חלק שני (תנינא) · תורה סד

חלק א

מַה שֶּׁאָנוּ רוֹאִים, שֶׁכָּל הַנְּגִידִים הַגְּדוֹלִים, כִּמְעַט כֻּלָּם, הֵם מְשֻׁגָּעִים מַמָּשׁ, כְּמוֹ שֶׁאָנוּ רוֹאִין בְּחוּשׁ, שֶׁכָּל מִי שֶׁהוּא עָשִׁיר, יֵשׁ לוֹ שִׁגָּעוֹן גָּדוֹל –

דַּע, כִּי הַמָּמוֹן עוֹשֶׂה אוֹתוֹ מְשֻׁגָּע, כִּי הַמָּמוֹן הוּא מִנְּפִילַת הָעֲשִׁירוּת שֶׁל הַנְּבִיאִים, כִּי כָל הַנְּבִיאִים הָיוּ עֲשִׁירִים (נדרים לח), וְהַנְּבוּאָה כְּשֶׁבָּאָה עַל הַנָּבִיא, הָיָה כְּמוֹ מִשְׁתַּגֵּעַ, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י: וַיִּתְנַבֵּא – וְאִשְׁתַּטֵּי (שמואל־א יח);

וְאֵצֶל הַנְּגִידִים הַנַּ"ל נַעֲשֶׂה עַל־יְדֵי הַמָּמוֹן שִׁגָּעוֹן גָּמוּר, וְעַל־כֵּן הֵם נַעֲשִׂים מְשֻׁגָּעִים עַל־יְדֵי הָעֲשִׁירוּת שֶׁלָּהֶם: