תלמוד בבלי · סדר מועד · מסכת פסחים

מסכת פסחים · דף קי

778 מילים · כ-5 דק׳ קריאה · עם רש״י

מִצְוָה בְּאַפֵּי נַפְשַׁהּ הוּא.

״לֹא יַעֲשֶׂה צְרָכָיו תְּרֵי״, אַמַּאי? נִמְלָךְ הוּא! אָמַר אַבָּיֵי, הָכִי קָאָמַר: לֹא יֹאכַל תְּרֵי וְיִשְׁתֶּה תְּרֵי, וְלֹא יַעֲשֶׂה צְרָכָיו אֲפִילּוּ פַּעַם אַחַת — דִּילְמָא חָלֵישׁ וּמִיתְּרַע.

תָּנוּ רַבָּנַן: שׁוֹתֶה כִּפְלַיִם — דָּמוֹ בְּרֹאשׁוֹ. אָמַר רַב יְהוּדָה: אֵימָתַי — בִּזְמַן שֶׁלֹּא רָאָה פְּנֵי הַשּׁוּק, אֲבָל רָאָה פְּנֵי הַשּׁוּק — הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ. אָמַר רַב אָשֵׁי: חֲזֵינָא לֵיהּ לְרַב חֲנַנְיָא בַּר בִּיבִי, דְּאַכֹּל כָּסָא הֲוָה נָפֵיק וְחָזֵי אַפֵּי שׁוּקָא.

וְלָא אֲמַרַן אֶלָּא לָצֵאת לַדֶּרֶךְ, אֲבָל בְּבֵיתוֹ — לָא. אָמַר רַבִּי זֵירָא: וּלְיָשֵׁן — כְּלָצֵאת לַדֶּרֶךְ דָּמֵי. אָמַר רַב פָּפָּא: וְלָצֵאת לְבֵית הַכִּסֵּא — כְּלָצֵאת לַדֶּרֶךְ דָּמֵי. וּבְבֵיתוֹ לָא? וְהָא רָבָא מָנֵי כְּשׁוּרֵי.

וְאַבָּיֵי, כִּי שָׁתֵי חַד כָּסָא, מְנַקֵּיט לֵיהּ אִימֵּיהּ תְּרֵי כָסֵי בִּתְרֵי יְדֵיהּ. וְרַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק, כִּי הֲוָה שָׁתֵי תְּרֵי כָסֵי, מְנַקֵּיט לֵיהּ שַׁמָּעֵיהּ חַד כָּסָא, חַד כָּסָא — מְנַקֵּיט לֵיהּ תְּרֵי כָסֵי בִּתְרֵי יְדֵיהּ! אָדָם חָשׁוּב שָׁאנֵי.

אָמַר עוּלָּא: עֲשָׂרָה כּוֹסוֹת אֵין בָּהֶם מִשּׁוּם זוּגוֹת. עוּלָּא לְטַעְמֵיהּ, דְּאָמַר עוּלָּא, וְאָמְרִי לַהּ בְּמַתְנִיתָא תָּנָא: עֲשָׂרָה כּוֹסוֹת תִּיקְּנוּ חֲכָמִים בְּבֵית הָאֵבֶל, וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ עֲשָׂרָה כּוֹסוֹת יֵשׁ בָּהֶן מִשּׁוּם זוּגוֹת, הֵיכִי קָיְימִי רַבָּנַן וְתַקִּנוּ מִילְּתָא דְּאָתֵי לִידֵי סַכָּנָה?! אֲבָל תְּמָנְיָא יֵשׁ בָּהֶן מִשּׁוּם זוּגוֹת.

רַב חִסְדָּא וְרַבָּה בַּר רַב הוּנָא דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: ״שָׁלוֹם״, לְטוֹבָה — מִצְטָרֵף, לְרָעָה — לֹא מִצְטָרֵף. אֲבָל שִׁיתָּא יֵשׁ בָּהֶן מִשּׁוּם זוּגוֹת.

רַבָּה וְרַב יוֹסֵף דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: ״וִיחֻנֶּךָּ״, לְטוֹבָה — מִצְטָרֵף. לְרָעָה — לֹא מִצְטָרֵף. אֲבָל אַרְבָּעָה יֵשׁ בָּהֶן מִשּׁוּם זוּגוֹת.

אַבָּיֵי וְרָבָא דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: ״וְיִשְׁמְרֶךָ״, לְטוֹבָה — מִצְטָרֵף, לְרָעָה — לֹא מִצְטָרֵף.

וְאַזְדָּא רָבָא לְטַעְמֵיהּ, דְּרָבָא אַפְּקִינְהוּ לְרַבָּנַן בְּאַרְבָּעָה כּוֹסוֹת, אַף עַל גַּב דְּאִיתַּזַּק רָבָא בַּר לֵיוַאי, לָא חַשׁ לַהּ לְמִילְּתָא, דְּאָמַר: הָהוּא מִשּׁוּם דְּאוֹתְבַן בְּפִירְקָא הֲוָה.

אָמַר רַב יוֹסֵף, אָמַר לִי יוֹסֵף שֵׁידָא: אַשְׁמְדַאי מַלְכָּא דְשֵׁידֵי — מְמוּנֶּה הוּא אַכּוּלְּהוּ זוּגֵי, וּמַלְכָּא לָא אִיקְּרִי מַזִּיק. אִיכָּא דְּאָמְרִי לַהּ לְהַאי גִּיסָא: אַדְּרַבָּה, מַלְכָּא [רַתְחָנָא הוּא], מַאי דְּבָעֵי עָבֵיד, שֶׁהַמֶּלֶךְ פּוֹרֵץ גָּדֵר לַעֲשׂוֹת לוֹ דֶּרֶךְ וְאֵין מוֹחִין בְּיָדוֹ.

אָמַר רַב פָּפָּא, אָמַר לִי יוֹסֵף שֵׁידָא: בִּתְרֵי קָטְלִינַן, בְּאַרְבְּעָה לָא קָטְלִינַן, בְּאַרְבְּעָה מַזְּקִינַן. בִּתְרֵי, בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד. בְּאַרְבְּעָה, בְּמֵזִיד — אִין, בְּשׁוֹגֵג — לָא.

וְאִי אִישְׁתְּלִי וְאִיקְּרִי וּנְפַק, מַאי תַּקַּנְתֵּיהּ? לִינְקוֹט זַקְפָּא דִידֵיהּ דְּיַמִּינֵיהּ בִּידָא דִשְׂמָאלֵיהּ וְזַקְפָּא דִשְׂמָאלֵיהּ בִּידָא דְיַמִּינֵיהּ, וְנֵימָא הָכִי: ״אַתּוּן וַאֲנָא — הָא תְּלָתָא״. וְאִי שְׁמִיעַ לֵיהּ דְּאָמַר: ״אַתּוּן וַאֲנָא — הָא אַרְבְּעָה״, נֵימָא לֵיהּ: ״אַתּוּן וַאֲנָא — הָא חַמְשָׁה״. וְאִי שְׁמִיעַ לֵיהּ דְּאָמַר: ״אַתּוּן וַאֲנָא — הָא שִׁיתָּא״, נֵימָא לֵיהּ: ״אַתּוּן וַאֲנָא — הָא שִׁבְעָה״. הֲוָה עוֹבָדָא עַד מְאָה וְחַד, וּפְקַע שֵׁידָא.

אָמַר אַמֵּימָר: אֲמַרָה לִי רֵישָׁתִינְהִי דְּנָשִׁים כַּשְׁפָנִיּוֹת: הַאי מַאן דְּפָגַע בְּהוּ בְּנָשִׁים כַּשְׁפָנִיּוֹת, נֵימָא הָכִי: ״חָרֵי חַמִּימֵי בְּדִיקּוּלָא בַּזְיָיא לְפוּמַּיְיכוּ נְשֵׁי דְּחָרָשַׁיָּיא, קָרַח קָרְחַיְיכִי, פָּרַח פָּרְחַיְיכִי,

עמוד ב

אִיבַּדּוּר תַּבְלוּנַיְיכִי, פָּרְחָא זִיקָא לְמוֹרִיקָא חַדְתָּא דְּנָקְטִיתוּ נָשִׁים כַּשְׁפָנִיּוֹת, אַדְּחַנַּנִּי וְחַנַּנְכִי לָא אֲתֵיתִי לְגוֹ, הַשְׁתָּא דַּאֲתֵיתִי לְגוֹ — קַרְחַנְנִי וַחֲנַנְכִי״.

בְּמַעְרְבָא לָא קָפְדִי אַזּוּגֵי. רַב דִּימִי מִנְּהַרְדְּעָא קָפֵיד אֲפִילּוּ אַרוּשְׁמָא דְחָבִיתָא. הֲוָה עוֹבָדָא וּפְקַע חָבִיתָא. כְּלָלָא דְמִילְּתָא, כׇּל דְּקָפֵיד — קָפְדִי בַּהֲדֵיהּ, וּדְלָא קָפֵיד — לָא קָפְדִי בַּהֲדֵיהּ, וּמִיהוּ לְמֵיחַשׁ מִיבְּעֵי.

כִּי אֲתָא רַב דִּימִי, אָמַר: שְׁתֵּי בֵיצִים, וּשְׁתֵּי אֱגוֹזִין, שְׁתֵּי קִישּׁוּאִין, וְדָבָר אַחֵר — הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי. וּמִסְתַּפְּקָא לְהוּ לְרַבָּנַן מַאי נִיהוּ דָּבָר אַחֵר, וּגְזוּר רַבָּנַן בְּכוּלְּהוּ זוּגֵי מִשּׁוּם דָּבָר אַחֵר.

וְהָא דַּאֲמַרַן עֲשָׂרָה, תְּמָנְיָא, שִׁיתָּא, אַרְבְּעָה אֵין בָּהֶן מִשּׁוּם זוּגֵי, לָא אֲמַרַן אֶלָּא לְעִנְיַן מַזִּיקִין. אֲבָל לְעִנְיַן כְּשָׁפִים — אֲפִילּוּ טוּבָא נָמֵי חָיְישִׁינַן.

כִּי הָא דְּהָהוּא גַּבְרָא דְּגָרְשַׁהּ לִדְבֵיתְהוּ. (אֲזִיל) אִינַּסְבָה לְחַנְוָאָה. כׇּל יוֹמָא הֲוָה אָזֵיל וְשָׁתֵי חַמְרָא. הֲוָה קָא עָבְדָא לֵיהּ כְּשָׁפִים וְלָא קָא מַהְנְיָא לַהּ בֵּיהּ, מִשּׁוּם דַּהֲוָה מִזְדְּהַר בְּנַפְשֵׁיהּ בְּזוּגָא.

יוֹמָא חַד אִשְׁתִּי טוּבָא, וְלָא הֲוָה יָדַע כַּמָּה שָׁתֵי. עַד שִׁיתְּסַר הֲוָה צְיִיל וְאִיזְדְּהַר בְּנַפְשֵׁיהּ, מִכָּאן וְאֵילָךְ לָא הֲוָה צְיִיל וְלָא אִיזְדְּהַר בְּנַפְשֵׁיהּ, אַפֵּיקְתֵּיהּ בְּזוּגָא. כִּי הֲוָה אָזֵיל, גָּס בֵּיהּ הָהוּא טַיָּיעָא, אֲמַר לֵיהּ: גַּבְרָא קְטִילָא הוּא דְּאָזֵיל הָכָא. אָזֵיל חַבְּקֵיהּ לְדִיקְלָא, צְוַוח דִּיקְלָא וּפְקַע הוּא.

אָמַר רַב עַוִּירָא: קְעָרוֹת וְכִכָּרוֹת אֵין בָּהֶם מִשּׁוּם זוּגוֹת. כְּלָלָא דְּמִילְּתָא: כׇּל שֶׁגְּמָרוֹ בִּידֵי אָדָם — אֵין בָּהֶן מִשּׁוּם זוּגוֹת. גְּמָרוֹ בִּידֵי שָׁמַיִם — בְּמִילֵּי מִינֵי דְמֵיכַל חָיְישִׁינַן.

חֲנוּת — אֵין בָּהֶן מִשּׁוּם זוּגוֹת. נִמְלָךְ — אֵין בָּהֶן מִשּׁוּם זוּגוֹת. אוֹרֵחַ — אֵין בּוֹ מִשּׁוּם זוּגוֹת. אִשָּׁה — אֵין בָּהּ מִשּׁוּם זוּגוֹת. וְאִי אִשָּׁה חֲשׁוּבָה, חָיְישִׁינַן.

אָמַר רַב חִינָּנָא בְּרֵיהּ דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: אִיסְפָּרָגוֹס — מִצְטָרֵף לְטוֹבָה, וְאֵין מִצְטָרֵף לְרָעָה.

אָמַר רָבִינָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא: זוּגֵי — לְחוּמְרָא. וְאָמְרִי לֵיהּ: זוּגֵי — לְקוּלָּא. אָמַר רַב יוֹסֵף: תְּרֵי דְחַמְרָא וְחַד דְּשִׁיכְרָא — לָא מִצְטָרֵף, תְּרֵי דְשִׁיכְרָא וְחַד דְּחַמְרָא — מִצְטָרֵף.

וְסִימָנָיךְ, זֶה הַכְּלָל: כׇּל הַמְחוּבָּר לוֹ מִן הֶחָמוּר מִמֶּנּוּ — טָמֵא, מִן הַקַּל מִמֶּנּוּ — טָהוֹר.

אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַב: תְּרֵי קַמֵּי תַּכָּא וְחַד אַתַּכָּא — מִצְטָרְפִי. חַד מִקַּמֵּי תַּכָּא וּתְרֵי אַתַּכָּא — לֹא מִצְטָרְפִין.

מַתְקֵיף לַהּ רַב מְשַׁרְשְׁיָא: אַטּוּ אֲנַן לְתַקּוֹנֵי תַּכָּא קָא בָּעֵינַן? לְתַקּוֹנֵי גַּבְרָא בָּעֵינַן, וְגַבְרָא קָא מִיתְּקַן וְקָאֵי.

(אֶלָּא אָמַר רַב מְשַׁרְשְׁיָא): דְּכוּלֵּי עָלְמָא תְּרֵי אַתַּכָּא וְחַד לְבָתַר תַּכָּא — לָא מִצְטָרְפִי. כִּי הַהִיא מַעֲשֶׂה דְּרַבָּה בַּר נַחְמָנִי.

אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: כׇּל הַמָּזוּג — מִצְטָרֵף,

עוד במסכת פסחים