ספר הזוהר · ספר הזוהר · תצוה

תצוה · פרק ח

165 מילים · כ-1 דק׳ קריאה

רִבִּי אֶלְעָזָר פָּתַח וְאָמַר, (תהילים פ״ד:ד׳) גַּם צִפּוֹר מָצְאָה בַיִת וּדְרוֹר קֵן לָהּ אֲשֶׁר שָׁתָה אֶפְרוֹחֶיהָ אֶת מִזְבְּחוֹתֶיךָ וְגוֹ'. גַּם צִפּוֹר מָצְאָה בַיִת, אִלֵּין צִפֳּרֵי שְׁמַיָא, דְּמִנְּהוֹן שַׁוְיָין מָדוֹרֵיהוֹן לְבַר, וּמִנְּהוֹן שַׁוְיָין מָדוֹרֵיהוֹן בְּבֵיתָא, כְּגוֹן דְּרוֹר, דְּאִיהוּ עוֹפָא דְּשַׁוֵּי דִּיוּרֵיהּ בְּבֵיתָא דְּכָל בַּר נָשׁ, וְלָא דָּחִיל. אֲמַאי. בְּגִין דְּכֹלָּא קָרָאן לֵיהּ דְּרוֹר. מַאי דְּרוֹר. חִירוּ, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (ויקרא כ״ה:י׳) וּקְרָאתֶם דְּרוֹר, וְתַרְגּוּמוֹ חִירוּ. וְדָא אִיהוּ צִפּוֹר דְּרוֹר. דְּהָא מִיּוֹמָא דְּעָבִיד קִנָּא בְּבֵיתָא אַפִּיק בְּנִין, מָדוֹרֵיהּ בְּבֵיתָא חַמְשִׁין יוֹמִין, וּלְבָתַר מִתְפָּרְשָׁן אִלֵּין מֵאִלֵּין, וְדָא הוּא עוֹפָא דְּאִקְרֵי דְּרוֹר: חִירוּ.

תָּא חֲזֵי מַה כְּתִיב, וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ. מֵהָכָא נָפְקָא חִירוּ לְכֹלָּא, וּבְגִין דְּנָפְקָא מִנֵּיהּ חִירוּ, אוֹרַיְיתָא דְּנַפְקַת מִנֵּיהּ אִקְרֵי חִירוּ. וְעַל דָּא כְּתִיב, (שמות ל״ב:ט״ז) חָרוּת עַל הַלֻּחֹת, אַל תִּקְרֵי חָרוּת, אֶלָּא חֵירוּת, וְדָא אוֹרַיְיתָא דְּאִתְקְרֵי חֵירוּת דְּהָא מָה דְּאַפִּיק יוֹמָא דָּא עִלָּאָה, אִקְרֵי חִירוּ, וְאִיהוּ חִירוּ דְּכֹלָּא. וְהַאי יוֹמָא אִיהוּ חִירוּ עִלָּאָה, בְּגִין דְּאִית חִירוּ תַּתָּאָה, וְחִירוּ עִלָּאָה. הֵ"א עִלָּאָה, הֵ"א תַּתָּאָה. חִירוּ עִלָּאָה. חִירוּ תַּתָּאָה שְׁמִטָּה וְיוֹבֵל כַּחֲדָא אִינּוּן.

עוד בתצוה