניא מי שיש לו צרים מלמעלה, דתנן (אבות פ"ג מ"י) כל שרוח הבריות נוחה הימנו וכו'.
לעולם יתחבר אדם לטובים ולישרים, ויתרחק מחברת הרשעים ובני הבליעל, כדתנן (אבות פ"א מ"ז) נתאי הארבלי אומר הרחק משכן רע ואל תתחבר לרשע, ופירשו רבותינו ז"ל (אבדר"נ ט, א) אחד שכן שבבית, ואחד שכן שבחוץ, ואחד שכן שבשדה, שאין הנגעים באים אלא על ביתו של אותו רשע וגורם לסתור כותלו של צדיק, כיצד כותל שבין רשע לצדיק ונראה נגע בביתו של רשע סותרין ביתו של צדיק בנגעו של רשע. רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה אומר אוי לרשע אוי לשכנו, עונותיו של רשע גרמו לו לסתור כתלו של צדיק.
דבר אחר ואל תתחבר לרשע (שם ט, ד), שלא יתחבר אדם לאיש רע, שהרי יהושפט נתחבר לאחאב ועלה עמו לרמות גלעד, ויצא עליו קצף שנאמר (דה"ב יט, ב) הלרשע לעזור וגו', ושוב נתחבר לאחזיה ופרץ ה' מעשיו, שנאמר (שם כ, לז) כהתחברך לרשע פרץ ה' מעשיך. וכן מצינו באמנון, שנתחבר לו ליונדב ויעץ לו עצות רעות, שנאמר (שמ"ב יג, ג) ולאמנון רע ושמו יונדב וגו', והיה חכם לפורענות.
וגרסינן באבות דרבי נתן אם יאמרו לך הילדים בנה בית הכנסת, אל תשמע להם, ואם יאמרו לו הזקנים בא ונסתור בית הכנסת שמע להם, למה מפני שבנין נערים סתירה וסתירת זקנים בנין, ראיה לדבר עצת רחבעם בן שלמה שעזב עצת הזקנים ונטל עצת הילדים.
אל תהי חבר לרשע, אפילו לדברי תורה, אלא ישתדל אדם לקנות חבר טוב ולהתרחק מחבר רע, דגרסינן בפרקי דרבי אליעזר (פכ"ה) הולך את חכמים יחכם (משלי יג, כ), למה הדבר דומה למי שהוא נכנס לבית המרקחיים לא נתן ולא לקח, וריח טוב לקח, כך כל מי שהוא הולך עם הצדיקים לוקח מדרכיהם וממעשיהם הטובים. ורועה כסילים ירוע, למה הדבר דומה לאדם שנכנס לבורסקי, ולא נתן ולא לקח, וריח רע לקח, כך מי שהוא מהלך עם הרשעים לוקח מדרכיהם וממעשיהם.
אמר המחבר, משל למה הדבר דומה, לשנים מהלכין בדרך ופגעו בשני חבורות של בני אדם שהיו מהלכין בדרך, החבורה האחת היו בה אנשים צדיקים ישרים ויראי שמים, הלך האחד ונתחבר עמהם, וכל מי שהיה רואה אותו עמהם היה סבור שהוא אחד מהם, כיון שהגיעו למדינה פירש מהם ונכנס למדינה, והם הלכו להם. החבורה השנית היו בה אנשים בני בליעל גנבים והורגים, כל מי שמוצאים בדרך ובוזזים נכסיו, הלך הב' ונתחבר להם והלך עמהם, וכל מי שהיה רואה אותו בדרך היה סבור שהוא אחד מהם, כיון שהגיעו למדינה פירש מהם ונכנס למדינה, והם הלכו לדרכם. היו ב' אנשים באים לעיר, והיו מאותה המדינה, האחד מהם ראה לחבורה של צדיקים ולאותו האיש עמהם, והיה מספר לאנשי המדינה ואומר ראיתי אנשים בדרך חבורה של חסידים קדושים ופייסתים שיכנסו למדינה כדי שיעשו להם כבוד אנשי המדינה ולא רצו, ובעוד שהוא מדבר והנה אותו האיש שנתחבר להם בדרך ופירש מהם קרוב למדינה עובר, אמר זה האיש הוא מאותה חבורה של צדיקים, מיד עשו לו כבוד גדול ומנוהו עליהם לראש, וכל זה מפני שנתחבר לטובים. הב' היה בא למדינה וראה אותם הגנבים והשודדים, מיד נבהל ופחד על נפשו ונתחבא עד שעברו, וכיון שנכנס למדינה היה מספר לאנשי המדינה ואומר ראיתי בדרך כת של גנבים והיו הורגים כל מי שהיו מוצאים ושוללים את ממונו, ובעוד שהיה מדבר והנה אותו האיש שנתחבר אליהם בדרך ופירש מהם קרוב למדינה עבר, אמר זה האיש הוא מאותה הכת של גנבים מיד לקחוהו ותלאוהו, וכל זה מפני שנתחבר לרשעים ולא גנב ולא שלל עמהם ומת מיתה משונה, עד כאן.
וכל הרוצה להתרחק מן העבירות, יתרחק מחברת הרשעים, ואמרו חכמי המוסר כשתרצה לישאל על אדם שאל למי הוא מתחבר, כי כל אדם עושה כמעשה רעהו, לפיכך יתחבר אדם לטובים ויתרחק מחברת הרשעים הרעים. ואמר החכם, חברת הטובים כבוד ויקר וחבר הנבלים קלון ובזיון. והמתחבר לטובים דומה למי שהוא מוציא המור, אפילו שלא יתן ממנו לחבירו נהנה ממנו, והמתחבר לרשעים דומה לאדם קרוב לכבשן האש, שאם לא ישרף יתהבהב. ועוד אמרו, לעולם לא נתחבר אדם לרשעים ונפטר מהם בשלום.
ולעולם כל מין ידבק במינו, הצדיק ידבק בצדיק והרשע ידבק ברשע, כמה דאת אמר (ויקרא יא, טו) את כל עורב למינו.
וגרסינן בבבא קמא (דף צב ע"ב) הא מילתא אמרי אינשי, דיקלא בישא מטייל ואזיל בתר קינא דשרכי. פירוש הדקל הרע שאינו עושה פירות הוא מתחבר לאילני סרק שאין עושין פירות ושמח ביניהם. ודבר זה כתוב בתורה שנוי בנביאים ומשולש בכתובים, כתוב בתורה (בראשית כח, ט) וילך עשו אל ישמעאל. שנוי בנביאים (שופטים יא, ג) ויתלקטו אל יפתח. ומשולש בכתובים, כל עוף למינו ישכון ובן אדם לדומה לו. ואינו בפ' אלא בספר בן סירא, ואמר בכתוב לפי שהוא כתוב.
והרוצה לדעת מדת חבירו, יסתכל במה שהוא משבח, אם משבח הטובות בידוע שהוא בעל מדות טובות, ואם הוא בהפך בהפך, והוא שכתוב (משלי כז, כא) מצרף לכסף וכור לזהב ואיש לפי מהללו, אינו מהלל אלא לפי מדותיו, אם רעים ואם טובים.
ששה דברים אין אדם יכול לעשותם, ואלו הן אחד, אין לך אדם שרודף למלאת תאות יצרו אם לא יחטא. ב, אין לך אדם שמשיח תמיד עם הנשים שלא יבא לידי ניאוף. ג, אין לך אדם שיקבץ ממון הרבה שאין לבו גס עליו. ד, אין לך אדם שנתחבר לרשעים ונפטר מהם בשלום. ה, אין לך אדם שנתקרב למלכים שלא נתהפך הזמן עליו. ו, אין לך אדם שבקש שום דבר מהנבלים שנעשית בקשתו. וחברת הטובים כולה תועלת בלי היזק, אפילו אין נותנין לו דבר משלהם, ואפילו אין מליצים בעד חביריהם אפילו הכי חברתם טובה ומועילה, לפי שבני אדם מכבדין אותם, ולפיכך יתחבר אדם לטובים. ואמר החכם, המתחבר לטובים תגדל מעלתו הוא ומשפחתו, והמתחבר לרשעים סופו להיות כהם, ורשע המתחבר לצדיקים סופו להיות כהם, שנאמר (משלי יג, כ) הולך את חכמים יחכם. ולעולם יהא אדם עבד לנדיבים ולטובים, ולא שר ושופט לקלים ולפחותים, דתנן (אבות פ"ד מט"ו) הוי זנב לאריות ואל תהי ראש לשועלים.
רבי אומר כשהלך לוט אצל אברהם אבינו עליו השלום למד מדרכיו וממעשיו הטובים, מה עשה אברהם עשה בית קבול בחרן, וכל מי שנכנס היה מאכילו ומשקהו ואומר לו אחד הוא אלהי אברהם אבינו ע"ה יתברך שמו, וכשבא לוט היה עושה כך.
ועוד אמר החכם, אין ראוי למשכיל להתחבר לאדם עד שיבחין אותו אם הוא ראוי לחבורה אם לאו. ועוד אמר, החברה היא על ד' עניינים, אהבת החברים דומה למזון, והא' חברת האדם לאשתו ובניו שנאמר (משלי ה, יט) באהבתה תשגה תמיד, וכשם שהמזון צריך לו האדם תמיד שבו קיום גופו כך היא חברת האדם לאשתו ולבניו תמיד, כשם שבכל יום ויום הוא צריך לראותם, ובם יהיה שקט ושאנן ודעתו מתישבת עליו. ומנין שדומין אשתו של אדם ובניו למזון, שנאמר (תהלים קכח, ג) אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך בניך כשתילי זיתים, המשיל האשה והבנים לשלחן. הב' דומה לרפואה, והיא חברת האח, כמו שאין צריך אדם לרפואה אלא בעת החולי כך חברת האח אינה צריכה אלא בעת הדוחק והצרה, שנאמר (משלי יז, יז) ואח לצרה יולד. הג' חברת הריעים הטובים, ודומה אהבתם ורחמנותן לחמלת האב על הבן, באב כתיב (מלאכי ג, יז) כאשר יחמול איש על בנו העובד אותו, וכתיב (תהלים קג, יג) כרחם אב על בנים, ובריע כתיב (איוב יט, כ) חנוני חנוני אתם ריעי. הד' דומה לסם המות, והיא חברת הרשעים הרעים ובני בליעל, שכשם שסם המות מזיק וממית, כך הריעים מזיקים וממיתים.
וגרסינן במדרש, המתחבר לרשע, שודד עצמו מן העולם הזה ומן העולם הבא. והמסביר פנים לרשע, הרי זה ממרגיזי אל. והמרמה מתאבל בגופו. והמטה את חבירו מדרך טובה לדרך רעה, מת בחצי ימיו. והמלעיג על המצות, אין מרחמין עליו מן השמים. וכל המרגיל להאדים פני חבירו, פנקסו פתוח בו ביום וכו', כדאיתא במרגניתא של רבי מאיר שהעתקנו בשער היראה פרק יב.
ט"ו דברים צריך לעשות החבר הטוב לחבירו הנאמן, ואז תהיה חבורתו נאה ושלימה בלי מרמה, ואלו הן א, יקדים בשלומו. ב, צריך להזמין לחבירו בכל חפציו הטובים. ג, וביום שמחתו. ד, ישמור לו סודו ולא יגלהו. ה, יהיה לו מושיע בעת צרתו. ו, יבקרהו בחליו וישתדל לעשות צרכיו כל ימי היותו בחליו. ז, יתעסק בצרכי קבורתו אם מת. ח, יתקן דבריו בפניו כל שכן שלא בפניו. ט, יעבור על כל פשעיו שפשע לו וימחול לו מיד. י, יוכיח אותו אם יודע בו שעשה שלא כדין. יא, יכבדנו מיד. יב, לא ירמה אותו במשא ובמתן. יג, יעשה כל מה שידור לעשות לו. יד, לא יכזב לו. טו, יבקש עליו רחמים תמיד ויבקש טובתו בלבו.
וגרסינן באבות דרבי נתן (ע' טו, א), ועוד ב' דברים היה אומר רבי אליעזר, יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך, הוי חס על כבוד בניו ובנותיו. אם רוצה אתה שלא יטול אדם את שלך את לא תהא נוטל את של חבירך. אם רוצה את שלא יאמרו אחריך דבר אף את לא תאמר אחרי חבירך דבר.
הלל אומר הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה. חייב אדם לאהוב את חבירו ולחלוק לו כבוד, והלא דברים קל וחומר ומה אם מלאכי השרת שאין ביניהם יצר הרע חולקין כבוד זה לזה, בשר ודם שיצר הרע ביניהם על אחת כמה וכמה, שנאמר (ישעיה ו, ג) וקרא זה אל זה ואמר, זה אומר לחבירו אתה גדול ממני ואתה פותח בשבחו של מקום תחלה.
וגרסינן במגילת חסידים (ע' מס' דר"א זוטא פ"ב) את רוצה להדבק לך אוהב, הוי נושא ונותן בטובתו. ולא יעבור אדם על דעת חבירו, ויבטל רצונו מפני רצון אחרים, כדגרסינן במסכת שבת (דף קיח ע"ב) אמר רבי יוסי מימי לא עברתי על דעת חבירי, יודע אני שאין אני כהן, ואילו אמרו לי חבירי עלה לדוכן הייתי עולה.
שמונה חבורות הם של בני אדם, המתחבר לאחת למד מדה בפני עצמה, ואלו הם א' המתחבר למלכים, למד החמס והגאוה. ב, המתחבר לעשירים, למד אהבת הממון ותענוג העולם הזה. ג, המתחבר לענוים, למד הענוה והשבח וההודאה. ד, המתחבר לנשים, למד הזמה והחשק והשחוק ונבלות הפה וכל מחשבה רעה. ה, המתחבר לנערים, לומד שיחה בטילה והיתול, דתנן (אבות פ"ג מ"י) שיחת הילדים וישיבת בתי כנסיות של עמי הארץ מוציאין את האדם מן העולם. ו, המתחבר לרשעים, למד העונות והפשעים ומסלק ממנו התשובה. ז, המתחבר ללצים, למד שוא וכזב. ח, המתחבר לחסידים ולצדיקים, למד החסד ומדות טובות ונוחל העולם הבא. לעולם ישתדל אדם לקנות לו חבר, אם מצא אותו בחנם, ואם לאו יקנהו בממון, דתנן (שם פ"א מ"ו) עשה לך רב וקנה לך חבר. ואמר החכם תמה אני ממה שקנה העבדים בממונו היאך לא יקנה את בני חורין באמרי פיו הטובים, שבדברים טובים קונה האדם החברים יותר מבממון.
וחסידים הראשונים היו דנים כל אדם לכף זכות, ואפילו היו רואים לאדם עושה שום דבר שהיה נראה לרבים שהיה עובר עבירה, לא היו מבזין אותו בלבם, ודנין אותו לכף זכות ואומרים אפשר שלא עבר וכוונתו היתה לדבר אחר, והיו מסתלקין מן החשד, שכל החושד בכשרים לוקה בגופו (שבת דף צז ע"א). וגרסינן במסכת שבת (דף קכז ע"ב) תנו רבנן, הדן את חבירו לכף זכות דנין אותו לכף זכות, מעשה באחד מגליל העליון וכו' עיין שם. ועוד מעשה ברבי יהושע וכו' עיין שם.
וגרסינן באבות דרבי נתן והוי דן את כל האדם לכף זכות, מעשה באחד ששלח בנו אצל חבירו ואמר ליה אבא אמר השאילני מדה של חטים, הלך ומצאו מודד חטים ואמר אין לי, בא וספר לאביו אמר ליה שמא של מעשר הם. עוד אמר ליה לך אמור לו אבא אמר השאילני מנה אחד, הלך ומצאו מונה מעות אמר ליה אין לי, בא וספר לאביו, אמר ליה שמא פקדון הם אצלו. כיון שיצאו לשוק פגעו זה בזה אמר ליה חבירו כשבא בנך ומצאני מודד חטים ולא נתתי לך במה חשדתני, אמר ליה שמא של מעשר הם. וכשמצאני מונה מעות במה חשדתני אמר ליה שמא פקדון הן אצלו. אמר ליה העבודה כך היה ולא הטית ימין ושמאל, ועליך נאמר והוי דן את כל האדם לכף זכות, וכשם שדנתני לכף זכות כך ידונך הקדוש ברוך הוא לכף זכות.
אמר רבי שמעון ב"ל כל החושד בכשרים לוקה בגופו (שבת דף צז ע"א), מנא לן ממשה, שאמר (שמות ד, א) והן לא יאמינו לי, וקמי שמיא גליא מלתא דמהני, שנאמר (שם ד, לא) ויאמן העם, וכיון שחשדן מיד משה נענש דכתיב (שם ד, ו) ויאמר יי' לו עוד, וכי לא הוי מילתא אחריתי אלא צרעת בגופיה, אלא מכאן דאיענש על מילתא. אמר רבא ואיתימא רבי יוסי בר חנינא מדה טובה ממהרת לבוא יותר ממדה של פורענות, דאלו התם (שם) ויוציאה והנה ידו מצורעת כשלג, הנה במדת פורענות נתעכב ואמר והנה ידו מצורעת, ובמדת הטובה לא נתעכב ולא אמר והנה ידו, אלא והנה שבה כבשרו (שם ד, ז).
ומאן דחשדין ביה מילתא ולית ביה, צריך לאפוקי נפשיה מחשדא (ע' ברכות דף לא ע"ב), דהכי אשכחן בחנה דאמר לה עלי (שמ"א א, יד-טו) עד מתי תשתכרין, ואמרה ליה לא אדוני אשה קשת רוח אנכי ויין ושכר לא שתיתי, מיד אמר לה לכי לשלום, מכאן לחושד אדם בדבר ואין בו שצריך לפייסו, ולא עוד אלא שצריך לבקש עליו רחמים, שנאמר (שם א, יז) ואלהי ישראל יתן את שלתך (ברכות שם). אמר רבי יוסי יהא חלקי עם מי שחושדין אותו בדבר ואין בו (שבת דף קיח ע"ב).
והאוהב את חבירו לעולם ידין אותו לכף זכות ומכסה על פשעיו, אבל אם שונא אותו לעולם ידין אותו לכף חובה ואפילו לא עבר, ולא יראה לו זכות אפילו הוא כשר, ומתוך כך מתקוטט עמו ויבקש עליו תרעומת, שנאמר (משלי י, יב) שנאה תעורר מדנים ועל כל פשעים תכסה אהבה, לפי שבשנאתו אותו דבריו נכרים אצלו, ויריב עמו על לא דבר, והפך זה אם הוא אוהבו, ואפילו יהיה חבירו עמו בברית ובשבועה ישוב לאחור ויפר הברית, כי השנאה הטמונה בלבו תחפש המריבות ותעורר המדנים וכל שנאה ותחרות, ויחשוב בלבו שגם חבירו שונא אותו, כי הוא ידין לבות בני אדם שהם רעים כלבו הרע, והרהורים רעים שבלבו יחשוב שהם כך בלבבות אחרים, ומתוך המחשבה הרעה יבא לידי מעשה וישנא את הבריות. משל לאדם שהולך על מקום צר, אם אותו מקום אינו גבוה מעל הארץ ילך בחפזה ולא יכשל וכל שכן שלא יפול, ואם אותו מקום גבוה מעל הארץ יחשוב בלבו שיפול לארץ, ומתוך פחדו שיפול בא לידי מעשה, שגם חבירו הוא שונא אותו גם הוא יותר, וכל המהרהר דבר רע בלבו יראה לו אותו דבר שהרהר שהוא אמת ויתקיים בלבו ויבא לידי מעשה, וכן רוב החלומות אינם אלא מהרהורים שאדם מהרהר בלבו בהקיץ, יראו לו בחלום.
וגרסינן במדרש, הנה חיל פרעה היוצא לכם לעזרה שב לארצו מצרימה (ירמיה לז, ז), מפני מה שב חיל פרעה למצרים ולא בא לעזור את ישראל, לפי שהיו שונאים אותם, כשבאו עד שפת הים והרהרו בלבם שנאתם בישראל מתוך המחשבה הרעה והשנאה וההרהור נדמו להם על שפת הים נאדות נפוחים שטוחים על פני המים, מיד חזרו כסבורים שהם אבותם שהטביע הקדוש ברוך הוא בים על ידי משה רבינו עליו השלום, ואמרו חרפה היא לנו לעזור לאויבינו שהטביעו את אבותינו בים אחר שנתעללו בם כמה מכות, הא למדנו שהשנאה מביאה לידי איבה וקטטה.
וגרסינן בספרי כי ינצו אנשים (דברים כה, יא), אין שלום יוצא מתוך ניצות, וכן הוא אומר (בראשית יג, ז) ויהי ריב בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט, מי גרם ללוט שפירש מאברהם הצדיק הוי אומר מריבה, וכן הוא אומר (דברים יט, יז) ועמדו שני האנשים אשר להם הריב, מי גרם לו ללקות הוי אומר מריבה, אין לי אלא שני אנשים, אם ובת איש ואשה מנין, תלמוד לומר יחדיו.
לפיכך צריך אדם למנוע עצמו מן המריבה, כי המונע עצמו מן המריבה הוא מכובד עם הבריות, שנאמר (משלי כ, ג) כבוד לאיש שבת מריב. וכתיב (שם יב, כו) יתר מרעהו צדיק ודרך רשעים תתעם, פירוש יתרון יש בצדיק יותר מבאדם אחר, שהצדיק שומע חרפתו וסובל תאותו וכובש את יצרו ושותק כדי שלא יבא לידי מריבה ולידי בזיון, ודרך רשעים תתעם הדרך הרעה של רשעים תתעם, כי הוא בזיון בעיניהם לשמוע חרפתם ולשתוק, והם תועים מדרך השכל, שמתוך כך הם באים לידי קטטה ורציחה. וגרסינן בחולין (ע' דף פט ע"א) אמר רבי אלעאי אין העולם מתקיים אלא בזכות מי שבולם את פיו בשעת מריבה, כמו שהעתקנו לשונו לעיל בפרק ג. ואמר החכם לעולם לא חרפני אדם יותר מפעם אחד, כי בפעם ראשונה אסבול חרפתו ולא יחרפני שניה.