הדרוש השלישי · יום שישי
כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל בשעה שנתנה תורה נצטו' מרע"ה לאמר תחלה לבית יעקב והן הנשים שיאמר להן ראשי פרקים ודברים קצרים שהן משיגות להבין. ולמה נצטווה לדבר עם הנשי' תחלה מפני שהן שולחות בניהם לבית הספר ומשימים עיניהם על בניהם שיתעסקו בתורה ומרחמות עליהם בבאם מבית הספר ומושכים לבם בדברים טובים שיהא חפצם בתורה ושומרים אותם שלא יבטלו מן התורה ומלמדים אותם יראת חטא בילדותם שנאמר חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנו ונמצא לפי זה הנשים הצנועות מחבבות התורה והיראה. וטל בן יכולות הנשים הצנועות למלט את נפש בעליהן בבוא בעליהן איש איש ממלאכתו אשר עושים והם יגיעים ועיפים ואינם זוכרים לתת חלק לתורה מיגיעם וממחשבות לבם. חיוב על הנשי' להזכירם לפתוח ספר אחד ולעסוק בדברי תורה ואל ישעו בדברי' בטלים כי עונש בטול תורה גדול מכל עבירות שבתורה גם יזכירו לבעליהן להביט באגרת התשובה אשר חברנו ויודיעו להם ולבניהם דברי האגרת ההיא כי מהם יזכו לחיי העולם הבא:
והזהרתם את בני ישראל מטומאתם אזהרה לבני ישראל שיפרשו מנשותיהן סמוך לוסתן וכמה יפרשו מהם קודם לוסתם יום או לילה. והנזהרי' בזה זוכי' לבנים בעלי הוראה שנ' ולהבדיל בין הקודש ובין החול ובין הטמא ובין הטהור. ולהורות את בני ישראל וגו':
האשה צריכה לחוף את ראשה בשעת טבילה יפה ולבדוק כל גופה ולהדיח במים קודם שתטבול ולא יהא על בשרה שום דבר חוצץ כגון בצק או טיט או שומן או כל דבר אם מעט ואם הרבה. ואם חפפה ראשה ובדקה כל גופה ואח"כ עשתה ונתנה תבשיל לבנה קודם טבילתה ואח"כ טבלה לא עלתה לה טבילה שמא ידבק שום דבר בגופה. ע"כ ראוי לאשה שתחוף ותבדוק ותדיח גופה סמוך לטבילה שלא תתעסק בנתיים בשום דבר שיהא אפשר להדבק ממנו כל שהוא בגופה וצריכה לגוז צפרניה קודם טבילה וצריכה להסיר טבעותיה מידה וכל תכשיטין מגופה כדי שלא יהיו חוצצין בין הבשר ובין המים. וצריכה להתיר שערותיה להסיר מהן כל רציעה וכל קשר וצריך שתעמיד יהודית אצלה לראות היטב שלא יהא מאומה מבשרה ומשערותיה חוץ למים מפני שדרך השערות לעלות על פני המים וצריכה להשמר שלא יכנוס טיט בין אצבעות רגליה בשעת הטבילה שלא יחוץ הטיט בין בשרה ובין המים. כשהיא טובלת צריכה להרחיק ירכותיה כדרך שעומדת בשעה שעורכת את הפת האשה לעולם בנדתה עד שתטבול בנהר או במקוה. ובין הימים שרואה בהם דם ובין בימי ליבון אחת דתם להחמיר בכל דבר להיות נדתה עליה בכל ענין כמבואר בטור י"ד:
תהא אשה זהירה שיהא שלום בינה ובין בעלה ותהא אהובה ורצויה לבעלה כארז"ל בני מריבה ובלי שנואת הלב הם עזי פני' ומורדים ופושעים ותהא האשה צנועה בטבילתה ותבא דרך צניעות מן הטבילה. וכן תהא צנועה בכל מעשיה כי בזכות הצניעות בניה כשרים וצנועים. וצריכה שתהא צנועה שלא יסתכל בני אדם בה חוץ מבעלה מפני שהמסתכלין בידה או בפניה יורדין בגיהנם והיא ענושה בעונש גדול מפני שהחטיאה אותם ונכשלו בה בני אדם ולא נהגה צניעות בעצמה:
תהא האשה זהירה להתפלל ערב ובוקר על בניה ובנותיה שיהיו יראי שמים ושיהיו בניה מצליחין בתורה ובמצות כי עיקר זכותה של אשה לע"ה שבניה עושים רצונו של הש"י ויראי' אותו וכשהיא בבית עולמה ובניה עוסקי' בתורה וביראה שמים נחשב לה הדבר הזה כאלו היא בחייה והיא במעלות עליונות לע"ה כשהיא נותנת צדקה תתפלל אותה שעה בידים נקיות שיהיו בניה יראי שמים ומצליחי' בתורה ובמצות מפני שתפלתו של אדם נשמעת בשעה שהוא עושה מצוה. אחד מן החכמי' היה נותן פרוטה לצדקה כל שעה שבא להתפלל לקיים מה שנאמר אני בצדק אחזה פניך: