מסכת ראש השנה · דף כד
גִּירֵי קָא מְשַׁדְּיָיא.
כַּמָּה הָיָה גָּבוֹהַּ, וּלְאַיִן הָיָה נוֹטֶה כּוּ׳. תָּנָא חֲדָא: לִצְפוֹנָהּ — דְּבָרָיו קַיָּימִין, לִדְרוֹמָהּ — לֹא אָמַר כְּלוּם. וְהָתַנְיָא אִיפְּכָא: לִדְרוֹמָהּ — דְּבָרָיו קַיָּימִין, לִצְפוֹנָהּ — לֹא אָמַר כְּלוּם.
לָא קַשְׁיָא: כָּאן, בִּימוֹת הַחַמָּה. כָּאן, בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים.
תָּנוּ רַבָּנַן: אֶחָד אוֹמֵר גָּבוֹהַּ שְׁתֵּי מַרְדְּעוֹת, וְאֶחָד אוֹמֵר שָׁלֹשׁ — עֵדוּתָן קַיֶּימֶת. אֶחָד אוֹמֵר שָׁלֹשׁ, וְאֶחָד אוֹמֵר חָמֵשׁ — עֵדוּתָן בְּטֵילָה. אֲבָל מִצְטָרְפִין לְעֵדוּת אַחֶרֶת.
תָּנוּ רַבָּנַן: רְאִינוּהוּ בְּמַיִם, רְאִינוּהוּ בַּעֲשָׁשִׁית, רְאִינוּהוּ בֶּעָבִים — אֵין מְעִידִין עָלָיו. חֶצְיוֹ בְּמַיִם, חֶצְיוֹ בֶּעָבִים, חֶצְיוֹ בַּעֲשָׁשִׁית — אֵין מְעִידִין עָלָיו.
הַשְׁתָּא כּוּלּוֹ אָמְרַתְּ לָא, חֶצְיוֹ מִבַּעְיָא?! אֶלָּא הָכִי קָאָמַר: חֶצְיוֹ בְּמַיִם חֶצְיוֹ בָּרָקִיעַ, חֶצְיוֹ בֶּעָבִים חֶצְיוֹ בָּרָקִיעַ, חֶצְיוֹ בַּעֲשָׁשִׁית חֶצְיוֹ בָּרָקִיעַ — אֵין מְעִידִין.
תָּנוּ רַבָּנַן: רְאִינוּהוּ וְשׁוּב לֹא רְאִינוּהוּ — אֵין מְעִידִין עָלָיו. כׇּל הָכִי חָזוּ לֵהּ וְאָזְלִי?!
אָמַר אַבָּיֵי, הָכִי קָאָמַר: רְאִינוּהוּ מֵאֵלֵינוּ, וְשַׁבְנוּ לִרְאוֹתוֹ מִדַּעְתֵּנוּ, וְלֹא רְאִינוּהוּ — אֵין מְעִידִין עָלָיו, מַאי טַעְמָא — אֵימוֹר כּוֹבִיתָא דְעֵיבָא בְּעָלְמָא הוּא דְּחָזֵי.
מַתְנִי׳ רֹאשׁ בֵּית דִּין אוֹמֵר: ״מְקוּדָּשׁ״, וְכׇל הָעָם עוֹנִין אַחֲרָיו: ״מְקוּדָּשׁ מְקוּדָּשׁ״. בֵּין שֶׁנִּרְאָה בִּזְמַנּוֹ, בֵּין שֶׁלֹּא נִרְאָה בִּזְמַנּוֹ — מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ.
רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר: אִם לֹא נִרְאָה בִּזְמַנּוֹ — אֵין מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ, שֶׁכְּבָר קִידְּשׁוּהוּ שָׁמַיִם.
גְּמָ׳ רֹאשׁ בֵּית דִּין וְכוּ׳. מְנָהָנֵי מִילֵּי? אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר גַּמְדָּא אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בֶּן שָׁאוּל אָמַר רַבִּי: אָמַר קְרָא ״וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶת מוֹעֲדֵי ה׳״ — מִכָּאן שֶׁרֹאשׁ בֵּית דִּין אוֹמֵר ״מְקוּדָּשׁ״.
וְכׇל הָעָם עוֹנִין אַחֲרָיו ״מְקוּדָּשׁ מְקוּדָּשׁ״. מְנָלַן? אָמַר רַב פָּפָּא: אָמַר קְרָא ״אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אוֹתָם״, קְרִי בֵּיהּ אַתֶּם. רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: ״אֵלֶּה הֵם מוֹעֲדֵי״, הֵם יֹאמְרוּ מוֹעֲדֵי.
״מְקוּדָּשׁ מְקוּדָּשׁ״ תְּרֵי זִימְנֵי לְמָה לִי? דִּכְתִיב: ״מִקְרָאֵי קוֹדֶשׁ״.
רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר: אִם לֹא נִרְאָה בִּזְמַנּוֹ — אֵין מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ. תַּנְיָא, פְּלֵימוֹ אוֹמֵר: בִּזְמַנּוֹ — אֵין מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ, שֶׁלֹּא בִּזְמַנּוֹ — מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ.
רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ אֵין מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים״ — שָׁנִים אַתָּה מְקַדֵּשׁ, וְאִי אַתָּה מְקַדֵּשׁ חֳדָשִׁים. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: הֲלָכָה כְּרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי צָדוֹק.
אָמַר אַבָּיֵי, אַף אֲנַן נָמֵי תְּנֵינָא: רָאוּהוּ בֵּית דִּין וְכׇל יִשְׂרָאֵל, נֶחְקְרוּ הָעֵדִים וְלֹא הִסְפִּיקוּ לוֹמַר ״מְקוּדָּשׁ״ עַד שֶׁחָשֵׁיכָה — הֲרֵי זֶה מְעוּבָּר. מְעוּבָּר — אִין, מְקוּדָּשׁ — לָא.
מְעוּבָּר אִיצְטְרִיכָא לֵיהּ, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: הוֹאִיל וְרָאוּהוּ בֵּית דִּין וְכׇל יִשְׂרָאֵל, אִיפַּרְסְמָא וְלָא לִיעְבְּרוּהּ, קָא מַשְׁמַע לַן.
מַתְנִי׳ דְּמוּת צוּרוֹת לְבָנָה הָיוּ לוֹ לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּטַבְלָא וּבְכוֹתֶל בַּעֲלִיָּיתוֹ, שֶׁבָּהֶן מַרְאֶה אֶת הַהֶדְיוֹטוֹת, וְאוֹמֵר: הֲכָזֶה רָאִיתָ אוֹ כָּזֶה.
גְּמָ׳ וּמִי שְׁרֵי? וְהָכְתִיב: ״לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי״ — לֹא תַּעֲשׂוּן כִּדְמוּת שַׁמָּשַׁיי.
אָמַר אַבָּיֵי: לָא אָסְרָה תּוֹרָה אֶלָּא שַׁמָּשִׁין שֶׁאֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת כְּמוֹתָן, כִּדְתַנְיָא: לֹא יַעֲשֶׂה אָדָם בַּיִת תַּבְנִית הֵיכָל, אַכְסַדְרָה תַּבְנִית אוּלָם, חָצֵר כְּנֶגֶד עֲזָרָה, שֻׁלְחָן כְּנֶגֶד שֻׁלְחָן, מְנוֹרָה כְּנֶגֶד מְנוֹרָה. אֲבָל עוֹשֶׂה
עמוד ב
שֶׁל חֲמִשָּׁה וְשֶׁל שִׁשָּׁה וְשֶׁל שְׁמוֹנָה. וְשֶׁל שִׁבְעָה — לֹא יַעֲשֶׂה, אֲפִילּוּ שֶׁל שְׁאָר מִינֵי מַתָּכוֹת. רַבִּי יוֹסֵי בַּר יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף שֶׁל עֵץ לֹא יַעֲשֶׂה, כְּדֶרֶךְ שֶׁעָשׂוּ מַלְכֵי בֵּית חַשְׁמוֹנַאי.
אָמְרוּ לוֹ: מִשָּׁם רְאָיָיה?! שַׁפּוּדִין שֶׁל בַּרְזֶל הָיוּ וְחִיפּוּם בְּבַעַץ. הֶעֱשִׁירוּ — עֲשָׂאוּם שֶׁל כֶּסֶף, חָזְרוּ הֶעֱשִׁירוּ — עֲשָׂאוּם שֶׁל זָהָב.
וְשַׁמָּשִׁין שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת כְּמוֹתָן מִי שְׁרֵי? וְהָתַנְיָא: ״לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי״ — לֹא תַּעֲשׂוּן כִּדְמוּת שַׁמָּשַׁיי הַמְשַׁמְּשִׁין לְפָנַי בַּמָּרוֹם! אָמַר אַבָּיֵי: לֹא אָסְרָה תּוֹרָה אֶלָּא דְּמוּת אַרְבָּעָה פָּנִים בַּהֲדֵי הֲדָדֵי.
אֶלָּא מֵעַתָּה פַּרְצוּף אָדָם לְחוֹדֵיהּ תִּשְׁתְּרֵי? אַלְּמָה תַּנְיָא: כׇּל הַפַּרְצוּפוֹת מוּתָּרִין חוּץ מִפַּרְצוּף אָדָם! אָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי: מִפִּרְקֵיהּ דְּאַבָּיֵי שְׁמִיעָא לִי: ״לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי״ — לֹא תַּעֲשׂוּן אוֹתִי.
וּשְׁאָר שַׁמָּשִׁין מִי שְׁרֵי? וְהָא תַּנְיָא ״לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי״ — לֹא תַּעֲשׂוּן כִּדְמוּת שַׁמָּשַׁיי הַמְּשַׁמְּשִׁין לְפָנַי בַּמָּרוֹם, כְּגוֹן אוֹפַנִּים וּשְׂרָפִים וְחַיּוֹת הַקּוֹדֶשׁ וּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת! אָמַר אַבָּיֵי: לֹא אָסְרָה תּוֹרָה אֶלָּא שַׁמָּשִׁין שֶׁבַּמָּדוֹר הָעֶלְיוֹן.
וְשֶׁבַּמָּדוֹר הַתַּחְתּוֹן מִי שְׁרֵי? וְהָתַנְיָא: ״אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם״ — לְרַבּוֹת חַמָּה וּלְבָנָה כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, ״מִמַּעַל״ — לְרַבּוֹת מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת! כִּי תַּנְיָא הָהִיא — לְעׇבְדָם.
אִי לְעׇבְדָם, אֲפִילּוּ שִׁלְשׁוּל קָטָן נָמֵי! אִין הָכִי נָמֵי, דְּתַנְיָא: ״אֲשֶׁר בָּאָרֶץ״ — לְרַבּוֹת הָרִים וּגְבָעוֹת יַמִּים וּנְהָרוֹת אֲפִיקִים וְגֵאָיוֹת, ״מִתַּחַת״ — לְרַבּוֹת שִׁלְשׁוּל קָטָן.
וַעֲשִׂיָּיה גְּרֵידְתָּא מִי שְׁרֵי? וְהָתַנְיָא: ״לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי״ — לֹא תַּעֲשׂוּן כִּדְמוּת שַׁמָּשַׁיי הַמְשַׁמְּשִׁין לְפָנַי, כְּגוֹן חַמָּה וּלְבָנָה כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת.
שָׁאנֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל, דַּאֲחֵרִים עָשׂוּ לוֹ. וְהָא רַב יְהוּדָה, דַּאֲחֵרִים עָשׂוּ לוֹ, וַאֲמַר לֵיהּ שְׁמוּאֵל לְרַב יְהוּדָה: שִׁינָּנָא, סַמִּי עֵינֵיהּ דְּדֵין!
הָתָם, חוֹתָמוֹ בּוֹלֵט הֲוָה, וּמִשּׁוּם חֲשָׁדָא. כִּדְתַנְיָא: טַבַּעַת, חוֹתָמוֹ בּוֹלֵט — אָסוּר לְהַנִּיחָהּ וּמוּתָּר לַחְתּוֹם בָּהּ. חוֹתָמוֹ שׁוֹקֵעַ — מוּתָּר לְהַנִּיחָהּ וְאָסוּר לַחְתּוֹם בָּהּ.
וּמִי חָיְישִׁינַן לַחֲשָׁדָא? וְהָא הָהִיא בֵּי כְנִישְׁתָּא דְּשַׁף וִיתֵיב בִּנְהַרְדְּעָא, דַּהֲוָה בֵּיהּ אִנְדְּרָטָא, וַהֲווֹ עָיְילִי רַב וּשְׁמוּאֵל וַאֲבוּהּ דִּשְׁמוּאֵל וְלֵוִי וּמְצַלּוּ הָתָם, וְלָא חָיְישִׁי לַחֲשָׁדָא! רַבִּים שָׁאנֵי.
וְהָא רַבָּן גַּמְלִיאֵל יָחִיד הוּא? כֵּיוָן דְּנָשִׂיא הוּא — שְׁכִיחִי רַבִּים גַּבֵּיהּ. אִיבָּעֵית אֵימָא: דִּפְרָקִים הֲוָה.
וְאִיבָּעֵית אֵימָא: לְהִתְלַמֵּד עֲבַד, וּכְתִיב: ״לֹא תִּלְמַד לַעֲשׂוֹת״ — אֲבָל אַתָּה לָמֵד לְהָבִין וּלְהוֹרוֹת.
מַתְנִי׳ מַעֲשֶׂה שֶׁבָּאוּ שְׁנַיִם וְאָמְרוּ: רְאִינוּהוּ שַׁחֲרִית בַּמִּזְרָח,