א; פרק הצדקה · חלק א

מדבר בצדקה רב להושיע

יהיר כילי סורה אלי שימה מלי על לב חוקה

שבע נא נפש נענה אותה אל נא תשיב ריקה

רב לך מהון למה תקפוץ יד מנפש השוקקה

אחרוש תלם מיטב כרם מיטב שדה מיטב חלקה

לכן בשדה טוב ותרומות בו זרעו לכם לצדקה.

זרעו לכם לצדקה קצרו לפי חסד נירו לכם ניר ועת לדרוש את ה' עד יבוא יורה צדק לכם. גרסינן בבבא קמא בפרק ראשון א"ר יוחנן משמיה דר' שמעון בן יוחאי מאי דכתי' (ישעיהו לב, כ) אשריכם זורעי על כל מים משלחי רגל השור והחמור, כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים זוכה לנחלת שני שבטים (שנא' אשריכם זורעי וגו'), ואין זריעה אלא צדקה, שנאמר (הושע י, יב) זרעו לכם לצדקה. ואין מים אלא תורה שנא' הוי כל צמא לכו למים. וגרסינן בפירקי ר' אליעזר ויזרע יצחק בארץ ההיא. וכי זרע דגן זרע יצחק, חס ושלום, אלא לקח את ממונו וזרע צדקה לעניים, הה"ד זרעו לכם לצדקה. וגרסינן במדרש הפסוק הזה מתחיל בוא"ו ומסיים בה"א. סימן י"א. רמז לי"א ברכות שמתברך מי שנותן צדקה לעניים, כמו שאפרש לקמן בע"ה. קצרו לפי חסד. ר"ל ששכר הצדקה מרובה כשכר גמילות חסדים. ואעפ"י שגמילות חסדים גדולה מן הצדקה, אם תזרעו מעט לצדקה תקצרו הרבה לפי גמילות חסדים. הה"ד זרעו לכם לצדקה קצרו לפי חסד. ד"א לפי חסד, מאי לפי חסד, אמ' ר' אלעזר גדולה גמילות חסדים יותר מן הצדקה, שנא' זרעו לכם לצדקה קצרו לפי חסד. מלמד שאדם זורע ספק אוכל ספק אינו אוכל, קצר ודאי אוכל, ובצדקה נאמרה הזריעה עם הקצירה, ללמדך שהזורע אפי' מעט לצדקה שיקצור על כל פנים יותר ממה שזרע.

תניא א"ר עקיבא אם בא עני אצלך בשחרית ונתת לו איסר והלך לו ובא אחר במנחה אל תאמר כבר נתתי לראשון ודי לי אלא תן גם לשני ואל תחזירהו ריקם, שנא' בבקר זרע זרעך ולערב אל תנח ידיך, ואין זריעה אלא צדקה.

ר' אליעזר אומר ראה נתתי לפניך את החיים ואת הטוב את המות ואת הרע. אמ' הב"ה שתי דרכים נתתי לישראל אחת של טובה ואחת של רעה. של טובה היא של חיים. ושל רעה היא של מות. של טובה יש בה שתי דרכים. אחת של חסד ואחת של צדקה. ושמואל הנביא ע"ה עומד על שתי דרכים הטובים הללו. ואומר באיזו דרך אלך, בשל חסד, של צדקה טובה הימנה, ואם אלך בשל צדקה, של חסד טוב הימנה, אלא מעיד אני עלי שמים וארץ שאיני מניחן ואקח שתיהן לעצמי. אמ' לו הב"ה אתה נתת עצמך בין שתי הדרכים הטובים הללו חייך אני נותן לך שלש מתנות טובות. ללמדך שכל העוסק בצדקה ובגמילות חסדים שיורש שלש מתנות טובות, ואלו הן חיים צדקה וכבוד, שנא' רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד. א"ר שמעון בכח הצדקה המתים עתידין להחיות. מנין אנו למדים, מאליהו התשבי זכור לטוב, שהיה הולך מהר להר וממערה למערה. הלך לו לצרפת וקבלתו אשה אלמנה בכבוד גדול, ואמו של יונה היתה, ומפתה ומשמנה היו אוכלין הוא והיא ובנה ימים (רבים). לאחר מכן חלה בן האשה ומת. עמד אליהו והתפלל לפני הב"ה ואמ'. רבון כל העולמים לא די לי כל הרעות שעברו על ראשי, הגם על האלמנה אשר אני מתגורר אתה בביתה הריעות להמית את בנה, השב את נפש הילד הזה אל קרבו וידעו וילמדו הדורות שיש (תחיה) למתים. ונעתר לו, שנא' וישמע ה' לקול אליהו ותשב נפש הילד אל קרבו ויחי.

וגרסי' במדרש יהי אור בוא וראה אליהו שאמ' הגם אל האלמנה אשר אני מתגורר אתה בבית הריעות להמית את בנה. לפי שאמ' הב"ה לאליהו קום לך צרפתה אשר לצידון הנה צויתי שם אשה אלמנה לכלכלך. וכל הזן והמפרנס למי שהוא צריך מזון ופרנסה וכ"ש בשני רעבון הב"ה מטיב לו ומחיה אותו ואת בניו. זאת האלמנה שזנה ופרנסה אותי בשנת בצורת המתה את בנה. לפי' אמר הריעות להמית את בנה. והב"ה החיה אותו בזכות שפרנסה אמו את אליהו. וגרסינן בבראשית רבה ר' עזריה אומר תדע לך כח הצדקה, צא ולמד מן שלום בן תקוה, שהיה מגדולי הדור והיה עושה צדקות בכל יום ויום, והיה ממלא החמת מים והיה יושב על פתח העיר. וכל מי שהיה בא מן הדרך עייף היה משקהו והיה משיב את נפשו אליו. ובזכות זה שהיה עושה שרתה רוח הקודש על אשתו שהיתה חולדה הנביאה. וכשמת יצאו כל ישראל לגמול חסד לו. וראו את הגדוד שבא עליהם והשליכו את האיש בקבר אלישע. נגע בעצמות אלישע וחיה, שנא' וילך ויגע האיש בעצמות אלישע ויחי ויקם על רגליו. אחרי כן הוליד את חנמאל בן שלום.

גדולה צדקה שכל המצות כלולין בה. שנא' וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות את כל המצוה הזאת. ובזכות המצות מאריכין ימיו של אדם, שנא' כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא. והעושה צדקה ניצול ממיתה משונה, שנאמר (משלי י, ב) וצדקה תציל ממות, ואפי' ממיתה דעלמא קודם זמנו. כדגרסי' בבבא בתרא תניא אמרו עליו על בנימין הצדיק שהיה ממונה על קופה של צדקה. פעם אחת באה לפניו אשה אחת בשנת בצורת, אמרה לו ר' פרנסני, אמ' לה העבודה אין בקופה של צדקה כלום. אמרה לו אם אין אתה מפרנסני הרי אשה וז' בניה מתים ברעב. עמד ופרנסה משלו. לימים חלה בנימין הצדיק ונטה למות.

אמרו מלאכי השרת לפני הב"ה רבונו של עולם אתה אמרת כל המקיים נפש אחת מישראל כאלו קיים עולם מלא ובנימין הצדיק שקיים אשה ושבעה בניה ימות בשנים מועטות. תאנא הוסיפו לו שנים ועשרים שנה. הוי וצדקה תציל ממות. וגרסינן בבבא בתרא ר' חייא רמי כתיב (משלי יא, ד) לא יועיל הון ביום עברה וצדקה תציל ממות וכתוב אחד אומר לא יועילו אוצרות רשע וצדקה תציל ממות. שתי צדקות אלו למה. אחת שמצילתו מדינה של גיהנם, ואחת שמצילתו ממיתה משונה. כתי' הכא (משלי יא, ד) לא יועיל הון ביום עברה, וכתי' התם (צפניה א, טו) יום עברה היום ההוא. (איזו שמצילתו מדינה של גיהנם, ההוא דכתיב ביה עברה), ואיזו שמצילתו ממיתה משונה, נותנה ואינו יודע למי נותנה, נוטלה ואינו יודע ממי נוטלה. כמו שאפרש לקמן בע"ה. כתוב אחד אומר וצדקה תציל ממות, וכתוב אחד אומר מי גבר יחיה ולא יראה מות. כיצד יתקיימו שני כתובים הללו. אמור מעתה מי גבר יחיה ולא יראה מות, זו מיתה כדרך כל הארץ, וצדקה תציל ממות זו מיתה משונה. פירוש אין אדם בעולם שינצל מן המות, אבל בצדקה מאריכין ימיו וניצול ממיתה משונה. וגרסינן בואלה שמות רבה צדקתך כהררי אל משפטך תהום רבה. ר' יאשיה הגדול אומר צדקתך על משפטיך כהררי אל על תהום רבה. כשם שההרים כובשים את התהום שלא יעלה ויציף העולם, כך הצדקות כובשות את העונות שלא יאבדו עושי הצדקות מן העולם. אבל כל הפוסק צדקה על עצמו ואינו נותנה לוקה בגופו, דכתיב (קהלת ה, ה) אל תתן את פיך לחטוא את בשרך. אל תאמר בצבור שאתה נותן ואינך נותן. אל תאמר לפני המלאך זה החזן שיאמר לך תן מה שפסקת ואת אומר לו שגגה היא ולא ידעתי מה שאמרתי. למה יקצוף האלהים על קולך. על אותו הקול שהוצאת בפיך ואמרת לו ליתן ואינך נותן. ד"א על אותו הקול שהתפלל עליך החזן ובירך אותך על שפסקת צדקה וענו הכל אמן, וחבל את מעשה ידיך מעט מצות שבידך. וגרסינן בפירקא קמא דמס' ראש השנה. א"ר יצחק ארבעה דברים קורעין גזר דינו של אדם. ואלו הן, צדקה, צעקה, שינוי השם, שינוי מעשה. צדקה דכתי' (משלי י, ב) וצדקה תציל ממות. צעקה דכתי' (תהלים קז, ו) ויצעקו אל ה' בצר להם וממצוקותיהם יוציאם. שנוי השם דכתי' (בראשית יז, טו) ויאמר ה' אל אברהם שרי אשתך לא תקרא את שמה שרי כי שרה שמה, והדר וברכתי אותה וגם נתתי ממנה לך בן. שינוי מעשה דכתי' (יונה ג, י) וירא אלהים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה וינחם אלהים על הרעה אשר דבר לעשות להם וכו'. ויש אומרים אף שנוי מקום, שנא' ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך, והדר ואעשך לגוי גדול.

וגרסינן בב"ר ר' מאיר אזל לחדא נמלא ראה אותן כלן שחורי ראש, פי' בחורים ולא היו ביניהם זקנים. אמ' להם שמא ממשפחות עלי אתם, דכתיב ביה וכל מרבית ביתך ימותו אנשים.

אמרו לו התפלל עלינו. אמ' להם הטפילו בצדקה ותהיו זקנים, שנא' עטרת תפארת שיבה בדרך צדקה תמצא. ממי את למד מאברהם. דכתי' (בראשית יח, יט) ידעתיו כי למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט למען הביא ה' על אברהם את אשר דבר עליו. ועל כן זכה לזקנה, דכתי' (בראשית כד, א) ואברהם זקן בא בימים וגו'. וגרסינן במ' שבת בפרק שואל אדם מחבירו. ר' עקיבא הוה ליה ברתא. אמרו ליה כלדאי ההוא יומא דנסיבא ועיילה לבי גנאנה, פי' לחופה, טריק לה חויא ומיתה. פי' ינשוך אותה נחש ותמות. והיה מתעצב מאד. אותו יום של חופתה אתא ענייא וקא קאה אבבא, והוי הכל טרידי בסעודתא. נפקא איהי מחופתה ונתנה פרנסה לאותו עני. וחזרה לה לחופתה. נטלה המסרק לסרוק את ראשה. היה בראשה נחש שהיה רוצה לנשוך אותה ונחתך ראשו במסרק. הוציאה לפני אביה ראשו של נחש ושחה לו הענין. נפק ר' עקיבא ודרש וצדקה תציל ממות. ולאו דוקא ממיתה משונה אלא אפי' ממיתה עצמה.

מעשה שמואל ואבלט שהיו יושבים ביחד ועברו עליהם שני אנשים שהיו הולכין ליער לחטוב עצים. אמ' אבלט לשמואל אלו שני אנשים האחד הולך וחוזר והשני הולך ואינו חוזר. אמ' לו שמואל איפשר שיעשה צדקה וינצל. אמ' לו אבלט על כל פנים אינו חוזר. ישבו שניהם שמואל ואבלט על אם הדרך עד הערב והנה שניהם באים מן היער בשלום ואלומותיהם על כתפיהם. אמ' שמואל לאבלט איה דבריך הנה שניהם באים בשלום. אמ' שמואל לאותם שני אנשים הגידו לי מה אירע לכם היום הזה. (אמר האחד) אמרתי אני לחבירים שהיו חוטבים עצים אתי בואו ונסעד לחם. מיד הלכתי אני לחבירים ונתנו לי פתם ונתתי על השולחן. אחד מהם ישב לו לצד אחד. אמרתי לו איה פתך. אמ' לי אכלו אתם שאין בידי פת לאכול. מיד השתדלתי לנחמו ואמרתי לו בוא אדוני ונאכל ביחד. ולקחתי מפיתי ונתתי על השולחן ואמרתי הנה פתו של פלוני, כדי שלא יתבייש. כיון שהשליכו אלומותיהם מעל כתפיהם לקח אבלט הסיף וחתך אלומתו של אותו האיש. והיה בתוך האלומה נחש גדול ונחתך בסיף. מיד ידעו שאותו הנחש היה לו לנשוך לאותו האיש ולהמיתו. מיד ידע שמואל שבשביל אותה צדקה שעשה נמלט מן המות. נפק שמואל ודרש וצדקה תציל ממות. לאו דוקא ממיתה משונה אלא אפילו ממיתה עצמה.

ובעון שלא החזיקו אנשי סדום יד עני ואביון נכרתו, שנא' הנה זה היה עון סדום אחותך גאון שבעת לחם ויד עני ואביון לא החזיקה. ר' יהודה אומר הכריזו בסדום שכל מי שיבוא מחזיק בפת לחם יד עני ואביון ישרף באש. והב"ה שלם להם מדה כנגד מדה ונשרפו באש. שנא' וה' המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש וגו'.

וגרסי' במדרש יהי אור ר' חייא ור' יוסי היו מהלכין בדרך וראו שני אנשים שהיו מהלכין בדרך. והנה אדם אחד בא לקראתם. אמ' להם בבקשה מכם תנו לי פת לחם לאכול כי אני תועה במדבר זה שני ימים ולא טעמתי מאומה. הקדים אחד מהם ונתן לו כל המזונות שהיו בידו לאכול בדרך ואכל והשקהו. לאחר כך נתן לו כל מה שהותיר מהמזונות. ואמ' לו טול אלו שתאכל בדרך כשתרעב. נטל מידו והלך לו. אמ' לו חבירו מה תאכל בדרך הזאת ואני כבר אכלתי מזונותי, ואין בידי כלום ליתן לך. אמ' לו ומה עליך אני נשען אין בטחוני אלא בהב"ה. אמ' ר' חייא לר' יוסי לא רצה הב"ה שתעשה מצוה זו על ידיו. אמ' ר' יוסי שמא נגזר דין על אותו האיש לרעה וזימן לו הב"ה העני הזה כדי שיזכה עמו ויקרע מעליו גזר דינו כשהיו מהלכין בדרך נתעלף אותו האיש שנתן מזונותיו לעני לפי שלא היה בידו מזון לאכול. אמ' לו חבירו והלא אמרתי לך לא תתן מזונך. אמ' ר' חייא לר' יוסי הנה מזון בידינו נתן לו ויאכל. אמ' לו ר' יוסי לא נתן לו שמא יפסיד זכותו, נלך אחריו ונראה מה יהיה לו, שבודאי מיתה נגזרה עליו ונקרע גזר דינו בצדקה שעשה עם אותו עני. הלך לו אותו האיש וישב תחת אילן אחד ונפשו נתעטפה ברעב וחבירו מתרחק ממנו וישב לו לצד אחר והוא שכב תחת האילן. אמ' ר' יוסי לר' חייא נשב ונראה מה יהיה לו שבודאי הב"ה רוצה לעשות לו נס. ישבו להם וראו והנה אריה אחד בא אצל אותו האיש והוא שואג. כשקרב אליו עמד כנגדו. א"ר חייא אוי לו לאותו האיש הנה האריה הזה יאכלהו. אמ' לו ר' יוסי צדיק הוא והב"ה עושה עמו נס ומציל אותו בשביל צדקה שעשה עם אותו עני. מיד ירד מאותו אילן נחש גדול והוא בא כנגד אותו האיש לנשוך אותו. מיד קם האריה על הנחש והרגו וחתך את ראשו והלך לו. אמ' ר' יוסי לר' חייא והלא אמרתי לך צדיק הוא והב"ה יעשה עמו נס. הקיץ אותו האיש משנתו ונפשו עיפה ושוקקה. מיד נתנו לו ר' חייא ור' יוסי לאכול. אכל ושתה ושחו לו הנס שעשה עמו הב"ה. פתח ר' יוסי ואמר בטח בה' ועשה טוב שכון ארץ ורעה אמונה. אשרי איש שעושה צדקה מממונו שהב"ה מצילו מן המות הה"ד וצדקה תציל ממות. לפי שהצדקה היא עץ חיים, כל המחזיק בה ניצול ממות והב"ה מאריך ימיו. כשבאו אצל ר' שמעון בן יוחאי שחו לו המאורע. אמ' להם כל האוחז ידו בצדקה שהיא עץ חיים יאריך ימים בעולם הזה ויזכה לחיי העולם הבא.

וגרסינן בספרי הוי שמח במתנה שנתנה לעניים מתוך ביתך כדי שיכפה ממך מלאך המות שנא' מתן בסתר יכפה אף. ואין אף אלא מלאך המות, שנא' כי יגורתי מפני האף והחמה אשר אמר ה' עליכם להשמיד אתכם. והוי שמח על שולחנך בשעה שהרעבים נהנין ממנו כדי שתאריך ימים בעולם הזה ובעולם הבא.

וגרסינן בויקרא רבה אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ה'. אמ' ר' מונא אשרי נותן אל דל אין כתיב כאן, אלא אשרי משכיל הוי מסתכל כדי לזכות בו. ור' מונא כך היה עושה כשהיה רואה בן טובים ובן גדולים שירד מנכסיו והוא מתבייש ליקח צדקה, היה הולך אצלו ואומר לו שמעתי שנפלה לך ירושה במדינת הים הא לך חפץ זה, וכיון שאתה נוטל הירושה אתה נותן לי דמיו. ובשעה שהיה נותן לו היה אומר לו במתנה נתונים לך. א"ר אלעזר כתו' אחר אומר נותן לחם לכל בשר ובא זה וחטף המצוה. אמ' הב"ה עלי לשלם לו גמולו הה"ד וגמולו ישלם לו. ר' פנחס בשם ר' ראובן אומר כל מי שהוא נותן פרוטה לעני נותן לו הב"ה פרוטה. וכי פרוטה נתן לו, לא נתן לו אלא נפשו. הא כיצד היה ככר בעשר פרוטות והעני עומד ליקח ואין בידו אלא ט' ובא אחד ונתן לו פרוטה, נטל הככר ואכלה ושבה נפשו אליו. אמ' הב"ה אף אתה כשנפשך מצפצפת לצאת מגופך אני משיבה לך.

והב"ה מנסה את העני ואת העשיר, את העני לדעת אם יעמוד בנסיונו ואת העשיר לדעת אם יעשה צדקה מממונו. וגרסינן בואלה שמות רבה אם כסף תלוה את עמי הה"ד יש רעה חולה (ראיתי) תחת השמש (עשר שמור לבעליו לרעתו) ואבד העשר ההוא בענין רע. אשרי אדם שעומד בנסיונו. שאין לך בריה שאין הב"ה מנסה אותה, העשיר מנסה אותו לדעת אם תהיה ידו פתוחה לעניים, והעני מנסה אותו לדעת אם יוכל לעמוד בייסורין ואינו בועט, (שנא' ועניים מרודים תביא בית). אם עמד העשיר בנסיונו ועושה צדקה הרי הוא אוכל ממונו בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא. (והב"ה מצילו מדינה של גיהנם, שנא' אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ה'). ואם עמד העני בנסיונו ואינו בועט הרי הוא נוטל כפלים לעתיד לבא, שנא' כי אתה עם עני תושיע. ממי אתה למד מאיוב שנתייסר בעולם הזה ולא בעט בייסורין ונתן לו הב"ה כפלים, שנא' ויוסף ה' את כל אשר לאיוב למשנה. אבל העשיר שעינו רעה הולך הוא וממונו מן העולם, שנא' ואבד העושר ההוא בענין רע. וכתיב (משלי כג, ה) התעיף עיניך בו ואיננו כי עשה יעשה לו כנפים כנשר יעוף השמים. מפני שעינו רעה כנגד גבאי צדקה. למה שגלגל הוא שחוזר בעולם. לא מי שהוא עשיר היום הוא עשיר למחר, ולא מי שהוא עני היום הוא עני למחר. הב"ה מעלה ומוריד שנא' כי אלהים שופט זה ישפיל וזה ירים. לפי' כשהוא האדם עשיר יעשה צדקה מממונו קודם שיחזור עליו הגלגל ויתרושש.

ומעשה בחסיד אחד כשהיו העניים עומדים על פתחו היה אומר לאשתו, רחמי על העניים האלו, כדי שירחמו בני אדם על בנינו אם יצטרכו לבריות. אמרה לו למה תפתח פיך לשטן. אמ' לה גלגל הוא שחוזר בעולם.

וגרסי' במדרש שלח לחמך על פני המים כי ברוב הימים תמצאנו. ר"ל עשה צדקה מממונך כי תמצא אותה אם ירבו עמך הימים ויחזור עליך הגלגל. וגרסי' במסכת שבת בפרק שואל אדם מאי דכתי' (דברים טו, יא) כי לא יחדל אביון מקרב הארץ. תניא ר' אלעזר הקפר אומר לעולם יבקש אדם רחמים על מדה זו שאם לא הוא בא בה, בא בנו, ואם לא בא בנו בא בן בנו, שנא' (דברים טו, י) כי בגלל הדבר הזה. תאנא דבי ר' ישמעאל גלגל הוא שחוזר בעולם. והעושה צדקה עם העני אל ידמה בנפשו שהוא מטיב לעני אלא שהעני מטיב לו. כדגרסי' בויקרא רבה א"ר סימון א"ר יהושע בן לוי יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני העני עושה עם בעל הבית, שנא' (רות ב, יט) שם האיש אשר עשיתי עמו היום בועז. עשה עמדי אין כתי' כאן אלא עשיתי עמו. ר"ל אני עשיתי עמו יותר טובה ממה שעשה הוא עמי. א"ר אבין העני הזה עומד על פתחך והב"ה עומד על ימינו, שנא' כי יעמוד לימין אביון. אם אין אתה נותן לו דע שאני עומד על ימינו ועתיד ליפרע מאותו האיש. דכתי' (תהלים קט, לא) להושיע משופטי נפשו. א"ר איבו כתיב (דברים טו, י) נתן תתן לו. אמ' רב נחמן כי בגלל הדבר הזה. הדין עלמא דמי לגלגל אנטליא מתרוקן ומתמלא מתמלא ומתרוקן. א"ר אבהו בשם ר' אלעזר צריכין אנו להחזיק טובה לרמאין שבהם מכיון שאחד מהם תובע מיד אדם ומחזירו ריקם מיד הוא נענש, שנא' וקרא עליך אל ה' והיה בך חטא, וכתי' (יחזקאל יח, ד) הנפש החוטאת היא תמות. וגרסי' במ' כתובות בפרק מציאת האשה. ר' חנינא הוה ההוא עניא בשיבבותיה דהוה רגיל לשדורי ליה זוזי כל מעלי יומא דשבתא. יומא חד שדריניה ניהליה בידא דביתהו. אתאי אמרה ליה לא צריך. וא' ליה מאי חזית. אמרה דקא אמרי ליה במה אתה סועד בכלי כסף או בכלי זהב. אמ' היינו דאמ' ר' אלעזר בואו ונחזיק טובה לרמאין. פירוש ר' חנינא היה בשכונתו עני אחד והיה רגיל לתת לו כל ערב שבת מעות להוצאת השבת. יום אחד שלח לו עם אשתו. חזרה ואמרה לו אינו צריך. אמ' לה מאי ראיתה. אמרה לו שמעתי שהיו אומרים לו במה אתה סועד בכלי כסף או בכלי זהב.

הנותן צדקה לעניים זוכה ומקבל פני שכינה. שנא' כי צדיק ה' צדקות אהב ישר יחזו פנימו. אמ' ר' תנחומא אין לך אדם אוהב את בן אומנותו אבל החכם אוהב את בן אומנותו, כגון ר' חייא ור' הושעיא. והב"ה אוהב בן אומנותו, שנא' כי צדיק ה' צדקות אהב ישר יחזה פנימו. דרש ר' דוסתאי בר ינאי בוא וראה שלא כמדת הב"ה מדת בשר ודם. אדם מביא דורון למלך ספק מקבלין ממנו ספק אין מקבלין ממנו. ואם תמצא לומר מקבלין ממנו ספק רואה פני המלך ספק אינו רואה. אבל הב"ה אינו כן. אדם נתן פרוטה לעני זוכה ומקבל פני שכינה, שנא' אני בצדק אחזה פניך אשבעה בהקיץ תמונתך.

וגרסי' בחופת אליהו רבה הנותן צדקה לעניים עולה ויושב כנגד כסא הכבוד, שנא' הולך צדקות ודובר מישרים וגו', וכתיב (ישעיהו לג, טז) הוא מרומים ישכון וגו', וכתי' (ישעיהו לג, טז) מלך ביופיו תחזינה עיניך.

וכל העושה הצדקה מישרת דרכו, שנא' צדקת תמים תיישר דרכו, ונוטל שכר בעולם הזה ובעולם הבא. בעולם הזה מנין, שנא' צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו. כשאדם יורד ימים והולך דרכים ומדברות ונוה לסטין ומרבץ חיות צדקתו הולכת לפניו ושומרת פעמיו שלא יכשלו. ובעולם הבא מנין, שנא' והלך לפניך צדקך כבוד ה' יאספך. כשיפטר אדם מן העולם הזה ובידו צדקות ומעשים טובים צדקותיו הולכות לפניו לתור לו מנוחה, ויהיו לו מליצי יושר לפני הב"ה, שנא' אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף להגיד לאדם ישרו, וניצול מדינה של גיהנם, שנא' ויחוננו ויאמר פדעהו מרדת שחת מצאתי כופר.

ושמעתי שגדולי צרפת והפרנסים בעלי אכסניא שנהגו מנהג נכבד מאד ונתפשט ביניהם מימים קדמונים שהשולחן שהיו מאכילין עליו את העניים שהיו עושין ממנו לוחות וארון שנקברים בהם. וכל זה להתעורר ולקבוע בלבם כי האדם אלו יגיע שיאו לעב ועושרו עד למאד שלא ישא בידו מאומה מעמלו שיעמול תחת השמש כי אם הטוב שעשה והצדקה שהיה מרחם על העניים, דכתי' (ישעיהו נח, ח) והלך לפניך צדקך. והצדקה נקראת שרין, שנא' וילבש צדקה כשרין. מה שרין זה מגין על לובשיו במלחמה כך צדקה מגינה על בעליה מדינה של גיהנם. ד"א מה שרין, זה כל קליפה וקליפה שבו מצטרפת לשריון גדול אף צדקה כל פרוטה ופרוטה שאדם נותן לעניים מצטרפת לחשבון גדול. ר' חנינא אומר מאי וכבגד עדים כל צדקותיו. מה בגד זה כל נימא ונימא שבו מצטרפת לבגד גדול, אף צדקה כל פרוטה ופרוטה שאדם נותן לעניים מצטרפת לחשבון גדול. וגרסי' במ' גיטין בפ' המביא גט, דרש רב עוירא זימנין אמרי לה משמיה דרב אמי וזימנין אמרי לה משמיה דרב אסי. מאי דכתי' (נחום א, יב) וכן רבים וכן נגוזו ועבר. תאנא דבי ר' ישמעאל כל המגיז מנכסיו ועשה מהן צדקה ניצול מדינו של גיהנם. משל לשתי רחלות שעוברות בנהר, אחת גזוזה ואחת שאינה גזוזה, גזוזה עוברת, שאינה גזוזה (לא) עוברת. ועניתך לא אענך עוד. אם רואה אדם שמזונותיו מצומצמין יעשה מהן צדקה, כ"ש כשהן מרובין.

אמ' מר זוטרא אפי' עני המתפרנס מן הצדקה ועושה מהן צדקה לא אענך עוד. תאנא רב יוסף אומר אין מראין לו סימני עניות.

וגרסינן במדרש יהי אור כה אמר ה' אם שלמים (וכן) רבים וכן נגוזו ועבר. מאי ועבר. ר' שמעון אומר בזמן שנשמתו של אדם יוצאה מן העולם הזה בכמה דינין תהי נידונת טרם שתבוא אל מקומה. לאחר כן כל הנשמות עתידין לעבור בתוך נהר של אש, כד"א נהר דנור נגד ונפק מן קדמוהי, ורוחצות שם ויוצאות טהרות. והנשמות הטהרות נכנסות לנהר ההוא בלי פחד, כד"א מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו נקי כפים ובר לבב. ומי שהשתדל בצדקה בעולם הזה יעבור בנהר ההוא בלי פחד, והכרוז מכריז עליו ואומר ועניתך לא אענך עוד. מי שזכה לעבור בו בלי פחד אינו נידון לאחר כן כלל.

וגרסינן בפירקא קמא דבבא בתרא. רבן גמליאל אומר מאי צדקה תרומם גוי, אלו ישראל, שנא' ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ. וחסד לאומים חטאת, כל צדקה וחסד שאומות העולם עושין חטאת היא להם שאין עושין אלא להתיהר, וכל המתייהר נופל בגיהנם, שנא' זד יהיר לץ שמו עושה בעברת זדון, ואין עברה אלא גיהנם, שנא' יום עברה היום ההוא. אבל צדקות שישראל עושין בעולם הזה הולכין לפניהם לעולם הבא וינוחו אצלם בגן עדן, שנא' יבא שלום ינוחו על משכבותם הולך נכוחו. ושלום זו צדקה. שנא' והיה מעשה הצדקה שלום ועבודת הצדקה השקט ובטח עד עולם. מעשה הצדקה כמשמעו, ר"ל שיתן צדקה לעניים. ועבודת הצדקה זה בקור חולים וקבורת מתים וניחום אבלים והעומד בפרץ. ד"א והיה מעשה הצדקה שלום, אל תיקר' מעשה אלא מעשה, והוא היועץ לחבירו לעשות צדקה. דתניא גדול המעשה מן העושה, לפי שהמעשה זוכה ומזכה לאחרים. וגרסי' במ' כלה אמרו עליו על ר' טרפון שעשיר גדול היה. פעם אחת מצאו ר' עקיבא אמ' לו רצונך שאקח לך עיר אחת או שתים. מיד עמד ר' טרפון והביא ארבעת אלפים דינרי זהב. נטלם ר' עקיבא והלך וחילקם לעניים. לימים מצאו ר' טרפון, אמ' לו, עקיבא היכן העיירות שלקחת. תפשו בידו והוליכו לבית המדרש והביא תינוק אחד וספר תלים בידו והניחו לפניהם והיה קורא והולך עד שהגיע לפנסוק זה, פזר נתן לאביונים צדקתו עומדת קרנו תרום בכבוד. ור' טרפון פתוח תפתח את ידך לית ליה. אלא ודאי נתן מתנות רבות. ולמה כפהו לתת. אלא לפום גמלא שחנא. אמ' ליה ר' טרפון לא עבדת מרעות נפשאי. אמ' שאני אומר גדול המעשה יותר מן העושה, שנא' והיה מעשה הצדקה שלום. וגרסי' בספרי צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל, וכי איזו צדקה עשה משה ע"ה עם ישראל, והלא הוכיחם במשפטים ומצות. אלא שהזכירם על מתנות עניים, שנא' לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך מאחיך האביון, וכתיב (דברים טו, יא) כי פתוח תפתח את ידך לו וגו'. נמצאת למד שעל ידי שהזכירם לעשות צדקה נקראת על שמו.