הדרוש הראשון · יום שני
וחייב אדם לדרוש טוב לעמו ולחביריו בכל דברים שהוא אוהב לנפשו שנאמר ואהבת לרעך כמוך וארז"ל זה כלל גדול בתורה שע"י השלום מקיימים ישראל את התורה וארז"ל שקול השלום כנגד הכל. ע"כ אנו אומרים בתפלה עושה שלום ובורא את הכל ותפלות הצבור נשמעות כשהם בשלום וכל דרכי התורה מביאות לידי שלום שנא' וכל נתיבותיה שלום וישראל אוהבי שלום הם והקב"ה ברכם בשלום. והשלום מחזיק כל הברכות שנאמר י"י יברך את עמו בשלום. ע"כ נקראת כנסת ישראל שולמית וע"א נקראו שונאי שלום:
וחייבים ישראל לברור אנשים ברורים שיטילו שלום בין איש לאשתו ובין אדם לחבירו שיהא בידם כח לכוף ולהכריח לבני אדם על השלום ויהיו אותם הברורים אנשים שיודעים לפייס ולרצות בני אדם להטיל שלום ולא יהיו כעסנים ורגזנים שנא' איש חמה יגרה מדון ונאמר מענה רך משיב חמה וארז"ל על המטילין שלום גברי בדיחי אנן ומשוינין שלמא וארז"ל על האנשים האלה שהם מטילים שלום שהם בני העולם הבא:
ויזהר אדם שלא לקלל את עצמו או חבירו לא בשם ולא בכנוי וחייב מלקות עליו וזאת אחת מהעבירות החמורות שבתורה שנא' אם לא תשמור לעשות את כל דברי התורה הזאת ליראה את השם הנכבד והנורא וגו' שלא תזכרנו על מה שהוזהרת שלא להזכירו וכבר הזהירה התורה שלא יקלל אדם את חבירו שנא' אלהים לא תקלל ונשיא בעמך לא תאור ונאמר לא תקלל חרש וה"ה לכל אדם. ולא חייבו התורה מלקות למקלל חבירו עד שיקלל אותו בשם או בכינוי. ויזהר אדם כשהוא רוצה לאמת דבריו ואומר דבר זה הוא אמת גם יושיעני י"י שלא יאמר כן אלא על דבר אמת לפי שזו היא שבועה ונקראת שבועת האלה:
ויזהר אדם שלא יזכיר את השם לבטלה שנאמר את י"י אלהיך תירא ופירשו רז"ל בפ' קדושים כי בא הכתוב הזה להזהיר שלא יזכור אדם שם שמים לבטלה והמזכיר את השם או את הכינוי צריך להזכירו באימה וביראה ואם אינו מזכירו באימה וביראה אינם יודעים השם שנא' ישראל לא ידע עמי לא התבונן וכן אחז"ל בויקרא רבה. ויזהר אדם שלא להזכיר י"י או את הכנוי אנא בידים נקיות ובמקום נקי'. ואם אינו יודע אם המקוה נקי או לאו אל יזכיר את השם כמו שפי' חז"ל בברכות ועוד אמרו חז"ל כי דבר י"י בזה זה המזכיר דברי תורה במבואות המטונפות:
אסור לאדם להסתכל באשת איש מן התורה שנאמ' ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם וארז"ל ליבא ועינא תרי סרסורי דחטאה ואסור להסתכל בשום אשה או בפנויה. ומדברי קבלה ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה וגו':
וכל המסתכל באשת איש מכשיל כח יצרו הטוב והודו נהפך למשחית שכך ארז"ל המסתכל בעריות קשתו ננערת ואשר לא ישא עיניו אל אשת איש זוכה ותחזנה עיניו בנועם י"י מדה כנגד מדה חלף עבודתו אשר לא זן עיניו ממראה האסור שכך ארז"ל כל הכובש עיניו מן העריות זוכה ומקבל פני השכינה שנא' עוצם עיניו מראות ברע. ונאמר אחריו מלך ביפיו תחזינה עיניך:
ואסור ליגע באשת איש בידיה ובפניה או בכל אבר מאבריה מן התורה שנאמר איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו וכן היא הלכה ברורה שהקריבה הזאת היא הנגיעה בידיה או בפניה או בכל אבר מאיבריה כדי ליהנות מן המגע. וזאת מן העבירות החמורות שבתורה ומתברר במס' סנהדרין כי ראוי לאדם שיהרג ואל יעבור על זה. וע"ז אמר ש"ה ע"ה בחכמתו ומוצא אני מר ממות את האשה אשר מצודים וחרמים לבה אסורים ידיה טוב לפני אלהים ימלט ממנה וחוטא ילכד בה.
ואסור להרהר באשה מן התורה ואפילו היא פנויה. ואיסור ההרהור בפנויה חמור ממגעה שעל ההרהור עובר בלאו מן התורה שנאמר ונשמרת מכל דבר רע ופי' רז"ל שלא יהרהר אדם ביום ויבא לידי קרי בלילה ח"ו:
ויזהר אדם שלא ידבר לשון הרע שכך ארז"ל כל המספר לשון הרע כאלו כופר בעיקר שנא' אשר אמרו ללשוננו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו וכן אסור לו לאדם לקבל לשון הרע וארז"ל ארבעה כתות אין מקבלות פני השכינה ואלו הן כת לצים כת חנפים כת שקרים כת מספרי לשון הרע ויזהר אדם מן רכילות שנאמ' לא תלך רכיל בעמך:
וחייב אדם שיהא רחמני ולא יהא צר עין שנא' לא תאמץ אה לבבך ולא תקפוץ את ידך מאחיך האביון:
ויזהר אדם מן הגאוה ומגסות הרוח כי תועבה היא לפני המקום שנאמר תועבת י"י כל גבה לב. ונאמר לבלתי רום לבבו מאחיו ונאמר ורם לבבך ושכחת את י"י אלהיך ויזהר אדם שלא ישנא את חבירו שנא' לא תשנא את אחיך בלבבך וארז"ל בית שני היה בו תורה ומע"ט ומפני מה חרב מפני שנאת חנם שהיתה ביניה' ושנאת חנם מביאה את האדם לידי עבירות הרבה שבתור' וארז"ל ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה שע"י אהבת החברים ושלום מקיימין ישראל את התורה: