מסכת מעילה · דף יב

מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן, דִּכְתִיב בֵּיהּ: ״וְשָׂמוֹ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ״. מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי מְנָלַן?

אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: דְּאָמַר קְרָא: ״וְהֵסִיר אֶת מֻרְאָתוֹ בְּנֹצָתָהּ״ – אִם אֵינוֹ עִנְיָן לְמִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן, תְּנֵהוּ עִנְיָן לְמִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי.

אֵימָא: אִידֵּי וְאִידֵּי בְּמִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן, וְלִקְבּוֹעַ לוֹ מָקוֹם!

אִם כֵּן, לֵימָא קְרָא: ״אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ״. מַאי ״הַדָּשֶׁן״? דַּאֲפִילּוּ מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי.

מְנוֹרָה מְנָלַן? ״דָּשֶׁן״, ״הַדָּשֶׁן״.

מַתְנִי׳ רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר תּוֹרִין שֶׁלֹּא הִגִּיעַ זְמַנָּן – מוֹעֲלִין בָּהֶן, בְּנֵי יוֹנָה שֶׁעָבַר זְמַנָּן – לֹא נֶהֱנִין וְלֹא מוֹעֲלִין בָּהֶן.

גְּמָ׳ בִּשְׁלָמָא רַבִּי שִׁמְעוֹן, כִּדְקָתָנֵי טַעְמָא: שֶׁהָיָה רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, כׇּל הָרָאוּי לְאַחַר זְמַן, וְהִקְדִּישׁוֹ בְּתוֹךְ זְמַנּוֹ – הֲרֵי הוּא בְּלֹא תַעֲשֶׂה, וְאֵין בּוֹ כָּרֵת.

אֶלָּא רַבָּנַן: מַאי שְׁנָא מִמְּחוּסַּר זְמַן?

אָמְרִי: מְחוּסַּר זְמַן – מִידֵּי דְּהָוֵה אַבַּעַל מוּם, דְּבַר פִּדְיוֹן הוּא. אֲבָל הָנֵי עוֹפוֹת, כֵּיוָן דְּאֵין מוּם פּוֹסֵל בְּעוֹפוֹת – אֵין לָעוֹפוֹת פִּדְיוֹן.

אָמַר עוּלָּא, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: קָדָשִׁים שֶׁמֵּתוּ, יָצְאוּ מִידֵי מְעִילָה דְּבַר תּוֹרָה.

יָתֵיב עוּלָּא וְקָאָמַר לְהָא שְׁמַעְתָּא, אֲמַר לֵיהּ רַב חִסְדָּא: מַאן שָׁמַע לָךְ וּלְרַבִּי יוֹחָנָן רַבָּךְ?! וְכִי קְדוּשָּׁה שֶׁבָּהֶן לְהֵיכָן הָלְכָה?!

אֲמַר לֵיהּ: תִּיקְשֵׁי מַתְנִיתִין: ״תּוֹרִין שֶׁלֹּא הִגִּיעַ זְמַנָּן וּבְנֵי יוֹנָה שֶׁעָבַר זְמַנָּן – לֹא נֶהֱנִין וְלֹא מוֹעֲלִין״, הָכָא נָמֵי נֵימָא: קְדוּשָּׁה שֶׁבָּהֶן לְהֵיכָן הָלְכָה?!

אֲמַר לֵיהּ: מוֹדֵינָא לָךְ דְּאִיכָּא מְעִילָה מִדְּרַבָּנַן. וְקַשְׁיָא לִי: מִי אִיכָּא מִידֵּי דְּמֵעִיקָּרָא לָא אִית בֵּיהּ מְעִילָה, וּלְבַסּוֹף אִית בֵּיהּ מְעִילָה?

וְלָא? וְהָא אִיכָּא דָּם, דְּמֵעִיקָּרָא לֵית בַּהּ מְעִילָה, וּלְבַסּוֹף אִית בַּהּ מְעִילָה, דִּתְנַן: דָּם, בַּתְּחִלָּה – אֵין מוֹעֲלִין בּוֹ, יָצָא לְנַחַל קִדְרוֹן – מוֹעֲלִין בּוֹ!

אָמְרִי: הָתָם נָמֵי אִיכָּא מְעִילָה מֵעִיקָּרָא,

עמוד ב

דְּאָמַר רַב: הַמַּקִּיז דָּם לְבֶהֱמַת קָדָשִׁים, אָסוּר בַּהֲנָאָה, וּמוֹעֲלִין בּוֹ.

גּוּפָא. אָמַר רַב הוּנָא, אָמַר רַב: הַמַּקִּיז דָּם לְבֶהֱמַת קָדָשִׁים – אָסוּר בַּהֲנָאָה, וּמוֹעֲלִין בּוֹ. מֵתִיב רַב הַמְנוּנָא חֲלֵב הַמּוּקְדָּשִׁין, וּבֵיצֵי תוֹרִין – לֹא נֶהֱנִין וְלֹא מוֹעֲלִין!

אֲמַר לֵיהּ: כִּי קָאָמְרִינַן, לְגַבֵּי דָּם, דְּלֹא מִתְקַיֶּימֶת בְּלָא דָּם. אֲבָל חֵלֶב, דְּקָא מִקַּיְימָא בְּלֹא חֵלֶב – לָא.

מֵתִיב רַב מְשַׁרְשְׁיָא: הַזֶּבֶל וְהַפֶּרֶשׁ שֶׁבֶּחָצֵר – אֵין נֶהֱנִין וְאֵין מוֹעֲלִין. וְיִפְּלוּ דָּמֶיהָ לַלִּשְׁכָּה.

אַמַּאי? הָכָא נָמֵי, לָא מְקַיֵּים בְּלֹא פֶּרֶשׁ! אָמְרִי: מַאי אִירְיָא, הָדֵין פֶּרֶשׁ דְּמִן עָלְמָא קָאָתֵי לַהּ, אָזֵיל הַאי – אָתֵי אַחֲרִינָא. לְאַפּוֹקֵי דָּם, מִגּוּפַהּ.

הָא קָתָנֵי לֹא נֶהֱנִין וְלֹא מוֹעֲלִין וְדָמָיו לַלִּשְׁכָּה. מְסַיְּיעָא לֵיהּ לְרַבִּי אֶלְעָזָר, דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כׇּל מָקוֹם שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים קָדוֹשׁ וְאֵינוֹ קָדוֹשׁ – דָּמָיו יִפְּלוּ לַלִּשְׁכָּה.

מַתְנִי׳ חֲלֵב הַמּוּקְדָּשִׁין וּבֵיצֵי תוֹרִין – לֹא נֶהֱנִין וְלֹא מוֹעֲלִין.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים – בְּקׇדְשֵׁי מִזְבֵּחַ. אֲבָל בְּקׇדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת, הִקְדִּישׁ תַּרְנְגוֹלֶת – מוֹעֲלִין בָּהּ וּבְבֵיצָתָהּ, חֲמוֹרָה – מוֹעֲלִין בָּהּ וּבַחֲלָבָהּ.

גְּמָ׳ אֶלָּא גַּבֵּי מִזְבֵּחַ, כִּי אַקְדְּשַׁהּ קְדוּשַּׁת דָּמִים, לָא אִית בַּהּ מְעִילָה?

אָמַר רַב פָּפָּא: חַסּוֹרֵי מִיחַסְּרָא וְהָכִי קָתָנֵי: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים – כְּשֶׁהִקְדִּישׁ קְדוּשַּׁת הַגּוּף לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ, אֲבָל הִקְדִּישׁוֹ קְדוּשַּׁת דָּמִים לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ – נַעֲשָׂה כְּמִי שֶׁהִקְדִּישׁוֹ לְבֶדֶק הַבַּיִת. הִקְדִּישׁ תַּרְנְגוֹלֶת – מוֹעֲלִין בָּהּ וּבְבֵיצָתָהּ, חֲמוֹרָה – מוֹעֲלִין בָּהּ וּבַחֲלָבָהּ.

מַתְנִי׳, כׇּל הָרָאוּי לַמִּזְבֵּחַ