ראשיתפילותתפילה לשלש רגלים

תפילה לשלש רגלים

🕒 בשלוש רגליםמועדים וזמניםנוסח תימן
גודל
נוסח תימן עדיין לא זמין באתר — מוצג נוסח עדות המזרח. בקרוב יתווספו שאר הנוסחים.
(ערבית, שחרית ומנחה)

אֲ֭דֹנָי שְׂפָתַ֣י תִּפְתָּ֑ח וּ֝פִ֗י יַגִּ֥יד תְּהִלָּתֶֽךָ:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, אֱלֹהֵי אַבְרָהָם, אֱלֹהֵי יִצְחָק. וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב. הָאֵל הַגָּדוֹל, הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא, אֵל עֶלְיוֹן, גּוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים, קוֹנֵה הַכֹּל וְזוֹכֵר חַסְדֵי־אָבוֹת, וּמֵבִיא גוֹאֵל לִבְנֵי בְנֵיהֶם לְמַֽעַן שְׁמוֹ בְּאַהֲבָה,

מֶֽלֶךְ עוֹזֵר וּמוֹשִֽׁיעַ וּמָגֵן, בָּרוּךְ אַתָּה יַהַוַהַ, מָגֵן אַבְרָהָם: אמן

אַתָּה גִּבּוֹר לְעוֹלָם אֲדֹנָי, מְחַיֵּה מֵתִים אַֽתָּה, רַב לְהוֹשִֽׁיעַ.

בקיץ: מוֹרִיד הַטָּל.

טעה בקיץ: לפני שהזכיר שם ה' - חוזר לראש הברכה. ואם סיים הברכה - חוזר לראש.

בחורף: מַשִּׁיב הָרֽוּחַ וּמוֹרִיד הַגֶּֽשֶׁם.

טעה בחורף: אם לא סיים את הברכה יאמר במקום שנזכר, ואם חתם אינו חוזר.

מְכַלְכֵּל חַיִּים בְּחֶֽסֶד, מְחַיֵּה מֵתִים בְּרַחֲמִים רַבִּים, סוֹמֵךְ נוֹפְלִים, וְרוֹפֵא חוֹלִים, וּמַתִּיר אֲסוּרִים, וּמְקַיֵּם אֱמוּנָתוֹ לִישֵׁנֵי עָפָר. מִי־כָמֽוֹךָ בַּֽעַל גְּבוּרוֹת, וּמִי דֽוֹמֶה־לָּֽךְ, מֶֽלֶךְ מֵמִית וּמְחַיֶּה וּמַצְמִֽיחַ יְשׁוּעָה.

וְנֶאֱמָן אַתָּה לְהַחֲיוֹת מֵתִים. בָּרוּךְ אַתָּה יֵהֵוֵהֵ, מְחַיֵּה הַמֵּתִים: אמן

נַקְדִּישָׁךְ וְנַעֲרִיצָךְ כְּנֹֽעַם שִֽׂיחַ סוֹד שַׂרְפֵי־קֹֽדֶשׁ, הַמְשַׁלְּשִׁים לְךָ קְדֻשָּׁה, וְכֵן כָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶךָ, וְקָרָ֨א זֶ֤ה אֶל־זֶה֙ וְאָמַ֔ר;

קָד֧וֹשׁ ׀ קָד֛וֹשׁ קָד֖וֹשׁ יְהֹוָ֣ה צְבָא֑וֹת מְלֹ֥א כָל־הָאָ֖רֶץ כְּבוֹדֽוֹ: לְעֻמָּתָם מְשַׁבְּחִים וְאוֹמְרִים; בָּר֥וּךְ כְּבוֹד־יְהֹוָ֖ה מִמְּקוֹמֽוֹ:

וּבְדִבְרֵי קָדְשָׁךְ כָּתוּב לֵאמֹר;

יִמְלֹ֤ךְ יְהֹוָ֨ה ׀ לְעוֹלָ֗ם אֱלֹהַ֣יִךְ צִ֭יּוֹן לְדֹ֥ר וָדֹ֗ר, הַֽלְלוּיָֽהּ:

אַתָּה קָדוֹשׁ, וְשִׁמְךָ קָדוֹשׁ, וּקְדוֹשִׁים בְּכָל־יוֹם יְהַלְלֽוּךָ סֶּֽלָה. בָּרוּךְ אַתָּה יֹהֵוָה, הָאֵל הַקָּדוֹשׁ: אמן

אַתָּה בְחַרְתָּנוּ מִכָּל־הָעַמִּים, אָהַבְתָּ אוֹתָנוּ וְרָצִיתָ בָּֽנוּ, וְרוֹמַמְתָּנוּ מִכָּל־הַלְּשׁוֹנוֹת, וְקִדַּשְׁתָּנוּ בְּמִצְוֹתֶֽיךָ, וְקֵרַבְתָּנוּ מַלְכֵּֽנוּ לַעֲבוֹדָתֶךָ, וְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ עָלֵֽינוּ קָרָאתָ.

בערבית של ליל יום טוב שחל במוצאי שבת מוסיפים:

וַתּוֹדִיעֵנוּ מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶֽךָ, וַתְּלַמְּדֵֽנוּ לַעֲשׂוֹת בָּהֶם חֻקֵּי רְצוֹנֶֽךָ. וַתִּתֶּן לָֽנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ בְּאַהֲבָה מִשְׁפָּטִים יְשָׁרִים וְתוֹרוֹת אֱמֶת, חֻקִּים וּמִצְוֹת טוֹבִים. וַתַּנְחִילֵנוּ זְמַנֵּי שָׂשׂוֹן וּמוֹעֲדֵי קֹדֶשׁ וְחַגֵּי נְדָבָה, וַתּוֹרִישֵֽׁנוּ קְדֻשַּׁת שַׁבָּת וּכְבוֹד מוֹעֵד וַחֲגִיגַת הָרֶגֶל. בֵּין קְדֻשַּׁת שַׁבָּת לִקְדֻשַּׁת יוֹם טוֹב הִבְדַּלְתָּ, וְאֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה הִקְדַּשְׁתָּ וְהִבְדַּלְתָּ, וְהִקְדַּשְׁתָּ אֶת עַמְּךָֽ יִשְׂרָאֵל בִּקְדֻשָּׁתָךְ. ע"כ.

וַתִּתֶּן־לָֽנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ בְּאַהֲבָה, (בשבת: שַׁבָּתוֹת לִמְנוּחָה וּ) מוֹעֲדִים לְשִׂמְחָה, חַגִּים וּזְמַנִּים לְשָׂשׂוֹן, אֶת יוֹם (בשבת: הַשַּׁבָּת הַזֶּה, וְאֶת יוֹם)

בפסח: חַג הַמַּצּוֹת הַזֶּה, אֶת יוֹם טוֹב מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה, זְמַן חֵרוּתֵנוּ:

בשבועות: חַג הַשָּׁבוּעוֹת הַזֶּה, אֶת יוֹם טוֹב מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה, זְמַן מַתַּן תּוֹרָתֵנוּ:

בסוכות: חַג הַסֻּכּוֹת הַזֶּה, אֶת יוֹם טוֹב מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה, זְמַן שִׂמְחָתֵנוּ:

בש. עצרת: שְׁמִינִי חַג עֲצֶרֶת הַזֶּה, אֶת יוֹם טוֹב מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה, זְמַן שִׂמְחָתֵנוּ:

בְּאַהֲבָה מִקְרָא קֹדֶשׁ, זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם.

אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, יַעֲלֶה וְיָבֹא, יַגִּיעַ יֵרָאֶה וְיֵרָצֶה, וְיִשָּׁמַע וְיִפָּקֵד וְיִזָּכֵר, זִכְרוֹנֵנוּ וְזִכְרוֹן אֲבוֹתֵֽינוּ, זִכְרוֹן יְרוּשָׁלַיִם עִירָךְ, וְזִכְרוֹן מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד עַבְדָּךְ, וְזִכְרוֹן כָּל־עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל לְפָנֶֽיךָ, לִפְלֵיטָה לְטוֹבָה, לְחֵן לְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים, בְּיוֹם (בשבת: הַשַּׁבָּת הַזֶּה, וּבְיוֹם)

בפסח: חַג הַמַּצּוֹת הַזֶּה, בשבועות: חַג הַשָּׁבוּעוֹת הַזֶּה, בסוכות: חַג הַסֻּכּוֹת הַזֶּה, בשמיני עצרת: שְׁמִינִי חַג עֲצֶרֶת הַזֶּה,

בְּיוֹם־טוֹב מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה. לְרַחֵם בּוֹ עָלֵֽינוּ וּלְהוֹשִׁיעֵנוּ. זָכְרֵנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ בּוֹ לְטוֹבָה, וּפָקְדֵנוּ בוֹ לִבְרָכָה, וְהושִׁיעֵנוּ בוֹ לְחַיִּים טוֹבִים, בִּדְבַר יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים, חוּס וְחָנֵּנוּ וַחֲמוֹל וְרַחֵם עָלֵֽינוּ וְהוֹשִׁיעֵנוּ, כִּי אֵלֶיךָ עֵינֵינוּ, כִּי אֵל מֶֽלֶךְ חַנּוּן וְרַחוּם אָֽתָּה.

וְהַשִּׂיאֵנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ אֶת בִּרְכַּת מוֹעֲדֶיךָ לְחַיִּים בְּשִׂמְחָה וּבְשָׁלוֹם, כַּאֲשֶׁר רָצִיתָ וְאָמַרְתָּ לְבָֽרְכֵנוּ כֵּן תְּבָֽרְכֵנוּ סֶלָה.

קַדְּשֵׁנוּ בְּמִצְוֹתֶֽיךָ, תֵּן חֶלְקֵנוּ בְּתוֹרָתָךְ, שַׂבְּעֵנוּ מִטּוּבָךְ, שַׂמֵּחַ נַפְשֵׁנוּ בִּישׁוּעָתָךְ. וְטַהֵר לִבֵּנוּ לְעָבְדְּךָ בֶּאֱמֶת. וְהַנְחִילֵנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ (בשבת: בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן) בְּשִׂמְחָה וּבְשָׂשׂוֹן (בשבת: שַׁבָּתוֹת וּ) מוֹעֲדֵי קָדְשֶׁךָ, וְיִשְׂמְחוּ בְךָ כָּל־יִשְׂרָאֵל מְקַדְּשֵׁי שְׁמֶֽךָ. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, מְקַדֵּשׁ (בשבת: הַשַּׁבָּת וְ) יִשְׂרָאֵל וְהַזְּמַנִּים: אמן

יעקרו הכהנים את רגליהם לעלות לדוכן, ואם לא עקר עד מודים לא יעלה.

רְצֵה יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ בְּעַמְּךָֽ יִשְׂרָאֵל, וְלִתְפִלָּתָם שְׁעֵה, וְהָשֵׁב הָעֲבוֹדָה לִדְבִיר בֵּיתֶֽךָ, וְאִשֵּׁי יִשְׂרָאֵל וּתְפִלָּתָם מְהֵרָה בְאַהֲבָה תְּקַבֵּל בְּרָצוֹן, וּתְהִי לְרָצוֹן תָּמִיד עֲבוֹדַת יִשְׂרָאֵל עַמֶּֽךָ:

וְאַתָּה, בְּרַחֲמֶֽיךָ הָרַבִּים, תַּחְפֹּץ בָּֽנוּ וְתִרְצֵֽנוּ, וְתֶחֱזֶֽינָה עֵינֵֽינוּ בְּשׁוּבְךָֽ לְצִיּוֹן בְּרַחֲמִים. בָּרוּךְ אַתָּה יִהִוִהִ, הַמַּחֲזִיר שְׁכִינָתוֹ לְצִיּוֹן: אמן

מוֹדִים אֲנַֽחְנוּ לָךְ, שֶׁאַתָּה הוּא יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ לְעוֹלָם וָעֶד, צוּרֵֽנוּ צוּר חַיֵּֽינוּ וּמָגֵן יִשְׁעֵֽנוּ אַתָּה הוּא, לְדֹר וָדֹר נֽוֹדֶה לְּךָ וּנְסַפֵּר תְּהִלָּתֶֽךָ, עַל חַיֵּֽינוּ הַמְּסוּרִים בְּיָדֶֽךָ, וְעַל נִשְׁמוֹתֵֽינוּ הַפְּקוּדוֹת לָךְ, וְעַל נִסֶּֽיךָ שֶׁבְּכָל־יוֹם עִמָּֽנוּ, וְעַל נִפְלְאוֹתֶֽיךָ וְטוֹבוֹתֶֽיךָ שֶׁבְּכָל־עֵת, עֶרֶב וָבֹֽקֶר וְצָהֳרָֽיִם. הַטּוֹב, כִּי לֹא כָלֽוּ רַחֲמֶֽיךָ, הַמְּרַחֵם, כִּי לֹא תַֽמּוּ חֲסָדֶֽיךָ, כִּי מֵעוֹלָם קִוִּֽינוּ לָךְ:

בחזרת הש"ץ יעמדו הציבור ויאמרו 'מודים דרבנן' כשאומר החזן 'מודים', ויטו ראשם מעט, ורק חולה או זקן פטורים מלעמוד.

מוֹדִים אֲנַֽחְנוּ לָךְ, שָׁאַתָּה הוּא יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, אֱלֹהֵי כָל־בָּשָׂר, יוֹצְרֵֽנוּ יוֹצֵר בְּרֵאשִׁית. בְּרָכוֹת וְהוֹדָאוֹת לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ, עַל שֶׁהֶחֱיִיתָנוּ וְקִיַּמְתָּנוּ. כֵּן תְּחַיֵּֽנוּ וּתְחָנֵּֽנוּ וְתֶאֱסוֹף גָּלֻיּוֹתֵֽינוּ לְחַצְרוֹת קָדְשֶֽׁךָ, לִשְׁמֹר חֻקֶּיךָ וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ וּלְעָבְדְךָֽ בְּלֵבָב שָׁלֵם, עַל שֶׁאֲנַֽחְנוּ מוֹדִים לָךְ, בָּרוּךְ אֵל הַהוֹדָאוֹת.

וְעַל כֻּלָּם יִתְבָּרַךְ וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא תָמִיד, שִׁמְךָ מַלְכֵּֽנוּ, לְעוֹלָם וָעֶד. וְכָל־ .הַחַיִּים יוֹדֽוּךָ סֶּֽלָה:

וִיהַלְלוּ וִיבָֽרְכֽוּ אֶת שִׁמְךָ הַגָּדוֹל בֶּאֱמֶת, לְעוֹלָם כִּי טוֹב, הָאֵל יְשׁוּעָתֵֽנוּ וְעֶזְרָתֵֽנוּ סֶֽלָה, הָאֵל הַטּוֹב. בָּרוּךְ אַתָּה יֻהֻוֻהֻ, הַטּוֹב שִׁמְךָ וּלְךָ נָאֶה לְהוֹדוֹת: אמן

ברכת כהנים

אם אין כהנים אומר החזן:

אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, בָּֽרְכֵֽנוּ בַּבְּרָכָה הַמְשֻׁלֶּשֶׁת בַּתּוֹרָה הַכְּתוּבָה עַל יְדֵי מֹשֶׁה עַבְדָּךְ, הָאֲמוּרָה מִפִּי אַהֲרֹן וּבָנָיו הַכֹּהֲנִים עַם קְדוֹשֶֽׁיךָ כָּאָמוּר; יברכך...

אם יש יותר מכהן אחד אומר החזן: כֹּהֲנִים!

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בִּקְדֻשָּׁתוֹ שֶׁל אַהֲרֹן, וְצִוָּנוּ לְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבָה:

יְבָֽרֶכְךָ֥ יְהֹוָ֖ה וְיִשְׁמְרֶֽךָ׃ כי"ר יָאֵ֨ר יְהֹוָ֧ה ׀ פָּנָ֛יו אֵלֶ֖יךָ וִֽיחֻנֶּֽךָּ׃ כי"ר יִשָּׂ֨א יְהֹוָ֤ה ׀ פָּנָיו֙ אֵלֶ֔יךָ וְיָשֵׂ֥ם לְךָ֖ שָׁלֽוֹם׃ כי"ר

וְשָֹמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲבָֽרְכֵם:

שִׂים שָׁלוֹם טוֹבָה וּבְרָכָה, חַיִּים, חֵן וָחֶֽסֶד, [צְדָקָה] וְרַחֲמִים, עָלֵֽינוּ וְעַל כָּל־יִשְׂרָאֵל עַמֶּֽךָ. וּבָֽרְכֵֽנוּ אָבִֽינוּ, כֻּלָּֽנוּ כְּאֶחָד בְּאוֹר פָּנֶֽיךָ, כִּי בְאוֹר פָּנֶֽיךָ נָתַֽתָּ לָּֽנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ, תּוֹרָה וְחַיִּים, אַהֲבָה וָחֶֽסֶד, צְדָקָה וְרַחֲמִים, בְּרָכָה וְשָׁלוֹם, וְטוֹב בְּעֵינֶיךָ לְבָֽרְכֵֽנוּ וּלְבָרֵךְ אֶת כָּל־עַמְּךָֽ יִשְׂרָאֵל בְּרֹב עֹז וְשָׁלוֹם.

בָּרוּךְ אַתָּה יוּהוּווּהוּ , הַמְּבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בַּשָּׁלוֹם אָמֵן: אמן

יִֽהְי֥וּ לְרָצ֨וֹן׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי:

אֱלֹהַי נְצֹר לְשׁוֹנִי מֵרָע, וְשִׂפְתוֹתַי מִדַּבֵּר מִרְמָה, וְלִמְקַלְלַי נַפְשִׁי תִדֹּם, וְנַפְשִׁי כֶּעָפָר לַכֹּל תִּהְיֶה, פְּתַח לִבִּי בְּתוֹרָתֶֽךָ, וְאַחֲרֵי מִצְוֹתֶֽיךָ תִּרְדֹּף נַפְשִׁי. וְכָל־הַקָּמִים עָלַי לְרָעָה מְהֵרָה הָפֵר עֲצָתָם וְקַלְקֵל מַחְשְׁבוֹתָם, (יִֽהְי֗וּ כְּמֹ֥ץ לִפְנֵי־ר֑וּחַ וּמַלְאַ֖ךְ יְהֹוָ֣ה דּוֹחֶֽה: קַבֵּל רִנַּת, עַמֶּֽךָ. שַׂגְּבֵנוּ, טַהֲרֵנוּ נוֹרָא) עֲשֵׂה לְמַֽעַן שְׁמָךְ, עֲשֵׂה לְמַֽעַן יְמִינָךְ, עֲשֵׂה לְמַֽעַן תּוֹרָתָךְ, עֲשֵׂה לְמַֽעַן קְדֻשָּׁתָךְ, לְ֭מַעַן יֵחָֽלְצ֣וּן יְדִידֶ֑יךָ, הוֹשִׁ֖יעָה יְמִֽינְךָ֣ וַעֲנֵֽנִי:

סגולה שלא ישכח שמו ליום הדין יאמר קודם 'יהיו לרצון' השני פסוק מהתנ"ך המתחיל באות ראשונה של שמו ומסתיים באות אחרונה של שמו.

יִֽהְי֥וּ לְרָצ֨וֹן׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי:

יכרע גופו ויפסע ג' פסיעות עכב בצד אגודל, ויעקור רגל שמאל תחילה.

עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו, הוּא בְרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵֽינוּ, וְעַל כָּל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן:

אחרי עושה שלום יאמר יהי רצון זה:

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שֶׁתִּבְנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בִּמְהֵרָה בְּיָמֵֽינוּ, וְתֵן חֶלְקֵֽנוּ בְּתוֹרָתָךְ, לַעֲשׂוֹת חֻקֵּי רְצוֹנָךְ וּלְעָבְדָךְ בְּלֵבָב שָׁלֵם: