מסכת מעילה · דף יז
אֲמַר לֵיהּ: כִּי קָא מַקֵּישׁ רַחֲמָנָא – לְבַל תְּשַׁקְּצוּ, אֲבָל לְשִׁיעוּרִין – לָא.
מַתְנִי׳ דַּם הַשֶּׁרֶץ וְהַבָּשָׂר – מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה. כְּלָל אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: כֹּל שֶׁטּוּמְאָתוֹ וְשִׁיעוּרוֹ שָׁוִין – מִצְטָרְפִין.
טוּמְאָתוֹ וְלֹא שִׁיעוּרוֹ, שִׁיעוּרוֹ וְלֹא טוּמְאָתוֹ, לֹא טוּמְאָתוֹ [וְלֹא] שִׁיעוּרוֹ – אֵין מִצְטָרְפִין.
גְּמָ׳ אָמַר רַב חָנִין אָמַר רַב זְעֵירָא,
וְכֵן אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר רַבִּי חֲנִינָא: ״הַטְּמֵאִין״ – מְלַמֵּד שֶׁהֵן מִצְטָרְפִין, וַאֲפִילּוּ שֶׁרֶץ וָשֶׁרֶץ, שֶׁרֶץ וָדָם, בֵּין מִשֵּׁם אֶחָד, בֵּין מִשְּׁנֵי שֵׁמוֹת!
אָמַר רַב יוֹסֵף: לָא קַשְׁיָא, כָּאן – בְּכוּלּוֹ. כָּאן – בְּמִקְצָתוֹ.
וּמְנָא תֵּימְרָא? מִדְּתַנְיָא: נִשְׁפַּךְ עַל הָרִצְפָּה וְהָיָה מְקוֹמָהּ קָטַפְרֵס, אִיהֵל עַל מִקְצָתוֹ – טָהוֹר, אִיהֵל עַל כּוּלּוֹ – טָמֵא.
מַאי ״מִקְצָתוֹ״? אִילֵּימָא מִקְצָת דָּם, וְהָא אָמַר רַבִּי חֲנִינָא אָמַר רַבִּי: רְבִיעִית דָּם שֶׁהֵגִיס בָּהּ – טְהוֹרָה!
אֶלָּא לָאו שְׁמַע מִינַּהּ: כָּאן – בְּכוּלּוֹ, כָּאן – בְּמִקְצָתוֹ? שְׁמַע מִינַּהּ.
שָׁאַל רַבִּי מַתְיָא בֶּן חָרָשׁ אֶת רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי בָּעִיר רוֹמִי: מִנַּיִן לְדַם שְׁרָצִים שֶׁהוּא טָמֵא? אֲמַר לֵיהּ: דְּאָמַר קְרָא: ״וְזֶה לָכֶם הַטָּמֵא״.
אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו: חֲכֵים לֵיהּ בֶּן יוֹחַאי. אָמַר לָהֶם: תַּלְמוּד עָרוּךְ בְּפִיו שֶׁל רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר רַבִּי יוֹסֵי. שֶׁפַּעַם אַחַת גָּזְרָה הַמַּלְכוּת גְּזֵרָה שֶׁלֹּא יִשְׁמְרוּ אֶת הַשַּׁבָּת, וְשֶׁלֹּא יָמוּלוּ אֶת בְּנֵיהֶם, וְשֶׁיִּבְעֲלוּ אֶת נִדּוֹת.
הָלַךְ רַבִּי רְאוּבֵן בֶּן אִיסְטְרוֹבָּלִי, וְסִיפֵּר קוֹמֵי, וְהָלַךְ וְיָשַׁב עִמָּהֶם. אָמַר לָהֶם: מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אוֹיֵב, יַעֲנִי אוֹ יַעֲשִׁיר? אָמְרוּ לוֹ: יַעֲנִי. אָמַר לָהֶם: אִם כֵּן, לֹא יַעֲשׂוּ מְלָאכָה בַּשַּׁבָּת, כְּדֵי שֶׁיַּעֲנוּ! אָמְרוּ: טָבֵית אָמַר, לִיבְטַל, וּבִטְּלוּהָ.
חָזַר וְאָמַר לָהֶם: מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אוֹיֵב, יַכְחִישׁ אוֹ יַבְרִיא? אָמְרוּ לוֹ: יַכְחִישׁ. אָמַר לָהֶם: אִם כֵּן, יָמוּלוּ בְּנֵיהֶם לִשְׁמוֹנָה יָמִים וְיַכְחִישׁוּ. אָמְרוּ: טָבֵית אָמַר, וּבִטְּלוּהָ.
חָזַר וְאָמַר לָהֶם: מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אוֹיֵב, יִרְבֶּה אוֹ יִתְמַעֵט? אָמְרוּ לוֹ: יִתְמַעֵט. אִם כֵּן, לֹא יִבְעֲלוּ נִדּוֹת. אָמְרוּ: טָבֵית אָמַר, וּבִטְּלוּהָ.
הִכִּירוּ בּוֹ שֶׁהוּא יְהוּדִי, הֶחֱזִירוּם. אָמְרוּ: מִי יֵלֵךְ וִיבַטֵּל הַגְּזֵרוֹת?
עמוד ב
יֵלֵךְ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי, שֶׁהוּא מְלוּמָּד בְּנִסִּים. וְאַחֲרָיו מִי יֵלֵךְ? רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר רַבִּי יוֹסֵי.
אָמַר לָהֶם רַבִּי יוֹסֵי: וְאִילּוּ הָיָה אַבָּא חֲלַפְתָּא קַיָּים, יְכוֹלִין אַתֶּם לוֹמַר לוֹ: תֵּן בִּנְךָ לַהֲרִיגָה? אָמַר לָהֶם ר׳ שִׁמְעוֹן: אִילּוּ הָיָה יוֹחַאי אַבָּא קַיָּים, יְכוֹלִין אַתֶּם לוֹמַר לוֹ: תֵּן בִּנְךָ לַהֲרִיגָה?
אֲמַר לְהוּ רַבִּי יוֹסֵי: אֲנָא אָזְלִין, דִּלְמָא עָנֵישׁ לֵיהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן, דְּקָא מִסְתְּפֵינָא. קַבֵּיל עֲלֵיהּ דְּלָא לִיעְנְשֵׁיהּ. אֲפִילּוּ הָכִי, עַנְשֵׁיהּ.
כְּשֶׁהָיוּ מְהַלְּכִין בַּדֶּרֶךְ, נִשְׁאֲלָה שְׁאֵלָה זוֹ בִּפְנֵיהֶם: מִנַּיִן לְדַם הַשֶּׁרֶץ שֶׁהוּא טָמֵא? עִקֵּם פִּיו רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר רַבִּי יוֹסֵי, וְאָמַר: ״וְזֶה לָכֶם הַטָּמֵא״. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן: מֵעֲקִימַת שְׂפָתֶיךָ אַתָּה נִיכָּר שֶׁתַּלְמִיד חָכָם אַתָּה, אַל יַחְזוֹר הַבֵּן אֵצֶל אָבִיו.
יָצָא לִקְרָאתוֹ בֶּן תְּמַלְיוֹן: רְצוֹנְכֶם אָבוֹא עִמָּכֶם? בָּכָה רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר: מַה שִּׁפְחָה שֶׁל בֵּית אַבָּא, נִזְדַּמֵּן לָהּ מַלְאָךְ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים. וַאֲנִי, לֹא פַּעַם אַחַת? יָבֹא הַנֵּס מִכׇּל מָקוֹם.
קְדֵים הוּא, עַל בִּבְרַתֵּיהּ דְּקֵיסָר. כִּי מְטָא הָתָם, אָמַר: בֶּן תְּמַלְיוֹן, צֵא! בֶּן תְּמַלְיוֹן, צֵא! וְכֵיוָן דִּקְרוֹ לֵיהּ, נְפַק אֲזַל. אֲמַר לְהוֹן: שְׁאִילוּ כׇּל מָה דְּאִית לְכוֹן לְמִישְׁאַל. וְעַיְּילִינְהוּ לְגִנְזֵיהּ לִשְׁקוֹל כֹּל דְּבָעוּ. אַשְׁכַּחוּ הָהוּא אִיגְּרָא, שַׁקְלוּהָ וּקְרָעוּהָ.
וְהַיְינוּ דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר רַבִּי יוֹסֵי: אֲנִי רְאִיתִיהָ בָּעִיר רוֹמִי, וַהֲווֹ עָלֶיהָ כַּמָּה טִיפֵּי דָמִים.
מַתְנִי׳ הַפִּיגּוּל וְהַנּוֹתָר – אֵין מִצְטָרְפִין, מִפְּנֵי שֶׁהֵן שְׁנֵי שֵׁמוֹת. הַשֶּׁרֶץ וְהַנְּבֵלָה, וְכֵן הַנְּבֵלָה וּבְשַׂר הַמֵּת – אֵין מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה לְטַמֵּא, אֲפִילּוּ בַּקַּל שֶׁבִּשְׁנֵיהֶן.
גְּמָ׳ אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא לְטוּמְאַת הַיָּדַיִם, דְּמִדְּרַבָּנַן הִיא. אֲבָל לְעִנְיַן אֲכִילָה – מִצְטָרְפִין. דְּתַנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: ״לֹא יֵאָכֵל כִּי קֹדֶשׁ הוּא״ – כֹּל שֶׁבַּקֹּדֶשׁ פָּסוּל, בָּא הַכָּתוּב לִיתֵּן לֹא תַעֲשֶׂה עַל אֲכִילָתוֹ.
מַתְנִי׳ הָאוֹכֶל שֶׁנִּטְמָא בְּאַב הַטּוּמְאָה, וְשֶׁנִּטְמָא בִּוְלַד הַטּוּמְאָה – מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה לְטַמֵּא בַּקַּל שֶׁבִּשְׁנֵיהֶם. כׇּל הָאוֹכָלִים מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה לִפְסוֹל הַגְּוִיָּיה כְּבַחֲצִי פְרָס.
כְּבִמְזוֹן שְׁתֵּי סְעוּדוֹת לְעֵירוּב, וּכְבֵיצָה לְטַמֵּא טוּמְאַת אוֹכָלִין, וְכִגְרוֹגֶרֶת לְהוֹצָאַת שַׁבָּת, וּכְכוֹתֶבֶת בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. כׇּל הַמַּשְׁקִין מִצְטָרְפִין זוֹ עִם זוֹ לִפְסוֹל אֶת הַגְּוִיָּיה בִּרְבִיעִית, וְכִמְלֹא לוּגְמָא בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים.
גְּמָ׳ תַּנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: מָה טַעַם? שֶׁאֶפְשָׁר לַשֵּׁנִי שֶׁיֵּעָשֶׂה רִאשׁוֹן. וּמִי קָא עָבֵיד שֵׁנִי רִאשׁוֹן? הָא לָא אֶפְשָׁר!
אָמַר רָבָא, הָכִי קָאָמַר: מִי גָּרַם לַשֵּׁנִי? לָאו רִאשׁוֹן?! רַב אָשֵׁי אָמַר: רִאשׁוֹן וְשֵׁנִי, לְגַבֵּי שְׁלִישִׁי – בְּנֵי חֲדָא בִּיקְתָּא אִינּוּן.