סימן לו · חלק ב
מהאות יו"ד שיעור גופה מלא קולמוס אחד ולא יותר שלא תדמה לרי"ש ויכתוב אותה ישרה דהיינו שתהיה ראשה ופניה שוים ולא פניה כלפי מעלה גם תהיה למעלה עגולה לצד ימין לכתחלה. ויעשה לה רגל מצד ימין ויעקם הרגל לצד שמאל ויהיה הרגל קצר ולא ארוך שלא תדמה לוא"ו ותפסל ע"י קריאת התינוק. גם צריך להיות להיו"ד תג קטן מלמעלה על פניה וכנגדה עוקץ קטן יורד מלמטה והעוקץ יהיה קצר מן התג. גם יהיה קצר יותר מרגלה שמצד ימיני פן תדמה לחי"ת ואם האריך העוקץ עד ששוה למטה לרגל ימיני ונראית כחי"ת קטנה פסולה ולא מהני גרירת העוקץ עד שיהיה קצר כהלכתו דה"ל חק תוכות אלא יגרור כל העוקץ ויחזור ויכתבנו כהלכתו ולא מהני קריאת התינוק בזה [כן הביא בספר משנת אברהם בשם בית יהודה ולדויד אמת ומעשה רוקח וקנאת סופרים סי' י"ב] ובס"ת מיירי ולא בתו"מ דהוי שלא כסדרן ויש מי שכתב דלדעת ר"י אכסנדרני [המובא בב"י ד"ה וז"ל הריא"ס נמצא בהגה"מ וכו'] דקי"ל כוותיה צריך לגרור גם רגל ימיני ואח"כ יתקן [ג"ז שם] [תשובת הב"י בסי' ע"ד והובא בפ"ת ליו"ד בסי' רע"ד סק"ו] ועיין בביאור הלכה שביארנו דיש להחמיר כדעה זו. וס"ת שנמצאו בה יודי"ן כצורת למ"ד קטנה פסולה וצריך לגרור כל האות ולחזור ולכתוב יו"ד מחדש דבלא"ה הוי חק תוכות וביודי"ן של שם צריך לסלק כל היריעה אך אם היו"ד נראה ממש כלמ"ד לעין כל אזי יכול לגרור אפילו בשם באופן שלא ישאר רק גוף הנקודה ואח"כ יוסיף עליו מלמעלה ולמטה [תשו' ח"ס סי' רס"ט] ע"כ יש ליזהר מאד במ"ש הברוך שאמר דיעשה הקוצות קטנים ודקים שלא יקלקל היו"ד ע"ש כ"א יהיה תג גדול למעלה יהיה נראה כלמ"ד קטן ואם יאריך העוקץ שלמטה יהיה נראה כחי"ת. ובעו"ה יש מהסופרים שאינם נזהרין בזה כלל או מוסיפין כנ"ל או גורעין שאינן עושין כלל עוקץ לצד שמאלי ובאמת רוב הפוסקים פסקו כר"ת דעוקץ שמאלי מעכב כמו רגל ימיני אך דיש חילוק ביניהם בדיעבד לענין תיקון דבשמאלו מועיל תיקון אפילו בתו"מ ולא הוי שלא כסדרן אבל לא בימינו וכמו שנתבאר בסימן ל"ב וכבר צווח בפמ"ג בזמנו על זה. ע"כ יש ליזהר מאד שלא לחסרם וגם שלא להוסיף עליהם כי העוקץ השמאלי לא יהיה רק כמין נקודה או מעט יותר יוצא מגוף היו"ד כדמוכח בספר התרומה:
מוצורת אות כ"ף
מזאות כ"ף כפופה יכתבנה עגולה מאחריה שלא תדמה לבי"ת. ותהיה עגולה מאחוריה מב' הצדדים וחללה שבפנים יהיה לכל הפחות כעובי קולמוס. ופניה יהיה למעלה ולמטה שוין. גם צריך ליזהר שלא לקצרנה ברחבה כדי שלא תראה כנו"ן כפופה לתינוק דלא חכים ולא טיפש. [עיין בב"י בא"ב שני אות וא"ו] ואם עשה לה זוית מאחוריה למעלה או למטה פסולה ויש מקילין ביש לה זוית מלמעלה כיון שהיא עגולה למטה וכיון שהוא מלתא דאורייתא צריך להחמיר כדעה הראשונה דפסולה ולא יועיל לה תיקון ע"י גרירה דהוי ח"ת אלא יוסיף עליה דיו לעשותה עגול אם לא כתב עדיין יותר כדי דלא ליהוי שלא כסדרן. ואפשר דבזה שיש לה זוית מלמעלה ועגולה מלמטה אם התינוק קוראה כהלכתה צורתה עליה מיקרי ויכול לתקנה בתיקון הנ"ל אף שכתב יותר ואין בזה משום שלא כסדרן וכנ"ל בל"ב סכ"ה:
מחצורת אות כ"ף פשוטה
מטאות כ"ף פשוטה רגלה ארוך וגגה קצר שלא תדמה לרי"ש ואעפ"כ לא יקצר גגה יותר מדאי שלא תראה כוי"ו ארוך או כנו"ן פשוטה לתינוק ותפסל ולכן לא ימשוך אותה בסוף השיטה לעשותה ארוכה כלל ואע"ג דכל אותיות אין למשכן זה למצוה אבל בדיעבד לא פסול אבל בכ"ף פשוטה אם האריך גגה עד שנראה כרי"ש פסול ואם ספק מראין לתינוק דלא חכים ולא טיפש. ומאד צריך הסופר ליזהר עכ"פ לכתחלה שיהיה הירך כפלים מן גג כדי שאם כופפין אותה תוכל להיות כ"ף כפופה שאין חילוק בין פשוטה לכפופה רק שזה פשוטה וזה כפופה כי יש מחמירין ופוסלין בזה אפילו דיעבד [הט"ז ביו"ד סימן רע"ג עי"ש שקרא לאותם הסופרים בורים ושהס"ת פסול בזה] וכן כל הפשוטות צריכות להיות לכתחלה כפלים מן הגג מטעם זה. ובדיעבד אם נמצא בס"ת שהמשיך הגג של ך' עד שנראה כרי"ש אם באפשרו להאריך הרגל למטה יאריך ואם לאו ימחוק הכל ויכתבנו מחדש ויש מקילין דדי בגרירת הרגל או הגג אבל לגרור קצת מן הגג עד שיעמידנו על תמונת כ"ף לא מהני דהו"ל חק תוכות. גם צריך הסופר ליזהר שלא יעשה לכ"ף פשוטה זוית למעלה אלא תהיה עגולה כמו רי"ש שאם כופפין אותה תיעשה כ"ף כפופה ואם עשה לה זוית למעלה כמו ד' פסולה ודינה שצריך לגרור כולה ולכותבה מחדש או שיוסיף עליה דיו לעשותה עגולה. ועצה זו דהוספת דיו מהני אפילו בתו"מ דלא מיקרי שלא כסדרן דקודם התיקון נמי צורת כ"ף פשוטה עליה וכמבואר לעיל לעיל בסימן ל"ב סכ"ה. אך אם נמצא כן בס"ת בעת הקריאה אין להוציא אחרת כי יש מכשירין בזה [עיין בפמ"ג בסי' קמ"ג ובדה"ח בהלכות קה"ת דהיכא דאיכא מחלוקת בין הפוסקים אין להוציא אחרת]. כל אותיות הכפולין בא"ב כותב את הראשונים בתחילת התיבה ובאמצעה והאחרונים בסוף ואם שינה פסול:
נצורת אות למ"ד
נאאות למ"ד צריך להיות צוארה ארוך כוא"ו וראשה של הצואר יהיה עגול לצד ימין למעלה ולצד שמאל זוית לראשה כמו שהוא ראש הוא"ו כי תמונת הלמ"ד היא כמו כ"ף כפופה ועליה וא"ו ומהאי טעמא תהיה יריכה עגולה מאחריה לצד ימין וכפופה היטיב לפניה כצורת כ"ף כפופה. אך אם צריך להמשיך הקו התחתון של הכ"ף שיהיה שוה עם הקו העליון יש דיעות בזה בין הפוסקים די"א דצריך [רדב"ז סימן פ"ב ותורת חיים פ' חלק] וי"א דאדרבה דלא ימשיכו רק מעט [ספר קהלת יעקב בסופו בהשו"ת עיין שם שכתב שגם שמע כן בשם הגר"א] ונהגו הסופרים כדעה זו ועיין בביאור הלכה. ולצד שמאל מקום חיבור כ"ף עם וא"ו יהיה בזוית ולא בעיגול ויהא חיבור הוא"ו אל הכ"ף בדקות כי תמונתו כתמונת וא"ו שעוביו מתמעט והולך בסופו וכנ"ל בוא"ו. ויכתוב הראש והצואר כפוף מעט על פניה ועל ראש הצואר צריך להיות ב' תגין מימין גדול ומשמאל קטן. וכ"ז לכתחלה לבד אם עשה צואר הלמ"ד כעין יו"ד יש פוסקים שפוסלין בזה אפילו דיעבד [עיין בתשובת אור ישראל ותמצא שם דיעות בזה ועי' בספר עבודת היום ובספר לדויד אמת] על כן צריך הסופר ליזהר בזה מאד וז"ל הברוך שאמר לאפוקי מכל הסופרים בורים שמקצרים הצואר של הלמ"ד ועושים על הלמ"ד כמין יו"ד מחמת שאינם עושים ריוח בין שיטה לשיטה כמלא שיטה וכו' כי הרוקח כתב בהדיא שיש לכתוב על הלמ"ד כמו וא"ו ולא כמו יו"ד וכן מצאתי בהג"ה מפ' גט פשוט וכו' וכן כתב רבינו שמחה בשם החסיד ז"ל ע"ש. עוד ראיתי סופרים בורים שכשטועין וכותבין קו"ף במקום למ"ד עושין צואר תחלה על ראשו שיהיה למ"ד ואח"כ כשנתייבש הדיו גוררין הרגל וה"ה כשטועין וכותבין למ"ד במקום קו"ף גומרין רגל הקו"ף ואח"כ גוררין הצואר וזה פסול גמור כמו ה' במקום ד' שנתבאר לעיל בצורת ד'. למ"ד שנמצא ע"ג רק כעין קו פשוט כזה ל ולא וא"ו יש להכשיר בשעת הדחק דהיינו אם נמצא כן בשבת א"צ להוציא אחרת ובחול יתקן ובתפילין אם אין לו אחרים יניחם בלא ברכה [ס' החיים וקסת הסופר]:
נבצורת אות מ"ם פתוחה
נגאות מ"ם פתוחה תמונתה קצת כמו כ"ף וא"ו ע"כ תהיה למעלה לצד ימין עגולה אבל למטה יהיה לה זוית ובלא עקב וגגה יהיה למעלה שוה ולא עגול רק לצד ימין יהיה עגול גם יהיה גגה ארוך עד כנגד מושבה התחתון וכ"ז לכתחלה. והחרטום שבצד שמאל יזהר לדבוק אותו לגגו ויהיה לכתחלה כמעט משוך בשוה עם הגג רק שיהיה ביניהם לצד מעלה כמו פגם קטן ותמונת החרטום תהיה כמו וא"ו עומדת מוטה קצת באלכסון ולא הרבה ויגיע עד כנגד מושב התחתון ועד בכלל. ומאד יזהר שלא יגע בו ומ"מ לא יהיה ביניהם הפסק גדול לכתחלה כדי שלא יהיה עי"ז הוא"ו הרבה באלכסון ואם לא הדביק החרטום למעלה לגגו ונראה ככ"ף וא"ו פסול ואין מועיל לו תיקון בתו"מ אם כתב אחריו דהוי שלא כסדרן וכדלעיל בסימן ל"ב סכ"ה עי"ש במ"ב. וה"ה אם הדביק החרטום למטה במקום פתיחתו להמ"ם דפסול ומבואר דינו לעיל בסימן ל"ב סי"ח לענין תיקון אם לא כתב עדיין אחריו בתו"מ:
נדצורת אות מ"ם סתומה
נהאות מ"ם סתומה תהיה לכתחלה עגולה למעלה לצד ימין ולמטה יהיה לה זוית לימין ולשמאל שלא תהא נראית כסמ"ך ואם לא עשה כן והתינוק קראה כסמ"ך פסולה. והפמ"ג כתב שטוב יותר שתהיה מרובעת מכל צד כי בקל יוכל לבא לידי טעות בסמ"ך. ומ"ם זו תהיה סתומה מכל צד וגגה יהיה עובר לכתחלה מחוץ לסתימה מעט כראש הוא"ו. ולא ימשוך הגג לצד שמאלה הרבה ובדיעבד יגרור המותר ואין בזה משום חק תוכות ושלא כסדרן ואם נמצא כן בשם הקודש אין לתקנו וישאר כך וכשר. וגם בשבת אין להוציא אחרת עבור זה:
נוצורת אות נו"ן כפופה
נזאות נו"ן כפופה יעשה ראשה כמו ראש הזיי"ן וג' תגין עליה ולא יותר רחב מראש הזיי"ן דלא תהוי דומה לבי"ת אם יהיה רחב מעט יותר ומטעם זה יעשה ג"כ מושבה למטה משוך לצד שמאל היטיב יותר מן הראש כדי שלא יתדמה לבי"ת או לכ"ף. וצוארו הנמשך מאמצע ראשו יהיה לכתחלה קצת עב וארוך קצת ומוטב לצד ימין כדי להסמיך אות אצל ראשו. ותהיה הנו"ן לכתחלה עגולה למטה לצד ימין. אם עשה הנו"ן כפופה למעלה צורת וא"ו דהיינו שמשך הצואר מקצה ראשו הניח הפמ"ג בצ"ע והביאו הגרע"א בחידושיו ומנחלת דוד בסימן כ"ג משמע דכשר בדיעבד. [וכן משמע לענ"ד לכאורה מהלבוש שחזר בסוף תמונת האותיות שלו הדברים שהם לעיכובא בכל אות ואת זה דילג] ועכ"פ נ"פ דאף לדעת הפמ"ג מהני תיקון ואפילו בתו"מ דהיינו שיגרור תחלה קצת מראשו לצד שמאל ולא הרבה כדי שישאר עדיין תמונת נו"ן עליו ואח"כ יוסיף עליו דיו לצד ימין לעשותו כמו ראש הזיי"ן ולא מועיל בהוספת דיו מצד ימין לבד דא"כ יהיה ראשו רחב מראש הזיי"ן ואין לעשות כן כנ"ל ועיין בבה"ל:
נחצורת אות נו"ן פשוטה
נטאות נו"ן פשוטה תואר צורתה כמו זיי"ן וג' תגין על ראשה אך שהיא ארוכה כשיעור שתהא ראויה להעשות נו"ן כפופה אם תכפפנה דהיינו לא פחות מד' קולמוסין עם גגה. ואם עשאה קצרה מראין לתינוק דלא חכים ולא טיפש ואם קראה זיין פסולה. ואם משך הקו הארוך מקצה ראשו ועשאו כצורת וא"ו ארוכה הפמ"ג הניח בצ"ע אך שאר האחרונים [שער אפרים סי' פ"א וגן המלך ולד"א] הסכימו בזה לפסול:
סצורת אות סמ"ך
סאאות סמ"ך תהיה למעלה ארוכה דהיינו שתהא גגה שוה לכתחל' ולמטה מושבה קצר כי צריכ' להיות עגולה מג' זויותיה דהיינו למעלה מצד ימין ולמטה משני הצדדים ויסתום אותה לגמרי וגגה למעלה יהיה לכתחלה עובר חוץ לצד שמאל כשיעור גג הוא"ו:
סבצורת אות עיי"ן
סגאות עיי"ן אות ראשון כעין יו"ד ופניה קצת כלפי מעלה לכתחלה וגופה משוך תחתיה בעמידה קצת (דאם ממשיכה הרבה באלכסון לא יהיה יכול להסמיך אות אחר אצל עיי"ן אם יזדמן) ובה תהיה זיי"ן עומדת בשווה נוגעת ביריכה למטה מחציה ויעשה על ראש הזיי"ן ג' תגין. ועיין לעיל בסוף אות א' לענין אם נגעו הראשין יותר ממקום דיבוקם. ומאוד יזהר שלא יגעו הראשים זה בזה ובדיעבד אם נגעו זה בזה כחוט השערה אם מהני גרירה עיין לקמן בסוף אות שי"ן מה שכתבנו שם:
סדצורת אות פ"א כפופה
סהאות פ"א כפופה צריך להיות לה לכתחלה למעלה בצד ימין זוית מבפנים וגם מבחוץ יהיה כזוית קטן. ותהיה משוכה קצת לאחוריה שתהיה עגולה מבחוץ וכן למטה תהיה עגולה מבחוץ וכמו כל הכפופות שצריך להיות עגולה למטה לכתחלה אבל מבפנים יהיה לה זוית כדי שיהיה בלובן שבפנים צורת בי"ת ותהיה רחבה קולמוס וחצי כדי לתלות בה הנקודה שבפנים שלא תגע בהאות גופה [הג"ה ולא כמה שנהגו איזה סופרים לעשות עקב מבחוץ בצדה כזה ואומרים שזה להטיב הבי"ת לבן מבפנים כי הוא ממש אות שבור. ובאמת צריך להיות עגול מבחוץ כמו שכתבנו ורק בפנים צריך להיות בי"ת לבן ומה שנהגו כך מפני שאינם יודעים ההרגל לעשות לתפוס הקולמוס באלכסון ולהמשיכה מעט לאחוריה הקולמוס בפנים שעי"ז נעשה לה זוית בפנים כמבואר בב"י ע"כ יצא להם הטעות לעשות עקב מבחוץ גם במה שנהגו לכתוב משוכה מסוף גגה מעט והנקודה עושים בזוית ולא עגולה הם מקלקלים הוא"ו לגמרי עכ"ל ספר כתיבה תמה בקיצור לענינינו. ובאמת מי שאינו יודע לעשות כמש"כ הכתיבה תמה יותר טוב לעשות בי"ת מבפנים בלא עקב רק בזוית לבד ממה שיעשה פ"א שבור מבחוץ כי אפילו בתמונת הבי"ת גופא העקב לא לעיכובא הוא כלל וכ"ש בזה שלא נזכר עקב כלל בב"ש בודאי לא נכון הוא לעשות עי"ז הפ"א שבור ע"כ הג"ה] ויהיה לה עוקץ על פניה לצד שמאל ויורד למטה אל הנקודה שבתוכה ותהיה הנקודה תלויה בה כי הנקודה ומשך עוקצה יהיה בתמונת וא"ו כשיהפוך הפ"א. ומה"ט תהיה הנקודה למטה לצד שמאל עגולה כתמונת ראש הוא"ו. ולא תגע הנקודה בשום מקום מבפנים ואם נגעה פסולה. גם יזהר בהנקודה שלא תהיה הפוכה לצד חוץ דאל"ה צ"ע אפילו דיעבד. ואם לא תלה הנקודה בהעוקץ שעל פני הפ"א והרחיקה מקצה הגג לבפנים יש להסתפק בו ודינו כמו בה' שתלה רגל שמאלו באמצע הגג וכנ"ל באות ה"א. ואם לא נגעה הנקודה בגגה ותינוק קראה פ"א יש לתקן ותיקון מועיל אפילו בתו"מ וכנ"ל בסי' ל"ב סכ"ה עיי"ש. ואם לא עשה הנקודה רק קו שוה עיין לעיל סוף אות אל"ף:
סוצורת אות פ"א פשוטה
סזאות פ"א פשוטה צריך לעשותה לכתחלה בזוית למעלה כמו שהכפופה היא למעלה. גם צריכה להיות ארוכה לכתחלה כשיעור שתהא ראויה לעשות פ"א כפופה אם תכפפנה ובדיעבד אם יש ברגל ימיני מכנגד מקום הנקודה ולמטה כמלא יו"ד די בכך [הפמ"ג כתב סתם כמלא יו"ד מהירך והכוונה כאשר כתבנו דאל"ה אין צורת אות עליו] ומ"מ אם נמצא כן בס"ת ואפילו בתפילין לכתחלה בודאי חייב לתקן האות ולהשלימו כדין ואין בזה משום שלא כסדרן כיון דבלא התיקון הוא כשר. ועשיית נקודת הפ"א ועוקצה הוא הכל כמו בכפופה. גם יזהר שלא תהיה הנקודה הפוכה לצד חוץ כדי שלא תדמה לתי"ו. אם לא נגעה הנקודה בגג או שהרחיק הנקודה מקצה הגג לבפנים הכל דינו כנ"ל בכפופה:
סחצורת אות צד"י כפופה
סטאות צד"י כפופה תמונתו כמו נו"ן כפופה ויו"ד על גבה הראש הראשון שמימין שהוא כעין יו"ד יהיה פניה נוטה קצת כלפי מעלה. וידבק רגל היו"ד דיבוק טוב בצואר הצד"י ומאוד יזהר להדביק באמצע הצואר ולא למטה שלא תדמה לעיי"ן. וראשה השני יהיה כמין זיי"ן נוטה לכאן ולכאן כי אין להמשיך הצואר מקצה הראש כ"א מאמצעו כמו בנו"ן לעיל. והצואר יהיה קצת עב וארוך קצת ומוטה לצד ימין כדי להסמיך אות אצל ראשה ומושבה התחתון יהיה משוך לכתחלה לצד שמאלה היטיב יותר מן שני הראשים ותהיה לכתחלה עגולה למטה בצד ימין כמו כל הכפופות. וג' תגין על ראש השמאלי ואם לא נגע היו"ד בהנו"ן עיין בסימן ל"ב סכ"ה. ואם הראשים נוגעים יותר ממקום דיבוקם דהיינו שאין ניכר הראש אלא קו שוה עיין לעיל בסוף אות א'. ויזהר מאד שלא יגעו הראשים זה בזה ובדיעבד עיין בסוף אות שי"ן מה שכתבנו שם:
עצורת אות צד"י פשוטה
עאאות צד"י פשוטה יהיו ראשיה כמו בשל כפופה והיא מורכבת ג"כ מיו"ד ונו"ן ואך מנו"ן פשוטה ע"כ גופה פשוט כמו אות נו"ן פשוטה ושיעור אורכה שתרד למטה מדיבוק הראשים לכתחלה בכדי שיהא ראוי לעשות צד"י כפופה. ובדיעבד פסק הפמ"ג שאם הוציא ממקום דיבוק היו"ד לנו"ן רק כמלא יו"ד כשר אבל אם לא נשאר כמלא יו"ד צ"ע. אם נגעו הראשים יותר ממקום דיבוקם או שנגעו זה בזה או שנפסק בין היו"ד להנו"ן דינו כמו בכפופה וכנ"ל:
עבצורת אות קו"ף
עגאות קו"ף יהיה גגה שוה ותג קטן צ"ל על גגה בצד שמאל על פניה לכתחלה ויעשה הקוץ דק כדי שלא יקלקל בזה תמונת הקו"ף דהיינו שלא יראה עי"ז כלמ"ד מצד אחד ובספר מעשה רקח כתב דמטעם זה יעתיק התג מקצה הגג עי"ש ויריכה הימנית צ"ל למטה כפוף היטיב לצד רגל שמאל כמו צורת כ"ף כפופה אך שתהיה קצרה הרבה מן הגג ורגל השמאלית תלויה בה והיא כצורת נו"ן פשוטה אך שקצרה מעט וע"כ תהיה ראשה עב ומתמעט והולך כמו בנו"ן. ולא ירחיקנו לכתחלה מן הגג יותר מעובי הגג ויש לכתחלה למשוך רגל שמאל התלויה באלכסון קצת לצד ימין ומאד יזהר שלא יגע הרגל להגג או ליריכו שבצדו ואף לא יהיה סמוך להגג לכתחלה אלא יהא בינו לבין הגג חלק כ"כ בכדי שאדם בינוני יכירנו היטב מעל ס"ת שע"ג בימה כשהוא קורא בו. ולא יהיה הרגל נגד אמצע הגג אלא בסופו בצד שמאל ואם נגע הרגל בגגו וה"ה ביריכו שבצדו או שעשה הרגל באמצע הגג הכל דינו כמו באות ה' וכמבואר שם לעיל באות ה"א. ואם אורך הרגל השמאלי הוא רק כמו יו"ד מכנגד מקום הכפיפה ולמטה כשר בדיעבד [כנ"ל כוונת פמ"ג במה שכתב לענין קו"ף בד"ה קי"ל ניקב רגל הה"א וכו' קו"ף רי"ש וכו' ומה שסיים אם נשאר מירך הימין משום אחריני נקט]:
עדצורת אות רי"ש
עהאות רי"ש גגה שוה לכתחלה ומאוד יזהר שתהיה עגולה ממש מאחוריה כדי שלא תדמה לדלי"ת ואם נראית כדלי"ת פסולה ואם ספק מראין לתינוק ויריכה יהיה קצר כדי שלא תדמה לכ"ף פשוטה וגגה ארוך כאורך ב' כדי שלא תדמה לוא"ו ובדיעבד אם יש ספק מראין לתינוק וכנ"ל. ואם עשה רגל הרי"ש קצר כמו יו"ד די בזה בדיעבד פמ"ג ועיין לקמן בסוף אות תי"ו:
עוצורת אות שי"ן
עזאות שי"ן יש לה שלשה ראשים ראשה הראשון עם ירך הנמשך ממנו הוא כעין וא"ו ופניה כלפי מעלה קצת והראש השני יהיה כעין יו"ד ופניה כלפי מעלה ועוקץ קטן עליה לכתחלה והראש השלישי צריך לעשותו בתמונת זיי"ן וג' תגין עליו. וכן כל אותיות "ש"ע"ט"נ"ז "ג"ץ ראשם השמאלי הוא כזיי"ן. ויזהר שלא יגעו הראשים זו בזו. הראש השמאלי הזה יהיה לכתחילה יריכו ממש בעמידה וימשיך אליו הירך מן הראש הראשון בשפוע למטה עד מקום חודו וירך הראש השני ג"כ ימשיך בשפוע לצד שמאל למטה עד שיהיו השלשה ראשים מחוברים למטה במקום אחד. ואם היו"ד האמצעי לא נגעה בשוליה מבואר דינו בל"ב סכ"ה ע"ש. ולא יהיה מושב השי"ן רחב ולא עגול אלא חד ואז יהיו כל הג' ראשים עומדים למטה על רגל אחד כקו"ף ורי"ש ובדיעבד אם עשה מושב השי"ן רחב נשאר הפמ"ג בצ"ע. אם כתב שי"ן על ד' ראשים פסולה ולא די בגרירת ראש אחת דהוי חק תוכות אלא צריך לבטל האות ולהשלימה ובתו"מ אם כתב לאחריה אין מועיל תיקון דהוי שלא כסדרן [פר"ח בא"ע ופמ"ג בפתיחה ולדויד אמת ושארי אחרונים דלא כמהריק"ש] אם יש הפסק באיזה מהראשים מבואר דינו לעיל בל"ב סכ"ה. אם נגעו איזה מהראשין יותר ממקום דיבוקם דהיינו שאין ניכר הראש אלא קו שוה פסול ואין תינוק מועיל בזה. אם נגעו הראשין זה בזה אפילו כחוט השערה פסול. ולענין תיקון עיין בספר משנת אברהם שכתב דרוב הפוסקים סוברים דמהני בזה גרירה דלא מיקרי נשתנית צורתה עי"ז ורק החסרון הוא משום דאינו מוקף גויל באותו מקום עי"ז ולכך מהני גרירה אח"כ ול"נ אחרי דיש ג"כ הרבה מהפוסקים שמחמירין בזה אין להקל רק בתו"מ אם כתב אחריו דלא מהני בהו שלא כסדרן משא"כ בס"ת צריך לבטלו מצורת אות ולהשלימו:
עחצורת אות תי"ו
עטאות תי"ו יהיה גגה עם רגל ימין כמו דלי"ת ורגל שמאלו יש שעושין בתוך התי"ו כעין וא"ו הפוכה ויש שעושין כעין דלי"ת קטנה הפוכה וכל מקום שהלכה רופפת בידך הלוך אחר המנהג וכ"ז לכתחלה. ורגל שמאל יגיע למעלה כי כל האותיות שלימות גוף אחד. ורגל ימין יהיה קצר שאם יהיה ארוך שמא תדמה לתינוק דלא חכים ולא טיפש לפ' פשוטה וימשיך להרגל בתוך התי"ו כדי שיהיה סוף רגלה השמאלי כנגד סוף גגה ולא בולט סוף הרגל לחוץ כדי שיהיה יוכל להסמיך אליה אות אחרת מלמעלה למטה גם לא יהיה הגג בולט להלאה מרגלה ובדיעבד אם גגה עוברת להלאה מרגלה והרגל באמצע דינה כמו שנתבאר לעיל באות ה"א. אם עשה רגל השמאלי קצר כיו"ד קטנה הפוכה בתוך התי"ו י"ל שנשתנה כפ"א פשוטה ופסולה ואפילו אם הגג רחב כפלים כירך דפ"א פשוטה אין שיעור לרגלה רק לכ"ף פשוטה יש שיעור לרגלה כפלים כגג שלא תדמה לרי"ש או לדלי"ת. אם עשה רגל התי"ו קו שוה ולא בולט סופו לחוץ עיין לעיל בסימן ל"ב בסוף סי"ח ובמ"ב שם ס"ק צ"א. אם רגל הימיני של התי"ו נפסק ואין בו רק כמלא יו"ד כשר כ"כ פמ"ג בפתיחה במ"ש יראה לי דה"ה לשאר אותיות וכו' עי"ש ולפ"ז ה"ה אם לכתחלה לא עשה רק כמלא יו"ד כשר כמו לענין ה"א ועיין בביאור הלכה בסי' ל"ב לענין ה"א שביארנו שם דאם הראינו לתינוק והתינוק לא קראה לאות צ"ע בזה. כל אות שיש בה ספק שמא אין בה כשיעור הראוי בענין שהיא פסולה או שמא אין צורתה עליה בענין שהיא פסולה מראין לתינוק שאינו לא חכים ולא טיפש ואם יודע לקרותה כהלכתה כשרה וא"צ תיקון אבל אם ידוע לנו שאין האות כהלכתה אפילו אם הקלקול הזה נעשה לאחר הכתיבה אין קריאת התינוק מועלת כמו שנתבאר בסי' ל"ב סט"ז וע"ש בסכ"ה באיזה דבר מועיל תיקון. אם יש הפסק באותיות הפשוטות כגון וא"ו ונו"ן פשוטה וכדומה שיש הפסק באורך האות וצריך להראו' להתינוק צריך לכסות לו מה שלמטה וכ"ש אם נשאר רושם החלוד' למטה דכו"ע מודים דצריך לכסות שהתינוק יטעה לצרף זה להאות:
פקצת כללי מוקף גויל מבעל פמ"ג
פאקצת כללי מוקף גויל
פבתחלת הכתיבה צריך מוקף גויל בכל צדדין של האותיות ואפילו בקוצו של יו"ד השמאלי [מנחות דף כ"ט לפיר"ת דפסקו כוותיה רוב הפוסקים] מה"ת דכתיב וכתבתם כתיבה תמה [עיין ב"י וב"ח ודריש'] ומבפנים נמי בעינן מוקף גויל [עי' סי' ל"ב סט"ו בבה"ל] ויש להחמיר דאפי' מצד א' בפנים אם אינו מוקף גויל פוסל כמבחוץ [ודלא כט"ז דמיקל שם בזה] וכל זה בתחלת הכתיבה אבל אם לאחר שנכתב ניקב או אכלו עכברים ותולעת כשר אפילו מבחוץ. ומיהו ודאי דיעבד דוקא כשר הא כל מה שיש לתקן הוה כלכתחלה וצריך תיקון הלכך אם ניקב בצד אות ועב הוא מגרר קצת עוביו ויש לו היקף גויל דאין שיעור לעוביו. ודע עוד דתיקון מועיל אפילו אם נכתב לכתחלה בלא היקף גויל כגון ך' פשוטה בלי היקף וה"ה שאר אותיות בין בארכן או בעוביין אם השאר צורת האות עליה מוחק וגורר ולא הוי שלא כסדרן בזה: