מסכת מעילה · דף ח
אֲבָל לַאֲכִילָה הוּא דְּלֹא מְרַצָּה.
חַטַּאת הָעוֹף מוֹעֲלִין בָּהּ מִשֶּׁהוּקְדְּשָׁה, נִמְלְקָה – הוּכְשְׁרָה לְהִפָּסֵל בִּטְבוּל יוֹם וּבִמְחוּסַּר כִּפּוּרִים וּבְלִינָה.
הוּזָּה דָּמָהּ – חַיָּיבִין עָלָיו מִשּׁוּם פִּיגּוּל, נוֹתָר, וְטָמֵא, וְאֵין בָּהּ מְעִילָה.
גְּמָ׳ קָתָנֵי הוּכְשְׁרָה לִיפָּסֵל בִּטְבוּל יוֹם, וּבִמְחוּסַּר כִּפּוּרִים, וּבְלִינָה. לִיפָּסֵל – אִין, אֲבָל לְטַמּוֹיֵי – לָא.
מַתְנִיתִין מַנִּי? רַבָּנַן הִיא, דְּתַנְיָא: אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר: טְבוּל יוֹם
עמוד ב
תְּחִלָּה לַקֹּדֶשׁ.
רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: מְטַמֵּא אֶת הַקֹּדֶשׁ, וּפוֹסֵל אֶת הַתְּרוּמָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: כְּשֵׁם שֶׁהוּא פּוֹסֵל מַשְׁקֵה תְרוּמָה וְאוֹכְלֵי תְרוּמָה, כָּךְ הוּא פּוֹסֵל מַשְׁקֵה קֹדֶשׁ וְאוֹכְלֵי קֹדֶשׁ.
אָמַר רָבָא: לְאַבָּא שָׁאוּל מַעֲלָה עָשׂוּ בַּקֳּדָשִׁים, שַׁוִּינְהוּ רַבָּנַן לִטְבוּל יוֹם כָּרִאשׁוֹן,
לְרַבִּי מֵאִיר כְּאוֹכֶל שֵׁנִי. לְרַבָּנַן, כֵּיוָן דִּטְבַל – קְלַשׁ טוּמְאָה, פָּסוּל – מְשַׁוֵּי, טָמֵא – לָא מְשַׁוֵּי.
הוּזָּה דָּמָהּ – חַיָּיבִין כּוּ׳. מְעִילָה הוּא דְּלֵיכָּא, אֲבָל אִיסּוּרָא – אִיכָּא. וְאַמַּאי? הָא מָמוֹנָא דְכֹהֲנִים הוּא!
אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: לַיּוֹצְאִין, וְרַבִּי עֲקִיבָא הִיא, דְּאָמַר זְרִיקָה מוֹעֶלֶת לַיּוֹצֵא, דְּלָאו בַּת אֲכִילָה הִיא.
אָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַב: מִיצּוּי חַטַּאת הָעוֹף – אֵינוֹ מְעַכֵּב. דְּתָנֵי רַב: ״הוּזָּה דָּמָהּ״.
רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה אָמַר רַב: מִיצּוּי חַטַּאת הָעוֹף מְעַכֵּב. וְתָנֵי רַב: ״מִיצָּה דָּמָהּ״.
תָּא שְׁמַע: ״וְהַנִּשְׁאָר בַּדָּם יִמָּצֵה אֶל יְסוֹד הַמִּזְבֵּחַ חַטָּאת הִיא״. בִּשְׁלָמָא לְרַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה, הַיְינוּ דִּכְתִיב: ״וְהַנִּשְׁאָר בַּדָּם יִמָּצֵה... חַטָּאת הִיא״, אֶלָּא לְרַב הוּנָא, מַאי ״וְהַנִּשְׁאָר״?
כִּדְתַנְיָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: שֶׁאִם נִשְׁאַר. וּמַאי ״חַטָּאת הִיא״? אַרֵישָׁא.
אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא לְרַב אָשֵׁי: אֶלָּא מֵעַתָּה, גַּבֵּי מִנְחָה דִּכְתִיב: ״וְהַנּוֹתֶרֶת״. הָכִי נָמֵי שֶׁאִם נִיתּוֹתַר? וְכִי תֵּימָא: הָכִי נָמֵי,