שער שישי - שער הכניעה · פרק ה
אבל אופני קנות הכניעה והדרך שמקל אותה על האדם הוא שתהיה מחשבתו ורעיונו תמיד בשבעה דרכים.
אחד מהם שורש הויתו והתחלתו מן הבלונית והדם אחר התעפשם ובאוש ריחם ואחר כך הוא נזון מדם הטומאה כל ימי עמדו בבטן אמו, אחר כך יצא והוא חלוש ודל בגופו ואבריו ואחר כך יעלה מן המדרגה הזאת אל הסמוכה לה עד שיגיע לרוב שנותיו, אחר כך יחלו ימי הזקנה עד שימלאו ימיו.
ואמר אחד מן החכמים אני תמיה ממי שעבר במעבר השתן והדם פעמים היאך יתגאה ויגבה לבו כי המחשבה בזה ובדומה לו מענין האדם מחייבת הכניעה כמו שאמר דוד המע״ה (תהלים קמד) ה׳ מה אדם ותדעהו ואמר (איוב יד) אדם ילוד אשה ואמר (תהלים כב) ואנכי תולעת ולא איש ואמר (איוב כה) אף כי אנוש רמה ובן אדם תולעה.
והשני כשהוא חושב בעוצם מה שיגיע אליו בעולם ממיני הנסיון ברעב ובצמא ובקור ובחום ובחלאים ובפגעים ובדאגות אשר אין לו מנוחה מהם כי אם במות וכאשר יתן האיש הנלבב אל לבו כל זה ויבין חולשתו ומעוט השגתו וקצרת ידו מדחות מעל נפשו כל זה. יכיר מצורת מעמדו כי הוא אינו כמו אסיר בעולם הזה אבל הוא אסיר באמת ויכנע כניעת האסיר המושם בבור אשר אין לו תחבולה ולא יכולת להתיר את עצמו מבלתי אדוניו כמ״ש (תהלים מט) תבוא לפניך אנקת אסיר ואמר (שם קמב) הוציאה ממסגר נפשי.
והשלישי כאשר יחשוב בחליפתו ובוא אליו המות מהרה והפסק מאוייו ותקותו בעת ההיא ועזבו כל קניניו והתיאשו מקחת מהם מאומה לצדו ומהועיל בהם בעמדו בקבר וכבר חלף אור פניו ושחר מראהו וירום תולעים ועפוש ומוגלא ויחלפו סימני יופי גופו ויחזק באוש ריחו כאלו לא רוחץ ולא מורק ולא הפיח ריח הטוב, כי כאשר יעבור על לב אדם זה וכיוצא בו יכנע בנפשו וישח ולא יתגאה ולא יגבה לבו ולא יתנשא ולא יתגדל כמ״ש (ישעיה ב) חדלו לבם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא ואמר (תהלים סג) אך הבל בני אדם כזב בני איש וגו'.
והרביעי כאשר יעביר על לבו מה שהוא חייב בו מעבודת האלהים על רוב חסדו עליו וגודל טובו אליו והתעלמותו מן המצות השכליות והשמעיות וקצורו בהם והפסק מענותיו ואמתלאותיו בבוא יום החשבון וחרטתו במעמד הגמול יכנע ותשבר רוחו כמו שאמר (מלאכי ג) כי הנה היום בא בוער כתנור וגו׳ (שם) ומי מכלכל את יום בואו.
והחמישי כאשר יחשוב בגדולת הבורא יתברך ועוז גבורתו המשקיף על נראהו ונסתרו ויתן אל לבו הענין הגדול הזה כמו שזכרו רבותינו ז״ל על הרבה חסידים שהיו בדורות העוברים מן המורא והגדולה והוא מה שאמרו נתן עיניו בו ונעשה גל של עצמות ואמרו על יונתן בן עוזיאל כשהיה דורש בתורה כל עוף שהיה פורח עליו מיד נשרף
ואין ספק שמעלת הנביאים למעלה ממעלתם ותמצא הנביאים כי היה כחם נמס וכורעים ומשתחוים בפגיעת המלאכים כמו שאמר בדניאל ויהושע והרבה כמוהם ותמצא בספרי הנביאים כי המלאכים כורעים ומשתחוים לבורא יתברך כמו שאמר (נחמיה ט׳:ו׳) וצבא השמים לך משתחוים ואמר (איוב ד) הן בעבדיו לא יאמין וגו׳ (תהלים כט) ובהיכלו כלו אומר כבוד ואמר (ישעיהו ו׳:ג׳) וקרא זה אל זה ואמר קדוש וגו׳
ובמה שהוא נראה לדעתנו מצד ברוריו כמו השמש והירח והכוכבים והגלגל והארץ וכל אשר עליה ממוצק וצמח וחי די למי שיבין וישכיל כמו שאמר (תהלים צב) מה גדלו מעשיך ה׳ מאד עמקו מחשבותיך איש בער לא ידע וגו׳ ואמר (ישעיהו מ׳:י״ז) כל הגוים כאין נגדו ואמר(דניאל ל) כל דיירי ארעא כלא חשיבין
וכאשר יחשוב הנלבב המבין בערך המדברים וערך המדברים אל כדור הארץ וכדור הארץ אל גלגל הירח וגלגל הירח אל גלגל העליון והכל אצל גדולת הבורא יתברך כאין יכנע בנפשו וישפל לפני בוראו כמו שאמר (תהלים ח) מה אנוש כי תזכרנו וגו'.
והששי כשקורא בספרי הנביאים ורואה חוזק עונש הגאים והגבוהים כמו שאמר בגאות והגבהות (ישעיהו ב׳:י״א) עיני גבהות אדם שפל ושח רום אנשים ונשגב וגו׳ ואמר (שם) כי יום לה׳ צבאות על כל גאה ורם ועל כל נשא ושפל
ואמר בשתי הכתות (תהלים קמז) מעודד ענוים ה׳ משפיל רשעים עדי ארץ וגו׳ ואמר (שם קלח) כי רם ה׳ ושפל יראה וגו׳ ואמר בשפלים (שם לז) וענוים יירשו ארץ ואמר (ישעיהו ס״א:א׳) יען משח ה׳ אותי לבשר ענוים ואמר (משלי טז) לפני שבר גאון ואמר (שם יח) לפני שבר יגבה לב איש.
והשביעי כשיראה תהפוכות עניני הברואים בעולם ומהירות התחלפות הממלכות והממשלות בו והעתקות אנשיו מענין אל ענין והשחתת עם לתקנת עם אחר וסוף הכל אל המות כמ״ש (תהלים מט) כצאן לשאול שתו מות ירעם וגו׳ יכנע ולא יתגאה במאומה מהון העולם ולא יבטח לבו על דבר ממנו כמו שכתוב (שם מ) אשרי הגבר אשר שם ה׳ מבטחו ולא פנה אל רהבים וגו׳
וכשלא יהיה לב האדם ריק מאחד מאלה השבעה ענינים אשר זכרנו יהיה תמיד נכנע ושפל עד אשר תהיה לו הכניעה טבע דבק לא יפרד ממנו וכאשר ידבק בכניעה תרחיק ממנו כל פגעי הגאוה והגובה והגדולה כאשר הקדמנו וינצל בה מן החטא והמכשול כמ״ש (שמות כ׳:י״ז) ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו ואמרו חכמינו ז״ל הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עברה דע מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון. מאין באת מטפה סרוחה ולאן אתה הולך למקום עפר רמה ותולעה ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא: