קדושים · פרק כא

פָּתַח וְאָמַר, (תהילים א׳:ו׳) כִּי יוֹדֵעַ יְיָ' דֶּרֶךְ צַדִּיקִים וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים תֹּאבֵד. מַאי כִּי יוֹדֵעַ יְיָ'. אֶלָּא, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יוֹדֵעַ וְאַשְׁגַּח בְּאָרְחָא דְּצַדִּיקַיָּיא, לְאוֹטָבָא לְהוּ, וּלְאַגָּנָא לְהוּ, וְהוּא אָזִיל קַמַּיְיהוּ לְנַטְרָא לְהוּ. וּבְגִין כָּךְ, מַאן דְּנָפִיק לְאָרְחָא בָּעֵי דְּלִהֱוִי הַהִיא אָרְחָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְיִשְׁתַּתַּף לֵיהּ בַּהֲדַיְיהוּ. וּבְגִין כָּךְ כְּתִיב, כִּי יוֹדֵעַ יְיָ' דֶּרֶךְ צַדִּיקִים וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים תֹּאבֵד. הִיא מִגַּרְמָהּ, בְּגִין דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָא אִשְׁתְּמוֹדַע לֵיהּ לְהַהוּא אָרְחָא דִּלְהוֹן, וְלָא אָזִיל בַּהֲדַיְיהוּ.

כְּתִיב דֶּרֶךְ, וּכְתִיב אֹרַח, מַה בֵּין הַאי לְהַאי. אֶלָּא, דֶּרֶךְ: דִשְׁאָר קַרְסוּלֵי בְּנֵי נָשָׁא אָזְלוּ בָּהּ. אֹרַח: דְּאִיהוּ אִתְפְּתַח מִן זִמְנָא זְעֵירָא (דא ארח כמה דאת אמר (איוב ל״ד:ח׳) וארח לחברה עם פעלי און) וְעַל אָרְחָא דָּא כְּתִיב, (משלי ד׳:י״ח) וְאֹרַח צַדִּיקִים כְּאוֹר נֹגַהּ הוֹלֵךְ וָאוֹר עַד נְכוֹן הַיּוֹם. אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן. בָּרוּךְ יְיָ' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן. יִמְלוֹךְ יְיָ' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן.