מסכת סוטה · דף ב
הַמְקַנֵּא לְאִשְׁתּוֹ, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מְקַנֵּא לָהּ עַל פִּי שְׁנַיִם, וּמַשְׁקָהּ עַל פִּי עֵד אֶחָד, אוֹ עַל פִּי עַצְמוֹ. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: מְקַנֵּא לָהּ עַל פִּי שְׁנַיִם, וּמַשְׁקָהּ עַל פִּי שְׁנַיִם.
כֵּיצַד מְקַנֵּא לָהּ? אוֹמֵר לָהּ בִּפְנֵי שְׁנַיִם: ״אַל תְּדַבְּרִי עִם אִישׁ פְּלוֹנִי״, וְדִבְּרָה עִמּוֹ — עֲדַיִין הִיא מוּתֶּרֶת לְבֵיתָהּ וּמוּתֶּרֶת לֶאֱכוֹל בִּתְרוּמָה.
נִכְנְסָה עִמּוֹ לְבֵית הַסֵּתֶר וְשָׁהֲתָה עִמּוֹ כְּדֵי טוּמְאָה — אֲסוּרָה לְבֵיתָהּ, וַאֲסוּרָה לֶאֱכוֹל בִּתְרוּמָה. וְאִם מֵת — חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַיבֶּמֶת.
גְּמָ׳ מִכְּדֵי תַּנָּא מִנָּזִיר סָלֵיק, מַאי תְּנָא דְּקָא תָּנֵא סוֹטָה?
כִּדְרַבִּי. דְּתַנְיָא, רַבִּי אוֹמֵר: לָמָּה נִסְמְכָה פָּרָשַׁת נָזִיר לְפָרָשַׁת סוֹטָה, לוֹמַר לָךְ: שֶׁכׇּל הָרוֹאֶה סוֹטָה בְּקִלְקוּלָהּ — יַזִּיר עַצְמוֹ מִן הַיַּיִן.
וְלִיתְנֵי סוֹטָה, וַהֲדַר לִיתְנֵי נָזִיר! אַיְּידֵי דִּתְנָא כְּתוּבּוֹת וּתְנָא ״הַמַּדִּיר״, תְּנָא נְדָרִים. וְאַיְּידֵי דִּתְנָא נְדָרִים — תְּנָא נָזִיר, דְּדָמֵי לִנְדָרִים. וְקָתָנֵי סוֹטָה, כִּדְרַבִּי.
״הַמְקַנֵּא״, דִּיעֲבַד — אִין, לְכַתְּחִילָּה — לָא. קָסָבַר תַּנָּא דִּידַן: אָסוּר לְקַנּאוֹת.
אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק: כִּי הֲוָה פָּתַח רֵישׁ לָקִישׁ בְּסוֹטָה, אָמַר הָכִי: אֵין מְזַוְּוגִין לוֹ לְאָדָם אִשָּׁה אֶלָּא לְפִי מַעֲשָׂיו, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי לֹא יָנוּחַ שֵׁבֶט הָרֶשַׁע עַל גּוֹרַל הַצַּדִּיקִים״. אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: וְקָשִׁין לְזַוְּוגָן כִּקְרִיעַת יַם סוּף, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אֱלֹהִים מוֹשִׁיב יְחִידִים בַּיְתָה מוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת״.
אִינִי? וְהָא אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: אַרְבָּעִים יוֹם קוֹדֶם יְצִירַת הַוָּלָד בַּת קוֹל יוֹצֵאת וְאוֹמֶרֶת: בַּת פְּלוֹנִי לִפְלוֹנִי, בֵּית פְּלוֹנִי לִפְלוֹנִי, שְׂדֵה פְלוֹנִי לִפְלוֹנִי! לָא קַשְׁיָא: הָא — בְּזוּג רִאשׁוֹן, הָא — בְּזוּג שֵׁנִי.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מְקַנֵּא לָהּ עַל פִּי שְׁנַיִם וְכוּ׳. עַד כָּאן לָא פְּלִיגִי אֶלָּא בְּקִינּוּי וּסְתִירָה, אֲבָל בְּטוּמְאָה — עֵד אֶחָד מְהֵימַן.
וּתְנַן נָמֵי: עֵד אֶחָד אוֹמֵר ״אֲנִי רָאִיתִי שֶׁנִּיטְמֵאת״ — לֹא הָיְתָה שׁוֹתָה.
מִדְּאוֹרָיְיתָא מְנָלַן דִּמְהֵימַן עֵד אֶחָד? דְּתָנוּ רַבָּנַן: ״וְעֵד אֵין בָּהּ״, בִּשְׁנַיִם הַכָּתוּב מְדַבֵּר.
אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא אֲפִילּוּ בְּאֶחָד? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״לֹא יָקוּם עֵד אֶחָד בְּאִישׁ״.
עמוד ב
מִמַּשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר ״לֹא יָקוּם עֵד בְּאִישׁ״, אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁהוּא אֶחָד? מָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״אֶחָד״? זֶה בָּנָה אָב: כׇּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר ״עֵד״ — הֲרֵי כָּאן שְׁנַיִם, עַד שֶׁיִּפְרוֹט לְךָ הַכָּתוּב ״אֶחָד״.
וְאָמַר רַחֲמָנָא: תְּרֵי לֵית בַּהּ אֶלָּא חַד, ״וְהִיא לֹא נִתְפָּשָׂה״ — אֲסוּרָה.
אֶלָּא טַעְמָא דִּכְתִיב ״לֹא יָקוּם עֵד אֶחָד בְּאִישׁ״, הָא לָאו הָכִי הֲוָה אָמֵינָא ״עֵד״ דְּסוֹטָה חַד הוּא. וְאִי אֲפִילּוּ חַד לֵיכָּא, אֶלָּא בְּמַאי מִיתַּסְרָא?
אִיצְטְרִיךְ, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: ״עֵד אֵין בָּהּ״ — אֵין נֶאֱמָן בָּהּ.
אֵין נֶאֱמָן בָּהּ?! וְאֶלָּא מַאי בָּעֵי —
עַד דְּאִיכָּא תְּרֵי? לִישְׁתּוֹק קְרָא מִינֵּיהּ. דְּאָתְיָא ״דָּבָר״ ״דָּבָר״ מִמָּמוֹן. וַאֲנָא יָדַעְנָא, מִידֵּי דְּהָוֵה אַכׇּל עֵדֻיוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה!
אִיצְטְרִיךְ, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: סוֹטָה שָׁאנֵי, דְּרַגְלַיִם לְדָבָר, שֶׁהֲרֵי קִינֵּא לָהּ וְנִסְתְּרָה — לִיתְהֵימַן בַּהּ עֵד אֶחָד.
וּמִי מָצֵית אָמְרַתְּ דְּאֵין נֶאֱמָן בָּהּ וְשַׁרְיָא? וְהָא מִדִּכְתִיב ״וְהִיא לֹא נִתְפָּשָׂה״ — מִכְּלָל דַּאֲסוּרָה!
אִיצְטְרִיךְ, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: אֵין נֶאֱמָן בָּהּ — עַד דְּאִיכָּא תְּרֵי, וּבִתְרֵי נָמֵי ״הִיא דְּלֹא נִתְפָּשָׂה״, קָא מַשְׁמַע לַן.
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: מְקַנֵּא לָהּ עַל פִּי שְׁנַיִם וְכוּ׳. מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ? אָמַר קְרָא: ״בָּהּ״ — בָּהּ וְלֹא בְּקִינּוּי, ״בָּהּ״ — וְלֹא בִּסְתִירָה.
וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: ״בָּהּ״ — וְלֹא בְּקִינּוּי.
וְאֵימָא: ״בָּהּ״ וְלֹא בִּסְתִירָה! סְתִירָה אִיתַּקַּשׁ לְטוּמְאָה, דִּכְתִיב: ״וְנִסְתְּרָה וְהִיא נִטְמָאָה״.
קִינּוּי נָמֵי אִיתַּקַּשׁ לְטוּמְאָה, דִּכְתִיב: ״וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ וְהִיא נִטְמָאָה״! הָא מִיעֵט רַחֲמָנָא ״בָּהּ״.
וּמָה רָאִיתָ? מִסְתַּבְּרָא סְתִירָה עֲדִיפָא, שֶׁכֵּן אוֹסַרְתָּהּ כְּטוּמְאָה.
אַדְּרַבָּה: קִינּוּי עָדִיף, שֶׁכֵּן עִיקָּר גָּרַם לָהּ.
אִי לָאו סְתִירָה, קִינּוּי מִי אִיכָּא? וְאִי לָאו קִינּוּי, סְתִירָה מַאי אַהֲנִי?
אֲפִילּוּ הָכִי, סְתִירָה עֲדִיפָא, דְּאַתְחַלְתָּא דְטוּמְאָה הִיא.
מַתְנִיתִין דְּלָא כִּי הַאי תַּנָּא. דְּתַנְיָא, רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: הַמְקַנֵּא לְאִשְׁתּוֹ — מְקַנֵּא עַל פִּי עֵד אֶחָד אוֹ עַל פִּי עַצְמוֹ, וּמַשְׁקֶה לָהּ עַל פִּי שְׁנַיִם. הֵשִׁיבוּ חֲכָמִים: לְדִבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אֵין לַדָּבָר סוֹף.
מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה? אָמַר קְרָא ״בָּהּ״ — בָּהּ וְלֹא בִּסְתִירָה.
וְאֵימָא: ״בָּהּ״ וְלֹא בְּקִינּוּי? קִינּוּי אִיתַּקַּשׁ לְטוּמְאָה, דִּכְתִיב: ״וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ וְהִיא נִטְמָאָה״.
סְתִירָה נָמֵי אִיתַּקַּשׁ לְטוּמְאָה, דִּכְתִיב: ״וְנִסְתְּרָה וְהִיא נִטְמָאָה״?! הַהוּא, לְכַמָּה שִׁיעוּר סְתִירָה — כְּדֵי טוּמְאָה, הוּא דַּאֲתָא.
הֵשִׁיבוּ חֲכָמִים: לְדִבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אֵין לַדָּבָר סוֹף. מַאי נִיהוּ? דְּזִמְנִין דְּלָא קַנִּי וְאָמַר ״קַנַּאי״.
הָא לְמִשְׁנָתֵינוּ יֵשׁ לַדָּבָר סוֹף? זִמְנִין דְּלָא אִיסְתַּתַּר וְאָמַר ״אִיסְתַּתַּר״!
אָמַר רַב יִצְחָק בַּר יוֹסֵף אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אַף לְדִבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אֵין לַדָּבָר סוֹף.
אַף לְדִבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה, וְלֹא מִיבַּעְיָא לְמִשְׁנָתֵינוּ? אַדְּרַבָּה: לְמִשְׁנָתֵינוּ אִיכָּא עִיקָּר, הָתָם לֵיכָּא עִיקָּר!
אֶלָּא אִי אִיתְּמַר — הָכִי אִיתְּמַר, אָמַר רַב יִצְחָק בַּר יוֹסֵף אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לְדִבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה, אַף לְמִשְׁנָתֵינוּ אֵין לַדָּבָר סוֹף.
אָמַר רַב חֲנִינָא מִסּוּרָא: לָא לֵימָא אִינִישׁ לְאִיתְּתֵיהּ בַּזְּמַן הַזֶּה ״לֹא תִּיסָּתְרִי בַּהֲדֵי פְלוֹנִי״, דִּילְמָא קַיְימָא לַן כְּרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה, דְּאָמַר קִינּוּי עַל פִּי עַצְמוֹ, וּמִיסְתַּתְּרָא, וְלֵיכָּא הָאִידָּנָא מֵי סוֹטָה לְמִיבְדְּקַהּ, וְקָאָסַר לַהּ עִילָּוֵיהּ אִיסּוּרָא דִּלְעוֹלָם.
אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: מָה לְשׁוֹן ״קִינּוּי״ — דָּבָר הַמֵּטִיל קִנְאָה בֵּינָהּ לְבֵין אֲחֵרִים. אַלְמָא קָסָבַר קִינּוּי עַל פִּי עַצְמוֹ, וְכוּלֵּי עָלְמָא לָא יָדְעִי דְּקַנִּי לַהּ, וְאָמְרִי: מַאי דְּקַמָּא דְּקָא בָּדְלָה, וְאָתוּ לְמִיעְבַּד קִנְאָה בַּהֲדַהּ.
וְרַב יֵימַר בַּר רַבִּי שֶׁלֶמְיָא מִשְּׁמֵיהּ דְּאַבָּיֵי אָמַר: דָּבָר הַמֵּטִיל קִנְאָה בֵּינוֹ לְבֵינָהּ. אַלְמָא קָסָבַר קִינּוּי עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים, וְכוּלֵּי עָלְמָא יָדְעִי דְּקַנִּי לַהּ, וְאִיהוּ הוּא דְּאָתֵי לְמִיעְבַּד קִנְאָה בַּהֲדַהּ.