מסכת יבמות · דף ג
כּוּלְּהוּ נָמֵי מִדְּרָשָׁא אָתוּ! נְהִי דִּלְעִנְיַן יִיבּוּם אָתְיָין מִדְּרָשָׁא — עִיקָּר אִיסּוּרַיְיהוּ בְּהֶדְיָא כְּתִיב בְּהוּ. בִּתּוֹ, עִיקָּר אִיסּוּרָא מִדְּרָשָׁא.
דְּאָמַר רָבָא: אֲמַר לִי רַב יִצְחָק בַּר אַבְדִּימִי: אָתְיָא ״הֵנָּה״ ״הֵנָּה״,
אָתְיָא ״זִמָּה״ ״זִמָּה״.
הַשְׁתָּא דְּאָמְרַתְּ כׇּל מִלְּתָא דְּאָתְיָא מִדְּרָשָׁא חַבִּיבָא לֵיהּ, לִיתְנֵי לַאֲחוֹת אִשָּׁה לְבַסּוֹף! אַיְּידֵי דְּאַיְירִי בְּאִיסּוּר אַחְווֹתָא, תְּנָא אֲחוֹת אִשְׁתּוֹ.
וְלִיתְנְיֵיהּ לְהַאי בָּבָא לְבַסּוֹף! אֶלָּא: תַּנָּא קוּרְבֵי קוּרְבֵי נָקֵט: תְּנָא בִּתּוֹ וּבַת בִּתּוֹ וּבַת בְּנוֹ, דִּקְרוֹבֵי עַצְמוֹ,
וְאַיְּידֵי דִּתְנָא שְׁלֹשָׁה דּוֹרוֹת לְמַטָּה דִּידֵיהּ, תְּנָא נָמֵי שְׁלֹשָׁה דּוֹרוֹת לְמַטָּה דִּידַהּ. וְאַיְּידֵי דִּתְנָא שְׁלֹשָׁה דּוֹרוֹת לְמַטָּה דִּידַהּ, תְּנָא שְׁלֹשָׁה דּוֹרוֹת לְמַעְלָה דִּידַהּ.
וּתְנָא אֲחוֹתוֹ וַאֲחוֹת אִמּוֹ דִּקְרוֹבֵי עַצְמוֹ. וְאַיְּידֵי דְּאַיְירִי בְּאִיסּוּר אַחְוָה, תְּנָא אֲחוֹת אִשְׁתּוֹ. וּבְדִין הוּא דְּלַיקְדְּמַהּ לְכַלָּתוֹ מִקַּמֵּי אֵשֶׁת אָחִיו שֶׁלֹּא הָיָה בְּעוֹלָמוֹ, דְּלָא מִשּׁוּם קוּרְבָּא הוּא דַּאֲסִירָא. אֶלָּא, אַיְּידֵי דְּאַיְירִי בְּאִיסּוּר אַחְוָה, תְּנָא אֵשֶׁת אָחִיו שֶׁלֹּא הָיָה בְּעוֹלָמוֹ, וַהֲדַר תְּנָא כַּלָּתוֹ.
וּמַאי אִירְיָא דִּתְנָא ״פּוֹטְרוֹת״? לִיתְנֵי ״אוֹסְרוֹת״! אִי תְּנָא ״אוֹסְרוֹת״, הֲוָה אָמֵינָא אָסוּר לְיַיבֵּם, אֲבָל מִיחְלָץ — חָלְצָה, קָא מַשְׁמַע לַן.
וְלִיתְנֵי ״אֲסוּרָה לַחְלוֹץ״! מַאי קָעָבֵיד? אַלְּמָה לֹא, אִם אַתָּה אוֹמֵר ״חוֹלֶצֶת״, מִתְיַיבֶּמֶת!
כֵּיוָן דְּבִמְקוֹם מִצְוָה הוּא דַּאֲסִירָה צָרָה, וְשֶׁלֹּא בִּמְקוֹם מִצְוָה שַׁרְיָא, מִשּׁוּם הָכִי תָּנֵי ״פּוֹטְרוֹת״.
וּמַאי אִירְיָא דְּתָנֵי ״מִן הַחֲלִיצָה וּמִן הַיִּיבּוּם״? לִיתְנֵי ״מִן הַיִּיבּוּם״ לְחוֹדֵיהּ! אִי תְּנָא ״מִן הַיִּיבּוּם״ הֲוָה אָמֵינָא מִיחְלָץ — חָלְצָה, יַבּוֹמֵי — לָא מְיַיבְּמָה, קָא מַשְׁמַע לַן כׇּל הָעוֹלֶה לְיִיבּוּם — עוֹלֶה לַחֲלִיצָה, וְכֹל שֶׁאֵינוֹ עוֹלֶה לַיִּיבּוּם — אֵינוֹ עוֹלֶה לַחֲלִיצָה.
וְלִיתְנֵי ״מִן הַיִּיבּוּם וּמִן הַחֲלִיצָה״, אִי נָמֵי ״מִן הַחֲלִיצָה״ לְחוֹדַהּ? אַבָּא שָׁאוּל הִיא, דְּאָמַר: מִצְוֹת חֲלִיצָה קוֹדֶמֶת לְמִצְוֹת יַיבּוּם.
מִנְיָנָא דְּרֵישָׁא לְמַעוֹטֵי מַאי, וּמִנְיָנָא דְּסֵיפָא לְמַעוֹטֵי מַאי?
עמוד ב
לְמַעוֹטֵי דְּרַב וּדְרַב אַסִּי. לְרַב וּלְרַב אַסִּי לְמַעוֹטֵי מַאי?
אִי סְבִירָא לְהוּ דַּהֲדָדֵי — חֲדָא לְמַעוֹטֵי צָרַת מְמָאֶנֶת, וַחֲדָא לְמַעוֹטֵי צָרַת מַחֲזִיר גְּרוּשָׁתוֹ.
וְאִי לָא סְבִירָא לְהוּ דַּהֲדָדֵי — חֲדָא לְמַעוֹטֵי דְּחַבְרֵיהּ, וַחֲדָא לְמַעוֹטֵי אוֹ צָרַת מְמָאֶנֶת, אוֹ צָרַת מַחֲזִיר גְּרוּשָׁתוֹ.
לְרַב וּלְרַב אַסִּי, לִיתְנִינְהוּ?
לְפִי שֶׁאֵינָהּ בְּצָרַת צָרָה.
מְנָא הָנֵי מִילֵּי — דְּתָנוּ רַבָּנַן: ״אִשָּׁה אֶל אֲחוֹתָהּ לֹא תִקָּח לִצְרוֹר לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ עָלֶיהָ בְּחַיֶּיהָ״. ״עָלֶיהָ״, מָה תַּלְמוּד לוֹמַר?
לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר: ״יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ״, שׁוֹמֵעַ אֲנִי אֲפִילּוּ בְּאַחַת מִכׇּל עֲרָיוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה הַכָּתוּב מְדַבֵּר, נֶאֱמַר כָּאן ״עָלֶיהָ״ וְנֶאֱמַר לְהַלָּן ״עָלֶיהָ״,
מָה לְהַלָּן בִּמְקוֹם מִצְוָה, אַף כָּאן בִּמְקוֹם מִצְוָה, וְאָמַר רַחֲמָנָא: ״לֹא תִקָּח״.
וְאֵין לִי אֶלָּא הִיא, צָרָתָהּ מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״לִצְרוֹר״. וְאֵין לִי אֶלָּא צָרָתָהּ, צָרַת צָרָתָהּ מִנַּיִין? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״לִצְרוֹר״, וְלֹא ״לָצוֹר״.
וְאֵין לִי אֶלָּא אֲחוֹת אִשָּׁה, שְׁאָר עֲרָיוֹת מִנַּיִין? אָמַרְתָּ: מָה אֲחוֹת אִשָּׁה מְיוּחֶדֶת — שֶׁהִיא עֶרְוָה, וְחַיָּיבִין עַל זְדוֹנָהּ כָּרֵת וְעַל שִׁגְגָתָהּ חַטָּאת, וַאֲסוּרָה לַיָּבָם; אַף כֹּל שֶׁהִיא עֶרְוָה, וְחַיָּיבִין עַל זְדוֹנָהּ כָּרֵת וְעַל שִׁגְגָתָהּ חַטָּאת — אֲסוּרָה לַיָּבָם.
וְאֵין לִי אֶלָּא הֵן, צָרוֹתֵיהֶן מִנַּיִין? אָמַרְתָּ: מָה אֲחוֹת אִשָּׁה מְיוּחֶדֶת — שֶׁהִיא עֶרְוָה וְחַיָּיבִין עַל זְדוֹנָהּ כָּרֵת וְעַל שִׁגְגָתָהּ חַטָּאת, וַאֲסוּרָה לַיָּבָם, וְצָרָתָהּ אֲסוּרָה; אַף כֹּל שֶׁהִיא עֶרְוָה, וְחַיָּיבִין עַל זְדוֹנָהּ כָּרֵת וְעַל שִׁגְגָתָהּ חַטָּאת, וַאֲסוּרָה לַיָּבָם — צָרָתָהּ אֲסוּרָה. מִכָּאן אָמְרוּ חֲכָמִים: חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה נָשִׁים פּוֹטְרוֹת צָרוֹתֵיהֶן וְצָרוֹת צָרוֹתֵיהֶן מִן הַחֲלִיצָה וּמִן הַיִּיבּוּם עַד סוֹף הָעוֹלָם.
יָכוֹל שֶׁאֲנִי מְרַבֶּה אַף שֵׁשׁ עֲרָיוֹת חֲמוּרוֹת מֵאֵלּוּ, שֶׁיְּהוּ צָרוֹתֵיהֶם אֲסוּרוֹת?
אָמַרְתָּ: מָה אֲחוֹת אִשְׁתּוֹ מְיוּחֶדֶת שֶׁהִיא עֶרְוָה, וְחַיָּיבִין עַל זְדוֹנָהּ כָּרֵת וְעַל שִׁגְגָתָהּ חַטָּאת, וְאֶפְשָׁר לִינָּשֵׂא לָאַחִים, וַאֲסוּרָה לַיָּבָם, וְצָרָתָהּ אֲסוּרָה; אַף כֹּל שֶׁהִיא עֶרְוָה, וְחַיָּיבִין עַל זְדוֹנָהּ כָּרֵת וְעַל שִׁגְגָתָהּ חַטָּאת, וְאֶפְשָׁר לִינָּשֵׂא לָאַחִים, וַאֲסוּרָה לַיָּבָם — צָרָתָהּ אֲסוּרָה.
יָצְאוּ שֵׁשׁ עֲרָיוֹת חֲמוּרוֹת מֵאֵלּוּ, הוֹאִיל דְּאִי אֶפְשָׁר לִינָּשֵׂא לָאַחִים — צָרוֹתֵיהֶן מוּתָּרוֹת, שֶׁאֵין צָרָה אֶלָּא מֵאָח.
אַזְהָרָה שָׁמַעְנוּ, עוֹנֶשׁ מִנַּיִין? אָמַר קְרָא: ״כִּי כׇּל (אִישׁ) אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה מִכֹּל הַתּוֹעֵבוֹת וְגוֹ׳״.
טַעְמָא דִּכְתַב רַחֲמָנָא ״עָלֶיהָ״, הָא לָאו הָכִי, הֲוָה אָמֵינָא אֲחוֹת אִשָּׁה מִיַּיבְּמָה, מַאי טַעְמָא? דְּאָמְרִינַן: אָתֵי עֲשֵׂה וְדָחֵי לֹא תַעֲשֶׂה?!
אֵימַר דְּאָמְרִינַן אָתֵי עֲשֵׂה וְדָחֵי לֹא תַעֲשֶׂה — לֹא תַעֲשֶׂה גְּרֵידָא, לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כָּרֵת מִי דָּחֵי? וְתוּ: לֹא תַעֲשֶׂה גְּרֵידָא מְנָלַן דְּדָחֵי —