הדרוש הראשון · יום ראשון
זכרו תורת משה עבדי אשר צויתי אותו בחורב על כל ישראל חקים ומשפטים הזהירנו הנביא במקרא זה לזכור דברי התור' והמצוה כי הזכירה מביאה לידי עשייה שנא' למטן תזכרו ועשיתם את כל מצותי ובגלל הדבר הזה יבא אליהו הנביא כמו שמפורש אחר מקרא זה שנאמר הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בא יום י"י הגדול והנורא ע"כ יש לנו להזכיר איש לחבירו דברי תורת אלהינו יתברך וישתבח בשמים ובארץ. וכל ישראל ערבים זה לזה שנאמר והוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא ומחוייבי' להזהר לחברינו הדברים אשר נכשלים בהם רבים והדברים הנעלמים מעל רבים לחזק בהם ידים רפות ונכשלים יאזרו חיל:
כל איש מישראל חייב להניח תפילין בשעת תפלה ובעל קרי אינו חייב טבילה אלא מותר להניחן בלא טבילה והתפילין צריכין עבוד לשמן ושיהיו האזכרות נכתבות לשמן ולא יסיח דעתו מהתפילין עד שיסלק אותם מעל ראשו ומעל זרועו ותפילין של ראש יניח במקום שער דווקא ולא במצחו במקום שאין בו שער והמקיים מצות תפילין סופו לקיים כל התורה לפי שבמצוה זו מקבל עליו עול מלכות שמים ותבא בלבו יראת שמים שלא יחטא שנאמר והיו לאות על ידך ולזכרון בין עיניך ולמען תהיה תורת י"י בפיך וארז"ל המניח תפילין וקורא ק"ש זו היא קבלת עול מלכות שמים שלימה. וכל העולם נברא כדי לקבל עול מלכות שמים. וארז"ל פושעי ישראל בגופן כגון קרקפתא דלא מנח תפילין. והמניחן בכל יום יש בידו זכות לאין תכלית. וכל המתעטף בציצית קדושתו כפולה שנא' למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי והייתם קדושים לאלהיכם. וכן ארז"ל בספרי והייתם קדושים מלמד שהציצית מוספת קדושה. וצריך שהחוטין יהיו שזורין לשמן ושירחק מקום הנחת ציצית משפתי הטלית מזה ומזה כמלא קשר אגודל ויזהר שיהיה תוך ג' אצבעות וחייב לקבוע מזוזה בכל הפתחים והחדרים שבביתו וארז"ל כל מי שיש לו תפילין בראשו ובזרועו וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו מובטח שלא יחטא שנאמר והחוט המשלשל לא במהרה ינתק:
וחייב אדם להתפלל ערב ובוקר בכל יום ואסור לטעום כלום קודם שיתפלל שנאמר ועבדתם את יי אלהיכם וברך את לחמך ואת מימיך והסירותי מחלה מקרבך עבודה זו היא תפלה ולא יעשה מלאכה קודם שיתפלל והמשכים לפתח חבירו ומקדים לו שלום קודם שיתפלל כאלו עשאו במה: ועיקר מצות תפלה שיכוין את לבו בשעת התפלה ויטהר מחשבתו מכל עסקיו שנאמר בכל לבבכם וארז"ל איזו היא עבודה שבלב הוי אומר זו התפלה ויעמוד בשעת התפלה ביראה שנאמר עבדו את י"י ביראה וגילו ברעדה. וארז"ל אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש ואם התפלל ולא כיון לבו צריך לחזור ולהתפלל אבל אם כיון לבו בברכה ראשונה אע"פ שפשע ולא כיון בשאר ברכות אין צריך לחזור ולהתפלל:
ובשעה שש"ץ חוזר ומתפלל חייב לענות אמן על כל ברכה וברכה ויכוין לבו בכל ברכה וברכה כדי שידע על איזה ברכה הוא עונה אמן ויהי' לו בזה שכר כפול כמי שהתפלל ב' פעמים זו אחר זו וארז"ל במדרש אם התפללת ולא כוונת את לבך וחזרת והתפללת תהא מבושר שתפלתך נשמעת: ויזהר שלא לדבר משום עסקיו או שיחת חולין בב"ה כי גדול עונו מנשוא וכ"ש שתזהר שלא לדבר בעת שש"ץ מתפלל. וכל הקהל מחוייבים להוכיחו ולגעור בו ולחשוך אותו מחטוא כי כל היצורים נבראו לכבוד הש"י ואם יפנה לבבך ולא תשמע בשעה שמשבחים לפניו ומספרים תהלותיו איה הכבוד ואיה המורא:
וחייב אדם להשכים לב"ה וארז"ל כל המשכים ומעריב לב"ה מאריך ימים ועוד אמרו רז"ל הנמנה מי' ראשונים נוטל שכר כנגד כלם וההולך ערב ובוקר לב"ה בעה"ז זוכה לעשות כן בבית המקדש שנאמר אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה והאוהב לילך לב"ה אוהב להקב"ה שנא' מה ידידות משכנותיך י"י צבאות:
חייב אדם לעסוק בתורה בכל יום שנאמר והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם ונאמר ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם וארז"ל ת"ת כנגד כולם ואמרו בספרי כשם ששכר ת"ת גדול מכל המצות כך עונש בטול ת"ת גדול משאר עבירות: ומצינו בבית ראשון שויתר הקב"ה על ע"א וגילוי עריות ושפיכות דמים ולא ויתר על עון ביטול תורה שנא' מי האיש החכם ויבן את זאת ואשר דבר פי י"י אליו ויגידה על מה אבדה הארץ ויאמר י"י על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם והרוצה להנצל מן העונש המר והעון הגדול הזה יתעסק בצרכי התלמידים והרבנים הלומדים לשם שמים ויעזור בשכירות שלהם כדי שיעמדו בעירו. ויהיו עוסקים בתורה על ידו ופי' רז"ל בספרי תש"ה עץ חיים היא למחזיקים בה ללומדיה לא נאמר אלא למחזיקי' בה שהם מחזיקים ידי התלמידי' והרבנים. וכשבני אדם פוסקים ממלאכתם ומעסקיהם והולכים לבתיהם או יושבים בקרנות והם בטלים או משיחים בדברים בטלים רעתם רבה וחטאתם כבדה מאד לפי שהם מבזים את התורה שאלו היו מאמינים שאין תכלית למתן שכרה למה לא ישיבו רגליהם לב"המ ללמוד הלא האדם זריז ואץ ברגליו למלאכתו ולעסקיו ויודע כי הכל הבל ואיך ישכח חיי הע"ה ולא יתן חלק ביום מן הימים או שעה מן השעות ללמוד ובל יאמר בלבו עוד עת לעשות לי"י לקרא בתורה ולעסוק במצות וצדקות אשם הוא אשום אשם לי"י וארז"ל על פסוק כי דבר י"י בזה ואת מצותו הפר הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה. כל שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק שהוא בוזה את דבר י"י ע"כ חייב כל אדם לתקן מקום בביתו ללמוד שם הלכות או מקרא או תהלים או סדר תפילות וכאשר יפנה מעסקיו ומידי עברו ממלאכתו יסור שמה לשנות או לקרות ובתקנה הזאת יפליא עצה לנפשו למשוך נפשו מני שחת ויחשוב על קצו ויבין לאחריתו כמו שארז"ל הסתכל בג' דברים ואין אתם בא לידי עבירה דע מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון גם לכוון לבו בעת שיקרא דברי ספר הזה ואם יראה שהוא מקיים את כל תוקף דברי הספר הזה ישמח לבו ויגל כבודו והיה כי יאשם לאחת מאלה והתודה אשר חטא עליה וארז"ל ישוב היום שמא ימות למחר ונמצאו כל ימיו בתשובה שנא' בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראשך אל יחסר ונכון שיקנס כל אדם עצמו בפשוט או במחצה ליתן צדקה על כל יום שיפשע מלבא לב"ה ואל מקום אשר שם לו ספר אחד מספרי הקודש ללמוד שם: