מסכת יבמות · דף מ
שֶׁבַּתְּחִלָּה הָיְתָה עָלָיו בִּכְלַל הֶיתֵּר. נֶאֶסְרָה, וְחָזְרָה וְהוּתְּרָה, יָכוֹל תַּחְזוֹר לְהֶיתֵּירָהּ הָרִאשׁוֹן — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״מַצּוֹת תֵּאָכֵל בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ״ — מִצְוָה.
בִּשְׁלָמָא לְרָבָא דְּאָמַר הָא מַנִּי רַבָּנַן הִיא — הָכָא, הָכִי קָאָמַר: ״מַצּוֹת תֵּאָכֵל בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ״ — מִצְוָה. שֶׁבַּתְּחִלָּה הָיְתָה עָלָיו בִּכְלַל הֶיתֵּר, רָצָה — אוֹכְלָהּ, רָצָה — אֵינוֹ אוֹכְלָהּ (נֶאֶסְרָה, חָזְרָה וְהוּתְּרָה, יָכוֹל תַּחְזוֹר לְהֶיתֵּירָהּ הָרִאשׁוֹן), רָצָה — אוֹכְלָהּ, רָצָה — אֵינוֹ אוֹכְלָהּ.
רָצָה אֵינוֹ אוֹכְלָהּ?! וְהָכְתִיב: ״וְאָכְלוּ אֹתָם אֲשֶׁר כֻּפַּר בָּהֶם״, מְלַמֵּד שֶׁהַכֹּהֲנִים אוֹכְלִים וּבְעָלִים מִתְכַּפְּרִין!
אֶלָּא: רָצָה — הוּא אוֹכְלָהּ, רָצָה — כֹּהֵן אַחֵר אוֹכְלָהּ, תַּלְמוּד לוֹמַר: ״מַצּוֹת תֵּאָכֵל בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ״ — מִצְוָה.
אֶלָּא לְרַב יִצְחָק בַּר אַבְדִּימִי, דְּאָמַר אַבָּא שָׁאוּל הִיא, הָכָא מַאי תְּרֵי גַוְונֵי אִיכָּא?
וְכִי תֵּימָא: רָצָה — לְתֵאָבוֹן אוֹכְלָהּ, רָצָה — אֲכִילָה גַּסָּה אוֹכְלָהּ, אֲכִילָה גַּסָּה מִי שְׁמָהּ אֲכִילָה? וְהָאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: הָאוֹכֵל אֲכִילָה גַּסָּה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים פָּטוּר מִ״לֹּא תְעֻנֶּה״!
אֶלָּא: רָצָה — מַצָּה אוֹכְלָהּ, רָצָה — חָמֵץ אוֹכְלָהּ.
וְהָכְתִיב: ״לֹא תֵאָפֶה חָמֵץ חֶלְקָם״, וְאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: וַאֲפִילּוּ חֶלְקָם לֹא תֵאָפֶה חָמֵץ! אֶלָּא: רָצָה — מַצָּה אוֹכְלָהּ, רָצָה — חָלוּט אוֹכְלָהּ.
הַאי חָלוּט הֵיכִי דָּמֵי? אִי מַצָּה הִיא — הָא מַצָּה הִיא, וְאִי לָא מַצָּה הִיא — ״מַצּוֹת״ אָמַר רַחֲמָנָא!
לָא, לְעוֹלָם אֵימָא לָךְ מַצָּה הִיא, וּלְהָכִי תְּנָא בֵּיהּ קְרָא — לְעַכֵּב.
אֶלָּא חָלוּט מַצָּה הִיא דְּקָאָמְרִינַן, לְמַאי הִלְכְתָא? לוֹמַר שֶׁאָדָם יוֹצֵא בָּהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּפֶסַח, אַף עַל פִּי דְּחַלְטֵיהּ מֵעִיקָּרָא, כֵּיוָן דַּהֲדַר אַפְיֵיהּ בְּתַנּוּר — ״לֶחֶם עוֹנִי״ קָרֵינָא בֵּיהּ, וְאָדָם יוֹצֵא בָּהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ בַּפֶּסַח.
מַתְנִי׳ הַחוֹלֵץ לִיבִמְתּוֹ — הֲרֵי הוּא כְּאֶחָד מִן הָאַחִין לַנַּחֲלָה. וְאִם יֵשׁ שָׁם אָב — נְכָסִים שֶׁל אָב. הַכּוֹנֵס אֶת יְבִמְתּוֹ — זָכָה בִּנְכָסִים שֶׁל אָחִיו. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ, אִם יֵשׁ שָׁם אָב — נְכָסִים שֶׁל אָב.
גְּמָ׳ פְּשִׁיטָא! סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא חֲלִיצָה בִּמְקוֹם יִבּוּם קָיְימָא, וְנִשְׁקוֹל כּוּלְּהוּ נִכְסֵי, קָא מַשְׁמַע לַן.
אִי הָכִי, הֲרֵי הוּא כְּאֶחָד מִן הָאַחִים — אֵינוֹ אֶלָּא כְּאֶחָד מִן הָאַחִים מִיבְּעֵי לֵיהּ!
אֶלָּא, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: הוֹאִיל וְאַפְסְדַהּ מִיִּבּוּם, לִקְנְסֵיהּ, קָא מַשְׁמַע לַן.
אִם יֵשׁ שָׁם אָב. דְּאָמַר מָר: אָב קוֹדֵם לְכׇל יוֹצְאֵי יְרֵכוֹ.
הַכּוֹנֵס אֶת יְבִמְתּוֹ וְכוּ׳. מַאי טַעְמָא — ״יָקוּם עַל שֵׁם אָחִיו״ אָמַר רַחֲמָנָא, וַהֲרֵי קָם.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר וְכוּ׳. אָמַר עוּלָּא: הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה. וְכֵן אָמַר רַבִּי יִצְחָק נַפָּחָא: הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה.
וְאָמַר עוּלָּא, וְאִיתֵּימָא רַבִּי יִצְחָק נַפָּחָא: מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יְהוּדָה, דִּכְתִיב: ״וְהָיָה הַבְּכוֹר אֲשֶׁר תֵּלֵד״ — כִּבְכוֹר, מָה בְּכוֹר אֵין לוֹ בְּחַיֵּי הָאָב — אַף הַאי נָמֵי אֵין לוֹ בְּחַיֵּי הָאָב.
אִי: מָה בְּכוֹר נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם לְאַחַר מִיתַת הָאָב, אַף הַאי נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם לְאַחַר מִיתַת הָאָב!
מִידֵּי ״יָקוּם עַל שֵׁם אָבִיו״ כְּתִיב? ״יָקוּם עַל שֵׁם אָחִיו״ כְּתִיב, וְלֹא ״עַל שֵׁם אָבִיו״.
אֵימָא: הֵיכָא דְּלֵיכָּא אָב דְּלִשְׁקוֹל נַחֲלָה — תִּתְקַיֵּים מִצְוַת יִבּוּם, הֵיכָא דְּאִיכָּא אָב [דְּלָא] שָׁקֵיל נַחֲלָה — לֹא תִּתְקַיֵּים מִצְוַת יִבּוּם.
מִידֵּי יִבּוּם בְּנַחֲלָה תְּלָה רַחֲמָנָא? יַבּוֹמֵי מְיַבְּמִי, וְאִי אִיכָּא נַחֲלָה — שָׁקֵיל, וְאִי לָא — לָא שָׁקֵיל.
יְתֵיב רַבִּי חֲנִינָא קָרָא קַמֵּיהּ דְּרַבִּי יַנַּאי, וְיָתֵיב וְקָאָמַר: הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה. אֲמַר לֵיהּ: פּוֹק קְרִי קְרָיָיךְ לְבָרָא, אֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה.
תָּנֵי תַּנָּא, קַמֵּיהּ דְּרַב נַחְמָן: אֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה. אֲמַר לֵיהּ: אֶלָּא כְּמַאן, כְּרַבָּנַן? פְּשִׁיטָא, יָחִיד וְרַבִּים הֲלָכָה כְּרַבִּים!
אֲמַר לֵיהּ: אֶסְמְיַיהּ?! אֲמַר לֵיהּ: לָא. אַתְּ — הֲלָכָה אַתְנְיֻיךְ, וּמִקְשָׁא הוּא דְּאִקְּשִׁי לָךְ, וַאֲפַכְתְּ. וּלְמַאי דַּאֲפַכְתְּ, שַׁפִּיר אֲפַכְתְּ.
מַתְנִי׳ הַחוֹלֵץ לִיבִמְתּוֹ — הוּא אָסוּר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ, וְהִיא אֲסוּרָה בִּקְרוֹבָיו.
עמוד ב
הוּא אָסוּר בְּאִמָּהּ, וּבְאֵם אִמָּהּ, וּבְאֵם אָבִיהָ, וּבְבִתָּהּ, וּבְבַת בִּתָּהּ, וּבְבַת בְּנָהּ, וּבַאֲחוֹתָהּ בִּזְמַן שֶׁהִיא קַיֶּימֶת. וְהָאַחִין מוּתָּרִין.
וְהִיא אֲסוּרָה בְּאָבִיו, וּבַאֲבִי אָבִיו, וּבִבְנוֹ, וּבְבֶן בְּנוֹ, בְּאָחִיו, וּבְבֶן אָחִיו.
מוּתָּר אָדָם בִּקְרוֹבַת צָרַת חֲלוּצָתוֹ. וְאָסוּר בְּצָרַת קְרוֹבַת חֲלוּצָתוֹ.
גְּמָ׳ אִיבַּעְיָא לְהוּ: גָּזְרוּ שְׁנִיּוֹת בַּחֲלוּצָה, אוֹ לֹא?
בְּעֶרְוָה דְּאוֹרָיְיתָא — גְּזַרוּ בְּהוּ רַבָּנַן שְׁנִיּוֹת, בַּחֲלוּצָה — לָא גְּזַרוּ רַבָּנַן שְׁנִיּוֹת, אוֹ דִלְמָא לָא שְׁנָא.
תָּא שְׁמַע: הוּא אָסוּר בְּאִמָּהּ וּבְאֵם אִמָּהּ, וְאִילּוּ ״אֵם אֵם אִמָּהּ״ — לָא קָתָנֵי!
דִּלְמָא הַיְינוּ טַעְמָא דְּלָא תָּנֵי, מִשּׁוּם דְּקָבָעֵי לְמִיתְנֵי סֵיפָא ״וְהָאַחִין מוּתָּרִין״, וְאִי תָּנָא ״אֵם אֵם אִמָּהּ״, הֲוָה אָמֵינָא: הָאַחִין מוּתָּרִין דַּוְקָא בְּאֵם אֵם אִמָּהּ, אֲבָל בְּאֵם אִמָּהּ וּבְאִמָּהּ — לֹא.
וְלִיתְנֵי ״אֵם אֵם אִמָּהּ״, וְלִיתְנֵי ״הָאַחִין מוּתָּרִין בְּכוּלָּן״! קַשְׁיָא.
תָּא שְׁמַע: הִיא אֲסוּרָה בְּאָבִיו וּבַאֲבִי אָבִיו. קָתָנֵי מִיהָא אֲבִי אָבִיו, מַאי לָאו, מִשּׁוּם חוֹלֵץ דְּהָוְיָא לַהּ כַּלַּת בְּנוֹ!
לָא, מִשּׁוּם מִיתָנָא, דְּהָוְיָא לַהּ כַּלַּת בְּנוֹ.
תָּא שְׁמַע: וּבְבֶן בְּנוֹ. מַאי לָאו, מִשּׁוּם חוֹלֵץ, דְּהָוְיָא לַהּ (מִשּׁוּם) אֵשֶׁת אֲבִי אָבִיו!
לָא, מִשּׁוּם מִיתָנָא, וְהָוְיָא לַהּ אֵשֶׁת אֲחִי אֲבִי אָבִיו.
הָא אַמֵּימָר מַכְשַׁר בְּאֵשֶׁת אֲחִי אֲבִי אָבִיו!
אַמֵּימָר מוֹקֵי לַהּ בְּבַר בְּרָא דְּסָבָא.
אִי הָכִי, הַיְינוּ אָחִיו וּבֶן אָחִיו? תְּנָא אָחִיו מִן הָאָב, וְקָתָנֵי אָחִיו מִן הָאֵם.
תָּא שְׁמַע, דְּתָנֵי רַבִּי חִיָּיא: אַרְבַּע מִדִּבְרֵי תוֹרָה, וְאַרְבַּע מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים: אָב וּבְנוֹ, אָחִיו, וּבֶן אָחִיו — מִדִּבְרֵי תוֹרָה. אֲבִי אָבִיו, וַאֲבִי אִמּוֹ, בֶּן בְּנוֹ, וּבֶן בִּתּוֹ — מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים
קָתָנֵי מִיהָא אֲבִי אָבִיו. מַאי לָאו, מִשּׁוּם חוֹלֵץ, וְהָוְיָא לַהּ כַּלַּת בְּנוֹ!
לָא, מִשּׁוּם מִיתָנָא, דְּהָוְיָא לַהּ כַּלַּת בְּנוֹ.
תָּא שְׁמַע: אֲבִי אִמּוֹ. מַאי לָאו, מִשּׁוּם חוֹלֵץ, דְּהָוְיָא לַהּ כַּלַּת בִּתּוֹ!
לָא, מִשּׁוּם מִיתָנָא, דְּהָוְיָא לַהּ כַּלַּת בִּתּוֹ.
תָּא שְׁמַע: וּבֶן בְּנוֹ. מַאי לָאו, מִשּׁוּם חוֹלֵץ, דְּהָוְיָא לַהּ אֵשֶׁת אֲבִי אָבִיו!
לָא, מִשּׁוּם מִיתָנָא, וְהָוְיָא לַהּ אֵשֶׁת אֲחִי אֲבִי אָבִיו.
וְהָא אַמֵּימָר מַכְשִׁיר בְּאֵשֶׁת אֲחִי אֲבִי אָבִיו! אַמֵּימָר מוֹקֵים לַהּ מִשּׁוּם חוֹלֵץ, וְקָסָבַר גָּזְרוּ שְׁנִיּוֹת בַּחֲלוּצָה.
תָּא שְׁמַע: וּבְבֶן בִּתּוֹ. מַאי לָאו, מִשּׁוּם חוֹלֵץ, דְּהָוְיָא לַהּ אֵשֶׁת אֲבִי אִמּוֹ!
לָא, מִשּׁוּם מִיתָנָא, דְּהָוְיָא לַהּ אֵשֶׁת אֲחִי אֲבִי אִמּוֹ. וְהָא גַּבֵּי שְׁנִיּוֹת דְּעֶרְוָה לֹא גָּזְרוּ!
אֶלָּא לָאו, מִשּׁוּם חוֹלֵץ, וּשְׁמַע מִינַּהּ גָּזְרוּ שְׁנִיּוֹת בַּחֲלוּצָה? שְׁמַע מִינַּהּ.
מוּתָּר אָדָם וְכוּ׳. אָמַר רַב טוֹבִי בַּר קִיסְנָא אָמַר שְׁמוּאֵל: הַבָּא עַל צָרַת חֲלוּצָה — הַוָּלָד מַמְזֵר. מַאי טַעְמָא? בְּאִיסּוּרַהּ קָיְימָא.
אָמַר רַב יוֹסֵף, אַף אֲנַן נָמֵי תְּנֵינָא: מוּתָּר אָדָם בִּקְרוֹבַת צָרַת חֲלוּצָתוֹ. אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא צָרָה אַבָּרַאי, מִשּׁוּם הָכִי מוּתָּר בַּאֲחוֹתָהּ.
אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ צָרָה כַּחֲלוּצָה דָּמְיָא, אַמַּאי מוּתָּר?
לֵימָא תֶּיהְוֵי תְּיוּבְתָּא דְּרַבִּי יוֹחָנָן, דְּאָמַר: בֵּין הוּא, בֵּין אַחִין — אֵין חַיָּיבִין לֹא עַל הַחֲלוּצָה כָּרֵת, וְלֹא עַל צָרָתָהּ כָּרֵת.
אָמַר לָךְ רַבִּי יוֹחָנָן: וְתִסְבְּרַאּ אֲחוֹת חֲלוּצָה דְּאוֹרָיְיתָא? וְהָאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: כָּאן שָׁנָה רַבִּי אָחוֹת גְּרוּשָׁה מִדִּבְרֵי תוֹרָה, אֲחוֹת חֲלוּצָה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים.
מַאי שְׁנָא הַאי, וּמַאי שְׁנָא הַאי?