ב; פרק התפילה · תפילה · חלק א
ידידי יה שאו משאות תהלה ותושבחות לצור נורא עלילה
שאו עין לכס עוזו ולבב והעתירו בניב לשון ומלה
רצונו בקשו כל יום וירצה תפלתכם כמו מנחה ועולה
אמונים הללו את שם ה' אשר על כל אלהים רם ועולה
לקבץ את נפוצותיכם ימהר וגם יסמוך גאולה לתפלה.
את ה' אלהיך תירא אותו תעבוד ובו תדבק ובשמו תשבע.
גרסי' בספרי כל המקיים עשרת התיבות האלה שבפסוק זה כאלו קיים עשרת הדברות, כי העבודה היא התורה והיראה והתפלה. התורה והיראה מנין, שנא' (דברים י, יב) ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלהיך ללכת בדרכיו ולאהבה אותו ולעבוד את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך. ליראה את ה' אלהיך, הרי יראה, ללכת בדרכיו ולאהבה אותו, זהו כללה של תורה, ולעבוד את ה' אלהיך, מצינו שנקראת התפלה עבודה מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים. מן התורה מנין, דכתי' (דברים יא, יג) והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי אשר אנכי מצוה אתכם היום לאהבה את ה' אלהיכם ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם. וכי יש עבודה בלב, אלא זו תפלה. מן הנביאים מנין, דכתי' (הושע יד, ג) קחו עמכם דברים ושובו אל ה' אמרו אליו כל תשא עון וקח טוב ונשלמה פרים שפתינו. פי' נשלם לאל ניב שפתים, שהיא התפלה, במקום פרי הקרבנות והעבודה. מן הכתובים מנין, דכתי' (דניאל ו, כא) ברכי אל אלהך די אנת פלח ליה בתדירא הוא ישיזבנך. וכי יש פולחן בבבל, אלא זו תפלה, דכתי' (דניאל ו, יא) ודניאל כדי ידע די רשים כתבא על לביתיה וכוין פתיחן ליה בעיליתיה נגד ירושלם וזמנין תלתא ביומא הוא בריך על ברכוהי ומצלי ומודה קודם אלהיה. ושנינו במ' אבות שמעון הצדיק היה משירי כנסת הגדולה. הוא היה אומר על שלשה דברים העולם עומד, על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים. וגרסי' בתוספתא על התורה מנין, שנא' (ירמיהו לג, כה) אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי. על העבודה מנין, כדגרסי' במ' תעניות אלמלא מעמדות לא נתקיימו שמים וארץ. והמעמדות הן שהיו מתפללין. הרי שהעולם קיים על העבודה שהיא התפלה. ועל גמילות חסדים מנין, שנאמר אמרתי עולם חסד יבנה. ושלשתן בפסוק אחד נאמרו שנא' (ישעיהו נא, טז) ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך לנטוע בשמים וליסוד ארץ וגו'. ואשים דברי בפיך, זה תלמוד תורה, שנא' (דברים ה, יח) את הדברים האלה דבר ה' אל כל קהלכם, ובצל ידי כסיתיך, זו גמילות חסדים, שנא' (משלי טז, ו) בחסד ואמת יכפר עון, ומי שיכופר עונו נוחל העולם הבא ויושב תחת צלו של הב"ה. לנטוע שמים וליסוד ארץ זו עבודה, כדגרסי' בפרק סדר תעניות אמ' רבי יעקב בר חמא א"ר יוסי, אלמלא מעמדות לא נתקיימו שמים וארץ, שנא' (בראשית טו, ח) ה' אלהים במה אדע כי אירשנה, אמ' אברהם לפני הב"ה, רבונו של עולם, שמא חס ושלום יחטאו ישראל לפניך ואתה עושה להם כדור המבול וכאנשי דור הפלגה. אמ' לאו. אמר לו במה אדע. אמ' לו קחה לי עגלה משולשת וגו', ר"ל בזכות הקרבנות ניצולין. אמ' לפניו, רבונו של עולם, תינח בזמן שבית המקדש קיים, בזמן שאין בית המקדש קיים מאי איכא למימר. אמ' לו, כבר תקנתי להם סדר הקרבנות, בזמן שקורין בהם מעלה אני עליהם כאלו הקריבום לפני, ואני מוחל להם על כל עונותיהם.
וגרסי' בפסיקתא. בעי ר' שמעון בר אבא מר' יוחנן, ארבעה דברים הראה הב"ה לאברהם אבינו ע"ה, תורה וקרבנות וגיהנם ומלכיות. תורה, לפיד אש, וכתיב (דברים לג, ב) מימינו אש דת למו. קרבנות, עגלה משולשת. גיהנם, תנור עשן. מלכיות, והנה אימה חשכה גדולה נופלת עליו. אמ' לו הב"ה לאברהם, כל זמן שבניך מתעסקין בשתים ניצולין משתים, כל זמן שבניך מתעסקין בתורה ובקרבנותיהן ניצולים מגיהנם וממלכיות, ועתיד בית ליחרב וקרבנות ליבטל, במה אתה רוצה שירדו בניך, בגיהנם או במלכיות. אמ' ר' חנינא בר פפא אברהם בירר לנו את המלכיות. מאי טעמא, דכתיב (דברים לב, ל) כי צורם מכרם, ואין צורם אלא אברהם אבינו ע"ה, כדא' הביטו אל אברהם אביכם, הביטו אל צור חוצבתם ואל מקבת בור נקרתם. וה' הסגירם, שהסכים עמו הקב"ה. ועוד גרסי' בפרק סדר תעניות. אלו הן מעמדות. לפי שנא' (במדבר כח, ב) צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי לאשי ריח ניחוחי תשמרו להקריב לי במועדו. והיאך קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד על גביו, אלא שהתקינו נביאים הראשונים ארבעה ועשרים משמרות, על כל משמר ומשמר היה מעמד בירושלם של כהנים לויים וישראל, הגיעה זמן המשמר כהניו לוייו מעלין לירושלם וישראל של אותו משמר מתכנסין בעריהם וקורין במעשה בראשית. ת"ר אנשי משמר מתפללין על קרבן אחיהם שיתקבל ברצון, אנשי מעמד נכנסין לבית הכנסת וגוזרין ד' תעניות בשבת, בשני על יורדי ימים, בשלישי על הולכי מדברות, ברביעי על אסכרה שלא תפול בתינוקות, בחמישי על עוברות ומיניקות, עוברות שלא יפילו, ומיניקות שיגדלו את בניהן. בערב שבת לא היו מתענין מפני כבוד השבת, כ"ש בשבת עצמו. באחד בשבת מאי טעמא לא. אמר ר' יוחנן מפני הנוצרים, ר' שמואל בר נחמני אומר מפני שהוא שלישי ליצירה, ריש לקיש אומר מפני שנשמה יתרה נתונה בו באדם בערב שבת ומוצאי שבת ניטלה ממנו. וגרסי' בתוספתא דתעניות בשני על יורדי ימים, דכתיב (בראשית א, ו) ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים. בשלישי על הולכי דרכים, דכתיב (בראשית א, ט) ויאמר אלהים יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה ויהי כן. ברביעי על התינוקות שלא תפול בהם אסכרא, דכתי' (בראשית א, יד) ויאמר אלהים יהי מאורות, מארת כתי', בחמישי על עוברות ומניקות, דכתיב (בראשית א, כ) ויאמר אלהים ישרצו המים שרץ נפש חיה וגו'.
גדולה תפלה ותשובה לפני הב"ה, ויפה כחו של מתפלל שלא מתוך צרה, שכל הנביאים הראשונים עד שלא תבא צרה היו מתפללין, דכתיב (איוב לו, יט) היערוך שועך לא בצר וכל מאמצי כח. וגרסינן במ' סנהדרין בפרק נגמר הדין. א"ר אלעזר לעולם יקדים אדם תפלה לצרה, שאלמלא לא הקדים אברהם אבינו ע"ה תפלה בין בית אל ובין העי לא נשתייר משונאיהם של ישראל שריד ופליט. ר' שמעון בן לקיש אומר, מאי היערוך שועך לא בצר וכל מאמצי כח, המאמץ עצמו בתפלה מלמטה אין לו צרים מלמעלה. ר' יוחנן אומר לעולם יבקש אדם רחמים שיהיו הכל מאמצין כחו ואל יהיו צרים מלמעלה. אבל מי שהוא יושב ושותק בעת הטובה ובעת הצרה מתפלל, הרי זה אינו מתפלל לרצות להב"ה אלא מתכוין להנאת עצמו, ועל זה וכיוצא בו הב"ה אומר, כי פנו אלי עורף ולא פנים ובעת רעתם יאמרו קומה והושיענו. וזהו דרכן של רשעים, כדגרסינן בב"ר וירא פרעה כי חדל המטר והברד והקולות ויוסף לחטוא ויכבד לבו הוא ועבדיו. כך הם הרשעים כל זמן שהם בצרה מכניעין את עצמן, עברה הצרה חזרו לקלקולן. נבוכדנאצר הרשע כשהיה בצרה אמ' כען אנא נבוכדנאצר משבח ומרומם ומהדר למלך שמיא. אמ' רב ברכיה בשם ר' חלבו בשם ר' שמואל בר נחמני, אילולי שהב"ה יודע את המחשבות ואת הלבבות היה עונה לרשעים. שכשם שקלס נבוכדנאצר הרשע כך קלס דוד ע"ה, וידע הב"ה מחשבות נבוכדנאצר הרשע מחשבתו הרעה וטרף תפלתו בפניו, וידע מחשבת דוד הטובה וקבל תפלתו. נבוכדנאצר אמ' משבח, דוד אומר שבחי ירושלם את ה'. נבוכדנאצר אמר ומרומם, דוד אמר ארוממך אלהי המלך. נבוכדנאצר אמר ומהדר ודוד אמ' הוד והדר לבשת. וכיון שראה נבוכדנאצר הרשע את עצמו בגדולה התחיל להתגאות, שנא' (דניאל ד, כז) ענה נבוכדנאצר ואמר הלא דא היא בבל רבתא די אנה בניתה לבית מלכו וגו'. אמ' לו הב"ה רשע עדין את מתגאה הריני מוסר אותך למחבלין, שנא' (דניאל ד, כח) עוד מלתא בפום מלכא קל מן שמיא נפל לך אמרין נבוכדנאצר מלכא מלכותא עדת מינך. וכן הוא אומר וירא פרעה כי חדל המטר והברד ויוסף לחטא. אומות העולם ויוסף לחטוא, אבל ישראל תם עונך בת ציון לא יוסיף להגלותך.
לפיכך ישתדל אדם תמיד להתפלל בין בעת צרה בין בעת שלום. ויתפלל תמיד בעת שלום כדי שיהא מורגל ומוחנך לתפלה, ובעת צרה כשיבא לפני הב"ה להתפלל ישמע אותו ויענה אותו, מפני שנעשה כבן בית לפניו בתפלות ובתחנונים שמתפלל ושמתחנן תמיד לפניו. ולא עוד אלא שמברך אותו, שנא' (תהלים עב, טו) ויתפלל בעדו תמיד כל היום יברכנהו. את מוצא שהנביאים היו מתפללין על ישראל שלא בעת צרה, דכתי' (חבקוק ג, א) תפלה לחבקוק הנביא על שגיונות. אם תאמר שגיונות של עצמו והרי לא פרט חטאתי עויתי פשעתי. אלא שגיונות של ישראל. ומהו ה' שמעתי שמעך יראתי ה' פעלך בקרב שנים חייהו בקרב שנים תודיע ברוגז רחם תזכור. אמ' לפניו, רבונו של עולם, בשעה שיש רוגז ואתה מבקש להביא אותו על ישראל, תהא זוכר להם אביהם הרחמן שבקש רחמים על סדום ועל עמורה שלא לאבדם, כ"ש על בניו שלא לאבדם. הה"ד ברוגז רחם תזכור. רח"ם בגימטריא אברהם, כאלו אמ' ברוגז אברהם תזכור.
חביבה תפלה שהב"ה שומע תפלתן של ישראל ומרחם עליהם. כדגרסי' במדרש תלים לדוד אליך ה' אקרא צורי אל תחרש ממני. זש"ה חלקי ה' אמרה נפשי, ישראל אומרים אין חלקנו אלא הב"ה, שנא' (איכה ג, כד) חלקי ה', והב"ה אומר אין חלקי אלא ישראל, שנא' (דברים לב, ט) כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו. לפיכך כשישראל מתפללין הב"ה עונה אותם מיד, שנא' (תהלים נה, כג) השלך על ה' יהבך וגו'. אמר דוד לפני הב"ה יום אירא אני אליך אבטח. בשר ודם יש לו אוהב הולך אצלו לפייסו, פעם אחת מקבלו, שנייה שלישית אינו נראה לו, רביעית אינו נפנה לו. והב"ה אינו כן, אלא כל זמן שישראל מטריחין עליו בתפלה בעת צרתם לבקש ממנו רחמים שומע תפלתן ומקבלה ומרחם עליהם, שנא' (תהלים פו, ז) ביום צרתי אקראך כי תענני, וכתי' (תהלים נ, טו) וקראני ביום צרה אחלצך ותכבדני.
וכל האבות והנביאים סדרו תפלה לפני הב"ה בעד העולם ובעד ישראל בעת צרתם והב"ה שמע תפלתם וענה אותם. אברהם אבינו ע"ה התפלל לפני הב"ה בעד סדום, שנא' (בראשית יח, כג) ויגש אברהם ויאמר האף תספה צדיק עם רשע, אולי יש חמשים צדיקים בתוך העיר האף תספה ולא תשא למקום למען חמשים הצדיקים אשר בקרבה. והב"ה שמע תפלתו, שנא' (בראשית יח, כו) ויאמר ה' אם אמצא בסדום חמישים צדיקים בתוך העיר ונשאתי לכל המקום בעבורם. יצחק אבינו ע"ה התפלל לפני הב"ה ושמע תפלתו, דכתי' (בראשית כה, כא) ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא, ושמע הב"ה את תפלתו, דכתי' (בראשית כה, כא) ויעתר לו ה' ותהר רבקה אשתו. והתפלה והעתרה בפסוק אחד. ואף רבקה התפללה, דכתיב (בראשית כה, כב) ותלך לדרוש את ה', ושמע הב"ה תפלתה, דכתי' (בראשית כה, כג) ויאמר ה' לה שני גויים בבטנך וגו'. יעקב אבינו התפלל לפני הב"ה ושמע את תפלתו. התפלל, דכתי' (בראשית לב, יב) הצילני נא מיד אחי מיד עשו. ואין נא אלא לשון תפלה ותחנה, דכתיב (דברים ג, כג) ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר, וכתי' בתריה (דברים ג, כה) אעברה נא ואראה וגו'. ושמע הב"ה את תפלתו, דכתי' (בראשית לג, יח) ויבא יעקב שלם. משה רבינו ע"ה התפלל לפני הב"ה ושמע תפלתו. התפלל, דכתי' (שמות לב, יא) ויחל משה את פני ה' אלהיו וגו', ושמע הב"ה את תפלתו, דכתי' (במדבר יד, כ) ויאמר ה' סלחתי כדברך. אהרן ע"ה התפלל לפני הב"ה ושמע את תפלתו. התפלל, דכתי' (במדבר יז, יב) ויקח את הקטורת ויכפר על העם, והקטורת חביבה לפני הב"ה כתפלה, שנא' (תהלים קמא, ב) תכון תפלתי קטורת לפניך, ושמע הב"ה את תפלתו, דכתי' (תהלים קו, ל) ותעצר המגפה. פנחס התפלל לפני הב"ה ושמע את תפלתו, והתפלה והעתירה שניהם בפסוק אחד, שנא' (תהלים קו, ל) ויעמוד פנחס ויפלל ותעצר המגפה. יהושע התפלל לפני הב"ה ושמע תפלתו. התפלל, דכתיב (יהושע ז, ו) ויבא יהושע ויפול על פניו ארצה לפני ארון ברית ה' וגו', ושמע הב"ה את תפלתו, דכתי' (יהושע ז, י) קום לך למה זה אתה נופל על פניך, כלומר שמעתי תפלתך. חנה התפללה לפני הב"ה ושמע תפלתה. התפללה, דכתי' (שמואל א א, י) ותתפלל על ה' ובכה תבכה, ושמע את תפלתה, דכתיב (שמואל א א, כז) אל הנער הזה התפללתי ויתן ה' לי את שאלתי אשר שאלתי מעמו. שמואל התפלל לפני הב"ה ושמע תפלתו. התפלל, דכתי' (שמואל א ז, ה) ויאמר שמואל קבצו את כל ישראל המצפתה ואתפלל בעדכם אל ה', ושמע הב"ה את תפלתו, דכתי' (שמואל א ז, ט) ויצעק שמואל אל ה' בעד ישראל ויענהו ה'. דוד ע"ה התפלל לפני הב"ה ושמע את תפלתו. התפלל, דכתי' (שמואל ב כד, יד) נפלה נא ביד ה' כי רבים רחמיו מאד וגו', ושמע הב"ה את תפלתו, דכתי' (שמואל ב כד, כה) ויבן שם דוד מזבח לה' ויעל עולות ושלמים ויעתר לה' לארץ ותעצר המגפה מעל ישראל. שלמה ע"ה התפלל לפני הב"ה ושמע את תפלתו. התפלל, דכתיב (מלכים א ח, כב) ויעמד שלמה לפני מזבח ה' נגד כל קהל ישראל ויפרוש כפיו השמים וגו', וכתי' (מלכים א ח, כח) ופנית אל תפלת עבדך ואל תחנתו לשמוע אל הרנה ואל התפלה, ושמע הב"ה את תפלתו, דכתי' בסוף הפרשה שמעתי את תפלתך ואת תחנתך. אליהו זכור לטוב התפלל לפני הב"ה ושמע את תפלתו. התפלל, דכתי' (מלכים א ח, כח) ענני ה' ענני וידעו העם הזה כי אתה ה' האלהים וגו', ושמע הב"ה את תפלתו, דכתי' (מלכים א יח, לח) ותפול אש ותאכל את העולה ואת העצים. אלישע התפלל לפני הב"ה ושמע את תפלתו. התפלל, דכתי' (מלכים ב ד, לג) ויבא ויסגור הדלת בעד שניהם ויתפלל אל ה', ושמע הב"ה את תפלתו, דכתי' (מלכים ב ד, לה) ויפקח הנער את עיניו. ועוד התפלל, והתפלה והשמיעה בפסוק אחד, דכתי' (מלכים ב ו, יח) ויאמר הך נא את הגוי הזה בסנורים ויכם בסנורים כדבר אלישע. חזקיה התפלל לפני הב"ה ושמע את תפלתו. התפלל, דכתי' (מלכים ב יט, טו) ויתפלל חזקיהו לפני ה' ויאמר ה' אלהי ישראל יושב הכרבים וגו', וכתיב (ישעיהו לז, יז) הטה ה' אזנך ושמע וגו', ושמע תפלתו, דכתי' (ישעיהו לז, כא) וישלח ישעיהו בן אמוץ אל חזקיהו לאמר כה אמר ה' אלהי ישראל אשר התפללתי אלי אל סנחריב מלך אשור שמעתי. ועוד התפלל ושמע הב"ה את תפלתו, דכתי' (מלכים ב כ, ב) ויסב פניו אל הקיר ויתפלל אל ה', ושמע הב"ה את תפלתו, דכתי' (מלכים ב כ, ה) שוב ואמרת אל חזקיהו נגיד עמי לאמר כה אמר ה' אלהי דוד אביך שמעתי את תפלתך ראיתי את דמעתך וגו'. נמצא שהב"ה עונה את ישראל כשהם מתפללים לפניו בעת צרתם.
ועוד גרסינן במדרש תלים יענך ה' ביום צרה, זש"ה יקראני ואענהו עמו אנכי בצרה. אמ' הב"ה בשעה שמגעת צרה לישראל ומבקשים אותי ומשתפין כבודי עמהם אני עונה אותם, שנא' (תהלים צא, טו) יקראני ואענהו וגו'. אמ' ר' יודן למה הדבר דומה לאשה עוברה שהיא עם אמה בכעס. בשעת לידתה עלתה אמה למעלן והיתה היא צווחת למטן, ואמה שומעת קולה וצווחת גם היא כנגדה מלמעלן. והיו השכנות אומרות לה, מה טיבך וכי את יולדת עמה. אמרה להן, אני רואה את בתי בצער, ואע"פ שהכעיסה אותי, איני יכולה לסבול צווחתה, אלא הריני צווחת עמה, לפי שצרת בתי שלי היא. כך כשחרב בית המקדש קרא הב"ה לבכיה וייללה בעולם, שנא' (ישעיהו כב, יב) ויקרא ה' אלהים צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד ולקרחה ולחגור שק. ולא עוד אלא שצוה לשמים להתאבל, שנא' (ישעיהו נ, ג) אלביש שמים קדרות ושק אשים כסותם. אמרו לפניו, רבונו של עולם, וכי יש דברים הללו לפניך, והלא כתיב (דברי הימים א טז, כז) עוז וחדוה במקומו, ולא מספד במקומו. אמ' להם ביתי חרב ובני שלולין מסורין בקולרין ואיני מצטער. כך כתיב (תהלים צא, טו) עמו אנכי בצרה. ר' יהושע הכהן אומר תשעה פסוקים יש במזמור הזה, כנגד תשעה חדשים שהעובר במעי אמו והיא יושבת בצער ובצרה. לפיכך כשישראל שרויין בצרה אומרים להם, דעני לחייתא הוא יענה אתכם. הה"ד יענך ה' ביום צרה וגו'.
אמ' ר' שמעון בר אבא שמונה עשר מזמורים יש מראש הספר עד מזמור זה, של אשרי האיש ולמה רגשו גוים חד הוא, כנגד י"ח ברכות שאדם מתפלל בכל יום, ואומ' כי לאחר שמונה עשר ברכות תענה בתפלתך. וכן אמר דוד ע"ה אחר י"ח מזמורים יענך ה' ביום צרה. ד"א יענך ה' ביום צרה, למה הדבר דומה, לאב ובן שהיו מהלכין בדרך ונתייגע הבן. אמ' לאביו היכן היא המדינה. אמ' לו סימן זה יהא בידך, אם ראית בית הקברות לפניך, דע שהמדינה קרובה. כך אמ' הב"ה לישראל, אם ראיתם שהצרות מכסות אתכם, באותה שעה אתם נגאלין. הה"ד יענך ה' ביום צרה ישגבך שם אלהי יעקב. אלהי אברהם אלהי יצחק אין כתיב כאן, [אלא] אלהי יעקב. ולמה. אמ' ר' שמעון בן לקיש, משל למה הדבר דומה, לאשה עוברה שמקשה לילד. אמרי לה, לית אנן ידעין מה נימר לך, אלא מאן דעניא לאימך בעידן קשיותה, הוא יענה יתיך בעידן קשיותיך. כך כתי' ביעקב לאל העונה אותי ביום צרתי, לכך אמ' דוד להם לישראל, מי שענה את יעקב אביכם בעת צרתו, הוא יענה אתכם בעת צרתכם. הה"ד יענך ה' ביום צרה ישגבך שם אלהי יעקב.
וגרסי' במ' ברכות בפרק הרואה מקום. אמ' ר' אבין הלוי, מאי דכתי' (תהלים כ, ב) ישגבך שם אלהי יעקב, אלהי יעקב ולא אלהי אברהם ויצחק. אלא מכאן לבעל הקורה שיכנס בעובי הקורה. הה"ד יענך ה' ביום צרה ישגבך שם אלהי יעקב.
והב"ה שומע תפלת ישראל עם קרובו בעת צרתם ומרחם עליהם ואינו בוזה עינותם, שנא' (תהלים כב, כה) כי לא בזה ולא שקץ עינות עני ולא הסתיר פניו ממנו ובשועו אליו שמע. ובעת צרתם משתף כבודו עמהם, שנא' (תהלים צא, טו) עמו אנכי בצרה. א"ר שמעון בן לקיש בשר ודם יש לו קרוב, אם עשיר הוא מודה בו ואם עני הוא אינו מודה בו, אבל הב"ה כשישראל בירידה קורא אותם אחים ורעים, שנא' (תהלים קכב, ח) למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך, וכתי' (תהלים קמח, יד) לבני ישראל עם קרובו הללויה. א"ר זעירא אדם יש לו בן בית, פעם ראשונה נכנס אצלו ומושיבו על המטה, שניה על הכסא, שלישית על הספסל, רביעית הוא אומר כמה ספסל דחוק עלי, כלום מטריחני. אבל הב"ה אינו כן, אלא כל מה שישראל דוחקין אותו בתפלתם הוא קרוב אליהם, שנא' (תהלים קמח, יד) תהלה לכל חסידיו לבני ישראל עם קרובו הללויה, וכתי' (דברים ד, ז) ומי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו כה' אלהינו בכל קראנו אליו.
מעשה בתינוק אחד שהיה מפרש בים הגדול בספינה, והיו בה אומות העולם, ועמד עליהם צער גדול בים. והיה לכל אחד ואחד מהם דמות אלוה תלוי בצוארו, והיה כל אחד מהם נוטל אלוהו ומחבקו ומנשקו, ולא היה מועיל להם כלום. כיון שראו שלא הועיל להם, אמרו זה לזה, אין כאן מאותה אומה שהוציא הב"ה מארץ מצרים וקרע להם הים. אמרו יש כאן תינוק אחד עני, וכמדומה לנו שהוא יהודי, והוא ישן בירכתי הספינה. ירדו אצלו ואמרו לו, אנו בצרה גדולה ואתה ישן, קום קרא לאלהיך, שמא בזכותך אנו ניצולין מן הצרה הזאת. עמד התינוק והתפלל לפני הב"ה ואמר, רבונו של עולם היום יודע כחך וגבורתך, ועכשו יאמרו הכל כי אל אמת אתה חנון ורחום. מיד רמז הב"ה לים ועמד מזעפו ויצאו לשלום. כיון שיצאו אל היבשה לקנות להם מזונות, בקשו ממנו כסף לקנות בו. אמ' להם עני הוא. אמרו לו אין אתה אלא עשיר מאד, ואותן האנשים עניים הם, שאין להם אלוה מושיע כאלהיך שהוא עונה אותך בכל עת שתקראנו. אמ' להם, אלהיכם הוא תלוי בצואריכם והוא רחוק מכם, אבל אלהינו הוא רחוק בשמים והוא קרוב ממנו, שנא' (דברים ד, ז) ומי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו כה' אלהינו בכל קראנו אליו.
וגרסינן במ' ברכות ירושלמי. אמ' ר' יצחק בשם ר' יהודה, ע"ז נקראת קרובה והיא רחוקה, שנא' (ישעיהו מו, ז) ישאוהו על כתף יסבלוהו, סוף דבר הוא עמו בבית ויצעק אליו ולא יענה. אבל הב"ה אינו כן, רחוק והוא קרוב, ואין קרוב ממנו. דאמ' ר' לוי, מן הארץ ועד לרקיע מהלך ארבע מאות שנה, וראיה לדבר, מי יעלה לנו השמימה, בגימטריא ארבע מאות. ויש אומרים חמש מאות שנה, וראיה לדבריהם, השקיפה ממעון קדשך מן השמים, דהשקיפה בגימטריא חמש מאות. ועוביו של רקיע מהלך חמש מאות שנה, ובין כל רקיע ורקיע מהלך חמש מאות שנה, ולמעלה מן הרקיע טלפי החיות. ר' חלבו בשם ר' אבא אומר אף טלפי החיות מהלך חמש מאות שנה. שוקי החיות כנגד כולן. ואדם עומד בבית הכנסת אחר העמוד ולוחש תפלתו והב"ה מאזין. הה"ד כה' אלהינו בכל קראנו אליו, וכתיב (תהלים כב, כה) כי לא בזה ולא שקץ ענות עני ולא הסתיר פניו ממנו ובשועו אליו שמע. בנוהג שבעולם שני בני אדם נכנסין אצל הדיין, למי הדיין מסביר פנים, הלא לעשיר, אבל הב"ה לא בזה ולא שקץ ענות עני.
וגרסי' במדרש יהי אור אם עולה קרבנו מן הבקר. א"ר יוסי מאי שנא' (ויקרא א, ב) מן הבקר לעולה ומן הצאן לעולה ומן העוף לעולה, אלא לכל אחד ואחד כפי השגת ידו. אם יכול להקריב בקר יקריב, ואם לאו מקריב צאן, ואם לאו מקריב עוף, דכתיב (ויקרא יד, כא) ואם דל הוא ואין ידו משגת. שהב"ה אינו מטריח על אדם להקריב יותר מיכלתו. א"ר אלעזר כפי מה שהיה החוטא היה מקריב הקרבן, עשיר שלבו גס עליו מקריב מן הבקר, בינוני מקריב מן הצאן, [דל] מפני שאין לבו גס עליו ורוחו שפלה מקריב הקל מן הקל שהוא העוף. והב"ה דן דין כל אחד ואחד. שאל ר' אלעזר לר' שמעון בן יוחאי אביו ואמ' לו, שנינו על שלש עבירות רעב בא לעולם, ועונות אלו אינן מצויים בעניים אלא בעשירים שלבם גס עליהם, ואינן מצויים לפי שרוחם נמוכה, וקודשא בריך הוא לא עביד דינא בלא דינא, מדוע העניים שלא חטאו מתים ברעב, והעשירים שעברו על שלש עבירות שבשבילם הרעב בא אינם מתים כדי שיוסיפו לחטוא לפניו. אמ' לו, כשהב"ה רוצה ליפרע מן הרשעים ולאבד אותם מן העולם, טרם משפיע להם הטובה. בוא וראה כלים שהב"ה משתמש בהם מה הם, לב נשבר ונדכה. וכשבצורת באה לעולם ויחזק הרעב על העניים, מיד הן בוכין וגועין לפני הב"ה ושומע תפלתן, שנא' (תהלים כב, כה) כי לא בזה ולא שקץ ענות עני. אוי להם לרשעים שהם בהשקט ובבטחה, ועכשו כשהרעב בא, אוי להם לחייבים שבעשירים בקולן של צדיקים שבעניים. א"ר שמעון כתי' (תהלים נא, יט) זבחי אלהים רוח נשברה. אלהים מדת הדין וה' מדת הרחמים. כך הזובח ברוח נשברה הוא מונע מדת הדין ויגברו הרחמים על מדת הדין. כך המתפלל ברוח נשברה כאלו הקריב זבחים לפני הב"ה ברוח נשברה ותגבר מדת הדין על מדת הרחמים, כי התפלות הם במקום הזבחים והקרבנות.
וגרסינן במ' זבחים, אגריפס המלך בקש להקריב אלף עולות ביום אחד. שלח ואמ' לכהן גדול, אל יקריב אדם היום חוץ ממני. בא עני אחד ובידו שתי תורים. אמ' לכהן הקריב לי את אלו. אמ' לו הכהן, המלך צוני שלא יקריב אדם היום חוץ ממנו. אמ' לו, אדני כהן, ארבעה אני צד בכל יום, אני מקריב שתים ומתפרנס בשתים, ואם אין אתה מקריב לי, הרי אתה חותך את פרנסתי. עמד הכהן והקריבם לו. נראה לו למלך בחלום, קרבנו של עני קדמך. שלח ואמ' לכהן, והלא אמרתי לך אל יקריב אדם היום חוץ ממני. אמ' לו, אדם אחד בא אצלי ובידו שתי תורים, וסיפר לו המעשה. אמ' לו יפה עשית, משום כי לא בזה ולא שקץ ענות עני. והוא הדין בתפלה, כי התפלות במקום הקרבנות תיקנום.
ובו בלשון שישראל קורין להב"ה הוא עונה אותם. אברהם אבינו ע"ה קראו באלהים, שנא' (מלכים א יג, ח) ה' אלהים מה תתן לי, והב"ה ענה את בניו באלהים, שנא' (שמות ב, כג) ותעל שועתם אל האלהים מן העבודה. יצחק אבינו ע"ה בירך את יעקב באל שדי, דכתי' (בראשית כח, ג) ואל שדי יברך אותך, והב"ה ענה את ישראל באל שדי, דכתיב (שמות ו, ג) וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי. יעקב אבינו ע"ה קראו באל, שנא' (בראשית כח, יט) ויקרא את שם המקום ההוא בית אל, והב"ה ענה אותו באל, שנא' (בראשית מו, ג) אנכי האל אלהי אביך וגו', וכתי' (בראשית לה, ג) ונקומה ונעלה בית אל ואעשה שם מזבח לאל העונה אותי ביום צרתי וגו', משה רבינו ע"ה קראו בה', שנא' (שמות ח, ח) ויצעק משה אל ה' על דבר הצפרדעים, והב"ה ענה אותו בה', שנא' (שמות ח, ט) ויעש ה' כדבר משה וימותו הצפרדעים. ישראל קראוהו בה', שנא' (שמות יד, י) ויצעקו בני ישראל אל ה', והב"ה ענה אותם בה', שנאמר (שמות ו, ו) לכן אמור לבני ישראל אני ה' והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים. דוד ע"ה קראו ביה, והקריאה והעניה בפסוק אחד, שנא' (תהלים קיח, ה) מן המצר קראתי יה ענני במרחביה. הה"ד כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו כה' אלהינו בכל קראנו אליו. בכל לשון שאנו קורין לו הוא יתברך שמו עונה אותנו.